(כט) כִּֽי־יַכְרִית֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֛מָּה לָרֶ֥שֶׁת אוֹתָ֖ם מִפָּנֶ֑יךָ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֹתָ֔ם וְיָשַׁבְתָּ֖ בְּאַרְצָֽם׃ (ל) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ פֶּן־תִּנָּקֵשׁ֙ אַחֲרֵיהֶ֔ם אַחֲרֵ֖י הִשָּׁמְדָ֣ם מִפָּנֶ֑יךָ וּפֶן־תִּדְרֹ֨שׁ לֵאלֹֽהֵיהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר אֵיכָ֨ה יַעַבְד֜וּ הַגּוֹיִ֤ם הָאֵ֙לֶּה֙ אֶת־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְאֶעֱשֶׂה־כֵּ֖ן גַּם־אָֽנִי׃ (לא) לֹא־תַעֲשֶׂ֣ה כֵ֔ן לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּי֩ כׇל־תּוֹעֲבַ֨ת יְהֹוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר שָׂנֵ֗א עָשׂוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּ֣י גַ֤ם אֶת־בְּנֵיהֶם֙ וְאֶת־בְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם יִשְׂרְפ֥וּ בָאֵ֖שׁ לֵאלֹֽהֵיהֶֽם׃
(א) אֵ֣ת כׇּל־הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֤ר אָנֹכִי֙ מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֹת֥וֹ תִשְׁמְר֖וּ לַעֲשׂ֑וֹת לֹא־תֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְלֹ֥א תִגְרַ֖ע מִמֶּֽנּוּ׃ {פ}
(ב) כִּֽי־יָק֤וּם בְּקִרְבְּךָ֙ נָבִ֔יא א֖וֹ חֹלֵ֣ם חֲל֑וֹם וְנָתַ֥ן אֵלֶ֛יךָ א֖וֹת א֥וֹ מוֹפֵֽת׃ (ג) וּבָ֤א הָאוֹת֙ וְהַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֞ה אַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתָּ֖ם וְנׇֽעׇבְדֵֽם׃ (ד) לֹ֣א תִשְׁמַ֗ע אֶל־דִּבְרֵי֙ הַנָּבִ֣יא הַה֔וּא א֛וֹ אֶל־חוֹלֵ֥ם הַחֲל֖וֹם הַה֑וּא כִּ֣י מְנַסֶּ֞ה יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ אֶתְכֶ֔ם לָדַ֗עַת הֲיִשְׁכֶ֤ם אֹֽהֲבִים֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם בְּכׇל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל־נַפְשְׁכֶֽם׃ (ה) אַחֲרֵ֨י יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם תֵּלֵ֖כוּ וְאֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְאֶת־מִצְוֺתָ֤יו תִּשְׁמֹ֙רוּ֙ וּבְקֹל֣וֹ תִשְׁמָ֔עוּ וְאֹת֥וֹ תַעֲבֹ֖דוּ וּב֥וֹ תִדְבָּקֽוּן׃ (ו) וְהַנָּבִ֣יא הַה֡וּא א֣וֹ חֹלֵם֩ הַחֲל֨וֹם הַה֜וּא יוּמָ֗ת כִּ֣י דִבֶּר־סָ֠רָ֠ה עַל־יְהֹוָ֨ה אֱלֹֽהֵיכֶ֜ם הַמּוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֣ם ׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם וְהַפֹּֽדְךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר צִוְּךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לָלֶ֣כֶת בָּ֑הּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ {ס}
(29) When your God יהוה has cut down before you the nations that you are about to enter and dispossess, and you have dispossessed them and settled in their land, (30) beware of being lured into their ways after they have been wiped out before you! Do not inquire about their gods, saying, “How did those nations worship their gods? I too will follow those practices.” (31) You shall not act thus toward your God יהוה, for they perform for their gods every abhorrent act that יהוה detests; they even offer up their sons and daughters in fire to their gods. (1)
Be careful to observe only that which I enjoin upon you: neither add to it nor take away from it.
(2) If there appears among you a prophet or a dream-diviner, who gives you a sign or a portent, (3) saying, “Let us follow and worship another god”—whom you have not experienced*whom you have not experienced See note at 11.28. —even if the sign or portent named to you comes true, (4) do not heed the words of that prophet or that dream-diviner. For your God יהוה is testing you to see whether you really love your God יהוה with all your heart and soul. (5) It is your God יהוה alone whom you should follow, whom you should revere, whose commandments you should observe, whose orders you should heed, whom you should worship, and to whom you should hold fast. (6) As for that prophet or dream-diviner, such a one shall be put to death for having urged disloyalty to your God יהוה —who freed you from the land of Egypt and who redeemed you from the house of bondage—to make you stray from the path that your God יהוה commanded you to follow. Thus you will sweep out evil from your midst.
(א) שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף עַל הַמִּצְוֹת... שֶׁנִּמְנַעְנוּ שֶׁלֹּא נוֹסִיף בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְלֹא בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברים יג א) לֹא תוֹסֵף עָלָיו. וְכֵיצַד יִהְיֶה הַתּוֹסֶפֶת? כָּתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (ממרים ב, ט) כְּגוֹן הַמּוֹרֶה שֶׁבְּשַׂר עוֹף בְּחָלָב אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, וְזֶה מוֹסִיף עַל דְּבַר הַקַּבָּלָה, שֶׁכָּךְ קִבַּלְנוּ בְּפֵרוּשׁ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי וְגוֹ' שֶׁבְּשַׂר בְּהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶסְרוּ לְבַשֵּׁל בְּחָלָב, אֲבָל לֹא בְּשַׂר עוֹף....
זֶהוּ כְּלַל הַדְּבָרִים בְּעִנְיַן אִסּוּר זֶה שֶׁהֶעֱלוּ מוֹרַי, יִשְׁמְרֵם אֵל, מִדִּבְרֵי הַגְּמָרָא אַחַר יְגִיעָה רַבָּה. וְעַתָּה בְּנִי, אִם תִּזְכֶּה וְתֹאכַל יְגִיעַ כַּפֶּיךָ גַּם אָתָּה, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ.
(ג) מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. כִּי הָאָדוֹן הַמְצַוֶּה אוֹתָנוּ עַל הַתּוֹרָה בָּרוּךְ הוּא בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, וְכָל מַעֲשָׂיו וְכָל צִוּוּיָיו הֵם שְׁלֵמִים וְטוֹבִים, וְהַתּוֹסֶפֶת בָּהֶם חִסָּרוֹן, וְכָל שֶׁכֵּן הַגֵּרָעוֹן, זֶה דָּבָר בָּרוּר הוּא.
(ד) דִּינֵי הַמִּצְוָה. בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (פח, ב), וּכְמוֹ כֵן בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה פֶּרֶק רָאוּהוּ בֵּית דִּין (שם), וְגַם בְּעֵרוּבִין דִּבְּרוּ בָּעִנְיָן פֶּרֶק הַמּוֹצֵא תְּפִלִּין (עירובין צו א).
(ה) וְנוֹהֵג אִסּוּר זֶה בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּנְקֵבוֹת, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְהוֹסִיף בְּמִצְוֹת, כְּגוֹן שֶׁעוֹשֶׂה חָמֵשׁ טוֹטָפוֹת בַּתְּפִלִּין אוֹ מַנִּיחַ שְׁנֵי תְּפִלִּין כְּשֵׁרִין עֲשׂוּיִין כְּתִקְנָן בְּרֹאשׁוֹ, וְכֵן הַנּוֹטֵל שְׁנֵי לוּלָבִין בְּיָדוֹ, וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, וְכֵן הַיּוֹשֵׁב בְּסֻכָּה אַחַר הֶחָג אוֹ הַנּוֹטֵל לוּלָב בְּכַוָּנָה לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁעָבַר זְמַנָּהּ, עוֹבֵר עַל לָאו זֶה....
(1) To not add to the commandments...: That we were prevented not to add to the written Torah, nor to the oral Torah.... And how is the addition? Rambam, may his memory be blessed, wrote (Mishneh Torah, Laws of Rebels 2:9), “For example, one who instructs that chicken meat with milk is forbidden by Torah writ — that is adding upon the word of the received tradition. As so did we receive about the understanding of ‘you shall not boil a goat, etc.’ — that the meat of a [domesticated] beast and a [wild] animal are forbidden to cook in milk, but not chicken meat....
This is the general principle of the matter of this prohibition that my teachers, God protect them, distilled from the words of the Gemara after much effort.
And now, my son, you too, if you merit and “eat from the effort of your palms,” “you will be happy and it will be good for you.”
(3) It is from the roots of the commandment that the Master Who commanded us about the Torah, blessed be He, is completely perfect and all of His acts and commands are perfect and good. [Hence] adding to them is a deficit — and all the more so, subtracting. This is a clear thing.
(4) The laws of the commandment....
And one who transgresses it and adds to the commandments — such as if he makes five [sections] in his tefillin, or lays two fit, properly made, tefillin on his head, and so [too,] one who takes two lulavs in his hand or anything similar to it, and so [too,] one who sits in a sukkah after the holiday or one who takes the lulav with the intention of fulfilling the commandment, even though he knows that its time has passed — has violated this negative commandment....
והנה דינים אלו של בל תוסיף מפוזר בש"ס בר"ה דף כ"ח ע"ב ובסוכה דף ל"א ול"ו ובעירובין דף צ"ו ובסנהדרין בפ' הנחנקין ועיין בתוס' במקומות הללו והוא ענין ארוך ועמוק. ואכתוב בקיצור נמרץ בס"ד.....
והנה כמה מצות שהוסיפו חכמינו זכרונם לברכה כגון נר חנוכה ונט"י וכדומה שהם דברים חדשים. ולא הוסיפו במצות התורה נראה דודאי לא שייך ב"ת כי התורה נתנה רשות לחכמים לתקן תקנות הן בקום ועשה הן בשוא"ת לפי הזמנים. ולא ראיתי בדברי הראשונים שיהי' זה בכלל זה ויתרצו הדברים כי הלאו הזה אינו אלא שלא נוסיף במצוה של תורה איזה הוספה. וגם לפי הטעם שכ' הרהמ', דהאדון ב"ה בתכלית השלימות וכל ציווי' בתכלית השלימות והתוס' בהם חסרון וזה שייך במצות שצוה אז והוא ית' צוה בודאי הם בתכלית השלימות. אבל מה שלא צוה אז ונתחדש אח"כ הסיבות שחז"ל הסכימו לתקן כגון נ"ח ע"י הניסים בימי יונים וכדומה דלא הי' אז זמנם, אין שום גרעון בהציווי של האדון ב"ה ולא שייך כלל ב"ת. אדרבא נצטווינו שלא נסור מדבריהם בלאו דלא תסור ובעשה על פי הדבר וכו' כמבואר בר"מ ובראשונים אין כאן מקומו. ול"מ במה שחז"ל מתקנים דהתורה צותה לשמוע דבריהם אלא אפילו יחיד כגון שנעשה לו איזה נס וקובע לעצמו שיקרא הנס בכל שנה או שיעשה משתה, התעלה על דעתך דהוי מוסיף מצוה! דזה אין גרעון במצות התורה וז"פ.
אך לשיטת הר"מ בסייג שאם אומרים שהוא מן התורה הו"ל ב"ת ה"נ במצוה חדשה שאם הב"ד אומרים שהמצוה זו הוא של תורה עוברים בבל תוסיף....
אבל איזה דבר חדש, הן תקנה בקום ועשה והן סייג בשוא"ת שאינם יכולים להסמיכו לקרא כלל - אפילו אם אומרים שהם מן התורה - מאי איכפת לן. זיל קרי בי רב הוא דאינו מבואר כלל בתורה ואינם עוברים בב"ת אם הם אומרים שהם מן התורה רק בדבר שנוכל להסמיך אל הכתוב אבל בדבר שידוע הוא שאינו בכתוב כלל לא שייך ב"ת כלל אף שאומרים שהוא מן התורה כנ"ב.
R. Yosef ben Moshe Babad; 1801-1874; Ukraine. Very widely accepted and studied.
(א) לא תספו על הדבר תשובה למיני ישראל שפקרו על התלמוד ואמרו איך הוסיפו חכמי ישראל כמה דברים בתלמוד שאינה בתורה הרי כתיב לא תספו על הדבר, ולא תגרעו ממנו ימחו ההוספות מספר חיים. הרי תשובה לדבריהם שהרי לשון זה אינו רק בשני מקומות בתורה ואינו רק גבי אלקות ויראה. כלומר אין לך להוסיף ליראה על יראת הקב״ה יראה אחרת ולא לגרוע מיראתו. כאן בפ׳ ואתחנן כתיב לא תספו על הדבר וכתיב לאלתר עינכם הרואות את אשר עשה ה׳ בבעל פעור וגו'. ובפ׳ ראה כתיב לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו וכתיב לעיל בסמוך כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם. אבל במצות דעלמא לא הזהיר הקב״ה שלא להוסיף כדי לעשות סייג וגדר לתורה.
R.Hezekiah Ben Manoah, French, 13th C.
1 The verse is a response to the heretics who deny the validity of the Talmud, by quoting this verse and by pointing out that the sages of the Talmud had ignored it, adding laws of their own by the hundreds.
The answer of the sages is that the warning not to add or subtract from the laws of the Torah appears only twice, each time in connection with idolatry, i.e. not to violate the belief and service of the One and only Creator. Immediately following this warning, the Torah illustrates its meaning by reminding the people of what happened to those who had worshipped Peor in addition, (verse 3) Also in Deut. 13,1, the Torah illustrates what is meant by this law by reminding people not to sacrifice any of their children to the cult of the moloch. (Deut. 12,31)
When it comes to any of the other commandments, however, the sages are not only entitled but encouraged to surround the Biblical laws with “fences,” in order to protect us not to violate the Biblical laws.
Jeffrey Tigay, JPS Commentary, Deuteronomy: "This verse is generally taken as a blanket prohibition of abrogating any of the laws taught by Moses, or adding new ones.... Injunctions against adding and removing items appear in various genres of ancient literature.... The Laws of Hammurabi conclude with exhortations against changing them....
However, this blanket interpretation is problematic....the laws of the Torah...are not a complete code.... Important subjects, such as commerce, civil damages, and marriage, are covered insufficiently or not at all. Further laws were obviously necessary. In order to prevent paralysis and leave room for necessary legal innovations, Jewish legal exegesis had to subject this verse to very narrow interpretations, to the effect that no prophet may add laws...nor may private individuals add or subtract details in any of the commandments, nor may the total number of commandments...be changed. By restricting the scope of the present verse, these interpretations left wide parameters for legislation and innovative interpretation. Tigay cites Hizkuni's interpretation that "this prohibition appears twice in biblical law and in each case it is connected with warnings against the worship of other gods and other pagan practices.... That certain worshipers of the Lord might think it permissible to worship additional gods is not as strange as it might seem. Polytheists did not believe that their gods demanded exclusive worship."