(יז) וַיֵּ֤דַע קַ֙יִן֙ אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד אֶת־חֲנ֑וֹךְ וַֽיְהִי֙ בֹּ֣נֶה עִ֔יר וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הָעִ֔יר כְּשֵׁ֖ם בְּנ֥וֹ חֲנֽוֹךְ׃ (יח) וַיִּוָּלֵ֤ד לַֽחֲנוֹךְ֙ אֶת־עִירָ֔ד וְעִירָ֕ד יָלַ֖ד אֶת־מְחֽוּיָאֵ֑ל וּמְחִיָיאֵ֗ל יָלַד֙ אֶת־מְת֣וּשָׁאֵ֔ל וּמְתוּשָׁאֵ֖ל יָלַ֥ד אֶת־לָֽמֶךְ׃ (יט) וַיִּֽקַּֽח־ל֥וֹ לֶ֖מֶךְ שְׁתֵּ֣י נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ עָדָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית צִלָּֽה׃ (כ) וַתֵּ֥לֶד עָדָ֖ה אֶת־יָבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י יֹשֵׁ֥ב אֹ֖הֶל וּמִקְנֶֽה׃ (כא) וְשֵׁ֥ם אָחִ֖יו יוּבָ֑ל ה֣וּא הָיָ֔ה אֲבִ֕י כָּל־תֹּפֵ֥שׂ כִּנּ֖וֹר וְעוּגָֽב׃ (כב) וְצִלָּ֣ה גַם־הִ֗וא יָֽלְדָה֙ אֶת־תּ֣וּבַל קַ֔יִן לֹטֵ֕שׁ כָּל־חֹרֵ֥שׁ נְחֹ֖שֶׁת וּבַרְזֶ֑ל וַֽאֲח֥וֹת תּֽוּבַל־קַ֖יִן נַֽעֲמָֽה׃
(17) And Cain knew his wife; and she conceived, and bore Enoch; and he builded a city, and called the name of the city after the name of his son Enoch. (18) And unto Enoch was born Irad; and Irad begot Mehujael; and Mehujael begot Methushael; and Methushael begot Lamech. (19) And Lamech took unto him two wives; the name of one was Adah, and the name of the other Zillah. (20) And Adah bore Jabal; he was the father of such as dwell in tents and have cattle. (21) And his brother’s name was Jubal; he was the father of all such as handle the harp and pipe. (22) And Zillah, she also bore Tubal-cain, the forger of every cutting instrument of brass and iron; and the sister of Tubal-cain was Naamah.
(כב) וַיִּהְי֥וּ בְנֵי־לוֹטָ֖ן חֹרִ֣י וְהֵימָ֑ם וַאֲח֥וֹת לוֹטָ֖ן תִּמְנָֽע׃
(22) And the children of Lotan were Hori and Hemam; and Lotan’s sister was Timna.
ת"ר (במדבר טו, ל) והנפש אשר תעשה ביד רמה זה מנשה בן חזקיה שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי אמר וכי לא היה לו למשה לכתוב אלא (בראשית לו, כב) ואחות לוטן תמנע
...
מיהת אחות לוטן תמנע מאי היא תמנע בת מלכים הואי דכתיב (בראשית לו, כט) אלוף לוטן אלוף תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא בעיא לאיגיורי באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו אמרה מוטב תהא שפחה לאומה זו ולא תהא גבירה לאומה אחרת נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל מאי טעמא דלא איבעי להו לרחקה
Our rabbis taught: (Numbers 15:30) "But anyone who sins defiantly... [blasphemes God and must be cut off from the people of Israel.]" - this refers to Menasheh ben Chizkia, who explicated [Biblical] narratives blasephemously. He would say, "Did Moshe have nothing to write but, 'And Lotan's sister was Timna'?" ...
