(34) Speak to B'nai Yisrael, saying: On the fifteenth day of this seventh month is the festival of booths for seven days unto the Eternal. (35) On the first day shall be a holy convocation; you shall do no manner of creative work. (36) Seven days you shall bring a fire-offering unto the Eternal; on the eighth day shall be a holy convocation for you; and you shall bring a fire-offering to the Eternal; it is a day of assembly; you shall do no manner of creative work.
(39) But on the fifteenth day of the seventh month, when you have gathered in the produce of the land, you shall keep the feast of the Eternal for seven days; on the first day shall be day of complete rest, and on the eighth day shall be a day of complete rest.
(א) עצרת הוא. עצרתי אתכם אצלי כמלך שזמן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן להפטר אמר בני בבקשה מכם, עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם:
It is a day of assembly. I have stopped you by me, like a king who invited his children for a feast for a certain number of days. When it came time for them to depart, [the king] says, children, please, stay with me for one more day. It is hard for me when you depart.
(ב) עצרת הוא. יש אומרים שטעמו קהלה כטעם עצרת בוגדים והטעם התחברות כל ישראל לשלש רגלים ולא דברו נכונה כי הנה כתוב בפסח וביום השביעי עצרת וכתיב ופנית בבקר והלכת לאהליך והקרוב שהוא כמו נעצר לפני ה' שיהיה בטל מכל עסקי העולם ופירוש עצרת הוא כל מלאכת עבודה לא תעשו וכן כתוב בעצרת מועד הפסח
It is a day of assembly. Some say that its meaning is "gathering" as in the "assembly of scoffers", and the meaning is the getting together of all Israel for the three pilgrimage festivals, but they have not spoken correctly. With regards to Pesach we are told: "And on the seventh day an assembly," but it is written: "And you shall leave in the morning, and go to your tents [on the seventh day]." And what is closer to the meaning is that it is like the verb "to be stopped," that one should remove oneself from all worldly occupation.
(א) עצרת היא רש"י ואגדה זו שנויה בויקרא רבה ועל דרך האמת כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ (שמות כ יא) ויום השביעי הוא שבת ואין לו בן זוג וכנסת ישראל היא בת זוגו שנאמר ואת הארץ והנה היא שמינית "עצרת היא" כי שם נעצר הכל
וצוה בחג המצות שבעה ימים בקדושה לפניהם ולאחריהם כי כולם קדושים ובתוכם ה' ומנה ממנו תשעה וארבעים יום שבעה שבועות כימי עולם וקדש יום שמיני כשמיני של חג והימים הספורים בינתים כחולו של מועד בין הראשון והשמיני בחג והוא יום מתן תורה שהראם בו את אשו הגדולה ודבריו שמעו מתוך האש ולכך יקראו רבותינו ז"ל בכל מקום חג השבועות עצרת כי הוא כיום שמיני של חג שקראו הכתוב כן.
Rashi's comment is taken from Leviticus Rabbah. The true interpretation of the word atzeret, however, is that "in six days the Eternal made heaven and earth," (Shemot 20:11), but the seventh day is Shabbat, and it has no mate. The Assembly of Israel is its made, for the verse can be read, "in six days the Eternal made heaven and what is with the earth" - the Assembly of Israel is the eighth of the seven, the day that found all creation assembled and completed.
On the Festival of Pesach, seven days of holiness are commanded. The first and last days are especially holy, but "all of them are hold and the Eternal is in their midst" (Bamidbar 16:3). After the first day, forty-nine days are counted, seven weeks like the creation, making the Festival of Weeks an "eighth day," made holy like the "eighth day" of the Festival of Booths. The forty-nine days in between are counted like the intermediate days of the Festive of Booths (between the first and the eighth), leading up to the day of the giving of the Torah, the day on which God showed them God's great fire, from the midst of which they heard God's voice. That is why the word atzeret is the standard rabbinic term for the Festival of Weeks - it is the eighth day of the festival.
(א) עצרת הוא ענין העצירה הוא לא בלבד לשבות ממלאכת הדיוט אבל היא עם זה אזהרת עמידה איזה זמן במקומות הקדש לעבוד במקומות ההם את האל יתברך בתורה או בתפלה או בעבודה...
אמר אם כן שזה היום אחר חג הסכות אשר בו שלמו כל שמחות הרגלים הוא קודש להיות יום עצרת שיעצרו במקומות הקודש ותהיה שמחתו שמחה של תורה ומעשים טובים כאמרו ישמח ישראל בעושיו וזה כענין ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עולות מספר כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וכו' וזה מפני השמחה הקודמת...
The matter of "stopping" means not only to cease from normal work, but also to "stop" for a bit in some sacred location and serve God, whether through study, prayer, or service.
Moreover, the rejoicing of Sukkot calls for special attention when it is over. We see in Job 1:5 that Job took just this kind of care after his children had been celebrating. "When a round of feast days was over, Job would send word to them to make themselves holy, and rising early in the morning, he would make burnt offerings, one for each of them; for Job thought, 'Perhaps my children have sinned..." This was because of the earlier rejoicing.