Psalm 92 declares that it is a psalm for Shabbat. How does that manifest in the psalm itself?
How do the passages below answer that question?
The midrash locates the psalm in two historic time periods. Is there a common denominator between the two?
(ב) מזמור שיר ליום השבת. (שמות כ ח) זכור את יום השבת. והן מכבדין אותו במאכל ומשתה ובכסות נקיה שנאמר (ישעיה נח יג) וקראת לשבת עונג. ולא עוד אלא כשהוא נכנס אנו מקבלין אותו בשירין ובזימרין שנאמר מזמור שיר ליום השבת. בשש שעות בערב שבת נכנס אדם בגן עדן והיו מלאכי השרת מקלסין לפניו ומכניסים אותו. א"ר לוי כשעבר אדם על צוויו של מקום ישב לו בדין לספק לו. כיצד את מוצא בערב שבת נברא אדם הראשון. שעה ראשונה עלה במחשבה. שניה נמלך עם מלאכי השרת. שלישית כנס עפרו. ברביעית גבלו. חמישית עשאו גולם. ששית רקמו. שביעית נפח בו נשמה. שמינית העמידו על רגליו. תשיעית צוהו. עשירית חטא. אחת עשרה נידון. שתים עשרה נתגרש. בא ליתן לו איפופסין נכנס השבת פינהו משם והיו מלאכי השרת קוראין לו (תהלים מט יג) אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. נדמו שניהם. בא יום שבת נעשה לו סניגור ואמר לפני הקב"ה רבון העולמים בששת ימי המעשה לא נענש אדם בעולם ובי אתה מתחיל זו היא קדושתי וזו היא מנוחתי. ובשביל השבת ניצל מדינה של גהינם. כיון שראה אדם כחה של שבת בא אדם לומר הימנון לשבת מזמור שיר ליום השבת. אמר לו השבת לי אתה אומר הימנון אני ואתה נאמר הימנון להקב"ה שנאמר טוב להודות ליי':
(2) A Psalm, a Song for the Sabbath day. (Exodus 20:8) "Remember the Sabbath day." And we honor it with food, celebration, and clean clothing, as it is said (Isaiah 58:13) "And you shall call the Sabbath a delight." Moreover, when it enters, we welcome it with songs and hymns, as it is said (Psalm 92:1) "A Psalm, a Song for the Sabbath day." At sunset on Friday, a person enters the Garden of Eden and the ministering angels welcome him and lead him in. Rabbi Levi said, "If a person fulfills the commandment of the Sabbath, he is given a special treasure." How was Adam, the first man, created on Friday? In the first hour, he was formed in the mind. In the second hour, he was molded with the ministering angels. In the third hour, his dust was gathered. In the fourth hour, his limbs were formed. In the fifth hour, a golem was created. In the sixth hour, he was clothed with skin. In the seventh hour, his soul was breathed into him. In the eighth hour, he stood on his feet. In the ninth hour, he was commanded. In the tenth hour, he sinned. In the eleventh hour, he was judged. In the twelfth hour, he was expelled. When he came to offer supplications, the Sabbath intervened and removed him. The ministering angels then called out to him (Psalm 49:13), "A man who is in honor, yet does not understand, is like the beasts that perish." Both were alike in their appearance. When the Sabbath arrived, it acted as an advocate for him and said before the Holy One, blessed be He, "Master of the Universe, during the six days of creation, Adam was not punished in the world, but for me he sinned and was punished. This is my holiness and this is my rest." And for the sake of the Sabbath, he was saved from the punishment of hell. Once a person saw the power of the Sabbath, he came to say a hymn for the Sabbath, a song for the Sabbath day. The Sabbath said to him, "You say a hymn for me, and you and I will say a hymn to the Lord," as it is written, "It is good to give thanks/confess to the Lord."
(ה) וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה (בראשית ב, כא),. רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר שָׁלשׁ נוֹבְלוֹת הֵן, נוֹבֶלֶת מִיתָה, שֵׁנָה. נוֹבֶלֶת נְבוּאָה, חֲלוֹם. נוֹבֶלֶת הָעוֹלָם הַבָּא, שַׁבָּת.
Rabbi Hanina b. Yitzhak said: There are three premature varieties: the "hint" of death is sleep, the "hint" of prophecy is sleep, the "hint" of the World to Come is Shabbat.
מַה יְּדִידוּת מְנוּחָתֵךְ, אַתְּ שַׁבָּת הַמַּלְכָּה בְּכֵן נָרוּץ לִקְרָאתֵךְ, בּוֹאִי כַלָּה נְסוּכָה.....
מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, יוֹם שַׁבָּת מְנוּחָה כָּל הַמִּתְעַנְּגִים בָּהּ יִזְכּוּ לְרוֹב שִׂמְחָה מֵחֶבְלֵי מָשִׁיחַ יֻצָּלוּ לִרְוָחָה
How friendly your rest is, O Queen Shabbat
So we run to meet you, “Come in anointed Queen”...
A taste of the world to come, the rest of the day of Shabbat
All who enjoy it, will reap great joy
From the travails of the coming of the Moshiaḥ,
they will be delivered to tranquility
The Shabbat Amidah (for musaf) confirms: "Those who clebrate Shabbat will rejoice in your kingship" (yism'chu b'malkhut'kha shomrei shabbat).
Adding Psalm 93 to the Sabbath psalm (92) is like adding "Blessed is the name of your glorious kingship for ever" to the Sh'ma. The two additions make explicit that the Sabbath Psalm and the Sh'ma are expressions of divine sovereignty.
If Psalm 92 is pointing beyond our weekly Shabbat experience, how does that shift our experience of reciting this Psalm in particular and of Shabbat in general? How do you experience Shabbat as "a foretaste of the world to come"?
(ג) כי אני ה' מקדשכם לעולם הבא. כגון קדושת שבת בעולם הזה. נמצינו למדים שהוא מעין קדושת העולם הבא. וכן הוא אומר מזמור שיר ליום השבת לעולם שכלו שבת.
(3) (Ibid. 13) "that I, the L rd, sanctify you": in the world to come, as with the sanctity of Sabbath in this world — whence we derive that the sanctity of Sabbath is of a kind with that of the world to come. And thus is it written (Psalms 92:1) "A psalm, a song for the day of Sabbath" — for the world which is all Sabbath.