ואם מותר להעמיד בדבר המקבל טומאה: רבינו הבית יוסף בסעיף ח פסק דמותר, וזה לשונו: לחבר כלונסאות הסוכה במסמורת של ברזל, או לקשרה בבגדים בלוים שהן מקבלין טומאה – אין קפידא. עד כאן לשונו, וכן פסק בסוף סימן תרל, עיין שם, שכן דעת רוב הפוסקים. וכן בירושלמי פרק שני דחי לגמרי דבר זה, דאין שום איסור להעמיד בדבר המקבל טומאה. וכן כתב הרא"ש, והאריך בזה. וזהו דעת רוב רבותינו. (לבד הר"ן שפסק לאיסור מטעם גזירה, שיאמרו: כשם שמותר להעמיד בהם, כמו כן מותר לסכך בהן. והב"ח האריך דהוה דאורייתא, והביא מרש"י. ותמיהני: לו יהי כן הוא, רש"י לא פסק כר"י. וכן משמע מתשובת הרשב"א סימן קצה, שפסק שאין הסולם פוסל הסכך. ומה שכתב הב"ח דאזיל בשיטת רבנו תם, שמחלק בין קדם סכך כשר לסכך פסול, עיין שם – דבריו תמוהים: דלהדיא דחה הרשב"א בחידושיו במשנה דהדלה עליה את הגפן שיטת רבנו תם, וכמו שכתבתי בסימן תרכו. וכיון דאפילו להר"ן אינו אלא דרבנן, ורוב הפוסקים והירושלמי לא סבירא להו כן, למה לנו להחמיר? ומה גם שכמה קושיות יש על שיטה זו, והוכרחו לדחוק את עצמם, כמו שכתב הבית יוסף, והב"ח בעצמו. וכיון שכן הוא גם הכרעת רבותינו בעלי השולחן ערוך והאחרונים – אין להחמיר בזה.)
כְּלוֹנָס m. (a sing. of κελεόντες, as if κελέονς) beam of the loom, in gen. beam, pole
This is the general rule: whatever is susceptible to [ritual] impurity and does not grow from the ground may not be used for skhakh, but whatever is not susceptible to [ritual] impurity and does grow from ground soil may be used for skhakh. There are two general rules presented here. The first is that the skhakh has to be something that cannot receive ritual impurity. This means that clothing, chairs, tables, dishes, sheets, etc. cannot be used as skhakh. Basically, this includes most things that have been “made” or “fashioned” by human hands. Branches of trees cannot become impure and hence can be used for skhakh. Secondly, it has to be something that originally grew from the ground. This rules out metal, stone, clay, plastic etc. Interestingly, these two rules, and that in the previous section, are in a sense foils for one another. The skhakh must be dead, but it must be something that was once alive. Something has to have been done to it by human hands it has to be cut from the ground, but not too much can be done with it humans can’t turn it into useful instruments. The skkakh is then “liminal” it mediates between the natural world and the humanly created world. So too it is above us, mediating between God and humanity.
The Gemara raises an objection to Rav’s opinion from a different baraita: If one attached the ritual fringes and only afterward cut the ends of their strands, they are unfit. And furthermore, it is taught in another baraita with regard to a sukka: The verse states: “Prepare for you the festival of Sukkot” (Deuteronomy 16:13), and from the language of this verse the Sages derived the principle: Prepare it, and not from that which has already been prepared. From here the Sages said: If one trellised a grapevine, a gourd plant, or ivy over a sukka while still attached to the ground, and then he added roofing atop the vines, the sukka is unfit.
One who supports his sukkah with the posts of a bed, it is valid. Rabbi Judah says: if it cannot stand on its own, it is invalid. A disorderly sukkah (and whose shade is more than its sun is valid. One whose [skhakh] is thick like [the roof] of a house is valid, even though the stars cannot be seen through it.
One who supports his sukkah with the posts of a bed, it is valid. Rabbi Judah says: if it cannot stand on its own, it is invalid. In this case a person used his bedposts to support his sukkah. The bedposts served as the poles upon which the skhakh rested. The sages say that it is valid but Rabbi Judah requires a structure that cannot be carried around and hence he invalidates it. We should note that on several occasions we have seen that Rabbi Judah validates permanent like structures for a sukkah (see 1:1, 1:7). Here we see that he invalidates portable sukkot.
רבי יהודה סבר סוכה דירת קבע בעינן וכבר קדם לך דעתו ולפיכך הוא מצריך שתהיה יכולה לעמוד בפני עצמה. המדובללת הוא שיהיה גג שלה אינו שוה כמו שביארנו אלא קנה עולה וקנה יורד. ואין הלכה כר' יהודה:
Rabbi Yehudah holds that we require that the Sukkah is a permanent dwelling (see Tractate Sukkah 21b, for he holds that we require a Sukkah that is a permanent dwelling, and his approach has already been explained to you (see Tractate Sukkah, Chapter 1, Mishnah 1), and therefore, it requires that it should be able to stand on its own.
רבי יהודה אומר אם הסוכה אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה – סוכה כשרה היא סוכה יציבה, ואילו סוכה הנסמכת על מיטה אינה יציבה, שהרי הסוכה היא רהיט מיטלטל. רבי יהודה אינו שולל את האפשרות שסוכה הנסמכת למיטה תהיה כשרה, אלא שהוא קובע כלל, שחכמים מתנגדים לו, ולפיו בדרך כלל הסומך סוכתו למיטה תהיה זו פסולה. בשני כתבי יד הנוסח הוא "סוכך", כלומר שבנה את הסכך על כרעי המיטה. ברם, מדברי רבי יהודה ברור שהסכך והסוכה רק נשענים על המיטה, ולכן יש להעריך כי נוסח זה הוא שיבוש. בכמה כתבי יד אחרים הנוסח הוא "הוסמך סוכתו בכרעי המיטה", ואין בין "בכרעי המיטה" לבין "לכרעי המיטה" ולא כלום; בלשון חכמים אין הבדל בין שני הנוסחים. הבבלי מסביר שסוכה הסמוכה למיטה "אין לה קבע" (כא ע"ב), ושני הסברים לדבר: או שמעמידה בדבר שאינו קבוע, שכן מן הסתם יקחו את המיטה במועד מאוחר כלשהו, או שהסוכה אין לה קבע ואינה יציבה בזכות עצמה. הסבר שני בתלמוד הוא שמעמיד את הסוכה בדבר טמא, והסבר זה מובא אף בירושלמי (נב ע"ד). אלא שאין בכך הסבר מהו הפגם בהעמדת הסוכה על דבר העשוי לקבל טומאה. אפשר שנימוק טוב להלכה שבמשנה הוא שהסוכה תלויה בכלי, אך נימוק זה אינו מופיע במפורש (לעיל, פ"א מ"ח).
דבר שמסככין בו צריך שיהיה צומח מן הארץ ותלוש ואינו מקבל טומאה אבל דבר שאינו צומח מן הארץ אע"פ שגידולו מן הארץ ואינו מקבל טומאה כגון עורות של בהמה שלא נעבדו שאינם מקבלי' טומאה או מיני מתכת אין מסככין בהם (וכן אין מסככין בעפר) (ר"ן):
וגם אני אומר דטעם קבע עיקר כדאיתא בירושלמי. הרי רבינו לא חש להך טעמא משום שמעמידה בדבר המקבל טומאה והרז"ה הכי ס"ל דפסק כחכמים ורש"י שפי' דבר המעמיד שהוא טמא מדינא אסור ה"נ שפוסק כחכמים. ומדברי הרי"ף נמי אין ראיה דפסק כאביי ואביי לית ליה טעמא שאין לו קבע דהא אביי בשיטה אמרה לעיל (סוכה דף ז') וע"כ סיכך ע"ג פסול משום שמעמידה. די"ל דס"ל טעם דאין לו קבע ר"ל דירה סרוחה שאינה גבוה עשרה וכמו שאמר בירושלמי. וכן יש לפ' דברי הרמב"ן בספר מלחמות ע"ש. נמצא הר"ן יחיד בדבר הזה ומטעם גזירה ולא מדינא ודלא כב"ח סי' תרכ"ט ס"ק ה' שהחמיר בזה לפסול מדינא וארכבי' אתרי רכשי. די"ל לדעת רבינו דמדינא אסור ס"ל דטעם קבע עיקר ולהרמב"ן איכא למימר דס"ל כמ"ש הר"ן דמטעם גזירה או טעם שאין לה קבע וכדמפרש בירושלמי. ע"כ אין לפסול סוכה כשהעמידה בדבר פסול לסכך וכ"פ הט"ז בסי' תר"ל ס"ק י"ד ומ"א בסי' תרכ"ט ס"ק ט' ע"ש. ועי' לעיל מ"ש בפ"ק ס"ס כ"ט. ועי' עוד מזה לקמן. סי' ד' שהוכחתי דרבא ס"ל דמותר להעמיד בדבר פסול ע"ש:
יש להסתפק כו'. מקום הספק דיש צד להתיר כיון דאין הסולם מקבל טומאה כמ"ש התו' בפ"ק דף ה' בשם ת"כ דאין שם צד קבלת שום דבר ויש צד לאיסור כיון דיש נקבי' ביריכי הסול' שהשליבות תקועות בהם דמי לבית קיבול ובתשובות הרשב"א משמע שמותר בסולם שאין שם נקבים אלא השליבות מחוברים בצידי הירכיים של הסולם אבל אין להקל בזה משום לא פלוג:
משנה
הסומך (בכתבי היד של המשנה: 'הסוכך', ונראה שהוא טעות, לפי שהשורש סכ"ך משמש בהקשר לסוכה בבניין פיעל ולא בבניין קל) סוכתו לכרעי המיטה – השעין את הסכך על גבי רגלי המיטה (המיטה שלהם היתה עשויה מארבעה קרשים סביב, והיו מסרגים אותה בחבלים, ועליהם היו מציעים כרים וכסתות, ובארבע קרנותיה היו ארבע רגליים, העולים למעלה מעט משפת המיטה), - כשירה – הסוכה. רבי יהודה (בר אלעאי, מגדולי התנאים בדור הרביעי) אומר: אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה – שאם מזיזים את המיטה ממקומה, הסכך נופל, - פסולה – הסוכה.
תלמוד
במשנה שנינו: "רבי יהודה אומר: אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה - פסולה".
מביאים מחלוקת אמוראים בטעמו של רבי יהודה שפוסל.
אמר רבי אימי (רבי אמי, אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי): משֵּׁם (משום) שאין ממעי המיטה (החלק הפנימי של המיטה) לסכך עשרה טפחים – כיוון שאין הסכך יכול לעמוד בפני עצמו בלא המיטה, מודדים את גובה הסוכה ממעי המיטה עד הסכך ולא מהקרקע עד הסכך, וכיוון שאין הסוכה גבוהה עשרה טפחים - פסולה.
אמר רבי בא (רבי אבא, אמורא בדור השלישי): משֵּׁם (משום) שאין מעמידין (מציבים, מקימים) על גבי דבר טמא – כיוון שאין הסכך יכול לעמוד בפני עצמו בלא המיטה, נמצא שהוא מעמיד את כל הסכך בדבר המקבל טומאה, שמיטה מקבלת טומאה, ולכן הסוכה פסולה, שדבר המעמיד את כל הסכך דינו כסכך, ודבר המקבל טומאה פסול לסכך.
ומציעים קושיה (על רבי בא): והא תני: – והרי (התנא) שונה: מעשה באנשי ירושלם שהיו משלשלין (מורידים) מיטותיהן לפני חלונותיהן והיו מסככין על גביהן – מפני הצפיפות של עולי הרגלים, היו מסככים על גבי המיטות והיו ישינים על גבי המיטות ומתחתיהן, ואלו ואלו יוצאים ידי חובת סוכה! ומפרטים את דברי רבי בא כדי להקשות עליו: אין תימר: – אם תאמר (שטעמו של רבי יהודה שפוסל בסומך סוכתו על גבי כרעי המיטה): משם שאין מעמידין על גבי דבר טמא - הרי מעמידין על גבי דבר טמא – שהרי אנשי ירושלים סיככו על גבי המיטות שמקבלות טומאה! ומציעים מסקנה (בעקבות דחיית הטעם שהציע רבי אבא): הוי: – הוֹוֶה (נמצא): לית (הסופר במסירה שלפנינו כתב 'לא' ומגיה תיקן 'לית') טעמא דילא (=דלא. מגיה מחק וכתב 'אלא') – אין הטעם (של רבי יהודה שפוסל בסומך סוכתו על גבי כרעי המיטה) אלא משם שאין ממעי המיטה לסכך עשרה טפחים – אבל במיטות של אנשי ירושלים היו עשרה טפחים ממעי המיטה עד הסכך, ולפיכך היו סוכותיהם כשירות.
בתוספתא סוכה ב,ג שנו: מעשה באנשי ירושלם שהיו משלשלים מיטותיהם בחלונות שהם גבוהים עשרה טפחים ומסככים על גביהן וישנים תחתיהן (אף תחת המיטות).
בירושלמי הוכיחו מברייתא זו על שיטת רבי יהודה. ונראה שהברייתא היא רבי יהודה, והביא ראיה ממנה לשיטתו במשנה ב,א שהישן תחת המיטה יצא ידי חובתו, שכן נהגו אנשי ירושלים שסיככו על גבי המיטות וישנו גם תחת המיטות. וסובר רבי יהודה שמעי המיטה אינם מפסיקים בסוכה, ואין הבדל כלל בין ישן תחת המיטה שבסוכה ובין ישן תחת המיטה שסיכך עליה, ולרבנן לא יצא ידי חובתו, ולרבי יהודה יצא. וסובר רבי יהודה שמסתבר שהיו עשרה טפחים גם ממעי המיטה לסכך וגם ממעי המיטה לארץ, הואיל והיו עשויות מלכתחילה לישון על גביהן ומתחתיהן ("תוספתא כפשוטה").
בבבלי סוכה כא,ב אמרו: מאי טעמא דרבי יהודה? - פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל. חד אמר: לפי שאין לה קבע (ורבי יהודה סבור שסוכה צריכה להיות כדירת קבע), וחד אמר: מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה.
הטעם הראשון בבבלי אינו בירושלמי, והטעם השני בבבלי הוא הטעם שהציע רבי אבא בירושלמי. הטעם שהציע רבי אמי בירושלמי אינו בבבלי.
• • •
(נט) אם יש בה גובה וכו' כשרה - דאף דמעמיד ע"ג מטה שהיא מקבלת טומאה לא איכפת לן בזה דקבלת טומאה על הסכך נאמר ולא על הדפנות. ומ"מ לכתחלה נכון להזהר בזה כי יש מן הפוסקים שמחמירין בזה [מ"א בסי' תרכ"ט ס"ח]:
...מַחְצֶלֶת קָנִים גְּדוֹלָה, עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה, מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ. לְסִכּוּךְ, מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אַחַת קְטַנָּה וְאַחַת גְּדוֹלָה, עֲשָׂאָהּ לִשְׁכִיבָה, מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה וְאֵין מְסַכְּכִין בָּהּ. לְסִכּוּךְ, מְסַכְּכִין בָּהּ וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה:
...In the case of a large mat of reeds, if one initially produced it for the purpose of lying upon it, it is susceptible to ritual impurity like any other vessel, and therefore one may not roof a sukka with it. If one initially produced it for roofing, one may roof a sukka with it, and it is not susceptible to ritual impurity, as its legal status is not that of a vessel. Rabbi Eliezer says that the distinction between mats is based on use, not size. Therefore, with regard to both a small mat and a large mat, if one produced it for the purpose of lying upon it, it is susceptible to ritual impurity and one may not roof a sukka with it. If one produced it for roofing, one may roof a sukka with it, and it is not susceptible to ritual impurity.
A large reed mat: if made for lying upon it is susceptible to [ritual] uncleanliness and is invalid as skhakh. If made for a skhakh, it may be used for skhakh and is not susceptible to uncleanliness. This section requires a few words of introduction concerning the susceptibility of objects to impurity. Objects are susceptible to impurities if they are “vessels”. This halakhic category includes most objects that have been fashioned to be of use for people, but not things that are used for building. For instance a cup is susceptible to impurity but a brick is not. In the case under discussion here, a reed mat made to be sat upon is susceptible to impurities whereas a reed mat made to be used as skhakh is not. According to the sages, all small mats may have been made to be sat upon and hence they are all susceptible to impurity. We learned above in mishnah four that anything that is receptive to impurity cannot be used as skhakh. Hence, small reed mats cannot be used for skhakh. A large reed mat may have been made either to sit upon or to use as skhakh. Hence, its susceptibility to impurity and its validity as skhakh depend upon the intent in which it was made. If it was made to be used for sitting it cannot be used as skhakh, but if it was made to be used as skhakh then it is valid.
סוכה ישנה דהיינו שעשאה קודם שיכנסו ל' יום שלפני החג כשרה ובלבד שיחדש בה דבר עתה בגופה לשם החג ואפילו בטפח על טפח סגי אם הוא במקום אחד ואם החידוש על פני כולה סגי אפי' כל דהו ואם עשאה לשם החג אפי' מתחלת השנה כשרה בלא חדוש: