Save "Matot: Unity and Individualism
"
Matot: Unity and Individualism

As you read through perakim 30 and 31 (as a lead-up to 32, the request of Reuven, Gad and half of Menashe), consider the following:

Perek 30

1. The parashah begins with Moshe telling רָאשֵׁ֣י הַמַּטּ֔וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל wgat Hashem has commanded. Why is this unusual? What may be the significance of this specific opening?

2. The section concerns itself with נדרים, but more specifically, the relationship of men and women around נדרים. The woman is center to the discussion. What overarching lessons do you think emerge from this section about family relationships? How might this perek be juxtaposed to the women of Midian, found in the next perek?

3. What seems to be the general attitude about vows, and how do you take your perception from the pesukim?

Perek 31

4. Hashem commands Moshe to take revenge on the Midyanim, which will be the last mission before Moshe dies. Why do you think that revenge (conceptually) is appropriate here? Why is this mission specifically the last one?

5. How does this mission serve as a model for all future military operations in terms of a) representation b) leadership c) role of tum'ah and taharah in war d) division of spoils?

6. How does this chapter bring us full circle to the beginning of the Sefer?

How do both sections serve as a "set up" for perek 32?

ל:ב
רש"י--ראשי המטות. חָלַק כָּבוֹד לַנְּשִׂיאִים לְלַמְּדָם תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּמִנַּיִן שֶׁאַף שְׁאָר הַדִּבְּרוֹת כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות ל"ד) "וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, וְאַחֲרֵי כֵן נִגְּשׁוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". וּמָה רָאָה לְאָמְרָהּ כָּאן? לִמֵּד שֶׁהֲפָרַת נְדָרִים בְּיָחִיד מֻמְחֶה, וְאִם אֵין יָחִיד מֻמְחֶה, מֵפֵר בִּשְׁלֹשָׁה הֶדְיוֹטוֹת;
אבן עזרא--ראשי המטות. לפי דעתי שזאת הפרשה היתה אחר מלחמת מדין...והכ' אמר שבאו בני גד אל משה ואל אלעזר ואל נשיאי העדה ודכרו דבריהם ואחרי כן כתוב ויצו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון ואת ראשי אבות המטות הם נשיאי העדה הנזכרים ובעבור שאמר משה לבני גד ולבני דאובן והיוצא מפיכם תעשו ע"כ כתוב וידבר משה אל ראשי המטות ושם כתוב ככל היוצא מפיו יעשה:
ל:ב
רמב"ן--וטעם וידבר משה אל ראשי המטות כי אין צורך ללמד לכל בני ישראל שהאב והבעל יכולין להפר נדרי ענוי נפש ואולי צריך להעלים אלה החוקים מהם שלא ינהגו קלות ראש בנדרים אבל לחכמי ישראל ראשי שבטיהם לימד המשפט וירמוז עוד למדרש רבותינו (נדרים עח) כי לראשי המטות יד ושם בנדרים יותר משאר העם שיחיד מומחה מתיר הנדר והנה היתר הנדרים לא נתפרש בתורה אבל הוא הלכה למשה מסיני תלאו הכתוב בחוט השערה כמו שאמרו (חגיגה י) היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמוכו אלא שרמז לו הכתוב (במדבר ל׳:ג׳)
שד"ל--ומכאן להתרת נדרים מן התורה. כי אמנם בני הבית משועבדים לבעל הבית, ובעל הבית משועבד לנשיאי המטות.

As you read perek 32, consider the following (some of these questions come from the Abarbanel, indicated by a letter "A".)

1. Why is this narrative here? Should it have come after the war with Sichon and Og (end of parashat Chukat) and BEFORE the narratives of Balak/Bila'am, Ba'al Pe'or and the mitzvot of Pinchas? (A)

2. Their petition seems somewhat rambling and unfocused. How do we make sense of what they are asking and why in this way? (A)

3. What do you think is underlying their petition?

4. Why is Moshe comparing their request to what the Meraglim did?

5. What do you think is underlying Moshe's response?

6. Why might Moshe be stipulating the same basic condition in so many permutations and with so many conditions? (A)

7. Reuven, et.al. make what is called a "double neder", containing a positive and a negative. What do you think is the practical function of such a neder? What might be its psychological power?

8. How is this section an outgrowth of the two sections that come before?

9. How might this section be seen as a "repair" for the sins of the parashiyot Beha'alotcha, Shlach and Korach?

לב:א
אור החיים--מקנה רב וגו'. טעם הודעה זו, להצדיק הכתוב טעם הנמצא בפיהם לשאלת ארץ סיחון ועוג כי אמת הוא, וטעם שהיה להם יותר מכל השבטים להיות שהיו גבורי כח בזזו אנשי הצבא חלק מרובה מכל השבטים:
העמק דבר--ולבני גד עצום מאד. לבני ראובן היה מקנה רב. אבל לבני גד היה עצום מאד. ע״כ נכנסו בעובי הקורה יותר מב״ר כמבואר בפרשה שהיו המה ראשי המדברים:
לב:א
אברבנל--אין מוקדם ומאוחר בתורה האלהית ולא נכתב שלא במקומו כי הכל עשה האלהים יפה בתורתו והנה בסדר חקת התורה נכתבו מלחמות סיחון ועוג ונתישבו ישראל בארצותם. ובהיותם שמה קרה מה שקרה... והכו את מדין כאיש אחד ויביאו את כל שללה. ונר' שבני ראובן ובני גד קנו מקנה הרבה מלבד החלק אשר ירשו ממחצית הבזה אשר לעדה ומאנשי הצבא מלבד מה שלקחו מארץ סיחון ועוג ומפני שכבדו במקנה עלה על דעתם לשאול ארץ סיחון ועוג לאחוזה כי היא היתה הנאותה להם לרוב מקניהם...התעוררו אלו השנים לדבר הזה אם לפי שחשקה נפשם להיותם רועי צאן כי היתה התבונה ההיא בהם יותר מבשאר השבטים כי כל דרך איש ישר בעיניו ויש אנשים אדוקים בעשרם ומקניהם יותר מבכל שאר הדברים..
לב:ב
רמב"ן--ויבאו בני גד ובני ראובן הקדים הכתוב בני ראובן בפסוק הראשון ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד כמשפט כי הוא הבכור ובן הגבירה וכן כשיספר הכתוב המעשה הזה יאמר (דברים ג טז) ולראובני ולגדי נתתי אבל בכל הפרשה הזו יקדים בני גד כי הם נתנו העצה הזאת והם היו המדברים תחלה למשה בנחלה הזאת והם היו גבורים יותר מבני ראובן כמו שנאמר (שם לג כ) וטרף זרוע אף קדקד ולפיכך לא היו יראים לשבת לבדם בארץ הזאת מפני יושבי הארץ והנה משה חשד אותם כי יאמרו כן מפחד אנשי ארץ כנען שאמרו בהם המרגלים (במדבר י״ג:ל״א) לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו ולכן אמר להם שאינם בוטחים בה' כאבותם ויסף עוד להענישם כהם להניחם במדבר ולכך ענו אותו חלילה שנירא מהם אבל נעבור חלוצים למלחמה ונהיה מהירים וראשונים לפני העם להלחם באויבי ה' כי לחמנו הם:

Compare and contrast these shepherds with the "shepherd" model begun with Hevel.

How do you understand the Abarbanel's stance on these tribes and their chosen profession?

How does the Ramban view these tribes and their request?

Consider also Bereisht 13. How might this narrative inform us?

לב:ה
אבן עזרא--ויאמרו יותן. אמר ויאמרו פעם אחרת בעבור שארכו הדברים
אור החיים--הוצרך לומר תיבת ויאמרו הגם שהם עודם מדברים ולא היה הפסק לדבריהם, להעירך כי עד עתה היו מסדרים ההצעה שבאמצעותם תתקבל השאלה כדרך שפירשתי למעלה ומכאן הוא מתחיל מאמר השאלה,...נתכוונו להרים מכשול החשד בהם שבוחרים בארץ זו לצד המנוחה לבל יכנסו לארץ אויביהם, ואמרו שטעם דבריהם אינו אלא לפי שאינם רוצים לנחול בעבר הירדן אלא כאן לצד ההכנה שיש להם ולא כדי שלא יטריחו במלחמות יושבי הארץ כי אין להם בזה אלא העברה:
אברבנל--...דברו יחד אל משה ואל אלעזר ואל נשיאי העדה ולא זכר שם יהושע לפי שהם רצו ליחד זה למשה כי בזה תתקיים יותר אחוזת'. גם חשבו שמרע"ה יתרצה בזה כדי להנחילם את הארץ בימיו...והנה הם אמרו הטענה הזאת ברמז והעלמה כי בושו וגם נכלמו מלבקש אותה בביאור וגלוי ולפי שבזה גמרו ענין טענת' עם העלם לכן נעשתה בתורה הפרשה במקום הזה והיא הפרשה סתומה כי שם השלימו הדבור ההוא בטענה הנעלמת ההיא והנה מרע"ה הבין דבריהם שהם היו רוצים להתישב שמה אבל לא גער בהם מיד ושתק עד שגלו ויבארו עוד שאלת' ובקשתם והמה כאשר ראו ששתק משה ולא השיבם דבר על מה ששאלוהו ברמז הוצרכו לשאול אותו דבר בבירור ועשו אמיר' אחר' ודבור אחר עליו. ולכך נאמר אחר הפרשה ויאמרו אם נא מצאנו חן בעיניך יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה אל תעבירנו את הירדן

How do each of these parshanim deal with the second "ויאמרו" in pasuk 5?

Is there one of the 3 that rings more "true" to you?

Consider also:

Bereishit 15:2-3

Bereishit 30:27-28

Here is the structure of perek 32 as a whole:

I. פסוקים ב' –ה'

II. פסוקים ו' – ט"ו

III. פסוקים ט"ז – י"ט

IV. פסוקים כ' – כ"ד

V. פסוקים כ"ה – כ"ז

VI. פסוקים כ"ח – ל'

VII. פסוקים ל"א – ל"ב

What do you make of a) the back and forth? b) the seeming repetitions?

In Moshe's FIRST response ( 6-15): Do you believe he is justified or is he חושד בכשרים? Find support in the pesukim for your opinion.

According to Or HaChaim and Abarbanel (below), what did Moshe think that the shvatim were thinking?

Keeping in mind the Abarbanel thesis that it was Cheit HaMeraglim that was Moshe's own undoing, do you you that this factored into his response?

אור החיים--...האחיכם יבואו למלחמה פירוש אמת כי ה' הוא הנלחם להם אבל על כל פנים צריכין להזדמן במלחמה...שעל כל פנים כל איש ישראל יש להם יגיעה בדבר,..גם נתכוון במאמר תשבו פה בטענה הנשמעת כי ארץ סיחון ועוג שהם שואלים נתנה ה' כשהיו מקובצים יחד שבטי ישראל שזכות כלן עמד להנחילם הארץ הלזו וכשהם נוטלים חלקם בארץ נגרע מערך זכות הרבים...
אברבנל--...אין זה אלא אחד מב' דברים. אם חשבתם שהיתה ארץ כנען רעה ואוכלת יושביה ולכן תרצו לברוח ממנה. או שפחדתם מהכנעניים וחוזק עריהם ולכך תיראו ממלחמותיהם. ולמה תניאון ר"ל תשברו את לב בני ישראל שבשמעם דבריכם יאמרו גם הם שאינם חפצי' לעבור אל הארץ שנתנה ה' להם והוא מתנה משובחת ביד הנותן אותה ואין לירא מן העמים כי ה' ילחם לכם. באמת כה עשו אבותיכם שהניאו את לב בני ישראל בטענית כאלו מרוע הארץ ומחוזק העם והערים עד שאמרו ישראל לבלתי בא אל הארץ...ונראה שמעשה אבות יעשו בנים והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים להוסיף עוד על חרון אף ה' באופן שיוסיף להניע עוד ישראל במדבר ההוא ושחתם לכל העם הזה כלומר לא לכם בלבד כי גם על כלם....
לב:טו
אור החיים--טעם 'ויגשו'...אפשר שנהגו בעצמן הרחקה כשכעס עליהם משה ואמר להם קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים, לזה כשרצו לדבר אמר הכתוב ויגשו: או לפי שמדברי משה שתלה להם המניעה בדברים שבידם לתקנם לזה היה להם אבירות לב וחזקו ידים רפות לגשת אליו ביותר ממקום שהיו בו כשדברו אליו דברים הראשונים:
מלבי"ם--יגשו אליו ויאמרו. הנה הודו כי צדקו דברי משה וחדלו עוד מבקשה השמה שבקשו אל תעבירנו את הירדן,
בראשית מד:יח
אור החיים--דבר ידוע הוא כי מנהג המלכים ישבו לפניהם גדולי המלכות ושריהם ויועציהם והיה אם בא איש על דבר משפט או דבר מאת המלך לא יעמוד בהפסק בין המלך ושריו היושבים ראשונה במלכות וחוץ לעגול יעמוד ושם ידבר, וכמו כן היה מדבר יהודה עד עתה ואח"כ ויגש אליו פי' שנכנס לפנים ממחיצתו ועמד בין המלך ובין השרים כדי שלא ישמעו דבריו לזולת המלך.
ר' בחיי--...מצינו לשון הגשה משמשת לשלשה דברים. דין ופיוס ומלחמה...
במדבר רבה כ"ב, הלכה:
שלש מתנות נבראו בעולם, זכה באחת מהן, נטל חמדת כל העולם: זכה בחכמה – זכה בכל; זכה בגבורה – זכה בכל; זכה בעושר – זכה בכל. אימתי? בזמן שהן מתנות שמים ובאות בכח התורה, אבל גבורתו ועושרו של בשר ודם אינו כלום. שכן שלמה אומר (קהלת ט'): "שבתי וְרָאֹה תחת השמש כי לא לקלים - המרוץ; ולא לגבורים - המלחמה; וגם לא לחכמים – לחם; וגם לא לנבונים – עושר; וגם לא ליודעים – חן. כי עת ופגע יקרה את כולם".
וכן ירמיהו אומר (ירמיה ט'): "כה אמר ה': אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו ואל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל: השכל וידוע אותו, כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי, נאום ה'." ומתנות אלו בזמן שאינן באין מן הקב"ה, סופן להפסק ממנו.
שנו רבותינו: שני חכמים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם: אחיתופל מישראל ובלעם מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם. וכן שני גיבורים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם: שמשון מישראל וגלית מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם. וכן שני עשירים עמדו בעולם, אחד מישראל ואחד מאומות העולם: קרח מישראל והמן מאומות העולם, ושניהם נאבדו מן העולם. למה? שלא היתה מתנתן מן הקב"ה אלא חוטפין אותן להם.
וכן אתה מוצא בבני גד ובבני ראובן, שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחיבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים, שנאמר (דברי הימים א' ה' כ"ו) "ויער אלוקי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תגלת פלנסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור..." ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קניינם. מניין? ממה שכתוב בתורה (במדבר ל"ב א') "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד."...