להתרחק מהעבריינים או להתקרב אליהם?

אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'. ואיתא בזוהר (בראשית ס"ח.) תא חזי כד בר נש חטי קמי מאריה ואמשיך גרמיה לאתכסייא קוב"ה עביד ביה דינא באתגליא וכד בר נש אדכי גרמיה קוב"ה בעי לאסתרא ליה דלא יתחזי ביום אף וכדכתיב (ישעיה כ"ו,כ') חבי כמעט רגע עד יעבר זעם. הענין הוא כמ"ש אאמו"ר זללה"ה שאם יחפוץ האדם להסתיר עוונו מפניו ושוכח את אשר עוות אזי השי"ת מזכירו ומגלה עוונו שעושה בו דין לעיני הכל וכדכתיב (בראשית ג',ח') ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלוקים בתוך עץ הגן, ואמר לו השי"ת אייכה. ולהיפוך אם האדם זוכר עוונו ומקיים וחטאתי נגדי תמיד, אזי השי"ת עושה עצמו שוכח ואינו מביט באותו חטא כלל כדכתיב (איוב י"א,י"א) וירא און ולא יתבונן.
(בית יעקב בראשית נח י"ח)

וְזֶה שֶׁטָּעַן דָּוִד כְּשֶׁהִתְוַדֶּה עַל חֶטְאוֹ בְּבַת שֶׁבַע, "כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד". וְאִם כֵּן אוּכַל לְהִתְרַחֵק וְלִפֹּל עַל-יְדֵי-זֶה, חַס וְשָׁלוֹם, לוֹמַר שֶׁאֶפֶס תִּקְוָה, חַס וְשָׁלוֹם. וּכְמוֹ שֶׁרָצוּ הַרְבֵּה לִדְחוֹתוֹ עַל-יְדֵי-זֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "רַבִּים אוֹמְרִים לְנַפְשִׁי אֵין יְשׁוּעָתָה לוֹ בְאֱלֹקִים סֶלָה". וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם שֶׁהוּא מֵחֲמַת הֶעָוֹן הַזֶּה, אֲבָל דָּוִד הַמֶּלֶךְ לֹא הִסְתַּכֵּל עַל כָּל הַדְּחִיּוֹת הָאֵלֶּה הֵן מֵאֲחֵרִים הֵן מֵעַצְמוֹ, רַק חִזֵּק אֶת עַצְמוֹ וְאָמַר, לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי. כִּי לֹא חָטָאתִי נֶגֶד שׁוּם מַלְאָךְ וְשָׂרָף כִּי אִם נֶגְדְּךָ לְבַד. וְעַל-כֵּן בְּיָדְךָ לִסְלֹחַ, כִּי אַתָּה מֻכְרָח, כִּבְיָכוֹל, לִסְלֹחַ לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ וְכוּ', כְּדֵי שֶׁתִּצְדַּק וְתִזְכֶּה נֶגֶד הַמַּלְאָכִים שֶׁקִּטְרְגוּ וְאָמְרוּ מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וְכוּ'. כִּי עָתִיד לְמֶחֱטָא קַמָּךְ וּלְאַרְגָּזָא קַמָּךְ וְכוּ'. וְלֹא יֵדְעוּ עֹצֶם רִבּוּי רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ עַד אֵין חֵקֶר שֶׁאַתָּה מַרְבֶּה לִסְלֹחַ לְכָל הַמְבַקְּשִׁים מְחִילָה וּסְלִיחָה מֵאִתְּךָ, עַל-כֵּן אַתָּה מֻכְרָח לִסְלֹחַ כְּדֵי שֶׁתִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ וְתִזְכֶּה נֶגְדָּם כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ שֶׁצָּדַקְתָּ בְּדְבְרֶךָ וּבְשָׁפְטְךָ שֶׁבָּרָאתָ אֶת הָאָדָם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בַּמִּדְרָשׁ שֶׁהֵשִׁיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכִי עַל חִנָּם נִקְרֵאתִי רַחוּם וְחַנּוּן וְכוּ'?! וְזֶה שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ, הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת, הַיְנוּ אַף-עַל-פִּי שֶׁלְּפִי הָאֱמֶת שֶׁבְּדַעְתִּי נִדְמֶה לִי שֶׁרָחוֹק מְאֹד שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִסְלַח לִי עַל עָוֹן גָּדוֹל כָּזֶה. וּמֵחֲמַת זֶה כִּמְעַט כִּמְעַט שֶׁנָּפַלְתִּי בְּדַעְתִּי וְנִתְרַחַקְתִּי מֵאִתְּךָ עַל-יְדֵי-זֶה, חַס וְשָׁלוֹם, אֲבָל חַסְדְּךָ גָּבַר עָלַי שֶׁזִּכִּיתָנִי לְהָבִין מֵרָחוֹק שֶׁאֲמִתַּת רַחֲמֵי דַּעְתְּךָ הַקְּדוֹשָׁה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג, עַל-כֵּן אֲנִי מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלִּי לְהִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם וּלְהַפִּיל תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה' מִשָּׁמַיִם. וְזֶהוּ, "הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת", שֶׁבְּוַדַּאי הָעִקָּר הוּא הָאֱמֶת וְכָל חֲפָצֶיךָ וּבַקָּשׁוֹתֶיךָ מֵהָאָדָם הַשָּׁפָל הַזֶּה הוּא רַק הָאֱמֶת, אֲבָל אֲנִי מְבַקֵּשׁ, "וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי", שֶׁתּוֹדִיעֵנִי חָכְמָה אֲמִתִּית מַה שֶּׁסָּתוּם וְנֶעְלָם מִמֶּנִּי, שֶׁזֶּה עִקַּר הָאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, הַיְנוּ שֶׁחִזֵּק אֶת עַצְמוֹ וְטָעַן עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַף-עַל-פִּי שֶׁאַתָּה חָפֵץ רַק בָּאֱמֶת בְּחִינַת הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת. לְפִי הָאֱמֶת שֶׁבְּדַעְתִּי רָחוֹק מְאֹד שֶׁיִּמְחֹל לִי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁנִּדְמֶה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁאָפֶס תִּקְוָה חָלִילָה, אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁעֲדַיִן לֹא הִשַּגְתִּי אֲמִתַּת רַחֲמֶיךָ בִּשְׁלֵמוּת, וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי, שֶׁתּוֹדִיעֵנִי מַה שֶּׁסָּתוּם וְנֶעְלָם מִמֶּנִּי, שֶׁהוּא אֲמִתַּת רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ אֲשֶׁר שָׂגְבוּ וְעָמְקוּ מְאֹד וְנֶעֶלְמוּ מִמֶּנִּי, אֲשֶׁר עַל יָדָם יֵשׁ לִי גַּם כֵּן תִּקְוָה גְּדוֹלָה, כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל וְיֵשׁ עִנְיָן שֶׁיִּתְתַּקֵּן הַכֹּל וְיִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה וְכָל הָעֲוֹנוֹת יִתְהַפְּכוּ לִזְכֻיּוֹת, רַק שֶׁלֹּא יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הַצְּעָקָה וְהַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה. וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כַּמְבֹאָר בִּמְקוֹמוֹ, עַיֵּן שָׁם:

אבל באמת נאמר בהתחברך עם אחזיהו וגו' ואף על פי שנתכוין לשם שמים בתחילתו מכל מקום העוסק עם מנוול מתנוול וכמו הגורף ביבין שאי אפשר שלא יתלכלך גופו בטיט וצואה. וצריך לזה זריזות וגבורה גדולה שלא להניח שום טינופת לידבק בו ולא כל אדם זוכה.

כי אתא [כאשר בא] ר' יהושע חזרה לארץ ישראל אקלע לההוא אושפיזא [נזדמן לפונדק אחד] קם קמייהו ביקרא שפיר, עבדי ליה יקרא טובא [עמד לפניהם בכבוד יפה, ועשו לו כבוד הרבה], יתיב וקא משתבח [ישב ר' יהושע בן פרחיה והיה משתבח] בהם, ואומר: כמה נאה אכסניא זו! אמר ליה [לו] ישו הנוצרי שהיה אחד מתלמידיו: רבי, אבל עיניה של האשה טרוטות (זולגות דמעות). אמר ליה [לו]: רשע, בכך אתה עוסק בהסתכלות בנשים? אפיק ארבע מאה שפורי ושמתיה [הוציא ארבע מאות שופרות ונידה אותו]. כל יומא אתא לקמיה ולא קבליה [כל יום היה בא ישו לפניו ולא קיבל אותו בחזרה].

יומא חד הוה קרי [יום אחד היה קורא] ר' יהושע בן פרחיה קרית (קריאת) שמע, אתא לקמיה [בא ישו לפניו]. הוה בדעתיה לקבוליה [היה בדעתו לקבלו] בפעם זו, אחוי ליה בידיה [הראה לו בידו] שימתין, ואילו ישו סבר מדחא דחי ליה [חשב שהוא דוחה אותו] לגמרי, אזל זקף לבינתא פלחא [הלך העמיד לבינה ועבד אותה] כעבודה זרה. אמר ליה [לו] ר' יהושע בן פרחיה: חזור בך! אמר ליה [לו]: כך מקובלני ממך, כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. שאמר מר [החכם]: ישו הנוצרי כישף והסית והדיח והחטיא את ישראל.

תניא [שנויה ברייתא], ר' שמעון בן אלעזר אומר, יצר הרע, תינוק, ואשה — תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, שאם דוחים אותם יותר מדי יכול הדבר להביא לידי נזק.