Save "להתרחק מהעבריינים או להתקרב אליהם?
"
להתרחק מהעבריינים או להתקרב אליהם?
נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר, הַרְחֵק מִשָּׁכֵן רָע, וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע, וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִן הַפֻּרְעָנוּת:
Nittai the Arbelite used to say: keep a distance from an evil neighbor, do not become attached to the wicked, and do not abandon faith in [divine] retribution.
פירוש ר' מתתיה היצהרי שם
ונתאי הארבלי הזהיר, כי כמו שצריך להשתדל באחדות בני האדם (...) כן בשווה צריך להתפרד ממקצתם כי הם מזיקים ומענישים...
למה להתרחק משכן רע?
למה לא להתחבר לרשע?
מי ידאג להם?
וכן מסופר כי הנהו בריוני דהוה בשיבבותיה [אותם בריונים שהיו בשכנותו] של ר' זירא, דהוה מקרב להו כי היכי דניהדרו להו בתיובתא [שהיה מקרבם כדי שיחזרו בתשובה], והוו קפדי רבנן [והיו מקפידים חכמים] עליו, על שהוא מקרב אותם. כי נח נפשיה [כאשר נחה נפשו, נפטר] ר' זירא, אמרי [אמרו] אותם בריונים: עד האידנא [עכשיו] הוה חריכא קטין שקיה דהוה בעי עלן רחמי [היה החרוך קטן השוקיים, שהוא כינוי לר' זירא, שהיה מבקש עלינו רחמים] שלא נענש על חטאינו המרובים, השתא מאן בעי עלן רחמי [עכשיו מי יבקש עלינו רחמים]? הרהרו בלבייהו [בליבם], ועבדו [ועשו] תשובה, הרי יפה עשה שקרבם שלבסוף אף הם חזרו בתשובה.
שאלות הבנה
כיצד נהג ר' זירא בבריונים? מה חשבו על כך חכמי העיר?
מה גרם לאותם בריונים לתקן את דרכיהם?
שאלות העמקה
מדוע החכמים כעסו על ר' זירא, שניסה להחזיר את הבריונים למוטב?
האם מעשיו של ר' זירא הועילו? נמק.
מה היה קורה אם הוא לא היה מקרב את הבריונים בחייו?
שאלות לדיון
כיצד אתם הייתם נוהגים במקום ר' זירא?
האם הייתם מנסים לקרב את הבריונים, או שהייתם מנסים לסלק אותם?
האם אפשר "לבקש רחמים" על החריגים שבתוכנו?
כיצד בקשה שכזו יכולה לפתור את המתח שבין הרצון להכיל לצורך לשמור על שלמות הקהילה ואנשיה?
צר מלהכיל
שמוליק חדד, "פסגת הפחד: בא לשכונה פדופיל מורשע", ynet, 30.5.13
חשש כבד בקרב הורים רבים באשקלון שגילו כי (...) כרמי, שהורשע בביצוע עבירות פדופיליה וגורש מקיבוץ יגור, עבר להתגורר בעיר (...) "כל העניין הזה מאוד מלחיץ אותנו", אמרה אחת האמהות. "אנחנו גרים ממש באזור שבו הוא היה שוכר בית. אני לא מרשה לילדים שלי להסתובב לבד ולא ללכת לגן השעשועים, רק כשאני איתם" (...) ירדן אולמן, עובד סוציאלי בהכשרתו ומי שסייע רבות לכרמי, מבין את חששות ההורים, אך מציע להם לנהוג באיפוק. "אני בהחלט מבין את ההורים באשקלון", אמר אולמן, "אבל כרמי שילם את חובו לחברה, נענש ויש לו עכשיו את הזכות המלאה לחיות את חייו באופן חופשי".
האם מי ''שילם את חובו לחברה'' זהה ל''חזר בתשובה''?
אם לא, מה ההבדל ביניהם?
האם עבריין שריצה את עונשו איננו מסוכן?
האם צריך או מותר לגרש אותו, להשפיל אותו או לנדות אותו?
האם לדעתך ר' זירא היה מוכן לגור לידו?
איך לדעתך הוא היה מתייחס אליו?
מה התשובות שענינו אומרות על האמון שלנו בתהליך של חזרה בתשובה?
עַל דַּֽעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּֽעַת הַקָּהָל. בִּישִׁיבָה שֶׁל מַֽעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַֽטָּה. אָֽנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל עִם הָעֲבַרְיָנִים:
With the consent of the Almighty, and consent of this congretation, in a convocation of the heavenly court, and a convocation of the lower court, we hereby grant permission to pray with transgressors.
מרדכי יומא סימן תשכו
ונכנסים לבית הכנסת, ומתירין חרם (מסירים את האיסור) להתפלל עם כל איש אשר עבר על גזירת הקהל, אפילו אינו מבקש שיתירו לו. שאמר רבי שמעון חסידא, "כל תענית שאין בה מפושעי ישראל - אינה תענית, שהרי חֶלבנה (אחד מסממני הקטורת) ריחה רע, ומנאה (ספר אותה) הכתוב עם סממני הקטורת".
שאלות הבנה
על פי המרדכי, מדוע צריך להתיר להתפלל עם העבריינים?
מה הסיבה שצריך לשתף את העבריינים בתפילת התענית?
כיצד לומדים זאת מהקטורת?
שאלות העמקה
באיזה סוג עבריינים מדובר על פי המרדכי?
מדוע עבריינים אלו מודרים מהתפילה כל השנה?
מה משתנה ביום כיפור?
מדוע לא ניתן להתפלל ביום כיפור בלי לשתף בכך את פושעי ישראל?
במה הם תורמים?
מה היחס אליהם ביום שאחרי יום כיפור?
שאלות לדיון
מדוע לדעתכם חשוב לשלב בחברה ובקהילה עבריינים, אנשים שמקשים על תפקוד הקהילה ואולי אף פוגעים בה?
עם הגישה של מי אתם יותר מזדהים: של ניתאי הארבלי ושל חכמים או של ר' זירא?
האם אתם חושבים שבית הספר שלנו (או של ילדינו) צריך לקרב ולקבל לתוכו עבריינים?
תָּנוּ רַבָּנַן: עֲבֵירוֹת שֶׁהִתְוַדָּה עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים זֶה, לֹא יִתְוַדֶּה עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר. וְאִם שָׁנָה בָּהֶן — צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת יוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר. וְאִם לֹא שָׁנָה בָּהֶן, וְחָזַר וְהִתְוַדָּה — עֲלֵיהֶן עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״כְּכֶלֶב שָׁב עַל קִיאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְּאִוַּלְתּוֹ״. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא מְשׁוּבָּח, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד״.
Our Rabbis taught: Sins that one confessed on this Yom Kippur, s/he should not confess to them on another Yom Kippur, but if s/he repeated them s/he should confess to them on another Yom Kippur. If one does not repeat them and confesses again, scripture says about that person (Proverbs 26:11) "As a dog that returneth to his vomit, So is a fool that repeateth his folly." Rabbi Eliezer Ben Yakov says All the more so that s/he is praiseworthy, as it says, (Psalms 51:5) "For I know my transgressions; And my sin is ever before me." So how do I associate "As a dog that returneth do his vomit?" According to Rav Huna, as Rav Huna says, Once a person commits a sin and repeats it, it is permitted to them. Do you really believe that it is permitted to them? Rather, I will say it is made for them as if it is permitted
מה הסברה של חכמים ומהי הסברה של רבי אליעזר בן יעקב?
עם איזו עמדה אתם מזדהים?
אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'. ואיתא בזוהר (בראשית ס"ח.) תא חזי כד בר נש חטי קמי מאריה ואמשיך גרמיה לאתכסייא קוב"ה עביד ביה דינא באתגליא וכד בר נש אדכי גרמיה קוב"ה בעי לאסתרא ליה דלא יתחזי ביום אף וכדכתיב (ישעיה כ"ו,כ') חבי כמעט רגע עד יעבר זעם. הענין הוא כמ"ש אאמו"ר זללה"ה שאם יחפוץ האדם להסתיר עוונו מפניו ושוכח את אשר עוות אזי השי"ת מזכירו ומגלה עוונו שעושה בו דין לעיני הכל וכדכתיב (בראשית ג',ח') ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלוקים בתוך עץ הגן, ואמר לו השי"ת אייכה. ולהיפוך אם האדם זוכר עוונו ומקיים וחטאתי נגדי תמיד, אזי השי"ת עושה עצמו שוכח ואינו מביט באותו חטא כלל כדכתיב (איוב י"א,י"א) וירא און ולא יתבונן.
(בית יעקב בראשית נח י"ח)
מי השילוח מתאר שאם אדם מנסה להסתיר את חטאיו ה' מגלה אותם ואם אדם זוכר את עוונותיו ה' עושה עצמו שוכח. האם אפשר להחיל את הדינמיקה הזו גם בשדה החברתי?
וְזֶה שֶׁטָּעַן דָּוִד כְּשֶׁהִתְוַדֶּה עַל חֶטְאוֹ בְּבַת שֶׁבַע, "כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד". וְאִם כֵּן אוּכַל לְהִתְרַחֵק וְלִפֹּל עַל-יְדֵי-זֶה, חַס וְשָׁלוֹם, לוֹמַר שֶׁאֶפֶס תִּקְוָה, חַס וְשָׁלוֹם. וּכְמוֹ שֶׁרָצוּ הַרְבֵּה לִדְחוֹתוֹ עַל-יְדֵי-זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "רַבִּים אוֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לוֹ בְאֱלֹקִים סֶלָה". וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם שֶׁהוּא מֵחֲמַת הֶעָוֹן הַזֶּה, אֲבָל דָּוִד הַמֶּלֶךְ לֹא הִסְתַּכֵּל עַל כָּל הַדְּחִיּוֹת הָאֵלֶּה הֵן מֵאֲחֵרִים הֵן מֵעַצְמוֹ, רַק חִזֵּק אֶת עַצְמוֹ וְאָמַר, לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי. כִּי לֹא חָטָאתִי נֶגֶד שׁוּם מַלְאָךְ וְשָׂרָף כִּי אִם נֶגְדְּךָ לְבַד. וְעַל-כֵּן בְּיָדְךָ לִסְלֹחַ, כִּי אַתָּה מֻכְרָח, כִּבְיָכוֹל, לִסְלֹחַ לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ וְכוּ', כְּדֵי שֶׁתִּצְדַּק וְתִזְכֶּה נֶגֶד הַמַּלְאָכִים שֶׁקִּטְרְגוּ וְאָמְרוּ מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וְכוּ'. כִּי עָתִיד לְמֶחֱטָא קַמָּךְ וּלְאַרְגָּזָא קַמָּךְ וְכוּ'. וְלֹא יֵדְעוּ עֹצֶם רִבּוּי רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ עַד אֵין חֵקֶר שֶׁאַתָּה מַרְבֶּה לִסְלֹחַ לְכָל הַמְבַקְּשִׁים מְחִילָה וּסְלִיחָה מֵאִתְּךָ, עַל-כֵּן אַתָּה מֻכְרָח לִסְלֹחַ כְּדֵי שֶׁתִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ וְתִזְכֶּה נֶגְדָּם כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ שֶׁצָּדַקְתָּ בְּדְבְרֶךָ וּבְשָׁפְטְךָ שֶׁבָּרָאתָ אֶת הָאָדָם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהֵשִׁיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכִי עַל חִנָּם נִקְרֵאתִי רַחוּם וְחַנּוּן וְכוּ'?! וְזֶה שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ, הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת, הַיְנוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁלְּפִי הָאֱמֶת שֶׁבְּדַעְתִּי נִדְמֶה לִי שֶׁרָחוֹק מְאֹד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִסְלַח לִי עַל עָוֹן גָּדוֹל כָּזֶה. וּמֵחֲמַת זֶה כִּמְעַט כִּמְעַט שֶׁנָּפַלְתִּי בְּדַעְתִּי וְנִתְרַחַקְתִּי מֵאִתְּךָ עַל-יְדֵי-זֶה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל חַסְדְּךָ גָּבַר עָלַי שֶׁזִּכִּיתָנִי לְהָבִין מֵרָחוֹק שֶׁאֲמִתַּת רַחֲמֵי דַּעְתְּךָ הַקְּדוֹשָׁה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג, עַל-כֵּן אֲנִי מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלִּי לְהִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם וּלְהַפִּיל תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמַיִם. וְזֶהוּ, "הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת", שֶׁבְּוַדַּאי הָעִקָּר הוּא הָאֱמֶת וְכָל חֲפָצֶיךָ וּבַקָּשׁוֹתֶיךָ מֵהָאָדָם הַשָּׁפָל הַזֶּה הוּא רַק הָאֱמֶת, אֲבָל אֲנִי מְבַקֵּשׁ, "וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי", שֶׁתּוֹדִיעֵנִי חָכְמָה אֲמִתִּית מַה שֶּׁסָּתוּם וְנֶעְלָם מִמֶּנִּי, שֶׁזֶּה עִקַּר הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, הַיְנוּ שֶׁחִזֵּק אֶת עַצְמוֹ וְטָעַן עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף-עַל-פִּי שֶׁאַתָּה חָפֵץ רַק בָּאֱמֶת בְּחִינַת הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת. לְפִי הָאֱמֶת שֶׁבְּדַעְתִּי רָחוֹק מְאֹד שֶׁיִּמְחֹל לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁנִּדְמֶה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאָפֶס תִּקְוָה חָלִילָה, אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁעֲדַיִן לֹא הִשַּגְתִּי אֲמִתַּת רַחֲמֶיךָ בִּשְׁלֵמוּת, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי, שֶׁתּוֹדִיעֵנִי מַה שֶּׁסָּתוּם וְנֶעְלָם מִמֶּנִּי, שֶׁהוּא אֲמִתַּת רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ אֲשֶׁר שָׂגְבוּ וְעָמְקוּ מְאֹד וְנֶעֶלְמוּ מִמֶּנִּי, אֲשֶׁר עַל יָדָם יֵשׁ לִי גַּם כֵּן תִּקְוָה גְּדוֹלָה, כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל וְיֵשׁ עִנְיָן שֶׁיִּתְתַּקֵּן הַכֹּל וְיִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה וְכָל הָעֲוֹנוֹת יִתְהַפְּכוּ לִזְכֻיּוֹת, רַק שֶׁלֹּא יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הַצְּעָקָה וְהַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה. וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כַּמְבֹאָר בִּמְקוֹמוֹ, עַיֵּן שָׁם:
מה העמדה הנפשית דתית שנדרשת מהפוגע?
מה הסכנה הרובצת לפתחו של הפוגע?
מה העמדה הנדרשת מהנפגעים? ומהשכנים החדשים?
האם ייתכן שיגיע יום שבו סָ֣ר עֲוֺנֶ֔ךָ וְחַטָּאתְךָ֖ תְּכֻפָּֽר?
לעולם יהיו כל בני אדם חשובין לפניך כלסטים. והוי מכבדן כר״ג. ומעשה ברבי יהושע שהשכים אצלו אדם. ונתן לו אכילה ושתיה והעלהו לגג לשכב ונטל סולם מתחתיו. מה עשה אותו האיש. עמד בחצי הלילה. ונטל את הכלים וכרכן בטליתו וכיון שביקש לירד נפל מן הגג ונשברה מפרקתו. לשחרית השכים רבי יהושע ובא מצאו כשהוא נופל. אמר לו ריקה כך עושין בני אדם שכמותך. אמר לו רבי לא הייתי יודע שנטלת את הסולם מתחתי. אמר לו ריקה אי אתה יודע שמאמש היינו זהירין בך. מכאן א״ר יהושע (בן לוי) לעולם יהיו כל בני אדם בעיניך כלסטים והוי מכבדן כר״ג:
Always let all people [who visit you] be regarded by you as robbers, but show them the same respect as to Rabban Gamaliel. The story is told of R. Joshua on whom a certain person called early in the morning. He gave him food and drink, and took him up to the loft to sleep and then removed the ladder from under him. What did that man do? He arose in the middle of the night, collected the vessels and wrapped them up in his cloak. As soon as he started to descend, he fell from the loft and broke his neck. When morning came, R. Joshua rose early and found him where he had fallen. He said to him, ‘Raḳa! do all persons act as you have?’ He replied, ‘Master, I did not know that you had removed the ladder from under me’. He said to him, ‘Raḳa! Do you not know that already yesterday we were suspicious of you?’ Hence R. Joshua said: Always let all men be in your eyes as robbers, but show them the same respect as to Rabban Gamaliel.
האם אנחנו מסוגלים להחזיק בשני הקצוות? לכבד עבריינים וחשודים, לא רק מבחינה חיצונית- להיות מנומסים, אלא באמת לתת להם להרגיש בבית, בשכונה, ולהיות שותפים בשיקום וברפואה שלהם, ומצד שני להיות מציאותיים ומפוכחים?
אבל באמת נאמר בהתחברך עם אחזיהו וגו' ואף על פי שנתכוין לשם שמים בתחילתו מכל מקום העוסק עם מנוול מתנוול וכמו הגורף ביבין שאי אפשר שלא יתלכלך גופו בטיט וצואה. וצריך לזה זריזות וגבורה גדולה שלא להניח שום טינופת לידבק בו ולא כל אדם זוכה.

תָּנוּ רַבָּנַן: לְעוֹלָם תְּהֵא שְׂמֹאל דּוֹחָה וְיָמִין מְקָרֶבֶת, לֹא כֶּאֱלִישָׁע שֶׁדְּחָפוֹ לְגֵחֲזִי בִּשְׁתֵּי יָדָיו, וְלֹא כִּיהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה שֶׁדְּחָפוֹ לְיֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי מִתַּלְמִידָיו בִּשְׁתֵּי יָדָיו.

כי אתא [כאשר בא] ר' יהושע חזרה לארץ ישראל אקלע לההוא אושפיזא [נזדמן לפונדק אחד] קם קמייהו ביקרא שפיר, עבדי ליה יקרא טובא [עמד לפניהם בכבוד יפה, ועשו לו כבוד הרבה], יתיב וקא משתבח [ישב ר' יהושע בן פרחיה והיה משתבח] בהם, ואומר: כמה נאה אכסניא זו! אמר ליה [לו] ישו הנוצרי שהיה אחד מתלמידיו: רבי, אבל עיניה של האשה טרוטות (זולגות דמעות). אמר ליה [לו]: רשע, בכך אתה עוסק בהסתכלות בנשים? אפיק ארבע מאה שפורי ושמתיה [הוציא ארבע מאות שופרות ונידה אותו]. כל יומא אתא לקמיה ולא קבליה [כל יום היה בא ישו לפניו ולא קיבל אותו בחזרה].
יומא חד הוה קרי [יום אחד היה קורא] ר' יהושע בן פרחיה קרית (קריאת) שמע, אתא לקמיה [בא ישו לפניו]. הוה בדעתיה לקבוליה [היה בדעתו לקבלו] בפעם זו, אחוי ליה בידיה [הראה לו בידו] שימתין, ואילו ישו סבר מדחא דחי ליה [חשב שהוא דוחה אותו] לגמרי, אזל זקף לבינתא פלחא [הלך העמיד לבינה ועבד אותה] כעבודה זרה. אמר ליה [לו] ר' יהושע בן פרחיה: חזור בך! אמר ליה [לו]: כך מקובלני ממך, כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. שאמר מר [החכם]: ישו הנוצרי כישף והסית והדיח והחטיא את ישראל.
תניא [שנויה ברייתא], ר' שמעון בן אלעזר אומר, יצר הרע, תינוק, ואשה — תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, שאם דוחים אותם יותר מדי יכול הדבר להביא לידי נזק.

‏[קכ] מי שמזכה לחייביא א"א שלא ידבק בו מאומה. וכידוע המשל ע"ז ממי שגורף ביבין נוח הי' לשלמה להיות גורף ביבין כו' ר"ל (רוצה לומר) שהוא לא רצה להוכיחן ולהיות גורף ביבין שלא ‏ידבק בו מאומה ובאמת כל מי שיש בידו למחות כו' (ולא מוחה) ונדבק בו הכל... באלישע הי' גם ימין דוחה ואף שאמרו בב"ר (פר' ט) טוב מאוד זה יצה"ר ידוע ‏דהכל לפי מה שהוא אדם ויש מדתו לאכפייא ולהיות דוחה לגמרי ויש מדתו לאהפכא: ‏

לכאורה אפשר ללכת על בטוח ולא לזכות לחייביא, וממילא לא להתלכלך. אבל ר' צדוק מחדש שמי שיש לו את היכולת להתעסק עם ביוב ולכלוך והוא לא מתעסק, בסוף איכשהו הריח של הביוב נדבק בו ביתר שאת- הוא נרשם על שמו.
יש שתי גישות איך להתמודד עם העבריינים: לדחות אותם באתכפייא או להתקרב אליהם ולהתלכלך מהם, אבל עם תקווה ואפשרות לזכות לחייביא- אתהפכא. זה כמובן תלוי במסוגלות ובאופי, וזה לא מתאים לכל אחד ובכל זמן. אבל זאת גם בחירה. עם מי אתה בוחר להשתייך?
אפשרות לצפיה
סליחה על השאלה- אסירים משוחררים:
https://www.kan.org.il/content/kan/kan-11/p-12781/%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%94-1/88118/