אַתָּה הוּא יקוק אֱלֹקֵֽינוּ בַּשָּׁמַֽיִם וּבָאָֽרֶץ וּבִשְׁמֵי הַשָּׁמַֽיִם הָעֶלְיוֹנִים.
אֱמֶת אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדֶֽיךָ אֵין אֱלֹקִים.
קַבֵּץ קֹוֶֽיךָ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָֽרֶץ.
יַכִּֽירוּ וְיֵדְ֒עוּ כָּל־בָּאֵי עוֹלָם כִּי אַתָּה הוּא הָאֱלֹקִים לְבַדְּ֒ךָ לְכֹל מַמְלְ֒כוֹת הָאָֽרֶץ.
אַתָּה עָשִֽׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַֽיִם וְאֶת־הָאָֽרֶץ אֶת־הַיָּם וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר בָּם.
וּמִי בְּכָל־מַעֲשֵׂי יָדֶֽיךָ בָּעֶלְיוֹנִים אוֹ בַתַּחְתּוֹנִים שֶׁיֹּאמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה.
אָבִֽינוּ שֶׁבַּשָּׁמַֽיִם עֲשֵׂה עִמָּֽנוּ חֶֽסֶד בַּעֲבוּר שִׁמְךָ הַגָּדוֹל שֶׁנִּקְרָא עָלֵֽינוּ וְקַיֶּם־לָֽנוּ יקוק אֱלֹקֵֽינוּ מַה שֶּׁכָּתוּב
בָּעֵת הַהִיא אָבִיא אֶתְכֶם וּבָעֵת קַבְּ֒צִי אֶתְכֶם כִּֽי־אֶתֵּן אֶתְכֶם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכֹל עַמֵּי הָאָרֶץ בְּשׁוּבִי אֶת־שְׁבֽוּתֵיכֶם לְעֵֽינֵיכֶם אָמַר יקוק:
אתה הוא י"י אלקינו בשמים ממעל ובשמי השמים העליונים
אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלקים
קבץ קוויך מארבע כנפות כל הארץ
יכירו וידעו כל באי עולם בי אתה אלקים לבדך על כל ממלכות הארץ
יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה אלקים לבדך עליון על כל ממלכות הארץ
אתה עשית את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בם
ומי בכל מעשה ידיך בעליונים או בתחתונים שיאמר לך מה תעשה
אבינו שבשמים עשה עמנו בעבור שמך הגדול וקיים לנו י"י אלקינו מהרה מה (שהטחתנו) [שהבטחתנו] בקבלה על ידי צפניהו חוזך ככת'
בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר י"י:
ברכי נפשי את י"י וכל קרבי את שם קדשו.
ברכי נפשי את י"י ואל תשכחי כל גמוליו
י"י בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה
ברכו י"י מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו
ברכו י"י כל צבאיו משרתיו עושי רצונו
ברכי נפשי את י"י י"י אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת
יהי כבוד י"י לעולם ישמח י"י במעשיו
אשירה ל"י בחיי אזמרה לאלוקי בעודי
יערב עליו שיחי אנכי אשמח בי"י
יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם
ברכי נפשי את י"י הללויה
יהי רצון מלפניך י"י אלקינו ואלקי אבותינו שיבנה בית המקדש במהרה בימינו:
אתה הוא יקוק אלקינו בשמים ובארץ ובשמי השמים העליונים
אמת אתה ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלקים
קבץ קויך מארבע כנפות הארץ כדי שיכירו וידעו כל באי עולם כי אתה הוא האלקים לבדך (עליון) לכל ממלכות הארץ
אתה עשית את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם
ומי בכל מעשה ידיך בעליונים או בתחתונים שיאמר לך מה תעשה כו'.
אבינו שבשמים עשה עמנו צדקה וחסד בעבור שמך הגדול שנקרא עלינו וקיים לנו יקוק אלקינו מה שכתוב (צפניה ג׳:כ׳)
בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה.
אתה הוא יקוק האלקים בשמים ממעל ובשמי השמים העליונים
אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלקים
קבץ קויך מארבע כנפות הארץ יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה אלקים לבדך על כל ממלכות הארץ
אתה עשית את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם ומי בכל מעשה ידיך בעליונים או בתחתונים שיאמר לך מה תעשה
אבינו שבשמים עשה עמנו חסד בעבור שמך הגדול הגבור והנורא שנקרא עלינו וקיים לנו מה שהבטחתנו ע"י צפניה חוזך כאמור
בעת ההיא אביא וגו'
ויסוד אלו הברכות מפרק הרואה ירושלמי דאיתא התם כיון שישראל נכנסין שרית לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומיחדין שמו ואומרים שמע ישראל יקוק אלקינו יקוק אחד מתקבצין כל מלאכי השרת אצל הקב"ה ואומרים לפניו אתה הוא קודם עד שלא נברא וכו'
שבשעת השמד שגזרו מלכות הרשעה שלא לומר קרית שמע בעונתו ותיקנו לאומרו שלא בעונתו ברמז וכן בערבית פסוקים שהן קבלת מלכות כעין יקוק אחד וברכ יראו עינינו נתקנה בשעת השמד ומאז לא עמד בית דין וביטל והוסיפום על הברכות כדאמר בתקיעות דראש השנה וכן נמי בירושלמי ונראה כן
אליהו ז"ל שאל את ר' נהוראי מפני מה זועות באות לעולם, אמר לו כתוב אחד אומר תמיד עיני יקוק אלקיך בה, וכתוב אחד אומר המביט לארץ ותרעד, כאן בזמן שישראל עושין וכו' כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום הזועות באות לעולם.
א"ל חייך מסתברא מילתא, אלא כך הוא עיקרו של דבר, בשעה שהקב"ה מביט בעולמו ורואה בתי טרטיאות ובתי קרקסיאות יושבים בטח ושאנן ושלוים ובית מקדשו חרב הוא מסתכל (במפלון) [באפיליון] עולמו להחריבו,
כיון שישראל נכנסים שחרית לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומיחדין שמו ואומרים שמע ישראל יקוק וגו' מתקבצין כל מלאכי השרת אצל הקב"ה ואמרים לפניו אתה הוא עד שלא נברא העולם אתה הוא משנברא העולם אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא לעולם הבא קדש את שמך על מקדישי שמך,
מיד נוחה דעתו של הקב"ה ואינו מחריב עולמו ומיושב דעתו בשביל ישראל,
הדא הוא דכתיב ואתה קדוש יושב תהלות ישראל שמיישב דעתו בשביל תהלות ישראל.
מן הנוסח הקדמון הזה לקח הפייטן השחרית לר"ה ויוה"כ בשמים ובארץ גבור ונערץ
אַתָּה הוּא אֱלֹקֵינוּ: בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ: גִּבּוֹר וְנַעֲרָץ: דָּגוּל מֵרְבָבָה: הוּא שָׂח וַיֶּהִי: וְצִוָּה וְנִבְרָאוּ: זִכְרוֹ לָנֶצַח: חַי עוֹלָמִים: טְהוֹר עֵינַיִם: יוֹשֵׁב סֵתֶר: כִּתְרוֹ יְשׁוּעָה: לְבוּשׁוֹ צְדָקָה: מַעֲטֵהוּ קִנְאָה: נֶאְפָּד נְקָמָה: סִתְרוֹ יוֹשֶׁר: עֲצָתוֹ אֱמוּנָה: פְּעֻלָּתוֹ אֱמֶת: צַדִּיק וְיָשָׁר: קָרוֹב לְקוֹרְאָיו בֶּאֱמֶת: רָם וּמִתְנַשֵּׂא: שׁוֹכֵן שְׁחָקִים: תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה:
אלו הפסוקים כולם עד בשובי את שבותיכם כו' וכולן הן מעין ברכת קידוש הש"י שמורים על קדושתו ויכלתו ית' (לבוש
הֲיֵ֨שׁ בְּהַבְלֵ֤י הַגּוֹיִם֙ מַגְשִׁמִ֔ים וְאִם־הַשָּׁמַ֖יִם יִתְּנ֣וּ רְבִבִ֑ים הֲלֹ֨א אַתָּה־ה֜וּא יקוק אֱלֹקֵ֙ינוּ֙ וּנְקַוֶּה־לָּ֔ךְ כִּֽי־אַתָּ֥ה עָשִׂ֖יתָ אֶת־כׇּל־אֵֽלֶּה׃ {פ}
Can the skies of themselves give showers?
Only You can, O ETERNAL One our God!
So we hope in You,
For only You made all these things.
היש בהבלי הגוים מגשימים, ר"ל הלא ידענו זאת כי הגשמים לא ירדו לא ע"י דברים מלאכותים ע"י הורדת כחות הרוחניות ע"י עבודת הכסילים כאשר יחשבו העכו"ם בהבליהם, ולא ע"י הטבע עצמו על ידי השמים,
רק כי אתה יקוק אלקינו שהמטר הוא השגחיי מאתך, ורק לך נקוה כי אתה עשית את כל אלה, ואתה עצרת את השמים עתה שלא ירד המטר,
והמטר נעצר בעת יעבדו ישראל ע"א כמ"ש פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלקים אחרים ועצר את השמים, אבל אנחנו מאמינים בך ולך נקוה שתתן מטר על הארץ:
כֹּה־אָמַ֨ר יקוק מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹאֲל֖וֹ יקוק צְבָא֑וֹת אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַאֲנִ֣י אַחֲר֔וֹן וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹקִֽים׃
Their Redeemer, GOD of Hosts:
I am the first and I am the last,
And there is no god but Me.
כה אמר יקוק אני ראשון, (הנביא מתוכח עתה נגד שני מיני כתות שהיו בזמנו בין העמים,
הכת האחת שנתנו דופי באלהות, ועמם יתוכח עד פסוק ט',
והכת הב' שהכחישו ההשגחה ועבדו אלילים, ועמם יתוכח מן פסוק ט' והלאה)
מדבר תחלה נגד הכת שנתנו דופי באלהות, והוא שאמרו שאינו קדמון ושאינו אחד כמבואר למעלה (מ"ג יו"ד י"א) ועז"א נגד האומרים שאינו קדמון אני ראשון ואני אחרון,
ונגד האומרים שאינו אחד אומר ומבלעדי אין אלקים:
גַּ֣ם כׇּל־קֹ֭וֶיךָ לֹ֣א יֵבֹ֑שׁוּ יֵ֝בֹ֗שׁוּ הַבּוֹגְדִ֥ים רֵיקָֽם׃
let the faithless be disappointed, empty-handed.
וְנָשָׂ֥א נֵס֙ לַגּוֹיִ֔ם וְאָסַ֖ף נִדְחֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּנְפֻצ֤וֹת יְהוּדָה֙ יְקַבֵּ֔ץ מֵאַרְבַּ֖ע כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃
And assemble the banished of Israel,
And gather the dispersed of Judah
From the four corners of the earth.
לכאורה היה צריך לומר להיפך, בעת קבצי אכם ובעת אביא אתכם, כי אחר שיתקבצו יביאם.
אך הכונה, דבלשון אביא אתכם מרומז לעשרת השבטים, שהם יושבים יחד ואינם מפוזרים (ובמקומם נעלם מאתנו, אך ענינם ידוע עפ"י מסורת קבלה) ואין צריכים קבוץ, ולא חסר להם רק ההבאה, והלשון בעת קבצי אתכם מוסב על שבטי יהודה ובנימין המפוזרים בכל העולם, כמונו היום, וקודם ההבאה צריכים קבוץ.
על דרך זו פרשתי בפ' נצבים (ל' ג' וד') את הפסוקים המרמזים על גאולת ישראל, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך יקוק אלקיך שמה, אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך יקוק אלקים ומשם יקחך, ושם רומז בתחלה לגלות שבטי יהודה ובנימין והם אינם מדחים רק נפוצים בין העמים (כמונו היום) ועליהם רומז בלשון וקבצך מכל העמים אשר הפיצך יקוק, ושוב מרמז לעשרת השבטים אשר הם אינם נפוצים אך יושבים יחד, ורק נדחים הם מאתנו ואין רואה ואין שומע מהם, כמש"כ למעלה. ועליהם מרמז הפ' בלשון אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקחך.
ומתבאר, דהלשונות משם יקבצך ומשם יקחך חלוקות בעיניניהם, משם יקבצך מוסב על שבט יהודה ובנימין, ומשם יקחך - על עשרת השבטים.
ואסף נדחי ישראל ונפצות יהודה יקבץ.
ההבדל בין אסף ובין קבץ, פעל אסף מצאנוהו ברוב על כניסת איזה דבר למקום מיוחד,
לא על קיבוץ המפוזר שע''ז בא פעל קבץ בכל מקום
ויאסוף אותם אל משמר (בראשית מב טז), ואין איש מאסף אותם הביתה, (שופטים י''ט ט''ו) והוא משתתף בהוראתו עם פעל כנס, לבד שאסף מורה על ההכנסה מן החוץ אל הפנים, ופעל כנס מורה מה שכונסו בבית עצמו אל האוצר או כ''מ משומר, לאסוף ולכנוס (קהלת ב' כו), לאסוף מן החוץ אל הבית ולכנוס אח''כ בבית אל האוצר לבל יוציאנו. ומזה בא פעל אסף על התחבר הדבר אל עצמו. ויאמר הכהן אסוף ידך (ש''א יד כ'), שיאסוף ידיו אל גופו, ואספתו מצרעתו, ואסף המצורע, שהמצורע מחוץ למחנה מושבו ובהרפאו נאסף אל תוך המחנה.
ולכן גם בעת ישמש פעל אסף על הקיבוץ, אין כונת הקיבוץ לקבץ נפזרות רק להכניס הנדח בחוץ אל מקום מיוחד, ונאספו שמה כל העדרים, שמה למקום הזה. האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים הקבצו ושמעו בני יעקב (בראשית מט א' ב'), ודרשו חז''ל שבקש לגלות את הקץ ונסתלקה הימנו שכינה וסבר שיש בלבם מחלוקת, וכן בב''ר שאמר להם הקבצו על המחלוקת, והוציאו זה ממ''ש תחלה האספו, שלא היו מפוזרים שיצטרכו קיבוץ רק שיתקרבו למקום אשר הוא שם, ואח''ז שחשב שיש ביניהם פיזור פנימי ושנאת הלב אמר הקבצו.
וידוע כי פעל נפץ ופעל נדח, אינם נרדפים, כי נפץ מורה על פיזור דבר המתאחד, משם הפיצם יקוק על פני כל הארץ. ונדח הוא דבר יחידי הנודד ממקומו, ועיין לקמן (יג יד). לפ''ז אסף הוא הפך של נדחי, הנדחים ממקומם יאספם למקומם, וקבץ הוא ההפך מן נפוצות, המפוזרים יקבץ:
כִּֽי־אַתָּ֣ה אָבִ֔ינוּ כִּ֤י אַבְרָהָם֙ לֹ֣א יְדָעָ֔נוּ וְיִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יַכִּירָ֑נוּ אַתָּ֤ה יקוק אָבִ֔ינוּ גֹּאֲלֵ֥נוּ מֵעוֹלָ֖ם שְׁמֶֽךָ׃
Though Abraham regard us not,
And Israel recognize us not,
You, O ETERNAL One, are our Father;
From of old, Your name is “Our Redeemer.”
כי אתה, מתחיל לטעון נגד שני אלה
א. נגד מה שהתלונן איך המון מעיך ורחמיך התאפקו עתה. אומר הלא אתה אבינו הלא אין לנו אב אחר זולתך כי אברהם לא ידענו, ואיך לא ירחם האב על בנו,
(אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו, הידיעה היא בשכל וההכרה היא ע"י שראה בחוש, אומר אברהם לא ידע אותנו כלל כי מחלציו יצאו גם ישמעאל ועשו ולא ידע כי אנחנו נהיה עם יקוק ביחוד, וישראל הגם שהוא כבר ידע אותנו כי ידע שבניו יהיו שבטי יקוק, מ"מ לא הכיר אותנו בעיניו)
ב. ונגד מה שהתלונן איה קנאתך וגבורתיך, טוען הלא אתה יקוק אבינו גאלנו מעולם שמך, הלא שמך אשר בו נודעת מעולם, הוא שאתה אבינו גואלנו, הלא רק בשם זה יודעים אותך שאתה אבי ישראל וגואלם ומה תעשה לשמך הגדול הזה איה קנאתך על שמך זה המחולל עתה באמור הגוים מבלתי יכולת.?
וַיִּתְפַּלֵּ֨ל חִזְקִיָּ֜הוּ לִפְנֵ֣י יקוק וַיֹּאמַר֒ יקוק אֱלֹקֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ יֹשֵׁ֣ב הַכְּרֻבִ֔ים אַתָּה־ה֤וּא הָאֱלֹקִים֙ לְבַדְּךָ֔ לְכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֑רֶץ אַתָּ֣ה עָשִׂ֔יתָ אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָֽרֶץ׃
אַתָּה־ה֣וּא יקוק לְבַדֶּ֒ךָ֒ (את) [אַתָּ֣ה] עָשִׂ֡יתָ אֶֽת־הַשָּׁמַ֩יִם֩ שְׁמֵ֨י הַשָּׁמַ֜יִם וְכׇל־צְבָאָ֗ם הָאָ֜רֶץ וְכׇל־אֲשֶׁ֤ר עָלֶ֙יהָ֙ הַיַּמִּים֙ וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר בָּהֶ֔ם וְאַתָּ֖ה מְחַיֶּ֣ה אֶת־כֻּלָּ֑ם וּצְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם לְךָ֥ מִשְׁתַּחֲוִֽים׃
הֵ֣ן יַ֭חְתֹּף מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נּוּ מִי־יֹאמַ֥ר אֵ֝לָ֗יו מַֽה־תַּעֲשֶֽׂה׃
Who can say to Him, “What are You doing?”
בַּאֲשֶׁ֥ר דְּבַר־מֶ֖לֶךְ שִׁלְט֑וֹן וּמִ֥י יֹֽאמַר־ל֖וֹ מַֽה־תַּעֲשֶֽׂה׃
יקוק אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי. וְלֹא אָמַר "וֵאלֹקֵי הָאָרֶץ", וּלְמַעְלָה אָמַר וְאַשְׁבִּיעֲךָ וגו'? אָמַר לוֹ עַכְשָׁו הוּא אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹקֵי הָאָרֶץ, שֶׁהִרְגַּלְתִּיו בְּפִי הַבְּרִיּוֹת, אֲבָל כְּשֶׁלְּקָחַנִי מִבֵּית אָבִי הָיָה אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם וְלֹא אֱלֹקֵי הָאָרֶץ, שֶׁלֹּא הָיוּ בָּאֵי עוֹלָם מַכִּירִים בּוֹ וּשְׁמוֹ לֹא הָיָה רָגִיל בָּאָרֶץ:
לָ֤מָּה תִֽהְיֶה֙ כְּאִ֣ישׁ נִדְהָ֔ם כְּגִבּ֖וֹר לֹא־יוּכַ֣ל לְהוֹשִׁ֑יעַ וְאַתָּ֧ה בְקִרְבֵּ֣נוּ יקוק וְשִׁמְךָ֛ עָלֵ֥ינוּ נִקְרָ֖א אַל־תַּנִּחֵֽנוּ׃ {ס}
Like a warrior who cannot give victory?
Yet You are in our midst, O ETERNAL One,
And Your name is attached to us—
Do not forsake us!
בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ אָבִ֣יא אֶתְכֶ֔ם וּבָעֵ֖ת קַבְּצִ֣י אֶתְכֶ֑ם כִּֽי־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֜ם לְשֵׁ֣ם וְלִתְהִלָּ֗ה בְּכֹל֙ עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ בְּשׁוּבִ֧י אֶת־שְׁבוּתֵיכֶ֛ם לְעֵינֵיכֶ֖ם אָמַ֥ר יקוק׃
And at [that] time I will bring you [home];
For I will make you renowned and famous
Among all the peoples on earth,
When I restore your fortunes
Before their very eyes
—said GOD.
בעת, נגד הצולעה שהם האנוסים שנשארו במקומם ויצאו מן הדת אביא אותם אל דתם ואחוזתם,
ונגד הנדחה שגרשו מן הארץ, אמר בעת קבצי אתכם,
ונגד מ"ש ושמתים לתהלה בשתם, שאמונתם תהיה לתהלה מפרש כי אתן אתכם לשם שאז גם אתם תהיו לשם ולתהלה שיהיה לשם ע"י גבורתם במלחמת גוג ומגוג, וע"י השם יהיו לתהלה, וזה יהיה אח"כ בשובי את שבותיכם וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:
אם אנו מבינים משפט זה מצפניה כראוי, הרי הכתוב "ובעת קבצי וג'" כך מובנו:
קבוץ פזוריכם ייעשה כל ידי בעתו, הוה אומר:
קבוץ זה לא יארע פתאום, כי אם יארעו התרחשויות המכינות אותו והן יוליכו אליו.
בזה מתבאר גם מה שכתוב: "בשובי ... לעיניכם".
הרי אי אפשר לומר, שהשיבה לארץ ההבטחה תהיה לעיני השבים, כי זה מובן מאליו.
אלא כך יש לומר:
הקב"ה יבצע חזרתנו אחרי ארועים, אשר יכינו את הדרך ויביאו אליה, אשר הוא יתברך יתן לו לראותם, ואותם הארועים אשר סוללים את שיבת ציון, הם יעשו את עם ישראל לאות וסימן ולעדות של ממשלתו של הקב"ה בכל עמי הארץ.