סביב מה עוסק הראשון וסביב מה עוסק השני?
יְהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ ה' אֱלֹקַי[נו] וֵאלֹקֵי אֲבוֹתַי[נו] שֶׁתַּצִּילֵֽנִי[ו] הַיּוֹם וּבְכָל־יוֹם מֵעַזֵּי פָנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים מֵאָדָם רָע וּמֵחָבֵר רָע וּמִשָּׁכֵן רָע וּמִפֶּֽגַע רָע וּמִשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית מִדִּין קָשֶׁה וּמִבַּֽעַל דִּין קָשֶׁה, בֵּין שֶׁהוּא בֶן בְּרִית וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶן בְּרִית [ומדינה של גיהנם]
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה', אֱלֹקַי וֵאלֹקֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּצִּילֵנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם וָיוֹם, מֵעַזֵּי פָנִים, וּמֵעַזּוּת פָּנִים, מֵאָדָם רָע, מִיֵּצֶר רָע, מֵחָבֵר רָע, מִשָּׁכֵן רָע, מִפֶּגַע רָע, מֵעַיִן הָרָע, וּמִלָּשׁוֹן הָרָע, [ממלשינות, מעדות שקר, משנאת הבריות, מעלילה ומיתה משונה, מחולאים רעים, ממקרים רעים, ומשטן המשחית] מִדִּין קָשֶׁה, וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה, בֵּין שֶׁהוּא בֶן־בְּרִית, וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶן־בְּרִית:
שתצילנו ל' רבי כצ"ל דאמרינן (ברכות ל) לעולם לישתף אינש נפשי בהדי צבורא וכ"ה בגמרא
יהי רצון וגו' שתצילני. תפלת רבינו הקדוש בתר צלותי' (ברכות, ט"ז, ב') ושם הגירסא בל' רבים אלקינו וגו' שתצילנו וגו' וכ"ה בסדור הספרדים, אבל בשבת ל' ע"ב הגירסא ל' יחיד, וכן הגי' בש"ס כת:י מינכען משנת ק"ג בברכות ושבת, וכ"ה בילקוט משלי רמז תתקס"א, וכ"ה בסדור רב עמרם ובאבודרהם, ובמחזור ויטרי ובסדורי התימנים אלקינו שתצילני.
רַבִּי בָּתַר צְלוֹתֵיהּ אָמַר הָכִי: ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּצִּילֵנוּ מֵעַזֵּי פָּנִים וּמֵעַזּוּת פָּנִים, מֵאָדָם רָע, וּמִפֶּגַע רָע, מִיֵּצֶר רָע, מֵחָבֵר רָע, מִשָּׁכֵן רָע, וּמִשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית, וּמִדִּין קָשֶׁה וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה, בֵּין שֶׁהוּא בֶּן בְּרִית בֵּין שֶׁאֵינוֹ בֶּן בְּרִית״.
May it be Your will, Lord our God, and God of our forefathers,
that You save us from the arrogant and from arrogance in general,
from a bad man, from a bad mishap,
from an evil instinct, from a bad companion,
from a bad neighbor, from the destructive Satan,
from a harsh trial and from a harsh opponent,
whether he is a member of the covenant, a Jew,
or whether he is not a member of the covenant.
... ב"א ה' הגומל חסדים טובים לעמו ישראל
יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתשכין בינינו ובפוריינו אהבה ואחוה שלום וריעות ותרבה גבולינו בתלמידים ותצליח בסופינו אחרית שלום ותקוה ותקנינו ביצר טוב וחבר טוב בעולמך ונשכם ונמצא ייחול לבבינו לאהבה וליראה את שמך ותבא לפניך קירת נפשנו לטובה
יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתצילני היום ובכל יום מעזי פנים ומעזות פנים מאדם רע ומחבר רע ומשכן רע ומפגע רע ומיצר רע ומשטן המשחית מדינה של גהינם מדין קשה ומבעל דין קשה בין בן ברית ובין שאינו בן ברית:
יהי רצון מלפניך ד' או"א. התפלה, הראשונה, שהתחילה בברכת המעביר שנה, בתור הודאה על שיבת כח החיים בכל מילואו, הפנימי והחצוני, התחילה בדאגה ע"ד הנטיות הרעות, שהן אפשריות להזדוג עם שטף החיים במילואם, וע"כ חזרה אח"כ התפלה להתכנס בלשון רבים, להכלל בכלל הרבים, כללות הצבור, שהוא מצד עצמות טבע קדושתו מוגן הוא מכל נטיה זרה ומקולקלת, ומתברך בה הפרט ע"י חבורו אל הכלל בברכה זו של שמירת כח החיים מכל תכן של קלקול. והנה החזרה אל הכלל היא שיבה רצונית, מחשבתית ורעיונית, הפועלת הרבה על הגנתו של האדם מכל הפגעים, העלולים לפגום את תומתו וישרו המהותי. אבל במה שהדבר נוגע למעשי החיים בפעל, הרי סוף כל סוף האדם היחידי יחידי הוא ואחראי הוא ביחידותו בעד מעשיו ותוצאותיהם. ע"כ מוכרחת היא לבא ג"כ תפלה מדויקת, הכוללת את תכן השמירה מכל עניניהקלקולהבאים, ממאורעות רעים ופגעים רעים, בקשר עם היחידיות האנושית, ולהאמר בלשון יחיד, ד' אלקי ואלקי אבותי.
יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתצילני היום ובכל יום ויום
מעזי פנים פי' מאנשים עזי פנים שלא יתריסו כנגדי ויוציאו עלי לעז של פסול.
ומעזות פנים שלא אעיז גם אני פנים כנגד אחרים כי עז פנים לגהינם.
מיצר רע פירשנוהו.
ומשכן רע כדי שלא נלקה עמו, ואמרו רבותינו הרחק משכן רע ומצאנו כתוב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ובמה זכו לתורה בשכונת משה רבינו ע"ה. ובני ראובן דתן ואבירם לקו בשכונת קרח ותבלעם הארץ מכאן אמרו רבותינו אוי לרשע ואוי לשכנו. וכתיב סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם.
ומחבר רע כדי שלא אלמוד מעשיו הרעים ואמרו רבותינו ואל תתחבר לרשע. וכתיב אל תתרע את בעל אף ואת איש חמות לא תבא פן תאלף אורחותיו ולקחת מוקש לנפשך.
ומפגע רע הם קורות הזמן ותחבולותיו והפסוק קרא אותם ילד יום.
מדין קשה ומבעל דין קשה לשון חכמים הוא.
בין בן ברית ובין שאינו בן ברית פירוש בין שיהיה יהודי שהוא מהול בברית אברהם בין גוי שאינו בעל ברית.
שתצילני היום. עד הערב:
ובכל יום. משם ואילך עד תפלת השחר.
היום ובכל יום.
פירוש ש'בכל' יש שתי משמעויות:
א. תדיר כל היום, ואינו מוכרח שיהא תמיד כל הימים, רק בזה היום כל היום.
ב. לשון תמידות כמו "כל הימים" (בראשית, מ"ג, ט').
והיינו תמיד על הימים, ואינו מוכרח שיהיה כל היום, רק שיהיו כל הימים בלי הפסק.
שתצילני היום ובכל יום מעזי פנים וכו'
לכאורה אחרי שתפלה זו קבועה לאמרה בכל יום, אם כן היה די לומר רק שתצילני היום או בסתם שתצילני, ולא להוסיף "ובכל יום" כיון שלמחר יאמרו זה מחדש.
ואולי הכוונה שאולי יקרה למחר אונס שלא יוכל להתפלל, או באיזה יום מימים הבאים, לכן מתפללים על זמן העתיד בסתם.
ובדרך צחות אפשר לומר, כי הנוסח ובכל יום בא לרמז על מניעת עז פנים וכל הפגעים הנחשבים שלא יבאו למחר ובכל יום קודם התפלה.
יהי רצון מלפניך ה' או"א שתצילני היום ובכל יום ויום
מעזות פנים מחמת עצמי שלא אעיז פני עם אחרים ואבא לידי תקלה ח"ו
ומעזי פנים. שלא יעיזו פנים אחרים כנגדי ויבאו לידי תקלה ע"י ח"ו.
[י] [לבוש] בבית הכנסת כמו וכו'. ... מעזי פנים וכו'. פירוש שלא יתריסו כנגדי ויוציאו עלי לעז של פסול.
ומעזות פנים שלא אעיז גם אני פנים כנגד אחרים כי עז פנים לגיהנום.
מעזי פנים פי' מאנשים עזי פנים שלא יתריסו כנגדי ויוציאו עלי לעז של פסול. ומעזות פנים שלא אעיז גם אני פנים כנגד אחרים כי עז פנים לגהינם.
יְהוּדָה בֶן תֵּימָא אוֹמֵר, הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר, וְקַל כַּנֶּשֶׁר, וְרָץ כַּצְּבִי, וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמָיִם. הוּא הָיָה אוֹמֵר, עַז פָּנִים לְגֵיהִנֹּם, וּבֹשֶׁת פָּנִים לְגַן עֵדֶן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ שֶׁתִּבְנֶה עִירְךָ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְתוֹרָתֶךָ:
פירוש: אף על פי שהזהרתיך הוי עז כנמר, הני מילי לעבוד את ה' ... אבל בשאר דברים השמר לך ושמור נפשך מאוד להיות עז פנים.
כלומר שעזות הפנים תביאהו לשנאת המוכיחים ומאוס בדרך הטוב
ובשת פנים יביאהו להמשך אחר הטובים והישרים כי יבוש בעצמו ומאחרים אם יצא עליו שם רע בדבר מן הדברים.
אָמַר עוּלָּא: לֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם בּוֹשֶׁת פָּנִים זֶה מִזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הוֹבִישׁוּ כִּי תוֹעֵבָה עָשׂוּ גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ וְגוֹ׳״.
Rabbi Abbahu said: Jerusalem was destroyed only because its citizens intentionally omitted recitation of Shema morning and evening, as it is stated: “Woe to those who rise early in the morning and pursue the drink and are aflame from wine until late in the evening” (Isaiah 5:11). And it is written in the continuation of that passage: “And their drinking parties have lyre and lute, drum and flute and wine, and they do not look upon the actions of God, and they do not see His hands’ creations” (Isaiah 5:12). This means that in the morning and evening, when the Jews should have been reciting Shema, they were drinking wine and liquor. And it is written in that passage: “Therefore My nation is being exiled for its ignorance; its honor will die of hunger and its multitudes will be parched with thirst” (Isaiah 5:13). Rav Hamnuna said: Jerusalem was destroyed only because schoolchildren there were interrupted from studying Torah, as it is stated: “And I am filled with the wrath of God, I cannot contain it, pour it onto the infants in the street and onto the gathering of youths together, for men and women alike will be captured, the elderly along with those of advanced years” (Jeremiah 6:11). Rav Hamnuna explains: What is the reason that the wrath is poured? It is because infants are outside in the streets and are not studying Torah.
Ulla said: Jerusalem was destroyed only because people had no shame before each other, as it is stated: “They acted shamefully; they have performed abominations, yet they neither were ashamed nor did they know humiliation. Therefore, they will fall among the fallen, they will fail at the time that I punish them, said God” (Jeremiah 6:15).
Rabbi Yitzḥak said: Jerusalem was destroyed only because its small and the great citizens were equated. They did not properly value the prominent leaders of their generation, as it is stated: “And the common people were like the priest, the slave like his master, the maidservant like her mistress, the buyer like the seller, the lender like the borrower, the creditor like the one indebted to him” (Isaiah 24:2). And it is written afterward: “The land shall be utterly desolate and completely plundered, for God has said this” (Isaiah 24:3). Rav Amram, son of Rabbi Shimon bar Abba, said that Rabbi Shimon bar Abba said that Rabbi Ḥanina said: Jerusalem was destroyed only because the people did not rebuke one another, as it is stated: “Her ministers were like stags that found no pasture, and they walked without strength before their pursuer” (Lamentations 1:6). Just as this stag turns its head toward the other’s tail when it grazes, and each one feeds on its own, so too, the Jewish people in that generation lowered their faces to the ground and did not rebuke one another.
Rabbi Yehuda said: Jerusalem was destroyed only because they disparaged the Torah scholars in it, as it is stated: “And they mocked the messengers of God and disdained His words and taunted His prophets, until the wrath of God arose against His people, until it could not be healed” (II Chronicles 36:16). What is the meaning of: Until it could not be healed? Rav Yehuda said that Rav said: It means that anyone who disparages Torah scholars cannot be healed from his wound. Rav Yehuda said that Rav said: What is the meaning of that which is written: “Do not touch My anointed ones and do My prophets no harm” (I Chronicles 16:22)? “Do not touch My anointed ones,” these are the schoolchildren, who are as precious and important as kings and priests (Maharsha); “and do not harm My prophets,” these are Torah scholars. Reish Lakish said in the name of Rabbi Yehuda Nesia: The world only exists because of the breath, i.e., reciting Torah, of schoolchildren. Rav Pappa said to Abaye: My Torah study and yours, what is its status? Why is the Torah study of adults worth less? He said to him: The breath of adults, which is tainted by sin, is not similar to the breath of children, which is not tainted by sin. And Reish Lakish said in the name of Rabbi Yehuda Nesia: One may not interrupt schoolchildren from studying Torah, even in order to build the Temple. And Reish Lakish said to Rabbi Yehuda Nesia: I have received from my ancestors, and some say that he said to him: I have received from your ancestors as follows: Any city in which there are no schoolchildren studying Torah, they destroy it. Ravina said: They leave it desolate. And Rava said: Jerusalem was destroyed only because there were no more trustworthy people there, as it is stated: “Roam about the streets of Jerusalem and see, and search its plazas, if you can find a person, who acts justly, who seeks integrity, that I should forgive it” (Jeremiah 5:1). The Gemara asks: Is that so? Didn’t Rav Ketina say: Even at the time of Jerusalem’s failure, trustworthy people did not cease there, as it is stated: “For a man will grab his brother of his father’s house and say: You have a garment. Come be a chief over us and let this ruin be under your care” (Isaiah 3:6)? Things that people use to cover up like a garment, secrets, are in your hands and you know about them. Therefore, you should be a leader of the community. And that which is stated: “And let this ruin be under your care,” meaning:
שתצילני מעזי פנים הם רשעים שלא יאמרו עלי ממזרות ...
ומעזות פנים - שלא יצא ממני שום ממזר שהוא עז פנים ...
[מעזות פנים - בי שיצאו מחלצאיי והר' אל[י]עזר ממיץ פירש: מעזות פנים - הנשים]
היינו שיש לקרוא: מעזות - בחול"ם, לשון נקבה.
כנגד שלש דברים שנזכרו באבות ב' משנה י"ד
עין רעה חבר רע ושכן רע
מאדם רע. אע"פ שאינו עז פנים
ומחבר רע. כדי שלא אלמוד ממעשיו הרעים ואחז"ל אל תתחבר לרשע.
ומשכן רע. כדי שלא אלקה עמו ...
והצילני מאדם רע ובליעל בעל מרמות ותחבולות שלא אוכל להנצל ממנו. ומאשה רעה שלא תעליל עלי עלילות ותאנות לבקש את נפשי.
...ושכן רע כדי שלא נלקה עמו דאוי לרשע אוי לשכנו.
ומחבר רע כדי שלא אלמוד ממעשיו הרעים.
וכתב רש"ל אני אין נוהג לאומרה כי אם בסוף אלקי נצור קודם יהיו לרצון אמרי פי:
ובחרו בתפלת רבי שהיה אחרון לתנאים, ולאחר שמונה עשרה הנהיגו לומר תפלת אלקי נצור שיסדה מר בריה דרבינא שהי' אחרון להאמוראים
ומשכן רע כדי שלא נלקה עמו, ואמרו רבותינו הרחק משכן רע ומצאנו כתוב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ובמה זכו לתורה בשכונת משה רבינו ע"ה. ובני ראובן דתן ואבירם לקו בשכונת קרח ותבלעם הארץ מכאן אמרו רבותינו אוי לרשע ואוי לשכנו. וכתיב סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה ואל תגעו בכל אשר להם פן תספו בכל חטאתם.
ומחבר רע כדי שלא אלמוד מעשיו הרעים ואמרו רבותינו ואל תתחבר לרשע. וכתיב אל תתרע את בעל אף ואת איש חמות לא תבא פן תאלף אורחותיו ולקחת מוקש לנפשך.
אדם רע - הוא רע לבריות
וחבר רע - הוא רע לשמים, אבל הוא טוב לבריות, וע"כ קראו בשם 'חבר' שהתחברותו עריבה עליך, ולכן צריך לברוח ממנו כבורח מן הארי, דהוא גרוע עוד יותר מהרע לבריות כי הוא עלול להימשך אחריו.
ומפגע רע הם קורות הזמן ותחבולותיו והפסוק קרא אותם ילד יום.
For you do not know what the day will bring.
ומפגע רע. מפגעי הזמן ומקריו
תָּנָא יוֹרֵד וּמַתְעֶה וְעוֹלֶה וּמַרְגִּיז נוֹטֵל רְשׁוּת וְנוֹטֵל נְשָׁמָה ... אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ הוּא שָׂטָן הוּא יֵצֶר הָרָע הוּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת הוּא שָׂטָן
והוא השחתה כללית. לזה תוארו בתואר משחית
הכי גרסינן במתניתא תנא יורד ומתעה ועולה ומרגיז נוטל רשות ונוטל נשמה. [וה"פ] יורד למטה ומתעה את הבריות לחטוא ועולה למעלה ומרגיז את חמת המלך בהשטנותו נוטל ממנו רשות להרוג את החוטא מכיון שנתנו רשות דכתיב ותסיתני בו:
וזהו שטן המשחית בתחילה הוא משטין ואח"כ משחית
... דהיה צריך לומר או שניהם בה"א הידיעה, מהשטן המשחית, או שניהם בלא ה"א הידיעה, משטן משחית ...
שלא הקפידו על זה...
וגם אפשר לומר .. יען כי בלשון מהשטן, בה"א הידיעה היה במשמע דמוסב על המלאך השטן הידוע ... ובאמת הכונה שמבקשים להנצל מכל מין שטן, גם מאדם משטין ... וזו כוונת התפלה כאן, שתצילני מאנשים בעלי שטנה, ועל דרך לשון הכתובים יכלו שוטני נפשי (תהלים ע"א), ילבשו שוטני כלמה (שם ק"ט).
וכן מוכיח כל הנוסח כאן דאיירי בהצלה מאנשים בעלי מדות רעות, כמו שאמר, מאדם רע ומחבר רע ומבעל דין קשה וכו'
מדין. שהדין שביני לחברי לא יהא קשה ולא אטריח הב"ד.
וגם בעל הדין לא יהא קשה ויציית לדינא.
מדין קשה ומבעל דין קשה - יש לפעמים שהדין הוא קשה ומסובך, ויש הדין עצמו אינו קשה אלא הקושי הוא בבעל הדין שהוא אדם קשה ואפילו בדברים קלים א"א להסתדר איתו מחמת קושיו.
ה"עיון תפילה" (אוצר התפילות עמ' 139) מבאר שהבקשה "מדין קשה ומבעל דין קשה" היתה תפילתו של רבינו הקדוש בסוף שמו"ע (ברכות י"ז.) שהיה נשיא ודיין: "ולפי זה הוא תפילת הדיין" בקשתו שה' ישמרהו מדין קשה ומבעל דין קשה, "והוא נכון כי רבינו הקדוש הוא מחבר הברכה הזו שהוא היה נשיא בישראל", מדוע חז"ל הכניסו זאת לנוסח התפילה של כל יחיד? גי גם לנו זה נוגע, מפני שלכל אחד יכול להיות דין קשה ובעל דין קשה, אך רבינו הקדוש שהיה נשיא ושופט הכניס זאת לתפילתו בתור בקשה חשובה לו.
שאור שבעסה (ברכות, י"ז, א') הם ה"ערב רב" שהם גרועים מן אומות העולם, שהם מבטלין את ישראל מן המצוות [הם הרשעים שבישראל המחטיאים את האחרים]