רבי חייא בר אבא חלש על לגביה .
ר' יוחנן א"ל חביבין עליך יסורין?
א"ל לא הן ולא שכרן.
א"ל הב לי ידך, יהב ליה ידיה ואוקמיה.
ר' יוחנן חלש על לגביה.
ר' חנינא א"ל חביבין עליך יסורין?
א"ל לא הן ולא שכרן.
א"ל הב לי ידך ,יהב ליה ידיה ואוקמיה. אמאי לוקים ר' יוחנן לנפשיה?
אמרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.
.. Rabbi Hiya Bar Abba was sick.
Rabbi Yohanan went to visit him.
[Rabbi Yohanan] said to him: "Are your sufferings dear to you?"
He [Rabbi Hiya Bar Abba] replied: "Not them and not their reward."
He [Rabbi Yohanan] said: "Give me your hand". He gave him his hand and stood him up [i.e. he was healed.]
Rabbi Yohanan was sick.
Rabbi Hanina went to visit him.
He said to him: "Is suffering dear to you?" He replied: "Not them and not their reward."
He said: "Give me your hand" And he stood him up.
Why doesn't Rabbi Yonhanan stand himself up?
They say - A prisoner can't free himself from prison. Rabbi
אמרו עליו על נחום איש גם זו שהיה סומא משתי עיניו גידם משתי ידיו קיטע משתי רגליו וכל גופו מלא שחין והיה מוטל בבית רעוע ורגלי מטתו מונחין בספלין של מים כדי שלא יעלו עליו נמלים פעם אחת [היתה מטתו מונחת בבית רעוע] בקשו תלמידיו לפנות מטתו ואח"כ לפנות את הכלים אמר להם בניי פנו את הכלים ואח"כ פנו את מטתי שמובטח לכם כל זמן שאני בבית אין הבית נופל פינו את הכלים ואחר כך פינו את מטתו ונפל הבית אמרו לו תלמידיו רבי וכי מאחר שצדיק גמור אתה למה עלתה לך כך אמר להם בניי אני גרמתי לעצמי שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי והיה עמי משוי ג' חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים בא עני אחד ועמד לי בדרך ואמר לי רבי פרנסני אמרתי לו המתן עד שאפרוק מן החמור לא הספקתי לפרוק מן החמור עד שיצתה נשמתו הלכתי ונפלתי על פניו ואמרתי עיני שלא חסו על עיניך יסומו ידיי שלא חסו על ידיך יתגדמו רגליי שלא חסו על רגליך יתקטעו ולא נתקררה דעתי עד שאמרתי כל גופי יהא מלא שחין אמרו לו אוי לנו שראינוך בכך אמר להם אוי לי אם לא ראיתוני בכך ואמאי קרו ליה נחום איש גם זו דכל מילתא דהוה סלקא ליה אמר גם זו לטובה
It is related of Nahum of Gamzu that he was blind in both his eyes, his two hands and legs were amputated — and his whole body was covered with boils, and he was lying in a dilapidated house on a bed the feet of which were standing in bowls of water in order to prevent the ants from crawling on to him. On one occasion his disciples desired to remove the bed and then clear the things out of the house, but he said to them, My children, first clear out the things [from the house] and then remove my bed for I am confident that so long as I am in the house it will not collapse. They first cleared out the things and then they removed his bed and the house [immediately] collapsed. Thereupon his disciples said to him, Master, since you are wholly righteous, why has all this befallen you? and he replied, I have brought it all upon myself. Once I was journeying on the road and was making for the house of my father-in-law and I had with me three asses, one laden with food, one with drink and one with all kinds of dainties, when a poor man met me and stopped me on the road and said to me, Master, give me something to eat. I replied to him, Wait until I have unloaded something from the
ass; I had hardly managed to unload something from the ass when the man died [from hunger]. I then went and laid myself on him and exclaimed, May my eyes which had no pity upon your eyes become
blind, may my hands which had no pity upon your hands be cut off, may my legs which had no pity upon your legs be amputated, and my mind was not at rest until I added, may my whole body be
covered with boils. Thereupon his pupils exclaimed, ‘Alas! that we see you in such a sore plight’. To this he replied, ‘Woe would it be to me did you not see me in such a sore plight’. Why was he called Nahum of Gamzu? — Because whatever befell him he would declare, This also is for the best.