(א) אָסוּר לְאָדָם לַחֲבל בֵּין בְּעַצְמוֹ בֵּין בַּחֲבֵרוֹ. וְלֹא הַחוֹבֵל בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַמַּכֶּה אָדָם כָּשֵׁר מִיִּשְׂרָאֵל בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל בֵּין אִישׁ בֵּין אִשָּׁה דֶּרֶךְ נִצָּיוֹן הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה ג) "לֹא יֹסִיף" (דברים כה ג) "לְהַכֹּתוֹ". אִם הִזְהִירָה תּוֹרָה מִלְּהוֹסִיף בְּהַכָּאַת הַחוֹטֵא קַל וָחֹמֶר לְמַכֶּה אֶת הַצַּדִּיק:
(1) A man is forbidden to injure himself or another. Not only one who inflicts a wound, but anyone who strikes a worthy Jew, whether an adult or a minor, whether a man or a woman, (in a degrading/belligerent manner) breaks a prohibitive law, as it is written: "He must not lash him excessively" (Deuteronomy 25:3). If the Torah has warned against excess in lashing an offender, how much more should this apply to striking an innocent man.
בשביל צערו - ואם אין לו צער אחר אלא שמתבייש לילך בין בני אדם שרי דאין לך צער גדול מזה:
Because of his pain: And if there is no other pain than the fact that he is embarrassed to walk amongst others, it is permitted, because there is no greater pain than this.
שו"ת חלקת יעקב חושן משפט סימן לא
בדבר שאלתו - וז"ל אם מותר לבתולה לעשות לעצמה נתוח על החוטם (פלסטיק אפערעשען) ליישר ולהקטינה, ועושין זאת ליופי בכדי שיהי' לה קל למצוא שידוך הגון.
לפי מיעוט ידיעתי, לא מצאתי בספרי התשובות מי שידבר בזה, ונחזי אנן. והנה כת"ה חוכך בזה שני חששות.
א. משום דאסור לחבול בעצמו.
ב. דכל נתוח בחזקת סכנה, ואסור להכניס את עצמו למקום סכנה.
ונבא לחשש הא' משום חובל בעצמו.
שו"ת חלקת יעקב חושן משפט סימן לא
ב) ובשו"ע יו"ד סי' רמ"א ס"ג וז"ל הי' קוץ תחוב לאביו לא יוציאנו וכו' ולא יקיז דם ולא יחתוך לו אבר, אע"פ שמכוין לרפואה, וברמ"א, ודוקא שיש שם אחר אבל אין שם אחר והוא מצטער הרי הוא מקיזו וחותך לו כפי מה שירשהו לעשות, וכן הוא בטור וברמב"ם, ומקורו מסנהדרין פ"ד ב', ובמאירי שם הלשון אם אין שם אחר והם מסתכנים או מצטערים עושה לכתחילה והמצוה עליו לעשות - מכ"ז מבואר להדי', דמותר וגם מצוה לחתוך אבר אף בלי סכנה רק שמצטער, ואסור לו ביש אחר מפני שגגת חנק וכבגמרא שם, אבל אחר או אף בנו כשאין אחר, מותר לחתוך אבר מפני צער. ובתוס' שבת נ' ב' ד"ה בשביל וז"ל ואם אין לו צער אחר אלא שמתבייש לילך בין בני אדם שרי, דאין לך צער גדול מזה עכ"ל. ובתוס' תענית ד' א' ד"ה יכול וז"ל דגבי אשה לא דייק עלמא אלא ליופי - א"כ בני"ד דאית תרתי, דמסתמא היא בושה עם חוטמה לילך בין חברותי' מפני שאשה מתקנאת בירך חברתה, וכידוע גם ביופי חברתה, וכיון דעלמא דייק לגבי אשה רק על היופי, א"כ אין לך צער גדול מזה - א"כ הרי לן הלכה פסוקה, דמפני צער מותר לחתוך אף אבר או להקיז דם ואין בזה משום עושה חבורה....
ונבא לחשש הב' - כיון דבכל נתוח יש חשש סכנה ואסור להכניס עצמו לסכנה, ומביא לזה דברי אבני נזר יו"ד סימן שכ"א, ועיינתי שם וז"ל אך אם הי' זה נתוח (אפעראציע) לא הייתי מסכים כלל לעשות הנתוח, שכל נתוח בחזקת סכנה, ואף שהרופאין מבטיחין, הנסיון יגיד שאין לסמוך עליהם בזה (והשאלה שם, ליישב רגל עקום בילד).
ולפע"ד אין דבריו נאמרים לעשות מזה כלל, דלא כל נתוח ולא כל המקומות שוין בזה, ונבאר קצת
...אנן נמי נאמר, מזמן המהרש"ם עד כעת שנתחדשו כלים מכלים שונים, ובפרט בעיירות הגדולות שטעכניק הנתוח לרפואות הולכת ומצעדת קדימה יום יום בצעדים הכי גדולים, שפיר יש לסמוך על אמירתם כשאומרים שע"י הנתוח יתרפא, ואין בזה חשש משום אל יעמוד אדם במקום סכנה וכאמור, כיון שכבר דשו רבים, שומר פתאים.
Rabbi Mordechai Yaakov Breish (1895-1976; Chelkas Yaakov C"M §31)
A young woman asked if it would be permissible for her to get a rhinoplasty to make it easier for her to get married...there are two possible issues: a) the injunction against wounding one's self, and b) various surgical procedures are assumed to have intrinsic risks associated with them, and it is forbidden to enter into dangerous situations unnecessarily...We find the Rama rules (Y"D 241:3) that even without mortal danger one is allowed to alleviate pain/distress for their parents with a surgical procedure [see Meiri to Sanhedrin 84b]. Furthermore, we can extend the definition of legitimate distress based on Tosafos (Shabbos 50b) who rules that there is no greater distress than one who [due to a wound or deformity] is embarrassed to go out in public. In both cases, there is not any prohibition of wounding...
Therefore, in this situation there are two factors, it is likely that she is embarrassed to be in public in her social circles...and since we find that oftentimes people discriminate based on a women's beauty, there is no greater distress than this, so we have the straightforward halacha, that a medical procedure done to alleviate distress is permitted and is not a problem of wounding...
Although we find poskim (Avnei Nezer Y"D 321) who say that every surgical procedure is by default considered dangerous, certainly it depends on the time, place, and circumstances...
Additionally, we find in the Gemara regarding risky situations that contain a degree of danger, that once the general populace have trampled it, we apply (the verse) Hashem guards the simple...So here as well since the general populace have already trampled to go to doctors even if the surgery is dangerous, Hashem guards the simple. And our eyes have seen that the vast majority of those who are sick that undergo surgery (May Hashem save us) are healed.
שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן מא
שלמה המלך עליו השלום שהטיף ברוח ד' אשר בקרבו ואמר: שקר החן והבל היופי אשה יראת ד' היא תתהלל, וכל אשר יראת ד' נגע בלבה לא תלך שולל אחרי להיטת עשיית נתוחים פלסטיים כאלה לשם יפוי ונוי בלבד ושע"פ רוב המה רק לפי מראה עינים והלך נפש של בני האדם שאין אחד דומה למשנהו ושע"ז כבר הביא בשו"ת נודע ביהודה מהדו"ק חיו"ד סי' ס"ח מה דמתלי אמרין החשק אין לו עינים, ואפילו התייפות מן השמים ע"י תפלה מצינו בחז"ל תענית ד' כ"ג ע"ב שלא עלה הדבר יפה עד שחזרה לקדמותה, ואם אין להטריח את הקונה לשנות את הטבע (יעו"ש במהרש"א ד"ה עמי היתה) על אחת כמה שאין לו לאדם להתחכם בעצמו לשנות הטבע בפעולות כאלה, והר"ז כאומר לאומן שעשאו כמה מכוער כלי זה שעשית (עיין תענית ד' כ' ע"ב).
ע"כ נראה להלכה כנ"ל דאסור לו לאדם לעשות לו ניתוח פלסטי, וכן לרופא לבצע ניתוח כזה, לשם יופי וכדומה וכנז"ל, ואין להאריך בכאן יותר מזה.
Rabbi Eliezer Waldenberg (1915-2006; Tzitz Eliezer vol. 11:41)
"Charm is false, and beauty ephemeral" (Mishlei 31:30), and anyone who awareness of Hashem touches her heart won't be fooled by the fervor to do plastic surgeries for aesthetic and beauty alone...it is not for a person to decide to outsmart the natural order with such methods, this is like saying to the Artisan that made you, "how ugly is this vessel that you crafted" (Taanis 20b)...therefore it seems the halacha is that it is forbidden for one to undergo plastic surgery, and similarly for a doctor to perform such a surgery, for aesthetic considerations.
שו"ת משנה הלכות חלק ד סימן רמו-רמ״ז
לכן נלפענ"ד דבניתוחי פלאסטי מבחוץ שאין בהם משום סכנה וליתר שאת אפשר שעכ"פ הרופאים ג"כ יאמרו שאין בו משום סכנה ליכא בזה משום איסור לתקן ולרפאות את מומה והנח להם לבנות ישראל אם אינם נביאות בנות נביאות הן ואולי לפעמים גם מצוה איכא במקום שא"א לה לינשא באופן אחר ואף שאינן מצוות על פ"ו מ"מ טב למיתב טן דו ובעי חוטרא בידא ומרה לקבורה וגם ח"ו יוצאות לתרבות רע בעונ"ה וכמה שקדו לתקנות עגונות מטעם זה והאי נמי עגונא היא עלובתא דא שנבראת במומין אלו שא"א לה לינשא ואפשר לה לרפאות עצמה ובנות ישראל נאות הן אלא שהגלות מנוולת אותן. ודאי אם אומר רופא שבאיזה מום שצריך לתקן יש בו משום סכנה או אפילו ספק סכנה דאז אסור לעשות ניתוח כזה דאסור לסכן עצמו אבל בכל מקום שאין בו משום סכנה ע"פ חוו"ד הרופאים וגם באמת כי עינינו רואות כה"ג נראה לפענ"ד דאין בזה שום איסור.
שוב נתישבתי בדבר דהדין זה תלוי במחלוקת בגמ' שבת נ' ע"ב אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי אייתי לקמייהו ברדא אמימר ורב אשי משו מר זוטרא לא משא אמרו ליה לא סבר לה מר להא דאמר רב ששת ברדא שרי אמר להו רב מרדכי בר מיניה דמר דאפילו בחול נמי לא ס"ל סבר לה כי הא דתניא מגרר אדם גלדי צואה וגלדי מכה שעל בשרו בשביל צערו אם בשביל ליפות אסור ואינהו כמאן סברוה כי הא דתניא רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו משום כל פעל ה' למענהו ע"כ וכתבו התוס' בשביל צערו ואם אין לו צער אחר אלא שמתבייש לילך בין בני אדם שרי דאין לך צער גדול מזה ע"כ מבואר דהיכא דאית ליה צער שמתבייש מבנ"א אין בו משום לא ילבש ולפ"ז במי שיש לו כתמים נמי אם מתבייש מפני זה בין בני אדם מותר להעבירן ואם אינו מתבייש אלא עושה כדי ליפות עצמו, הדרינן למש"כ לעיל וזה ברור בס"ד ובוחן כליות ולב יודע אם כוונתו וכו'.
R. Menasheh Klein (Mishnah Halachot 4:246, 247)Partial Summary- He distinguished between cosmetic surgery undertaken (a) to improve personal
appearance,. (b) to remove a specific 'blemish'. He allowed the latter,not the former,
The definition of 'blemish' is not an open ended one. It covers only such disfigurements as would have invalidated a priest or constituted grounds for divorce in a wife if she was betrothed on condition that she was free from physical defects