(יז) אֶת־יְהֹוָ֥ה הֶאֱמַ֖רְתָּ הַיּ֑וֹם לִהְיוֹת֩ לְךָ֨ לֵֽאלֹהִ֜ים וְלָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֗יו וְלִשְׁמֹ֨ר חֻקָּ֧יו וּמִצְוֺתָ֛יו וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְלִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹלֽוֹ׃ (יח) וַֽיהֹוָ֞ה הֶאֱמִֽירְךָ֣ הַיּ֗וֹם לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְלִשְׁמֹ֖ר כׇּל־מִצְוֺתָֽיו׃
(17) You have affirmed*affirmed Exact nuance of Heb. he’emarta uncertain. this day that יהוה is your God, in whose ways you will walk, whose laws and commandments and rules you will observe, and whom you will obey. (18) And יהוה has affirmed*affirmed See note at v. 17. this day that you are, as promised, God’s treasured people who shall observe all the divine commandments,
האמרת … האמירך. אֵין לָהֶם עֵד מוֹכִיחַ בַּמִּקְרָא, וְלִי נִרְאֶה שֶׁהוּא לְשׁוֹן הַפְרָשָׁה וְהַבְדָּלָה — הִבְדַּלְתָּ לְךָ מֵאֱלֹהֵי הַנֵּכָר לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְהוּא הִפְרִישְׁךָ אֵלָיו מֵעַמֵּי הָאָרֶץ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, וּמָצָאתִי לָהֶם עֵד וְהוּא לְשׁוֹן תִּפְאֶרֶת כְּמוֹ (תהלים צ"ד) "יִתְאַמְּרוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן":
האמרה, האמירך are words for the meaning of which there is no decisive proof in Scripture. It seems to me, however, that they are expressions denoting “separation” and “selection”: “You have singled Him out from all strange gods to be unto you as God — and He on His part, has singled you out from the nations on earth to be unto Him a select people”. [As far as this meaning is concerned I have found a parallel (lit., a witness) to it where it bears the meaning “glory”, as in (Psalms 94:4): “All wrongdoers glory in themselves”].
(א) כאשר דבר לך. וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה:
(1) כאשר דבר לך AS HE HATH PROMISED THEE — in the words (Exodus 19:5) “Ye shall be a select portion unto Me” (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 12:25).
אָמַר רַבִּי אָבִין בַּר רַב אַדָּא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנִּיחַ תְּפִילִּין שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִשְׁבַּע ה׳ בִּימִינוֹ וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ״. ״בִּימִינוֹ״ — זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ״, ״וּבִזְרוֹעַ עֻזּוֹ״ — אֵלּוּ תְּפִילִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן״. וּמִנַּיִן שֶׁהַתְּפִילִּין עוֹז הֵם לְיִשְׂרָאֵל — דִּכְתִיב: ״וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ״. וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִילִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין: הָנֵי תְּפִילִּין דְּמָרֵי עָלְמָא מָה כְּתִיב בְּהוּ? אֲמַר לֵיהּ ״וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ״. וּמִי מִשְׁתַּבַּח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּשִׁבְחַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל? אִין, דִּכְתִיב: ״אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם״. וּכְתִיב: ״וַה׳ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם״, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם. אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם״, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ״.
The Gemara cites another aggadic statement: Rabbi Avin bar Rav Adda said that Rabbi Yitzḥak said: From where is it derived that the Holy One, Blessed be He, wears phylacteries? As it is stated: “The Lord has sworn by His right hand, and by the arm of His strength” (Isaiah 62:8). Since it is customary to swear upon holy objects, it is understood that His right hand and the arm of His strength are the holy objects upon which God swore. Specifically, “His right hand” refers to the Torah, as it is stated in describing the giving of the Torah: “From His right hand, a fiery law for His people” (Deuteronomy 33:2). “The arm of His strength,” His left hand, refers to phylacteries, as it is stated: “The Lord gave strength to His nation” (Psalms 29:11), in the form of the mitzva of phylacteries. The Gemara asks: And from where is it derived that phylacteries provide strength for Israel? As it is written: “And all the nations of the land shall see that the name of the Lord is called upon you, and they will fear you” (Deuteronomy 28:10). It was taught in a baraita that Rabbi Eliezer the Great says: This is a reference to the phylacteries of the head, upon which the name of God is written in fulfillment of the verse: “That the name of the Lord is called upon you.” Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rav Ḥiyya bar Avin: What is written in the phylacteries of the Master of the world? Rav Ḥiyya bar Avin replied: It is written: “Who is like Your people, Israel, one nation in the land?” (I Chronicles 17:21). God’s phylacteries serve to connect Him, in a sense, to the world, the essence of which is Israel. Rav Naḥman bar Yitzḥak continues: Is the Holy One, Blessed be He, glorified through the glory of Israel? Rav Ḥiyya bar Avin answered: Yes, as indicated by the juxtaposition of two verses; as it is stated: “You have affirmed, this day, that the Lord is your God, and that you will walk in His ways and keep His laws and commandments, and listen to His voice.” And the subsequent verse states: “And the Lord has affirmed, this day, that you are His treasure, as He spoke to you, to keep His commandments” (Deuteronomy 26:17–18). From these two verses it is derived that the Holy One, Blessed be He, said to Israel: You have made Me a single entity [ḥativa] in the world, as you singled Me out as separate and unique. And because of this, I will make you a single entity in the world, and you will be a treasured nation, chosen by God. You have made Me a single entity in the world, as it is stated that Israel declares God’s oneness by saying: “Hear, Israel, the Lord is our God, the Lord is One” (Deuteronomy 6:4). And because of this, I will make you a single entity in the world, unique and elevated with the utterance: “Who is like Your people, Israel, one nation in the land?” Consequently, the Holy One, Blessed be He, is glorified through the glory of Israel whose praises are written in God’s phylacteries.
חטיבה אחת - שבח אחד שבח מיוחד לומר אין כמוך לכך בחרנוך לאלוה:
מנין שהקב"ה מניח תפילין כו'. כבר כתבו בזה סוד נסתר אבל אני רואה בו קרוב לפשוטו כי מצות ענין תפילין הוא שיש לנו להיות דבקים בו ית' והנחתן עלינו היא משרה שכינה עלינו בשמו וד' פרשיותיה שכתוב בו מוכיחין עד"ז מצות תפילין שיהיה לישראל דביקות וקדושה בה' בכל נפשם ובכל לבבם ובכל מאודם ולעומת זה יש להקב"ה דביקות וחטיבה בישראל כמ"ש אני לדודי ודודי לי וכדמייתי שהקב"ה משתבח ומתפאר בישראל וישראל מתפארים ומשתבחים בה' דכתיב את ה' האמרת היום וה' האמירך היום וע"כ נקראים התפילין פאר והוא שהקב"ה מניח תפילין להתדבק ולהתפאר בנחלתו ישראל וכמ"ש שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך וגו' שהוא מורה על דבקות שלו עמנו כתפילין הללו שהם על הזרוע נגד הלב.
רשב"א על עין יעקב ברכות ו' א
יש בהגדה זו סוד נשגב. גם הנגלה נאהב חמוד כזהב ותחילה אעירך על כוונת התפילין שצונו יתברך בהנחתן לפי פשטן מלבד מה שנרמז בהם לבעלי החכמה ומכאן תבין התפילין שהקדוש ברוך הוא יתברך מניח... ומעתה התבונן שהוא יתברך אחד ויחדנו לו כדכתיב דודי לי ואני לו... כוונת כל המאמר לומר שהשם יתברך זכרון ישראל לפניו תמיד עיני השם יתעלה עליהם מתוך מה שהם מעלים אותו יתברך ושההתחלה וההתפשטות בבריאה מהם ובהם שהם מפארים אותו ומתפאר בהם ודבקים אליו כדכתיב ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום
יש בהגדה זו סוד נשגב. גם הנגלה נאהב חמוד כזהב ותחילה אעירך על כוונת התפילין שצונו יתברך בהנחתן לפי פשטן מלבד מה שנרמז בהם לבעלי החכמה ומכאן תבין התפילין שהקדוש ברוך הוא יתברך מניח... ומעתה התבונן שהוא יתברך אחד ויחדנו לו כדכתיב דודי לי ואני לו... כוונת כל המאמר לומר שהשם יתברך זכרון ישראל לפניו תמיד עיני השם יתעלה עליהם מתוך מה שהם מעלים אותו יתברך ושההתחלה וההתפשטות בבריאה מהם ובהם שהם מפארים אותו ומתפאר בהם ודבקים אליו כדכתיב ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום
ספר המאמרים תרנ"ג עמ' רע"ט
דְּהִנֵּה כְּתִיב "מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חוּקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל". [אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ עַל זֶה:] יֵשׁ מִי שֶׁהוּא מְצַוֶּה לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת וְהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה, אֲבָל הַקָּבָּ"ה מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חוּקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו".
וּפֵירוּשׁ "מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה": מִי הוּא הַגּוֹרֵם שֶׁיַּעֲשֶׂה הַקָּבָּ"ה אֶת הַמִּצְוֹת? עַל יְדֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים הַמִּצְוֹת, עַל יְדֵי זֶה גוֹרְמִים שֶׁיַּעֲשֶׂה הַקָּבָּ"ה אֶת מִצְוֹת אֵלּוּ. וְנִמְצָא, עַל יְדֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְנִיחִים תְּפִילִּין, עַל יְדֵי זֶה גוֹרְמִים לִהְיוֹת הַקָּבָּ"ה מֵנִיחַ תְּפִילִּין.
דְּהִנֵּה כְּתִיב "מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חוּקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל". [אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ עַל זֶה:] יֵשׁ מִי שֶׁהוּא מְצַוֶּה לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת וְהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה, אֲבָל הַקָּבָּ"ה מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חוּקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו".
וּפֵירוּשׁ "מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה": מִי הוּא הַגּוֹרֵם שֶׁיַּעֲשֶׂה הַקָּבָּ"ה אֶת הַמִּצְוֹת? עַל יְדֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂים הַמִּצְוֹת, עַל יְדֵי זֶה גוֹרְמִים שֶׁיַּעֲשֶׂה הַקָּבָּ"ה אֶת מִצְוֹת אֵלּוּ. וְנִמְצָא, עַל יְדֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְנִיחִים תְּפִילִּין, עַל יְדֵי זֶה גוֹרְמִים לִהְיוֹת הַקָּבָּ"ה מֵנִיחַ תְּפִילִּין.
וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כׇּל־הָאָֽרֶץ׃
Now then, if you will obey Me faithfully and keep My covenant, you shall be My treasured possession among all the peoples. Indeed, all the earth is Mine,
סגלה. אוֹצָר חָבִיב, כְּמוֹ "וּסְגֻלַּת מְלָכִים" (קהלת ב') – כְּלֵי יְקָר וַאֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהַמְּלָכִים גּוֹנְזִים אוֹתָם, כָּךְ אַתֶּם תִּהְיוּ לִי סְגֻלָּה מִשְּׁאָר אֻמּוֹת; וְלֹא תֹאמְרוּ אַתֶּם לְבַדְּכֶם שֶׁלִּי וְאֵין לִי אֲחֵרִים עִמָּכֶם וּמַה יֵּשׁ לִי עוֹד שֶׁתְּהֵא חִבַּתְכֶם נִכֶּרֶת:
סגלה means a cherished treasure, the same as (Ecclesiastes 2:8) “and treasures (וסגלת) of kings” — costly vessels and precious stones which kings store up. In the same manner shall ye be unto Me a cherished treasure more than other peoples (Mekhilta d'Rabbi Yishmael 19:5:2) . Now do not say that ye alone belong to Me and that I have no other peoples together with (besides) you, and what else, therefore, have I by which the special love I bear you can be made evident; this is not so,
מאמר את הוי' האמרת תש"ל
והנה זה דהוי' האמירך להיות לו לעם סגולה, הוא לא מצד הטעם, מצד המעלה דישראל, קיום התומ"צ שלהם וכיו"ב, כי אם, שכך בחר הקב"ה בבחירתו (החפשית), כמ"ש כי יעקב בחר לו י"ה ישראל לסגולתו. דזה שישראל הם סגולתו ית' הוא מצד בחירתו, ולכן, זהו בהעצם דישראל. דכאו"א מישראל (גם לפני שמקיים תומ"צ) הוא סגולתו ית'. ועי"ז נעשה בהם גם מעלה (בענין הגילויים), דע"י קיום המצוות שלהם נעשה מצותיו דהקב"ה. וזהו מה שבתפילין דמארי עלמא כתיב (לא הפסוק שמע ישראל גו' הוי' אחד, כי אם) ומי כעמך ישראל גו', כי עיקר תפארתו ושבחו של הקב"ה הוא לא התוספת אור שנעשה למעלה (קיום המצוות דהקב"ה) שנעשה ע"י קיום המצוות דישראל, כי אם, השבח דישראל גופא, שזה דוקא מגיע ב(בחירת) העצמות.
והנה זה דהוי' האמירך להיות לו לעם סגולה, הוא לא מצד הטעם, מצד המעלה דישראל, קיום התומ"צ שלהם וכיו"ב, כי אם, שכך בחר הקב"ה בבחירתו (החפשית), כמ"ש כי יעקב בחר לו י"ה ישראל לסגולתו. דזה שישראל הם סגולתו ית' הוא מצד בחירתו, ולכן, זהו בהעצם דישראל. דכאו"א מישראל (גם לפני שמקיים תומ"צ) הוא סגולתו ית'. ועי"ז נעשה בהם גם מעלה (בענין הגילויים), דע"י קיום המצוות שלהם נעשה מצותיו דהקב"ה. וזהו מה שבתפילין דמארי עלמא כתיב (לא הפסוק שמע ישראל גו' הוי' אחד, כי אם) ומי כעמך ישראל גו', כי עיקר תפארתו ושבחו של הקב"ה הוא לא התוספת אור שנעשה למעלה (קיום המצוות דהקב"ה) שנעשה ע"י קיום המצוות דישראל, כי אם, השבח דישראל גופא, שזה דוקא מגיע ב(בחירת) העצמות.
