כת' רבי' סעדיה מה שצונו הבורא יתברך לתקוע בשופר בראש השנה יש בזה עשרה ענינים. הענין הראשון מפני שהיום היתה תחלת הבריאה שבו ברא הקב"ה את העולם ומלך עליו וכן עושים המלכים בתחלת מלכותם שתוקעים לפניהם בחצוצרות ובקרנות להודיע ולהשמיע בכל מקום התחלת מלכותם וכן אנו ממליכין עלינו את הבורא ליום זה וכך אמר דוד בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. והענין השני כי יום ראש השנה הוא ראשון לעשרת ימי תשובה ותוקעי' בו בשופר להכריז על ראשנו כמי שמזהיר ואומר כל הרוצה לשוב ישוב ואם לאו אל יקרא תגר על עצמו. וכן עושין המלכים מזהירין את העם תחלה בגזרותם וכל העובר אחר ההזהרה אין שומעין לו טענה. והענין השלישי להזכירנו מעמד הר סיני שנא' בו וקול שופר חזק מאד ונקבל על עצמנו מה שקבלו אבותינו על עצמם נעשה ונשמע. והענין הרביעי להזכירנו דברי הנביאים שנמשלו בתקיעת שופר שנא' ושמע השומע את קול השופר ולא נזהר ותבא חרב ותקחהו דמו בראשו יהיה והוא נזהר נפשו מלט. והענין החמשי להזכירנו חרבן בית המקדש וקול תרועת מלחמות האויבים כמו שנאמ' כי קול שופר שמעה נפשי תרועת מלחמה וכשאנו שומעים קול השופר נבקש מאת השם על בנין בית המקדש. והענין הששי להזכירנו עקידת יצחק שמסר נפשו לשמים וכן אנחנו נמסור נפשנו על קדושת שמו ויעלה זכרוננו לפניו לטובה. והענין השביעי כשנשמע תקיעת השופר נירא ונחרד ונשבר עצמנו לפני הבורא כי כך הוא טבע השופר מרעיד ומחריד כמו שנאמ' אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. והענין השמיני להזכיר יום הדין הגדול ולירא ממנו שנא' בו קרוב יום ה' הגדול קרוב ומהר מאד יום שופר ותרועה. והענין התשיעי להזכירנו קבוץ נדחה ישראל ולהתאוות אליו שנא' בו והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור וכו'. והענין העשירי להזכירנו תחיית המתים ולהאמין בה שנאמר בה כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו.
[א] וַיְהִ֥י דְבַר־ה' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ [ב] בֶּן־אָדָ֗ם דַּבֵּ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־עַמְּךָ֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם אֶ֕רֶץ כִּֽי־אָבִ֥יא עָלֶ֖יהָ חָ֑רֶב וְלָקְח֨וּ עַם־הָאָ֜רֶץ אִ֤ישׁ אֶחָד֙ מִקְצֵיהֶ֔ם וְנָתְנ֥וּ אֹת֛וֹ לָהֶ֖ם לְצֹפֶֽה׃ [ג] וְרָאָ֥ה אֶת־הַחֶ֖רֶב בָּאָ֣ה עַל־הָאָ֑רֶץ וְתָקַ֥ע בַּשּׁוֹפָ֖ר וְהִזְהִ֥יר אֶת־הָעָֽם׃ [ד] וְשָׁמַ֨ע הַשֹּׁמֵ֜עַ אֶת־ק֤וֹל הַשּׁוֹפָר֙ וְלֹ֣א נִזְהָ֔ר וַתָּ֥בוֹא חֶ֖רֶב וַתִּקָּחֵ֑הוּ דָּמ֖וֹ בְּרֹאשׁ֥וֹ יִֽהְיֶֽה׃ [ה] אֵת֩ ק֨וֹל הַשּׁוֹפָ֤ר שָׁמַע֙ וְלֹ֣א נִזְהָ֔ר דָּמ֖וֹ בּ֣וֹ יִֽהְיֶ֑ה וְה֥וּא נִזְהָ֖ר נַפְשׁ֥וֹ מִלֵּֽט׃ [ו] וְ֠הַצֹּפֶ֠ה כִּי־יִרְאֶ֨ה אֶת־הַחֶ֜רֶב בָּאָ֗ה וְלֹֽא־תָקַ֤ע בַּשּׁוֹפָר֙ וְהָעָ֣ם לֹֽא־נִזְהָ֔ר וַתָּב֣וֹא חֶ֔רֶב וַתִּקַּ֥ח מֵהֶ֖ם נָ֑פֶשׁ ה֚וּא בַּעֲוֺנ֣וֹ נִלְקָ֔ח וְדָמ֖וֹ מִיַּֽד־הַצֹּפֶ֥ה אֶדְרֹֽשׁ׃ [ז] {פ} וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם צֹפֶ֥ה נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָׁמַעְתָּ֤ מִפִּי֙ דָּבָ֔ר וְהִזְהַרְתָּ֥ אֹתָ֖ם מִמֶּֽנִּי׃ [ח] בְּאׇמְרִ֣י לָרָשָׁ֗ע רָשָׁע֙ מ֣וֹת תָּמ֔וּת וְלֹ֣א דִבַּ֔רְתָּ לְהַזְהִ֥יר רָשָׁ֖ע מִדַּרְכּ֑וֹ ה֤וּא רָשָׁע֙ בַּעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְדָמ֖וֹ מִיָּדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ׃ [ט] וְ֠אַתָּ֠ה כִּי־הִזְהַ֨רְתָּ רָשָׁ֤ע מִדַּרְכּוֹ֙ לָשׁ֣וּב מִמֶּ֔נָּה וְלֹא־שָׁ֖ב מִדַּרְכּ֑וֹ ה֚וּא בַּעֲוֺנ֣וֹ יָמ֔וּת וְאַתָּ֖ה נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ׃ [י] {פ} וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם אֱמֹר֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל כֵּ֤ן אֲמַרְתֶּם֙ לֵאמֹ֔ר כִּֽי־פְשָׁעֵ֥ינוּ וְחַטֹּאתֵ֖ינוּ עָלֵ֑ינוּ וּבָ֛ם אֲנַ֥חְנוּ נְמַקִּ֖ים וְאֵ֥יךְ נִֽחְיֶֽה׃ [יא] אֱמֹ֨ר אֲלֵיהֶ֜ם חַי־אָ֣נִי ׀ נְאֻ֣ם ׀ ה' אלוקים אִם־אֶחְפֹּץ֙ בְּמ֣וֹת הָרָשָׁ֔ע כִּ֣י אִם־בְּשׁ֥וּב רָשָׁ֛ע מִדַּרְכּ֖וֹ וְחָיָ֑ה שׁ֣וּבוּ שׁ֜וּבוּ מִדַּרְכֵיכֶ֧ם הָרָעִ֛ים וְלָ֥מָּה תָמ֖וּתוּ בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ [יב] {פ} וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם אֱמֹ֤ר אֶל־בְּנֵֽי־עַמְּךָ֙ צִדְקַ֣ת הַצַּדִּ֗יק לֹ֤א תַצִּילֶ֙נּוּ֙ בְּי֣וֹם פִּשְׁע֔וֹ וְרִשְׁעַ֤ת הָֽרָשָׁע֙ לֹא־יִכָּ֣שֶׁל בָּ֔הּ בְּי֖וֹם שׁוּב֣וֹ מֵֽרִשְׁע֑וֹ וְצַדִּ֗יק לֹ֥א יוּכַ֛ל לִֽחְי֥וֹת בָּ֖הּ בְּי֥וֹם חֲטֹאתֽוֹ׃ [יג] בְּאׇמְרִ֤י לַצַּדִּיק֙ חָיֹ֣ה יִֽחְיֶ֔ה וְהֽוּא־בָטַ֥ח עַל־צִדְקָת֖וֹ וְעָ֣שָׂה עָ֑וֶל כׇּל־צִדְקֹתָו֙ לֹ֣א תִזָּכַ֔רְנָה וּבְעַוְל֥וֹ אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה בּ֥וֹ יָמֽוּת׃ [יד] וּבְאׇמְרִ֥י לָרָשָׁ֖ע מ֣וֹת תָּמ֑וּת וְשָׁב֙ מֵֽחַטָּאת֔וֹ וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה׃ [טו] חֲבֹ֨ל יָשִׁ֤יב רָשָׁע֙ גְּזֵלָ֣ה יְשַׁלֵּ֔ם בְּחֻקּ֤וֹת הַֽחַיִּים֙ הָלַ֔ךְ לְבִלְתִּ֖י עֲשׂ֣וֹת עָ֑וֶל חָי֥וֹ יִֽחְיֶ֖ה לֹ֥א יָמֽוּת׃ [טז] כׇּל־חַטֹּאתָו֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֔א לֹ֥א תִזָּכַ֖רְנָה ל֑וֹ מִשְׁפָּ֧ט וּצְדָקָ֛ה עָשָׂ֖ה חָי֥וֹ יִֽחְיֶֽה׃ [יז] וְאָֽמְרוּ֙ בְּנֵ֣י עַמְּךָ֔ לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ ה' וְהֵ֖מָּה דַּרְכָּ֥ם לֹא־יִתָּכֵֽן׃ [יח] בְּשׁוּב־צַדִּ֥יק מִצִּדְקָת֖וֹ וְעָ֣שָׂה עָ֑וֶל וּמֵ֖ת בָּהֶֽם׃ [יט] וּבְשׁ֤וּב רָשָׁע֙ מֵֽרִשְׁעָת֔וֹ וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָ֑ה עֲלֵיהֶ֖ם ה֥וּא יִֽחְיֶֽה׃ [כ] וַאֲמַרְתֶּ֕ם לֹ֥א יִתָּכֵ֖ן דֶּ֣רֶךְ ה' אִ֧ישׁ כִּדְרָכָ֛יו אֶשְׁפּ֥וֹט אֶתְכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
ובם. ובגמולם אנו נמקים בצרות ולא על חנם ואיך אפשר שנחיה ר״ל להיות נצולים מן ההמקה כי לא האמינו שהתשובה מועלת וכאלו אמרו בזה הואיל וכן הוא נתמיד בפשעים וכאשר אבדנו אבדנו:
ואם אמור יאמר האדם הרביתי בחטאות ואשמות לפני מי שהרבה להטיב עמי, אשר בבטן אמי יצרני ושם שמרני ולא עשה אותי שפיר ומנפל הצילני והדליק נר על ראשי, ומסוף העולם ועד סופו הראני ושם תורתו למדני והוציאני לשלום לאויר העולם ופרנסני והזמין חלב בדדי אמי וגדלני ואחר אשר נשאני ומכל רע ופגע הצילני השלכתי כל הטובות אחרי גוי וכל חסדיו לא זכרתי ולפניו הכעסתי, וכל אשר שנא עשיתי, ואם־כן מה פנים נשארו לי לשוב אליו, כי בושתי וגם נכלמתי, זאת אשוב לך והחזק במוסר אל תרף, כי אוהב שבים הוא וממנו תלמד לשוב יען דפסיקתא רבה אמר הכי: שובה ישראל עד ה' אלקיך, וכל מה שברא קב"ה לא נשבע עליהם אלא על התשובה, שנאמר חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות הרשע, אמר הקדוש ב"ה: אם מתביישים אתם לעשות תשובה, הנני ראשון שב, שנאמר כה אמר ה' הנני שב (ירמיהו ל', י"ח), ומה מי שאין בו חטא כביכול אומר הנני שב, בני אדם על אחת כמה וכמה שצריכים לעשות תשובה ע"כ. ובראותך בן אדם עד כמה מגיע כח התשובה, מה מקום נשאר ליצרך לעכבך ממנה באומרו לך "הרבית לפשוע אין לך תקוה, וכיון שכן עשה מה שלבך חפץ מהתענוגים ואל תאבד שתי עולמות", כי כל דבריו פיתוי מר ורע הוא לאבד אותך מן העולם הזה ומן העולם הבא, נקוט האי כללא בידך שמדת היצר להחטיא לאדם כדי לאבדו, וכיון שכן אף שתראה ממנו עצה לתועלתך, עשה הפך עצתו, כי אין תועלת נמשך מעצתו...
(א) וְהָיָה֩ כִֽי־יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הַבְּרָכָה֙ וְהַקְּלָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְפָנֶ֑יךָ וַהֲשֵׁבֹתָ֙ אֶל־לְבָבֶ֔ךָ בְּכׇ֨ל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר הִדִּיחֲךָ֛ ה' אֱלֹקֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃ (ב) וְשַׁבְתָּ֞ עַד־ה' אֱלֹקֶ֙יךָ֙ וְשָׁמַעְתָּ֣ בְקֹל֔וֹ כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם אַתָּ֣ה וּבָנֶ֔יךָ בְּכׇל־לְבָבְךָ֖ וּבְכׇל־נַפְשֶֽׁךָ׃ (ג) וְשָׁ֨ב ה' אֱלֹקֶ֛יךָ אֶת־שְׁבוּתְךָ֖ וְרִחֲמֶ֑ךָ וְשָׁ֗ב וְקִבֶּצְךָ֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁ֧ר הֱפִֽיצְךָ֛ ה' אֱלֹקֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃
(מג) הֲשִׁיבֵֽנוּ אָבִֽינוּ לְתוֹרָתֶֽךָ וְקָרְ֒בֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לַעֲבוֹדָתֶֽךָ וְהַחֲזִירֵֽנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶֽיךָ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה:
(43) Cause us to return,22The goal of wisdom is the realization of man's true relationship to his Maker. Wisdom should be used for Torah study and Divine service. our Father, to Your Torah and bring us near, our King, to Your service; and bring us back in whole-hearted repentance23Since the Sages say, “Repent the day before you die” (Maseches Avos 2:10), and every day may be our last, we petition God daily for Divine guidance in repenting. before You Blessed are You, Adonoy, Who desires penitence.24Repentance in Judaism implies regret for past misconduct and firm resolve for correct conduct in the future. God holds out His hand to the erring sinner and leads him back to righteousness, as the Talmud (Maseches Yoma 38b) declares, הבא ליטהר מסיעין אותו. God desires penitence as it is written, “I do not desire the death of the wicked: but (rather) that the wicked return from his way and live” (Ezekiel 33:11).
(ד) הָאוֹמֵר לְאִשָּׁה הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי ...
(ה) ....עַל מְנָת שֶׁאֲנִי צַדִּיק אֲפִלּוּ רָשָׁע גָּמוּר הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת מִסָּפֵק שֶׁמָּא הִרְהֵר תְּשׁוּבָה בְּלִבּוֹ.
(1) When [a man] tells a woman: "Behold, you are consecrated to me with this cup of wine," and the cup is discovered to contain honey [she is not consecrated]. [Similarly, if he tells her: "...Behold, you are consecrated to me with this cup] of honey," and the cup is discovered to contain wine;1Even though honey is more valuable than wine, the kiddushin are not binding, because the stipulation was not fulfilled, and it is possible that the woman indeed desired wine rather than honey. Similarly, with regard to the sets that follow, Kiddushin (48b) explains reasons why it is possible to say that the woman favored either of the alternatives, and she is therefore not consecrated unless the stipulation that is made is met. "...with this dinar of silver," and it is discovered to be gold; "...[with this dinar] of gold," and it is discovered to be silver; "...on condition that I am a priest," and he was discovered to be a Levite; "[on condition that I am] a Levite," and he was discovered to be a priest; "...[on condition that I am] a Givonite,"2Who, like bastards, are forbidden to marry into the Jewish people. (See the notes on Chapter 1, Halachah 7.) and he was discovered to be a bastard; "...[on condition that I am] a bastard," and he was discovered to be a Givonite; "...[on condition that I am] an inhabitant of a town," and he was discovered to be an inhabitant of a metropolis; "...[on condition that I am] an inhabitant of a metropolis," and he was discovered to be an inhabitant of a town; "...on condition that I am poor," and he was discovered to be rich; "...[on condition that I am] rich," and he was discovered to be poor; "...on condition that my house is close to the bathhouse," and it is discovered to be distant from it; "...[on condition that my house is] distant from the bathhouse," and it is discovered to be close to it; "...on condition that I have a maid," "...a daughter who knows how to braid hair," or "...who bakes," and [it is discovered that] he does not have one; "...on condition that he does not have [one of the above,] and [it is discovered that] he does; "...on condition that he has a wife and children," and [it is discovered that] he does not; "...on condition that he does not have [the above,] and [it is discovered that] he does - in all these and in any similar instance, the woman is not consecrated. The same rule applies if she [makes a condition based on] false information.
(2) In all the above instances, she is not consecrated even though she says: "In my heart, I was willing to be consecrated to him even though he deceived me and gave me wrong information." Similarly, [if she gave him false information,] she is not consecrated even though he says: "In my heart, I was willing to consecrate her even though she deceived me." [The rationale is that] feelings in one's heart are not [the same as explicit] statements.
(3) [When a man tells a woman:] "Behold, you are consecrated to me on condition that I am a perfumer," and it is discovered that he is both a perfumer and a leather craftsman;3Animal feces were used in the processing of leather, and thus leather craftsmen were known for their unpleasant odor. "...on condition that I am an inhabitant of a town," and he was discovered to be an inhabitant of both a town and a metropolis;4I.e., he maintains two homes. or "...on condition that my name is Yosef," and it was discovered that his name was Yosef and Shimon; she is consecrated.
If, however, he told her: "[Behold, you are consecrated to me] on condition that my name is only Yosef," and it was discovered that his name was Yosef and Shimon; "...on condition that I am solely a perfumer," and it is discovered that he is both a perfumer and a leather craftsman; or "...on condition that I am solely an inhabitant of a town," and he was discovered to be an inhabitant of both a town and a metropolis; she is not consecrated.
(4) When [a man] tells a woman: "Behold, you are consecrated to me on condition that I know how to read," [for the stipulation to be fulfilled] it is necessary that he know how to read from the Torah and translate what he reads according to the translation of Onkelos the convert.
If he tells her: "...on condition that I am a reader," he must know how to read the Torah, the works of the Prophets and the Holy Writings with proper grammatical precision. [If he tells her:] "...on condition that I know how to study the Mishnah," he must know how to read the Mishnah. "...On condition that I am a sage of the Mishnah," he must know how to read the Mishnah, the Sifra,5A compendium of halachic exegesis of the Book of Leviticus, composed by Rav, a student of Rabbi Yehudah HaNasi, who compiled the Mishnah. Rav was the leader of the first generation of Amoraim in Babylonia. the Sifre,6A compendium of the halachic exegesis of the Books of Numbers and Deuteronomy, composed by Rav. and the Tosefta of Rabbi Chiyya.7A collection of teachings intended to "explain the Mishnah and expound upon concepts that would require much effort to be derived from the Mishnah." Rabbi Chiyya was one of Rabbi Yehudah HaNasi's primary disciples.
(5) [When a man tells a woman: "Behold, you are consecrated to me] on condition that I am a student [of the Torah]," we do not say that [he must be a student] of the caliber of ben Azzai and ben Zoma.8Students of Rabbi Akiva, renowned for their scholarship in their youth. Their promising futures were effaced after they entered a mystical experience together with their master. (See Chaggigah 14b.) Instead, it is sufficient that when one asks him a question regarding his studies, he is able to answer. [This includes] even the laws of the festivals that are studied in public; these are easy matters that are studied close to the festival, so that people at large will be familiar with them.
[When a man tells a woman: "Behold, you are consecrated to me] on condition that I am a wise man," we do not say that [he must be] like Rabbi Akiva and his colleagues. Instead, it is sufficient that when one asks him a point of logic with regard to any subject, he is able to answer. "...On condition that I am mighty," we do not say that [he must be] like Avner ben Ner9The commander of King Saul's armies. or Yoav.10Yoav ben Tz'ruyah, the commander of King David's armies. Rather, it is sufficient that his colleagues fear him because of his might. "...On condition that I am rich," we do not say that [he must be as wealthy] as Rabbi Eleazar ben Azariah.11Who was renowned for his wealth. Each year he would give 12,000 calves as the tithes of his herd (Shabbat 54b). Another version of the text also mentions Elazar ben Chersom whose wealth is described in Yoma 35b. Rather, it is sufficient that the inhabitants of his city honor him because of his wealth.
[When a man tells a woman: "Behold, you are consecrated to me] on condition that I am righteous," even if the person is known to be thoroughly wicked, there is doubt [regarding the status of the kiddushin, and] the woman is considered as consecrated. For it is possible that he had thoughts of repentance in his heart at that time.12The doubt exists only because we cannot be aware of what is happening within the person's heart or mind. If we could be sure that he had repented within his heart, he is considered a righteous man, regardless of his previous conduct. This demonstrates the power of teshuvah, how one thought of repentance can transform one's spiritual level from one extreme to the other.
"...On condition that I am wicked," even if the person is known to be thoroughly righteous, there is doubt [regarding the status of the kiddushin, and] the woman is considered as consecrated, since it is possible that he had thoughts of idol worship in his heart at that time. For the sin of idol worship is so great that even when a person thinks of serving [idols] in his heart,13In general, a person is not punished for a sin unless he commits a deed. The worship of false gods is different. (See Hilchot Avodat Kochavim 2:6, which states: "Whoever accepts a false god as true, even when he does not actually worship it, disgraces and blasphemes [God's] glorious and awesome name." See also Hilchot Avodat Kochavim 2:1,3.) he is considered wicked, as [implied by Deuteronomy 11:16, which] states: "lest your hearts be tempted [and you go astray and serve other gods]," and [Ezekiel 14:5, which] states: "that I may detect the House of Israel in their hearts [for they are all estranged from Me because of their idols]."
(6) [When a man] consecrates a woman and says, "I thought she was from a priestly family, and instead she is from a family of Levites," "...from a family of Levites, and instead she is from a priestly family," "...poor, and instead she is rich," or "...rich, and instead she is poor," she is consecrated, for she did not cause him to err.14Since he did not explicitly state the matter as a stipulation, his misconception does not cause the kiddushin to be nullified.
Similarly, if she says, "I thought he was a priest, and instead he is a Levite," "...a Levite, and instead he is a priest," "...poor, and instead he is rich," or "...rich, and instead he is poor," she is consecrated, for he did not cause her to err.
הנה אם אדם נאמן יספר לנו דבר אף שהוא נגד השכל הלא ניתן אמון בו, ומכש"כ איש צדיק וחסיד אשר לא יכזב בעד כל הון, ואם נשמע מעשה מפי איש חסיד דבר שהוא נגד השכל ונגד הטבע, והחסיד ישבע בשבועה כי הוא אמת, מזה גופא נשכיל לדעת כי הדבר הוא דבר זר ע"פ שכל, עד אשר צריך לישבע להאמין דבריו;
כן יש לנו מוסר – הלא הבורא יתברך שמו נאמן בדבריו בלא שבועה, ובכ"ז אנו רואים כאשר חפץ להודיע, כי אם ישוב רשע מדרכו וחיה, אמר "חי אני נאום ה' אלוקים אם אחפוץ וגו'", מזה גופא נבין כי באמת הדבר לקבל שבים ופושעים הוא נגד השכל וחוקי משפט. ויען אשר ישראל באמת קשה היה להם להאמין ע"כ אמר "חי אני נאום ה' וכו'".
אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ חָטָֽאנוּ לְפָנֶֽיךָ:
כן אמרתם לאמר ר''ל שהם אומרים שאין מועיל להם תשובה מצד שני טעמים, א. שידמו מצות ה' ואזהרותיו כמלך שצוה צווים על עבדיו והם עברו על פקודותיו, שהם חייבים, אם מצד שמרדו במלך, אם מצד שקלקלו את מלאכתו, ועל שניהם אין מועיל תשובה וחרטה, וז''ש שאתם אומרים כי פשעינו עלינו שמרדנו במלכו של עולם, ועוד שחטאותינו עלינו שהם המעשים עצמם שקלקלנו מלאכתו ועבודתו, ואיך יועיל תשובה, זאת שנית בהשקף על מעשה המצות והאזהרות באו לתועלתנו כדמיון הרופא המצוה על החולה שכן באו לטהר ולקדש את נפשותיכם, ואם עבר החולה על דברי הרופא עד שהוא נימק בחליו מה יועיל לו החרטה והתשובה, והוא כבר נימק בחליו ועז''א ובם אנחנו נמקים, וא''כ ואיך נחיה ע''י חרטה ותשובה ושמיעת קול שופר: אמר אליהם, משיב להם בשבועה על שני טענות אלה, על הראשון אומר שציווי ה' לא ידמו לצווי ב''ו שאם יעברו על פקודתו רוצה לענוש ולהנקם מן החוטא ולהמיתו דוקא, אבל ה' כל חפצו בתקנת בריותיו ולהחיותם, וגם כשחטאו וגזר עליהם עונש אין תכלית העונש כדי להעניש ולהנקם, רק כדי שע''י העונש ישים על לבו לשוב ולתקן מעשיו להבא, וגם אם יגזור מיתה על הרשע אין תכליתו מות הרשע, רק תכליתו שעי''כ יראה רשע אחר וישים על לבו לשוב, וז''ש אם אחפוץ במות הרשע זה אינו החפץ והתכלית המכוון, כי אם תכלתיו הוא בשוב רשע אחר מדרכו ע''י יראת העונש וחיה, וא''כ חפץ ה' הוא חיי הרשע ולא מותו, וכשיתקן מעשיו להבא חיו יחיה, ואם מצד השני שנטמאתם ואתם נמקים ע''י מעשיכם שובו שובו מדרכיכם הרעים, ע''י שתשובו תשובו לאיתנכם ותתקדשו ותרפאו מחלייכם, ולמה תמותו הלא יש לכם רפואה:
הִנֵּה אִם אָמְנָם כִּי אֵין לִתְמֹהַּ עַל רוּחַ הַדּוֹר הַהוּא, אֲשֶׁר הִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ בַּה' וְלַעֲשׂוֹת הָרָע בְּעֵינָיו, וְה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ שָׁלַח לָהֶם אֶת עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים יוֹם יוֹם הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב, וְלֹא אָבוּ שְׁמוֹעַ לָשׁוּב אֶל ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, יַעַן כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעוּרָיו, וְהַיֵּצֶר הָרָע לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ, אָכֵן עַל זֶה יִשְׁתּוֹמֵם כָּל לֵב, אַחֲרֵי אֲשֶׁר כְּפִי הַמְבֹאָר כְּבָר נִחֲמוּ עַל הָרָעָה, וַיֵּט לְבָבָם לָשׁוּב אֶל ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, רַק חֶסְרוֹן הָאֱמוּנָה בַּתְּשׁוּבָה, עָמַד בִּפְנֵיהֶם לְשָׂטָן וְלֹא רָצוּ לָשׁוּב אֶל ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כִּי הָיוּ סְבוּרִין שֶׁלֹּא תּוֹעִיל לָהֶם תְּשׁוּבָה, וְיִפָּלֵא מְאֹד מָה רָאוּ עַל כָּכָה וּמַה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם, לִהְיוֹת מַלְעִיבִים בְּמַלְאֲכֵי הָאֱלֹקִים וּמְתַעְתְּעִים בִּנְבִיאָיו, אֲשֶׁר כָּל הַנְּבִיאִים מֵרֹאשׁ נִבְּאוּ בְּשֵׁם ה' עַל הַתְּשׁוּבָה, כִּי אִם יָשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִדַּרְכָּם הָרָעָה, יִהְיֶה נִסְלָח לְכָל חַטְּאוֹתָם וַעֲוֹנוֹתֵיהֶם לֹא תִּזָּכַרְנָה עוֹד:
וְכַאֲשֶׁר נַשְׂכִּיל בִּינָה, נָשׁוּב נִתְפַּלֵּא עוֹד יוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר נִתְבּוֹנֵן עַל רוּחַ הַדּוֹרוֹת הַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּינָם לְבֵינֵינוּ, הֲלֹא נוֹדַע כִּי הָאֱמוּנָה בִּכְלָל רְפוּיָה הִיא בְּיָדֵינוּ, וּמַה גַּם בִּדְבָרִים הַנּוֹגְעִים לְהָאָדָם בְּעִנְיְנֵי הַגְּשָׁמִים, כְּמוֹ הַהַשְׁגָּחָה וְהַבִּטָּחוֹן, וּמַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בָּבָא בַּתְרָא דַּף י' כִּי מְזוֹנוֹתָיו וְחֶסְרוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִין מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְכֵן בַּמֶּה שֶׁאָמְרוּ זַ"ל אֵין אָדָם נוֹגֵעַ בַּמֶּה שֶׁמּוּכָן לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא, וְעוֹד מַאֲמָרִים הַדּוֹמִים לְאֵלּוּ הִנֵּה הָאֱמוּנָה בָּזֶה דַּלָּה וַחֲלוּשָׁה אֶצְלֵנוּ:
מַה מְּאֹד נִפְלָא כִּי בְּכָל זֹאת בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לְדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, הָאֱמוּנָה הַזֹּאת חֲזָקָה מְאֹד בְּלֵב הָאָדָם, מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לְשָׁבֵי פֶּשַׁע, אַף גַּם בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּקִדּוּשִׁין דַּף מ' אֲפִלּוּ רָשָׁע גָּמוּר כָּל יָמָיו וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה בַּאַחֲרוֹנָה אֵין מַזְכִּירִין לוֹ שׁוּב רִשְׁעוֹ כוּ' וְכֵן בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ זַ"ל תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא עַד דִּכְדּוּכָא שֶׁל נֶפֶשׁ, וְעוֹד יַאֲמִין הָאָדָם יוֹתֵר עַל הַמִּדָּה מִכְּפִי שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת, מַאֲמִין כִּי גַּם בִּתְשׁוּבָה קַלָּה כִּי יָשׁוּב אֶל ה' וְיִתְוַדֶּה עַל עֲוֹנוֹ, יִהְיֶה נִסְלָח לְכָל חַטְּאוֹתָיו, וּמַה גַּם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי יְעַנֶּה בְּצוֹם נַפְשׁוֹ וְיִתְוַדֶּה עַל עֲוֹנוֹ וְהוּא עָצוּר כָּל הַיּוֹם בְּבֵית ה' בִּתְפִלָּה וּבְתַחֲנוּנִים, הוּא מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ יְכַפֵּר עָלָיו לְטַהֵר אוֹתוֹ מִכָּל חַטְּאוֹתָיו וְכָל פְּשָׁעָיו יִמְחֶה כָּעָב וְכָעָנָן:
מַה נּוֹרָא הַהִתְחַלְּפוּת הַלָּזֶה, הַדּוֹר הַהוּא אֲשֶׁר הִגִּיעַ לַמַּדְרֵגָה לִהְיוֹת נִחַם עַל הָרָעָה, וְהָיוּ מְלֵאִים רָצוֹן לָשׁוּב אֶל ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, הָיָה לָהֶם חֶסְרוֹן אֱמוּנָה כִּי הַתְּשׁוּבָה תּוֹעִיל לָהֶם, וּלְכָךְ לֹא רָצוּ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וַאֲנַחְנוּ דַּלֵּי וַחֲלוּשֵׁי הָאֱמוּנָה, וּבְאֵין נִחַם עַל דַּרְכּוֹ, וּבְכָל זֹאת הָאֱמוּנָה בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה חֲזָקָה מְאֹד, גַּם כִּי בְּקַל תּוֹעִיל הַתְּשׁוּבָה לִסְלֹחַ לְכָל חַטַּאת הָאָדָם, הַאִם יֵשׁ עַתָּה בַּמְּצִיאוּת, מִי שֶׁיַּעֲלֶה עַל לִבּוֹ לָשׁוּב אֶל ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִהְיֶה לוֹ לְשָׂטָן, כִּי יָפֶג לִבּוֹ מִלְּהַאֲמִין בַּתְּשׁוּבָה:
הִנֵּה בִּפְסָחִים דַּף קי"ח, אָמַר רַב הוּנָא יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה הָיוּ, וְכִדְדָרַשׁ רַבָּה בַּר מָרִי, מַאי דִּכְתִיב וַיַּמְרוּ עַל יָם בְּיַם סוּף, מְלַמֵּד שֶׁהִמְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְאָמְרוּ כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִים מִצַּד אֶחָד, כָּךְ מִצְרִים עוֹלִין מִצַּד אַחֵר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְשַׂר שֶׁל יָם פְּלֹט אוֹתָן לַיַּבָּשָׁה כו' וּבָאוּ יִשְׂרָאֵל וְרָאוּ אוֹתָן שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם עַד כָּאן לְשׁוֹן הַגְּמָרָא עַיֵּן שָׁם, וְהִנֵּה רַב הוּנָא לֹא בָּא לִשְׁלֹל מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, כִּי הָיוּ נֶעְדְּרֵי הָאֱמוּנָה מִכֹּל וָכֹל, רַק כִּי הָיוּ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה, שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, וְצָרִיךְ בֵּאוּר מַהוּ גֶּדֶר שֶׁל קְטַנֵּי אֲמָנָה, גַּם מַדּוּעַ הִמְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַיָּם, לֵאמֹר כִּי מִצְרִַים עוֹלִין מִצַּד אַחֵר:
אָכֵן נִרְאֶה כִּי תַּכְלִית הָאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת, הוּא לְהַאֲמִין בַּה' וְגַם בִּדְבָרִים שֶׁהֵם נֶגֶד דַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל, וְזֹאת תּוֹרַת גְּדוֹלֵי אֲמָנָה כִּי יַאֲמִינוּ בַּה' וּבִנְבִיאָיו, גַּם מַה שֶּׁהוּא נַעֲלֶה וְנִשְׂגָּב מִשֵּׂכֶל אֱנוֹשִׁי, אוּלָם גֶּדֶר קְטַנֵּי אֲמָנָה הוּא, כִּי לֹא יַאֲמִינוּ רַק מַה שֶׁהָאֱמוּנָה מַתְאִים עִם דַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל, אוּלָם אִם הָאֱמוּנָה תִּתְנַגֵּד לְדַרְכֵי שֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי, רָפָה אֱמוּנָתָם לְהַאֲמִין בָּזֶה, וְזֶהוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּסֵפֶר מְלָכִים ז', וַיְהִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר אִישׁ הָאֱלֹקִים אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, סָאתַיִם שְׂעוֹרִים בְּשֶׁקֶל כוּ' יִהְיֶה כָּעֵת מָחָר בְּשַׁעַר שׁוֹמְרוֹן, וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ וַיֹּאמֶר וְהִנֵּה ה' עוֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִנְּךָ רוֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכַל וַיְהִי לוֹ כֵן כו', כִּי קָצָר שִׂכְלוֹ לְהָבִין אֵיךְ יִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה:
וְהִנֵּה מַה שֶּׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִין מִצַּד אֶחָד, כָּךְ מִצְרִים עוֹלִין מִצַּד אַחֵר, לֹא רָפָה אֱמוּנָתָם בִּיכֹלֶת ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כִּי אֵין זֶה נֶגֶד דַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל, הֵם הֶאֱמִינוּ כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַעֲשֶׂה, וְאֵין מִיָּדוֹ מַצִּיל, אוּלָם יָדוּעַ כִּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הָיוּ בְּמַדְרֵגָה נְמוּכָה מְאֹד, וּכְמַאֲמָרָם זַ"ל הַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְהַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל כֵן הָיָה אֶצְלָם נֶגֶד דַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל, כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יְאַבֵּד בִּגְלָלָם אֻמָּה שְׁלֵמָה, לְהַכְחִידָם מִתַּחַת שְׁמֵי ה', וּלְהַטְבִּיעַ אֶת כֻּלָּם בַּיָּם, וְלָזֹאת אַף כִּי אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תוֹסִיפוּ לִרְאוֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם, בְּכָל זֹאת הָיָה הָאֱמוּנָה בָּזֶה רוֹפֶפֶת בְּיָדָם, יַעַן הָיוּ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה לְהַאֲמִין אֱמוּנַת אוֹמֵן בַּמֶּה שֶׁהוּא נֶגֶד דַּרְכֵי שִׂכְלָם, וְזוֹהִי הַסִּבָּה שֶׁאָמְרוּ כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִים כוּ':
הוּא מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה וַיּוֹשַׁע ה' כוּ' וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם כוּ' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, לֹא נִתְבָּאֵר מַהוּ עִנְיַן הָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, גַּם בַּמֶּה נִתְחַזְּקָה אֶצְלָם הָאֱמוּנָה עַתָּה עַל הַיָּם, יוֹתֵר מִכָּל הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְעֵינֵיהֶם בְּמִצְרַיִם, אוּלָם הוּא הַדָּבָר כִּי בֶּאֱמֶת הָיוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה, הַיְנוּ כִּי רָפָה אֱמוּנָתָם לְהַאֲמִין מַה שֶּׁהוּא נֶגֶד שִׂכְלָם, וְהִנֵּה הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם, הִנֵּה יְכֹלֶת ה' אֵין זֶה נֶגֶד דַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל, אַךְ כַּאֲשֶׁר בָּאוּ אֶל הַיָּם, וְאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם כוּ', זֶה הָיָה נֶגֶד דַּרְכֵי שִׂכְלָם כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא יַטְבִּיעַ אֶת כֻּלָּם בִּמְצוּלוֹת יָם, וְלָזֹאת אָמְרוּ כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִין מִצַּד זֶה כוּ', אוּלָם אַחַר כָּךְ כַּאֲשֶׁר רָאוּ אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם, וְכִי לֹא נָפַל דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר דִּבֵּר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָז נִפְקְחוּ עֵינֵיהֶם לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל, כִּי לֹא לָאָדָם לָבֹא בְּסוֹד ה', וְלֹא לְשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי לַעֲלוֹת מְרוֹמִים לִמְצֹא חֵלֶק אֱלֹקִי וְאָז נִקְבַּע בִּלְבָבָם הָאֱמוּנָה בְּתַכְלִית, לְהַאֲמִין בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ, אַף מַה שֶּׁיִּהְיֶה נַעֲלֶה וְנִשְׂגָּב מִשֵּׂכֶל אֱנוֹשִׁי, וְזֶה שֶׁכָּתוּב וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל כוּ' וַיַּאֲמִינוּ כוּ', כִּי מִתְּחִלָּה הָיוּ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה וְאָמְרוּ כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ עוֹלִים כוּ', אַךְ כַּאֲשֶׁר רָאוּ אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם, אָז הֶאֱמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ:
וְהִנֵּה יְסוֹד הַתְּשׁוּבָה, כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְקַבֵּל שָׁבִים וּמוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לַעֲוֹנָם הוּא נֶגֶד דַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל, אַף לִמְחֹל וְלִסְלֹחַ עַל עָוֹן אֶחָד, וּמַה גַּם מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זַ"ל בְּקִדּוּשִׁין אֲפִלּוּ רָשָׁע גָּמוּר כָּל יָמָיו וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה בָּאַחֲרוֹנָה, אֵין מַזְכִּירִין לוֹ שׁוּב רִשְׁעוֹ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, הוּא מוּזָר מְאֹד מִדַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל כַּמּוּבָן:
אָמְנָם מֶרְחַק הַתְּשׁוּבָה מִדַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל, תָּלוּי כְּפִי אֵיכוּת הַהַכָּרָה וְהַהַבְחָנָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לָאָדָם בְּמִשְׁקַל כֹּבֶד עָוֹן, כַּמָּה רַבָּה הָאַשְׁמָה שֶׁל הַחֵטְא, לִהְיוֹת מַמְרֶה אֶת רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, כִּי מִי אֲשֶׁר לֹא יַרְגִּישׁ וְיַבְחִין, וְלֹא יַחֲשֹׁב אֶת עֶצֶם חֵטְא וְעָוֹן לְאַשְׁמָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, לֹא יִהְיֶה אֶצְלוֹ יְסוֹד הַתְּשׁוּבָה נֶגֶד דַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל, כִּי כַּאֲשֶׁר עֶצֶם הַחֵטְא לֹא נֶחֱשָׁב בְּעֵינָיו לְאַשְׁמָה גְּדוֹלָה, וְהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הוּא רַחוּם וְחַנּוּן, מַדּוּעַ לֹא יִמְחֹל וְיִסְלַח לְשָׁבֵי פֶּשַׁע וְחַטָּאָה:
אוּלָם כְּכָל אֲשֶׁר יַרְבֶּה הָאָדָם לְהַכִּיר וּלְהַבְחִין אֶת מִשְׁקַל כֹּבֶד עָוֹן. וּלְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל אֶת גֹּדֶל הָרָעָה וְהָאַשְׁמָה הָרַבָּה שֶׁל חֵטְא וְעָוֹן. לְהַמְרוֹת אֶת רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. כֵּן יִהְיֶה אֵלָיו יְסוֹד הַתְּשׁוּבָה בְּיוֹתֵר נֶגֶד דַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל:
אֲמִתַּת הַהַכָּרָה שֶׁל עֶרֶךְ הָאַשְׁמָה שֶׁל חֵטְא וְעָוֹן. לֹא יַשִּׂיג הָאָדָם כִּי אִם מִתּוֹךְ יְדִיעַת רוֹמְמוּתוֹ וּכְבוֹדוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וְהוּא כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּסֵפֶר מְסִלַּת יְשָׁרִים בְּבֵאוּר יִרְאַת חֵטְא. בְּעִנְיַן יִרְאַת חֵטְא מִדַּרְכֵי יִרְאַת הָרוֹמְמוּת. וְהוּא שֶׁהָאָדָם יִרְחַק מִן הַחֲטָאִים. וְלֹא יַעֲשֶׂה מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ הַגָּדוֹל יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ כִּי אֵיךְ יְקַל אוֹ אֵיךְ יֶעֱרַב לִבּוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם שָׁפָל וְנִמְאָס. לַעֲשׂוֹת דָּבָר נֶגֶד רְצוֹנוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה שְׁמוֹ. וְהִנֵּה זֹאת הַיִּרְאָה אֵינֶנָּה כָּל כָּךְ קַלָּה לְהַשִּׂיג אוֹתָהּ כִּי לֹא תִּוָּלֵד אֶלָּא מִתּוֹךְ יְדִיעָה וְהַשְׂכָּלָה לְהִתְבּוֹנֵן עַל רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְעַל פְּחִיתוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ:
וְעַל כֵּן כַּאֲשֶׁר יַגִּיעַ הָאָדָם לְמַעֲלָה זוֹ שֶׁל יְדִיעַת רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. אָז יַשְׂכִּיל וְיָבִין אֶת הָרָעָה הַגְּדוֹלָה וְהָאַשְׁמָה הָרַבָּה שֶׁל חֵטְא וְעָוֹן. כִּי בָּשָׂר וָדָם שָׁפָל וְנִמְאָס יֶעֱרַב לִבּוֹ לְהַמְרוֹת רְצוֹן ה' יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא. וְכַאֲשֶׁר יַכִּיר הֵיטֵב אַשְׁמַת הַחֵטְא. אָז יִהְיֶה יְסוֹד הַתְּשׁוּבָה מוּזָר לוֹ מְאֹד מִדַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אָכֵן בְּכָל זֹאת אִם הוּא מִגְּדוֹלֵי אֲמָנָה. וְלִבּוֹ שָׁלֵם בֶּאֱמוּנָה בְּתַכְלִית לְהַאֲמִין אֱמוּנַת אֻמָּן אַף מַה שֶּׁהוּא נֶגֶד דַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל. הִנֵּה צַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. אֲשֶׁר הִבְטִיחָנוּ הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עַל יְדֵי עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים. כִּי אִם יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ יָשׁוּב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וְיַרְבֶּה לִסְלֹחַ, אָמְנָם אִם בְּדַרְכֵי הָאֱמוּנָה יִהְיֶה מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה. כִּי יִרְפֶּה אֱמוּנָתוֹ בַּמֶּה שֶׁיִּהְיֶה נֶגֶד דַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל. יוּכַל הֱיוֹת כִּי בֶּאֱמֶת יָפֶג לִבּוֹ מִלְּהַאֲמִין בִּיסוֹד הַתְּשׁוּבָה. כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לַשָּׁבִים. וְכֵן מִי שֶׁלֹּא יַכִּיר וְיַבְחִין הָאַשְׁמָה שֶׁל חֵטְא וְעָוֹן. הִנֵּה גַּם אִם הוּא מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה יַאֲמִין בִּיסוֹד הַתְּשׁוּבָה. אַחֲרֵי כִּי אֵין אֶצְלוֹ נֶגֶד דַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל:
וּבָזֹאת נִמְצָא פֵּשֶׁר דָּבָר. אֶת אֲשֶׁר הַדּוֹר הַהוּא שֶׁל יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא. אָמְרוּ כִּי פְּשָׁעֵינוּ וַחֲטָאֵינוּ עָלֵינוּ וּבָם אֲנַחְנוּ נְמֵקִים כוּ'. אֲשֶׁר לִכְאוֹרָה יִפָּלֵא מַדּוּעַ הָיָה לָהֶם חֶסְרוֹן אֱמוּנָה בִּתְשׁוּבָה. וְהָיוּ סְבוּרִין שֶׁלֹּא יוֹעִיל לָהֶם תְּשׁוּבָה כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. גַּם מַהוּ דְּבַר הַהִתְחַלְּפוּת בֵּינָם לְבֵינֵינוּ. מַדּוּעַ אֲנַחְנוּ שְׁלֵמִים בֶּאֱמוּנָה זוֹ שֶׁל תְּשׁוּבָה בְּתַכְלִית. אָכֵן הוּא הַדָּבָר. כִּי הִנֵּה הַדּוֹר הַהוּא חַיּוּ עוֹד בִּזְמַן הַבַּיִת. עֵינֵיהֶם רָאוּ אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת הַמִּקְדָּשׁ. וְאֶת כְּבוֹד ה' הַשּׁוֹכֵן בְּתוֹךְ הַבַּיִת. וְעַל כֵּן הָיָה לָהֶם הַשָּׂגָה בְּגֹדֶל רוֹמְמוּתוֹ וַהֲדַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּלְאוֹת עַל גֹּדֶל הַשָּׂגָתָם מֵרוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא מִמַּה שֶּׁאָמְרוּ זַ"ל בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ. כִּי יְחֶזְקֵאל הַנָּבִיא אָמַר לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲשׂוּ תְּשׁוּבָה אָמְרוּ לוֹ בּוֹשִׁים אֲנַחְנוּ כוּ' עַיֵּן שָׁם. הִנֵּה מַה נּוֹרָא הַהֶרְגֵּשׁ הַזֶּה לְהִתְבַּיֵּשׁ מִפָּנָיו יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. מִפְּנֵי גֹּדֶל חֶטְאָם. לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה וּסְלִיחָה. וְהִנֵּה הַבּוּשָׁה הַזֹּאת הוּא בְּחִינָה גְּדוֹלָה מִדַּרְכֵי יִרְאַת הָרוֹמְמוּת כַּיָּדוּעַ:
וְעַל כָּל פָּנִים כַּאֲשֶׁר הָיָה לָהֶם הַהֶרְגֵּשׁ מִגֹּדֶל רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. אִם כִּי בְּכָל זֹאת לֹא עָצְרוּ כֹּחַ לַעֲמֹד נֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע. אָכֵן הִכִּירוּ הֵיטֵב אֶת גֹּדֶל הָאַשְׁמָה שֶׁל חֵטְא וְעָוֹן כִּי נוֹרָא הוּא. וְכַאֲשֶׁר הָיָה לָהֶם הַכָּרָה בְּאַשְׁמַת הַחֵטְא. עַל כֵּן הָיָה לָהֶם עִנְיַן הַתְּשׁוּבָה מוּזָר מִדַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל. וְהַנּוֹגֵעַ לְדַרְכֵי אֱמוּנָה הָיוּ מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה. כִּי רָפָה אֱמוּנָתָם לְהַאֲמִין מַה שֶּׁהוּא נֶגֶד דַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל. וְעַל כֵּן לֹא הֶאֱמִינוּ גַּם כֵּן כִּי הַתְּשׁוּבָה תּוֹעִיל לָהֶם לִסְלֹחַ לְכָל פִּשְׁעֵיהֶם וְאִם יָשׁוּבוּ מִדַּרְכָּם חָיוֹ יִחְיוּ:
אָכֵן לֹא כֵן אֶצְלֵנוּ. אֲשֶׁר בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים אֲנַחְנוּ נֶעְדָּרִים מֵהֶרְגֵּשֵׁי יִרְאַת הָעֹנֶשׁ. אֲשֶׁר נוֹגֵעַ לְכָל אִישׁ לְנַפְשׁוֹ וּבְשָׂרוֹ. וְהִיא קְרוֹבָה לָחוּשׁ. וּמַה גַּם יִרְאַת רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. חָסֵר לָנוּ הַהֶרְגֵּשׁ מִכֹּל וָכֹל. וְעַל כֵּן אֵין אָנוּ מַכִּירִים כְּלָל. אֶת עֶרֶךְ הָאַשְׁמָה שֶׁל חֵטְא וְעָוֹן. כַּמָּה הוּא גָּדוֹל וְנוֹרָא וְעֶצֶם הַחֵטְא הוּא קַל בְּעֵינֵינוּ מְאֹד. וְלָזֹאת עִנְיַן הַתְּשׁוּבָה אֵינֶנָּה אֶצְלֵנוּ נֶגֶד דַּרְכֵי הַשֵּׂכֶל כְּלָל. וְלֹא יִפָּלֵא בְּעֵינֵינוּ מְאוּמָה. וְעַל כֵּן גַּם מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה אֲשֶׁר רָפָה אֱמוּנָתָם לְהַאֲמִין מַה שֶּׁהוּא נַעֲלֶה וְנִשְׂגָּב מִשִּׂכְלָם. בְּכָל זֹאת הֵם מַאֲמִינִים בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה כִּי הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מוֹחֵל וְסוֹלֵחַ לְשָׁבֵי פֶּשַׁע. בַּאֲשֶׁר לֹא יִפָּלֵא זֶה בְּעֵינֵי שִׂכְלָם כְּלָל:
אָמְנָם אִם כִּי רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מֵהֶרְגֵּשׁ יִרְאַת רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. לְהַבְחִין מִזֶּה אֶת גֹּדֶל הָאַשְׁמָה שֶׁל חֵטְא וְעָוֹן. אָכֵן נוּכַל לִמְצֹא חֶשְׁבּוֹן צֶדֶק בְּעֶזְרַת ה'. מֵעָנְשֵׁי הָעֲבֵרוֹת וְתוֹכַחַת עֲלֵי עָוֹן. כִּי מִזֶּה נוּכַל לְהַכִּיר מַהוּ הָאַשְׁמָה שֶׁל חֵטְא וְעָוֹן לְהַמְרוֹת רְצוֹן מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא... כִּי כַּאֲשֶׁר הַצּוּר הוּא אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל. וְהָעֹנֶשׁ נֶעֱרָךְ בְּמִשְׁקָל בְּצִמְצוּם נֶגֶד הֶעָוֹן כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְכַאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים בְּקַבָּלַת חֲכָמֵינוּ זַ"ל. כִּי הָעֹנֶשׁ בָּעוֹלָם הָרוּחָנִי עֲלֵי עָוֹן הוּא נוֹרָא מְאֹד. אֵין עֲרֹךְ אֵלָיו בְּכָל יִסּוּרֵי תֵּבֵל... מִזֶּה נוּכַל לְהָבִין עֶרֶךְ אַשְׁמַת חֵטְא וְעָוֹן כַּמָּה הִיא רַבָּה. אֲשֶׁר מַגִּיעַ לוֹ לָאָדָם בְּעַד חֵטְא וְעָוֹן. עֹנֶשׁ גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד. מַה נּוֹרָא הָרַעְיוֹן הַזֶּה לַמַּעֲמִיק בָּהּ:
ארץ כי אביא עליה חרב, יש שני מיני צופים, א. צופה שמעמידים לראות אם אויב בא לעיר, ב. אחר שכבר בא האויב מעמידים צופה לראות ולעיין על מחנה האויב ולהזהיר את העם שישמרו א''ע מן הצד שמשם יערוך מלחמה וישליך חצים ואבני קלע אל העיר, ויש ג' הבדלים ביניהם, א. שהצופים שמעמידים לראות אם יבא איזה אויב, מעמידים צופים רבים בכל צד, משא''כ הצופה שמעמידים אחר שבא האויב מעמידים רק צופה אחד, שיעיין על מעשה האויב ומערכתו, ב. הצופים שיראו אם בא האויב מעמידים אנשים הדיוטים, אבל הצופה שיעמוד לראות על מערכת האויב שכבר בא, צריך להיות אחד משרי הצבא היודע תכסיסי מלחמה, ויודע להזהיר את העם ממקום הסכנה, ג. הצופים הראשונים יעמיד המלך או שר הצבא, כדי שאם ירגישו ביאת האויב יודיעו לצבא המלחמה לצאת לקראתו לקרב, אבל הצופה השני אם בא האויב יעמידו העם כולו, כדי שבעת שיראה שהאויב ידו רמה ושיכבוש את העיר יודיע אל העם כדי שימהרו להמלט על נפשם, וז''ש ארץ כי אביא עליה חרב, אם כבר בא החרב ואז א''צ להעמיד צופים רבים לראות אם בא החרב, רק אז יקחו עם הארץ כי הם יעמידו הצופה, ורק איש אחד, והאיש הוא מקציהם ר''ל אחד מקציני העם העומד בראשם, ונתנו אותו להם לצופה, שעקר מה שצופה הוא בעבורם, להזהירם בעת הסכנה, לעמוד על נפשם, ואז : וראה, אם יראה שהחרב באה על הארץ דהיינו שהאויב מנצח וכובש העיר, ואז יתקע בשופר להזהיר את העם שימהרו לברוח: ושמע ר''ל כי היה בענין השופר שני ענינים, א. יש סימנים בתקיעת השופר שכל מבין הסימנים יודע איך יעשה ובאיזה צד יברח או איך ינצל, ועז''א ושמע השומע את קול השופר ר''ל מי ששומע ומבין סימני התקיעות והאותות שהקול מורה עליהם ולא נזהר דמו בראשו יהיה הוא מתחייב בנפשו, ב. שאף מי שאינו יודע אותות השופר וסימניה, עכ''פ את קול השופר שמע והיה לו להזהר ולברוח, וגם היה בענין השופר ענין שני מוסרי, שקול השופר הוא מעורר לתשובה והיו מתריעים על הצרות שישובו העם מעונותיהם, וע''ז הצד אמר את קול השופר שמע ולא נזהר לשוב בתשובה דמו בו יהיה ר''ל בפנימיותו מה שלא תקן נפשו עכ''פ ע''י תשובה, שאם היה נזהר נפשו מלט היה ממלט נשמתו מני שחת: והצופה אבל אם הצופה לא הזהיר ע''י תקיעת שופר הגם שהנפש בעונו נלקח מ''מ אדרוש דמו מיד הצופה, אם במה שלא הזהיר מן האויב, ואם לפי המוסר מה שלא עורר לתשובה שעי''כ היו נצולים: ואתה באר הנמשל, אתה הצופה העומד מצד בני ישראל לתקן עניניהם ושמעת מפי דבר גזרה שגזרתי עליהם שאז החרב באה בודאי תזהיר אותם ממני שישובו בתשובה וימלטו מן הגזרה: באמרי לרשע, הגם שגזרתי עליו הדין למיתה, הלא אמרתי רשע מות תמות, שימות יען שהוא רשע, וא''כ אם יעשה תשובה ויהיה צדיק לא ימות, וא''כ אם לא דברת להזהיר רשע מדרכו אז תגרום לו היזק בשתים, א. שימות בעונו, ב. שהוא רשע ימות, שימות רשע בלא תשובה, וע''כ דמו מידך אבקש: ואתה כי הזהרת ולא שב, תרויח בשתים, א. הוא בעונו ימות, לא אמר הוא רשע בעונו ימות, כי עכ''פ ישים לב קרוב למיתה ויעשה תשובה ותהא מיתתו כפרה, ב. שאתה את נפשך הצלת:
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ צַדִּיק גָּמוּר כׇּל יָמָיו וּמָרַד בָּאַחֲרוֹנָה – אִיבֵּד אֶת הָרִאשׁוֹנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צִדְקַת הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם פִּשְׁעוֹ״. וַאֲפִילּוּ רָשָׁע גָּמוּר כׇּל יָמָיו וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה בָּאַחֲרוֹנָה – אֵין מַזְכִּירִים לוֹ שׁוּב רִשְׁעוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ״.