אופן קפו
הקדמה גדולה מבוארת בזוהר חדש שבאחד באדר מתחילין האותיות להתנוצץ ברקיע. לדעתי רזא עילאי לרזי דמתניתן דתנינן תמן במסכת שקלים (פ"א מ"א) באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים. רזא דמלה כל מעשים שנעשו במקדש, הם כלם ברזי דחכמתא, וכל מה שיש למעלה יש למטה, וכמו שבאחד באדר למעלה מתחילין האותיות להתנוצץ ברקיע, לפי שבאותו פרק התחילה להתנוצץ נשמתו של משה שהיא כלולה מס' רבוא אותיות התורה, שכן משה כלול מטעם זה מששים רבוא נשמות של ישראל (דב"ר פי"א ט'), וסוד שש מאות אלף רגלי אשר אנכי בקרבו (במדבר יא כא), כי לכל אחד מישראל יש לנשמה שלו אות אחת מס' רבוא אותיות התורה, כדאיתא בזוהר רות על פסוק (רות ד ז) וזאת לפנים בישראל). והנה סוד גדול הוא, וסוד כבוד אלהים הסתר דבר (משלי כה ב), ר"ל יש בתורה ת"ר אלף אותיות וס"ה אותיות יותר מס' רבוא, וסוד זה מבואר בתיבת הסת"ר, ה"ס הם סוד ס"ה אותיות היתירים על ת"ר אלף, שהיא השכינה שנקראת אדנ"י, שהיא סוד תיבת נח, דתמן כל ס' רבוא נשמות של ישראל. וכן שכינה במלואה כזה שי"ן כ"ף יו"ד נו"ן ה"א, בגימטריא תר"א, שהוא סוד ת"ר אלף. ומשה שהיה שכינה אצלו מיד כשבא לעולם, אתמר ביה (שמות ב ב) ותרא אותו כי טוב הוא, (ולכן פירש רש"י מלמד שראתה עמו שכינה), תר"א דייקא, שהוא היה סוד שנתלבשה בו השכינה שהיא התיבה, שהיה משה מונח בו עם כל חיילותיה, דהיינו המלוי של שכינה שהיא סוד תר"א, ובזה נתמלא כל הבי"ת אורה בהיפוך אתוון תיב"ה. וזה סוד קול הת"ר נשמע בארצינו (שיר השירים ב' יב). ולפי שמשה נולד באותו פרק באדר, והוא כלל ששים רבוא אותיות, לכן מתנוצצין כל ס' רבוא אותיות ברקיע. ומזה הטעם צוה הקב"ה גם כן בבית המקדש של מטה שהוא מכוון ממש כנגד בית המקדש של מעלה, באותו פרק לגבות גם כן ולקבל ס' רבוא שקלים למטה. וזהו סוד באחד באדר משמיעין על השקלים, בסוד כי כל בשמים ובארץ (דברי הימים א' כט יא), ר"ל כל מה שיש בשמים יש בארץ, כי כל מה שעושים למעלה עושים למטה כי כן צוה הקב"ה. וז"ש ועל הכלאים, שהוא סוד המלאכים שלא להתערב הכחות יחד, כי כל עשב יש לו מלאך ברקיע כדאיתא במדרש רבה פרשת בראשית פרשה י' (ב"ר פ"י ו'). ולפי שבאותו פרק מתנוצצים ס' רבוא אותיות שבתורה שהם ס' רבוא צנורות שיש בעולם, שמהם מתפשטים כל כחות המלאכים הממונים על כל העשבים, ולכן יצאו אז באותו פרק גם כן על הכלאים, לפי שהוא זמן יציאת המלאכים למעלה איש איש על משמרתו ועל עבודתו כל אחד ואחד על עשב שלו, לכן הזהירו באותו פרק שלא לערב הכחות יחד מין בשאינו מינו. ולדעתי זהו סוד שכתוב [בתנחומא בפרשת נח (סי' ג')] בשני חדשים בשנה היו מתכנסים כל חכמי ישראל יחד ונשמעו דברי תורה, כדאיתא גם כן בברכות פרק הרואה [היה קורא](ברכות י"ז ע"ב) על פסוק (ישעיה מו יב) שמעו אלי אבירי לב, הני בני מחוזא אבירי לב נינהו, וכתבו התוספות (ד"ה תרי) בספר העתים איתא, שבשני חדשים אלו באדר ובאלול היו רואין עמודא דנורא מן השמים. והטעם לפי שבשני חדשים אלו הם סוד גם צפור מצאה בית (תהלים פד ד), ואיתא בזוהר פרשת בלק (זוהר ח"ג קצ"ו ע"ב) שכן בראש חודש אלול איתמר (שמואל ב' יא א) ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלכים קרי, וכתיב מלאכים באל"ף. והכוונה שהיא זמן תשובת השנה, שצריך לעשות תשובה קודם שיתחיל ראש השנה, והוא זמן צאת המלאכים למעלה והממונים להכריז על ענייני התשובה, ולכן הוא גם כן עת צאת המלכים למטה, שהם ישראל לשמוע דברי תורה מאן מלכי רבנן (זוהר ח"א ט' ע"ב), וכן גם כן באדר, מאחר שמתנוצצים האותיות והמלאכים למעלה, מתכנסים גם כן ישראל למטה באותו פרק לשמוע דברי תורה. והנה בזמן המקדש הוצרכו להשמיע באותו פרק על השקלים שהיו ס' רבוא, שאין אוכלסא פחותה מס' רבוא (ברכות נ"ח.), כנגד ס' רבוא אותיות של מעלה. והנה היתה תפלתו של משה [כדאיתא בתנחומא פרשת כי תשא (סי' ג')] שאמר משה להקב"ה למחר אני מת ומי ישקול שקליהם של ישראל, אמר הקב"ה למשה כשם שאתה שוקל שקליהם של ישראל עתה, כן בכל שנה ושנה, מנין ממה שקרינו בעניין כי תשא וכו' (שמות ל יב). והנה עתה כשהגיע משה באחד באדר שהיה זמן שקלים שהוא בזמן אחד באדר, השמיע משה באותו פרק על השקלים, בא משה לבקש רחמים לחנן אל ה' בעת ההיא דייקא, שהיה בז' באדר שמת משה באותו פרק, ההוא כתיב שבא משה להזכיר להקדוש ברוך הוא מה שהבטיח לו בפרשת כי תשא מלת ההוא דייקא, שמשה יהיו השוקל שקליהם של ישראל באותו עת בכל שנה ושנה, וז"ש לאמר, שהוא לדורות שהוא יהיה בעת ההוא לתקן מצות שקלים שבאותו פרק. ולכן התחיל בשם של אדני, שכבר אמרנו שסוד אותיות התורה שהם ס' רבוא, וזה סוד הנותרים שהם סוד אדני שהיא השכינה, שממנה מתפשטין ס' רבוא נשמות של ישראל, שהם סוד ס' רבוא שקלים של מעלה, שהוא סוד שקל הקדש שהוא כנגד אות אחד שבתורה, שכל אות נקרא בספר יצירה אבן, והוא סוד משם רועה אבן ישראל (בראשית מט כד), ר"ל כל אחד מישראל יש לו אות אחת בתורה שהוא סוד אבן, (ולכן ישר"אל, נוטריקון "יש "ששים "רבוא "אותיות "לתורה). ולזה אמר מאחר שהחלות להראות את עבדך, ר"ל כי מיד שבא משה לזה העולם אתמר גביה ותרא אותו כי טוב (שמות ב' ב), הוא שהיתה אצלו שכינה שהוא סוד ותרא, כמו שאמרנו שהיה משה כלול מכל ת"ר אלף נשמות, את גדלך, א"ת דייקא, אותיות התורה מא' ועד ת"יו, כי כ"ב אותיות במלואם הם ס' אותיות, הם סוד ששים גבורים סביב לה (שיר השירים ג' ז), ומס' מתפשטים עד ס' רבוא, שהם סוד ס' רבוא צנורות בעולם. וז"ש גדלך, מלת גדלך דייקא, שהיא סוד שיעור קומה של מעלה שהם ס' רבוא צנורות, שהם כנגד ס' רבוא אותיות. גם אמר מאחר שהחלות להראות לי להשמיע באחד באדר זה על השקלים, שהם סוד את גדלך, לקביל אותיות התורה של מעלה שמתנוצצים בזה הפרק ברקיע בעת ההיא ממש. וגם שיצאו בזה הפרק על הכלאים, שהם גם כן בסוד הכחות של מלאכים למעלה, עליהם אמר את ידך החזקה, כמו שכתוב (איוב לח לג) הידעת חקת שמים ואם תשים משטרו בארץ, דרשו רז"ל (מדרש רבה פרשת בראשית פרשה י') אין לך עשב שאין לו מלאך שאומר גדל. ועל זה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, כי כל מה שיש בשמים יש בארץ, ולכך משמיעים למטה על השקלים בעת ההיא, לפי שלמעלה מתנוצצים אבני קודש, עליהם אמר אשר יעשה כמעשיך למעלה, גדולים מעשה ה' (תהלים קיא ב), הלוחת מעשה אלהים המה (שמות לב טז), וגם יצאו באותו פרק על הכלאים למטה, לפי שהמלאכים יצאו באותו פרק למעלה שלא לערב כח אחד בחבירו, וזהו סוד גבורתך, כי מי ימלל גבורות ה' (תהלים קו ב), כמ"ש אם תשים משטרו בארץ (איוב לח). נמצא מאחר שכבר הבטחת לי בפרשת כי תשא שאני אהיה שוקל שקליהם בכל שנה ושנה, לכן תקיים לי הבטחתך אעברה נ"א, נוטרייקון "נצוצי "אותיות, ואראה שם בארץ ישראל, כי אראה נצוצי אותיות שמתנוצצים עד ח' אד"ר, וארא"ה בגימטריא ח' אד"ר, כי עד אותו יום מתנוצצים האותיות. השיב לו הקב"ה רב לך, לא הבנת אותו עניין מה שהבטחתי לך בפרשת כי תשא שאתה תהיה שוקל שקליהם של ישראל בכל שנה ושנה, על עניין זה אני אומר שבכל ראש חדש אדר יהיו האותיות מתנוצצים בכסא הכבוד למעלה, לפי שאתה כלול מכל ס' רבוא אותיות שבתורה, ולפי שבז' באדר אתה מת, לכן בשבילך כשיגיעו ז' ימים של אדר, יהיו בכל שנה ושנה מתנוצצים, שבית המקדש של מעלה שהוא כסא הכבוד מרום מראשון מקום מקדשינו (ירמיה יז יב), שם בשבילך הם מתנוצצים, והגדולה היא שלך, ועל זה אמרתי אתה שוקל שקליהם בכל שנה ושנה. וזהו סוד רב לך, אתה הוא רב של כל ישראל שהם ס' רבוא הכלול בס' רבוא אותיות שהם ס' רבוא נשמות של ישראל, אל תוסף לדבר אלי, אבל צו את יהושע שהוא יהיה לעת הזאת נשיא הדור ככל הדור, ואין דור פחות מס' רבוא (קה"ר פ"א ד'), חזקהו על עצמו, ואמצהו על כל הדור, כי בזמן הזה הוא איש אשר רוח בו, ר"ל שהוא יכול לעמוד כנגד ס' רבוא, הוא יעבור למטה על ס' רבוא, והוא ינחיל על האותיות של מעלה שהם הנשמות של ישראל שבאים מכסא הכבוד, בכל אשר תראה משה אתה היית צנור ליתן שפע לכל הדור, כן יהיה כח יהושע ליתן שפע לכל הדור:
הקדמה גדולה מבוארת בזוהר חדש שבאחד באדר מתחילין האותיות להתנוצץ ברקיע. לדעתי רזא עילאי לרזי דמתניתן דתנינן תמן במסכת שקלים (פ"א מ"א) באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים. רזא דמלה כל מעשים שנעשו במקדש, הם כלם ברזי דחכמתא, וכל מה שיש למעלה יש למטה, וכמו שבאחד באדר למעלה מתחילין האותיות להתנוצץ ברקיע, לפי שבאותו פרק התחילה להתנוצץ נשמתו של משה שהיא כלולה מס' רבוא אותיות התורה, שכן משה כלול מטעם זה מששים רבוא נשמות של ישראל (דב"ר פי"א ט'), וסוד שש מאות אלף רגלי אשר אנכי בקרבו (במדבר יא כא), כי לכל אחד מישראל יש לנשמה שלו אות אחת מס' רבוא אותיות התורה, כדאיתא בזוהר רות על פסוק (רות ד ז) וזאת לפנים בישראל). והנה סוד גדול הוא, וסוד כבוד אלהים הסתר דבר (משלי כה ב), ר"ל יש בתורה ת"ר אלף אותיות וס"ה אותיות יותר מס' רבוא, וסוד זה מבואר בתיבת הסת"ר, ה"ס הם סוד ס"ה אותיות היתירים על ת"ר אלף, שהיא השכינה שנקראת אדנ"י, שהיא סוד תיבת נח, דתמן כל ס' רבוא נשמות של ישראל. וכן שכינה במלואה כזה שי"ן כ"ף יו"ד נו"ן ה"א, בגימטריא תר"א, שהוא סוד ת"ר אלף. ומשה שהיה שכינה אצלו מיד כשבא לעולם, אתמר ביה (שמות ב ב) ותרא אותו כי טוב הוא, (ולכן פירש רש"י מלמד שראתה עמו שכינה), תר"א דייקא, שהוא היה סוד שנתלבשה בו השכינה שהיא התיבה, שהיה משה מונח בו עם כל חיילותיה, דהיינו המלוי של שכינה שהיא סוד תר"א, ובזה נתמלא כל הבי"ת אורה בהיפוך אתוון תיב"ה. וזה סוד קול הת"ר נשמע בארצינו (שיר השירים ב' יב). ולפי שמשה נולד באותו פרק באדר, והוא כלל ששים רבוא אותיות, לכן מתנוצצין כל ס' רבוא אותיות ברקיע. ומזה הטעם צוה הקב"ה גם כן בבית המקדש של מטה שהוא מכוון ממש כנגד בית המקדש של מעלה, באותו פרק לגבות גם כן ולקבל ס' רבוא שקלים למטה. וזהו סוד באחד באדר משמיעין על השקלים, בסוד כי כל בשמים ובארץ (דברי הימים א' כט יא), ר"ל כל מה שיש בשמים יש בארץ, כי כל מה שעושים למעלה עושים למטה כי כן צוה הקב"ה. וז"ש ועל הכלאים, שהוא סוד המלאכים שלא להתערב הכחות יחד, כי כל עשב יש לו מלאך ברקיע כדאיתא במדרש רבה פרשת בראשית פרשה י' (ב"ר פ"י ו'). ולפי שבאותו פרק מתנוצצים ס' רבוא אותיות שבתורה שהם ס' רבוא צנורות שיש בעולם, שמהם מתפשטים כל כחות המלאכים הממונים על כל העשבים, ולכן יצאו אז באותו פרק גם כן על הכלאים, לפי שהוא זמן יציאת המלאכים למעלה איש איש על משמרתו ועל עבודתו כל אחד ואחד על עשב שלו, לכן הזהירו באותו פרק שלא לערב הכחות יחד מין בשאינו מינו. ולדעתי זהו סוד שכתוב [בתנחומא בפרשת נח (סי' ג')] בשני חדשים בשנה היו מתכנסים כל חכמי ישראל יחד ונשמעו דברי תורה, כדאיתא גם כן בברכות פרק הרואה [היה קורא](ברכות י"ז ע"ב) על פסוק (ישעיה מו יב) שמעו אלי אבירי לב, הני בני מחוזא אבירי לב נינהו, וכתבו התוספות (ד"ה תרי) בספר העתים איתא, שבשני חדשים אלו באדר ובאלול היו רואין עמודא דנורא מן השמים. והטעם לפי שבשני חדשים אלו הם סוד גם צפור מצאה בית (תהלים פד ד), ואיתא בזוהר פרשת בלק (זוהר ח"ג קצ"ו ע"ב) שכן בראש חודש אלול איתמר (שמואל ב' יא א) ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלכים קרי, וכתיב מלאכים באל"ף. והכוונה שהיא זמן תשובת השנה, שצריך לעשות תשובה קודם שיתחיל ראש השנה, והוא זמן צאת המלאכים למעלה והממונים להכריז על ענייני התשובה, ולכן הוא גם כן עת צאת המלכים למטה, שהם ישראל לשמוע דברי תורה מאן מלכי רבנן (זוהר ח"א ט' ע"ב), וכן גם כן באדר, מאחר שמתנוצצים האותיות והמלאכים למעלה, מתכנסים גם כן ישראל למטה באותו פרק לשמוע דברי תורה. והנה בזמן המקדש הוצרכו להשמיע באותו פרק על השקלים שהיו ס' רבוא, שאין אוכלסא פחותה מס' רבוא (ברכות נ"ח.), כנגד ס' רבוא אותיות של מעלה. והנה היתה תפלתו של משה [כדאיתא בתנחומא פרשת כי תשא (סי' ג')] שאמר משה להקב"ה למחר אני מת ומי ישקול שקליהם של ישראל, אמר הקב"ה למשה כשם שאתה שוקל שקליהם של ישראל עתה, כן בכל שנה ושנה, מנין ממה שקרינו בעניין כי תשא וכו' (שמות ל יב). והנה עתה כשהגיע משה באחד באדר שהיה זמן שקלים שהוא בזמן אחד באדר, השמיע משה באותו פרק על השקלים, בא משה לבקש רחמים לחנן אל ה' בעת ההיא דייקא, שהיה בז' באדר שמת משה באותו פרק, ההוא כתיב שבא משה להזכיר להקדוש ברוך הוא מה שהבטיח לו בפרשת כי תשא מלת ההוא דייקא, שמשה יהיו השוקל שקליהם של ישראל באותו עת בכל שנה ושנה, וז"ש לאמר, שהוא לדורות שהוא יהיה בעת ההוא לתקן מצות שקלים שבאותו פרק. ולכן התחיל בשם של אדני, שכבר אמרנו שסוד אותיות התורה שהם ס' רבוא, וזה סוד הנותרים שהם סוד אדני שהיא השכינה, שממנה מתפשטין ס' רבוא נשמות של ישראל, שהם סוד ס' רבוא שקלים של מעלה, שהוא סוד שקל הקדש שהוא כנגד אות אחד שבתורה, שכל אות נקרא בספר יצירה אבן, והוא סוד משם רועה אבן ישראל (בראשית מט כד), ר"ל כל אחד מישראל יש לו אות אחת בתורה שהוא סוד אבן, (ולכן ישר"אל, נוטריקון "יש "ששים "רבוא "אותיות "לתורה). ולזה אמר מאחר שהחלות להראות את עבדך, ר"ל כי מיד שבא משה לזה העולם אתמר גביה ותרא אותו כי טוב (שמות ב' ב), הוא שהיתה אצלו שכינה שהוא סוד ותרא, כמו שאמרנו שהיה משה כלול מכל ת"ר אלף נשמות, את גדלך, א"ת דייקא, אותיות התורה מא' ועד ת"יו, כי כ"ב אותיות במלואם הם ס' אותיות, הם סוד ששים גבורים סביב לה (שיר השירים ג' ז), ומס' מתפשטים עד ס' רבוא, שהם סוד ס' רבוא צנורות בעולם. וז"ש גדלך, מלת גדלך דייקא, שהיא סוד שיעור קומה של מעלה שהם ס' רבוא צנורות, שהם כנגד ס' רבוא אותיות. גם אמר מאחר שהחלות להראות לי להשמיע באחד באדר זה על השקלים, שהם סוד את גדלך, לקביל אותיות התורה של מעלה שמתנוצצים בזה הפרק ברקיע בעת ההיא ממש. וגם שיצאו בזה הפרק על הכלאים, שהם גם כן בסוד הכחות של מלאכים למעלה, עליהם אמר את ידך החזקה, כמו שכתוב (איוב לח לג) הידעת חקת שמים ואם תשים משטרו בארץ, דרשו רז"ל (מדרש רבה פרשת בראשית פרשה י') אין לך עשב שאין לו מלאך שאומר גדל. ועל זה אמר אשר מי אל בשמים ובארץ, כי כל מה שיש בשמים יש בארץ, ולכך משמיעים למטה על השקלים בעת ההיא, לפי שלמעלה מתנוצצים אבני קודש, עליהם אמר אשר יעשה כמעשיך למעלה, גדולים מעשה ה' (תהלים קיא ב), הלוחת מעשה אלהים המה (שמות לב טז), וגם יצאו באותו פרק על הכלאים למטה, לפי שהמלאכים יצאו באותו פרק למעלה שלא לערב כח אחד בחבירו, וזהו סוד גבורתך, כי מי ימלל גבורות ה' (תהלים קו ב), כמ"ש אם תשים משטרו בארץ (איוב לח). נמצא מאחר שכבר הבטחת לי בפרשת כי תשא שאני אהיה שוקל שקליהם בכל שנה ושנה, לכן תקיים לי הבטחתך אעברה נ"א, נוטרייקון "נצוצי "אותיות, ואראה שם בארץ ישראל, כי אראה נצוצי אותיות שמתנוצצים עד ח' אד"ר, וארא"ה בגימטריא ח' אד"ר, כי עד אותו יום מתנוצצים האותיות. השיב לו הקב"ה רב לך, לא הבנת אותו עניין מה שהבטחתי לך בפרשת כי תשא שאתה תהיה שוקל שקליהם של ישראל בכל שנה ושנה, על עניין זה אני אומר שבכל ראש חדש אדר יהיו האותיות מתנוצצים בכסא הכבוד למעלה, לפי שאתה כלול מכל ס' רבוא אותיות שבתורה, ולפי שבז' באדר אתה מת, לכן בשבילך כשיגיעו ז' ימים של אדר, יהיו בכל שנה ושנה מתנוצצים, שבית המקדש של מעלה שהוא כסא הכבוד מרום מראשון מקום מקדשינו (ירמיה יז יב), שם בשבילך הם מתנוצצים, והגדולה היא שלך, ועל זה אמרתי אתה שוקל שקליהם בכל שנה ושנה. וזהו סוד רב לך, אתה הוא רב של כל ישראל שהם ס' רבוא הכלול בס' רבוא אותיות שהם ס' רבוא נשמות של ישראל, אל תוסף לדבר אלי, אבל צו את יהושע שהוא יהיה לעת הזאת נשיא הדור ככל הדור, ואין דור פחות מס' רבוא (קה"ר פ"א ד'), חזקהו על עצמו, ואמצהו על כל הדור, כי בזמן הזה הוא איש אשר רוח בו, ר"ל שהוא יכול לעמוד כנגד ס' רבוא, הוא יעבור למטה על ס' רבוא, והוא ינחיל על האותיות של מעלה שהם הנשמות של ישראל שבאים מכסא הכבוד, בכל אשר תראה משה אתה היית צנור ליתן שפע לכל הדור, כן יהיה כח יהושע ליתן שפע לכל הדור:
הג"ה
אמר הצעיר שלמה וזה סוד אסתר מן התורה מנין (חולין קל"ט:), ר"ל מנין שהיה לאסתר אחיזה באות אחד מן התורה כמו ישראל שיש לכל אחד אות בתורה, שנאמר (דברים לא יח) אנכי הסתר אסתיר, ר"ל אנכי אתן לאסתר אחיזה במלת הסת"ר, שהוא מנין אותיות התורה. או י"ל ידוע שאסתר היא סוד השכינה, בסוד ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה א), שעל זה אמרו רז"ל (מגילה י"ד:) מלמד שלבשה רו"ח הקוד"ש. וז"ש מנין שאסתר היא השכינה שכלולה מכל ת"ר אלף ישראל שיש להם ת"ר אותיות התורה, שנאמר ואנכי הסתר, ר"ל הסת"ר הם אותיות התורה, ומרומז במלת הסת"ר סוד ה"ס ת"ר, שהיא השכינה שכלולה מן תר"א ישראל, וסוד הסת"ר זה אסתר, כי היא השכינה והיא כלל ישראל, ולכן היתה הגאול"ה על ידיה, שהיא סוד השכינה כנודע והיא כלל ישראל. ז"ש ואנכי הסתר, אנכי דייקא שהוא השכינה, בסוד אנכי ארד עמך אנכי אעלך (בראשית מו ד). וזה סוד אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא יב), כי עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו), כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם (מגילה כ"ט ע"א). משה מן התורה מנין שהוא כלול מת"ר אלף אותיות, שנאמר (בראשית ו ג) בשג"ם הוא בשר, כתב א"א ז"ל באופן קי"ד בשג"ם הו"א בש"ר, בגימטריא ששי"ם רבו"א. וזה סוד תורה צוה לנו משה (דברים לג ד), לפי שהוא מורשה קהלת יעקב, ר"ל בשביל שהוא כלול מס' רבוא שיש להם ס' רבוא אותיות, לכן צוה לנו משה. וז"ש (דברים ד מד) וזאת התורה שהיא ת"ר, אשר שם משה שהוא כלול מת"ר, ורמז באש"ר 'אותיות 'ששים 'רבוא כמו שכתב א"א ז"ל, לפני בני ישראל שהם גם כן ת"ר. מרדכי מן התורה מנין, ידוע שמרדכי הוא סוד משה (כמ"ש מדרש רבה (אס"ר פ"ו ב') על פסוק (אסתר ב ה) איש יהודי) שקול מרדכי כמשה, ולכן קיימו בימי מרדכי מה שקבלו כבר (שבת פ"ח ע"א). וז"ש מנין שמרדכי הוא סוד משה והוא כלול מס' רבוא אותיות התורה, שנאמר (שמות ל כג) קח ל"ך דייקא שהוא ניצוצו, וכתיב בשמים רא"ש, שהוא נוטרייקון 'ששים 'רבוא 'אותיות: המן מן התורה מנין שרצה לקעקע ביצתן ואחיזתן שיש להם בתורה, שנאמר (בראשית ג יא) המן העץ אש"ר צויתיך, אש"ר נוטריקון 'אותיות 'ששים 'רבוא:
אמר הצעיר שלמה וזה סוד אסתר מן התורה מנין (חולין קל"ט:), ר"ל מנין שהיה לאסתר אחיזה באות אחד מן התורה כמו ישראל שיש לכל אחד אות בתורה, שנאמר (דברים לא יח) אנכי הסתר אסתיר, ר"ל אנכי אתן לאסתר אחיזה במלת הסת"ר, שהוא מנין אותיות התורה. או י"ל ידוע שאסתר היא סוד השכינה, בסוד ותלבש אסתר מלכות (אסתר ה א), שעל זה אמרו רז"ל (מגילה י"ד:) מלמד שלבשה רו"ח הקוד"ש. וז"ש מנין שאסתר היא השכינה שכלולה מכל ת"ר אלף ישראל שיש להם ת"ר אותיות התורה, שנאמר ואנכי הסתר, ר"ל הסת"ר הם אותיות התורה, ומרומז במלת הסת"ר סוד ה"ס ת"ר, שהיא השכינה שכלולה מן תר"א ישראל, וסוד הסת"ר זה אסתר, כי היא השכינה והיא כלל ישראל, ולכן היתה הגאול"ה על ידיה, שהיא סוד השכינה כנודע והיא כלל ישראל. ז"ש ואנכי הסתר, אנכי דייקא שהוא השכינה, בסוד אנכי ארד עמך אנכי אעלך (בראשית מו ד). וזה סוד אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נא יב), כי עמו אנכי בצרה (תהלים צא טו), כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם (מגילה כ"ט ע"א). משה מן התורה מנין שהוא כלול מת"ר אלף אותיות, שנאמר (בראשית ו ג) בשג"ם הוא בשר, כתב א"א ז"ל באופן קי"ד בשג"ם הו"א בש"ר, בגימטריא ששי"ם רבו"א. וזה סוד תורה צוה לנו משה (דברים לג ד), לפי שהוא מורשה קהלת יעקב, ר"ל בשביל שהוא כלול מס' רבוא שיש להם ס' רבוא אותיות, לכן צוה לנו משה. וז"ש (דברים ד מד) וזאת התורה שהיא ת"ר, אשר שם משה שהוא כלול מת"ר, ורמז באש"ר 'אותיות 'ששים 'רבוא כמו שכתב א"א ז"ל, לפני בני ישראל שהם גם כן ת"ר. מרדכי מן התורה מנין, ידוע שמרדכי הוא סוד משה (כמ"ש מדרש רבה (אס"ר פ"ו ב') על פסוק (אסתר ב ה) איש יהודי) שקול מרדכי כמשה, ולכן קיימו בימי מרדכי מה שקבלו כבר (שבת פ"ח ע"א). וז"ש מנין שמרדכי הוא סוד משה והוא כלול מס' רבוא אותיות התורה, שנאמר (שמות ל כג) קח ל"ך דייקא שהוא ניצוצו, וכתיב בשמים רא"ש, שהוא נוטרייקון 'ששים 'רבוא 'אותיות: המן מן התורה מנין שרצה לקעקע ביצתן ואחיזתן שיש להם בתורה, שנאמר (בראשית ג יא) המן העץ אש"ר צויתיך, אש"ר נוטריקון 'אותיות 'ששים 'רבוא:
דנודע ממה שמבואר אצלנו במקום אחר שיש ששים רבוא אותיות לתורה וכל איש ישראל שורש נשמתו יש לה אחיזה באותיות התורה שיש לו אות אחת שנגד בחינתו בהתורה ואם יפסיק ח״ו את עצמו מן התורה אזי חסר אות אחת מן התורה וצריך לתקן הקלקול לעשות תורה שלימה ונודע כי כל התורה באותיותיה כל הששים רבוא כלולין בתחלה ועד סוף כי כל אות ואות כלול מכל התורה לכך אם חסר מן התורה אפילו אות א׳ פסולה לטעם זה כי כל אות א׳ כלול מכל התורה. למשל בקומת אדם הגשמי אם יארע לו כאב ח״ו באחד מאבריו מרגישים כל האברים מחמת כללותיהם ואחדותן אחד בחבירו כמו כן באלף אלפי הבדלות בקומה רוחניות שהיא התורה מחמת אחדותן שהוא אחדות א׳ כל אות ממנה כלול מכולה ומי שאוחז באחת אוחז בכולה ואם לאו ח״ו מקלקל בכולה וצריך לתקן על ידי הדבור והלב שהוא חרטה, מלשון חרט אנוש, לשוב בתשובה להשיב האות שנגד בחי׳ נשמתו הכלול מכל התורה למקומו. ועל שם כך נקראים החכמים סופרים, ע״י שסופרים אותיות התורה לבל יחסר ממנה אפילו אות אחת שמשם שורש חיותן בכדי שתהא קיימת בשלימותה כאמור מאחר שהיא כללות כאמור וע״ש זה אמרו בגמ׳ שסופרין האותיות שיהיו קיימים כאמור ובזה הן מקושרים בהתורה ובבורא ב״ה כי אורייתא וקב״ה חד מאחר שאין מופסקים ח״ו משורשם שהוא התורה. וכ״ז על ידי שקיבל משה התורה ונתנה לישראל ולימד אותם דעת זה האיך שיהיו מקושרים בהתורה ולכן נקרא ספרא רבא דישראל שכל עיקר דעת זה יצא על ידו והוא לימד דעת והשכל את כל ישראל שיהיו בבחינת סופרים כאמור ונמצא שהוא ראוי לקרותו בשם ספרא רבא דישראל על ידי שממנו יצא דעת זה. וכמאמרינו על מ״ש במשנה דאבות במעשה דרבי יוסי שפגע בו אדם אחד ונתן לו שלום וכו׳ אמר לי רבי מאיזה מקום אתה. אמרתי לו מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני. דהכונה הוא שאמר לו האדם אמור לי מאיזה מדריגה אתה באיזה בחי׳ אתה עובד את ה׳ ואמר לו מעיר וכו׳ ושל סופרים כו׳ שהוא בחי׳ האמור לעיל ואמר לו רצונך שתדור עמנו במקומינו להשפיל עצמך למדרגתינו להעלותינו גם כן לזו המדריגה האמור ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב שאספיק לך כל צורכך בכסף וזהב והשיב לו אם אתה וכו׳ איני דר אלא במקום תורה כנ״ל שהיא בחי׳ סופרים הנ״ל שהוא מקום תורה שלא להפסיק את עצמו ח״ו מן אותיות התורה שיהיה הכללות שלימה כי הצדיקים כל חללי דעלמא הוא אצלם כמאמרינו על מ״ש כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו וכו׳ הכונה הוא כי לכך העולם ניזון בזכותו ממש מחמת שהוא במדריגה שדי לו בקב חרובים מערב שבת לע״ש שיש לו מדת הסתפקות והוא בחינת צדיק יסוד עולם שמעבר השפע לכל העולם על ידי והוא מייחד שמים וארץ כאמור אצלנו במקום אחר והוא דר במקום תורה והבן:
3. As I explained elsewhere, there are 600,000 letters in Torah. Every Jew has a soul-root connected in one of the letters, each letter corresponding to the unique quality of his soul. Accordingly, should he dicsonnect himself from Torah, God forbid, then one letter would be lacking from the Torah [thus making the entire Torah deficient]. That person would need to fix the difficiency in order to make it a whole Torah.
Another principle is every one of the 600,000 letter encompasses whole, from beginning to end, since each and every letter contains within it the entire Torah. Therefore, if even one letter is missing from Torah, it is pasul [lacking the holiness needed for ritual use]. For this reason, every letter is considered to encompass the whole.