The Bittersweet Sadness of Exile

(ב) ולא שמע ה׳ בקלכם וגו׳. שני אופני תפלות המה המתקבלים לפני ה׳. א׳ מי שאינו יכול לסדר תפלתו בלשון צח כמדבר לפני המלך. אבל מ״מ כיון שצועק מנהמת הלב במרירות הקב״ה שומע תפלתו וע״ז כתיב אהבתי כי ישמע ה׳ את קולי תחנוני. פי׳ הקול לבד בלי הצעת דברים המה תחנוני. ובשעת י״מ כתיב וישמע את קולנו. היינו הקול לבדו. וע״ז אמרו חז״ל בפ׳ חלק רחמנא לבא בעי. ובזה האופן שמבקש רחמים במרת לב אמרו תפלה בכל לשון ואי׳ בסוטה רפ״ז משום דרחמי הוא היינו המדבר במרת לב בעל הרחמים ית׳ שומע צרת נפשו. וה״ז כמו שבא לפני מלך בו״ד שהד״א הוא לדבר בלשון המלך מ״מ מי שבא לצעוק רחמים ממרת נפשו אין מלך של חסד מקפיד עליו ושומעו בכל לשון שהוא מדבר ונוח לפניו לפרש מרי שיחו. כך הקב״ה רב חסד אע״ג שאין ד״א מלבקש מלפניו כ״א בלה״ק בלשון שהקב״ה מדבר כ״י את נביאיו. מ״מ מי שבא במרי שיחו ונוח לו לפרש בלשון חול הקב״ה שומעו בכל לשון ולא גרע מקול בעלמא. אבל יש תפלה שאינו בא במרת הלב כ״א בחין ערך שפתים בשביל אחר וכדומה אז ודאי אינו מד״א כ״א בלשה״ק כמו הבא לפני מלך בו״ד בזה האופן. וכאן היה שני אופנים. והיינו דכתיב ולא שמע ה׳ בקלכם. היינו מרת נפשכם:

(א) ותשבו בקדש ימים רבים וגו׳. מ״מ אע״ג שלא שמע הקב״ה תפלתכם מ״מ הועלתם מחצה שישבתם בקדש במקום א׳ הרבה שנים אשר ידעתם. ובפרש״י בשם הספרי היה י״ט שנים מחצה ממש. וכ״ז מוסר והדרכה לישראל ג״כ לדורות שלא יתייאשו מן התפלה ואם לא הועיל כפי שמתפללים מכ״מ תועיל הרבה:

(א) את קול דבריכם. שני דברים. גם הקול שנתנו ברעש ובצעקה וזה הוסיף העדר כבודו ית׳ וכדכתיב בירמיה נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. גם הדברים אשר לא כן. וה״ז כמש״כ את קול את דבריכם. והכי הרבה בתורה וע׳ לעיל ט״ז. ובאמת קול הבכי והצעקה היה מזו הכת הכתוב כאן. ודברים קשים היה משתי הכתות שאמרו כי חזק הוא ממנו או נתנה ראש וגו׳ כמבואר בפ׳ שלח: