עלי שור קט"ז
הן אלו נתיבות התפלה בחנוך ובעבודה - ואנו מה נענה אבתרייהו ? הפנימיות ממנו והלאה, נדירים בינינו העשירים בחייהם הרוחניים – וכיצד אנחנו נגש לתפלה ? הנה נחתום פרק זה בענין נפלא, שיפתח לפנינו פתח־תקוה להתעלות מתוך
מצבנו דוקא:
"אין אומרים תחנון בט"ב דמקרי מועד" (או"ח תקנט, ד). בשם אדמו"ר מאור
-
עינינו הגה"ח מרן ר' ירוחם זצ"ל נמסר פרוש נפלא: שלשת הרגלים נקראים מועד, וט"ב נקרא מועד, כי ישנם מועדים של קירוב שהם ג' הרגלים, וישנם מועדים של ריחוק – הוא ט"ב. ואם כי אולי הדברים הבאים אינם מכוונים לעומק דבריו הקדושים, הרי ההתעוררות בענין עצמו מוחזקת כעידוד וטל של תחיה ממש: הנה הבורא ית' אמיתי הוא. אלקים אמת, ו"קרוב ה' לכל קוראיו – יכול לכל, ת"ל לכל אשר אשר יקראוהו באמת" (ילקוט תהלים סי' תתח). כמו שהוא ית' אמת, כך הגישה אליו צריכה להיות אמיתית, ואולם אם קוראים אותו באמת, הנהו קרוב.
זהו ההיפך של מושגנו. אנו מדמים, שהצדיק בתפלתו קרוב אל ה', והרשע רחוק ממנו. והנה נתגלה לנו כאן, כי מדת הריחוק והקירוב אינה תלויה בדרגת המתפלל אלא באמיתתו, ויתכן שה' קרוב לרשע כמו לצדיק, אם אך הרשע "קורא
באמת". "קורא באמת" – היינו שיודע את מצבו, ומתוך מצבו הוא פונה אל ה'. "והנה אנשים צדיקים וישרים בלבותם, שאגה להם כלביא תמיד במחשבותם וינהמו על חטאיהם כנהמת ים, ועל אשר קצור קצרה ידם בעבודת ה' – אף כי מלאו רע האנשים אשר עיקר מחשבותיהם ומעשיהם על חפצי גופם... ומקרב לבם אבד חשבון על נפשם, כי גוי אובד עצות המה" (רבנו יונה בשע"ת ב, ט). הרי לפנינו שני סוגים: אלה היודעים את מצבם ודרגתם, ואלה אשר מקרב לבם אבד חשבון, היינו שאין להם כל חשבון ודעת מהי דרגתם.