(א) ה. ולפיכך השכל הבריא מחייב אותנו להבין את ההיפך מהנראה בשטחיות, ולהחליט שאנו באמת בריות טובות ונעלות ביותר עד שאין קץ לחשיבותנו, דהיינו ממש באופן הראוי והמתאים לבעל המלאכה שעשה אותנו. כי כל משהו חסרון שתרצה להרהר על גופותנו, הנה אחר כל מיני תירוצים שאתה מתרץ לך, הוא נופל רק על הבורא ית' שברא אותנו ואת כל הטבעים שבנו. שהרי ברור ש'הוא עשנו ולא אנחנו', גם ידע כל אלו התהלוכות אשר תמשכנה לצאת מכל אלו הטבעים והנטיות הרעות שנטע בנו.
(ב) אלא הוא הדבר אשר אמרנו, שצריכים אנו להסתכל על סוף המעשה ואז נוכל להבין הכל. ומשל בפי העולם: אל תראה דבר לשוטה באמצע מלאכתו.
(1) Therefore, a clear thinking individual must come to the realization, opposite to what appears on the surface, and conclude, that we are beings of the highest order, worthy of representing the One who created us. For every fault that we may have, after exhausting all excuses, the only one to blame is G-d Himself, for He created us with all our bad traits; we did not create ourselves. Also, He can foresee all the outcomes that these bad traits wrought, those traits that He imparted in us.
(2) But as we had said, we must look at the final result, only then can we have a complete understanding. As people say: "Don't show a fool an item before it is completed".
(א) ו. וכבר הורונו חז"ל (עי' ע"ח שער הכללים פ"א בתחילתו), שלא ברא הקב"ה את העולם אלא בכדי לְהַנּוֹת לנבראיו. וכאן אנו צריכים להשים את עינינו וכל מחשבותינו, כי הוא סוף הכוונה והמעשה של בריאת העולם. ויש להתבונן, כיון שמחשבת הבריאה היתה בכדי להנות לנבראיו, הרי הכרח הוא שברא בנשמות מידת רצון גדולה עד מאד לקבל את אשר חשב ליתן להן. שהרי מידת גדלו של כל תענוג וכל הנאה מדודה במידת גדלו של הרצון לקבל אותו. עד שכל שהרצון לקבלו גדול יותר, הנה בשיעור הזה מידת התענוג גדולה ביותר, וכל שהרצון לקבלו פחות יותר, הרי באותה המידה נפחת שיעור התענוג מהקבלה. הרי שמחשבת הבריאה בעצמה מחייבת בהכרח לברוא בנשמות רצון לקבל בשיעור מופרז ביותר, המתאים למידת התענוג הגדול שכל יכלתו חשב לענג את הנשמות. כי התענוג הגדול והרצון לקבל הגדול עולים בקנה אחד.
(1) Our Rabbis have taught, that the reason for G-d creating the world is to benefit and give enjoyment to those that He created. This should be our focus, because this is G-d's thought and purpose in creating the world. We should also realize, that the enjoyment that one receives is in direct proportion, to the person's desire for that enjoyment. The greater the desire, the greater the enjoyment, and the less the desire the less the enjoyment. (Receiving a penny, brings no enjoyment, because there is no desire for a penny. Receiving $10,000 brings with it much enjoyment, because of the great desire). As part of G-d's plan in creating the world, He had to create a great desire within the soul, (within the person) corresponding to the immense pleasure, that He intended to give. For pleasure and desire go hand-in-hand.