האם אנוס נחשב כאלו קיים תנאי

״הֲרֵי זֶה גִּיטִּיךְ עַל מְנָת שֶׁתְּשַׁמְּשִׁי אֶת אַבָּא שְׁתֵּי שָׁנִים״; ״עַל מְנָת שֶׁתָּנִיקִי אֶת בְּנִי שְׁתֵּי שָׁנִים״ – מֵת הַבֵּן, אוֹ שֶׁאָמַר הָאָב: ״אִי אֶפְשִׁי שֶׁתְּשַׁמְּשֵׁנִי״ שֶׁלֹּא בְּהַקְפָּדָה – אֵינוֹ גֵּט. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּזֶה – גֵּט. כְּלָל אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: כׇּל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ הֵימֶנָּה – הֲרֵי זֶה גֵּט.

Gittin 75b:10-11

But if the husband said to his wife: This is your bill of divorce on the condition that you will serve my father for two years, or: On the condition that you will nurse my son for two years, and the son died before she nursed him for two years, or the father said: I do not want you to serve me, then even if the father did not say this in anger and she did everything she was expected to do, it is not a valid bill of divorce because the condition was not fulfilled. Rabban Shimon ben Gamliel says: In a case like this it is a valid bill of divorce. Rabban Shimon ben Gamliel stated a principle: If there is any hindrance to the fulfillment of the condition that does not result from her, then it is a valid bill of divorce.

תוספות על גיטין ע״ה ב

כלל אמר רשב"ג כל עכבה שאינה הימנה ה"ז גט - הקשה ה"ר אלחנן א"כ אמאי קאמר רבא לעיל דנתינה בעל כרחו לא הויא נתינה ולא הוי גט והא עכבה אינה ממנה והלכה כרשב"ג במשנתנו ועוד מאי שנא מת האב או הבן ממחולין לך דבעי למימר דאפילו לרשב"ג אינה מגורשת וי"ל דהכא ודאי להרווחה בעלמא עשה כן וכיון שמת ולא אצטריך הוי כאילו נתקיים התנאי אבל התם שתתני לי מאתים זוז בדעתו שיקבלם ולבסוף כשאינו רוצה לקבלם לא נתקיים התנאי והא דמספקא ליה לעיל במחולין לך דלמא אפי' לרבנן הוי גט ואע"ג דהכא לא הוי גט היינו משום דהתם בעצמו מחל לה אבל הכא לא מחל לה כלום:

Tosafot on Gittin 75b

...

תלמוד ירושלמי קידושין ג׳:ב׳:ג׳

רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. סֶדֶר הַסִּימְפוֹן כָּךְ הוּא. אֲנָא פַּלָּן בַּר פַּלָּן מְקַדֵּשׁ לֵיךְ אַנְתְּ פַּלְנִיתָא בַּר פַּלָּן עַל מְנָת לִיתֵּן לִיךְ מִיקְּמַת פַּלָּן וּמִכְנְסִינִיךְ לְיוֹם פַּלָּן. וְאִין אָתָא יוֹם פַּלָּן וְלָא כְנַסְתִּיךְ לָא יֶהֱוֵי לִי כְּלוּם. אִירָע לוֹ אוֹנֶס. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אוֹנְסָא כְּמָאן דְּלָא עֲבַד. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר. אוֹנְסָא כְּמָאן דַּעֲבַד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֵיךְ צָרִיךְ לְמֵיעֲבַד. דְּאִין אָתָא יוֹם פַּלָּן וְלָא הֲוֵיתִי כוֹנְסָהּ לִי לֹא יְהֵא עָלַיִיךְ כְּלוּם. רִבִּי יוֹחָנָן דָּמִיךְ פְּקִיד לִבְנָתֵיהּ דִּיהֲווֹן עֲבְדָּן כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אָמַר. שֶׁמָּא יַעֲמוֹד בֵּית דִּין אַחֵר וְיִסְבּוֹר דִּכְװָתֵיהּ וְנִמְצְאוּ בָנָיו בָּאִין לִידֵי מַמְזֵרוּת.

Jerusalem Talmud Kiddushin 3:2:3

Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Joḥanan: The following is the contract text: “I, X son of Y, contract a preliminary marriage with you, Z, daughter of U, on condition that I give you property A and definitively marry you by day B. If that day should pass without me having taken you in, I shall have no claim on you.” If anything intervened beyond his control? Rebbi Joḥanan said, matters beyond his control are as if he were inactive. Rebbi Simeon ben Laqish said, matters outside his control are as if he had acted. In the opinion of Rebbi Simeon ben Laqish, what would be necessary? “If that day should pass without you having taken me in, I shall have no claim on you.” When Rebbi Joḥanan was dying, he told his daughters to act following Rebbi Simeon ben Laqish. He said, sometime in the future there might be a court which follows him; then his descendants might be in danger of bastardy.

תלמוד ירושלמי גיטין ז׳:ו׳:ג׳

אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבּי יוֹחָנָן. סֶדֶר סִימְפוֹן כָּךְ הוּא. אֲנָא פְּלָן בַּר פְּלָן מְקַדֵּשׁ לִיךְ אַנְתְּ פְּלָנִית בַּת פְּלָן עַל מְנָת לִיתֵּן לָךְ מִיקְמַת פְּלָן ומנכסים לְיוֹם פְּלָן. דְּאִין אָתָא יוֹם פְּלָן וְלָא כְּנַסְתִּיךְ לָא יְהַוֵּי לִי עָלַיִךְ כְּלוּם. אִירַע לוֹ אוֹנֶס. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אוֹנְסָא כְּמָאן דְּלָא עֲבַד. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. אוֹנְסָא כְּמָאן דַּעֲבָד. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ אִין הֲוָה צְרִיךְ לְמֵיעֲבַד. וְאִין אֲתָא יוֹם פְּלָן וְלָא כְנָסָתָהּ לִי לֹא יְהַוֵּי לִי עָלַיִךְ כְּלוּם. רִבִּי יוֹחָנָן מִי דְמִיךְ פְּקִיד לִבְנָתֵיהּ דִּי יְהַווְייָן עָֽבְדָן כְּרֵישׁ לָקִישׁ. אָמַר. שֶׁמָּא יַעֲמֹד בֵּית דִּין אַחֵר וְיִסְבֹּר דִּכְווָתֵיהּ. וְנִמְצְאוּ בָנָיו בָּאִין לִידֵּי מַמְזֵרוּת.

Jerusalem Talmud Gittin 7:6:3

Rebbi Abbahu in the name of Rebbi Joḥanan: The following is the contract text: “I, X son of Y, contract a preliminary marriage with you, Z, daughter of U, on condition that I shall give you property A anddefinitively marry you by day B. If that day should pass without me having taken you in, I shall have no claim on you.” If anything intervened beyond his control? Rebbi Joḥanan said, matters beyond his control are as if he were inactive. Rebbi Simeon ben Laqish said, matters outside his control are as if he had acted. In the opinion of Rebbi Simeon ben Laqish, what would be necessary? “If that day should pass without you having taken me in, I shall have no claim on you.” When Rebbi Joḥanan was dying, he told his daughters to act following Rebbi Simeon ben Laqish. He said, maybe in the future there might be a court which follows him; then his descendants might be in danger of bastardy.

גיטין ס״ו ב:ד׳

אָמַר לַעֲשָׂרָה: ״כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״ – אֶחָד כּוֹתֵב, וּשְׁנַיִם חוֹתְמִין. ״כּוּלְּכֶם כְּתוֹבוּ״ – אֶחָד כּוֹתֵב, וְכוּלָּם חוֹתְמִין; לְפִיכָךְ אִם מֵת אֶחָד מֵהֶן – הֲרֵי זֶה גֵּט בָּטֵל.

Gittin 66b:4

If a man said to ten people: Write and give a bill of divorce to my wife, one of the ten writes the bill of divorce and two sign it. If he said: All of you write the document, one of them writes the bill of divorce and all of them sign it. Therefore, if one of them died, then this is a bill of divorce that is null and void, as he directed all of them to participate in the process.

גיטין י״ח ב:ב׳-ה׳

אִיתְּמַר: אָמַר לַעֲשָׂרָה ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״; אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁנַיִם מִשּׁוּם עֵדִים, וְכוּלָּם מִשּׁוּם תְּנַאי. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: כּוּלָּם מִשּׁוּם עֵדִים. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּלָא אֲמַר לְהוּ: ״כּוּלְּכֶם״; וְהָא תְּנַן, אָמַר לַעֲשָׂרָה: ״כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי״ – אֶחָד כּוֹתֵב וּשְׁנַיִם חוֹתְמִין! אֶלָּא דַּאֲמַר לְהוּ ״כּוּלְּכֶם״. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – דַּחֲתוּם בֵּי תְרֵי מִינַּיְיהוּ בְּיוֹמֵיהּ, וְאִינָךְ מִכָּאן וְעַד עֲשָׂרָה יָמִים. מַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם תְּנַאי – כָּשֵׁר; וּמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם עֵדִים – פָּסוּל. אִי נָמֵי – כְּגוֹן שֶׁנִּמְצָא אֶחָד מֵהֶם קָרוֹב אוֹ פָּסוּל. לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם תְּנַאי – כָּשֵׁר; לְמַאן דְּאָמַר מִשּׁוּם עֵדִים – פָּסוּל.

Gittin 18b:2-5

§ It was stated that Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish disagreed with regard to the following case: If the husband says to ten men: Write a bill of divorce for my wife, Rabbi Yoḥanan says: He means that all of them should sign the bill of divorce. Two of them function as witnesses, and all the rest of them sign the bill of divorce only due to the stipulation that the husband had stated. He made the bill of divorce dependent upon all of them signing, but he did not mean that ten men need to actually function as witnesses. And Reish Lakish says: All of them function as witnesses. The Gemara asks: What are the circumstances in which all of them have to sign? If we say that he did not say to them: All of you, but just said to them: You should write a bill of divorce for my wife, didn’t we learn in a mishna (66b) that if one said to ten people: Write a bill of divorce for my wife, then one would write, and two would sign, and not all ten of them are required to sign. Rather, the case of their dispute is when he said to them: All of you write a bill of divorce for my wife, and in this instance is was taught later on in that mishna that one person writes the bill of divorce and everyone else must sign it. The Gemara asks: What is the difference between Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish; what is the difference if the rest of the men function as witnesses or just in order to fulfill the man’s stipulation? The Gemara answers: There is a difference between them in a case where two of them signed on that day and the rest signed not on the day it was written but from now until ten days later. According to the one who says that the other signatures are due to the stipulation, the bill of divorce is valid, because two witnesses signed the bill of divorce on the same day that it was written, and the stipulation was also fulfilled. And according to the one who says that all these people sign due to his wish that they all function as witnesses, it is invalid because not all the witnesses signed the bill of divorce on the day it was written. Alternatively, there is another difference between them, in a case where one of these ten people is found to be a relative of the husband or wife, or is otherwise found to be disqualified to serve as a witness. According to the one who says that the other signatures are due to the stipulation, this bill of divorce is valid because the disqualified person did not serve as a witness. He just signed the bill of divorce in order to fulfill the stipulation, and the bill of divorce has the signature of two qualified witnesses. According to the one who says that all these people sign due to the man’s wish that they all function as witnesses, the bill of divorce would be invalid, as is the case whenever one member of a group of witnesses is disqualified.

משנה תורה, הלכות אישות ז׳:כ״ג

(כג) הַמְקַדֵּשׁ עַל תְּנַאי וְחָזַר אַחַר כַּמָּה יָמִים וּבִטֵּל הַתְּנַאי אַף עַל פִּי שֶׁבִּטְּלוֹ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ שֶׁלֹּא בִּפְנֵי עֵדִים בָּטֵל הַתְּנַאי וַהֲרֵי הִיא מְקֻדֶּשֶׁת סְתָם. וְכֵן אִם הָיָה הַתְּנַאי מִן הָאִשָּׁה וּבִטְּלָה אוֹתוֹ (אַחַר כָּךְ) בֵּינָהּ וּבֵינוֹ בָּטֵל הַתְּנַאי. לְפִיכָךְ הַמְקַדֵּשׁ עַל תְּנַאי וְכָנַס סְתָם אוֹ בָּעַל סְתָם הֲרֵי זוֹ צְרִיכָה גֵּט אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּם הַתְּנַאי שֶׁמָּא בִּטֵּל הַתְּנַאי כְּשֶׁבָּעַל אוֹ כְּשֶׁכָּנַס. וְכֵן הַמְקַדֵּשׁ בְּפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה אוֹ בְּמִלְוֶה וְחָזַר וּבָעַל סְתָם בִּפְנֵי עֵדִים צְרִיכָה גֵּט שֶׁעַל בְּעִילָה זוֹ סָמַךְ וְלֹא עַל אוֹתָן הַקִּדּוּשִׁין הַפְּסוּלִין. חֲזָקָה הִיא שֶׁאֵין אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים עוֹשֶׂה בְּעִילָתוֹ בְּעִילַת זְנוּת וַהֲרֵי בְּיָדוֹ עַתָּה לַעֲשׂוֹתָהּ בְּעִילַת מִצְוָה:

Mishneh Torah, Marriage 7:23

(23) When [a man] consecrates [a woman] and attaches a condition [to the kiddushin], and after several days changes his mind and nullifies the condition, the condition is of no consequence and it is as if the woman had been consecrated without any condition ever having been made. [This law applies] even when he nullifies the condition in the presence of his intended bride alone, without this being observed by witnesses. Similarly, if the woman was the one who attached a condition to the kiddushin, and afterwards nullified it in the presence of her prospective husband alone, the condition is of no consequence.
Therefore, if [a man] consecrated [a woman] and attached a condition [to the kiddushin], and afterwards, brought her [to the chuppah] without mentioning the condition, or engaged in sexual relations with her without mentioning the condition, she must receive a divorce [before she marries another man] even though the condition was never fulfilled. [The rationale is that] perhaps [the man] nullified the condition when he brought her [to the chuppah] or when he engaged in sexual relations with her.
Similarly, when [a man] consecrates a woman with [an article] worth less than a p'rutah or with a loan, and then engages in sexual relations [with this woman] in the presence of witnesses, without making a statement of intent, the woman must receive a divorce [before she marries another man]. [The rationale is that] perhaps [the man intended to consecrate her through these relations] and relied on them, rather than on the kiddushin that are inadequate.
[The principle on which these rulings depend is:] It is an accepted presumption that no virtuous Jewish man will enter into sexual relations that are wanton when he has the potential to engage in these relations in a way that is a mitzvah.

שולחן ערוך, חושן משפט כ״א:א׳

(א) מי שקיבל עליו להשלים הדין ליום ידוע ונאנס ובו ס"א:
מי שקנו מידו שאם לא יבא ביום פלו' וישבע יהיה חבירו נאמן בטענותיו ויטול כל מה שטען בלא שבועה או שאם לא יבא ביום פלו' וישבע ויטול אבד זכותו ואין לו כלום ויפטר חבירו ועבר היום ולא בא נתקיימו התנאים ואבד זכותו (מיד) (ואין נותנים לו זמן יותר) (ב"י בסי' י"ט בשם הרשב"א) ואם הביא ראיה שהיה אנוס באותו היום הרי זה פטור מקנין זה וישבע כשיתבענו חבירו כמו שהיה מקודם וכן כל כיוצא בזה (וכל זה כשקנו מידו אבל בלאו הכי לא דהוי אסמכתא) (מרדכי ריש סנהדרין ותשובת הרשב"א סי' תתצ"ט) וע' לקמן סי' ר"ז:

Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 21:1

(1) One with whom a formal agreement was made by means of a Kinyan that if he fails to appear [in Court] on a certain date and take an oath, [then] his fellow [-litigant] will be regarded as trustworthy in his pleas and will collect everything that he claims without an oath, or [he stipulates] that if he fails to appear on a certain date and take an oath and [thereby] collect [his claim], he forfeits his rights and will have nothing and his fellow [-litigant] will be exempt [from making payment], — and [then] the [stipulated Court] day passed and he failed to appear, — [the law is that] the conditions become effective and he forfeits his rights forthwith and they do not grant him an extension of time. However, if he produced proof that he was unavoidably prevented [to appear] on that date, he is free from [the obligation] of this formal agreement by Kinyan and he may [subsequently] take an oath when his fellow [-litigant] summons him again as in the first instance. And thus too, everything that is similar to this [case]. And this entire [ruling is applicable only] where a formal agreement was made with him by means of a Kinyan, but not otherwise, for [then] this would be a mere Asmakta.

קצות החושן סימן כא סק"א

שהי' אנוס. עיין ש"ך מ"ש בדברי הירושלמי בפלוגתא דר' יוחנן סבר אונסא כמה דלא עבר ור"ל סבר אונסא כמה דעביד. ומפרש לה משום דר"י סבר נהי דאונס רחמנא פטרי' אבל אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן וכין שהאשה לא הי' דעתה להחקדש אלא ע"מ שיכנסה ביום פ' והוא לא נסב לה ביום פ' אף ע"ג דהי' אנוס מכל מקום אונס רחמנא חייבי' לא אמרינן כיון שלא נתקיים התנאי שהתנה האשה וכ"כ בר"ן פ' האיש מקדש ע"ש. ואיכא למידק לריש לקיש דס"ל אונס רחמנ' חייבי' וכמאן דעבד מהא דתנן פ' מי שאחזו (גיטין דף ע"ה) הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני מת האב או הבן אינו גט ועיין שם ואמאי אינו גט הרי ה"ל אונס וכמה דעבד ואפילו לרשב"ג דאמר התם במשנה כל עכב' שאינה הימנה הרי זה גט היינו מטעמא אחריני משום דאמרינן דבעל להרווחה קא מכוין ושמוש והנקה כל זמן שצריך קאמר. שוב מצאתי בירושלמי בפלוגתא דר"י ור"ל באונסא כמאן דעבד תלי לה בפלוגתא דרשב"ג ות"ק ועיין שם ומשמע דס"ל דטעמא דרשב"ג משום דאונסא כמה דעבד ומש"ס דילן משמע טעמא דרשב"ג משום דלרווחא דידי' קא מכרן ואפשר דש"ס דילן אליבי' דר' יוחנן קאמר דהוא סובר דאונס רחמנא חייבי' לא אמרינן אבל לריש לקיש צריך לומר טעמא דרשב"ג משום אונסא כמה דעבד דאם לא כן הוי ר"ל דלא כת"ק ודלא כרשב"ג ובני המופלא כמר זאב וואלף ש"ן הקש' מהא דתנן ס"פ התקבל כלכם חתומו מת א' מהם הגט בטל ועיין שם ובפ"ב דגיטין דף י"ח איפלגי ר"י ור"ל וסובר ר' יוחנן דשנים משום עדים ואינך משום תנאי ואם כן כיון דמת א' מהם נימא אונסא כמה דעבד. מיהו לפי גירסא שגור' בש"ך דסובר ר' יוחנן אונסא כמה דלא עבר ור"ל סובר אונסא כמה דעבד אם כן ר"ל לשטתו דסובר בפ"ב דגיטין בכלכם חתומו דכולהו משום עדים ולהכי מת א' מהם בטל הגט ור"י לשטתו דס"ל אונסא כמה דלא עבד. ומזה מוכח דגירסא זו עיקר אבל אי נימא כגירסא דעבר בריש אם כן ס"ל לר' יוחנן אונסא כמה דלא עבר ונתקיים התנאי ע"י אונס אם כן חיקשי לי' מחני' דס"פ החקבל כיון דס"ל לר' יוחנן דשנים משום עדים ואינך משום תנאי: ועיין בתשובת צ"צ סו' ל"ט בראובן שנתקשר נגד שמעון באם שמעון ישלח לידו בר"ח ניסן קנין סודר להשיא את בתו אליו ע"פ פרטי תנאים המדוברים ביניהם שמחויב הוא לישאנה בחופה וקידושין כו' ואם יעבור ולא ישאנה ישלם לשמעון מאה זוז כו' והתנה בתנאי גמור המועיל ע"פ הדין שיקיי' תנאו דוקא לזמן הנ"ל ואם לא יקיים תנאו לזמן הנ"ל אזי אין עליו שום חיוב כו' ושמעון שלח שליח אלא שנתעכב בדרך מחמת האונס מים שנחרבו וכו' ועיין שם שכתב דיראה דראובן פטור כיון שהגיע הזמן ולא בא לידו קניינו של שמעון כאשר התנה אף על גב דטענת אונס מהני היינו דוקא לענין שאם הנאנס הי' מתחייב עצמו בשום דבר אבל לענין שיחחייב ודאי דלא מהני אונסו של זה לחייב אח חבירו וכו'. אבל מכל מקום נראה אם עדיין לא נתקשר ראובן עם אחרח צריך ראובן לישא את בת שמעון או ליתן לו מאה זוז אם שמעון מברר שהי' אנום דאונס מהני ולא אבד זכותו ואף על גב דמשמע מדברי הרב מ"ו ב"ח דגבי קידושין היכא דלא נתקיים התנאי אפילו ע"י אונס נחבטל הקידושין אפילו היכא דעדיין לא נחקדשה הא לאו מלחא דשאני קידושין כמו דמתחלה לא נתקדשה אלא אדעתא שיתקיים התנאי ואם לא יתקיי' התנאי אפילו ע"י אונס יהי' הקידושין בטלים אם כן אפילו תרצה היא אח"כ להנשא לו בשלא קיים תנאו ולא איכפת לה במה שלא קיים תנאו בזמנו אפילו הכי צריכה קידושי' אחרים ממנו משום דקידושין הראשונים כבר נתבטלו לכך לא חילק בין נתקדשה לאחר או לא נתקדשה לאחר אלא קאמר סתם שנתבטלו קידושין הראשונים ואפילו מזה שקידשה כבר צריכה קידושין אחרים אבל כאן שנתחייב לישא את בת חבירו דאין כאן קידושין אלא שידוכין בעלמא ואם זה שנתחייב לישא את בת חבירו רוצה לוותר על תנאו ולא איכפת לי' במה שחבירו לא קיים תנאו בזמנו ורוצה לישאנה לא צריך תו למידי לכך הדין נותן אם עדיין לא נתקשר זה ישא אחרת צריך זה לישא את בת חבירו אע"פ שלא קיים תנאו בזמנו כיון שנאנס או ישלם מאה זוז כאשר נתחייב משום דאונס מהני דלא אבד זה זכותו כמ"ש הטור סימן כ"א בשם הרמב"ם עד כאן לשונו. והנה מ"ש לחלק בין קידושין לשידוכין המעיין רואה כמה דבריו מאד דקים לחלק בין השוין ומ"ש דבקדושין גם אם תרצה להנשא בשלא קיים תנאו ולא איכפת לה צריכה קידושין אחרים אחרי נשיקות עפרות זהב לו הוא נגד דברי הפוסקים דכתבו דיכול למחול התנאי וכמ"ש בטור אבן העזר סימן ל"ח בשם הרמב"ם וכן פסק בשלחן ערוך שם סעיף ל"ה עיין שם ועוד דכיון דזה לא נתרצה אלא דוקא בקיום התנאי אם כן מהיכי תיתי נחוש לזה למחול על תנאו ואם אינו רוצ' אלא בקיום תנאו שהותנה ביניהם אף על גב דמחמת אונס לא נתקיים התנאי הוא אינו מחחייב בכך וכללו של דבר בכל מילי בין בקידושין בין בשידוכין בין בשאר עניינים כל שלא נתקיים התנאי אין שכנגדו מחויב לקיים את חיובו שנתחייב לו עפ"י קיום התנאי כיון שלא נתקיים וכן משמע מדברי הש"ך דגם בשידוכין אם הי' עיקר השידוכין על תנאי זה דוקא ולא נתקיים התנאי אפילו ע"י אונס אין שכנגדו מחויב לקיים השידוכין וז"ב ופשוט: