Генератор Святости (Хала) Шлах 5783 / 2023New Source Sheet

“All sorrows are less with bread. ”
Miguel de Cervantes Saavedra

על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן. על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר:

This mishna concludes the aggadic treatment of the topic of kindling the Shabbat lights. For three transgressions women are punished and die during childbirth: For the fact that they are not careful in observing the laws of a menstruating woman, and in separating ḥalla from the dough, and in lighting the Shabbat lamp.

משנה אבות ה׳:ח׳

מִקְצָתָן מְעַשְּׂרִין וּמִקְצָתָן אֵינָן מְעַשְּׂרִין, רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה, מִקְצָתָן רְעֵבִים וּמִקְצָתָן שְׂבֵעִים. גָּמְרוּ שֶׁלֹּא לְעַשֵּׂר, רָעָב שֶׁל מְהוּמָה וְשֶׁל בַּצֹּרֶת בָּאָה. וְשֶׁלֹּא לִטֹּל אֶת הַחַלָּה, רָעָב שֶׁל כְּלָיָה בָאָה.

Pirkei Avot 5:8

When some of them give tithes, and others do not give tithes, a famine from drought comes some go hungry, and others are satisfied. When they have all decided not to give tithes, a famine from tumult and drought comes; [When they have, in addition, decided] not to set apart the dough-offering, an all-consuming famine comes.

ויקרא רבה ט״ו:ו׳

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת חַלָּה לְפָרָשַׁת עֲבוֹדָה זָרָה, לוֹמַר לָךְ, שֶׁכָּל הַמְקַיֵם מִצְוַת חַלָּה כְּאִלּוּ בִּטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה, וְכָל הַמְבַטֵּל מִצְוַת חַלָּה כְּאִלּוּ קִיֵּם עֲבוֹדָה זָרָה.

Vayikra Rabbah 15:6

...

שולחן ערוך, אורח חיים רס״ג:ב׳

אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת אפי' אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת הוא:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 263:2

2. An both men and women must have in their houses an ignited lamp on the Sabbath; even if they have not what to eat they must beg at doors and take oil and light the lamp because this is within the generality Sabbath Enjoyment.

קיצור שלחן ערוך ל״ה:ב׳

עִסָּה מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן חַיֶּבֶת בְּחַלָּה. קֹדֶם שֶׁמַּפְרִישִׁין הַחַלָּה מְבָרְכִין, בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָנוּ לְהַפְרִישׁ חַלָּה. וְנוֹטְלִין כַּזַּיִת מִן הָעִסָּה וְשׂוֹרְפִין אוֹתָהּ בָּאֵשׁ. וְהַמִּנְהָג לְשָׂרְפָהּ בַּתַנוּר שֶׁיֹּאפוּ שָׁם אֶת הַלֶּחֶם (שכ"ב שכ"ד שכ"ח).

כַּמָּה שִׁעוּר הָעִסָּה שֶׁיִתְחַיֵּב בְּחַלָּה. כָּל שֶׁנַּעֲשָֹה מֵחֲמֵשֶׁת רְבָעִים קֶמַח, וְהֵם כְּמוֹ מ"ג בֵּיצִים וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה (וְעַיֵּן בַּכְּלָלִים אֵיךְ מוֹדְדִין) (שכ"ד).

Kitzur Shulchan Arukh 35:2

Dough which is made of the five grains require the separation of challah. Before separating challah the following berachah is said: Baruch ata Adonoy, Elokeinu, Melech ha'olam asher kideshanu bemitzvosav vetzivanu lehafrish challah [min ha'isah.] A kazayis of dough is then taken and burned in fire. The custom is to burn it in the oven in which the bread will be baked.

What is the minimum amount of dough from which you must separate challah? An amount containing 5 quarters of flour, which is equivalent [to the displacement of] 43 and 1/5 eggs.

במדבר ט״ו:י״ז-כ״א

(יז) וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (יח) דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם בְּבֹֽאֲכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֖ם שָֽׁמָּה׃ (יט) וְהָיָ֕ה בַּאֲכׇלְכֶ֖ם מִלֶּ֣חֶם הָאָ֑רֶץ תָּרִ֥ימוּ תְרוּמָ֖ה לַיהֹוָֽה׃ (כ) רֵאשִׁית֙ עֲרִסֹ֣תֵכֶ֔ם חַלָּ֖ה תָּרִ֣ימוּ תְרוּמָ֑ה כִּתְרוּמַ֣ת גֹּ֔רֶן כֵּ֖ן תָּרִ֥ימוּ אֹתָֽהּ׃ (כא) מֵרֵאשִׁית֙ עֲרִסֹ֣תֵיכֶ֔ם תִּתְּנ֥וּ לַיהֹוָ֖ה תְּרוּמָ֑ה לְדֹרֹ֖תֵיכֶֽם׃ {ס}

Numbers 15:17-21

(17) יהוה spoke to Moses, saying: (18) Speak to the Israelite people and say to them: When you enter the land to which I am taking you (19) and you eat of the bread of the land, you shall set some aside as a gift to יהוה: (20) as the first yield of your baking, you shall set aside a loaf as a gift; you shall set it aside as a gift like the gift from the threshing floor. (21) You shall make a gift to יהוה from the first yield of your baking, throughout the ages.

ספורנו על במדבר ט״ו:כ׳:א׳

חלה תרימו תרומה. אחר חטא המרגלים הצריך גם החלה למען יהיו ראויים שתחול ברכה בבתיהם כאמרו וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך וכן אליהו עשי לי משם עגה קטנה בראשונה והוצאת לי (ולך ולבנך תעשי באחרונה) כי כה אמר ה' כד הקמח לא תכלה:

Sforno on Numbers 15:20:1

חלה תרימו תרומה; after the sin of the spies also the tithe (heaving) known as challah became a necessity in order for the individual homes of the Israelites to enjoy G’d’s blessing. The prophet Ezekiel spells this out (Ezekiel 44,30) when speaking about the temple etc. in the future, when he writes: עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך, “you are to give from your kneading bowl to the priest so that a blessing will rest on your house.” This practice had already been displayed when Elijah, assisting the impoverished widow, commanded her to first give to him a small cake of the little flour she had left, as G’d had said that in such a case the jar of flour in her house would not become empty during the remainder of the famine. (Kings I 17,13-14)

תענית ט׳ א:ט׳

מֵיתִיבִי, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה פַּרְנָסִים טוֹבִים עָמְדוּ לְיִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ הֵן: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּמִרְיָם. וְשָׁלֹשׁ מַתָּנוֹת טוֹבוֹת נִיתְּנוּ עַל יָדָם, וְאֵלּוּ הֵן: בְּאֵר, וְעָנָן, וּמָן. בְּאֵר — בִּזְכוּת מִרְיָם, עַמּוּד עָנָן — בִּזְכוּת אַהֲרֹן, מָן — בִּזְכוּת מֹשֶׁה. מֵתָה מִרְיָם — נִסְתַּלֵּק הַבְּאֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתָּמׇת שָׁם מִרְיָם״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה״, וְחָזְרָה בִּזְכוּת שְׁנֵיהֶן.

Taanit 9a:9

The Gemara raises an objection from a baraita: Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, says: Three good sustainers rose up for the Jewish people during the exodus from Egypt, and they are: Moses, Aaron and Miriam. And three good gifts were given from Heaven through their agency, and these are they: The well of water, the pillar of cloud, and the manna. He elaborates: The well was given to the Jewish people in the merit of Miriam; the pillar of cloud was in the merit of Aaron; and the manna in the merit of Moses. When Miriam died the well disappeared, as it is stated: “And Miriam died there” (Numbers 20:1), and it says thereafter in the next verse: “And there was no water for the congregation” (Numbers 20:2). But the well returned in the merit of both Moses and Aaron.

במדבר ט״ו:ד׳-י׳

(ה) וְיַ֤יִן לַנֶּ֙סֶךְ֙ רְבִיעִ֣ית הַהִ֔ין תַּעֲשֶׂ֥ה עַל־הָעֹלָ֖ה א֣וֹ לַזָּ֑בַח לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָֽד׃

(ז) וְיַ֥יִן לַנֶּ֖סֶךְ שְׁלִשִׁ֣ית הַהִ֑ין תַּקְרִ֥יב רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃

(י) וְיַ֛יִן תַּקְרִ֥יב לַנֶּ֖סֶךְ חֲצִ֣י הַהִ֑ין אִשֵּׁ֥ה רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃

(יא) כָּ֣כָה יֵעָשֶׂ֗ה לַשּׁוֹר֙ הָֽאֶחָ֔ד א֖וֹ לָאַ֣יִל הָאֶחָ֑ד אֽוֹ־לַשֶּׂ֥ה בַכְּבָשִׂ֖ים א֥וֹ בָעִזִּֽים׃

Numbers 15:4-10

(5) You shall also offer, with the burnt offering or the sacrifice, a quarter of a hin of wine as a libation for each sheep.

(7) and a third of a hin of wine as a libation—as an offering of pleasing odor to יהוה.

(10) and as libation you shall offer half a hin of wine—these being offerings by fire of pleasing odor to יהוה.

(11) Thus shall be done with each ox, with each ram, and with any sheep or goat,

במדבר ט״ו:ל״ח

דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃

Numbers 15:38

Speak to the Israelite people and instruct them to make for themselves fringes on the corners of their garments throughout the ages; let them attach a cord of blue to the fringe at each corner.

שפת אמת, במדבר, שלח י״ד:ב׳

וזהו שסמך הכתוב מצות חלה לנחמם שלא יקבלו תרעומת המרגלים כי בהיות שבמדבר הי' להם לחם מן השמים ובארץ הי' להם לחם הארץ עכ"ז כתי' והי' באכלכם כו' תרימו כו'. וזה החלק שחל עליו שם שמים מרים כל הלחם והוא חשיב לפניו ית'. וכ' והיה לשון שמחה כשמרימין לחם מן הארץ...

... שזה כחן של ישראל שנשמתן גבוה מאוד ומתלבשין בגופות בעוה"ז וע"י מגביהין הכל.

...וסמיכות הפרשיות חלה ונסכים וציצית אחר פרשת מרגלים. כי הי' להם במדבר ג' מתנות הטובות מן ובאר וענני כבוד. ולכן קשה להם לצאת מן המדבר. וניחם הקב"ה אותנו כי נשאר הארה מאלה הג' מתנות. וחלה ונסכים הוא זכר ממן ובאר. וציצית בחי' החסד ענני הכבוד.

Sefat Emet, Numbers, Sh'lach 14:2

...

ספר החינוך שפ״ה:ב׳

משרשי המצוה. לפי שחיותו של אדם במזונות ורב העולם יחיו בלחם, רצה המקום לזכותנו במצוה תמידית בלחמנו, כדי שתנוח ברכה בו על ידי המצוה ונקבל בה זכות בנפשנו, ונמצאת העסה מזון לגוף ומזון לנפש, וגם למען יחיו בו משרתי השם, העוסקים תמיד בעבודתו והם הכהנים מבלי יגיעה כלל, שאלו בתרומת הגרן יש להם עמל להעביר התבואה בכברה ולטחן אותה, אבל כאן יבוא חקם להם מבלי צער של כלום.

Sefer HaChinukh 385:2

It is from the roots of the commandment [that it is that] since the sustenance of a person is through food and most of the world will be sustained with bread, the Omnipresent desired to give us merit with a constant commandment in our bread, so that blessing should rest upon it through the commandment; and through it, we will receive merit for our souls. And [hence] it turns out that the dough is food for our body and food for our soul. Additionally, [it is] in order that the servants of God, those that are constantly involved in His service — and these are the priests — should be sustained without any toil at all. Whereas with the tithe of the threshing floor there is labor for them, to pass the grain through the sieve and to grind it; here, their ration will come to them without any pain whatsoever.

בראשית ב׳:ד׳-ז׳

(ד) אֵ֣לֶּה תוֹלְד֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם וְהָאָ֖רֶץ בְּהִבָּֽרְאָ֑ם בְּי֗וֹם עֲשׂ֛וֹת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶ֥רֶץ וְשָׁמָֽיִם׃ (ה) וְכֹ֣ל ׀ שִׂ֣יחַ הַשָּׂדֶ֗ה טֶ֚רֶם יִֽהְיֶ֣ה בָאָ֔רֶץ וְכׇל־עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה טֶ֣רֶם יִצְמָ֑ח כִּי֩ לֹ֨א הִמְטִ֜יר יְהֹוָ֤ה אֱלֹהִים֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וְאָדָ֣ם אַ֔יִן לַֽעֲבֹ֖ד אֶת־הָֽאֲדָמָֽה׃ (ו) וְאֵ֖ד יַֽעֲלֶ֣ה מִן־הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁקָ֖ה אֶֽת־כׇּל־פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃ (ז) וַיִּ֩יצֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים אֶת־הָֽאָדָ֗ם עָפָר֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה וַיִּפַּ֥ח בְּאַפָּ֖יו נִשְׁמַ֣ת חַיִּ֑ים וַֽיְהִ֥י הָֽאָדָ֖ם לְנֶ֥פֶשׁ חַיָּֽה׃

Genesis 2:4-7

(4) Such is the story of heaven and earth when they were created. When God יהוה made earth and heaven— (5) when no shrub of the field was yet on earth and no grasses of the field had yet sprouted, because God יהוה had not sent rain upon the earth and there were no human beings to till the soil, (6) but a flow would well up from the ground and water the whole surface of the earth— (7) God יהוה formed the Human from the soil’s humus, blowing into his nostrils the breath of life: the Human became a living being.

רש"י על בראשית ב׳:ו׳:א׳

ואד יעלה. לְעִנְיַן בְּרִיאָתוֹ שֶׁל אָדָם, הֶעֱלָה הַתְּהוֹם וְהִשְׁקָה עֲנָנִים לִשְׁרוֹת הֶעָפָר וְנִבְרָא אָדָם, כְּגַבָּל זֶה, שֶׁנּוֹתֵן מַיִם וְאַחַ"כַּ לָשׁ אֶת הָעִסָּה, אַף כָּאן, וְהִשְׁקָה, וְאַחַ"כַּ וַיִּיצֶר:

Rashi on Genesis 2:6:1

ואד יעלה AND A MIST WENT UP — This has reference to the creation of Adam: viz., He caused the deep to rise and filled the clouds with water to moisten the dust, and man was created. It is like a kneader of bread who first pours in water and afterwards kneads the dough — similarly here: He first watered the ground and afterwards He formed man (Genesis Rabbah 14:1).

מדרש תנחומא, נח א׳:ד׳

מִצְוַת חַלָּה מִנַּיִן, הִיא טִמְּאָה חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, דְּאָמַר רַבִּי יוֹסִי בֶן דֻּמְסְקָא, כְּשֵׁם שֶׁהָאִשָּׁה מְקַשְׁקֶשֶׁת עִסָּתָהּ בַּמַּיִם וְאַחַר כָּךְ הִיא מַגְבַּהַת חַלָּתָהּ, כָּךְ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, דִּכְתִיב: וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה (בראשית ב, ו), וְאַחַר כָּךְ, וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר וְגוֹ' (בראשית פסוק ז).

Midrash Tanchuma, Noach 1:4

Why were women assigned the commandment to remove the levy of dough? It was because she (Eve) defiled the sanctified dough of His world, namely, Adam. R. Yosé the son of R. Kazrata declared: Just as a housewife slaps her dough with water and then takes off its levy, so the Holy One, blessed be He, did with Adam, as it is written: And there went up a mist from the earth and watered the whole face of the earth (Gen. 2:6), and Then the Lord God formed man of the dust (ibid., v. 7).

בראשית רבה י״ד:א׳

וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים (בראשית ב, ז), כְּתִיב (משלי כט, ד): מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ וגו', מֶלֶךְ זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ, שֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. (משלי כט, ד): וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה גְּמַר חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְנִקְרֵאת חַלָּה תְּרוּמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם וגו', אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶּן קְצַרְתָּה, כָּאִשָּׁה הַזֹּאת שֶׁהִיא מְשַׁקְשֶׁקֶת עִסָּתָהּ בַּמַּיִם וְהַגְבָּהַת חַלָּתָה מִבֵּנְתַיִם, כָּךְ בַּתְּחִלָּה וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וגו', וְאַחַר כָּךְ וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים וגו'.

Bereshit Rabbah 14:1

...

קיצור שלחן ערוך ע״ב:ו׳

(ו) הַמִּנְהָג בְּכָל יִשְֹרָאֵל לֶאֱפוֹת בְּבָתֵּיהֶם לְחָמִים לִכְבוֹד שַׁבָּת, לֹא מִבַּעְיָא אִם אוֹכְלִים בִּימֵי הַחֹל פַּת פַּלְטֵר עוֹבֵד כּוֹכָבִים, שֶׁיֵּשׁ לִזָּהֵר לֶאֱכוֹל בְּיוֹם הַשַׁבָּת קֹדֶשׁ פַּת יִשְֹרָאֵל, אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם בְּחֹל אוֹכֵל פַּת פַּלְטֵר יִשְֹרָאֵל, מִכָּל מָקוֹם לִכְבוֹד שַׁבָּת יֹאפוּ בְּבֵיתָם כְּדֵי שֶׁתְּקַיֵּם הָאִשָּׁה מִצְוַת הַפְרָשַׁת חַלָּה, כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן נִבְרָא בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְהָיָה חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהָאִשָּׁה בְּחֶטְאָה אִבְּדַתּוֹ, וְעַל כֵּן צְרִיכָה הִיא לְתַקֵּן דָּבָר זֶה.

Kitzur Shulchan Arukh 72:6

(6) It is the custom among Jews everywhere, to bake breads (Challos) at home in honor of Shabbos. Certainly if on weekdays you eat bread from a non-Jewish (kosher) bakery, you should take care to eat bread baked in a Jewish bakery on the holy day of Shabbos. But even if on weekdays you eat bread from a Jewish bakery, nevertheless, in honor of Shabbos, the bread should be baked at home to give the woman of the house the opportunity to fulfill the mitzvah of separating challah. This is especially important for the woman because Adam was created on Erev Shabbos (Friday) and he was the challah of the world. The woman (Eve), through her sin caused him to lose (much of his spiritual greatness); she, therefore, must rectify this loss (through the mitzvah of challah).

נתיבות עולם, נתיב התורה א׳:כ״ז

אמנם יש בדברי רבי יוסי עומק מופלג, ויש לך להבין אלו שלש מצות שיש בהם שלש קדושות; החלה, שמפריש האדם החלה, והוא דבר קדוש. תרומות ומעשרות שהוא מפריש, הוא קדוש. היובל כתיב (ויקרא כה, י) "וקדשתם שנת החמשים". ואלו שלשה דברים, האחד חלה, השני תרומות ומעשרות, השלישי יובלות, לומר לך כי התורה היא על העולם. ומדריגת העולם הם שלש; העולם התחתון, הוא עולם המורכב, שהוא מורכב מן הפשוטים, והאדם הוא ראש המורכבים. כנגד זה מצות חלה, שהמצוה היא כשנעשה העיסה, והוא הרכבה גמורה, ואחר כך מפריש מן העיסה חלה, והוא קודש. והאדם דומה לחלה, וכמו שאמרו במדרש (ב"ר יד, א) "וייצר ה' אלקים את האדם מן האדמה" (בראשית ב, ז), כאשה זו שמקשקשת עיסה במים, ואחר כך מפרשת ממנה חלה, כך אדם הראשון "וייצר ה' אלקים את האדם מן האדמה". והאדם הזה יש בו קדושה, כי נבדל האדם מן כל שאר המורכבים, והיה דומה לחלה מן העיסה.

Netivot Olam, Netiv Hatorah 1:27

...

בראשית רבה י״ז:ח׳

וּמִפְּנֵי מָה נִתַּן לָהּ מִצְוַת נִדָּה, עַל יְדֵי שֶׁשָּׁפְכָה דָּמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, לְפִיכָךְ נִתַּן לָהּ מִצְוַת נִדָּה. וּמִפְּנֵי מָה נִתַּן לָהּ מִצְוַת חַלָּה, עַל יְדֵי שֶׁקִּלְקְלָה אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה גְּמַר חַלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם, לְפִיכָךְ נִתַּן לָהּ מִצְוַת חַלָּה. וּמִפְּנֵי מָה נִתַּן לָהּ מִצְוַת נֵר שַׁבָּת, אָמַר לָהֶן עַל יְדֵי שֶׁכִּבְּתָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, לְפִיכָךְ נִתַּן לָהּ מִצְוַת נֵר שַׁבָּת.

Bereshit Rabbah 17:8

...

יחזקאל מ״ד:ל׳

(ל) וְרֵאשִׁית֩ כׇּל־בִּכּ֨וּרֵי כֹ֜ל וְכׇל־תְּר֣וּמַת כֹּ֗ל מִכֹּל֙ תְּרוּמ֣וֹתֵיכֶ֔ם לַכֹּהֲנִ֖ים יִהְיֶ֑ה וְרֵאשִׁ֤ית עֲרִסֽוֹתֵיכֶם֙ תִּתְּנ֣וּ לַכֹּהֵ֔ן לְהָנִ֥יחַ בְּרָכָ֖ה אֶל־בֵּיתֶֽךָ׃

Ezekiel 44:30

(30) All the choice first fruits of every kind, and all the gifts of every kind—of all your contributions—shall go to the priests. You shall further give the first of the yield of your baking to the priest, that a blessing may rest upon your home.

במדבר י״ג:ב׳

שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם׃

Numbers 13:2

“Send agents to scout the land of Canaan, which I am giving to the Israelite people; send one participant from each of their ancestral tribes, each one a chieftain among them.”

“Home is the place where, when you have to go there, they have to take you in.”
Robert Frost

כלי יקר על במדבר י״ג:ב׳:ד׳

ד"א לכך פרט אנשים, לפי שארז"ל (ילקו"ש פנחס תשעג כז) האנשים היו שונאים את הארץ ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד) והנשים היו מחבבות הארץ ואמרו תנה לנו אחזה (שם כז ד) וע"כ אמר הקב"ה לפי דעתי שאני רואה בעתיד היה יותר טוב לשלוח נשים המחבבות את הארץ כי לא יספרו בגנותה, אבל לך לדעתך שאתה סבור שכשרים המה ואתה סבור שהארץ חביבה עליהם תשלח אנשים וזהו שלח לך לדעתך אנשים, אבל לדעתי היה יותר טוב לשלוח נשים כאמור.

Kli Yakar on Numbers 13:2:4

...