(א) (במדבר קנ"ט) וְחָמֵשׁ מִינִין אִנּוּן בְּעֵרֶב רַב וְאִנּוּן (סי' נג"ע ר"ע) נְ'פִילִים גִּ'בּוֹרִים עֲ'נָקִים רְ'פָאִים עֲ'מָלֵקִים. וּבְגִינַיְיהוּ נָפְלַת ה' זְעֵירָא מֵאַתְרָהָא. בִּלְעָם וּבָלָק מִסִּטְרָא דְעֲמָלֵק הֲווּ. טוֹל ע"ם מִן בִּלְעָם ל"ק מִן בָּלָק אִשְׁתָּאַר בָּבֶל (בראשית י״א:ט׳) כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ.
(ב) וְאִלֵּין אִנּוּן דְּאִשְׁתָּאֲרוּ מֵאִלֵּין דְּאִתְּמָר בְּהוֹן (בראשית ז׳:כ״ג) וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְקוּם, וּמֵאִלֵּין דְּאִשְׁתָּאֲרוּ מִנְּהוֹן בְּגָלוּתָא רְבִיעָאָה אִנּוּן רֵישִׁין בְּקִיּוּמָא סַגִי. וְאִנּוּן קַיָּימִין עַל יִשְׂרָאֵל כְּלֵי חָמָס. וְעֲלַיְיהוּ אִתְּמָר (בראשית ו׳:י״ג) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם, אִלֵּין אִנּוּן עֲמָלֵקִים.
(ג) נְפִילִים עֲלַיְיהוּ אִתְּמָר (בראשית ו׳:ב׳) וַיִּרְאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טוֹבוֹת הֵנָּה. וְאִלֵּין אִנּוּן מִינָא תִּנְיָינָא מֵאִלֵּין נְפִילִים מִלְּעֵילָא. דְּכַד בָּעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶעְבַּד אָדָם דְּאָמַר נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ וְגו'. בָּעָא לְמֶעְבַּד לֵיהּ רֵישָׁא עַל עִלָּאִין לְמֶהֱוֵי אִיהוּ פָּקִיד עַל כֻּלְהוּ. וּלְמֶהֱוֵי אִנּוּן פְּקִידִין עַל יְדוֹי. כְּגַוְונָא דְּיוֹסֵף דְּאִתְּמָר בֵּיהּ (בראשית מ״א:ל״ד) וְיַפְקֵד פְּקִידִים עַל הָאָרֶץ.
(ד) אִנּוּן (לעיל כ"ג א) בָּעוּ לְקַטְרְגָא לֵיהּ וְאָמְרוּ (תהלים ה) מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וְגו' דְּעֲתִיד לְמֶחְטֵי קַמָּךְ. אָמַר לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִי אַתּוּן הֲוִיתוּן לְתַתָּא כַּוָּותֵיהּ, יַתִּיר הֲוִיתוּן חָבִין מִנֵּיהּ. מִיָּד וַיִּרְאוּ בְּנִי הָאֱלהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם וְגו' חָשְׁקוּ בְּהוֹן וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַפִּיל לוֹן לְתַתָּא בְּשַׁלְשְׁלָאן.
(ה) וְאִנּוּן עַזָּ"א וַעֲזָאֵ"ל דְּמִנַּיְיהוּ נִשְׁמַתְהוֹן דְּעֶרֶב רַב דְּאִנּוּן נְפִילִים דְּאַפִּילוּ גַּרְמַיְיהוּ לִזְנוֹת בָּתַר נְשַׁיָא דְּאִנּוּן טָבָאן. וּבְגִין דָּא אַפִּיל לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מֵעָלְמָא דְּאֲתֵי דְּלָא יְהֵא לוֹן חוּלָקָא תַּמָּן וְיָהִיב לוֹן אַגְרַיְיהוּ בְּהַאי עָלְמָא כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (דברים ז׳:י׳) וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ וְגו'.
(ו) גִּבּוֹרִים מִינָא תְּלִיתָאָה עֲלַיְיהוּ אִתְּמָר הֵמָּה הַגִּבּוֹרִים וְגו' אַנְשֵׁי הַשֵּׁם. וְאִנּוּן מִסִּטְרָא דְּאִלֵּין דְּאִתְּמָר בְּהוֹן (בראשית י״א:ד׳) הָבָה נִבְנָה לָנוּ עִיר וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם. וּבָנִין בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּמִדְרָשׁוֹת וְשַׁוְיָין בְּהוֹן סֵפֶר תּוֹרָה וְעֲטָרָה עַל רֵישׁוֹי, וְלָא לִשְׁמָא דְיְיָ, אֶלָּא לְמֶעְבַּד לוֹן שֵׁם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב וְנַעֲשֶׂה לָנוּ שֵׁם, וְסִּטְרָא אָחֳרָא מִתְגַּבְּרִין עַל יִשְׂרָאֵל דְּאִנּוּן כְּעַפְרָא דְאַרְעָא. וְגָזְלִין לוֹן וְאִתְבָּרַת עֲבִידְתָּא וְעֲלַיְיהוּ אִתְּמָר (בראשית ז׳:י״ט) וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ.
(1) There are five groups in the mixed multitude. These are the Nefilim (fallen), the Giborim (mighty), the Anakim (giants), the Refaim (shades) and the Amalekites. Because of them, the small Hei fell from its place (Binah). Bilaam and Balak come from the side of Amalek, because if you remove the letters Am from Bilaam and the letters Lak from Balak, you are left with Babylon (Heb. Bavel). "Therefore is the name of it called Babylon; because Hashem did there confound (Heb. balal) the language of all the earth" (Beresheet 11:9).
(2) These are the ones who remained of those of whom it was said at the time of the flood, "And He destroyed every living substance" (Beresheet 7:23). Those who survived, (the Kelipah of Amalek) from the time of the fourth exile - (Edom) - became the leaders (lit. heads) of the world, men of great power. They became a means of violence toward Yisrael and of them, it is written at the time of the flood, "For the earth is filled with violence through them" (Beresheet 6:13). These are the Amalekites.
(3) About the Nefilim (the fallen ones), it is written: "That the sons of the Elohim saw that the daughters of men were fair" (Beresheet 6:2). These are the second group (of the erev rav, emanating from the Chochmah of the Kelipot) from those fallen from above, (from Aza and Azael, who were angels above. Hashem dropped them out of the heavens). When the Holy One, blessed be He, desired to create man, he said (to the angels) "Let us make man in our image..." (Beresheet 1:26). He wanted to make him a leader over all (the angels above), so that he might govern all (the angels) and they would be under his rule, as is written about Joseph: "And let him appoint officers over the land" (Beresheet 41:34).
(4) Those (Angels) wanted to denounce him. They asked (Hashem), "What is man, that You are mindful of him" (Tehilim 8:5), for he is bound to sin before You? The Holy One, blessed be He, replied, If you were down below like he, you would sin more than he does. Immediately, "The sons of the Elohim saw the daughters of men..." They were filled with passion for them, so the Holy One, blessed be He, dropped them down in chains.
(5) (i.e. the 'sons of Elohim') are Aza and Azael, from whom descended the souls of (the second group in) the mixed multitude, which are the Nefilim. They made themselves fall, and they fornicated with women who were fair. Because of this, the Holy One, blessed be He, also eliminated them from the World to Come, so that they may not have a portion there. And He gave them their reward in this world, as it is written: "...and repays them that hate Him to their face, to destroy them" (Devarim 7:10).
(6) Of the Giborim, (mighty ones), the third group, it is written: "The same were mighty men of old, men of renown (lit. 'men with a name')" (Beresheet 6:4). These descend from the side of those, about whom it is said: "Let us build us a city and a tower...and let us make us a name..." (Beresheet 11:4). They, this group of the mixed multitude, build synagogues and Yeshivot, putting the scroll of the Torah and a crown upon its top, not in the name of Hashem. Instead, it is done to make themselves a name, as it is written: "And let us make us a name." (The children of) the Other Side, overcame Yisrael, who are (blessed to be) like the dust of the earth. They rob them, shattering their work. Of them, it is written: "And the waters prevailed exceedingly upon the earth" (Beresheet 7:19)
(א) וחמש מינין אנון בערב רב, ואנון נפילים וכו', ובגינייהו נפלת ה' זעירא מאתרהא: וה' מינים הם בערב רב, שהם נפילים גבורים ענקים רפאים עמלקים, ובסבתם נפלה ה' זעירא ממקומה, דהיינו מהבינה. פירוש כי זה לעומת זה עשה אלקים וכמו שיש ה' בחינות כח"ב תו"מ בהקדושה, כן יש כנגדן בהקליפות והם ה' מינים הנ"ל שבערב רב, שר"ת שלהם הוא נג"ע ר"ע, או ענ"ג ר"ע כמו שחושב אותם להלן. כי ע"י הרע מתהפך ענ"ג להיות נג"ע, והנגע נעשה ענג. ואלו ה' מינים ערב רב, מעורבים בישראל ומחטיאים אותם, ומשום זה נופלת ה' זעירא ממקומה, דהיינו ממקום מיתוקה בהבינה.
(ב) בלעם ובלק מסטרא דעמלק הוו, טול ע"ם מן בלעם, ל"ק מן בלק אשתאר בבל, כי שם בלל וגו': בלעם ובלק היו מבחינת עמלק, כי תקח את האותיות ע"ם מן השם בלעם, ואותיות ל"ק מן השם בלק, תשארנה האותיות בב"ל. דהיינו ב"ל מן בלעם, ב' מן בלק. ונמצא אשר ב' הקליפות עמלק ובבל מרומזות בהשמות בלעם ובלק. ומשמיענו בזה, אשר עמלק היא בחינת רישא דקליפות וכתר כמו קליפת בב"ל, שנאמר עליה (דניאל ב) ראשה די דהב טב. כי לולא היו שניהם מבחינות שוות, לא היו יכולים להתדבק בחיבור אחד בבלעם ובלק.
(א) ואלין אנון דאשתארו מאלין דאתמר בהון וימח את כל היקום: ואלו הם שנשארו, מאלו שנאמר עליהם בהמבול, וימח את כל היקום, ומאלין דאשתארו מנהון בגלותא רביעאה, אינון רישין בקיומא סגי, ואלו שנשארו מקלי' עמלק בגלות הד', דהיינו גלות אדום, המה ראשים בהעולם, בכח רב. והוא משום שקליפה זו היא בחינת ראש וכתר דקליפות כנ"ל.
(ב) ואנון קיימין על ישראל כלי חמס, ועלייהו אתמר כי מלאה וגו', אלין אנון עמלקים והם נעשים כלי חמס לישראל, ועליהם נאמר, בהמבול, כי מלאה הארץ חמס. אלו הם העמלקים, ונתבאר מין הראשון של החמש מינים דערב רב, שהם העמלקים. והם כתר דקליפות.
(א) נפילים, עלייהו אתמר ויראו וגו', ואלין אנון מינא תנינא, הנפילים דערב רב, עליהם נאמר ויראו בני האלקים את בנות האדם כי טובות הנה. ואלו הם מין השני מהערב רב, דהיינו בחינת חכמה דקליפות, מאלין נפילים מלעילא, והם מאלו הנפילים של מעלה, דהיינו שנמשכים מן עוזא ועזאל, שהיו מלאכי מעלה והפילם הקב"ה משמים, כמו שהולך ומפרש, וע"כ נקראים נפילים. ואלו נפילים דערב נמשכים מהם.
(ב) דכד בעא קב"ה למעבד אדם, דאמר נעשה אדם בצלמנו וגו' בעא למעבד ליה רישא על עלאין. כשרצה הקב"ה לעשות האדם, שאמר להמלאכים נעשה אדם בצלמנו וגו', רצה לעשותו ראש על כל מלאכי מעלה, למהוי איהו פקיד על כלהו ולמהוי אנון פקידין על ידוי כגוונא דיוסף דאתמר ביה ויפקד וגו'. שהוא יהיה הממונה על כל המלאכים, והם יהיו פקידים תחת שליטתו, כמו שנאמר ביוסף, ויפקד פקידים על הארץ.
(א) אנין בעא לקטרגא ליה ואמרו מה אנוש כי תזכרנו, דעתיד למחטי קמך, וע"כ רצו המלאכים לקטרג עליו ואמרו להקב"ה, מה אנוש כי תזכרנו, הלא הוא עתיד לחטוא לפניך, ולמה אתה משפיל אותנו תחתיו. אמר לון הקב"ה אי אתון הויתון לתתא כותיה, יתיר הויתון הבין מניה. אמר להם הקב"ה, אם אתם הייתם למטה בארץ כמו האדם, הייתם חוטאים יותר ממנו. מיד ויראו בני האלקים וגו' חשקו בהון וקב"ה אפיל לון למטה בשלשלאן, מיד ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה, חשקו בהם והפיל אותם הקב"ה למטה בשלשלאות. וביאור הדברים עי' בהקדמת ספר הזהר (דף קנ"ז ד"ה וזה אמרו, בכל ההמשך).
(א) ואנון עז"א ואזא"ל, דמנייהו נשמתהון דערב רב, דאנון נפילים דאפילו גרמייהו לזנות בתר נשיא דאנון טבאן, ואלו בני האלהים הם עזא ועזאל, שהנשמות של הערב רב ממין הב', נמשכים מהם, שהם נפילים, משום שהפילו עצמם מקדושתם, לזנות אחרי נשים שהן טובות, ובגין דא אפיל לון קב"ה מעלמא דאתי דלא יהא לון חולקא תמן, ומשום זה, גם הקב"ה הפיל אותם הערב רב מעולם הבא, שלא יהיה להם חלק שם, ויהיב לון אגרייהו בהאי עלמא כד"א ומשלם לשונאיו וגו', ונתן להם שכרם בעולם הזה, כמ"ש ומשלם לשונאיו על פניו וגו'. דהיינו כמו שתרגם אונקלוס, ומשלם לשנאין עובדין טבין דעבדין בהאי עלמא, כדי להאבידן מעלמא דאתי. והנה נתבאר מין השני דערב רב הנק' נפילים, שהם בחינת חכמה דקליפות.
(א) גבורים, מינא תליתאה, עלייהו אתמר המה הגבורים וגו', ואנון מסטרא דאלין, דאתמר בהון הבה וגו': הגבורים, שהם מין הג' של הערב רב, שנתערב בישראל, עליהם נאמר המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם, והם נמשכים מצד אלו שנאמר עליהם, הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם, דהיינו מצד דור הפלגה.
(ב) ובונין בתי כנסיות ומדרשות ושויין בהון ס"ת ועטרה על ראשו, ולא לשמא דה' אלא למעבד לון שם, הה"ד וכו' והם, דהיינו מין הזה דערב רב, בונים בהכ"נ ומדרשות, ונותנים בהם ספר תורה ועטרה על ראשו, והיינו כנגד הכתוב, עיר ומגדל וראשו בשמים, בונין בהכ"נ ומדרשות, הוא כנגד עיר. ונותנים שם ס"ת, הוא כנגד מגדל. ועטרה על ראשו' כנגד ראשו בשמים. ואינם מתכונים לשם ה', אלא לעשות לעצמם שם כמ"ש ונעשה לנו שם. ומסטרא אחרא מתגברין על ישראל דאנון כעפרא דארעא, וגזלין לון ואתברת עבידתא, ועלייהו אתמר והמים וגו', ובני הסטרא אחרא מתגברים על ישראל שנתברכו להיות כעפר הארץ, וגוזלים אותם, והעבודה נשברת ונחרבת, דהיינו הבהכ"נ ומדרשות שעשו, ועליהם נאמר והמים גברו מאד מאד על הארץ, דהיינו הקליפות והס"א הנקראות מים, חרבו את הארץ בהתגברותם. ונתבאר מין הג' של הערב רב, שהם הגבורים, והם כנגד בינה דקליפה.
(א) שאלו להבעש"ט מהו עיקר העבודה, הלא אנו יודעים ואבותינו ספרו לנו שבימים קדמונים היו אנשי מעשה מתענים משבת לשבת ואתם בטלתם את הדבר הזה, שאמרתם שכל אדם שהוא מתענה עתיד ליתן את הדין, שנקרא חוטא, שמענה את נפשו (עיין בגמרא תענית די"א ע"א) על כן הגידו נא לנו מהו עיקר העבודה, והשיב להם הבעל שם טוב, דעתי בזה, שיראה אדם להמשיך על עצמו שלשה דברים הללו היינו אהבת השם יתברך, ואהבת ישראל, ואהבת התורה, ואין צריך לעשות סיגופים:
(בוצינא דנהורא די"ז)