וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃
God saw that the light was good, and God separated the light from the darkness.
וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
God called the dry land Earth and called the gathering of waters Seas. And God saw that this was good.
וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלְהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַחֹ֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
to dominate the day and the night, and to separate light from darkness. And God saw that this was good.
וַיִּבְרָ֣א אֱלֹהִ֔ים אֶת־הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כׇּל־נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה ׀ הָֽרֹמֶ֡שֶׂת אֲשֶׁר֩ שָׁרְצ֨וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְאֵ֨ת כׇּל־ע֤וֹף כָּנָף֙ לְמִינֵ֔הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
God created the great sea monsters, and all the living creatures of every kind that creep, which the waters brought forth in swarms, and all the winged birds of every kind. And God saw that this was good.
וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֩ אֶת־חַיַּ֨ת הָאָ֜רֶץ לְמִינָ֗הּ וְאֶת־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְאֵ֛ת כׇּל־רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃
God made wild beasts of every kind and cattle of every kind, and all kinds of creeping things of the earth. And God saw that this was good.
וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם הַשִּׁשִּֽׁי׃ {פ}
And God saw all that had been made, and found it very good. And there was evening and there was morning, the sixth day.
וּֽזְהַ֛ב הָאָ֥רֶץ הַהִ֖וא ט֑וֹב שָׁ֥ם הַבְּדֹ֖לַח וְאֶ֥בֶן הַשֹּֽׁהַם׃
(The gold of that land is good; bdellium is there, and lapis lazuli. )
וַיַּצְמַ֞ח יְהֹוָ֤ה אֱלֹהִים֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה כׇּל־עֵ֛ץ נֶחְמָ֥ד לְמַרְאֶ֖ה וְט֣וֹב לְמַאֲכָ֑ל וְעֵ֤ץ הַֽחַיִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַגָּ֔ן וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע׃
And from the ground God יהוה caused to grow every tree that was pleasing to the sight and good for food, with the tree of life in the middle of the garden, and the tree of knowledge of good and bad.
פני דוד בראשית פרשת ויחי
וירא מנוחה רומז לשבת יום מנוחה כלומר לקיים פו"ר יום מנוחה והטעם כי טוב רמז ליסוד ואת הארץ הכלה העליונה כי נעמה. ועם כל זה אם יארע לו ענין מחודש בתורה ויט שכמו לסבול אף בליל שבת לעסוק בתורה כמ"ש הר"ן. ולא עוד אלא שאינו רוצה ליהנות בכבוד תורה גדל פרע חלק במס עם הקהל וזהו ויהי למס עובד:
וירא מנוחה רומז לשבת יום מנוחה כלומר לקיים פו"ר יום מנוחה והטעם כי טוב רמז ליסוד ואת הארץ הכלה העליונה כי נעמה. ועם כל זה אם יארע לו ענין מחודש בתורה ויט שכמו לסבול אף בליל שבת לעסוק בתורה כמ"ש הר"ן. ולא עוד אלא שאינו רוצה ליהנות בכבוד תורה גדל פרע חלק במס עם הקהל וזהו ויהי למס עובד:
פנים יפות בראשית פרשת ויחי פרק מט
וזה שאמר בבני יששכר וירא מנוחה כי טוב רמז מנוחה לעולם העליון שהוא עולם שכלו שבת ומנוחה, ואמר כי טוב כענין שפירש"י בבראשית [א, ד] וירא את האור כי טוב גנזו לצדיקים לעתיד לבא, ואת הארץ כי נעמה הוא פירותיהם בעולם הזה, ועל כל זה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד, שלא היתה כונתו לא לקרן קיימת לעולם הבא ולא לעולם הזה כי אם לעבודת ה':
וזה שאמר בבני יששכר וירא מנוחה כי טוב רמז מנוחה לעולם העליון שהוא עולם שכלו שבת ומנוחה, ואמר כי טוב כענין שפירש"י בבראשית [א, ד] וירא את האור כי טוב גנזו לצדיקים לעתיד לבא, ואת הארץ כי נעמה הוא פירותיהם בעולם הזה, ועל כל זה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד, שלא היתה כונתו לא לקרן קיימת לעולם הבא ולא לעולם הזה כי אם לעבודת ה':
מאור ושמש בראשית פרשת ויחי
וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד. הענין הוא, דידוע (חגיגה יב א) אור שברא הקב"ה ביום ראשון - אדם צופה ומביט בה מסוף העולם עד סופו, וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. והענין, כי כל ימות החול מלובש האור והקדושה בכמה לבושים, ואי אפשר לראות האור והקדושה מפני ההתלבשות, אבל בבא שבת קודש - בא שבת בא מנוחה, ואז נתגלה האור הגנוז לצדיקים לכל אחד ואחד לפי מדריגתו. ואיתא בגמרא (ברכות נז ב) דשבת הוא אחד מששים בעולם הבא. נמצא, יש לכל אחד כור ואבן בחן לראות מדריגתו בעולם הבא; לפי הקדושה שיש לו בשבת קודש - כך יש לו ששים פעמים בעולם הבא. והכל לפום עבידתיה ועבודתו, מי שטרח ועמל בערב שבת - יאכל בשבת, כן לפי עבודתו עבודת הקודש בתורה ותפלה בעול מלכות שמים - כן נתגלה את האור כי טוב, אור הגנוז לצדיקים. ונקרא גם כן 'נשמה יתירה' שהוא מעולם העליון, לפום עבידתיה בששת ימי המעשה בתורה ותפלה בעול מלכות שמים - כן נותנים לו הנשמה יתירה.
וזה וירא מנוחה פירוש שבת קודש - בא שבת בא מנוחה, כי טוב פירוש, דאז נתגלה 'את האור כי טוב' - רב טוב הצפון לצדיקים. ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול פירוש, כשנוטה שכמו לסבול דהיינו כנזכר לעיל, שכמו ראשי תיבות שם כבוד מלכותו, לסבול היינו כשנושא עליו עול מלכות שמים, ועובד בעמל ויגיעה בתורה ותפלה, וסובל עליו עול מלכות שמים. ומפרש הפסוק ויהי למס עובד דהיינו היצר הרע נעשה לו עובד, כדכתיב (משלי יב ט) טוב נקלה ועבד לו, למס הוא רמז על היצר הרע, ונעשה לו עבד, כנ"ל.
וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס עבד. הענין הוא, דידוע (חגיגה יב א) אור שברא הקב"ה ביום ראשון - אדם צופה ומביט בה מסוף העולם עד סופו, וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. והענין, כי כל ימות החול מלובש האור והקדושה בכמה לבושים, ואי אפשר לראות האור והקדושה מפני ההתלבשות, אבל בבא שבת קודש - בא שבת בא מנוחה, ואז נתגלה האור הגנוז לצדיקים לכל אחד ואחד לפי מדריגתו. ואיתא בגמרא (ברכות נז ב) דשבת הוא אחד מששים בעולם הבא. נמצא, יש לכל אחד כור ואבן בחן לראות מדריגתו בעולם הבא; לפי הקדושה שיש לו בשבת קודש - כך יש לו ששים פעמים בעולם הבא. והכל לפום עבידתיה ועבודתו, מי שטרח ועמל בערב שבת - יאכל בשבת, כן לפי עבודתו עבודת הקודש בתורה ותפלה בעול מלכות שמים - כן נתגלה את האור כי טוב, אור הגנוז לצדיקים. ונקרא גם כן 'נשמה יתירה' שהוא מעולם העליון, לפום עבידתיה בששת ימי המעשה בתורה ותפלה בעול מלכות שמים - כן נותנים לו הנשמה יתירה.
וזה וירא מנוחה פירוש שבת קודש - בא שבת בא מנוחה, כי טוב פירוש, דאז נתגלה 'את האור כי טוב' - רב טוב הצפון לצדיקים. ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול פירוש, כשנוטה שכמו לסבול דהיינו כנזכר לעיל, שכמו ראשי תיבות שם כבוד מלכותו, לסבול היינו כשנושא עליו עול מלכות שמים, ועובד בעמל ויגיעה בתורה ותפלה, וסובל עליו עול מלכות שמים. ומפרש הפסוק ויהי למס עובד דהיינו היצר הרע נעשה לו עובד, כדכתיב (משלי יב ט) טוב נקלה ועבד לו, למס הוא רמז על היצר הרע, ונעשה לו עבד, כנ"ל.