פסוקי שמירה מפגש שלושים ושלוש

סגולה לעין הרע משם רבי יהודאי גאון ז״ל:

יקח שתי קערות נקיות באחת יתן מים זכים ובאחת שמן זית זך

ויאמר עליהם

ה׳ א-ל ש-די צבא-ות עמנו משגב לנו אלקי יעקב סלה ג״פ.

ה׳ א-ל ש-די צבאות אשרי אדם בוטח בך ג״פ.

ה׳ א-ל ש-די צבאות הושיעה המלך יעננו ביום קראנו ג״פ.

ואחר כך יטבול הב׳ אצבעות בשמן דהיינו האצבע והזרת

ויטיף שתי טיפת בקערה על המים

ובעוד שהוא מטיף יאמר

בשם גבריאל בשם מיכאל בשם רפאל אני עושה זה

וכשם שאלו הטפות נאבדים ומתבטלים במים כך יתבטלו ויאבדו כל מכאוב וכל חולי וכל עין הרע מפב״פ וישפוך המים לארץ בכל כחו:

לשמירה מרבי׳ יהודה חסיד.

יאמר פסוק אתה סתר לי ישר והפוך בטחו בה׳ עדי עד כו׳ ה׳ עז לעמו יתן

ור״ת הפסוקי׳ אב״י:

המו, יאמר, ראו נא איך המו גוים ומטו ממלכות ע"י השטף הזה, הנהר נתן בקולו, ועי"כ תמוג ארץ, ונחרב רוב הישוב,

אבל ה' צבאות עמנו, ה' המושל על צבאות אלה וחיל השטף והגלים שהם שלוחי ה' והוא אלקים צבאות, שר הצבאות האדירים האלה, והוא עמנו, וא"כ משגב לנו מה שהוא אלקי יעקב ומשגיח עליהם בהשגחתו:

ה' הושיעה, פסוק זה מציין נושא כל המאמר,

שביום קראנו יעננו המלך ה' הושיעה בעת קראנו בתפלה בעד המלך דוד, ענני המלך דוד לאמר "ה' הושיעה" ר"ל איני בוטח לא בחיל ולא בכח רק בישועת ה', כי כן היה שה' הושיעו לבדו:

אתה סתר לי כו' יש בני אדם שלא ישבחו את ה' רק בראותם מלחמה וצרה ונוצלו ממנה

דרך משל אם יהלך איש לארץ רחוקה ויבואו עליו לסטים אחוזי חרב וחנית וינצל מחרבם יודה לה' חסדו וימלא פיו תהלתו

אך אם הדרך ההוא ילך איש ולא יכנענו שטן ולא פגע רע לא ישלם תודות באמרו כי הדרך סלולה ובטוחה מאנשי דמים

ונהפוך הוא כי הלא זה היטיב לו ה' יותר מהראשון כי זה גם הצילו ה' מראות ברע וצער מה שאין כן לראשון כי אחזתו רעד ויגיע עד שערי מות

ועל הסוג השני נאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו כפירוש רז"ל שאין בעל הנס מכיר בנסו אלא ה' לבדו והנצול לא ידע מאומה

אמר דוד אתה סתר לי כלומר נסתר ממני שאיני רואה את הצר אחלה פניך תצרני שהוא הסוג השני כי לא אראנו

ושמא תאמר לא אכיר בנסי ולא אודה את ה' לא כן הוא כי אם אז אשלם תודות

ורני של פלטה תסובבני סלה כאלו אתה בהצילך אותי מסבבני מהרני פלט שאשירה לך.

ולפי דרכנו בהמשך המזמור יהיה הצר היצה"ר שלפעמים יבא איש בידו חטא וינצל ולפעמים הקב"ה מרחיקו מן החטא שאפילו לא יזדמן לפניו

יאמר אתה בהסתר לי שאיני מכיר בנסי אתה מצר תצרני הוא היצה"ר שלא יביא חטא לידי

ולא תאמר שלא ארגיש בנסי כדי להודות לך רק בבא הצר ואתמלטה ממנו

כי אדרבא רני פלט תסובבני סלה כי תמיד אחשוב שאתה מצילני אלא שאיני יודע בנסי

מה שאין כן אם היה הצר הוא היצה"ר פוגע בי ותצילני מחרבו שלא הייתי מודה סלה רק בעת ההיא:

... ומפורש בסדר עולם כי בתמיד של שחר אומר מהודו לה' עד ובנביאי אל תרעו ובתמיד של בין הערבים מן שירו לה' עד והלל לה' רוממו ה' אלקינו וכו' ושאר פסוקי דרחמי כגון ה' צבאות עמנו וכו' ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך וכו' כדאמרינן בירושלמי אל יהי פסוק זה זז מפיך ה' צבאות וחביריו

אחר פסוק והוא רחום אומרים שלשה פסוקים "ה' צבאות עמנו וכו'" "ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך", "ה' הושיעה וכו'" וכמפורש בשער הכונות יעוין שם,

וכתב מהר"א הכהן ז"ל בשם הרמ"ק ז"ל דפסוק א' אמרו אברהם אבינו עליו השלום, ופסוק שני אמרו יצחק אבינו עליו השלום, ופסוק שלישי אמרו יעקב אבינו עליו השלום, לכן ראשי תבות יענינו ביום קראינו עם עי"ן של יענינו הם אותיות יעקב

(פד) ד' צבאות עמנו, משגב לנו אלקי יעקב סלה. אחרי העלאתה של הנשמה, במרום חייה העליונים, ע"י קדושת הקטרת, אחרי שאיפת הקדש של אחדות ההויה במרום האצילות שלה, באחוד הגמור של כל התכונות, המדות, הנטיות וההויות, עד שכל כעור מתיפה, וכל רע נהפך לטוב וכל דין וגבורה מתמתק לחסד עליון גמור ובהיר, הננו בזה עולים למקור החיים, הנקלט בעצמיותנו בעריגת הקדש של נשמתנו. כי ד' צבאות, בורא צבאות כל עולמים, צבאות עליונים וצבאות תחתונים, במאמרו, וקושרם וכוללם יחד, הוא עמנו, הננו חיים ברצונו, וחשים ברוחניותנו הפנימית את קרבתו ואחודו עמנו, וזהו כל ישע שגובנו, משגב לנו, ומורשת האחדות המקורית הזאת הנפלאה הלא היא ירושתו של יעקב, הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, זהו האב המיוחד לכנסת ישראל, אשר סוד אחדותה העליונה חקוק הוא בנשמתו וכל הויתו. ומתוך כונת הקטרת, הממלאה את נשמתנו, אחרי אשר העברנו לעיני רוחנו את כל פאר עבודתה, הננו קוראים בצדק: ד' צבאות עמנו, משגב לנו, אלקי יעקב סלה, האלקים החונן אותו, שיש לו כל, כל אפילו בלא יחש של בכל, אפילו בלא צמצום והגבלה של מכל, כ"א כל ממש. זהו יסודה של הקטרת, שבפנימיותה העליונה הרי היא כוללת כל, ולפיכך היא מעדנת את הכל, ומרוממת את הכל לרום מעלתם, לאוצר החיים, אשר שם יש כל.

(פה) ד' צבאות, אשרי אדם בוטח בך. יסוד הבטחון בא מתוך החסן אשר לנו באלקים סלה. כשאדם יודע את ערך שם אדם, שהאדם הנברא בצלם אלקים הלא הוא באמת תמצית כל ואחוד הכל, ומצד הכל הלא אין אבוד ולא הירוס, לא השפלה ולא ירידה, כ"א כולו אומר כבוד וחיים, וכשאדם מכיר את עזו באלקי הצבאות, בד' צבאות, הלא הוא מלא בטחון. והבטחון הזה הוא מרומם אותו למקור כל, ומעשיו, מעיניו, מחשבותיו ורעיונותיו, הליכות חייו והשפעתו, הלא הם הולכים ליסוד הכל, ואשריו, כי עלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח, כי תכן זה הוא יסוד האשר.

(פו) ד' הושיעה. אמת כי בהויה האמתית הלא הכל מלא אשר, והכל טוב ומעולה, אבל המעצורים באים מתוך המחשכים, שהאדם שוכח את אשרו ואת חסנו, ואין מנוס מזה כ"א לקרא בשם ד', בשם הקדוש הכולל כל, והמחיה כל, מקור הכל, ואז באה הישועה.ד' הושיעה.

(פז) המלך יעננו ביום קראנו. מצד תכונת הכל, מלא חיי האשר, שההויה הברוכה הלא היא מלאה מהם, שהרי כל ענינה אינו כי אם זריחת הטוב ממקור הכל, לא היה לפי זה מקום לצרך של קריאה של תפלה. שהרי אין תפלה כ"א במקום שיש מחסור, וההבטה העליונה, הבהירה באור האמת, הלא היא מצהרת שאין שום מחסור, כי משגב לנו בד' צבאות אדון כל. אבל אם היתה התפלה חסרה, אז באמת זה עצמו היה החסרון היותר גדול בהויה, כי העמוד הגדול של אשרו של עולם הוא התפארת המלכותית של אדון כל, בורא כל המעשים, אדון כל הנשמות, ועל כל יש צורך לגילוי ישועה, ויש תועלת והכרח בקריאה, בתפלה ובהבעת ההכרה של הממלכה האלהית, באדם ובעולם, בחיים ובמציאות, והרעיון הזה וכל אוצרות חייו הם משלימים באמת את האשר ואת הכל. המלך יעננו ביום קראנו.

(פח) אתה סתר לי, מצר תצרני. ההויה בפנימיותה, באור חייה, אור ד' העליון מופיע עליה, אשר וחיים היא מלאה. הנשמה בטהרתה אין לה פחד מכל צר, עומדת היא בסתר עליון ובטוחה מכל מכשול. הסתר המגין הוא רק אור ד' בטהרו, אתה סתר לי. וכאשר אני מתמלא ההכרה הקדושה והאמתית הזאת, שהנני. חי בסתרך, זהו המשמר היותר בטוח שלי מכל צר. מצר תצרני.

(פט) רני פלט תסובבני סלה. אם אנו עומדים בטהרתנו הפנימית, אז הננו בטוחים מכל צר, מכל השחתה והריסה, מפני שהאמת אז מאירה את אפק הויתנו. רק כשאנו שוקעים בתהומות החצוניות של החיים והמציאות המדומה, אז רק אז אנחנו נמצאים חלושים ומפוחדים מכל אסון. ע"כ הפליטה שלנו היא הרנה בעצמה. הרנה, הארת הרוח, לעלות ברעיונה ודעותיה אל הרום העליון, אל הכרת האמת העליונה של החסות באל אמת, זהו בעצמו המפלט. והמפלט הזה, אע"פ שהוא פנימי, בא מתוך מקורה של הנשמה, הוא סובב את החוגים כולם, ומגין בפני כל נזק, יהיה פנימי או גם חצוני, כי "צנה וסוחרה אמתו". תסובבני סלה.

(צ) וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים. הענג האלקי, מלא רוח האצילות, ימלא בעולם, יחדר בכל רוח ונשמה, בהשלמתה הכלולה של העבודה האלהית התמימה. המנחה זהו הענין המשלים. בלא השלמה היא עולה בלא מנחה. אבל יחד עם המנחה הרי העבודה משתלמת בכליל הדרה, ובשלמותה של העבודה, שלמותה המעשית, המורה על שלמותה המוסרית הרוחנית, מתעדן הרוח ומתקדש, והנשמה מאירה ומתמלאה נחלי עדנים. מתחבר יחד עם ההשלמה מלוי הוד הקדושה בכח ובפעל, "יהודה לקדשו" "לשכנו תדרשו שכנו של מקום" (סנהד' י"א), זהו הקדש הנעלם בעודנו בכח, ומתגלה בכליל הדרו בפעל, בירושלים. הטעם הערב, בליטת התענוג, במלואו, הוא בא כשרוח הקדושה מתמלא בכל לשדו העליון, בכח ובפעל, יהודה וירושלים. וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים.

(צא) כימי עולם וכשנים קדמוניות. בתאור התקופות, הפועלות בהמשכן לכונן את אור החיים השלמים, לדורות ולהמשכים הבאים, יהיו הימים אוצרות הכח, אשר עדיין לא יוכר בפעל מה פעל כל יום ליחס העתיד הגדול, המלא אורות חדשים ממקור הקדש. אבל כשהימים מצטרפים לשנים, כבר יש תוצאה של פעל נכר. והימים בהיותם פועלים נסתרים, מכיני כח הקדש, יש להם יחס קרוב לעולם, ימי עולם. עדיין כהה הוא האור, עדיין לא זרח כל שמשה של הצדקה, ואור אלקים בהדרו הכליל טרם הופיע, כימי עולם. אבל עוד היד נטויה, ולמעלה מזה יבא בפעל חשבון השנים, שם כבר אנו עוסקים בהערכת קדומים, העולה למעלה מכל עולם ומכל תעלומה המסתרת, שבשביל כך נקרא עולם בשמו בצלצול דומה להעלם, להחשכה, אלא וכשנים קדמוניות, "אתה מקדם ד' אלקי קדושי", מקור הקדש העליון, מקום החישוף של כל עדן ועדן, שם תערב מנחה, שם תתענג כל נשמה בחדות ד' מעזה. ושמחת ד' במעשיו משתלהבת בלהבות תענוגותיה העליונים, כימי עולם וכשנים קדמוניות, כימים אשר היתה האנושיות בטהרתה, טרם הוכהו מאורותיה מיין התרעלה של התרבויות הדמיוניות, וכימי העלומים של האומה, אשר זרח עליה אור אלקי אמת בכל חום תום ויושר לבב, והכח והפעל היו לאחדים, והעבודה האלהית חגגה את חג השלמתה המלאה, רבת האוצרות, רבת החיים וגדולת העז לאלקים, כימי עולם וכשנים קדמוניות, וכל מה שהוא יותר מתאחר הוא יותר כחני, ומה שהוא קדום הוא יותר פעלי, בבחינת האמת משאת נפש החיים האציליים, כימי עולם, יסוד הכח, שהוא אור טובו חתום וגנוז בקרבו, וכשנים קדמוניות, יסוד הפעל הגמור, אשר לא הוצרך להיות מצומצם בגבולי עולם. "כי זה אלקים אלקינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות". "להנחיל אוהבי יש ואצרתיהם אמלא". "ד' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ, – ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, משחקת לפניו בכל עת, משחקת בתבל ארצו ושעשעי את בני אדם". השעשועים, שם הענג, העדן, והערבות העליונה. וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות.