(כג) וַיַּ֥עַשׂ אֶת־הַיָּ֖ם מוּצָ֑ק עֶ֣שֶׂר בָּ֠אַמָּה מִשְּׂפָת֨וֹ עַד־שְׂפָת֜וֹ עָגֹ֣ל ׀ סָבִ֗יב וְחָמֵ֤שׁ בָּֽאַמָּה֙ קוֹמָת֔וֹ וקוה [וְקָו֙] שְׁלֹשִׁ֣ים בָּֽאַמָּ֔ה יָסֹ֥ב אֹת֖וֹ סָבִֽיב׃
(23) Then he made the tank of cast metal, 10 cubits across from brim to brim, completely round; it was 5 cubits high, and it measured 30 cubits in circumference.
(ה) היתה של קש ושל קנים רואין אותה כו' - יש לך לדעת כי יחוס אלכסון העגולה אל המסבב אותה בלי ידוע ואי אפשר לדבר בו לעולם באמת וחסרון זו ההשגה אינה מאתנו כמחשבת הכת הנקראת גהלי"ה אבל הוא בטבעי זה הדבר בלי ידוע ואין במציאותו שיושג אבל ידוע זה בקרוב וכבר חברו חכמי התשבורת לזה חבורים לידע יחוס האלכסון אל המסבב בקרוב ודרך המופת בזה הקרוב אשר עליו סומכין חכמי החכמות הלמודיות הוא יחוס האחד לשלשה ושביעית וכל עגולה שיהיה באלכסון שלה אמה יהיה בהיקיפה שלש אמות ושביעי' בקרוב ולפי שזה לא יושג לעולם אלא בקרוב לקחו הם בחשבון הגדול ואמרו כל שיש בהיקיפו שלשה טפחים יש בו רחב טפח וסמכו על זה במה שהוצרכו אליו מן המדידה בתורה:
(5) If [the beam] is [made of] stubble or reeds, we view it, etc.: You should know that the ratio of the diameter of a circle to its circumference is not known and it is always impossible to speak about it in truth. And this lack of comprehension is not from us like the thought of the group called Gahlia, but (rather) it is in the nature of this thing that it is not known. And it is not [part of] its reality that it should be comprehended but it is known by approximation and the scholars of Mathematics have already written essays about this to know the approximate ratio of the diameter to the circumference. And the approximation that is the guideline that is relied upon by the scholars of applied wisdoms is that the ratio is one to three and one seventh (3.1428571429), such that any circle that has a diameter of one ell would have in its circumference approximately three and one seventh ells. And since this will never be comprehended except via approximation, [the Jewish sages] took a larger (coarser) calculation and said, "Anything that has three handbreadths in its circumference has one handbreadth in its width (diameter)." And they relied upon this [ratio] for that which they required [such a] measurement in the Torah.
רחבה ששה פטור - פר"ח דדוקא נקט ששה דדופני הכוורת יש בהן שני חומשין וצריך שיהא אויר ד' בתוך הכוורת וגבוה י' אף ע"ג דאין אויר גבוה י' אלא עם השולים מצטרפין עם האויר לענין גובה דהלכתא גידוד ה' ומחיצה ה' מצטרפין (עירובין דף צג. ושם) אף על גב דרש"י פי' דגידוד ה' ומחיצה ה' היינו שעשה מחיצה ה' על בור עמוק ה' אין פירושו נראה דהא תנן (שם פ"י דף צט: ולקמן דף צט.) בור וחוליתו מצטרפין ואם כן היכי פליג רב חסדא לומר אין מצטרפין כיון דמתניתין היא ובכל גגות (עירובין צג:) אמרינן בהדיא דמודה רב חסדא בתחתונה הואיל ורואה פני י' אלא צריך לפרש דגידוד ה' ומחיצה ה' היינו שעשה מחיצה ה' על תל גבוה ה' ואין נראה פירוש ר"ח דהא עובי חוליות הבור מצטרף נמי לחלל הבור לארבעה משום דחזי למינח עליה מידי ולהשתמש כדאמר בפ' חלון (עירובין דף עח.) גבי מלאו כולו ביתדות אלא צ"ל הא דנקט הכא ששה לא דק כדפירש"י:
כוורת - עגולה היא:
גבוהה י' - כלומר אפי' גבוהה י' אם אינה רחבה ו' באמצעיתה חייב דאכתי חפץ בעלמא הוא ואינה רשות לעצמה דלא הוי רשות דאוריי' אלא גבוהה י' ורחבה ד' על ד' כדאמרי' בעירובין (דף נא.) דכל שיעורין דשבת צריך הן ואלכסונן ודבר עגול כי מרבעת לה מתוכו ומפקע עיגול שסביב הריבוע לא משכחת ביה ד' מרובעים אי לא הוי עיגולו קרוב לששה כדאמרינן גבי סוכה העשויה ככבשן (סוכה פ"א דף ז:) דעל כרחיך צריך שתמצא בתוכו אלכסון של ד' על ד' וכל טפח בריבועו טפח ותרי חומשי באלכסונו הרי ה' טפחים וג' חומשין ואביי לא דק ולחומרא הוא דלא דק ולהפרישו מאיסור שבת אף ע"ג דיש כאן אלכסון באינה רחבה ששה מחייב ליה מדרבנן עד דאיכא ששה אבל ודאי לענין קרבן לא מייתי אי הויא ה' טפחים וג' חומשין דהוי כזורק רשות:
(א) שנים אוחזין בטלית. זה אומר אני מצאתיה. וזה אומר אני מצאתיה. זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה. וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו. זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי. האומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים. והאומר חציה שלי ישבע שאין לו בה פחות מרביע. זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע:
(1) Two are holding a garment. One says, "I found it," and the other says, "I found it." [If] one says, "all of it is mine" and the other says, "all of it is mine." This one shall swear that he owns no less than half of it, and this one shall swear that he owns no less than half of it, and they shall divide it [between them.] [If] one says, "all of it is mine" and the other says "half of it is mine." The one who says "all of it is mine" shall swear that he owns no less than three quarters of it; and the one who says "half of it is mine" shall swear that he owns no less than one quarter of it. He [the former] takes three quarters and he [the latter] takes one quarter.
(ד) מי שהיה נשוי שלש נשים ומת. כתובתה של זו מנה. ושל זו מאתים. ושל זו שלש מאות. ואין שם אלא מנה חולקות בשוה. היו שם מאתים. של מנה נוטלת חמשים. של מאתים ושל שלש מאות. שלשה שלשה של זהב. היו שם שלש מאות. של מנה נוטלת חמשים. ושל מאתים מנה. ושל שלש מאות ששה של זהב וכן שלשה שהטילו לכיס. פיחתו או הותירו. כך הן חולקין:
(4) [With regard to] one who was married to three wives and he died, [and] the ketubah of this one was a maneh [a specific unit of money equal to one hundred dinar], of this [other] one was two hundred, and of this [third] one was three hundred, and there is only [property worth] one hundred, they divide it equally. If there is [property worth] two hundred, [she] of [the ketubah worth] a maneh receives fifty, while [she] of [the ketubah worth] two hundred and [she] of [the ketubah worth] three hundred each receive three gold [coins worth twenty-five dinar each]. If there is [property worth] three hundred dinar, [she] of a maneh receives fifty, [she] of two hundred [receives] a maneh, and she of three hundred [receives] six gold [coins]. And similarly, three [businessmen] who cast [their money] into [one] pot [i.e., form a partnership, albeit with differing amounts of monetary interest], whether they diminished or increased [their capital], this is how they [too] divide [the funds].

http://dept.econ.yorku.ca/~jros/docs/AumannGame.pdf
בהידור מצוה עד שליש במצוה - שאם מוצא ב' ספרי תורות לקנות ואחד הדור מחבירו יוסיף שליש הדמים ויקח את ההדור דתניא (שבת דף קלג:) זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה לך ספר תורה נאה לולב נאה טלית נאה ציצית נאה:
שליש מלגיו - וכגון אם הקטן נמכר בששה יוסיף שני דינרי דהיינו שליש מלגיו שליש שבתוך הדמים ויקח את ההדור:
או שליש מלבר - הדמים יחלוק לשנים ויוסיף חלק שלישי משלו דהיינו אם קטן נמכר בששה יוסיף שלשה דינרין ויקח את הגדול בתשעה:
(ג) ט' חֲנֻיּוֹת מוֹכְרוֹת בְּשַׂר שְׁחוּטָה, וְאַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר נְבֵלָה, לָקַח מֵאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ מֵאֵיזֶה מֵהֶן לָקַח, הֲרֵי זֶה אָסוּר, שֶׁכָּל קָבוּעַ כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דָּמִי. אֲבָל בָּשָׂר הַנִּמְצָא בַּשּׁוּק, אוֹ בְּיַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים, מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁרֹב הַחֲנֻיּוֹת מוֹכְרוֹת בְּשַׂר שְׁחוּטָה, דְּכָל דְּפָרִישׁ מֵרֻבָּא פָּרִישׁ. זֶהוּ דִּין תּוֹרָה, אֲבָל חֲכָמִים אֲסָרוּהוּ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַשּׁוֹחֲטִים וְכָל הַמּוֹכְרִים יִשְׂרָאֵל. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס''ג. וְהָא דְּאָמְרִינַן כָּל דְּפָרִישׁ מֵרֻבָּא פָּרִישׁ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ לְפָנֵינוּ, אֲבָל אִם פֵּרַשׁ לְפָנֵינוּ אוֹ שֶׁרוֹאֶה כְּשֶׁהַעוֹבֵד כּוֹכָבִים לְקָחוֹ, הָוֵי כְּאִלּוּ לְקָחוֹ מִשָּׁם בְּיָדוֹ (טוּר בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''א וְתוס' פֶּרֶק ג''ה דַּף צ''ה וְרַ''ן שָׁם וְהג''א בְּשֵׁם ר''י וְתוס' וַאֲגֻדָּה פ' הַתַּעֲרוֹבוֹת וְרֹא''שׁ בִּתְשׁוּבָה כְּלָל כ' סִימָן י''ז וּסְמַ''ג סוֹף דַּף נ''ב וּסְמַ''ק סִימָן רי''ד וְש''ד סִימָן מ''ו וְר' יְרוּחָם נט''ו והמ''מ פ''ה מהמ''א בְּשֵׁם הַמְפָרְשִׁים).
(ג) ט' חֲנֻיּוֹת מוֹכְרוֹת בְּשַׂר שְׁחוּטָה, וְאַחַת מוֹכֶרֶת בְּשַׂר נְבֵלָה, לָקַח מֵאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ מֵאֵיזֶה מֵהֶן לָקַח, הֲרֵי זֶה אָסוּר, שֶׁכָּל קָבוּעַ כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דָּמִי. אֲבָל בָּשָׂר הַנִּמְצָא בַּשּׁוּק, אוֹ בְּיַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים, מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁרֹב הַחֲנֻיּוֹת מוֹכְרוֹת בְּשַׂר שְׁחוּטָה, דְּכָל דְּפָרִישׁ מֵרֻבָּא פָּרִישׁ. זֶהוּ דִּין תּוֹרָה, אֲבָל חֲכָמִים אֲסָרוּהוּ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל הַשּׁוֹחֲטִים וְכָל הַמּוֹכְרִים יִשְׂרָאֵל. הַגָּה: וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ס''ג. וְהָא דְּאָמְרִינַן כָּל דְּפָרִישׁ מֵרֻבָּא פָּרִישׁ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ לְפָנֵינוּ, אֲבָל אִם פֵּרַשׁ לְפָנֵינוּ אוֹ שֶׁרוֹאֶה כְּשֶׁהַעוֹבֵד כּוֹכָבִים לְקָחוֹ, הָוֵי כְּאִלּוּ לְקָחוֹ מִשָּׁם בְּיָדוֹ (טוּר בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''א וְתוס' פֶּרֶק ג''ה דַּף צ''ה וְרַ''ן שָׁם וְהג''א בְּשֵׁם ר''י וְתוס' וַאֲגֻדָּה פ' הַתַּעֲרוֹבוֹת וְרֹא''שׁ בִּתְשׁוּבָה כְּלָל כ' סִימָן י''ז וּסְמַ''ג סוֹף דַּף נ''ב וּסְמַ''ק סִימָן רי''ד וְש''ד סִימָן מ''ו וְר' יְרוּחָם נט''ו והמ''מ פ''ה מהמ''א בְּשֵׁם הַמְפָרְשִׁים).
(ד) רֹב חֲנֻיוֹת מוֹכְרוֹת בְּשַׂר שְׁחוּטָה, וּמִעוּט מוֹכְרוֹת בְּשַׂר נְבֵלָה, לָקַח מֵאַחַת מֵהֶן, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מֵהֶן לָקַח וְנִתְעָרְבָה בַּאֲחֵרוֹת וְאֵינָהּ נִכֶּרֶת, בְּטֵלָה בְּרֹב מִשּׁוּם סְפֵק סְפֵיקָא. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹסְרִין בִּכְהַאי גַּוְנָא, מִשּׁוּם דְּכָל מָקוֹם דְּאִסּוּר בִּמְקוֹמוֹ הָוֵי כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה, וְהוֹאִיל וְסָפֵק הָרִאשׁוֹן אָסוּר מִן הַתּוֹרָה וְאֵין כָּאן עוֹד סְפֵקָא לְהַתִּיר, רַק תַּעֲרֹבֶת, לֹא מִקְרֵי סְפֵק סְפֵיקָא (אָרֹךְ כְּלָל כ''ה). וְהָכֵי נָהוּג.
(ו) ותזכר עם זה כי הכללים שכללו חכמים זכרונם לברכה בעניני החשבון, כגון מה שאמרו (עירובין נז, א) כל אמתא ברבועא אמתא ותרי חמשי באלכסונא, וכן כל שיש בהקפו שלשה טפחים יש בו רחב טפח, וכן כמה מרבע יתר על העגול, רביע, וכיוצא בכללים אלו, שלא אמרו זכרונם לבדכה על הכוון הגמור כי אם בקרוב, ולכן אל תסמך בזה בחלוקת הדברים בין בני אדם. ואל תתמה איך יכתבו דבר בלתי מכוון והם אנשי אמת, אשר אלקים נצב בעדתם, כי הם לא נצרכו אל החשבונות כי אם בחשבון תחומי שבת או בזריעת הכלאים ונטיעתם וכיוצא באלו הדברים, ובזה מה שלא כונו בו מביא אותנו לידי חמרא ואינו מזיק לשום אדם בממונו, ואף על פי כן העידו ברב מקומות אלו, שאין החשבון מדקדק שם, שאמרו בכל מקום ומקום כפי הראוי בו, היינו דלא דק ולחמרא לא דק, וכיוצא בזה שהודיעונו בכל מקום, שלא נתלה בהם מעוט השגחה וידיעה בדבר מכל הדברים. ויתר פרטי המצוה בבתרא ובמקומות אחרים [ח''מ סימן רל].
(א) סאה תרומה טמאה. שנפלה לפחות ממאה חולין. או למעשר ראשון. או למעשר שני. או להקדש. בין טמאין. בין טהורים. ירקבו. אם טהורה היתה אותה הסאה. ימכרו לכהנים בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה. ואם למעשר ראשון נפלה. יקרא שם לתרומת מעשר ואם למעשר שני. או להקדש נפלה. הרי אלו יפדו. ואם טמאים היו אותן החולין. יאכלו נקודים או קליות. או ילושו במי פירות או יתחלקו לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה:
(ב) סאה תרומה טמאה שנפלה לתוך מאה חולין טהורין. רבי אליעזר אומר תרום ותשרף. שאני אומר סאה שנפלה היא סאה שעלתה. וחכמים אומרים תעלה ותאכל נקודים. או קליות. או תלוש במי פירות. או תתחלק לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה:
(ג) סאה תרומה טהורה שנפלה למאה חולין טמאין. תעלה ותאכל נקודים או קליות. או תלוש במי פירות. או תתחלק לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה:
(ד) סאה תרומה טמאה. שנפלה למאה סאה תרומה טהורה. בית שמאי אוסרים. ובית הלל מתירין. אמרו בית הלל לבית שמאי הואיל וטהורה אסורה לזרים וטמאה אסורה לכהנים. מה טהורה עולה אף טמאה תעלה. אמרו להם בית שמאי לא. אם העלו החולין הקלין המותרין לזרים את הטהורה. תעלה תרומה החמורה האסורה לזרים. את הטמאה. לאחר שהודו. רבי אליעזר אומר תירום ותשרף. וחכמים אומרים אבדה במעוטה:
(ה) סאה תרומה שנפלה למאה. הגביהה ונפלה למקום אחר רבי אליעזר אומר מדמעת כתרומה ודאי. וחכמים אומרים אינה מדמעת אלא לפי חשבון:
(ו) סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה. ונדמעו. ונפל מן המדומע למקום אחר. רבי אליעזר אומר מדמעת כתרומה ודאי. וחכמים אומרים אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון. ואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון. ואין המים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון:
(ז) סאה תרומה שנפלה למאה. הגביהה ונפלה אחרת. הגביהה ונפלה אחרת. הרי זו מותרת. עד שתרבה תרומה על החולין:
(ח) סאה תרומה שנפלה למאה. ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת. הרי זו אסורה ורבי שמעון מתיר:
(ט) סאה תרומה שנפלה למאה. וטחנן ופחתו. כשם שפחתו החולין כך פחתה התרומה ומותר. סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה. וטחנן והותירו. כשם שהותירו החולין כך הותירה התרומה ואסור. אם ידוע שהחטים של חולין יפות משל תרומה מותר. סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואחר כן נפלו שם חולין. אם שוגג מותר ואם מזיד אסור:
(1) If a Se'ah [specific unit of volume] of impure Terumah [produce consecrated for priestly consumption] fell into less than a hundred [Se'ah] of Chulin [non-sacred produce], or into Ma'aser Rishon [first tithe, which must be given to the Levite], or into Ma'aser Sheni [second tithe, which must be eaten in Jerusalem], or into Hekdesh [consecrated donation], whether these were impure or pure, they must all [be left to] rot. If the Se'ah [of Terumah] was pure, [the mixture] should be sold to priests at the price of Terumah, excluding the value of that Se'ah [itself]. If it fell into Ma'aser Rishon, he should declare Terumat Ma'aser [a portion of the tithes that is given to the priest]. And if it fell into Ma'aser Sheni or into Hekdesh, they must be redeemed. If the Chulin was impure, it may be eaten in small quantities, or roasted, or kneaded with fruit juice, or divided into pieces of dough so that there is not in any one place [a piece of dough] the size of an egg.
(2) If a Se'ah of impure Terumah fell into a hundred [Se'ah] of pure Chulin, Rabbi Eliezer says: [a Se'ah] must be set aside as Terumah and burned, for I say that the Se'ah that fell in is the Se'ah that was brought up. But the Sages say: it may be brought up and eaten in small quantities, or roasted, or kneaded with fruit juice, or divided into pieces of dough so that there is not in any one place [a piece of dough] the size of an egg.
(3) If a Se'ah of pure Terumah fell into a hundred [Se'ah] of impure Chulin, it may be eaten in small quantities, or roasted, or kneaded with fruit juice, or divided into pieces of dough so that there is not in any one place [a piece of dough] the size of an egg.
(4) If a Se'ah of impure Terumah fell into a hundred Se'ah of pure Terumah: Beit Shammai prohibits, but Beit Hillel permits. Beit Hillel said to Beit Shammai: since pure [Terumah] is forbidden to non-priests and impure [Terumah is forbidden] to priests, then just as pure [Terumah] may be brought up, so too may impure [Terumah] be brought up. Beit Shammai answered them: No! If lenient Chulin, which is permitted to non-priests, may allow us to bring up pure [Terumah that fell into it], does stringent Terumah, which is forbidden to non-priests, allow us to bring up impure [Terumah that fell into it]? After they agreed, Rabbi Eliezer said: it should be set aside as Terumah and burned. But the Sages say: it has disappeared on account of its being a minor [portion of the mixture].
(5) If a Se'ah of Terumah fell into a hundred [of Chulin], and he lifted it out and it fell into [Chulin] elsewhere: Rabbi Eliezer says: it renders [the mixture] Demai [produce from which it is uncertain if tithes were already taken] as though it were certainly Terumah. But the Sages say: it render Demai only according to proportion.
(6) If a Se'ah of Terumah fell into less than a hundred [of Chulin], and rendered [the mixture] Demai, and part of the Demai mixture [then] fell into another place: Rabbi Eliezer says: it renders [that place] Demai as if certain Terumah [had fallen in]. But the Sages say: the Demai mixture renders [another mixture] Demai only according to proportion. And that which is leavened [with Terumah] renders other dough leavened [as if with Terumah] only according to proportion. And drawn water disqualifies a Mikvah [ritual bath] also only according to proportion.
(7) If a Se'ah of Terumah fell into a hundred [of Chulin] and he lifted [a Se'ah] out and then another fell in, and he lifted another out and another fell in, this is permitted until the amount of Terumah exceeds that of the Chulin.
(8) If a Se'ah of Terumah fell into a hundred [of Chulin], and before he could take it out another fell in, this is forbidden. Rabbi Shimon permits it.
(9) If a Se'ah of Terumah fell into a hundred [of Chulin], and they were ground up and reduced [in bulk], just as the Chulin was reduced so too the Terumah was reduced, and it is permitted. If a Se'ah of Terumah fell into less than a hundred [of Chulin] and they were ground up and increased in bulk, just as the Chulin increased so too the Terumah increased, and it is forbidden. If it is known that the kernels of Chulin were better than those of Terumah, it is permitted. If a Se'ah of Terumah fell into less than a hundred [of Chulin], and [more] Chulin fell in afterwards, if it was unintentional it is permissible, but if intentional it is forbidden.