Nevertheless, what is the purpose of [writing], "And Lotan's sister was Timna?" Timna was a royal princess, as it is written, "alluf [duke] Lotan", [and later it is written] "alluf [duke] Timna". "Alluf" means authority without a crown. She wanted to convert, so she went to Abraham, Isaac and Jacob, but they did not accept her. So she went and became a concubine to Eliphaz the son of Esau, saying, "Rather a maidservant to this people than a mistress of another nation." From her Amalek descended, who afflicted Israel. Why so? Because they should not have pushed her away.
|
היות התורה מן השמים. והוא שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה ע"י משה רבנו ע"ה, שהיא כולה מפי הגבורה. כלומר, שהגיעה אליו כולה מאת ה' יתברך, בעניין שנקרא על דרך השאלה "דיבור". ואין ידוע היאך הגיע, אלא היה משה ע"ה שהגיע לו, וכי הוא היה כמו סופר, שקוראים לו והוא כותב כל מאורעות הימים, הסיפורים והמצוות. ולפיכך נקרא "מחוקק". ואין הפרש בין "ובני חם כוש ומצרים" "ושם אשתו מהטבאל" "ותמנע היתה פלגש" ובין "אנכי ה' אלקיך" ו"שמע ישראל". כי הכל מפי הגבורה, והכל תורת ה' תמימה טהורה וקדושה אמת. ... אלא כל דיבור ודיבור מן התורה יש בהן חכמות ופלאים למי שמבין אותם ולא הושג תכלית חכמתם, ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ... וכמו כן פירוש התורה המקובל ג"כ מפי הגבורה וזה שאנו עושים היום מתבנית הסוכה ולולב ושופר וציצית ותפילין וזולתם הוא בעצמו התבנית אשר אמר הש"י למשה והוא אמר לנו |
Rambam, Introduction to Perek Chelek, Mishnah Sanhedrin
The 8th Principle: And this is that you believe that all of this Torah that was given by Moses our teacher, peace be upon him, that it is all from the mouth of God. Meaning that it was received by him entirely from God, which is described by the expression "spoken". And it is not known how Moses received it except by Moses himself, peace be upon him, that it came to him. That he was like a scribe that you read to him and he writes all that is told to him: all the events and dates, the stories, and all the commandments. Therefore he is called "The Engraver". There is no difference between “And the sons of Cham were Kush, and Mitzraim, and his wife was Mehatbe’el” and “Timnah was his concubine” and “I am Hashem your God” and “Hear Israel [God is your God, God is one]” for it was all given by God. And it is all God’s perfect Torah; pure, holy, and true.
...
Each and every statement in the Torah is from God and it is full of wisdom (each statement) and wondrous to those who understand them. And its depth of knowledge is greater than all of the land and wider than all the seas... And similarly the explanation of the Torah was also received from God and this is what we use today to know the appearance and structure of the sukka and the lulav and the shofar, tzitzis, tefillin and their usage. And all this God said to Moses and Moses told to us.
ר"ש אמר ווי לההוא ב"נ דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי, דאי הכי אפילו בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטי ובשבחא יתיר מכלהו אי לאחזאה מלה דעלמא אפילו אינון קפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר, אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא כהאי גוונא אלא כל מלין דאורייתא מלין עלאין אינון ורזין עלאין... בשעתא דנחתין לתתא (אף על גב דנחתין) מתלבשי בלבושא דהאי עלמא ואי לאו מתלבשי בלבושא כגוונא דהאי עלמא לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל לון עלמא, ואי במלאכי כך אורייתא דברא להו וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה עאכ"ו כיון דנחתת להאי עלמא אי לאו דמתלבשא בהני לבושין דהאי עלמא לא יכיל עלמא למסבל, ועל דא האי ספור דאורייתא לבושא דאורייתא איהו, מאן דחשיב דההוא לבושא איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא תיפח רוחיה ולא יהא ליה חולקא בעלמא.
Zohar, Bahalotecha 152b
Says Rabbi Shimon: Woe to the man who says that the Torah came to merely relate stories and ordinary words. For if this was so, even in this present day we could make a Torah from ordinary tales; and ones probably nicer than those [in the scriptures]. If it came to present earthly matters, then even the [present] rulers of the world have among themselves works which are superior. If this is the case, let us follow their example and compose some sort of Torah of our own. Rather, the Torah contains in all its words supernal truths and sublime mysteries... The angels in descending on earth put on themselves earthly garments, as otherwise they could not stay in this world, nor could the world endure them. Now, if thus it is with the angels, how much more so must it be with the Torah-the Torah that created them, that created all the worlds and is the means by which these are sustained. Thus had the Torah not clothed herself in garments of this world the world could not endure it. The stories of the Torah are thus only her outer garments, and whoever looks upon that garment as being the Torah itself, woe to that man--such a one will have no portion in the next world.
וכתיב ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר וגו', הני קראי אית לאסתכלא בהו וכי כל ישראל לא הוו ידעי דא וכ"ש יהושע אלא אורייתא כולה סתים וגלייא כמה דשמא קדישא סתים וגלייא בגין דאורייתא כולה שמא קדישא היא
Zohar, Emor 98b
It is written, (Joshua 24:3) "But I took your father Abraham from the land beyond the Euphrates..." This verse requires investigation! Did Israel not know this? All the more so Joshua! Rather, the Torah is completely hidden and revealed, like the name of the Holy One is hidden and revealed, for the Torah is completely the name of the Holy One.
עוד יש בידינו קבלה של אמת, כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, שהתיבות מתחלקות לשמות בענין אחד. כאילו תחשוב על דרך משל, כי פסוק בראשית יתחלק לתיבות אחרות, כגון: בראש יתברא אלהים. וכל התורה כן, מלבד צירופיהן וגימטריותיהן של שמות.
...
ומפני זה ספר תורה שטעה בו באות אחת, במלא או בחסר - פסול. כי זה הענין יחייב אותנו לפסול ס"ת שיחסר בו ו' אחד ממלות אותם שבאו מהם ל"ט מלאים בתורה, או שיכתוב הו' באחד משאר החסרים, וכן כיוצא בזה, אע"פ שאינו מעלה ולא מוריד כפי העולה במחשבה.
וזה הענין שהביאו גדולי המקרא למנות כל מלא וכל חסר, וכל התורה והמקרא, ולחבר ספרים במסורת עד עזרא הסופר הנביא, שנשתדל בזה, כמו שדרשו מפסוק ויקראו בספר בתורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא. ונראה שהתורה הכתובה באש שחורה על גבי אש לבנה, בענין הזה שהזכרנו היה, שהיתה הכתיבה רצופה בלי הפסק תיבות, והיה אפשר בקריאתה שתקרא על דרך השמות, ותקרא על דרך קריאתנו בענין התורה והמצוה, ונתנה למשה רבינו על דרך קריאת המצות, ונמסר לו על פה קריאתה בשמות.
וכן יכתבו השם הגדול שהזכרתי כולו רצוף, ויתחלק לתיבות של שלוש שלוש אותיות, ולחלוקים אחרים רבים, כפי השימוש לבעלי הקבלה.
Ramban Introduction to the Book of Genesis
We have yet another mystic tradition that the whole Torah is comprised of Names of the Holy One, blessed be He, and that the letters of the words separate themselves into Divine Names when divided in a different manner, as you may imagine by way of example that the verse of Bereshith divides itself into these other words: berosh yithbare Elokim. This principle applies likewise to the entire Torah, aside from the combinations and the numerical equivalents of the Holy Names.
...
It is for this reason that a Scroll of the Torah in which a mistake has been made in one letter's being added or subtracted is disqualified [even though the literal meaning remains unchanged] , for this principle [that the whole Torah comprises Names of the Holy One, blessed be He], obligates us to disqualify a scroll of the Torah in which one letter vav is missing from the word "otam" - of which there are thirty-nine fully-spelled ones in the Torah - [despite the fact that the same word appears many times without a vav] , or if he [the Scribe] were to add a vav to any of the other deficient ones [that is, words which could be written with an additional vav but are not so written]. So it is in similar cases even though it matters not one way or another on cursory thought. It is this principle which has caused the Biblical scholars to count every full and defective word in the Torah and Scripture and to compose books on the Masoretic text, going back as far as Ezra the Scribe and Prophet, so that we should be heedful of this, as the Sages derived it from the verse, And they read in the book in the Law of G-d, distinctly; and they gave the sense, and caused them to understand the reading.
יש גם דברים שהם מסתרי תורה ורבים נכשלו בהם. לכן ראוי להבהירם. הם סיפורים אלה המסופרים בתורה, אשר חושבים שאין תועלת בהזכרתם, כגון שהוא מתאר את הסתעפות השבטים מנוח, שמותיהם ומקומותיהם; וכן בני שֹעיר החורי ותיאור המלכים אשר מלכו בארץ אֱדום וכיוצא באלה. ואתה יודע את דברם (של חז"ל) שמנשה הרשע היה ממלא את מועצתו השפלה בביקורת על המקומות האלה. הם אמרו: היה יושב ודורש בהגדות של דופי. היה אומר: לא היה לו למשה לכתוב: ואחות לוטן תמנע (בראשית ל"ו) וגו'. אני אודיעך כלל ואחרי-כן אחזור לפרט, כמו שעשׂיתי במתן טעמים למצוות. דע שלכל סיפור שאתה מוצא מוזכר בתורה יש תועלת הכרחית לתורה, או כדי לאמת דעה שהיא יסוד מיסודות התורה, או לתיקון מעשׂה מן המעשׂים, כדי שלא יארעו עֹשֶק ומעשׂי איבה הדדיים בין בני-אדם. ואני אערוך זאת לפניך.
יסוד התורה הוא שהעולם מחודש, ושמה שנברא בראשונה הוא פרט אחד מן המין האנושי והוא אדם (הראשון). הזמן אשר חלף מני קדם מאדם (הראשון) ועד משה רבנו היה אלפיים וחמש מאות שנה בקירוב. לוּ הודיעו לבני-אדם רק את זאת, היו ממהרים אז להטיל ספקות, שכּן הם נמצאו מפוזרים בכל קצוות הארץ, בשבטים שונים, והלשונות שונות ורחוקות זו מזו מאוד. לאותה הטלת ספק הושׂם קץ בכך שהוזכרו היוחסין וההסתעפות של כולם, והוזכרו האנשים המפורסמים הללו, פלוני בן פלוני, וכמה זמן חיו, איפה התגוררו ומה היה הטעם לפיזורם בקצוות הארץ והטעם לַשּוֹנִי בלשונותיהם, אף- על-פי שראשיתם היתה במקום אחד ושׂפה אחת לכול, שכך התחייב מהיותם בני איש אחד.
...
תיאור שבטי בני שֹעיר והיוחסין האישיים שלהם הם בגלל מצוָה אחת. כי הוא יתעלה ציווה לעקור מן השורש את זרע עמלק דווקא. ואין עמלק אלא בן אליפז מתמנע אחות לוטן. את יתר בני עֵשָׁו לא ציווה להרוג... כל זה צדק מן האל, כדי שלא ייהרג שבט אחד בקֶרֶב שבט אחר
...
בסיכומו של דבר, כמו שציינתי לך שמנהגי הצאביה רחוקים מאתנו היום, כן תולדות אותם ימים נסתרות ממנו. אילו ידענו אותן וידענו אותם אירועים שאירעו בימים ההם, היה מתברר לנו לפרטיו הטעם להרבה ממה שנזכר בתורה.
עליך להבין שלא הרי הלימוד מן הסיפורים הכתובים כהרי הלימוד מן המצבים הנראים-לעין, מפני שיש למצבים הנראים-לעין פרטים המחייבים תוצאות הכרחיות גדולות, שלא ניתן להזכירן או שהזכרתן תארך. לכן, כאשר מתבוננים בסיפורים אלה, יחשוב המתבונן שיש בסיפורים אלה אריכות-יתר או חזרות. לוּ היה עֵד למה שסוּפר, היה יודע שהדברים היו מוכרחים להיאמר
...
כן יש סיבה חשובה לכל פרשה שהטעם מדוע הוזכרה נסתר ממך. יַשֵּׂם בכל העניין הזה את העיקרון ש(החכמים) ז"ל הסבו אליו את תשׂומת-לבנו: כי לא דבר רֵק הוא מכּם ואם ריק הוא, מכּם הוא.
There are also things that belong to the mysteries of the Torah which have caused many people to stumble. Accordingly they ought to be explained. These are the stories recounted in the Torah the telling of which is thought to be useless, as for instance the account of the branching out of tribes from Noah and of their names and dwelling places, likewise the sons of Seir, the Horite, and the account of the kings that reigned in the land of Edom and the like. You know the saying of [the Sages] that the impious Manasseh occupied his vile council with nothing but criticism of such passages. They say: He used to sit there and interpret Scripture by means qulasphemous haggadoth. Thus he said: Moses did not have to write: And the sister of Lotan was Timna, and so on. As for me I shall inform you of a general principle, and then I shall come back to the details as I did with regard to the reasons for the commandments. Know that all the stories that you will find mentioned in the Torah occur there for a necessary utility for the Law; either they give a correct notion of an opinion that is a pillar of the Law, or they rectify some action so that mutual wrongdoing and aggression should not occur between men. I shall set this forth to you in an orderly fashion.
As it is a pillar of the Law that the world was produced in time, that at first a single individual of the human species, namely, Adam, was created, and that approximately two thousand five hundred years elapsed between Adam and Moses our Master, men, if they were given this information only, would rapidly have begun to have doubts in those times. For people were to be found scattered up to the ends of the whole earth; there were different tribes and different and very dissimilar languages. These doubts were put to an end through an exposition of the genealogy of all of them and of their branching by mentioning the names of the famous men among them-such and such, the son of such and such-and their ages and by giving the facts regarding their habitats and the reason that necessitated their being scattered up to the ends of the earth and their languages being different in spite of their having at first dwelt in one place and having had all of them one language, a fact that was a necessary consequence of their being the children of a single individual.
...
The enumeration of the tribes of the children of Seir and of their individual genealogy is made with a view to one single commandment; for He, may He be exalted, has commanded exterminating only the seed of Amalek. Now Amaleq was the son of Eliphaz and Timna the sister of was Lotan. He did not command killing the other children of Esau... All this was an act of justice on the part of God lest a tribe be killed indiscriminately in the course of the extermination of another tribe.
...
To sum up: Just as, according to what I have told you, the doctrines, of the Sabians are remote from us today, the chronicles of those times are likewise hidden from us today. Hence if we knew them and were cognizant of the events that happened in those days, we would know in detail the reasons of many things mentioned in the Torah.
You should also understand that the status of things that are set down in writing is not the same as the status of happenings that one sees. For in happenings that one sees, there are particulars that bring about necessary consequences of great importance, which cannot be mentioned except in a prolix manner. Accordingly, when narrations concerning these happenings are considered, the individual who reflects thinks that such narrations are too long or repetitious. If, however, he had seen what is narrated, he would know the necessity of what is recounted...
In a similar way whenever the cause for a story's being narrated is hidden from thee, there is a strong reason for that story. Apply to the whole matter the principle to which [the Sages] have drawn our attention: (Deuteronomy 32:47) "For it is no vain thing from you" - "And if it is vain, it is from you."
(א) ותלד עדה וגו': נ"ל שהזכיר הכתוב את האנשים האלה ממציאי קצת המלאכות, מפני שהיו האנשים האלה בימים ההם נעבדים כאלהים, ורצה הקב"ה להודיע לישראל כי אנשים היו, ומי אביהם.
It seems to me that Scripture mentioned these men who invented some of the trades because these men were worshiped as gods in those times, and God wanted to let Israel know that they were mere men, and to identify their parents.
Umberto Cassuto, From Adam to Noah, p188
The incorporation of the aforementioned biographical details in the genealogical data finds a parallel in the literary works of the kings, next to the names of the kings and their kingdoms and the length of the reigns, there occur here and there notes on their activities and occupations before they ascended the throne, and mostly these notes are very similar to those in our passage... "Etana, a shepherd, who to heaven ascended, the one who consolidated all lands." "King of Uruk, the one who built Uruk..." Similarly, in the theogony of the Canaanites, as presented to us by Philo Byblius, there are incorporated notes on the gods or demigods, who invented all kinds of valuable devices for the benefit of human life...
...There is undoubtedly some similarity between what is written here and what we are told by Philo Byblius. On the other hand, there is also a vital difference between them; indeed, the divergence is more important than the resemblance. In Philo's account and in the King List, the themes are relayed to mythological legends. But in the Torah, we find only ordinary human beings and there is no mythological element whatsoever. This is a great innovation introduced by the Torah: it discards the mythological tradition and opposes the blurring of the boundaries between the Godhead and mankind. It seeks to emphasize that human civilisation was of human origin.
(א) רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי ור' חמא אבוי דרבי הושע בשם רבי לא ניתן דברי הימים אלא להידרש.
(1) Rabbi Simon, in the name of Rabbi Yehoshua ben Levi, and Rabbi Chama the father of Rabbi Hoshea in the name of Rabbi [Yehudah]: Chronicles was only given for exegetical purposes.
א"ל מר בריה דרבינא לבריה בכולהו לא תפיש למדרש לבר מבלעם הרשע דכמה דמשכחת ביה דרוש ביה
Mar the son of Ravina said to his son: “Regarding all of them (the individuals mentioned in Sanhedrin 10:1), do not try to expound (to place them in a more negative light), except in the case of Bilaam, where whatever you can find (against him), expound."