What is the nature of Kedusha? What is the nature of leadership? What is the nature of power? Can these co-exist, even complement each other?
Before looking at Parashat Korach, consider the following sources.
רש"י--ויברך, ויקדש. בֵּרְכוֹ בַּמָּן, שֶׁכָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ יוֹרֵד לָהֶם עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, וּבַשִּׁשִּׁי לֶחֶם מִשְׁנֶה, וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן, שֶׁלֹּא יָרַד כְּלָל בְּשַׁבָּת, וְהַמִּקְרָא כָּתוּב עַל הֶעָתִיד:
אבן עזרא--יקדש אותו. שלא נעשתה בו מלאכה כמו חבריו:
רמב"ן--...וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כי ימשוך מן הקדש ואם תבין דברי זה תדע מה שאמרו בבראשית רבה (בראשית רבה י״א:ח׳) לפי שאין לו בן זוג ומה שאמרו עוד כנסת ישראל תהא בן זוגך...
ר' בחיי--...ואמר ויקדש אותו כלומר להבדילו משאר הימים כי הנבדל מעסקי העולם קדוש יאמר לו, וכן ישראל הנבדלים מן העמים נקראו גוי קדוש וכתיב (ויקרא יט) קדושים תהיו.
נצי"ב--ויקדש אותו. שיהיה אותו יום קודש לבלי ליהנות בו לצורך פרנסה וריוח כמו שאסור לעשות עסק וריוח מהקדש.
What is the meaning of the verb "קדש" according to each of the parshanim?
What is the common denominator between all of them?
Are the differences competitive/not-reconcilable or are they complementary?
וַֽיְהִי־רִ֗יב בֵּ֚ין רֹעֵ֣י מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם וּבֵ֖ין רֹעֵ֣י מִקְנֵה־ל֑וֹט וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י אָ֖ז יֹשֵׁ֥ב בָּאָֽרֶץ׃
רש"י--ויהי ריב. לְפִי שְׁהָיוּ רוֹעִים שֶׁל לוֹט רְשָׁעִים וּמַרְעִים בְּהֶמְתָּם בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים, וְרוֹעֵי אַבְרָם מוֹכִיחִים אוֹתָם עַל הַגֶּזֶל, וְהֵם אוֹמְרִים נִתְּנָה הָאָרֶץ לְאַבְרָם, וְלוֹ אֵין יוֹרֵשׁ, וְלוֹט יוֹרְשׁוֹ, וְאֵין זֶה גֶּזֶל, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ, וְלֹא זָכָה בָהּ אַבְרָם עֲדַיִן:
1. Why is it relevant that this argument was between the shepherds of Lot and Avraham (rather than Lot and Avraham themselves)?
2. What was the essence of the argument?
3. Why does this argument lead to Avraham "suggesting" that Lot separate from him?
4. What is the message about leadership that emerges from both the text and the midrash?
דַּבֵּ֞ר אֶל־כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יקוק אֱלֹקֵיכֶֽם׃
רש"י--קדשים תהיו. הֱווּ פְרוּשִׁים מִן הָעֲרָיוֹת וּמִן הָעֲבֵרָה, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶדֶר עֶרְוָה אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה
רמב"ן--...וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות...
ספורנו--אחר שהשרה שכינתו בישראל לקדשם לחיי עולם כמו שהיתה הכונה באמרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש ובאמרו כי אני יקוק המעלה אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים והייתם קדושים והבדילם מטומאת המאכלות והזרע בטומאת הנדה והנגעים הנמשכים ממנה...ומחברת השדים ורוח הטומאה ומטומאת העריות...אמר עתה שהכונה בכל אלה האזהרות היא שיהיו קדושים וזה כדי שידמו ליוצרם כפי האפשר כמו שהיתה הכונה בבריאת האדם כאמרו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וזה ביאר עתה באמרו כי קדוש אני יקוק אלקיכם. וראוי שתדמו אלי כפי האפשר בעיון ובמעשה ולהשיג זה ההדמות באר שנצטרך לשמור את המצות הכתובות בלוח הראשון שכל הכונה בהם היא לחיי עולם בלבד...
1. How does Seforno a) combine Rashi and Ramban's approach and b) build on it?
2. Considering that Seforno lived in Italy during the Renaissance, what is he trying to teach us about what it means to be "in the image of G-d"?
Parshat Korach.
What is the essence of the fight?
Think about:
1. The immediate preceding events (whether for Rashi or for Ibn Ezra).
2. Does one or the other of these parshanim (and the implications of his peirush) ring more true to you? Why?
3. Who are the players? What is each player's claim? Is it the same? Is it different?
וּמָה רָאָה קֹרַח לַחֲלֹק עִם מֹשֶׁה? נִתְקַנֵּא עַל נְשִׂיאוּתוֹ שֶׁל אֱלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל, שֶׁמִּנָּהוּ מֹשֶׁה נָשִׂיא עַל בְּנֵי קְהָת עַל פִּי הַדִּבּוּר...עַמְרָם הַבְּכוֹר נָטְלוּ שְׁנֵי בָנָיו גְּדֻלָּה, אֶחָד מֶלֶךְ וְאֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל, מִי רָאוּי לִטֹּל אֶת הַשְּׁנִיָּה? לֹא אֲנִי שֶׁאֲנִי בֶּן יִצְהָר, שֶׁהוּא שֵׁנִי לְעַמְרָם, וְהוּא מִנָּה נָשִׂיא אֶת בֶּן אָחִיו הַקָּטָן מִכֻּלָּם, הֲרֵינִי חוֹלֵק עָלָיו וּמְבַטֵּל אֶת דְּבָרָיו. מֶה עָשָׂה? עָמַד וְכָנַס ר"נ רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת — רֻבָּן מִשֵּׁבֶט רְאוּבֵן שְׁכֵנָיו...
|
אברבנל--והנה קרח ועדתו סדרו לא לבד מחלוקת אחד כי אם שלשה מחלוקת כפי נושאיהם. המחלוקת הראשון היה לקרח לכהונה גדולה והיתה טענתו שלהיות ללוי אשר בחר השם ארבעה בנים עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל. והיה שניתן המלכות למשה שהיה בן עמרם בכור לוי. היה ראוי שהבן השני ללוי והוא יצהר יזכה לכהונה גדולה וקרח היה בן בכור ליצהר א"כ הוא היה ראוי להיות כ"ג והמחלוקת והתרעומת השני היה לבכורות ישראל שהוסרה מהם עבודת המקדש וניתנה ללוים ובזה היה להם כדי בזיון וקצף כי הם היו מקריבים תחלה זבחים ועולות בראש העם ומשה נתן כבודם למשפחתו בני לוי. והמחלוקת והתרעומת הג' היה לבני ראובן לומר שמשה הסיר מהם כבוד הבכורה והממשלה ונתן המלכות והראשיות בדגלים לבני יהודה ובמחלוקת הארץ חלק הבכורה לבני יוסף |
Nechama Leibowitz points out an inconsistency in this Mishnah from Pirkei Avot: Hillel and Shammai should have been paralleled by Moshe and Korach. Malbim explains, drawing on the parshanim (especially Abarbanel) above.)
1, How does Malbim resolve the apparent inconsistnecy?
2. How does Malbim's analysis illuminate what Moshe says in the following pesukim and to whom he is addressing each of those things?
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
The phrase "רב לכם" is a mantra/מילה מנחה in this perek. (16:3, 16:7) in both word and intent.
1. What does "רב לכם" mean in pasuk 3?
2. How does Bechor Shor illuminate what the machloket is really about? How does Or HaChaim build on this?
3. Do you agree or disagree with Abarbanel's interpretation? Why?
4. How is pasuk 3 an exemplar of propaganda and populism?
5. Based on Moshe's responses to Korach in 16:4-16:11. what are the underpinnings of Korach's argument and why are they so base?
6. What is the stark contrast between what kedusha and kirvah (closeness to Hashem) in Judaism and what Korach and this generation think it looks like?
אבן עזרא--כמו די לכם והטעם שתפשתם החלק הרב:
בכור שור--רב לכם לקחת הגדולה הזאת שאתם אומרים אהרן ובניו יהיו כהנים ועשו להם בגדי זהב ואבנים טובות ומרגליות של צבור לכבוד ולתפארת, וכל העדה משועבדים להם בעשרים וארבעה מתנות כהונה, ועל כל העדה אתם קוראים "הזר הקרב יומת" והלא כל העדה כלם קדשים וראויין לכהונה שהרי הק' קראם "ממלכת כהנים וגוי קדוש":
אור החיים--רב לכם כי כל העדה וגו' ומדוע וגו'. פירוש רבנות גדולה נטלתם לעצמכם יותר מהראוי, ואם תאמר מה היא הרבנות הגדולה, כי כל העדה כלם קדושים ועוד להם שבתוכם יקוק מה שלא השיגה אומה בעולם ואתם רבנים עליהם, עוד רמזו במאמר זה לומר כי השכינה שכנה לכבוד ישראל לא לכבוד אהרן והוא מאמר בתוכם יקוק
As you read Rashi, consider the following:
1. What is the "רב" that Moshe is alluding to, according to Rashi?
2. What does this Midrash reveal about a) Korach b) the nature of prophecy?
3. How does this Midrash take us back to Eldad and Meidad, Aharon and Miriam?
4. What does this midrash about Moshe's REAL role, as opposed to what Korach believes his role to be?
What Moshe responds to Korach, et.al., what is his tone? Righteous anger? Personal anger? Mocking and sarcastic? Hutt? Pleading? Conciliatory?
Which do you think and why do you think that?
Which would be most effective in a leader and why?
Why does he direct this speech to Korach only? (see Abarbanel, below)
ר' בחיי--רב לכם בני לוי. מה שנתן לכם, ומפרש והולך אחר כך המעט מכם כי הבדיל אלקי ישראל אתכם.
ספורנו--רב לכם בני לוי אתם האדם אשר לקרח דבר גדול אתם מטילים עליכם כי יותר יקצוף יקוק עליכם בהיותכם כבר נבחרים לעבודתו:
רש"ר הירש --(ו - ז) משה ירד לסוף דעתו של קרח. רק הקנאה הבוערת בליבו הביאה אותו לכלל מרד, כי הוא קינא בשבט אהרן שהועדף על פני שאר משפחות הלויים וזכה בכבוד הכהונה. משום כך ביקש לבטל את מעלתו היתירה של אהרן על מנת להעביר אותה לעצמו ולצאצאיו באמצעות בחירת העם. לצורך זה טען לשוויון זכות הכל בכבוד זה והעמיד טענה זו כמניע למרדו, ולמטרה זו גם העלה את החשד שמעלתו של אהרן לא נקבעה על פי יקוק. ובכן, אם ליבם סמוך ובטוח בטענתם, יעזו נא להעמיד את דבריהם במבחן ובהתאם לטענתם יקרבו אל יקוק בעבודה של כהן גדול. תפקיד הכהן הגדול מגיע לשיאו בקטורת, כי הקטורת מבטאת התבטלות עילאית מושלמת לרצון יקוק והתמזגות גמורה עם נחת רוחו. בהתאם לטענתם שהם ראויים לכהונה, יגשו נא אל יקוק וימסרו את עצמם להכרעתו. אולם הוא מזהיר אותם: יש במעשיהם משום התנשאות רבת פורענות; זו יהירות, לא רק לשאר כל השבטים המיוצגים במאתיים וחמשים האיש, אלא גם לבני לוי הקרובים למקדש שקרח ביקש להיחשב נציגם, ולפיכך: רב - לכם בני לוי!