(א) ברוך ה' אלהי ישראל אשר לו הגדולה והגבורה. לו נאה שיר ושבחה הלל וזמרה. עוז וממשלה. על כל אלהים מאוד נעלה. אם אומר אשמיע כל תהלתו ואהללה. לא אוכל כי אין בלשוני מלה. וכי הוא מרומם על כל ברכה ותהלה. ולו דומיה תהלה. שליט בכל דרי מטה ומעלה. כלם איש איש ממקומו ישתחוו לו בחילה. ראשון לראשונים אין לראשיתו ראש ותחילה. וגם את אחרונים הוא ואין לו קץ ותכלה. בראשית ברא את השמים ואת הארץ ובששת ימים עשה את מלאכתו עד אם כלה. וייצר את האדם עפר מאדמתו. את הכל עשה יפה בעתו בעבור ישראל ראשית תבואתו. ובעבור תורת קנינו ראשית נסיכתו. להנחיל לעם קדשו יעקב חבל נחלתו. וזווג ראשית עם ראשית. טוב אחרית דבר מראשיתו. זווגו יפה עלה. כי אמרת ה' צרופה מקושטת בעשרים וארבע ככלה:
(ב) ויתן לנו על יד נאמן ביתו. חוקי דתו ותורתו. ויבדילנו מטומאת גויי הארצות ויקרבנו לעבודתו. ויצוהו עלינו חוקים ומשפטים ללמדנו. ויעש כאשר צוה וילמד חוק ומשפט לישראל. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וחוקי האל. ותורה אשר קבל משה מסיני מסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. והם החזירו העטרה ליושנה וברכו במורא. האל הגדול הגבור והנורא. ותקנו כל סדר הברכות קריאת שמע שחרית שתים לפניה ואחת לאחריה וערבית שתים לפניה ושתים לאחריה וסמכום על המקרא שבע ביום הללתיך. וכן כל י"ח ברכות על הסדר וסמכום על המקראות. ותקנו לברך מאה ברכות בכל יום ולברך על כל דבר ודבר מעין ברכתו והם מסרוה לתלמידיהם וכן דור אחר דור עד היום:
(ג) ויען כי ארכו לנו הימים בגלותינו ותשש כחנו. ושמם לבנו. ורפו ידינו. וכהו עינינו. וכבדו אזנינו. ונאלם לשונינו. ונטל מדברנו. ונסתמו מעיני חכמתינו. ונשתבשו הסברות. וגדלו המחלוקות. ורבו הדעות. ולא נשארה הלכה פסוקה שאין בה דעות שונות. עד כי רבים מועלים בהנאתן מן העולם בלא ברכה. ואמרו רבותינו ז"ל ילך אדם אצל חכם וילמדנו סדר ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה. על כן העירוני רעיוני ומחשבותי ועם לבבי אשיחה אמרים. אקומה נא ואסובבה בבתי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים סופרים ואבינה בספרים. ואלקטה שנים ושלשה גרגרים בראשי האמרים מדברי המחברים. ואחבר ספר בענין התפלות והברכות ואסדרם כל דבר ודבר ברכתו הראויה לו תחלה וסוף ואבררם בענין שלא ישאר בהן ספק:
(ד) וישיבוני סעיפי הלא ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה. ואתה בער וצעיר לימים אתה ואין בך דעת ומזימה. ואין אתך יודע עד מה. לכן חדל לך ממחשבותיך. פן מה תעשה באחריתך. ואל יכלימוך רעיך. ואשיבם דבר לאמר אקומה נא ויהי מה כי היא מלאכת שמים. ואשאלה עזר מאתו ויהי לי לעינים. ולשמוע בלמודים יעיר לי אזנים. ולדבר מישרים יפתח לי שפתים. ויוציא לפועל מחשבותי. ותעלוזנה כליותי. וראיתי לחבר עוד הלכות שבת ומועדים מגילה וחנוכה ור"ח ותעניות כי הם דברים ההוים ובאים לעתים ידועים. ואין רצוני להאריך בראיות אלא להביא דברים פסוקים ובמקום שיש דעות שונות אכתבם ואכתוב אחרי כן מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל. וקראתי ספר זה אורח חיים כי הוא יסיר ממוקשי מות להולכים באורחותיו. וחלקתיו לג' חלקים:
(ה) החלק הראשון סדרתי בו סדר היום איך יתנהג האדם מעת קומו עד שכבו בענין ק"ש שחרית וערבית ובענין התפלות כל אחת בזמנה והלכותיה. ושאר התפלות כגון תפלת הדרך והדומין לה. ואיך יתנהג במאכליו ובמשקיו במשאו ובמתנו כל אחד בעתו. ואפרש הלכות ציצית בעת התעטפו בבקר. ואחריו הלכות תפילין בעת הנחתן. וכל ברכה וברכה משמנה עשרה ברכות סדרתי בה ענינה כגון הזכרה בגבורות ושאלה בברכת השנים ונשיאות כפים בברכת השלום וכן כולם. ואחר שמונה עשרה סדרתי קריאת התורה וברכותיה. ואחר כן קדושת בית הכנסת ומכירתה. ובעת הסעודה סדרתי דין נטילת ידים מים ראשונים בתחלת הסעודה מים אמצעיים באמצעיתה ואחרונים בסופה. ודין הבציעה ועל מה ראוי לבצוע. וכל הלכות הסעודה. ודין כוס של ברכה. וברכת המזון. וכל מה שמוסיפין בכל ברכה וברכה ואם שכח ולא הזכירו וכל דיניו. והזימון מי יצטרף ומתי נחלקים וכל דיניו. וברכת הנהנין תחלה וסוף ושיעורן ואיזה קודם לחבירו ופוטר חבירו וכל משפטן. וברכת הריח והנס וההודאה ושאר כל הברכות. ושינת הצהרים וכונת האדם בהנאותיו מן העוה"ז:
(ו) החלק השני סדר יום השבת איך יתנהג בכבודו ומיום הראשון ואילך והלכות כל ענין וענין בזמנו כגון קבולת ושכירות מרחץ שלפני שבת ושותפות עם הגוי והפלגת ספינה ושילוח אגרות ג' ימים לפני השבת. ודברים הנוהגים בע"ש כגון איסור מלאכה ושהייה והטמנה והדלקה כל אחד בזמנו ואיזו מלאכה מתחילין ע"ש עם חשכה. ומי שהחשיך לו בדרך. ואח"כ סדר היום בעצמו והלכותיו המותרין והאסורים אבל חיוב חטאת לא רציתי להאריך בו:
(ז) החלק השלישי סדר מועדות והלכותיהם ומגילה וחנוכה ור"ח והתעניות והתחלתי בהלכות ר"ח ופירשתי בו ברכת הלבנה ומעט מהעיבור לידע המולד והתקופות וקביעות השנה ואח"כ הלכות הפסח כי לרגלים מונין מניסן וספירת העומר והלכות יום טוב וחול המועד ותשעה באב ושאר תעניות והאשמורות לפני ראש השנה. וראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום הכפורים. וסוכה ולולב וחנוכה וסדר הפרשיות ומגילה:
(ח) וראיתי עוד לעשות סימנים לכלול כל ענין וענין במלות קצרות ולכתבם בתחלת הספר במספר במנין למען היות נקל לבקש כל ענין וענין. ואל אלהים יודע וישראל הוא ידע כי לא בעבור מעלה עשיתי זאת כי לא עשיתי דבר שיהא בו כדי עילוי שאיני אלא כתלמיד הלומד מפי המלמד וכותב דבריו להתלמד וכלוקט המלקט מאחרי הקוצרים וכמאסף בין העמרים אחת הנה ואחת הנה ביני חטי לקוטי בתר לקוטי והיודע כל תעלומות יעזרנו להוציא לאור כל נעלמות. ויקרבנו לעבודתו. ויאיר עינינו במאור תורתו ויצילנו משגיאות. ויראנו בתורתו נפלאות. ויזכנו בביאת הגואל לראות. ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו. כדכתיב לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים בית יעקב לכו ונלכה באור ה' אמן:
(א) ברוך ה' אלהי ישראל אשר לו הגדולה והגבורה. לו נאה שיר ושבחה הלל וזמרה עוז וממשלה. נורא עלילה על כל אלוה מאד נעלה. אם אומר אשמיע כל תהלתו ואהללה. או בגודל גבורתו אמללה. לא אוכל כי אין בלשוני מלה. וכי הוא מרומם על כל ברכה ותהלה. ולו דומיה תהלה. שליט בכל דרי מטה ומעלה. כלם איש איש ממקומו ישתחוו לו בחילה. ראשון לראשונים כי אין לראשיתו ראש ותחלה. וגם את האחרונים הוא ואין לו קץ ותכלה. בראשית ברא את השמים ואת הארץ ובששת ימים עשה מלאכתו עד אם כלה. וייצר את האדם עפר מאדמתו. ואת הכל עשה יפה בעתו בעבור ישראל ראשית תבואתו. ובעבור תורת קניינו ראשית נסיכתו. להנחילה לעם קדשו יעקב חבל נחלתו. וזיווג ראשית עם ראשית טוב אחרית דבר מראשיתו. וזיווגם יפה עלה. כי אמרת ה' צרופה מקושטת בעשרים וארבע ככלה:
(ב) ויתן לנו על יד נאמן ביתו חקי דתו ותורתו. ויבדילנו מטומאת גויי הארצות ויקריבנו לעבודתו. ויצוה עלינו חקים ומשפטים ללמדינו. ויעש כאשר צוה וילמד חק ומשפט לישראל. לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום וחקי האל. ותורה אשר קבל מסיני מסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה וכן דור אחר דור עד היום הזה:
(ג) ויען כי ארכו לנו הימים בגלותינו. כשל ברכינו. ויבש כחנו. ורפו ידינו. ושמם לבנו. וכהו עינינו. וכבדו אזנינו. ונאלם לשונינו. וניטל מדברינו. ונסתמו מעיינות חכמתינו. ונשתבשו הסברות. וגדלו המחלוקות. ורבו הדעות. ולא נשארה הלכה פסוקה שאין בה דעות שונות. עד כי רבים ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו. על כן העירוני רעיוני ומחשבותי ועם לבבי אשיחה אמרים. אקומה נא ואסובבה בבתי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים סופרים ואבינה בספרים ובדברי המחברים. ואלקטה שנים שלשה גרגרים בראשי האמרים. ואחברה ספר בענין איסור והיתר ושאר כל הדברים הצריכים בזמן הזה:
(ד) וישיבוני סעיפי הלא ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה. וצעיר אתה לימים ואין בך דעת ומזימה. ואין אתך יודע עד מה. לכן חדל לך ממחשבותיך. פן מה תעשה באחריתך. ואל יכלימוך רעיך. ואשיבם דבר לאמר אקומה נא ויהי מה כי היא מלאכת שמים. ואשאלה עזר מאתו ויהי לי לעינים. ולשמוע בלימודים יעיר לי אזנים. ולדבר מישרים יפתח לי שפתים. ויוציא לפועל מחשבותי. ותעלוזנה כליותי. ואין רצוני להאריך בראיות אלא לכתוב דברים פסוקים. ובמקום שיש דיעות שונות אכתבם ואכתוב אחריהן מסקנת א"א הרא"ש ז"ל:
(ה) וקראתי לספר הזה יורה דעה כי הוא ילמד האדם דעת להורות בכל אשר יצטרך מדברים הנוהגין בזמן הזה וזה סידורו. הלכות שחיטה וכל דיניה. ובכללה דין שליל הנמצא בבהמה. ואותו ואת בנו. וי"ח טרפות ובכללם טרפות הריאה ובדיקתה. ודין מתנות כהונה שהם הזרוע והלחיים והקבה. ואבר מן החי. ואיסור חלב במה נוהג וקרומות וגידים שיש בהם משום חלב ואיסור חיתוכו בסכין של בשר ואיסור הדחתו ומליחתו עם הבשר וכל דיניו. והמקומות וגידים שיש בהן משום דם והכשירן ודין גיד הנשה וכל דין הניקור. איסור דם ובמה נוהג ובכללו דם ביצים ודם אדם. ודיני מליחה לכל האיברים לכל אחד כראוי. ולצלי וכל דיניו. סימני בהמה וחיה טהורה. ובכללן כל היוצא מן החי כגון חלב ומי רגלים וצירם. וכשרה שינקה מן הטרפה ואיפכא. ועד כמה תינוק יונק. וסימני העוף וכיצד העוף נאכל. סימני דגים וקרבי דגים וצירן. וסימני שרצים ובכללן תולעים הנמצאים בבורות ובכלי המים ובפירות. סימני חגבים וסימני ביצים וממי נקחים ובכללן ביצי נבלה וטרפה וביצה טמאה או שיש בה אפרוח או דם שנתבשלה עם אחרות וכל דיניהם. איסור בישול בשר בחלב וכל דיניו. ואיסור אכילתו. ובכללם דין הכחל. ותערובת בשר בחלב וכל דיניו. דין כל שאר האיסורין שנתערבו בהיתר וביטולו. ופת של גוים. והשלקות שלהם. ומשקין שלהם. ואיזה דבר נקח מהם ואיזה שאינו נקח. וחלב שחלבו גוי והגבינות שלהם. ודין גילוי. ודברים המאוסים. ודברים האסורים לעשות בהם סחורה. והצריכים שני חותמות ביד גוי. דין החשוד על דברים האסורים. תיקון הכשר כלים הניקחין מן הגוים. הלכות יין נסך. דין כלי היין איסורן והכשרם. איסור הנאה מע"ז ומתשמישיה ומתקרובתה וכל דיניהן. ודברים האסורים למכור לגוים. ואיסור משא ומתן עמהם ביום אידם והרחקה מהם בכל זמן. ושלא להתרפאות מהם. דיני רבית איסור לקיחתו והחזרתו וכל דיניו. ואיסור לכת בחקי הגוים. וקוסם ומכשף ומנחש וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. וכתובת קעקע. והקפת הראש והשחתת זקן. והעברת תער בשאר הגוף. הלכות נדה ויולדת והרחקת בעליהן מהן וכל טהרתן וכל דיניהן. והמקוה שראויין לטבול בהן. וכל דיני טבילה והמקוה. הלכות נדרים איסורן והיתירן. ובכללם התרת האב לבתו. והפרת הבעל לאשתו וכל דיניהן. הלכות שבועות איסורן והיתירן. כיבוד אב ואם. ואיסור קללתן והכאתן. כיבוד הרב ומוראו ואיסור הבזותו. מצות תלמוד תורה וכיצד ילמד האדם וילמד את בנו ואיזה קודם וכל דיניהם. מצות צדקה. מי חייב בה. וכיצד נתינתה וכל דיניה. מילת בניו בזמנה ושלא בזמנה בחול ובשבת ויום טוב וכל דיניה. מילת העבדים והגרים. ודין גר הבא להתגייר. ואיסור עריות בגרים ועדותם. הלכות ספר תורה. הלכות מזוזה. איסור חדש. הלכות ערלה. הרכבת האילן וכלאי הכרם וכלאי זרעים. וכלאי בהמה. וכלאי בגדים. הלכות בכור אדם ופדיונו. ובכורי בהמה טהורה וטמאה ופדיונם וכל דיניהם. הלכות חלה. ותרומות. ומעשרות. הלכות נידוי והיתירו. הלכות אבל ובו אסיים באשר הוא סוף כל האדם. ובכללו ענין ביקור חולים. ואם ניתן רשות לרופא לרפאות ואם בשכר או בחנם. ודין הגוסס. וענין הפטירה. וענין הקריעה. ואיזו מתאחין ואיזו אין מתאחין. ומי שמתו מוטל לפניו בחול או בשבת או ביום טוב והמשמר המת. ודין מת בעיר. ודין חתן שמתו מוטל לפניו. וענין ההספד על מי מספידין וכיצד מספידין ומתי מספידין. ודין המאבד עצמו לדעת והרוגי בית דין. והזמן שאין מעוררין על המת. וענין הוצאת המת. כיצד מוציאין אותו. והדברים שהמת קונה אותם. והטלת ציצית בטליתו. וצדוק הדין שאומרים עליו. ועל מי מבטלים תלמוד תורה. שני מתים איזה מהם קודם. איש ואשה מי קודם. מת וכלה מי קודם. וענין הקבורה. כיצד קוברין המת. ודין בית הקברות. וענין הכהנים על איזה מת מטמאין ועל איזו טומאה צריכין ליזהר. ודין מת מצוה. וסדר האבלות. ועל איזה קרובים מתאבלים. ומאימתי מתחיל האבלות. ומעמדות ומושבות והברכות שמברכין בבית האבל. ודין ההבראה. ותוספת שמוסיפין בברכת הטוב והמטיב. ודין ההולכין לבית הקברות והנשארים בבית. ודברים שהאבל אסור בהם כגון מלאכה. רחיצה סיכה. נעילת הסנדל. ותשמיש המטה. דברי תורה. ושאילת שלום ותכבוסת. וחייב בעטיפת הראש. ובכפיית המטה. ואיסור הנחת תפילין. ותספורת וגיהוץ. ושמחה. ואיחוי הקרע. ואם יש אבלות מן התורה. ומי שלא נהג אבלות תוך שבעה ימים. ואם מותר לו לצאת מפתח ביתו. וענין שבת ויום טוב וחולו של מועד כיצד נוהג בהם. וענין שמועה רחוקה וליקוט עצמות. וארון העובר ממקום למקום.
(ו) וראיתי עוד לעשות סימנים לכלול כל ענין וענין במלות קצרות ולכתבם בתחלת הספר במספר ובמנין למען היות נקל לבקש כל ענין וענין. ואל אלהים יודע וישראל הוא ידע כי לא בעבור מעלתי עשיתי הדבר הזה כי לא עשיתי דבר שיהא בו כדי עילוי שאיני אלא כתלמיד הלומד מפי המלמד וכותב דבריו כדי להתלמד. וכלוקט המלקט מאחורי הקוצרים וכמאסף בין העומרים אחת הנה ואחת הנה ביני חיטי לקוטי בתר לקוטי. והיודע כל תעלומות יעזרני להוציא לאור נעלמות. ויקרבנו לעבודתו. ויאיר עינינו במאור תורתו. ויצילנו משגיאות. ויראנו בתורתו נפלאות. ויזכנו בביאת הגואל לראות. ויורנו בדרכיו ונלכה באורחותיו כדכתיב לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב. ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. בית יעקב לכו ונלכה באור ה' אמן:
(א) יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם מרומם על כל וכבודו מעין כל נסתר ונעלם. ואף כי כבודו מלא עולם. איזה עין תשורהו. ולשון מי תכילהו. ולב מי ימצאהו. ואיזה שכל אשר ידעהו. ותבונות מי תבינהו. וחכמת מי תשיגהו. עמוק עמוק מי יעלהו. גבוה גבוה מי יורידהו. רחוק מי יקרבהו. קרוב מי ירחקהו. אבל כח מעשיו יגידוהו. עלילותיו יודיעוהו. ונפלאותיו ישיגוהו. נוראותיו יסהדוהו. גודל מפעליו יעידוהו. כי אלהי האלהים ואדוני האדונים הוא לבדו ואין עוד כמוהו. השמים וכל צבאם כבודו יספרוהו. חיות ואופנים ינשאוהו. שרפים ואראלים יעריצוהו. כרובים ומלאכים יאמצוהו. עירין וקדישין יקדישוהו. שמש וירח יצלצלוהו. הכוכבים ממסילותם יסלסלוהו. תבל ומלואה תהילותיו יהללוהו. בני יעקב יבחרוהו. ערב ובקר ייחדוהו. עדת לאומים ימליכוהו. קהל עם ירוממוהו. מושב זקנים יאמירוהו. ישישים יזמירוהו. נערים יגדלוהו. עוללים יקלסוהו. גמולי חלב יפארוהו. יונקי שדים יברכוהו. גבורים יגבירוהו. חלשים יאמצוהו. ימים וכל רומש בם ישבחוהו. עצי היער ירננוהו. חיות השדה יכבדוהו. כל עוף כנף ישגבוהו. עשבות הרים יאדירוהו. תנובות שדי יחזקוהו. דגי הים יעלוהו. אילי נביות ישרתוהו. צאן קדר ימשילוהו. בהמות בהררי אלף יפחדוהו. זיז שדי יהדרוהו.
(ב) כי ששת ימים עשה את השמים ואת הארץ הימים וכל אשר בהם הכל לכבודו בראו. ובאחרית כל ברא האדם יפה בעתו יצרו אף עשאו. כחתן שעושה סעודה ואחר כך יביא קרואיו. כי אחרי שברא השמים וכסיליהם הארץ ותולדותיה הימים וכל אשר בהם ברא את האדם והמשילו על כל התחתונים כדכתיב תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו. גם את העליונים נתן לשמשו כדכתיב והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ.
(ג) ועוד הפליא והגדיל עמו בעזר אשר עזרו. ובעטרה אשר עטרו. וכחתן פארו. וישם עליו ציץ נזרו. ועל הכל האשה אשר ממנו לוקחה. ולא כשאר הברואים אשר בראם שנים שנים. אבל בראו לבדו. ויקח אחת מצלעותיו ויבן אותה לאשה ויביאה לו למען היותה לו לעזר ולהועיל. כאשר כתב החכם רבי אברהם ב"ר דוד בספר הנפש. כי לטובת האדם ולהנאתו הגדולה אשר זה. שאילו נברא זכר ונקבה כשאר הברואים היתה האשה אצל האדם כנקבות הבהמה אצל הזכר שאינה מקבלת שלטונות הזכר ולא עומדת אצלו לשמשו. אך זה חוטף מזה וזה בועט בזה ואיש למעברו יפנו. וגם אינם מיוחדים זה לזה. לפי שבתחלה נבראו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. ולכן ראה הבורא יתברך צורך האדם והנאותיו. וברא אותו יחידי. ולקח אחת מצלעותיו. ובנה האשה ממנה. והביאה אל האדם להיות לו לאשה. ולהיותה לו לעזר ולמסעד. מפני שהיא נחשבת לו כאחד מאבריו אשר לו לשמשו. וכי יהיה מושל עליה כמושלו על אבריו. וכי תהיה משתוקקת אליו כאשר אבריו משתוקקים להנאת גופו. וזהו מה שאמר הכתוב ולאדם לא מצא עזר כנגדו. מציאה זו אינה אחר בדיקה וחיפוש כשאר כל המציאות. שאין נכון לדבר כן כנגד הבורא יתברך. אך היא במציאות המחשבה הקדמונית. כאשר ברא את הנבראים מן האדמה זכר ונקבה. והביט וראה בטובת האדם. ולא מצא עזר לאדם בבריאה ההיא. ואמר לא טוב היות האדם לבדו. כלומר אין טוב שיהיה האדם מתבודד עם האשה כמו הבהמות שהם מתבודדים ואין הנקבות מיוחדות לזכרים. אעשה לו עזר ממנו כנגדו. כלומר אבראנו בענין שיהיה לו עזר ממנו. ושתהיה מיוחדת לו. וזהו כנגדו. כלומר שתעמוד אצלו יום ולילה עכ"ל הרב.
(ד) ועל כן הפליגו רבותינו ז"ל מאד לדבר במי שאין לו אשה. עד שאמרו כל מי שאין לו אשה שרוי בלא טובה. בלא שמחה. בלא ברכה. בלא דירה. בלא תורה. בלא חומה. בלא שלום. בלא טובה דכתיב לא טוב היות האדם לבדו. בלא שמחה דכתיב ושמחת בחגך אתה וביתך. בלא ברכה דכתיב להניח ברכה אל ביתך. בלא דירה דכתיב אעשה לו עזר כנגדו. בלא תורה דכתיב האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני. בלא חומה דכתיב נקבה תסובב גבר. בלא שלום דכתיב וידעת כי שלום אהליך ופקדת נוך ולא תחטא.
(ה) והאדם בראותו אותה וידע כי ממנו לוקחה אמר על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. כלומר ראויה זו שתהיה מיוחדת לאדם. ואדם אליה. ועל כן ראוי לאדם לאהוב את אשתו כגופו. ולכבדה יותר מגופו. ולרחם עליה ולשמרה. כאשר ישמור אחד מאבריו. וכן היא חייבת לעובדו ולאוהבו כנפשה. כי ממנו לוקחה. ועל כן צוה הכתוב על האדם שארה כסותה ועונתה לא יגרע. ועוד מצות רבות נצטוו בענין חבור האדם עם אשתו כל ימי היותם יחד עד הפרדם. ועוד תקנות רבות נתקנו בהן אחרי כן. ואמרתי לחבר בהן ספר. וראיתי בספרים. ובינותי בדברי המחברים. ולקטתי בעמרים. מאחרי הקוצרים. וחברתי את הספר הזה וקראתיו אבן העזר וזה סדורו.
(ו) תחילה אבאר חיוב האדם לישא וגודל שכרו. את מי ראוי שישא. ואיזו חזקה מועלת לענין כהונה. ושאינן ראויות לינשא לישראל ולכהן. או מחמת פסול שבגופן. או חסרון שבגופן. או מחמת מקרה שאירע בהן. או מחמת איסור ערוה. ואיסור גויה ושפחה. והיתר אשת איש בעדות שמת בעלה. ובאיזה ביאה מתחייב האיש והאשה. והרחקת מן העריות. ואיסור יחוד. ואיסור הוצאת זרע לבטלה. וכיצד יתנהג עם אשתו. וחיוב עונתו עמה. והלכות קידושין. וכל דין הארוסה כל מה שנוהג בה עד שתנשא. ודין הסבלונות. והחופה. וברכת נשואין. ומצות שמחת חתן וכלה. ושיעור הכתובה לכל אחת ואחת. וטענת בתולים. וחיוב האיש בכתובה. וכל תנאיה. והיאך נגבית. ומה שהוא זוכה מכח אשתו. והלכות גירושין. ומיאון. והלכות יבום וחליצה. והלכות אונס ומפתה ומוציא שם רע. והלכות סוטה.
(ז) וראיתי עוד לעשות סימנים לכלול כל ענין וענין במלות קצרות. ולכותבם בתחלת הספר במנין. למען היות נקל למצוא כל ענין וענין.
(ח) ואל אלהים יודע וישראל הוא ידע. כי לא בעבור מעלה עשיתי הדבר הזה. וגם לא עשיתי דבר שיהיה כדי עילוי. שאיני אלא כתלמיד הלומד מפי המלמד. וכותב דבריו כדי להתלמד. וכלוקט המלקט מאחרי הקוצרים. וכמאסף מבין העמרים אחת הנה ואחת הנה ביני חטי לקוטי בתר לקוטי.
(ט) ואבקש מאל העוזר להיות לי לעזר כדכתיב עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ. וכתיב יראי ה' בטחו בה' עזרם ומגינם הוא. וכתיב ה' עוזי ומעוזי בו בטח לבי ונעזרתי ויעלוז לבי ומשירי אהודנו. וכתיב ואני עני ואביון ה' יחשוב לי עזרתי ומפלטי אתה אלהי אל תאחר. וכתיב ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. וכתיב דחה דחיתני לנפול וה' עזרני. וכתיב קומה ה' עזרתה לנו ופדנו למען חסדך. וכתיב הבה לנו עזרת מצר ושוא תשועת אדם. וכתיב ויקרא שמו אבן העזר לאמר עד הנה עזרני ה'.
(א) ברוך ה' אלהי ישראל אשר בחר בנו מכל העמים. ונתן לנו תורת אמת ומשפטים ישרים ותמימים ויגרש מפנינו גוים גדולים ועצומים. ויטענו בחבל נחלה ויפל חבלינו בנעימים. בעבור נשמור חקיו ובתורתו נהגה לילות וגם ימים. ובכמה מקומות הזהירנו על דבר המשפט. תחלת בואנו למרה שם שם לו חוק ומשפט. וגם בקרבינו לפני הר סיני לתת לו עשרת הדברים הקדים לנו דבר המשפט. ומיד אחריה פתח בואלה המשפטים והביא במדרש משל על זה למטרוניתא שמהלכת בשוק ועבדים הולכין לפניה ולאחריה. ועוד צוה אותנו על דבר המשפט וכי יפלא ממך דבר למשפט שאם יעלה בלב היחיד לחלוק על המרובים שילכו אל השופט אשר יהיה בימים ההם ויגיד להם דבר המשפט שלא תחזור תורה כשתי תורות זה יאמר בכה וזה יאמר בכה אבל תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכולנו ואמרו חז"ל גמירי דשכינה בחלקו של בנימין ולשכת הגזית אצלה בחלקו של יהודה שבה סנהדרין יושבים ומהם יוצאת תורה ומשפט לכל ישראל כי בעבור זכות עשיית התורה והמשפט שכינה שורה בישראל. ומלבד אלה היו שני בתי דינין של כ"ג במקדש אחד בפתח העזרה ואחד בפתח הר הבית. ומלבד אלה היו בירושלים ארבע מאות ושמונים ואחד בתי דינין חוץ מבתי דינין שבכל עיר ועיר לאין מספר:
(ב) ובראותי אני יעקב בן הר"ר אשר ז"ל כי בעוונינו חרב מקדשינו ובטלו כל אלה. ואין לשכה ואין סנהדרין. לא בירה ולא פרהדרין. אין מלך ולא שרים. לא שועים ולא חורים. לא שופטים ולא שוטרים. לא נביא ולא אורים. לא כהן ולא מורים. ואין שופט צדק. גם אפסו מחזיקי בדק. אך פרצות ולא גדרים. עקוב ולא מישרים. עקלקלות ולא ישרים. חשך ולא מאורים. אופל ולא נהורים. צלמות ולא סדרים. השופטים נשפטים. השוטרים נשטרים. העוצרים נעצרים. העוזרים נעזרים. התומכים נתמכים. הסומכים נסמכים. המושיעים נושעים. המוכיחים נוכחים. איש הישר בעיניו יעשה. ומי יאמר לו מה תעשה. יצוא יצא לו מאם הדרך וקלקל. על כן יצא המשפט מעוקל. יש אשר ידרוש דבר המשפט. ולא ישכון עליו ענן אורו. כי קט מהשיגו שכלו. ויש אשר ישכון עליו ענן אורו. אבל הוא ברצונו יחשיך מאורו. כי יראת מדת הדין מתוחה כנגדו יאמר משפט אבחרה לי בדבר אחד מהמחברים ובהם אדברה וירוח לי ומקלי יגיד לי. על כן עוררתי ועלתה במחשבתי לחבר ספר במשפטי הדינין על דרך פסקי א"א הרא"ש ז"ל אשר הם בנויים על יסוד הרב הגדול הר"י אלפסי זצ"ל אשר סילת ובירר התלמוד בנפה ברורה. והוציא לאור כל תעלומה. ובמעט מקומות אשר אין דעתו מושווה עם דעת שאר המחברים כמו הרמב"ם וזולתו אני כותב דעתם ודעת א"א הרא"ש ז"ל והסכמתו למען ירוץ הקורא בו ויעשה ככל אשר ימצא במקום ההוא ולא יסור ממנו ימין ושמאל וקראתיו חשן המשפט ואתן אל חשן המשפט האורים והתומים יען כי הוא נדרש לכל שואל להיות עיניו מאירים ולהיות מפתח שפתיו ישרים ותמימים. ובו נשלמו ארבעה הטורים. אשר חצבתי בעזרת שוכן מרומים:
(ג) הטור האחד אורח חיים שבו נתתי את הברכות ואת התפלה והלכות שבת ומועד ומשפטיהן וקראתיו אורח חיים כי ממנו תוצאת חיים:
(ד) והטור השני יורה דעה ההולך קדמת "אסור" להורות את בני ישראל המותר והאסור וקראתיו יורה דעה כי הוא יורה דעה ויבין שמועה:
(ה) והטור השלישי אבן העזר שם עשיתי לאדם עזר כנגדו גם כשלחה גרש איך יגרשנה מנגדו וקראתיו אבן העזר יען כי הוא להועיל גם לעזר:
(ו) והטור הרביעי חשן המשפט שם חקקתי חוק ומשפט:
(ז) וזה סדרו. תחלה ביארתי איזה הן הדברים שדנין בזמן הזה. והלכות הדיינין בכמה דנין. ומתי דנין. ומי הוא ראוי להיות דיין. וכיצד יתנהג בדין ועם בעלי הדינין. ובהזמנתם ובפשרותם ובכתיבת פסק דין. ובהרחקת שוחד וכל משפטיו. ואם טעה בדין. והלכות עדות. מי הראוי להעיד. וכיצד מקבלין אותו. ואם מכחישין זה את זה וכל משפטיו. והודאה בפני עדים. ומלוה בשטר. ומתי כותבין השטר. וכל משפטי השטר כתיבתו. וחתימתו. וקיומו. ומכירתו. והמוצאו. והמשליש שטרו. וכל דיני השלישות. והשמטת שביעית. והוציא עליו כתב ידו. ומלוה על פה. מתי זמן פרעון ההלואה ואנה ניתנה ליתבע. ואחד שלוה משנים. ושנים שלוו מאחד. וכל דיני הלואה. ומלוה על המשכון. ואם אבד המשכון או נשתמש בו. ואם הוא שומר שכר עליו. וטענות רבות בין מלוה ולוה. וענין שבועות של תורה. וענין שבועות היסת. ושבועות המשנה. והנשבעין ונוטלין. והנשעין שלא בטענה וכל משפטיהן. וכיצד ממשכנין הלוה. ובמה ממשכנין אותו. ומצות השבת העבוט. סדר גביית החוב בפניו ושלא בפניו. וכיצד נפרעים מן היתומים. ויתומים מן היתומים ומן הלקוחות. וכל דיני הפרעון על ידו או על יד שלוחו עד שיגיע ליד המלוה. ודיני הרשאה. ומי יכול להרשות ומי צריך הרשאה. והולך או תן מנה לפלוני. ומעמד שלשתן. ודין ערבות. ודיני חזקות שטוען על המוחזק בידו שהוא שלו במקרקעי ובמטלטלי לכל אדם ולאומן. ולשנים שמוחזקים בדבר אחד וחולקים עליו. וחזקת אורה. ושיעור הרחקת כל דבר המזיק לחבירו. והיזק ראייה לשותפים שבחצר. וחילוקו. ודברים שבני חצר ובני מבוי ובני העיר כופין בו זה את זה. והשותפין בחצר ובשדה היאך יתנהגו זה עם זה והיאך חולקים אותו ביניהם. ודינא דבר מצרא. ושנים שמשתתפין במה יתקיים. וכיצד יתנהגו זה עם זה והיאך יחלוקו. ודין השליחות והמקח במה יתקיים במקרקעי ובמטלטלי בכל דבר ודבר. ואם היה אנוס או על תנאי. או אם היה מוסר מודעא. או אם היה בו אונאה. ושיעור אונאה ודיניה. ואם מכר דבר שלא בא לעולם או שאין בו ממש. וכל דבר ודבר מה נמכר בכללו. ודין אחריות המקח בכל משפטיו. ומוכר במדה ובמשקל. ושיעור המדות והמשקלות ואיך ימדדו וישקלו. וחרש שוטה וקטן. וגוי אנס שמכרו. וכתיבת שטר על הקניה. והמתנה במה תתקיים בבריא ובשכיב מרע. ומצוה מחמת מיתה. ובנותן מהיום ולאחר מיתה. ואם הוא בתנאי או באונס. או מוסר מודעא. או שאומר אחריך לפלוני וכל משפטיה. והשבת אבידה. ואיזה אבידה חייב להשיבה. וכיצד מטפל בה. והמוצא מציאה. ופריקה וטעינה. והזוכה מן ההפקר ובנכסי הגר. ודיני נחלות לבכור ולפשוט ולספק. ומעביר נחלה מהיורש. או שמעיד על אחד מבניו שהוא בכור או על אחד שהוא בנו וכל משפטו. ואם הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים הנכסים. והיאך חולקים. ושבוי שנשבה מה יעשו בנכסיו. ודין אפיטרופסות. שומר חנם חיובו ופטורו. ודיני הפקדון כיצד יתנהג בו הנפקד. ואם שלח בו יד או טוען שנגנב או פשע בו ורוצה לשלם וכל משפטיו. ושומר שכר חיובו ופטורו. השוכר חיובו ופטורו. ואם שכר בהמה וכלים כמה יטעון עליהם. ואם הבהמה בחצי הדרך. והשוכר בית מחבירו. או חוכר. או מקבל שדה. והשוכר את הפועל כיצד יתנהג עמו. ואם חזר בו בעל הבית או חלה או נשלמה המלאכה בחצי היום. וממה אוכל הפועל. וזמן פרעון שכרו. ושלא לחסום פרה במלאכתה וממה היא אוכלת. ודיני השואל חיובו ופטורו וכל משפטיו. ודיני הגנב במה יתחייב. ובמה קונה הגנבה. והלוקח ממנו. ואם הוא גנב מפורסם. ואם יצא לבעל הבית שם גנבה בעיר וכל משפטיו. ודיני הגזלן במה מתחייב. ומתי קונה הגזילה. ודין הלוקח ממנו. ודין השבת גזלה. וגזלן דרבנן. ודינא דמלכותא. והגוזל קרקע והשביחה. או שטפה נהר. ואם הנגזל בא לטרפה מיד הגזלן ומיד הלוקח אחר שהשביחה. ודין הלוקח מגזלן. והיורד לשדה חברו או לחורבתו שלא ברשות. ודין אדם המזיק ממון חברו. וממונו שמזיק לחבירו או לממון חבירו. והם ה' אבות הקרן והרגל והשן והבור והאש ותולדותיהן. ואדם החובל בחבירו או מביישו. ודיני נפשות הנידונין בזמן הזה. ודין הרודף אחר חבירו להרגו או אחר אחד מכל העריות של חייבי מיתות בית דין וכרת. והבא במחתרת והמינין והאפיקורסין:
(ח) וראיתי עוד לעשות סימנים לכלול כל ענין וענין במלות קצרות לכתבם בתחלת הספר במספר ובמנין למען היות נקל לחפש כל ענין וענין:
(ט) ולא מחכמה אשר בי עלתה בלבי לעשות זאת. כי יודע אני שאין בי דעת ומזמה. ולא אתי יודע עד מה. אבל בחסדי ה' בטחתי ומאתו אני שואל לתת מחכמתו בלבי לעשות צדק ומשפט. כי הוא חפץ בדרך צדקה ומשפט. ויעיר לי אזן בלמודים. ובמפתח שפתי יתן מישרים. להקם עדות ביעקב ולהשם תורה בישראל. כדכתיב ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל. אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם. וכתיב מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל. וכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו'. וכתיב לא תכירו פנים במשפט כקטן כגדול תשמעון לא תגורו מפני איש כי המשפט לאלהים הוא. וכתיב ויאמר לשופטים ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפוטו כי לאלהים ועמכם בדבר המשפט. וכתיב למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה וגו'. וכתיב אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. וכתיב עשה צדקה ומשפט נבחר ליי' מזבח. וכתיב אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. וכתיב כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות: