מתישב לבו/ה בתלמודו/ה

Yב

גְּדוֹלָה תוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהֻנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה דְבָרִים. וְאֵלוּ הֵן, בְּתַלְמוּד, בִּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, בַּעֲרִיכַת שְׂפָתַיִם, בְּבִינַת הַלֵּב, בְּשִׂכְלוּת הַלֵּב, בְּאֵימָה, בְּיִרְאָה, בַּעֲנָוָה, בְּשִׂמְחָה, בְּטָהֳרָה, בְּשִׁמּוּשׁ חֲכָמִים, בְּדִקְדּוּק חֲבֵרִים, וּבְפִלְפּוּל הַתַּלְמִידִים, בְּיִשּׁוּב, בַּמִּקְרָא, בַּמִּשְׁנָה, בְּמִעוּט סְחוֹרָה, בְּמִעוּט דֶּרֶךְ אֶרֶץ, בְּמִעוּט תַּעֲנוּג, בְּמִעוּט שֵׁינָה, בְּמִעוּט שִׂיחָה, בְּמִעוּט שְׂחוֹק, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם, בְּלֵב טוֹב, בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, וּבְקַבָּלַת הַיִּסּוּרִין, הַמַּכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ, וְהַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, וְהָעוֹשֶׂה סְיָג לִדְבָרָיו, וְאֵינוֹ מַחֲזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ, אָהוּב, אוֹהֵב אֶת הַמָּקוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת, אוֹהֵב אֶת הַצְּדָקוֹת, אוֹהֵב אֶת הַמֵּישָׁרִים, אוֹהֵב אֶת הַתּוֹכָחוֹת, מִתְרַחֵק מִן הַכָּבוֹד, וְלֹא מֵגִיס לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, וְאֵינוֹ שָׂמֵחַ בְּהוֹרָאָה, נוֹשֵׂא בְעֹל עִם חֲבֵרוֹ, מַכְרִיעוֹ לְכַף זְכוּת, מַעֲמִידוֹ עַל הָאֱמֶת, וּמַעֲמִידוֹ עַל הַשָּׁלוֹם, מִתְיַשֵּׁב לִבּוֹ בְתַלְמוּדוֹ, שׁוֹאֵל וּמֵשִׁיב, שׁוֹמֵעַ וּמוֹסִיף, הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹ, וְהַמְכַוֵּן אֶת שְׁמוּעָתוֹ, וְהָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ, הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל הָאוֹמֵר דָּבָר בְּשֵׁם אוֹמְרוֹ מֵבִיא גְאֻלָּה לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי:

Pirkei Avot 6:6

Greater is learning Torah than the priesthood and than royalty, for royalty is acquired by thirty stages, and the priesthood by twenty-four, but the Torah by forty-eight things. By study, Attentive listening, Proper speech, By an understanding heart, By an intelligent heart, By awe, By fear, By humility, By joy, By attending to the sages, By critical give and take with friends, By fine argumentation with disciples, By clear thinking, By study of Scripture, By study of mishnah, By a minimum of sleep, By a minimum of chatter, By a minimum of pleasure, By a minimum of frivolity, By a minimum of preoccupation with worldly matters, By long-suffering, By generosity, By faith in the sages, By acceptance of suffering. [Learning of Torah is also acquired by one] Who recognizes his place, Who rejoices in his portion, Who makes a fence about his words, Who takes no credit for himself, Who is loved, Who loves God, Who loves [his fellow] creatures, Who loves righteous ways, Who loves reproof, Who loves uprightness, Who keeps himself far from honors, Who does not let his heart become swelled on account of his learning, Who does not delight in giving legal decisions, Who shares in the bearing of a burden with his colleague, Who judges with the scales weighted in his favor, Who leads him on to truth, Who leads him on to peace, Who composes himself at his study, Who asks and answers, Who listens [to others], and [himself] adds [to his knowledge], Who learns in order to teach, Who learns in order to practice, Who makes his teacher wiser, Who is exact in what he has learned, And who says a thing in the name of him who said it. Thus you have learned: everyone who says a thing in the name of him who said it, brings deliverance into the world, as it is said: “And Esther told the king in Mordecai’s name” (Esther 2:22).

ברכות כ״ח ב:ג׳-ד׳

מַתְנִי׳ רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה הָיָה מִתְפַּלֵּל בִּכְנִיסָתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וּבִיצִיאָתוֹ תְּפִלָּה קְצָרָה. אָמְרוּ לוֹ: מָה מָקוֹם לִתְפִלָּה זוֹ? אָמַר לָהֶם: בִּכְנִיסָתִי אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יֶאֱרַע דְּבַר תַּקָּלָה עַל יָדִי. וּבִיצִיאָתִי אֲנִי נוֹתֵן הוֹדָאָה עַל חֶלְקִי.

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: בִּכְנִיסָתוֹ מַהוּ אוֹמֵר? ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי שֶׁלֹּא יֶאֱרַע דְּבַר תַּקָּלָה עַל יָדִי, וְלֹא אֶכָּשֵׁל בִּדְבָר הֲלָכָה, וְיִשְׂמְחוּ בִּי חֲבֵרַי, וְלֹא אוֹמַר עַל טָמֵא טָהוֹר, וְלֹא עַל טָהוֹר טָמֵא. וְלֹא יִכָּשְׁלוּ חֲבֵרַי בִּדְבַר הֲלָכָה, וְאֶשְׂמַח בָּהֶם״.

Berakhot 28b:3-4

MISHNA: In addition to the halakhot relating to the fixed prayers, the Gemara relates: Rabbi Neḥunya ben Hakana would recite a brief prayer upon his entrance into the study hall and upon his exit. They said to him: The study hall is not a dangerous place that would warrant a prayer when entering and exiting, so what room is there for this prayer? He said to them: Upon my entrance, I pray that no mishap will transpire caused by me in the study hall. And upon my exit, I give thanks for my portion. GEMARA: The Sages taught in a baraita the complete formula of Rabbi Neḥunya ben Hakana’s prayer: Upon his entrance, what does he say? May it be Your will, Lord my God, that no mishap in determining the halakha transpires caused by me, and that I not fail in any matter of halakha, and that my colleagues, who together with me engage in clarifying the halakha, will rejoice in me. He specified: And that I will neither declare pure that which is impure, nor declare impure that which is pure and that my colleagues will not fail in any matter of halakha, and that I will rejoice in them.

