Sukkot
Form (What)
Dwell in Sukkot
(לט) אַ֡ךְ בַּחֲמִשָּׁה֩ עָשָׂ֨ר י֜וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֗י בְּאׇסְפְּכֶם֙ אֶת־תְּבוּאַ֣ת הָאָ֔רֶץ תָּחֹ֥גּוּ אֶת־חַג־יְהֹוָ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים בַּיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ שַׁבָּת֔וֹן וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י שַׁבָּתֽוֹן׃ (מ) וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ כַּפֹּ֣ת תְּמָרִ֔ים וַעֲנַ֥ף עֵץ־עָבֹ֖ת וְעַרְבֵי־נָ֑חַל וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ (מא) וְחַגֹּתֶ֤ם אֹתוֹ֙ חַ֣ג לַֽיהֹוָ֔ה שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָ֑ה חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֖י תָּחֹ֥גּוּ אֹתֽוֹ׃ (מב) בַּסֻּכֹּ֥ת תֵּשְׁב֖וּ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים כׇּל־הָֽאֶזְרָח֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל יֵשְׁב֖וּ בַּסֻּכֹּֽת׃ (מג) לְמַ֘עַן֮ יֵדְע֣וּ דֹרֹֽתֵיכֶם֒ כִּ֣י בַסֻּכּ֗וֹת הוֹשַׁ֙בְתִּי֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּהוֹצִיאִ֥י אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (מד) וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶת־מֹעֲדֵ֖י יְהֹוָ֑ה אֶל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
(39) Mark, on the fifteenth day of the seventh month, when you have gathered in the yield of your land, you shall observe the festival of יהוה [to last] seven days: a complete rest on the first day, and a complete rest on the eighth day. (40) On the first day you shall take the product of hadar trees, branches of palm trees, boughs of leafy trees, and willows of the brook, and you shall rejoice before your God יהוה seven days. (41) You shall observe it as a festival of יהוה for seven days in the year; you shall observe it in the seventh month as a law for all time, throughout the ages. (42) You shall live in booths seven days; all citizens in Israel shall live in booths, (43) in order that future generations may know that I made the Israelite people live in booths when I brought them out of the land of Egypt—I, your God יהוה. (44) So Moses declared to the Israelites the set times of יהוה.
Arba Minim
(יד) וַֽיִּמְצְא֖וּ כָּת֣וּב בַּתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֤ה יְהֹוָה֙ בְּיַד־מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר֩ יֵשְׁב֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֧ל בַּסֻּכּ֛וֹת בֶּחָ֖ג בַּחֹ֥דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃ (טו) וַאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכׇל־עָרֵיהֶם֮ וּבִירוּשָׁלַ֣͏ִם לֵאמֹר֒ צְא֣וּ הָהָ֗ר וְהָבִ֙יאוּ֙ עֲלֵי־זַ֙יִת֙ וַעֲלֵי־עֵ֣ץ שֶׁ֔מֶן וַעֲלֵ֤י הֲדַס֙ וַעֲלֵ֣י תְמָרִ֔ים וַעֲלֵ֖י עֵ֣ץ עָבֹ֑ת לַעֲשֹׂ֥ת סֻכֹּ֖ת כַּכָּתֽוּב׃ {ס} (טז) וַיֵּצְא֣וּ הָעָם֮ וַיָּבִ֒יאוּ֒ וַיַּעֲשׂוּ֩ לָהֶ֨ם סֻכּ֜וֹת אִ֤ישׁ עַל־גַּגּוֹ֙ וּבְחַצְרֹ֣תֵיהֶ֔ם וּבְחַצְר֖וֹת בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים וּבִרְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הַמַּ֔יִם וּבִרְח֖וֹב שַׁ֥עַר אֶפְרָֽיִם׃ {ס}
(14) They found written in the Teaching that the LORD had commanded Moses that the Israelites must dwell in booths during the festival of the seventh month, (15) and that they must announce and proclaim throughout all their towns and Jerusalem as follows, “Go out to the mountains and bring leafy branches of olive trees, pine trees, myrtles, palms and [other] leafy trees to make booths, as it is written.” (16) So the people went out and brought them, and made themselves booths on their roofs, in their courtyards, in the courtyards of the House of God, in the square of the Water Gate and in the square of the Ephraim Gate.
Harvest
(ב) וחג האסיף תקופת השנה. באמת חג הסוכות מיבעי בשביעית שהרי אז אין אסיף. אלא כתיב חג האסיף משום התקופה דכתיב כאן כדאי׳ בסנהדרין די״ד שתהא התקופה באה דוקא בחוה״מ שאפשר לאסוף דבר האבד מיהא. וכ״ז הגיע אחר העגל. דקודם מעשה העגל לא באו שתי רגלים אלו אלא בשביל שהמה בטבע המדינה לחוג בעת קציר ואסיף. ולא בא הכתוב להזהיר עליהם אלא שיהיו חג לה׳. אבל אם לא היה חג ברצון האדם. אינו מבואר אם הדין לעשות כלל חג לשם מצוה וא״כ בשביעית אין בו חגים אלו. אבל אחר העגל הזהירם לעשות רגלים גם בשביעית כדי שיבואו ברגל לעזרה להשריש עבודה ואמונה:
Hakafot
(כג) בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בְּלוּלְבֵיהֶן בִּידֵיהֶן פַּעַם אַחַת וְאוֹמְרִין (תהילים קיח כה) "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא". (תהילים קיח כה) "אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא". וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. וּכְבָר נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת לְהַנִּיחַ תֵּבָה בְּאֶמְצַע בֵּית הַכְּנֶסֶת וּמַקִּיפִין אוֹתָהּ בְּכָל יוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ:
(23) On each day of the festival, they would walk around the altar once, carrying their lulavim in their hands, reciting: "Please, God, save us. Please, God, grant us success" [Psalms 118:25]. On the seventh day, they would walk around the altar seven times. It has become universally accepted Jewish custom to place the ark in the center of the synagogue and walk around it each day, as they walked around the altar in remembrance of the Temple [service].
Hoshanot
(כב) הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם: וְיִהְיוּ דְּבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְיָ קְרוֹבִים אֶל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ: לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד:
(22) Deliver and bless Your people; tend them and sustain them forever (Psalms 28:9). And may these words of mine, which I have offered in supplication before the Lord, be close to the Lord our God day and night, that He may provide for His servant and for His people Israel, according to each day’s needs. In order that all the peoples of the earth may know that the Lord alone is God, there is no other (I Kings 8:59-60).
Hoshanah Rabbah
(ג) וביום חמישי של חולו של מועד שהוא הושענא רבה מתפללין כשאר ימי חולו של מועד. ויש מקומות שנוהגין להוסיף הודו לה' קראו בשמו ואומר יוצר של שבת ואומר במוסף כתר כמו בימים טובים ואע"פ שהוא חול. ומנהג יפה הוא. והטעם מפני שהוא סוף החג וההקפה ותשלום שבעים פרים. ועוד כי ביום זה הוא קיום החתימה שאנו מבקשין מלפני הבורא ביום הכפורים שיחתמנו לחיים ועל כן נוהגין להוסיף הודו לה' ויוצר של שבת וכתר שאנו חושבים אותו כיום טוב. וגם נוהגין לומר כשמחזירין ס"ת למנצח מזמור לדוד שיר לך דומיה תהלה וגו' מפני שמזכיר בו רצויים על המים שהם מענין היום כי למחר מתחילין לשאול את הגשמים בתפלה. וגם אומר בו פשעינו אתה תכפרם שהיום הוא קיום החתימה כמו שאמרנו.
(ד) ומקיפין התיבה שבע פעמים כנגד ז' רקיעים. ויש אומרים כנגד שבע פעמים שסבבו יריחו. ויש סמך לזה מהמסרה כי תמצא שני ואסובבה במסרה ואלו הן אקומה נא ואסובבה בעיר' ואסובבה את מזבחך ה', כלו' כנגד שסבבתי עיר יריחו שבע פעמים אסובבה מזבחך.
(ה) ומרבים בתחנונים ורצויים על המים ונוטלין ערבה חוץ מן הערבה שיש בלולב והיא זכר למקדש שהיו מקיפין בו ביום את המזבח בערבה.
Relationship (Why)
Ananei Kavod
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר עַנְנֵי כָבוֹד הָיוּ. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר סוּכּוֹת מַמָּשׁ עָשׂוּ לָהֶם, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? דְּתַנְיָא: ״כִּי בַסּוּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, עַנְנֵי כָבוֹד הָיוּ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: סוּכּוֹת מַמָּשׁ עָשׂוּ לָהֶם. הָנִיחָא לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אֶלָּא לְרַבִּי עֲקִיבָא מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?
The Gemara asks: This works out well according to the one who said that the sukkot mentioned in the verse: “I made the children of Israel to reside in sukkot” (Leviticus 23:43), were clouds of glory, as it is reasonable that the roofing of the sukka is modeled after clouds. However, according to the one who said that the children of Israel established for themselves actual sukkot in the desert, and the sukkot of today commemorate those, what can be said? According to that opinion, there is no connection between a sukka and a cloud. As it is taught in a baraita that the verse states: “I made the children of Israel to reside in sukkot”; these booths were clouds of glory, this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: They established for themselves actual sukkot. This works out well according to Rabbi Eliezer; however, according to Rabbi Akiva what can be said?
Zman Simchateinu
(לא) ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית וכו' (בראשית לג יז). יש לפרש בפסוק הזה כמה רמזים, כי על פי פשוטו צריך גם כן להבין מה חידשה לנו התורה בהודיענו זה. ויש לפרש על חג הסוכות שהוא זמן שמחתנו לשמוח לפני י"י אלקינו, להורות כי זה כל האדם לעבוד את הש"י, וכל קנינים המדומים שבעולם הזה הם חולפים ועוברים כסוכה בכרם, על כן נצטוינו אז בזמן השמחה לישב בסוכה ולשמוח לפני י"י כי זה עיקר. ונרמז "ויעקב נסע סכתה, היינו כללות האומה הנקרא יעקב, כשנוסע סוכותה ר"ל כשהגיע עד חג הסוכות, אז "ויבן לו בית, כבר ידעת (ספר יצירה) כי אות נקרא "אבן ותיבה "בית, אם כן כל אות במילואו גם כן נקרא בית, כיון שהיא תיבה כזה "אלף "בית. ואם כן נרמז בכאן ויבן לו בית, שבונה לעצמו בתים מתיבת יעקב, דהיינו במילואו כזה "יוד "עיין "קוף "בית, בגימטריא "תשמח. להורות שאז הוא זמן שמחתנו לשמוח בהש"י, ואז נשתלם שם יעקב במילואו וטובו. "ולמקנהו, היינו קנית העולם עשה סוכות, ר"ל על ידי השמחה בי"י מתבונן שכל הקנינים שבעולם הם דמיון סוכות אשר בין לילה היו וכו', וזהו "עשה שעושה אותם במחשבתו כלא ואפס דמיון סוכה בלי קביעות, על כן קרא שם "המקום של כל העולם סוכות (שאין לו קביעות). ויהיה גם כן המילוי יעקב לבד זולת הפשוט בגימטריא "ימתיקו, שאז ממתקים הדינים כנודע מכוונת הסוכות, וזהו ויבן לו "בית. וזהו ולמקנהו (ר"ל לאותיות הפשוטות שלו שהם קנינו בעצם), עשה "סוכות, היינו יעקב בגימטריא ב' פעמים "סוכה, להורות דבאיתערותא דלתתא איתער עובדא דלעילא תרין סוכות, אימא עילאה לחפייא על זעיר ונוקב', ואימא תתאה לחפייא על בניה, והבן:
Setting (How)
Dimensions
(א) סֻכָּה שֶׁהִיא גְבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, פְּסוּלָה. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. וְשֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְשֶׁאֵין לָהּ שְׁלֹשָׁה דְּפָנוֹת, וְשֶׁחַמָּתָהּ מְרֻבָּה מִצִּלָּתָהּ, פְּסוּלָה. סֻכָּה יְשָׁנָה, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין. וְאֵיזוֹ הִיא סֻכָּה יְשָׁנָה, כָּל שֶׁעֲשָׂאָהּ קֹדֶם לֶחָג שְׁלשִׁים יוֹם. אֲבָל אִם עֲשָׂאָהּ לְשֵׁם חָג, אֲפִלּוּ מִתְּחִלַּת הַשָּׁנָה, כְּשֵׁרָה:
(1) A sukka, i.e., its roofing, which is the main and most crucial element of the mitzva, that is more than twenty cubits high is unfit. Rabbi Yehuda deems it fit. Similarly, a sukka that is not even ten handbreadths high, and one that does not have three walls, and one whose sunlight that passes through its roofing is greater than its shade are unfit. With regard to an old sukka, Beit Shammai deem it unfit for the mitzva of sukka and Beit Hillel deem it fit. And which is considered an old sukka? It is any booth that one established thirty days or more prior to the Festival without expressly designating that it was for the mitzva of sukka. In that case, the assumption is that he constructed it for some other purpose. However, if he established it expressly for the sake of the festival of Sukkot, even if he constructed it at the beginning of the previous year, it is fit for use in the fulfillment of the mitzva of sukka, even according to Beit Shammai.
Lulav and Etrog
משנה: רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר שְׁלשָׁה הֲדַסִּים וּשְׁתֵּי עֲרָבוֹת לוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם קְטוּמִים וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ קָטוּם. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן קְטוּמִים. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁלּוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד כָּךְ הֲדַַס אֶחָד וַעֲרָבָה אַחַת: הלכה: רִבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּרַשׁ. פְּרִ֨י עֵ֤ץ הָדָר֙ אֶחָד. כַּפּוֹת תְּמָרִ֔ים אֶחָד. וַֽעֲנַ֥ף עֵץ־עָבוֹת שְׁלֹשָׁה. וְעַרְבֵי־נָחַ֑ל שְׁתַּיִם. וּשְׁתֵּי דְּלִיּוֹת. אַחַת שֶׁאֵינָהּ קְטוּמָה. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר. אֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן קְטוּמִין. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. כְּמַה דְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל מַרְבֶּה בַהֲדַס יַרְבֶּה בִשְׁאָר כָּל־הַמִּינִין. אֲמַר לֵיהּ. מִיסְבּוֹר אַתְּ סְבַר. עָל דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל קָטוּם הָדָר. וְהָא תַנִּינָן. רִבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר אֲפִלּוּ שְׁלָשְׁתָּן קְטוּמִין. לֵית בַּר נַשׁ אֲמַר. אֲפִילּוּ. אֶלָּא דְהוּא מוֹדֶה עַל קַדְמִיתָא. רִבִּי חַגַּיי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. מַה בָא רִבִּי טַרְפוֹן לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָמַר לֵיהּ. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל לֹא סָבַר קָטוּם הִדּוּר. וְרִבִּי טַרְפוֹן סָבַר קָטוּם הִדּוּר. רִבִּי יָסָא כַד סְלַק לְהָכָא חַמְתּוֹן מְבַחֲרִין הֲדַסָּה. אָמַר. לָמָּה בְנֵי מַעֲרָבָא מְבַחֲרִין הֲדַסָּה. וְלֹא שְׁמִיעַ דְּאָמַר רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וַֽאֲשֶׁ֣ר יַשְׁמִ֗יעוּ וְיַֽעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בְּכָל־עָֽרֵיהֶם֘ וגו'. לֹא הִיא הֲדַס֙ וְלֹא הִיא עֵ֣ץ עָבוֹת. אֶלָּא הֲדַס לְסוּכָּה. וְעֵץ עָבוֹת לְלוּלָב. רִבִּי זְעוּרָה הֲוָה תְקַע לָהּ.
MISHNAH: Rebbi Ismael says, three myrtle branches and two willow twigs, one lulav and one etrog; even two truncated and one not chopped off. Rebbi Tarphon says, even all three truncated. Rebbi Aqiba says, just as there is one lulav and one etrog so there is one myrtle branch and one willow twig. HALAKHAH: “Rebbi Ismael explained, a fruit of the splendor tree, one. Date-palm roped, one. A branch of the rope tree, three. And brook-willows, two. And two lifted ones; one which is not truncated. Rebbi Tarphon says, even if all three are truncated.” Rebbi Abba bar Mamal asked before Rebbi Immi: Since Rebbi Ismael adds for the myrtle, should he not add for the other kinds? He answered, you are thinking that Rebbi Ismael thinks that truncated is splendor, and we have stated, “Rebbi Tarphon says, even if all three are truncates.” Nobody says “even” if he does not accept the preceding statement. Rebbi Ḥaggai asked before Rebbi Jose: What does Rebbi Tarphon add to the words of Rebbi Ismael? He answered him, Rebbi Ismael does not think that truncated is splendor, but Rebbi Tarphon thinks that truncated is splendor. When Rebbi Yasa came up here he saw them being selective about myrtle branches. He said, why are the Westerners selective about myrtle branches? He had not heard thar Rebbi Simon said in the name of Rebbi Joshua ben Levi: And they made known and proclaimed in all cities etc. Myrtle is not the same as rope tree, but myrtle is for the sukkah, and rope tree for the lulav. Rebbi Ze`ira blew it.
Decorating
בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַהוּ לְהִסְתַּפֵּק מִנּוֹיֵי סוּכָּה כׇּל שִׁבְעָה? אֲמַר לֵיהּ: הֲרֵי אָמְרוּ אָסוּר לְהַרְצוֹת מָעוֹת כְּנֶגֶד נֵר חֲנוּכָּה. אָמַר רַב יוֹסֵף: מָרֵיהּ דְּאַבְרָהָם! תָּלֵי תַּנְיָא בִּדְלָא תַּנְיָא. סוּכָּה תַּנְיָא, חֲנוּכָּה לָא תַּנְיָא. דְּתַנְיָא: סִכְּכָהּ כְּהִלְכָתָהּ וְעִיטְּרָהּ בִּקְרָמִים וּבִסְדִינִין הַמְצוּיָּירִין, וְתָלָה בָּהּ אֱגוֹזִים, אֲפַרְסְקִין, שְׁקֵדִים וְרִמּוֹנִים, וּפַרְכִּילֵי עֲנָבִים וַעֲטָרוֹת שֶׁל שִׁבֳּלִים, יֵינוֹת, (שֶׁל) שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת — אָסוּר לְהִסְתַּפֵּק מֵהֶן עַד מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג. וְאִם הִתְנָה עֲלֵיהֶן — הַכֹּל לְפִי תְּנָאוֹ! — אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: אֲבוּהוֹן דְּכוּלְּהוּ דָּם.
The Gemara relates that they raised a dilemma before Rabbi Yehoshua ben Levi: What is the halakha with regard to using decorations of a sukka all seven days of the festival of Sukkot? He said to them: They already said in a similar vein that it is prohibited to count money opposite the Hanukkah light, which proves that one may not use the object of a mitzva for another purpose. Rav Yosef replied in surprise: Master of Abraham! He makes that which was taught dependent upon that which was not taught. As, with regard to sukka, the prohibition to enjoy use of its decorations was taught in a baraita, and the prohibition to enjoy use of the Hanukkah lights was not taught in a baraita at all. As it was taught in a Tosefta in tractate Sukka: With regard to one who roofed the sukka in accordance with its halakhic requirements, and decorated it with colorful curtains and sheets, and hung in it ornamental nuts, peaches, almonds, and pomegranates, and grape branches [parkilei], and wreaths of stalks of grain, wines, oils, and vessels full of flour, it is prohibited to use them until the conclusion of the last day of the Festival. And, if before he hung the decorations he stipulated with regard to them that he will be permitted to use them even during the Festival, everything is according to his stipulation, and he is permitted to use them. In any case, since the prohibition to benefit from the Hanukkah light is not explicitly taught, a proof should not be cited from there to resolve the dilemma with regard to sukka decorations. Rather, Rav Yosef said: There is no need to bring a proof for the halakhot of sukka from the Hanukkah light. Rather, the paradigm of them all is blood. The verse with regard to the covering of the blood of slaughter is the original source from which the prohibition to treat mitzvot with contempt is derived.
Hospitality
(פד) עוד כתב הרמב"ם, חייב אדם להיות שמח וטוב במועד הוא ואשתו ובניו וכל הנלוים אליו. כיצד משמחים הקטנים, נותן להם קליות ואגוזים. והנשים, קונה להם בגדים ותכשיטים כפי ממונו. וחייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים. אבל מי שנועל דלתי ביתו ואוכל ושותה עם בניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה, אלא שמחת כרסו, ועל אלו נאמר (הושע ט, ד) זבחיהם כלחם אונים להם וגו', עד כאן לשונו:
(פה) מצאתי בשם בעל היריאים ז"ל, למדנו מכאן שכל שמחה הראויה וכל דבר שמחה המשמחו חייב אדם לעשות ברגל בכל דבר שלבבו מוציא שמחה וקורת רוח, כאכילה ושתייה וטיול וכל דבר ששמחה היא לו חייב אדם לעשות. וכשם שחייב לשמוח בעצמו, כך חייב לשמח בניו ובנותיו ובני ביתו, שנאמר (דברים טו, יד) ושמחת בחגיך אתה ובנך ובתך. וכשם שחייב לשמח בניו ובנותיו ובני ביתו, כך חייב לשמח את אחרים עמו, שנאמר (שם טו, יא) והלוי אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך, אמר הקב"ה, ארבע בני בתים, יש לך בנך, ובתך, ועבדך, ואמתך. אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך. וכן בעזרא הוא אומר (נחמיה ח, י), לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, עד כאן לשונו:
Arai
(ה) כֵּיצַד הִיא מִצְוַת הַיְשִׁיבָה בַּסֻּכָּה. שֶׁיִּהְיֶה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְדָר בַּסֻּכָּה כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא דָּר בְּבֵיתוֹ בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. וְכָל שִׁבְעַת הַיָּמִים עוֹשֶׂה אָדָם אֶת בֵּיתוֹ עַרְאַי וְאֶת סֻכָּתוֹ קֶבַע שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג מב) "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים". כֵּיצַד. כֵּלִים הַנָּאִים וּמַצָּעוֹת הַנָּאוֹת בַּסֻּכָּה. וּכְלֵי שְׁתִיָּה כְּגוֹן אֲשִׁישׁוֹת וְכוֹסוֹת בַּסֻּכָּה. אֲבָל כְּלֵי אֲכִילָה כְּגוֹן קְדֵרוֹת וּקְעָרוֹת חוּץ לַסֻכָּה. הַמְּנוֹרָה בַּסֻּכָּה. וְאִם הָיְתָה סֻכָּה קְטַנָּה מַנִּיחָהּ חוּץ לַסֻּכָּה:
(ו) אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין וִישֵׁנִים בַּסֻּכָּה כָּל שִׁבְעָה בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּלַּיְלָה. וְאָסוּר לֶאֱכל סְעֻדָּה חוּץ לַסֻכָּה כָּל שִׁבְעָה אֶלָּא אִם אָכַל אֲכִילַת עֲרַאי כְּבֵיצָה אוֹ פָּחוֹת אוֹ יֶתֶר מְעַט. וְאֵין יְשֵׁנִים חוּץ לַסֻכָּה אֲפִלּוּ שְׁנַת עֲרַאי. וּמֻתָּר לִשְׁתּוֹת מַיִם וְלֶאֱכל פֵּרוֹת חוּץ לַסֻּכָּה. וּמִי שֶׁיַּחֲמִיר עַל עַצְמוֹ וְלֹא יִשְׁתֶּה חוּץ לַסֻכָּה אֲפִלּוּ מַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:
(ז) אֲכִילָה בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן בַּסֻּכָּה חוֹבָה. אֲפִלּוּ אָכַל כְּזַיִת פַּת יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. מִכָּאן וְאֵילָךְ רְשׁוּת. רָצָה לֶאֱכל סְעֻדָּה סוֹעֵד בַּסֻּכָּה. רָצָה אֵינוֹ אוֹכֵל כָּל שִׁבְעָה אֶלָּא פֵּרוֹת אוֹ קְלָיוֹת חוּץ לַסֻּכָּה אוֹכֵל כְּדִין אֲכִילַת מַצָּה בְּפֶסַח:
(5) How must the mitzvah of dwelling in the sukkah be fulfilled? A person must eat, drink, and live in the sukkah throughout all seven days [of the festival], both during the day and at night, in the same manner as he dwells in his home throughout the year. During these seven days, he must consider his house as a temporary dwelling and the sukkah as his permanent home, as [Leviticus 23:42] states: "You shall dwell in sukkot for seven days." What does this imply? His attractive utensils and attractive bedding [should be brought] to the sukkah. His drinking utensils - i.e., his cups and crystal pitchers - [should be brought] to the sukkah. However, utensils used for food - i.e., pans and plates - [may be left] outside the sukkah. A candelabra [should be brought] to the sukkah. However, if the sukkah is small, it should be left outside the sukkah.
(6) We should eat, drink, and sleep in the sukkah through the entire seven days [of the festival], both during the day and at night. It is forbidden to eat a meal outside the sukkah for the entire seven [day period]. However, [there is no prohibition] if one eats a snack the measure of a k'beitzah or less, or even slightly more. One may not sleep outside the sukkah at all, even a brief nap. It is permissible to drink water and eat fruit outside the sukkah. However, a person who follows the stringency of not drinking even water outside the sukkah is worthy of praise.
(7) Eating in the sukkah on the first night of the festival is an obligation. If a person eats merely a k'zayit of bread, he fulfills his obligation. Afterwards, [the matter is left to one's] volition. If one desires to eat a meal, one must eat it in the sukkah. If one desires, throughout the seven [days of the festival], one may eat only fruit or roasted grain outside of the sukkah. The same laws apply as those regarding the eating of matzah on Pesach.
Water
(ט) נִסּוּךְ הַמַּיִם כֵּיצַד. צְלוֹחִית שֶׁל זָהָב מַחֲזֶקֶת שְׁלשֶׁת לֻגִּים הָיָה מְמַלֵּא מִן הַשִּׁלּוֹחַ. הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַמַּיִם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לִשְׂמֹאלוֹ, שְׁנֵי סְפָלִים שֶׁל כֶּסֶף הָיוּ שָׁם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל סִיד הָיוּ, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מֻשְׁחָרִין פְּנֵיהֶם מִפְּנֵי הַיָּיִן. וּמְנֻקָּבִין כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין דַּקִּין, אֶחָד מְעֻבֶּה וְאֶחָד דַּק, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם כָּלִין בְּבַת אַחַת. מַעֲרָבִי שֶׁל מַיִם, מִזְרָחִי שֶׁל יָיִן. עֵרָה שֶׁל מַיִם לְתוֹךְ שֶׁל יַיִן, וְשֶׁל יַיִן לְתוֹךְ שֶׁל מַיִם, יָצָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּלֹג הָיָה מְנַסֵּךְ כָּל שְׁמֹנָה. וְלַמְנַסֵּךְ אוֹמְרִים לוֹ, הַגְבַּהּ יָדֶךָ, שֶׁפַּעַם אַחַת נִסֵּךְ אֶחָד עַל גַּבֵּי רַגְלָיו, וּרְגָמוּהוּ כָל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶן:
(9) With regard to the rite of water libation performed in the Temple during the Festival, how was it performed? One would fill a golden jug with a capacity of three log with water from the Siloam pool. When those who went to bring the water reached the Gate of the Water, so called because the water for the libation was brought through this gate leading to the Temple courtyard, they sounded a tekia, sounded a terua, and sounded another tekia as an expression of joy. The priest ascended the ramp of the altar and turned to his left. There were two silver basins there into which he poured the water. Rabbi Yehuda said: They were limestone basins, but they would blacken due to the wine and therefore looked like silver. The two basins were perforated at the bottom with two thin perforated nose-like protrusions. One of the basins, used for the wine libation, had a perforation that was broad, and one, used for the water libation, had a perforation that was thin, so that the flow of both the water and the wine, which do not have the same viscosity, would conclude simultaneously. The basin to the west of the altar was for water, and the basin to the east of the altar was for wine. However, if one poured the contents of the basin of water into the basin of wine, or the contents of the basin of wine into the basin of water, he fulfilled his obligation, as failure to pour the libation from the prescribed location does not disqualify the libation after the fact. Rabbi Yehuda says: The basin for the water libation was not that large; rather, one would pour the water with a vessel that had a capacity of one log on all eight days of the Festival and not only seven. And the appointee says to the one pouring the water into the silver basin: Raise your hand, so that his actions would be visible, as one time a Sadducee priest intentionally poured the water on his feet, as the Sadducees did not accept the oral tradition requiring water libation, and in their rage all the people pelted him with their etrogim.
Ushpizin
Zohar, Emor 43:276
(ז) תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּבַר נָשׁ יָתִיב בְּמָדוֹרָא דָּא, צִלָּא דִּמְהֵימְנוּתָא, שְׁכִינְתָּא פַּרְסָא גַּדְפָהָא עָלֵיהּ מִלְּעֵילָּא, וְאַבְרָהָם וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקַיָּיא אָחֳרָנִין שַׁוְיָין מָדוֹרֵיהוֹן עִמֵּיהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא, אַבְרָהָם וַחֲמִשָּׁה צַדִּיקַיָּיא, וְדָוִד מַלְכָּא, שַׁוְיָין מָדוֹרֵיהוֹן עִמֵּיהּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. שִׁבְעַת יָמִים כְּתִיב, וְלָא בְּשִׁבְעַת יָמִים. כְּגַוְונָא דָּא כְּתִיב, (שמות ל״א:י״ז) כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְיָ' אֶת הַשָּׁמַיִם וְגוֹ'. וּבָעֵי בַּר נָשׁ לְמֶחְדֵּי בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, בְּאַנְפִּין נְהִירִין, בְּאוּשְׁפִּיזִין אִלֵּין דְּשַׁרְיָין עִמֵּיהּ.
Kohelet
(לו) סוכות — שבת חוה״מ בשחרית יקראו ״קהלת״, בחג הסוכות שהוא מורה, כי החזקת גוף ורוח האומה היא ע״י ה׳, למען דעת, כי מבלעדי ה׳ והחזקתו, כל. התחרות רוח אנוש, כל מעשה אנוש ותחבולותיו ופרי יגיע כוחו ועוצם ידו, אך מהבל המה גם יחד.
Context (When/Where)
Four Walls
(ב) (סוכה לנצח)בדורות האחרונים החלו לייצר 'סוכות לנצח', היינו סוכות שמסגרתן מברזל ודפנותיהן מיריעות בד עבה (ברזנט). סוכות אלו מצויות מפני שזול לייצר אותן ולשווקן, קל לבנותן ולפרקן, ונוח לאחסנן. אלא שיש מפוסקי זמננו שפקפקו בכשרותן, מפני שלדעתם דפנות הסוכה צריכות להיות יציבות, וכאשר הרוח מניעה אותם אנה ואנה, הן פסולות.
(ג) אמנם להלכה, סוכות אלה כשרות, מפני שכל מה שהזהירו הראשונים הוא, שלא לעשות דפנות מיריעות שאינן מחוברות למטה, וכשהרוח נושבת בהן, הן עולות מעל שלושה טפחים מהקרקע ונפסלות בכך מלשמש דופן. ואף יש חשש שמא הרוח תנתק אותם לגמרי ממקום חיבורן. אבל ב'סוכות לנצח' אין חשש כזה, שכן היריעות מחוברות היטב מכל צדדיהן. ולכן סוכות אלו כשרות ואפשר לברך על הישיבה בהן. והרוצים להדר, מוסיפים בהן מוטות כדי ליצור דופן על ידי 'לבוד'.
(2) In recent times, people have begun to make sukkot with metal frames and walls made out of various types of thick cloth and fabric, like canvas, polyester, and plastics (often with brand names like Pe’er Lanetzach and Ease-Lock Supreme). These sukkot are popular because they are cheap to make, easy to market, simple to put up and take down, and convenient to store. However, some contemporary poskim question their validity because sukka walls must be stable. If they can be blown back and forth by the wind, they are invalid.
(3) Nevertheless, in practice, these sukkot are kosher. The Rishonim objected to fabric walls that were not fastened at the bottom, so when wind blows, the walls rose more than 3 tefaḥim from the ground, invalidating them as walls. There was also the possibility that the wind would blow them away entirely. However, neither of these concerns applies to contemporary sukkot, since the fabric is fastened well all the way around. Therefore, these sukkot are kosher and the berakha may be recited in them. Those who are fastidious may add poles to create lavud walls.
Simchat Beit HaShoeva
מַתְנִי׳ מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו. בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג יָרְדוּ לְעֶזְרַת נָשִׁים, וּמְתַקְּנִין שָׁם תִּיקּוּן גָּדוֹל. מְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם, וְאַרְבָּעָה סְפָלִים שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶם, וְאַרְבָּעָה סוּלָּמוֹת לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד, וְאַרְבָּעָה יְלָדִים מִפִּירְחֵי כְהוּנָּה וּבִידֵיהֶם כַּדִּים שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לוֹג שֶׁהֵן מְטִילִין לְכׇל סֵפֶל וָסֵפֶל. מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי כֹהֲנִים וּמֵהֶמְיָינֵיהֶן, מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין, וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין. וְלֹא הָיָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מְאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה. חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִין בִּפְנֵיהֶם בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר שֶׁבִּידֵיהֶן, וְאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶם דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת. וְהַלְוִיִּם בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצוֹצְרוֹת וּבִכְלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר, עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה (מַעֲלוֹת) שֶׁבַּתְּהִלִּים, שֶׁעֲלֵיהֶן לְוִיִּם עוֹמְדִין בִּכְלֵי שִׁיר וְאוֹמְרִים שִׁירָה. וְעָמְדוּ שְׁנֵי כֹהֲנִים בְּשַׁעַר הָעֶלְיוֹן שֶׁיּוֹרֵד מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בִּידֵיהֶן, קָרָא הַגֶּבֶר — תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. הִגִּיעוּ לְמַעֲלָה עֲשִׂירִית — תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה — תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. (הִגִּיעוּ לַקַּרְקַע — תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ.) הָיוּ תּוֹקְעִין וְהוֹלְכִין עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְשַׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח. הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח — הָפְכוּ פְּנֵיהֶן מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב וְאָמְרוּ: אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה — ״אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הַהֵיכָל וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה וּמִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה לַשֶּׁמֶשׁ״, וְאָנוּ לְיָהּ עֵינֵינוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָיוּ שׁוֹנִין וְאוֹמְרִין: אָנוּ לְיָהּ, וּלְיָהּ עֵינֵינוּ.
MISHNA: One who did not see the Celebration of the Place of the Drawing of the Water never saw celebration in his days. This was the sequence of events: At the conclusion of the first Festival day the priests and the Levites descended from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, where they would introduce a significant repair, as the Gemara will explain. There were golden candelabra atop poles there in the courtyard. And there were four basins made of gold at the top of each candelabrum. And there were four ladders for each and every pole and there were four children from the priesthood trainees, and in their hands were pitchers with a capacity of 120 log of oil that they would pour into each and every basin. From the worn trousers of the priests and their belts they would loosen and tear strips to use as wicks, and with them they would light the candelabra. And the light from the candelabra was so bright that there was not a courtyard in Jerusalem that was not illuminated from the light of the Place of the Drawing of the Water. The pious and the men of action would dance before the people who attended the celebration, with flaming torches that they would juggle in their hands, and they would say before them passages of song and praise to God. And the Levites would play on lyres, harps, cymbals, and trumpets, and countless other musical instruments. The musicians would stand on the fifteen stairs that descend from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, corresponding to the fifteen Songs of the Ascents in Psalms, i.e., chapters 120–134, and upon which the Levites stand with musical instruments and recite their song. And this was the ceremony of the Water Libation: Two priests stood at the Upper Gate that descends from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, with two trumpets in their hands. When the rooster crowed at dawn, they sounded a tekia, and sounded a terua, and sounded a tekia. When they who would draw the water reached the tenth stair the trumpeters sounded a tekia, and sounded a terua, and sounded a tekia, to indicate that the time to draw water from the Siloam pool had arrived. When they reached the Women’s Courtyard with the basins of water in their hands, the trumpeters sounded a tekia, and sounded a terua, and sounded a tekia. When they reached the ground of the Women’s Courtyard, the trumpeters sounded a tekia, and sounded a terua, and sounded a tekia. They continued sounding the trumpets until they reached the gate through which one exits to the east, from the Women’s Courtyard to the eastern slope of the Temple Mount. When they reached the gate through which one exits to the east, they turned from facing east to facing west, toward the Holy of Holies, and said: Our ancestors who were in this place during the First Temple period who did not conduct themselves appropriately, stood “with their backs toward the Sanctuary of the Lord, and their faces toward the east; and they worshipped the sun toward the east” (Ezekiel 8:16), and we, our eyes are to God. Rabbi Yehuda says that they would repeat and say: We are to God, and our eyes are to God.
Rain
(א) מֵאֵימָתַי מַזְכִּירִין גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מִיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. הוֹאִיל וְאֵין הַגְּשָׁמִים אֶלָּא סִימַן קְלָלָה בֶּחָג, לָמָּה מַזְכִּיר. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי לִשְׁאוֹל, אֶלָּא לְהַזְכִּיר מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם בְּעוֹנָתוֹ. אָמַר לוֹ, אִם כֵּן, לְעוֹלָם יְהֵא מַזְכִּיר:
(1) From when, i.e., from which date, does one begin to mention the might of the rains by inserting the phrase: He makes the wind blow and rain fall, in the second blessing of the Amida prayer? Rabbi Eliezer says: The phrase is inserted from the first Festival day of the festival of Sukkot. Rabbi Yehoshua says: From the last Festival day of the festival of Sukkot. Rabbi Yehoshua said to Rabbi Eliezer: Since rain is nothing other than a sign of a curse during the festival of Sukkot, as rainfall forces Jews to leave their sukkot, why should one mention the might of rain during this period? Rabbi Eliezer said to him: I too did not say that it is proper to request rain at this time, but it is proper only to mention the phrase: He makes the wind blow and rain fall, in its due time. Rabbi Yehoshua said to him: If so, i.e., if reciting the phrase does not constitute a request for rain, one should always mention rain, even in the summer.
Chanukah
ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה. ויקחו ערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו. ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה.
And from the Lord it was this, to purge the House on the same day that the nations defiled it, and it was the twenty-fifth day of the month of Kislev. And they celebrated the Festival to the Lord for eight days, like the festival of Sukkot, and they remembered the previous days when they celebrated of the festival of Sukkot in the mountains and in the caves, and they went out in the desolation/wildnerness, like wild beasts. And they took the willows of the brook and the branches of palm trees, they and sang a song of praise and thanksgiving to the Lord, who gave them courage and salvation to purify the temple of his holiness. And they sent a voice in all the cities of Judah to celebrate this festival every year.