Save "La diferencia (Niveles) en los estudios es según la preparación:"
La diferencia (Niveles) en los estudios es según la preparación:
דָּבָר גָּדוֹל — מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה. דָּבָר קָטָן — הֲוָיוֹת דְּאַבָּיֵי וְרָבָא. לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״לְהַנְחִיל אוֹהֲבַי יֵשׁ וְאוֹצְרוֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא״. וְכִי מֵאַחַר שֶׁקָּטָן שֶׁבְּכוּלָּן כָּךְ, גָּדוֹל שֶׁבְּכוּלָּן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמְרוּ עָלָיו עַל יוֹנָתָן בֶּן עוּזִּיאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה — כׇּל עוֹף שֶׁפּוֹרֵחַ עָלָיו מִיָּד נִשְׂרָף.

La Gemara relata que los Sabios dijeron de Yonatan ben Uzziel , el más grande de los estudiantes de Hillel , que cuando se sentaba y se dedicaba al estudio de la Torá, la santidad que generaba era tan intensa que cualquier pájaro que volaba sobre él era inmediatamente incinerado.

הבדל בלומדים כפי הכנתם: ואולם מי שמטהר ומקדש עצמו במעשיו הוא ימשיך בתלמודו השפעה כשיעור ההכנה שהכין את עצמו וכשיעור שירבה בהכנה כן ירבה יקר התלמוד וכחו. והוא מה שמצינו בחכמים הקדמונים שתורתם היתה מעטירתם כח גדול ונותנת להם מעלה ויקר מה שלא נמצא בדורות האחרונים מפני יתרון הכנתם על הכנת האחרונים. וכבר אמרו על יונתן בן עוזיאל שבשעה שהיה עוסק בתורה כל עוף שהיה פורח עליו היה נשרף (סוכה כח.) מפני עוצם השראת השכינה שהיתה שורה עליו ע״י לימודו:

La diferencia en los estudios es según la preparación: Sin embargo, el estudio de uno que se purifica y santifica con sus acciones atrae influencia proporcional a la medida en que se prepara. Así, en la medida en que aumenta la preparación, así aumenta la preciosidad de su estudio y su poder. Eso es lo que vemos con los Sabios anteriores. Porque la Torá los coronaría con un gran poder y les daría estatura y preciosidad que no se encontró en las generaciones posteriores. [Esto fue] debido a su mayor preparación que los posteriores. E incluso hablaron de Jonatán, hijo de Uziel ( Sukkah 28a) que en el momento en que estaba ocupado con la Torá, cualquier ave que volara sobre él sería quemada como resultado del poder de la concentración de la Presencia Divina que descendía sobre él a través de su estudio.

וכל זה מה שכוונוהו חכמים ז"ל במאמר ההוא שזכרנו תחלה מאי דכתיב כל אמרת אלוה צרופה אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבדקו בדבר קטון וכו'. כי הם פירשו מלת אמרת אלוה מלשון (דברים כ"ו) את ה' האמרת וה' האמירך כלומר מעלת אלוה ויאמרו שאין הק"בה נותן גדולת מעלה ושררה לענין פרנסות הדור בדרך ההנהגה הנבואיית עד שבדקו איך הוא אצל הדבר הקטון והוא קדימת המעלות שזכרו במאמר שביארנו והיותו בקי בכל מה שימשך לכל אחת מהן. אם מהמדות הנאותות התלויות בגבורה ובעושר, ואם מענין החכמות הטבעיות אשר הם דבר קטון בערך הדברים האלהיים. וכמו שאמרו (סוכה כ"ח.) דבר גדול מעשה מרכבה ובלי ספק דבר קטון הוא בערכו מעשה בראשית. וכ"ש אם הוא חכמת הטבע כמו שחשבו קצת (הרמב"ם ה' יסה"ת פ"ה) כי בהשתדלם עצמן בהם יכירו וידעו בין קודש לחול. והרי לנו שני גדולי עולם שבדקן במלאכת הרעיה ומצאן נאמנים והביאן לגדולה. ומהידוע כי המלאכה ההיא תכלול שני הענינים יחד אם מה שיצטרך להשגיח בעניני הצאן ולפקח ברוב החריצות בכל חלקי צרכיהם והנהגתם כפי הראוי לכל אחד מהם הקטנים עם הגדולים החזקים עם החלשים כי הוא דבר מתיחס מאד אל פקוח הנהגת העם וההשגח' בכל צרכיהם ומדיניותם כמ"ש הנביא (ישעיהו מ׳:י״א) כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל וגם מה שתקיף זאת המלאכה מסודות המציאות וטבע היצירה שיעור רב כמו שנודע מספורי יעקב אביר הרועים אשר זה מה שיועיל להכיר כל מה שיוצא מההקש הטבעי מעט או הרבה. וכמ"ש (בראשית ל״א:י׳) ואשא עיני וארא והנה העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים כי ראיתי את כל אשר וגו' שכבר ראה והכיר ברוח הקדש שעליו שלא הספיק' תחבולת המקלות כפי טבעה לכמו זה השיעור מההצלחה ואופן מגעתה עד שיראה שהושגה מפאת ההשגחה העליונה אשר למעלה מהטבע. וזה דבר שיאות מאד לגדולים המנהיגים האומה הקדושה הזאת אשר כל ענינה בזה האופן. ולזה מה שאמר בדוד (תהילים ע״ח:ע״א) מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו. להראות על ההעתק המחוייב ממלאכה אל מלאכה יקרה ושלמה ממנה לא אל חלוף כבוד המעלה לבד: וכן במשה נאמר ומשה היה רועה את צאן יתרו חתנו וינהג את הצאן אחר המדבר ויבא אל הר האלהים חרב'. וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וגו' יורה שכבר עלה ממעלת הרעיה אל שנהג את הכחות החיוניות אחר הדבריות עד עלותו הר האלהים. ומשם וירא אליו ה' והוא דומה למה שנאמר (שמות י"ט) ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר וגו' שקדמה עליה אל הקריאה וכמו שיתבאר שם בע"ה ובפירוש הסיפור יתבאר עוד על נכון:

Cuando el Midrash que citamos al principio hablaba de que los profetas primero habían sido probados en asuntos triviales, los asuntos triviales son la conducta de esas personas dentro del marco de la ley natural. La palabra imrah debe entenderse como en "et hashem he-emarta hayom" ( Dt 26,18) .) has dejado que Di-s sea aquel cuya autoridad has aceptado. En términos coloquiales, "déjale que diga". Una vez que se ha establecido esta parte de la relación hombre/Di-s, puede desarrollarse una relación Di-s/hombre aún más estrecha. Dos grandes hombres fueron examinados por sus respectivas cualidades de liderazgo como pastores, y cuando se les encontró dignos de confianza en su trato con las ovejas, fueron elevados a la grandeza y se convirtieron en líderes de hombres. El cuidado adecuado de las ovejas requiere dos dimensiones de conocimiento y preocupación. 1) Supervisión adecuada, provisión de las necesidades de los animales bajo su cuidado, atención individual a las necesidades de los fuertes y débiles respectivamente; 2) conocimiento de su capacidad para procrear y cómo crear las condiciones óptimas para ello. Conocemos este último punto por Jacob. El, el experto, Aprendió que la mayor cantidad de planificación no garantiza el éxito a menos que la mano de Di-s esté de nuestro lado. Ver su sueño,Génesis capítulo 31 . El primer encuentro de Moisés con lo Divino sigue de cerca a su preocupación por las necesidades de las ovejas de su suegro. ( Éxodo 3,1 ) Esto enseña que Moisés ya se había graduado espiritualmente de pastor de ovejas a líder de formas de vida dotado del poder del habla, antes de llegar a la montaña de Di-s. La visión ocurrió antes de la comunicación de Di-s. Nuevamente, en una etapa posterior de su desarrollo, leemos primero "y Moisés subió a Di-s" ( Éxodo 19,3 ) y luego "Di-s lo llamó". ( Levítico 1,1 )

הדבור הראשון כבר כתבנו בשער הקודם מה שאז"ל (ב"ר פ' ס"ט) ויחלום והנה סלם (בראשית כ״ח:י״ב) זה סיני וכו'. וכי היה המעמד הזה דרך סלולה לעלות תחתונים למעלה ועליונים למטה אשר בזה יושלם השתוף שכתבנו ביניהם גם במקומו שער כ"ה כתבנו בהסכמת הרב המורה ז"ל כי כוונת עולים ויורדים בו היא להודיע כי מטבע האלהי ההוא שיקדימו בו העליה אל הירידה וזה כי העליה בעיונים הטבעיים האנושיים בנמצאות כלן מן המתאחר אל הקודם היא הכרחית לשתמשך אחריה הירידה. וההשכל' בהם מהקודם אל המתאחר שהיא השגה נבואיית נפלאה הנקראת בל' רבותינו (סוכה כ"ח.) מעשה מרכב' ואין ספק שבמעמד הנכבד והנורא ההוא כלם החליפו כח והעלו אבר כנשרים לעלות בשכלם משפל מצבם בגרם המעלות השמימיות ממדרג' אל מדרגה עליונה ממנה עד עלותם אל השכל הנפרד מכלן ואשר הוא הסבה הראשונ' להם והוא יתברך אינו מסובב מזולתו כי על כן אמר ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי כמו שאמרנו. והנה כאשר יבקשו בכח עיוניהם חביון עוז ותעצומות המניע הכל בכחו וגבורתו מבלי שום צירוף ושתוף עם המתנועעים הראשונים ומניעיהם להודות לו האלהות הממשלה והאדנות על כל הנמצאים עליונים ותחתונים באמת עד האלהים יבא דבר עיוניהם אשר יאמר כי הוא זה ולא יחטיאו והוא יתברך אז נענה להם לפי עומק מחשבתם וטוב עיונם וישרו במדרגה הנבואיי בהקיץ ואמר:

La investigación intelectual del hombre procede del efecto a la causa, algo que la Torá describe como el ascenso de "aliyah" en el sueño de la escalera de Jacob. Una vez que Jacob llega a la causa última y obtiene percepciones divinas, vuelve sobre sus pasos para ver todos los fenómenos desde un punto de vista nuevo y diferente. Cuando se describe a Di-s como llevando a Israel en alas de águilas, se refiere a este mismo tipo de aliyá , ascenso. Una vez alcanzado ese estado, comienza la yeridá , la comprensión sobre la base de nuevas percepciones. Anoji, I, representa la primera de estas ideas recientemente adquiridas. Un ejemplo de esta nueva percepción es que aunque el mundo parece dominado por el sol y la luna, estos no pueden ser su causa última. ¿De qué otra manera podría uno explicar el hecho de que tal causa última desaparecería de la vista todas las noches?

והחמישי כאשר יחשוב בגדולת הבורא יתברך ועוז גבורתו המשקיף על נראהו ונסתרו ויתן אל לבו הענין הגדול הזה כמו שזכרו רבותינו ז״‎ל על הרבה חסידים שהיו בדורות העוברים מן המורא והגדולה והוא מה שאמרו נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות ואמרו על יונתן בן עוזיאל כשהיה דורש בתורה כל עוף שהיה פורח עליו מיד נשרף

(5) Cuando uno contempla la grandeza del Creador y Su poder infinito, quien observa la propia vida exterior e interior. Cuando uno fija su mente en este gran tema y considera lo que nuestros sabios informan con respecto a la presencia impresionante y asombrosa de los sabios piadosos en generaciones anteriores, por ejemplo, "él (Rav Sheshes) lo miró a los ojos y el hombre (murió y) se convirtió en un montón de huesos" ( Berachos 28a ), o como se dijo de Yonatan ben Uziel: "cuando exponía la torá, cualquier pájaro que volaba sobre él se quemaba instantáneamente".