אל לבי פתח - תפילת ילדי תימן קודם לימוד
[אל״ף] אֵל לִבִּי פְּתַח
[בי״ת] בְּתוֹרָתֶֽךָ יְיָ׳ תְּחַכְּמֵֽנִי
[גימ״ל] גַּדֵּל יָהּ מַּעֲלָתִי לְמַעֲנָךְ
[דל״ת] דִּבְרֵי לְמוּדִים תְּלַמְּדֵֽנִי
[ה״א] הֲשִׁיבֵֽנִי אֵלֶֽיךָ וְאָשֽׁוּבָה
[ו״ו] וְאֶקְרָאֲךָ וְתַעֲנֵֽנִי
[זי״ן] זַכֵּה יְיָ׳ נִשְׁמָתִי
[חי״ת] חׇכְמָה יְקָרָה תַּחְכְּמֵֽנִי
[טי״ת] טוֹב יֵשׁ תַּנְחִילֵֽנִי
[יו״ד] יַשְּׁרֵֽנִי וְלַמְּדֵֽנִי דָּתָךְ
[כ״ף] כְּבֹשׁ פְּשָׁעָי
[למ״ד] לִבִּי מַלֵּא דַּֽעַת
[מ״ם] מִכׇּל־מִכְשׁוֹל
[נו״ן] נַקֵּֽנִי וְהַצִּילֵֽנִי נָא
[סמ״ך] סְמֹךְ מַפְּלָתִי כִּי
[עי״ן] עָלֶֽיךָ יְיָ׳ נִשְׁעַנְתִּי
[פ״א] פְּנֵה אֵלַי
[צד״י] צַדִּיק דְּרָכֶֽיךָ יַשְּׁרֵֽנִי
[קו״ף] קׇרְבֵֽנִי וּמֵעֹֽשֶׁק[1] פְּדֵֽנִי
[רי״ש] רוֹעֶה יִשְׂרָאֵל שׇׁמְרֵֽנִי
[שי״ן] שְׁמוֹר יְיָ׳ נִשְׁמָתִי
[תי״ו] תָּמִיד יוֹמָם וָלַֽיְלָה תִּצְּרֵֽנִי וְתַעֲנֵֽני
"ט֤וֹב יְיָ֙׳ לְקֹוָ֔ו
לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ׃"
"טֽוֹב־לִ֥י תוֹרַת־פִּ֑יךָ
מֵ֝אַלְפֵ֗י זָהָ֥ב וָכָֽסֶף׃"
"ט֗וֹב לְהֹד֥וֹת לַייָ֑׳
וּלְזַמֵּ֖ר לְשִׁמְךָ֣ עֶלְיֽוֹן׃"
"הַחֲיֵֽנִי אֱלֹהֵי הַנְּשָׁמָה
וּזְכֵֽנִי יֹֽצֵר־כֹּל בְּחׇכְמָה
לַהֲגוֹת בַּתּוֹרָה הַתְּמִימָה
בִּזְכוּת יִשְׂרָאֵל הַסְּגֻלָּה וְהַשְּׁלֵמָה׃
וְלָכֵן יִזְכֶּה אֵלַי אָבִי
לִשְׁמֹֽעַ קוֹלִי וְנִיבִי
לַהֲגוֹת בְּתוֹרָה אֲשֶׁר לִמְּדַֽנִי רַבִּי׃
וְעַל־זֹאת אֶשַׁבְּחָךְ
וַאֲפָאֲרָךְ וַאֲרוֹמְמָךְ
וְאֶעֱנֶה בְּמַעֲנֶה רַּךְ׃"
"ﭏַלָּהֻ חַקּ
וַמוּסַי׳ חַקּ
וַתַּוראָתִּהִ חַקּ
ﭏַעַדְּל לִלַּהִ וַלְמוּסַי׳ וַלִתַּוראָתִּהִ
תַּבָּארַךַּ ﭏֲלָּהֻ
ﭏֲמַנְזִלַ לַנָא ﭏֲתּ֘וְרָהֻ̈ עַלַי׳ גַבַּל סִינַי
עַלַי׳ יַדַּי מוּסַי׳ רַסוּלִהִ"
"בָּרוּךְ הַשֵּׁם
נוֹתֵן הַתּוֹרָה׃"
"בָּר֖וּךְ יְיָ֥ לְעוֹלָ֗ם
אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃"
"יִמְלֹךְ יְיָ לְעוֹלָם
אָמֵן וְאָמֵן׃"

מגן אברהם ק״י:ט״ז

יתפלל יר"מ כו'. והאר"י ז"ל היה אומרה בכל בוקר והיה אומר אח"כ כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ועיין בהקדמת תי"ט ונ"ל דתפלת מודה אני וכו' יאמר בכל ערב כל העוסק בתורה כל היום:

Magen Avraham 110:16

...

שני לוחות הברית, עשרת הדברות, מסכת שבועות, נר מצוה פ״א

ומה טוב הוא כשפותח הספר יאמר, הנני רוצה ללמוד כדי שיביאני התלמוד לידי מעשה ולידי מדות ישרות ולידי ידיעת התורה. והריני עושה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה. זהו הנקרא תורה לשמה:

Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Shevuot, Ner Mitzva 81

...

ברכות התורה

בָּרוּךְ אַתָּה
יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ
מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם,
אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֺתָיו,
וְצִוָּֽנוּ עַל דִבְרֵי תוֹרָה׃

וְהַעֲרֶב נָא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ
אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִֽינוּ,
וּבְפִי כׇל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל.

וְנִהְיֶה אֲנַֽחְנוּ וְצֶאֱצָאֵֽינוּ,
וְצֶאֱצָאֵי כׇל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל,
כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶֽךָ
וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ
הַמְלַמֵּד תּוֹרָה
לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל׃

בָּרוּךְ אַתָּה
יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ
מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם,
אֲשֶׁר בְָּחַר בְָּנוּ מִכׇּל הָעַמִּים,
וְנָֽתַן לָֽנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ
נוֹתֵן הַתּוֹרָה׃

Paraliturgical Reflections by R Shoshana Meira Friedman

I bless You, Holy One,
whose Spirit compels me to seek wisdom.

Remind me that seeking wisdom is sweet,
that learning is a sacred act even when it is uncomfortable,
even when I do not understand right away.

Remind me that I am in a long line of wisdom-seekers,
from my ancestors before me to my students and descendants after me.

Remind me that I who wrestle with being alive am part of a human community of other wrestlers.

Remind me that all our seeking is for the sake of You, the One who is Consciousness.

I bless You, Holy One, who teaches wisdom through the ages and in my life.

דרך חיים ו׳:ו׳:נ״א

המ"ב, ומתישב בתלמודו. פירוש, שאינו קופץ לפלפל קודם שהוא מתישב בתלמודו היטב קודם, ואינו עוסק בתלמודו דרך מהירות, וזה שנקרא ש"מתישב בתלמודו". ודבר זה אין צריך ביאור.

Derekh Chayyim 6:6:51

The forty-second is deliberation in study: The explanation is that he does not jump to dialectics before he first properly deliberates in his study, and does not engage in his study in a hasty fashion. And that is what is called deliberation in study. And this thing does not need explanation.

Glückel of Hameln, early in Book VI, translated by Beth-Zion Abrahams, p149
...So I, a sinner, should not have married again but should first have seen Miriam wedded, and then done what was seemly for a good, pious Jewish woman. I should have forsaken the vanity of this world and with the little left, gone to the Holy Land and lived there, a true daughter of Israel. There all the sorrows and cares of my children and friends, and the vanity of the world, would not have troubled me and I would have served God with all my heart....

מספר שיח שרפי קודש, חלק רביעי יח ע״ב/36
הרב הקדוש ה״ר אהרהמ׳לי מפארסוב זי״ע הי׳ פ״א יושב ולומד בביהמ״ד דגור אצל הבלעמער כי מחמת דוחק החסידים בביהמ״ד ובשלחנות הי׳ הרבה לומדים על מדריגות הבימה ועל הבימה וגם הוא בתוכם, ושאלו רב אחד היכן אכסנותו (וכוונתו הי׳ מדוע אינו לומד באכסניא) והשיבו במקום הזה (ומתאים לדברי בעל מדרש שמואל על המשנה אבות יהי ״ביתך״ בית ועד לחכמים, הפי׳ בבית ועד לחכמים שם יהי׳ ביתך עיקר והבן):

מברהטו סולומון, ״קדוש או חוטא?״ (פרשת נשא) מאור האוריית
בין היתר עוסקת פרשתנו בשאלה מי הוא נזיר וכיצד עליו לנהוג בתקופת נזירותו:

וַיְדַבֵּר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר׃ דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה׳. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה… כׇּל־יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ, עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַה׳ קָדֹשׁ יִהְיֶה, גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ… לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ לֹא־יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם כִּי נֵזֶר אֱ-לֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ. כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַיהֹוָה. (ו, א-ח)

מצד אחד התורה מגדירה את המתנזר כקדוש לה׳, מצד שני עליו להביא קרבן חטאת בסיום נזירותו:

וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ יָבִיא אֹתוֹ אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וְהִקְרִיב אֶת־קׇרְבָּנוֹ לַה׳ כֶּבֶשׂ בֶּן־שְׁנָתוֹ תָמִים אֶחָד לְעֹלָה וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת־שְׁנָתָהּ תְּמִימָה לְחַטָּאת וְאַיִל־אֶחָד תָּמִים לִשְׁלָמִים׃

אכן היחס של חז״ל לנזירות, הנלמד מפשטי הפסוקים, הוא מורכב. מצד אחד יש מעלה גדולה בכך שאדם מצליח להתגבר על יצרו בתענוגי העולם הזה ומקבל על עצמו להתנזר מחיי החומר, ולכן הוא נקרא קדוש. מצד שני, התורה רוצה שהאדם יצמודד עם חיי החומר בעולם הזה כאדם ולא כמלאך ולכן מחייבים אותו להביא קרבן חטאת.
מולקסוצ׳
בשעה שהנזירות על פי התורה היא נזירות מוגדרת לאיסורים מסוימים, איסור שתית יין, איסור תספורת ואיסור טומאת מת, ומוגבלת בזמן, שבסיומו על הנזיר להביא קרבן חטאת כדי לכפר על נזירותו, היו באתיופיה אנשים יהודים בודדים ומיוחדים, הנקראים מולקסוצ׳ - נזירים (ביחיד מלוקסה), שקיבלו על עצמם להתנזר מחיי החומר שבעולם הזה והקדישו עצמם לחיי הרוח. לא חיו בחברה רגילה, אלא חיו בחברה הדומה להם. משתדלים ליהנות כמה שפחות מתענוגי העולם הזה, אינם נושאים נשים כל חייהם, נוהגים בחיי טהרה, מקפידים לטבול לטהרתם בנהר לעתים תכופות, מקדישים את כל חייהם ללימוד תורה וקבלה (הכוונה לפירושים מיוחדים על התורה שנמסרו בעל פה מפי אותם נזירים), נחשבים לקדושים שבאדם. יחסם של יהודי אתיופיה לנזיר הוא יחס חיובי ורואים בו את פסגת הקדושה שהאדם יכול לשאוף אליה.
רוב המולקוסוצ׳ של יהודי אתיופיה חיו בהרי סמין, מקום טהור נקי וטבעי, מרוחקים מסביבת אכלוסייה כללית. אחד התפקידים החשובים שלהם הוא לתת סמיכה לקייסים - המנהיגים הרוחניים של יהודי אתיופיה, המולקוסוצ׳ היו מכשירים אותם במשך שבע שנים, בשינון ובהנהגות רבות עד שהצליחו לעמוד במשימות, כמובן מחנכים אותם לחיי תורה וקיום מצוות, ואף לחיי משפחה, אישה וילדים, בניגוד להנהגת עצמם.
המסע שכשל
המלוקסה הבולט ביותר ביהודי אתיופיה הוא אבא מהרי שחיי לפני כ-200 שנה. אבא מהרי היה גדול המולקסוצ׳, אדם צדיק ומקובל מאוד, צדקותו והשפעתו הייתה מאוד רחבה, עד כדי כך שאפילו הגויים הכירו במעלתו. הסיפור המפורסם היא שאבא מהרי טען בעקבות התגלות שקיבל בחלום שהגיעהעת הגאולה, והורה לקהילה כולהלצאת מאתיופיה לכיוון ירושלים. אכן כך היה! הוא שלח שליחים לכל היהודים ברחבי אתיופיה להודיע להם שהגיע זמן הגאולה, כל הרוצה להיגאל עליו לצאת עמו במסע אל ירושלים כעת, ״בעתה אחשנה״.
חלק לא מבוטל של היודי אתיופיה, מרוב הערכתם אל הצדיק אבא מהרי יצאו עמו למסע מפרך בדרך לירושלים, סופו של המסע היה טרגי. יש אומרים שהמסע נעצר עוד באתיופיה בנהר ״טקזה״. נהר זה שכנראה מקורו באגם טנא חוצה את אתיופיה, עובר דרך סודן ובסוף מגיע לנילוס אשר במצרים. אבא מהרי הגיע עם אנשיו לנהר זה ורצו לעבור, כיון שאבא מהרי ראה את עצמו כשליח ה׳ כמו משה רבנו, ניסה לפתוח את הנהר ע״י הרמת המטה, אבל הנהר לא נפתח. אכן הייתה אכזבה גדול, אנשי העדה נאלצו לחזור אל בתיהם שבכפרים. רבים מהם לא הצליחו לחזור אל הכפרים שלהם אלא מתו מרעב, ממחלות ומאכזבות. יש אומרים שאבא מהרי המשיך להנהיג את העדהגם לאחר מסע מאכזב זה.
אנחנו יודעים על הרבה סיפורי צדיקים של יהודי אתיופיה שלא נכתבו עד היום הזה, והם נמצאים גלומים אצל זקני וזקנות העדה החיים בישראל. עלינו לצאת אל זקני העדה ולתעד כמה שניתן את הסיפורים ואת המסורת בכלל לפני שיהיה מאוחר מדי.
לסיכומו של דבר: היהדות בארץ אינה מעודדת נזירות כמו באתיופיה, עלינו לדעת ליהנות מהעולם המופלא שהקב״ה ברא, בחיינו בעולם הזה, תוך שמירה על ההדרכות וההוראות שניתנו לנו באמצעות התורה כיצד אנו יכולים ליהנות בצורה נכונה ומופלאה מעולם מופלא זה. אמנם, התורה הכירה בכך שלעתים, לאנשים מסוימים ולתקופות קצובות נכונה הנהגת נזירות, ולכן הכירה בנזירות ואף נתנה לה גדרים מדויקים.