Maccabees, Encyclopedia Britannica:
There is no unanimity about the meaning of the title Maccabee. The Hebrew may be read as “Hammer,” “Hammerer,” or “Extinguisher.” Since Judas held the initiative in the long war against the Syrians, he was probably regarded in the same light as King Edward I of England, who was known as the “Hammer of the Scots.”
What does this explanation change in the perception you might have of the Maccabees?
Some historical context:
ויהי אחרי שובו מהכות את מצרים, בשנת שלוש וארבעים ומאה, ויעל על ישראל למלחמה, ויבוא בחיל כבד ועצום ירושלימה. ויבוא בעזות מצח אל הקודש פנימה, ויקח את מזבח הזהב ואת המנורה ואת כל כליה, ואת שולחן הפנים ואת קערותיו ואת כפותיו, ואת המזרקות ואת פרוכת המסך ואת הכותרות, וכל עדי הזהב אשר לפני ההיכל, ויקצץ אותם. וייקח גם את הכסף ואת הזהב וכל כלי חמדה וכל אוצר טמון אשר מצא, וייקחם ויעבירם אל ארצו. ויך מכה רבה בעם, וידבר אליהם בגאווה ובוז. ויהי אבל גדול לישראל בכל מושבותם.
And after that Antiochus had smitten Egypt, he returned again in the hundred forty and third year, and went up against Israel and Jerusalem with a great multitude, And entered proudly into the sanctuary, and took away the golden altar, and the candlestick of light, and all the vessels thereof, And the table of the shewbread, and the pouring vessels, and the vials, and the censers of gold, and the veil, and the crown, and the golden ornaments that were before the temple, all which he pulled off. He took also the silver and the gold, and the precious vessels: also he took the hidden treasures which he found. And when he had taken all away, he went into his own land, having made a great massacre, and spoken very proudly. Therefore there was a great mourning in Israel, in every place where they were,
ויכתוב המלך אנטיוכוס אל כל מדינות מלכותו לאמור: אך תורה אחת וחוקה אחת לכל יושבי ארצנו. ויעזבו כל עמי הארץ את חוקותיהם ויעשו כאשר ציוה אותם המלך. ויאותו גם רבים מבני ישראל ויזבחו לאלילים ויחללו את השבת.
Moreover king Antiochus wrote to his whole kingdom, that all should be one people, And every one should leave his laws: so all the heathen agreed according to the commandment of the king. Yea, many also of the Israelites consented to his religion, and sacrificed unto idols, and profaned the sabbath
How is the adoption of the majority religion portrayed? How much leeway/agency did the Jews have?
Compare and contrast with the following excerpt:
וישלח המלך ספרים ביד הרצים אל ירושלים ולכל ערי יהודה, ויצוום ללכת בדרכי גויי הארץ. לבלתי הקריב עוד עולה ומנחה בקודש, ולבלתי הסך נסך ליהוה, ולהפר את השבתות ואת המועדים. לחלל את המקדש ואת הכוהנים, ולהקים במות ובתים לאלילים, ולהקריב בשר חזיר וכל בהמה טמאה. ויצווה לבלתי המול להם כל זכר, ולשקץ את נפשותם בכל דבר פיגול, להעבירם מחוקות אלוהים ולשנות את דרכם. וכל איש אשר ימרה את פי המלך - מות יומת.
or the king had sent letters by messengers unto Jerusalem and the cities of Juda that they should follow the strange laws of the land, And forbid burnt offerings, and sacrifice, and drink offerings, in the temple; and that they should profane the sabbaths and festival days: And pollute the sanctuary and holy people: Set up altars, and groves, and chapels of idols, and sacrifice swine’s flesh, and unclean beasts: That they should also leave their children uncircumcised, and make their souls abominable with all manner of uncleanness and profanation: To the end they might forget the law, and change all the ordinances. And whosoever would not do according to the commandment of the king, he said, he should die.
Now comes our heroes:
ויהיו לו חמישה בנים ואלה שמותם. יוחנן הקדשי,
In those days arose Mattathias the son of John, the son of Simeon, a priest of the sons of Joarib, from Jerusalem, and dwelt in Modin. And he had five sons, Joannan, called Caddis: Simon; called Thassi: Judas, who was called Maccabeus: Eleazar, called Avaran: and Jonathan, whose surname was Apphus.
What do you make of the names and nicknames of the sons of Mattathias?
Where it all begins:
ויאמרו שרי המלך אל מתתיהו לאמור. הן איש נגיד ונכבד אתה בקרב עמך, ומספר בניך רבים וגם רבה משפחתך, לכן קרב נא אתה ראשונה לעשות את מצות המלך כאשר עשו בכל מדינות מלכותו, וגם כל אנשי יהודה וירושלים. ואתה ובניך תמצאו חן בעיני המלך, וייתן לכם זהב וכסף ומתנות יקרות. וישא מתתיהו את קולו ויאמר. אם אמנם יסורו כל עבדי המלך גוי גוי מאלוהיו וישמעון לקולו להמיר את חוקות אבותיהם. לא כן אנכי ומשפחתי, כי לא נסור ימין ושמאל מאחרי חוקות אבותינו. חלילה לנו לשוב ממצוות יהוה אלוהינו ולהפר בריתו אתנו. לכן את דתי המלך לא נעשה, ואת חוקותינו לא נמיר בחוקות המלך. ויהי ככלותו לדבר, ויגש איש מבני ישראל לעיני כל הניצבים אל הבמה אשר במודעית לזבוח זבח כאשר ציוה המלך. וירא מתתיהו, ויחם לבבו ותבער קנאתו על תורת אלוהיו. וירוץ בחמתו אל האיש, וימיתהו אצל הבמה, וגם את הפקיד המית, ויתוץ את הבמה. ויקנא לתורת אלוהיו כאשר עשה פנחס לזמרי בן סלוא.
Then answered the king’s officers, and said to Mattathias on this wise, Thou art a ruler, and an honourable and great man in this city, and strengthened with sons and brethren: Now therefore come thou first, and fulfil the king’s commandment, like as all the heathen have done, yea, and the men of Juda also, and such as remain at Jerusalem: so shalt thou and thy house be in the number of the king’s friends, and thou and thy children shall be honoured with silver and gold, and many rewards. Then Mattathias answered and spake with a loud voice, Though all the nations that are under the king’s dominion obey him, and fall away every one from the religion of their fathers, and give consent to his commandments: Yet will I and my sons and my brethren walk in the covenant of our fathers. God forbid that we should forsake the law and the ordinances. We will not hearken to the king’s words, to go from our religion, either on the right hand, or the left. Now when he had left speaking these words, there came one of the Jews in the sight of all to sacrifice on the altar which was at Modin, according to the king’s commandment. Which thing when Mattathias saw, he was inflamed with zeal, and his reins trembled, neither could he forbear to shew his anger according to judgment: wherefore he ran, and slew him upon the altar. Also the king’s commissioner, who compelled men to sacrifice, he killed at that time, and the altar he pulled down. Thus dealt he zealously for the law of God like as Pinchas did unto Zimri the son of Salom.
What would you have done had you been in Matthatias's sandals?
The figure of Pinchas here invoked is central for thinking of zealotry within Judaism. Let us have a look at the story briefly, and at its rabbinic reception.
(ג) וַיִּצָּ֥מֶד יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַיִּֽחַר־אַ֥ף יהוה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ (ד) וַיֹּ֨אמֶר יהוה אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַ֚ח אֶת־כׇּל־רָאשֵׁ֣י הָעָ֔ם וְהוֹקַ֥ע אוֹתָ֛ם לַיהוה נֶ֣גֶד הַשָּׁ֑מֶשׁ וְיָשֹׁ֛ב חֲר֥וֹן אַף־יהוה מִיִּשְׂרָאֵֽל׃ (ה) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־שֹׁפְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל הִרְגוּ֙ אִ֣ישׁ אֲנָשָׁ֔יו הַנִּצְמָדִ֖ים לְבַ֥עַל פְּעֽוֹר׃ (ו) וְהִנֵּ֡ה אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל בָּ֗א וַיַּקְרֵ֤ב אֶל־אֶחָיו֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית לְעֵינֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וּלְעֵינֵ֖י כׇּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהֵ֣מָּה בֹכִ֔ים פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (ז) וַיַּ֗רְא פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן וַיָּ֙קׇם֙ מִתּ֣וֹךְ הָֽעֵדָ֔ה וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח בְּיָדֽוֹ׃ (ח) וַ֠יָּבֹ֠א אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵ֚ת אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ וַתֵּֽעָצַר֙ הַמַּגֵּפָ֔ה מֵעַ֖ל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ט) וַיִּהְי֕וּ הַמֵּתִ֖ים בַּמַּגֵּפָ֑ה אַרְבָּעָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף׃ {פ} (י) וַיְדַבֵּ֥ר יהוה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (יא) פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃ (יב) לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃ (יג) וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
(3) Thus Israel attached itself to Baal-peor, and יהוה was incensed with Israel. (4)יהוה said to Moses, “Take all the ringleaders and have them publicly impaled before יהוה, so that יהוה’s wrath may turn away from Israel.” (5) So Moses said to Israel’s officials, “Each of you slay those of his men who attached themselves to Baal-peor.” (6) Just then a certain Israelite man came and brought a Midianite woman over to his companions, in the sight of Moses and of the whole Israelite community who were weeping at the entrance of the Tent of Meeting. (7) When Phinehas, son of Eleazar son of Aaron the priest, saw this, he left the assembly and, taking a spear in his hand, (8) he followed the Israelite man into the chamber and stabbed both of them, the Israelite man and the woman, through the belly. Then the plague against the Israelites was checked. (9) Those who died of the plague numbered twenty-four thousand. (10)יהוה spoke to Moses, saying, (11) “Phinehas, son of Eleazar son of Aaron the priest, has turned back My wrath from the Israelites by displaying among them his passion for Me, so that I did not wipe out the Israelite people in My passion. (12) Say, therefore, ‘I grant him My pact of peace. (13) It shall be for him and his descendants after him a pact of priesthood for all time, because he took impassioned action for his God, thus making expiation for the Israelites.’”
What triggered Pinchas's zealotry? How is it received by God?
Let us now turn to the rabbinic reception of Pinchas's behaviour:
כְּתִיב וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְי בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ וַיֹּ֙אמֶר יְי אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַ֚ח אֶת־כָּל־רָאשֵׁ֣י הָעָ֔ם וְהוֹקַ֥ע אוֹתָ֛ם לַֽײ נֶ֣גֶד הַשָּׁ֑מֶשׁ. אָמַר לוֹ. הוֹשֵׁב אֶת רָאשֵׁיהֶם דַּייָנִים עֲלֵיהֶם וְיִהְיוּ הוֹרְגִים בַּחַטָּאִים נֶגֶד הַשֶּׁמֶשׁ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵ֑ל הִרְגוּ֙ אִ֣ישׁ אֲנָשָׁ֔יו הַנִּצְמָדִ֖ים לְבַ֥עַל פְּעֽוֹר׃ כַּמָּה הֵם שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל. שֶׁבַע רִיבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. שָׂרֵי אֲלָפִים שֵׁשׁ מֵאוֹת. שָׂרֵי מֵאוֹת שֵׁשֶׁת אֲלָפִים. שָׂרֵי חֲמִשִּׁים שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף. שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת שִׁשִּׁים אֶלֶף. נִמְצְאוּ שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבַע רִיבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. אָמַר לוֹן. כָּל־חַד מִינְּכוֹן יִקְטוֹל תְּרֵײ. נִמְצְאוּ הוֹרְגִין חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה רִיבּוֹא וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וּמָאתַיִם. וְהִנֵּ֡ה אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל בָּ֗א וַיַּקְרֵ֤ב אֶל־אֶחָיו֙ אֶת־הַמִּדְייָנִית לְעֵינֵ֣י מֹשֶׁ֔ה. מָהוּ לְעֵינֵ֣י מֹשֶׁ֔ה. כְּאִינַּשׁ דָּמַר. הָא גַו עֵינָךְ מֹשֶׁה. אֲמַר לוֹ. אֵין צִיפּוֹרָה מִדְיָנִית וְאֵין טְלוֹפֶיהָ סְדוּקוֹת. זוֹ טְהוֹרָה וְזוֹ טְמֵיאָה. וְהָיָה שָׁם פִּינְחָס. אָמַר. אֵין כָּאן אָדָם שֶׁיְּהַרְגֶּנּוּ וִיהָרֵג עַל יָדוֹ. אֵיכָן הֵן הָאֲרָיוֹת. גּ֤וּר אַרְיֵה֙ יְהוּדָ֔ה. דָּ֖ן גּ֣וּר אַרְיֵ֑ה. בִּנְיָמִין֙ זְאֵ֣ב יִטְרָ֔ף. כֵּיוָן שֶׁרָאָה פִינְחָס שֶׁאֵין אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה כְּלוּם. מִיָּד עָמַד פִּינְחָס מִתּוֹךְ סַנְהֶדְרִין שֶׁלּוֹ וְלָקַח אֶת הָרוֹמַח בְּיָדוֹ וְנָתַן אֶת הַבַּרְזֶל תַּחַת פַּסִּיקִייָא שֶׁלּוֹ. הִתְחִיל מִסְתַּמֵּךְ עַל עֵץ שֶׁלָּהּ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְפִתְחוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפִתְחוֹ אָֽמְרוּ לוֹ. מֵאַיִין וּלְאַיִין פִּינְחָס. אָמַר לָהֶן. אֵין אַתֶּם מוֹדִין לִי שֶׁשִּׁבְטוֹ שֶׁלְּלֵוִי אֶצֶל שִׁבְטוֹ שֶׁלְּשִׁמְעוֹן בְּכָל־מָקוֹם. אָֽמְרוּ. הַנִּיחוּ לוֹ שֶׁמָּא הִתִּירוּ פְרוּשִׁים אֶת הַדָּבָר. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס עָשָׂה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שִׁשָּׁה נִיסִּים. הַנֵּס הָרִאשׁוֹן. דַּרְכָּן לִפְרוֹשׁ זֶה מִזֶּה וְהִדְבִּיקָן הַמַּלְאָךְ זֶה לָזֶה. הַנֵּס הַשֵּׁינִי. כִּיוֵּין אֶת הָרוֹמַח כְּנֶגֶד הַקֵּיבָה שֶׁלָּהּ כְּדֵי שֶׁתְּהֵא זִכְרוּתוֹ נִרְאֵית מִתּוֹךְ קֵיבָה שֶׁלָּהּ מִפְּנֵי הַנּוֹקְרָנִין שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים. אַף הוּא בֵּין כְתֵיפָיו נִכְנַס עִמָּהֶן וְעָשָׂה אֶת צְרָכָיו. הַנֵּס הַשְּׁלִישִׁי. סָתַם הַמַּלְאָךְ אֶת פִּיהֶן וְלֹא הָיוּ יְכוֹלִין לִצְווֹחַ. הַנֵּס הָֽרְבִיעִי. לֹא נִשְׁמְטוּ מְן הַזַּיִין אֶלָּא עָֽמְדוּ בִמְקוֹמָן. הַנֵּס הַחֲמִישִּׁי. הִגְבִּיעַ לוֹ הַמַּלְאָךְ אֶת הַשְּׁקוֹף כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶן בֵּין כְּתֵיפָיו. הַנֵּס הַשִּׁישִּׁי. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא אֶת הַנֶּגֶף שֶׁהוּא מְחַבֵּל בָּעָם מֶה עָשָׂה. הִשְׁלִיכָן לָאָרֶץ וְעָמַד וְנִתְפַּלֵּל. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיַּעֲֽמוֹד פּֽ֭ינְחָס וַיְפַלֵּ֑ל וַ֜תֵּעָצַ֗ר הַמַּגֵּפָֽה.
עמד פינחס מתוך סנהדרין שלו He arose from his sanhedrin…
What are the rabbis bothered by here? Why?
The story we are about to read has some Maccabees undertone. How is zelotry perceived here? What is the price to be paid for it?
אָמַר הוֹאִיל וַהֲווֹ יָתְבִי רַבָּנַן וְלָא מַחוֹ בֵּיהּ שְׁמַע מִינַּהּ קָא נִיחָא לְהוּ אֵיזִיל אֵיכוֹל בְּהוּ קוּרְצָא בֵּי מַלְכָּא אֲזַל אֲמַר לֵיהּ לְקֵיסָר מְרַדוּ בָּךְ יְהוּדָאֵי אֲמַר לֵיהּ מִי יֵימַר אֲמַר לֵיהּ שַׁדַּר לְהוּ קוּרְבָּנָא חָזֵית אִי מַקְרְבִין לֵיהּ אֲזַל שַׁדַּר בִּידֵיהּ עִגְלָא תִּלְתָּא בַּהֲדֵי דְּקָאָתֵי שְׁדָא בֵּיהּ מוּמָא בְּנִיב שְׂפָתַיִם וְאָמְרִי לַהּ בְּדוּקִּין שֶׁבָּעַיִן דּוּכְתָּא דִּלְדִידַן הָוֵה מוּמָא וּלְדִידְהוּ לָאו מוּמָא הוּא
After having been cast out from the feast, bar Kamtza said to himself: Since the Sages were sitting there and did not protest the actions of the host, although they saw how he humiliated me, learn from it that they were content with what he did. I will therefore go and inform [eikhul kurtza] against them to the king. He went and said to the emperor: The Jews have rebelled against you. The emperor said to him: Who says that this is the case? Bar Kamtza said to him: Go and test them; send them an offering to be brought in honor of the government, and see whether they will sacrifice it. The emperor went and sent with him a choice three-year-old calf. While bar Kamtza was coming with the calf to the Temple, he made a blemish on the calf’s upper lip (and some say he made the blemish on its eyelids), a place where according to us, i.e., halakha, it is a blemish, but according to them, gentile rules for their offerings, it is not a blemish. Therefore, when bar Kamtza brought the animal to the Temple, the priests would not sacrifice it on the altar since it was blemished, but they also could not explain this satisfactorily to the gentile authorities, who did not consider it to be blemished.
סְבוּר רַבָּנַן לְקָרוֹבֵיהּ מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת אֲמַר לְהוּ רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן אַבְקוּלָס יֹאמְרוּ בַּעֲלֵי מוּמִין קְרֵיבִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ סְבוּר לְמִיקְטְלֵיהּ דְּלָא לֵיזִיל וְלֵימָא אֲמַר לְהוּ רַבִּי זְכַרְיָה יֹאמְרוּ מֵטִיל מוּם בַּקֳּדָשִׁים יֵהָרֵג אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עִנְוְותָנוּתוֹ שֶׁל רַבִּי זְכַרְיָה בֶּן אַבְקוּלָס הֶחְרִיבָה אֶת בֵּיתֵנוּ וְשָׂרְפָה אֶת הֵיכָלֵנוּ וְהִגְלִיתָנוּ מֵאַרְצֵנוּ
The blemish notwithstanding, the Sages thought to sacrifice the animal as an offering due to the imperative to maintain peace with the government. Rabbi Zekharya ben Avkolas said to them: If the priests do that, people will say that blemished animals may be sacrificed as offerings on the altar. The Sages said: If we do not sacrifice it, then we must prevent bar Kamtza from reporting this to the emperor. The Sages thought to kill him so that he would not go and speak against them. Rabbi Zekharya said to them: If you kill him, people will say that one who makes a blemish on sacrificial animals is to be killed. As a result, they did nothing, bar Kamtza’s slander was accepted by the authorities, and consequently the war between the Jews and the Romans began. Rabbi Yoḥanan says: The excessive humility of Rabbi Zekharya ben Avkolas destroyed our Temple, burned our Sanctuary, and exiled us from our land.
Prompt: You're a News Show TV host, and you're interviewing some people on the street:
-one is a Jewish Helenazier.
-one is the Mr. Antiochus.
-one is a Maccabee supporter.
Act out the scene!