תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כט עמוד ב - לא עמוד א
משנה. לולב הגזול והיבש - פסול. של אשירה ושל עיר הנדחת - פסול. נקטם ראשו, נפרצו עליו - פסול. נפרדו עליו - כשר, רבי יהודה אומר: יאגדנו מלמעלה. ציני הר הברזל כשירות. לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו - כשר.
גמרא. קא פסיק ותני, לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שני. בשלמא יבש - הדר בעינן, וליכא. אלא גזול, בשלמא יום טוב ראשון - דכתיב בלכם - משלכם, אלא ביום טוב שני אמאי לא?
(1) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. שנאמר והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה, גזול דומיא דפסח, מה פסח לית ליה תקנתא - אף גזול לית ליה תקנתא, לא שנא לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש. בשלמא לפני יאוש - באדם כי יקריב מכם אמר רחמנא, ולאו דידיה הוא. אלא לאחר יאוש - הא קנייה ביאוש! אלא לאו - משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה.
[...]
(2) אתמר נמי, אמר רבי אמי: יבש פסול מפני שאין הדר, גזול פסול משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. ופליגא דרבי יצחק. דאמר רבי יצחק בר נחמני אמר שמואל: לא שנו אלא ביום טוב ראשון, אבל ביום טוב שני, מתוך שיוצא בשאול - יוצא נמי בגזול. מתיב רב נחמן בר יצחק: לולב הגזול והיבש פסול, הא שאול - כשר. אימת? אילימא ביום טוב ראשון - הא כתיב, לכם - משלכם, והאי לאו דידיה הוא. אלא לאו - ביום טוב שני, וקתני גזול פסול! אמר רבא לעולם ביום טוב ראשון, ולא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא שאול - דלאו דידיה הוא. אבל גזול, אימא סתם גזילה יאוש בעלים הוא, וכדידיה דמי - קא משמע לן.
(3) אמר להו רב הונא להנהו אוונכרי: כי זבניתו אסא מנכרי לא תגזזו אתון אלא לגזזוה אינהו ויהבו לכו. מאי טעמא - סתם נכרים גזלני ארעתא נינהו, תלמוד בבלי מסכת וקרקע אינה נגזלת. הלכך, לגזזוה אינהו, כי היכי דליהוו יאוש בעלים בידייהו דידהו, ושינוי הרשות בידייכו. - סוף סוף, כי גזזו אוונכרי - ליהוי יאוש בעלים בידייהו, ושינוי הרשות בידן! - לא צריכא, בהושענא דאוונכרי גופייהו. - וליקניוה בשינוי מעשה! - קא סבר: לולב אין צריך אגד. ואם תמצי לומר לולב צריך אגד - שינוי החוזר לברייתו הוא, ושינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי. - וליקניוה בשינוי השם, דמעיקרא הוה ליה אסא, והשתא הושענא! - מעיקרא נמי לאסא הושענא קרו ליה.
[...]
(4) ההיא סבתא דאתאי לקמיה דרב נחמן, אמרה ליה: ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוו יתבי! צווחה ולא אשגח בה רב נחמן. אמרה ליה: איתתא דהוה ליה לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה? אמר להו רב נחמן: פעיתא היא דא, ואין לה אלא דמי עצים בלבד. אמר רבינא: האי כשורא דמטללתא דגזולה, עבדי ליה רבנן תקנתא משום תקנת מריש. - פשיטא, מאי שנא מעצים? - מהו דתימא: עצים שכיחי, אבל האי לא שכיחא, אימא לא - קא משמע לן. הני מילי - בגו שבעה, אבל לבתר שבעה - הדר בעיניה. ואי חברו בטינא, ואפילו לאחר שבעה נמי - יהיב ליה דמי.
משנה. לולב הגזול והיבש - פסול. של אשירה ושל עיר הנדחת - פסול. נקטם ראשו, נפרצו עליו - פסול. נפרדו עליו - כשר, רבי יהודה אומר: יאגדנו מלמעלה. ציני הר הברזל כשירות. לולב שיש בו שלשה טפחים כדי לנענע בו - כשר.
גמרא. קא פסיק ותני, לא שנא ביום טוב ראשון ולא שנא ביום טוב שני. בשלמא יבש - הדר בעינן, וליכא. אלא גזול, בשלמא יום טוב ראשון - דכתיב בלכם - משלכם, אלא ביום טוב שני אמאי לא?
(1) אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. שנאמר והבאתם גזול ואת הפסח ואת החולה, גזול דומיא דפסח, מה פסח לית ליה תקנתא - אף גזול לית ליה תקנתא, לא שנא לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש. בשלמא לפני יאוש - באדם כי יקריב מכם אמר רחמנא, ולאו דידיה הוא. אלא לאחר יאוש - הא קנייה ביאוש! אלא לאו - משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה.
[...]
(2) אתמר נמי, אמר רבי אמי: יבש פסול מפני שאין הדר, גזול פסול משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. ופליגא דרבי יצחק. דאמר רבי יצחק בר נחמני אמר שמואל: לא שנו אלא ביום טוב ראשון, אבל ביום טוב שני, מתוך שיוצא בשאול - יוצא נמי בגזול. מתיב רב נחמן בר יצחק: לולב הגזול והיבש פסול, הא שאול - כשר. אימת? אילימא ביום טוב ראשון - הא כתיב, לכם - משלכם, והאי לאו דידיה הוא. אלא לאו - ביום טוב שני, וקתני גזול פסול! אמר רבא לעולם ביום טוב ראשון, ולא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא שאול - דלאו דידיה הוא. אבל גזול, אימא סתם גזילה יאוש בעלים הוא, וכדידיה דמי - קא משמע לן.
(3) אמר להו רב הונא להנהו אוונכרי: כי זבניתו אסא מנכרי לא תגזזו אתון אלא לגזזוה אינהו ויהבו לכו. מאי טעמא - סתם נכרים גזלני ארעתא נינהו, תלמוד בבלי מסכת וקרקע אינה נגזלת. הלכך, לגזזוה אינהו, כי היכי דליהוו יאוש בעלים בידייהו דידהו, ושינוי הרשות בידייכו. - סוף סוף, כי גזזו אוונכרי - ליהוי יאוש בעלים בידייהו, ושינוי הרשות בידן! - לא צריכא, בהושענא דאוונכרי גופייהו. - וליקניוה בשינוי מעשה! - קא סבר: לולב אין צריך אגד. ואם תמצי לומר לולב צריך אגד - שינוי החוזר לברייתו הוא, ושינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי. - וליקניוה בשינוי השם, דמעיקרא הוה ליה אסא, והשתא הושענא! - מעיקרא נמי לאסא הושענא קרו ליה.
[...]
(4) ההיא סבתא דאתאי לקמיה דרב נחמן, אמרה ליה: ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוו יתבי! צווחה ולא אשגח בה רב נחמן. אמרה ליה: איתתא דהוה ליה לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה? אמר להו רב נחמן: פעיתא היא דא, ואין לה אלא דמי עצים בלבד. אמר רבינא: האי כשורא דמטללתא דגזולה, עבדי ליה רבנן תקנתא משום תקנת מריש. - פשיטא, מאי שנא מעצים? - מהו דתימא: עצים שכיחי, אבל האי לא שכיחא, אימא לא - קא משמע לן. הני מילי - בגו שבעה, אבל לבתר שבעה - הדר בעיניה. ואי חברו בטינא, ואפילו לאחר שבעה נמי - יהיב ליה דמי.
רי"ף מסכת סוכה דף יג עמוד ב - דף יד עמוד ב
לולב הגזול והיבש פסול רי"ף מסכת סוכה של אשרה ושל עיר הנדחת פסול נקטם ראשו נפרצו עליו פסול נפרדו עליו כשר רבי יהודה אומר יאגדנו מלמעלה ציני הר הברזל כשרות לולב שיש בו ג"ט כדי לנענע בו כשר:
לולב הגזול והיבש פסול רי"ף מסכת סוכה של אשרה ושל עיר הנדחת פסול נקטם ראשו נפרצו עליו פסול נפרדו עליו כשר רבי יהודה אומר יאגדנו מלמעלה ציני הר הברזל כשרות לולב שיש בו ג"ט כדי לנענע בו כשר:
המאור הקטן מסכת סוכה דף יד עמוד ב
קא פסיק ותני לא שנא ביו"ט ראשון ול"ש ביו"ט שני בשלמא יבש בעינן הדר וליכא ואע"ג דכי כתב קרא ביום הראשון כתיב כיון דיבש איכא למימר דאית ביה משום הקריבהו נא לפחתך ופסול אף ביום השני אלא גזול בשלמא ביו"ט ראשון וכו' ואוקימנא משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה.
ויש מן הגאונים הרבה שפסקו כר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי שהגזול פסול אף ביום ב' ובודאי לכתחלה שפיר דמי למיפרש מינה לאפוקי נפשין מפלוגתא ומשום דמאיס לגבוה,
(1) מיהו לא חזי לן למיסמך על הא דר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי דשמעת מינה דיאוש כדי קני ואשכחן ליה לר' יוחנן גופיה דלא סבירא ליה הכין דקאמר חיוביה דגנב בין לפני יאוש בין לאחר יאוש בב"ק בפ' מרובה ומשמיה דרשב"י הוא דקאמר ליה הכא ולא ס"ל כוותיה.
(2) ואף ר' יצחק בר נחמני משמיה דשמואל פליג עליה בפירוש דקאמר ביו"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול ורב אשי דהוא בתרא מפרק אליביה אלמא הכי הלכתא.
(3) וממאי דקאמר רב הונא להנהו אוונכרי שקלינן וטרינן למימר ונקנייה בשינוי השם ואע"ג דמצוה הבאה בעבירה הוא ומ"מ לית דחש להא דר"ש בן יוחאי.
[...]
(4) והא דת"ר סוכה גזולה ר"א פוסל וחכמים מכשירין אוקימנא בתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו אבל גזל עצים וסיכך בהם דברי הכל אין לו אלא דמי עצים בלבד דעבדו רבנן תקנתא כדין תקנת השבין ומהכא נמי שמעת דלא סבירא לן כר"ש בן יוחאי דפסל בלולב הגזול משום מצוה הבאה בעבירה שאם היה כן אפי' סוכה תפסל בגוזל עצים וסיכך בהן שאף היא מצוה הבאה בעבירה היא.
קא פסיק ותני לא שנא ביו"ט ראשון ול"ש ביו"ט שני בשלמא יבש בעינן הדר וליכא ואע"ג דכי כתב קרא ביום הראשון כתיב כיון דיבש איכא למימר דאית ביה משום הקריבהו נא לפחתך ופסול אף ביום השני אלא גזול בשלמא ביו"ט ראשון וכו' ואוקימנא משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה.
ויש מן הגאונים הרבה שפסקו כר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי שהגזול פסול אף ביום ב' ובודאי לכתחלה שפיר דמי למיפרש מינה לאפוקי נפשין מפלוגתא ומשום דמאיס לגבוה,
(1) מיהו לא חזי לן למיסמך על הא דר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי דשמעת מינה דיאוש כדי קני ואשכחן ליה לר' יוחנן גופיה דלא סבירא ליה הכין דקאמר חיוביה דגנב בין לפני יאוש בין לאחר יאוש בב"ק בפ' מרובה ומשמיה דרשב"י הוא דקאמר ליה הכא ולא ס"ל כוותיה.
(2) ואף ר' יצחק בר נחמני משמיה דשמואל פליג עליה בפירוש דקאמר ביו"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול ורב אשי דהוא בתרא מפרק אליביה אלמא הכי הלכתא.
(3) וממאי דקאמר רב הונא להנהו אוונכרי שקלינן וטרינן למימר ונקנייה בשינוי השם ואע"ג דמצוה הבאה בעבירה הוא ומ"מ לית דחש להא דר"ש בן יוחאי.
[...]
(4) והא דת"ר סוכה גזולה ר"א פוסל וחכמים מכשירין אוקימנא בתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו אבל גזל עצים וסיכך בהם דברי הכל אין לו אלא דמי עצים בלבד דעבדו רבנן תקנתא כדין תקנת השבין ומהכא נמי שמעת דלא סבירא לן כר"ש בן יוחאי דפסל בלולב הגזול משום מצוה הבאה בעבירה שאם היה כן אפי' סוכה תפסל בגוזל עצים וסיכך בהן שאף היא מצוה הבאה בעבירה היא.
מלחמת ה' מסכת סוכה דף יד עמוד ב
כתוב בספר המאור קא פסיק ותני ל"ש ביו"ט ראשון ול"ש ביו"ט שני כו' ואשכחן ליה לר' יוחנן גופיה דלא סבירא ליה הכין:
אמר הכותב אני רואה דברי רבינו הגדול ז"ל נוטים בסתמותיו להחמיר בגזול משום מצוה הבאה בעבירה כר' יוחנן וראינו לו שכתב דין נקב וחסר להכשיר הפגומים בשני ודעתו אינה מתבררת מדבריו אבל אני נזקק לבאר בכאן השמועה הזו בפירושה ופסקה ולפי דעתי יפה הסכימו הראשונים לקבוע הלכה כר' יוחנן והדין עמהם דהא פלוגתא דשמואל ור' יוחנן היא וקי"ל שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכ"ש דמשמיה דר"ש בן יוחאי דהוא תנא קאמר לה ור' אמי נמי כוותיה סבירא ליה.
(1) ומה שאמר דשמעת מינה דיאוש כדי קני לא הסכים יפה לשמועה וכך עיקר דר' יוחנן סבר יאוש כדי לא קני כדשמעינן ליה בעלמא וכל היכא דלא חזינא הכי בגמ' לא דחקינן נפשין למימר הא דידיה הא דרביה ודייק מדכתב רחמנא גבי קרבן גזול דומיא דפסח מה פסח אין לו תקנה כלל אף גזול אין לו תקנה כלל וקרבן פסול הוא ואפי' לאחר יאוש ואמאי הא קנייה גבוה ביאוש ושינוי רשות ונהי נמי דמקדיש לא קנייה נמי בשוחט שלא לשמן שכשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה אלא לאו משום מצוה הבאה בעבירה שכיון שגזול הוא בידו אין הקדשו מצוה אלא ניאוצין הוא שהקב"ה מואס גזל בעולה ומנא תימרא דגבוה גבוה קני מדאמרי' בפ' מרובה איתביה ר' יוחנן לריש לקיש גנב והקדיש אינו משלם תשלומי ד' וה' היכי דמי אילימא לפני יאוש מי מצי מקדיש אלא פשיטא לאחר יאוש וטעמא דהקדיש הא לא הקדיש משלם ואי ס"ד קנה אמאי משלם שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר ושמעת מינה דאי ביאוש כדי לא קני ניחא ואמאי היכי מצי מקדיש אלא ש"מ דגבוה גבוה קני ביאוש ושינוי רשות וה"נ איתא בפ' הניזקין.
וה"ג בשמעתין מה פסח אין לו תקנה אף גזול אין לו תקנה ל"ש לפני יאוש ול"ש לאחר יאוש ולא גרסי' תו כדכתיב במקצת נוסחי בשלמא לפני יאוש וכו' וליתיה בהלכות רב יצחק בן גיאות ז"ל ורש"י ז"ל גריס ליה הכי בשלמא לפני יאוש אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא וכו' ופירש הא קנייה ביאוש גבוה קנייה ביאוש כלומר בשינוי רשות ולא הוצרך להזכירו שלעולם יש שם שינוי רשות.
(2) והלכתא כר' יוחנן דדידיה עדיפא ואם היה כדבריהם שהיה ר' יוחנן סובר כאן יאוש כדי קני מ"מ במאי דאמר מצוה הבאה בעבירה לאו מצוה היא כוותיה קי"ל דא"נ לית ליה מהאי קרא מסברא אית ליה ומקרא אחרינא דדריש הכא שונא גזל בעולה ודידיה עדיפא לן מדשמואל בכל מקום ועוד דר' אמי נמי כוותיה ס"ל ופשטה דמתני' כוותיה אתיא.
[...]
(3) ומה שהשיב ממאי דקאמר רב הונא להנהו אוונכרי ושקלינן וטרינן למימר ונקנייה בשינוי השם ואע"ג דמצוה הבאה בעבירה היא יש להשיב דאדעתא דנכרי גזלי ולא של ישראל דלא שכיחי ומשום לכם איתמר דלמקני מינייהו בעיא יאוש ושינוי רשות ומיהו מצוה הבאה בעבירה ליכא.
(4) וכן מה שהשיב מסוכה גזולה בגוזל עצים וסיכך בהן אינה תשובה כלל שכיון שתקנו בה חכמים תקנת מריש ואפי' בא לצאת ידי שמים ועושה תשובה נותן לה דמי עצים הרי שאין זו הסוכה בעבירה ברשותו אלא דמים הוא חייב ולא קאי עלה השתא (זה) בעמוד וחזור אלא דמים.
אבל בעל הלכות ז"ל מצאתי שכתב בלשון דגזול פסול משום דמצוה הבאה בעבירה דכתיב והבאתם גזול וקתני גזול דומיא דפסח מה פסח אין לו תקנה אף גזול אין לו תקנה ול"ש לפני יאוש ול"ש לאחר יאוש לפני יאוש דידיה בעינן וההוא דגזל הוא לאחר יאוש משום מצוה הבאה בעבירה (3) אבל אקנייה לאיניש אחרינא קני ליה ונפיק בגויה ל"ש ביו"ט ראשון ול"ש ביו"ט שני ומאי שנא מסוכה גזולה דמכשרי רבנן אמרי התם היכי דמי אי דגזל מיניה קרקע קרקע אינה נגזלת אי דגזל עצים (וטלית) קננהו בשינוי מעשה א"ה לולב נמי לקנייה בשינוי מעשה קסברי רבנן לולב א"צ אגד ואת"ל צריך אגד שינוי החוזר לא שמיה שינוי א"ה גזל עצי סוכה נמי (4) אלא עצי סוכה היינו טעמא משום דקננהו בשינוי השם מעיקרא עצים והשתא סכך מיקרו אי הכי לולב נמי מעיקרא אסא מיקרו והשתא הושענא מיקרי אמרי אסא ליכא שינוי השם דמעיקרא נמי אסא להושענא קרו ליה והלכתא גזל עצים וסיכך בהם אין לו אלא דמי עצים בלבד וכן נמי כתוב בהלכות פסוקות ושמעינן מינה דכל שקנה ואינו חייב להחזיר אלא דמים אין בו משום מצוה הבאה בעבירה ולפ"ז ל"ק הא דאמרי' בהנהו אוונכרי ונקנייה בשינוי השם וכן נראה מדברי רבינו שלמה ז"ל.
וסיוע מצאתי לדברים הללו בירושלמי תנא ר' חייא ולקחתם לכם משלכם ולא מן הגזול פי' ולא שאנו אלא ביום ראשון עד כאן א"ר לוי זה שהוא נוטל גזול למה הוא דומה לא' שכיבד את השלטון בתמחוי א' ונמצא משלו אמרו אוי לזה שנעשה סניגור קטיגור פי' דמשום מצוה הבאה בעבירה הוא ואפי' ביום שני ע"כ מה פליגי בשגזלו סוכה אבל גזלו ושפהו דמים הוא חייב לו פי' ואין בו משום סניגור קטיגור שהרי קנה בשינוי מעשה ולכם קרינא ביה ע"כ גזל לולב מכאן והדס מכאן וערבה מכאן ואגדן ושמעינן מן הדא סוכה גזולה אית תניי תני פסולה ואית תניי תני כשרה ר"ש בשם ריב"ל מאן דאמר כשרה בשגזל קרקע ומ"ד פסולה בשגזל פסל ואפשר שלא יקשר כמשיב למעלן ש"מ דכל היכא דקני בשינוי השם או בשינוי [על ידי] מעשה או ביאוש ושינוי רשות אין בו משום מצוה הבאה בעבירה שהרי דמים הוא חייב לו:
כתוב בספר המאור קא פסיק ותני ל"ש ביו"ט ראשון ול"ש ביו"ט שני כו' ואשכחן ליה לר' יוחנן גופיה דלא סבירא ליה הכין:
אמר הכותב אני רואה דברי רבינו הגדול ז"ל נוטים בסתמותיו להחמיר בגזול משום מצוה הבאה בעבירה כר' יוחנן וראינו לו שכתב דין נקב וחסר להכשיר הפגומים בשני ודעתו אינה מתבררת מדבריו אבל אני נזקק לבאר בכאן השמועה הזו בפירושה ופסקה ולפי דעתי יפה הסכימו הראשונים לקבוע הלכה כר' יוחנן והדין עמהם דהא פלוגתא דשמואל ור' יוחנן היא וקי"ל שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן וכ"ש דמשמיה דר"ש בן יוחאי דהוא תנא קאמר לה ור' אמי נמי כוותיה סבירא ליה.
(1) ומה שאמר דשמעת מינה דיאוש כדי קני לא הסכים יפה לשמועה וכך עיקר דר' יוחנן סבר יאוש כדי לא קני כדשמעינן ליה בעלמא וכל היכא דלא חזינא הכי בגמ' לא דחקינן נפשין למימר הא דידיה הא דרביה ודייק מדכתב רחמנא גבי קרבן גזול דומיא דפסח מה פסח אין לו תקנה כלל אף גזול אין לו תקנה כלל וקרבן פסול הוא ואפי' לאחר יאוש ואמאי הא קנייה גבוה ביאוש ושינוי רשות ונהי נמי דמקדיש לא קנייה נמי בשוחט שלא לשמן שכשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה אלא לאו משום מצוה הבאה בעבירה שכיון שגזול הוא בידו אין הקדשו מצוה אלא ניאוצין הוא שהקב"ה מואס גזל בעולה ומנא תימרא דגבוה גבוה קני מדאמרי' בפ' מרובה איתביה ר' יוחנן לריש לקיש גנב והקדיש אינו משלם תשלומי ד' וה' היכי דמי אילימא לפני יאוש מי מצי מקדיש אלא פשיטא לאחר יאוש וטעמא דהקדיש הא לא הקדיש משלם ואי ס"ד קנה אמאי משלם שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר ושמעת מינה דאי ביאוש כדי לא קני ניחא ואמאי היכי מצי מקדיש אלא ש"מ דגבוה גבוה קני ביאוש ושינוי רשות וה"נ איתא בפ' הניזקין.
וה"ג בשמעתין מה פסח אין לו תקנה אף גזול אין לו תקנה ל"ש לפני יאוש ול"ש לאחר יאוש ולא גרסי' תו כדכתיב במקצת נוסחי בשלמא לפני יאוש וכו' וליתיה בהלכות רב יצחק בן גיאות ז"ל ורש"י ז"ל גריס ליה הכי בשלמא לפני יאוש אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא וכו' ופירש הא קנייה ביאוש גבוה קנייה ביאוש כלומר בשינוי רשות ולא הוצרך להזכירו שלעולם יש שם שינוי רשות.
(2) והלכתא כר' יוחנן דדידיה עדיפא ואם היה כדבריהם שהיה ר' יוחנן סובר כאן יאוש כדי קני מ"מ במאי דאמר מצוה הבאה בעבירה לאו מצוה היא כוותיה קי"ל דא"נ לית ליה מהאי קרא מסברא אית ליה ומקרא אחרינא דדריש הכא שונא גזל בעולה ודידיה עדיפא לן מדשמואל בכל מקום ועוד דר' אמי נמי כוותיה ס"ל ופשטה דמתני' כוותיה אתיא.
[...]
(3) ומה שהשיב ממאי דקאמר רב הונא להנהו אוונכרי ושקלינן וטרינן למימר ונקנייה בשינוי השם ואע"ג דמצוה הבאה בעבירה היא יש להשיב דאדעתא דנכרי גזלי ולא של ישראל דלא שכיחי ומשום לכם איתמר דלמקני מינייהו בעיא יאוש ושינוי רשות ומיהו מצוה הבאה בעבירה ליכא.
(4) וכן מה שהשיב מסוכה גזולה בגוזל עצים וסיכך בהן אינה תשובה כלל שכיון שתקנו בה חכמים תקנת מריש ואפי' בא לצאת ידי שמים ועושה תשובה נותן לה דמי עצים הרי שאין זו הסוכה בעבירה ברשותו אלא דמים הוא חייב ולא קאי עלה השתא (זה) בעמוד וחזור אלא דמים.
אבל בעל הלכות ז"ל מצאתי שכתב בלשון דגזול פסול משום דמצוה הבאה בעבירה דכתיב והבאתם גזול וקתני גזול דומיא דפסח מה פסח אין לו תקנה אף גזול אין לו תקנה ול"ש לפני יאוש ול"ש לאחר יאוש לפני יאוש דידיה בעינן וההוא דגזל הוא לאחר יאוש משום מצוה הבאה בעבירה (3) אבל אקנייה לאיניש אחרינא קני ליה ונפיק בגויה ל"ש ביו"ט ראשון ול"ש ביו"ט שני ומאי שנא מסוכה גזולה דמכשרי רבנן אמרי התם היכי דמי אי דגזל מיניה קרקע קרקע אינה נגזלת אי דגזל עצים (וטלית) קננהו בשינוי מעשה א"ה לולב נמי לקנייה בשינוי מעשה קסברי רבנן לולב א"צ אגד ואת"ל צריך אגד שינוי החוזר לא שמיה שינוי א"ה גזל עצי סוכה נמי (4) אלא עצי סוכה היינו טעמא משום דקננהו בשינוי השם מעיקרא עצים והשתא סכך מיקרו אי הכי לולב נמי מעיקרא אסא מיקרו והשתא הושענא מיקרי אמרי אסא ליכא שינוי השם דמעיקרא נמי אסא להושענא קרו ליה והלכתא גזל עצים וסיכך בהם אין לו אלא דמי עצים בלבד וכן נמי כתוב בהלכות פסוקות ושמעינן מינה דכל שקנה ואינו חייב להחזיר אלא דמים אין בו משום מצוה הבאה בעבירה ולפ"ז ל"ק הא דאמרי' בהנהו אוונכרי ונקנייה בשינוי השם וכן נראה מדברי רבינו שלמה ז"ל.
וסיוע מצאתי לדברים הללו בירושלמי תנא ר' חייא ולקחתם לכם משלכם ולא מן הגזול פי' ולא שאנו אלא ביום ראשון עד כאן א"ר לוי זה שהוא נוטל גזול למה הוא דומה לא' שכיבד את השלטון בתמחוי א' ונמצא משלו אמרו אוי לזה שנעשה סניגור קטיגור פי' דמשום מצוה הבאה בעבירה הוא ואפי' ביום שני ע"כ מה פליגי בשגזלו סוכה אבל גזלו ושפהו דמים הוא חייב לו פי' ואין בו משום סניגור קטיגור שהרי קנה בשינוי מעשה ולכם קרינא ביה ע"כ גזל לולב מכאן והדס מכאן וערבה מכאן ואגדן ושמעינן מן הדא סוכה גזולה אית תניי תני פסולה ואית תניי תני כשרה ר"ש בשם ריב"ל מאן דאמר כשרה בשגזל קרקע ומ"ד פסולה בשגזל פסל ואפשר שלא יקשר כמשיב למעלן ש"מ דכל היכא דקני בשינוי השם או בשינוי [על ידי] מעשה או ביאוש ושינוי רשות אין בו משום מצוה הבאה בעבירה שהרי דמים הוא חייב לו:
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה ט
כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין שבארנו או מפני גזל וגניבה ביום טוב ראשון בלבד אבל ביום טוב שני עם שאר הימים הכל כשר, והפסלנות שהיא משום ע"ז או מפני שאותו אתרוג אסור באכילה בין ביום טוב ראשון בין בשאר הימים פסול.
כל אלו שאמרנו שהם פסולין מפני מומין שבארנו או מפני גזל וגניבה ביום טוב ראשון בלבד אבל ביום טוב שני עם שאר הימים הכל כשר, והפסלנות שהיא משום ע"ז או מפני שאותו אתרוג אסור באכילה בין ביום טוב ראשון בין בשאר הימים פסול.
רמב"ם הלכות איסורי מזבח פרק ה הלכה ז
הגונב או הגוזל והקריב הקרבן פסול והקב"ה שונאו שנאמר שונא גזל בעולה ואין צ"ל שאינו מתקבל, ואם נתייאשו הבעלים הקרבן כשר, ואפילו היה חטאת שהכהנים אוכלין את בשרה, ומפני תקנת מזבח אמרו שהחטאת הגזולה אם נודעה לרבים אינה מכפרת אע"פ שנתייאשו הבעלים כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות וכן העולה.
הגונב או הגוזל והקריב הקרבן פסול והקב"ה שונאו שנאמר שונא גזל בעולה ואין צ"ל שאינו מתקבל, ואם נתייאשו הבעלים הקרבן כשר, ואפילו היה חטאת שהכהנים אוכלין את בשרה, ומפני תקנת מזבח אמרו שהחטאת הגזולה אם נודעה לרבים אינה מכפרת אע"פ שנתייאשו הבעלים כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות וכן העולה.