Shema שמע

Reuven Hammer, Entering Prayer
The Shema
AN OPPORTUNITY TO LISTEN
The Shema is undoubtedly Judaism's most famous prayer. Its opening verse, "Hear,
"Hear, O Israel! The Lord is our God, the Lord is one," is common knowledge. Yet, as its full name, Kriyat Shema-the Declaration of Shema- implies, it is not a prayer at all. A prayer is addressed to God. It is an attempt by human beings to speak to the creator, an expression of human feelings, human wants and desires, human desperation or exaltation. Jewish worship, however, has always consisted of both the utterance of the human being and of the opportunity for that human being to hear in return the words directed toward him or her from Heaven. Shema-"hear": listen. To listen is as important as to speak, perhaps more so. To hear is as vital to human life as to express oneself. Any dialogue consists of both speaking and listening. Dialogue becomes pointless when one of the parties ceases to listen to the other. The dialogue of worship too becomes pointless when either party turns a deaf ear to the other. We cannot speak for God, but Judaism affirms many times that God "hears prayer." Does the worshiper hear Him?
One of the ways in which God speaks and we listen is through the words of the Bible:
You yourselves saw that I spoke to you from the very heavens. (Exod. 20:19)
However one understands the concept of revelation and the divine character of the Bible, Judaism continues to affirm that, within the Bible, the voice of God can be heard. Because of this, listening to the words of the Bible is one way of listening to God. By including these words within worship, worship becomes a dialogue, even if an indirect and rather stylized one.

משנה ברכות ב׳:ב׳

(ב) אֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים, בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה, בֵּין שְׁנִיָּה לִשְׁמַע, וּבֵין שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, בֵּין וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר, בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִּיב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּין וַיֹּאמֶר לֶאֱמֶת וְיַצִּיב לֹא יַפְסִיק. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, לָמָּה קָדְמָה שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת. וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ לְוַיֹּאמֶר, שֶׁוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּיּוֹם:

Mishnah Berakhot 2:2

(2) As for what constitutes a paragraph, these are the breaks between the paragraphs: Between the first blessing and the second, between the second and Shema, between Shema and the second paragraph: If you indeed heed My commandments [VeHaya im Shamoa], between VeHaya im Shamoa and the third paragraph: And the Lord spoke [VaYomer] and between VaYomer and True and Firm [emet veyatziv], the blessing that follows Shema. The Rabbis held that each blessing and each paragraph of Shema constitutes its own entity, and treat interruptions between them as between the paragraphs. Rabbi Yehuda, however, says: Between VaYomer and emet veyatziv, which begins the blessing that follows Shema, one may not interrupt at all. According to Rabbi Yehuda, these must be recited consecutively. Since the paragraphs of Shema are not adjacent to one another in the Torah, and they are not recited in the order in which they appear, the mishna explains their placement. Rabbi Yehoshua ben Korḥa said: Why, in the mitzva of the recitation of Shema, did the portion of Shema precede that of VeHaya im Shamoa? This is so that one will first accept upon himself the yoke of the kingdom of Heaven, the awareness of God and God’s unity, and only then accept upon himself the yoke of the mitzvot, which appears in the paragraph of VeHaya im Shamoa. Why did VeHaya im Shamoa precede VaYomer? Because the paragraph of VeHaya im Shamoa is practiced both by day and by night, while VaYomer, which discusses the mitzva of ritual fringes, is only practiced during the day.

only need the one line of kabalot ol malkhut shamayim, and even that might have a better version in my mishnah sourcebook, and yoke of heaven should be traced in all the various blessings, 1 and 3--there might be a sourcesheet on Shema and a sourcesheet on the acceptance of the yoke of heaven

also a class on antiphonal Shema, sea, and celestial

תהילים ע״ב:י״ט

(יט) וּבָר֤וּךְ ׀ שֵׁ֥ם כְּבוֹד֗וֹ לְע֫וֹלָ֥ם וְיִמָּלֵ֣א כְ֭בוֹדוֹ אֶת־כֹּ֥ל הָאָ֗רֶץ אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃

Psalms 72:19

(19) Blessed is His glorious name forever;
His glory fills the whole world.
Amen and Amen.

מאור ושמש, ויצא ו׳

ויחלום והנה כו' ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי כו' אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים איתא במדרש ויקץ יעקב ממשנתו והוא תמוה ונ"ל דהנה ידוע שעיקר עבודת האדם לבא לתכלית השלימות בעבודתו ית"ש להשיג אלקותו ית"ש הוא ע"י התורה והתפלה ולא יוכל להיות אחד בלא שני כי לא ע"ה חסיד וגם בתורה לחוד לא ישלים נפשו כמאמר חכז"ל כל האומר אין אלא תורה אין לו תורה כי בוודאי ע"י עסק התורה לשמה יכול לבא לקדושה גדולה כשלומד לשמה ומדבק עצמו בנפשו רוחו ונשמתו באותיו' התורה אמנם אעפ"כ לא יוכל לבא לעיקר הירא' והאהבה וההשתוקקות לעבודתו ית"ש ולהשיג אלקותו רק ע"י התפלה במ"נ ובהתהלהבות כידוע מכל ספרי הקדושים. והנה ידוע מאמר חכמז"ל ויפגע במקום שתיקן תפלת ערבית הנה לא ידע עד עתה סוד התפלה איך היא גדולה ומצינו שנטמן יעקב בבית מדרשו של שם ועבר ולמד תורה נמצא ידע סוד התורה אמנם לא בא להתגלות אלקותו ית"ש עד עתה שנתגלה עליו אחר שעמד על סוד התפלה. וזה פי' המדרש ויקץ יעקב משנתו ממשנתו ר"ל מתורתו שנתעורר ע"י התפלה הזאת והבין שלא בא לתכלית ההשגה ע"י התורה לחוד ואמר אכן יש ה' במקום הזה ר"ל ע"י התפלה הזאת יוכל להבין יותר התגלות אלקות ממה שהשיג עד עתה ע"י התורה לחוד ואנכי לא ידעתי סוד זה אין זה כי אם בית אלקים ר"ל כי ע"י התפלה בהתעוררות והתלהבות יכול האדם לבוא ליראה הרוממות אשר יקרא בלשון חכמז"ל בית כמאמר חכז"ל חבל על דלית ליה דרתא כו' וזה שער השמים כי התפלה היא עיקר שער השמים לבא להשגת אלקות ויראת שמים אוצר הטוב את השמים כי ירחת ה' היא אוצרו ודו"ק היטב כי נכון הוא.

Maor VaShemesh, Vayetzei 6

And he dreamt, etc, and Yaakov woke up from his sleep and said 'Surely H' is present in this place, and I did not know it! etc This is none other than the abode of God, and that is the gateway to heaven.' (Gen. 28:16-17) And there is a midrash that Yaakov awoke from his mishnah (Bereishit Rabbah 69:7). And this is surprising, and it appears to me [that the explanation is] that it is known that the essence of the service of a person, to come to the objective of completeness in their service to the Holy One of Blessing, to attain the Blessed One's Godliness, happens through Torah and Tefilah, and one cannot exist without the other. This is because an Am Haaretz cannot be a Hasid (Pirkei Avot 2:5), and also, Torah alone will not complete one's soul, as the saying of the sages z"l "anyone who says he has nothing other than Torah, has no Torah" (Yevamot 109b:4), since obviously through doing Torah for its own sake one can come to a great holiness when one learns for its own sake, and clings to one's life-force [nefesh], spirit [ruach] and soul [neshamah] through the letters of the Torah. However, one cannot come to the essence of Awe and Love and Longing in one's service to the Holy One of Blessing , and to grasp Godliness [with Torah alone], rather, through Tefilah, with self-sacrifice and enthusiasm as it is know from the sacred books. And behold the saying of the sages z"l is known: "and he encountered the Place, meaning, he fixed the evening prayer" (Brachot 26b:7) - behold he didn't know until that moment the secret of Tefilah, how great it is, and we find that Yaakov hid in the study house of Shem and Ever (Megillah 17a:5) and learned Torah, and we see that he knew the secret of Torah, however he did not discover God's Godliness until this moment, when it was revealed for him after he stood at the secret of Tefilah. And this is the explanation for the midrash "and he awoke from his sleep - from his mishnah" - they wanted to say from his Torah, that was awaken through this Tefilah, and he understood that he had not reached complete understanding through Torah alone, and so he said 'behold, there is Hashem in this place', meaning, through this tefilah he was able to understand more deeply the revelation of Godliness than he had until that moment, which was through Torah alone. "And I didn't know" this secret "this is but the House of Elokim", meaning through Tefilah, self-awakening and enthusiasm a persn can come to Higher Awe, which is called in the language of our sages z"l 'pity on one who has no courtyard etc' (Shabbat 31b:1). "And this is the gate to heaven" that Tefilah is the essence of the gate to heaven, to come to an understanding of Godliness and awe of heaven, a good treasure, since "awe of Hashem is God's treasure" (Isaiah 33:6) and pay attention to this, because it is correct.

שם משמואל, ואתחנן ו׳:ד׳

וזשה"כ כי ה' הוא האלקים וגו' אין עוד, ולא אמר אן עוד אלקינו, אלא אין עוד, היינו שאפס זולתו לגמרי, ומציאת זולתו איננה נחשבת מציאות כלל, ע"כ יוצדק הלשון אחד, הן בענין הי', הן בענין הוה, הן בענין יהי', וע"כ הוצרך לחזור ולהזכיר את שם הוי' ית"ש כדי להסמיך לו תיבת אחד, והדברים ברורים, וזהו שבזוה"ק לאכללא נפשי' בהאי יחודא, היינו מציאותו איננה פנוי' ח"ו מאחדות מציאותו ית"ש. ובאמת כשישים האדם לבו לדברים הללו אי אפשר שלא יתרגש ולא יתפעל מאד בהתבוננו עד היכן הדברים מגיעים, וזהו מצוות ק"ש, לא באמירת המלות לבד, אלא לכוון ולהתבונן בזה, וזשה"כ והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, ואיננו מספיק מה שהוא על פיך אלא על לבבך דווקא:

Shem MiShmuel, Vaetchanan 6:4

...

שם משמואל, ואתחנן ו׳:ז׳

אך י"ל דהפרש יש בין מוח להלב, דבידיעת המוח אם איננו מחדש בה דבר אלא כידיעה של אתמול כן היום נקרא קבע, אך בענין התפעלות ורגש הלב אף שכבר עשה כן אתמול, מ"מ איננה אותה התפעלות שמאתמול, שהתפעלות באה מחמת שיחם לבבו, והלוא כבר נתקרר הלב בינתיים, א"כ לעולם הוא חידוש התפעלות ואיננו אותו עצמו שמאתמול, ואינו דומה לידיעה שבמחשבה, שאותה מחשבה עצמה שנחקקה במוחו עודנה היא עוד היום, א"כ בלתי חידוש דבר נקרא קבע, אבל התפעלות ורגש הלב היא לעולם חדשה, ע"כ אפי' אינו יכול לחדש בה דבר נמי איננה נקראה קבע, וממוצא הדברים יש לימוד גדול לכל הבא להתפלל, נחיצת הרגש והתפעלות התפלה:

Shem MiShmuel, Vaetchanan 6:7

...