אוֹתָם בְּנֵי אָדָם שֶׁקִּידְּשׁוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, אָמַר רַב: יְדֵי יַיִן לֹא יָצְאוּ, יְדֵי קִידּוּשׁ יָצְאוּ. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אַף יְדֵי קִידּוּשׁ לֹא יָצְאוּ. אֶלָּא לְרַב, לְמָה לֵיהּ לְקַדּוֹשֵׁי בְּבֵיתֵיהּ? כְּדֵי לְהוֹצִיא בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ. וּשְׁמוּאֵל, לְמָה לִי לְקַדּוֹשֵׁי בְּבֵי כְנִישְׁתָּא? לְאַפּוֹקֵי אוֹרְחִים יְדֵי חוֹבָתָן, דְּאָכְלוּ וְשָׁתוּ וְגָנוּ בְּבֵי כְנִישְׁתָּא. וְאַזְדָּא שְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין קִידּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעוּדָה. סְבוּר מִינַּהּ: הָנֵי מִילֵּי מִבַּיִת לְבַיִת, אֲבָל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּחַד בֵּיתָא — לָא. אֲמַר לְהוּ רַב עָנָן בַּר תַּחְלִיפָא: זִימְנִין סַגִּיאִין הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, וְנָחֵית מֵאִיגָּרָא לְאַרְעָא וַהֲדַר מְקַדֵּשׁ. וְאַף רַב הוּנָא סָבַר אֵין קִידּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעוּדָה. דְּרַב הוּנָא קַדֵּישׁ, וְאִיתְעֲקַרָא לֵיהּ שְׁרָגָא, וְעַיַּילִי לֵיהּ לְמָנֵיהּ לְבֵי גְנָנֵיהּ דְּרַבָּה בְּרֵיהּ דַּהֲוָה שְׁרָגָא וְקַדֵּישׁ וּטְעֵים מִידֵּי, אַלְמָא קָסָבַר: אֵין קִידּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעוּדָה. וְאַף רַבָּה סָבַר אֵין קִידּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעוּדָה. דַּאֲמַר אַבָּיֵי: כִּי הֲוֵינָא בֵּי מָר, כִּי הֲוָה מְקַדֵּשׁ אֲמַר לַן: טְעִימוּ מִידֵּי, דִּילְמָא אַדְּאָזְלִיתוּ לְאוּשְׁפִּיזָא מִתְעַקְרָא לְכוּ שְׁרָגָא וְלָא מְקַדֵּשׁ לְכוּ בְּבֵית אֲכִילָה, וּבְקִידּוּשָׁא דְהָכָא לָא נָפְקִיתוּ, דְּאֵין קִידּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעוּדָה.
משנ"ב רע"ג, יז-י"ט, כ"א-כ"ז
דהנה זה לשון הטור והשו"ע "כתבו הגאונים הא דאין קידוש אלא במקום סעודה, אפילו אכל דבר מועט או שתה כוס יין שחייב עליו ברכה יצא ידי קידוש במקום סעודה וגומר סעודת במקום אחר". ועי"ש במשנ"ב ס"ק כ"ג – כ"ד שכתב דבסיפא דהלכה זו תרתי קמ"ל. א: דבדיעבד אם גמר סעודתו במקום אחר אין צריך לברך ברכת המזון אלא יכול לגמור סעודתו במקום אחר. ב: דאם גומר סעודתו במק"א אינו צריך לחזור ולקדש, עי"ש.
ולכאורה תמוה דמה זה ענין לכאן הלא דיני שינוי מקום מקומם בסימן קע"ח ולא בסימן רע"ג.
אך אי בדידי תליא היה נראה בכונתם דבאמת אף הגאונים מודים דצריך לקדש על עיקר סעודתו אלא דאם התחיל סעודתו במקום שקידש די בכך להיחשב קידוש במקום סעודה וגומר סעודתו במקום אחר". דרק משום שגומר סעודתו במק"א הוי קידוש במקום סעודה. ולדברינו מה שכתבו וגומר סעודתו וכו' אין זה רבותא בלבד דיכול לגמור סעודתו במק"א ללא ברכת המזון וללא קידוש, אלא דכל עיקר שיטת הגאונים אינה אלא דדי אם תחילת הסעודה היא במקום קידוש אף אם גומר סעודתו במק"א.
... ולפי זה באמת אין לקדש לא על יין ולא על מיני תרגימא ובודאי לא על פירות אא"כ תחילת הסעודה הם. ולדברינו נראה דאם מקדש בבית הכנסת על יין ומזונות ובבואו הביתה שוב חוזר ומקדש על סעודתו נמצא חומרו קולו ומוסיף גורע, דאם חוזר ומקדש הרי הוכיח בכך שאין כאן המשך הסעודה אלא סעודה חדשה וא"כ קידוש קמא לא היה במקום סעודה, ויצא לתקן ונמצא מקלקל.
לעיון כאן - מנחת אשר -קידוש במקום סעודה