(ו) יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת:
(6) Joshua ben Perahiah and Nittai the Arbelite received [the oral tradition] from them. Joshua ben Perahiah used to say: appoint for thyself a teacher, and acquire for thyself a companion and judge all men with the scale weighted in his favor.
(טז) רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר, עֲשֵׂה לְךָ רַב, וְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק, וְאַל תַּרְבֶּה לְעַשֵּׂר אֹמָדוֹת:
(16) Rabban Gamaliel used to say: appoint for thyself a teacher, avoid doubt, and do not make a habit of tithing by guesswork.
אבות דרבי נתן כ״ב
רבן גמליאל אומר עשה לך רב, וקנה לך חבר - רב לחכמה, וחבר ללמוד. והסתלק מן הספיקות, ואל תרבה לעשר אומדות.
רבן גמליאל אומר עשה לך רב, וקנה לך חבר - רב לחכמה, וחבר ללמוד. והסתלק מן הספיקות, ואל תרבה לעשר אומדות.
אבות דרבי נתן ח׳:א׳
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות.
עשה לך רב, כיצד? מלמד שיעשה לו את רבו קבע, וילמד ממנו מקרא ומשנה, מדרש, הלכות ואגדות. טעם שהניח לו במקרא סוף שיאמר לו במשנה, טעם שהניח לו במדרש סוף שיאמר לו בהלכות, טעם שהניח לו בהלכות סוף שיאמר לו בהגדה. נמצא האדם ההוא [יושב במקומו] ומלא טוב וברכה.
היה רבי מאיר אומר: הלומד תורה מרב אחד, למה הוא דומה? לאחד שהיה לו שדה אחת, וזרע מקצתה חטים, ומקצתה שעורים, [ובמקצתה זיתים, ובמקצתה אילנות. ונמצא האדם ההוא מלא טובה וברכה! ובזמן שלומד מב׳ ג׳ דומה למי שיש לו שדות הרבה, אחת זרע חטין, ואחת זרע שעורים,] ונטע אחת זיתים, ואחת אילנות, ונמצא אדם ההוא מפוזר בין הארצות בלא טוב וברכה.
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם. יהושע בן פרחיה אומר: עשה לך רב, וקנה לך חבר, והוי דן את כל האדם לכף זכות.
עשה לך רב, כיצד? מלמד שיעשה לו את רבו קבע, וילמד ממנו מקרא ומשנה, מדרש, הלכות ואגדות. טעם שהניח לו במקרא סוף שיאמר לו במשנה, טעם שהניח לו במדרש סוף שיאמר לו בהלכות, טעם שהניח לו בהלכות סוף שיאמר לו בהגדה. נמצא האדם ההוא [יושב במקומו] ומלא טוב וברכה.
היה רבי מאיר אומר: הלומד תורה מרב אחד, למה הוא דומה? לאחד שהיה לו שדה אחת, וזרע מקצתה חטים, ומקצתה שעורים, [ובמקצתה זיתים, ובמקצתה אילנות. ונמצא האדם ההוא מלא טובה וברכה! ובזמן שלומד מב׳ ג׳ דומה למי שיש לו שדות הרבה, אחת זרע חטין, ואחת זרע שעורים,] ונטע אחת זיתים, ואחת אילנות, ונמצא אדם ההוא מפוזר בין הארצות בלא טוב וברכה.
רמב"ם משנה אבות א׳:ו׳:א׳
עשה לך רב - ואפילו לא היה ראוי להיות לך לרב, כדי שתישא ותיתן עימו ויתקיים לימודך בידך, לפי שאינו דומה לימוד האדם מעצמו כלימודו מזולתו, כי לימודו מזולתו מתקיים בידו ומתברר יותר, ואפילו היה כמוהו בכחמה או פחות ממנו, וכך ביארו בפירוש צוואה זו.
עשה לך רב - ואפילו לא היה ראוי להיות לך לרב, כדי שתישא ותיתן עימו ויתקיים לימודך בידך, לפי שאינו דומה לימוד האדם מעצמו כלימודו מזולתו, כי לימודו מזולתו מתקיים בידו ומתברר יותר, ואפילו היה כמוהו בכחמה או פחות ממנו, וכך ביארו בפירוש צוואה זו.
רמב"ם משנה אבות א׳:ט״ז:א׳
עשה לך רב, והסתלק מן הספק - זה שיצוה כאן לעשות לו רב, אינו לעניין הלימוד, אלא להוראה. אמר: עשה לך אדם לרב כדי שתסמוך עליו במותר ובאסור ותסתלק אתה מן הספיקות, כמו שאמרו בירושלמי (מו"ק פ"א ה"י; יבמות פי"ב ה"ב: פוק חמי חד סב וסמוך עלוי): זיל אייתי לי זקן מן השוק דאסמוך עליה ואשרי לך.
עשה לך רב, והסתלק מן הספק - זה שיצוה כאן לעשות לו רב, אינו לעניין הלימוד, אלא להוראה. אמר: עשה לך אדם לרב כדי שתסמוך עליו במותר ובאסור ותסתלק אתה מן הספיקות, כמו שאמרו בירושלמי (מו"ק פ"א ה"י; יבמות פי"ב ה"ב: פוק חמי חד סב וסמוך עלוי): זיל אייתי לי זקן מן השוק דאסמוך עליה ואשרי לך.
ברטנורא על משנה אבות א׳:ו׳:א׳
עֲשֵׂה לְךָ רַב. רַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ: אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת לְךָ רַב, עֲשֵׂה אוֹתוֹ רַב עָלֶיךָ וְלֹא תִּלְמֹד בֵּינְךָ לְבֵין עַצְמְךָ. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי: "עֲשֵׂה לְךָ רַב", שֶׁיְּקַבֵּל לוֹ רַב אֶחָד שֶׁיִּלְמֹד מִמֶּנּוּ תָּמִיד, וְלֹא יִלְמֹד הַיּוֹם מֵאֶחָד וּלְמָחָר מִן הָאַחֵר. וְאַף עַל גַּב דִּבְמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (דף י"ט) אָמְרוּ: הַלּוֹמֵד תּוֹרָה מֵרַב אֶחָד אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה, כְּבָר פֵּרְשׁוּ וְאָמְרוּ: הָנֵי מִלֵּי בִּסְבָרָא, שֶׁטּוֹב לוֹ לִשְׁמֹעַ סְבָרַת הָרַבִּים, אֲבָל לְעִנְיַן גְּמָרָא מֵחַד רַב מְעַלֵּי, כִּי הֵיכִי דְּלֹא לִפְגֹּם לִשָׁנֵיהּ.
עֲשֵׂה לְךָ רַב. רַמְבַּ"ם פֵּרֵשׁ: אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת לְךָ רַב, עֲשֵׂה אוֹתוֹ רַב עָלֶיךָ וְלֹא תִּלְמֹד בֵּינְךָ לְבֵין עַצְמְךָ. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי: "עֲשֵׂה לְךָ רַב", שֶׁיְּקַבֵּל לוֹ רַב אֶחָד שֶׁיִּלְמֹד מִמֶּנּוּ תָּמִיד, וְלֹא יִלְמֹד הַיּוֹם מֵאֶחָד וּלְמָחָר מִן הָאַחֵר. וְאַף עַל גַּב דִּבְמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (דף י"ט) אָמְרוּ: הַלּוֹמֵד תּוֹרָה מֵרַב אֶחָד אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה, כְּבָר פֵּרְשׁוּ וְאָמְרוּ: הָנֵי מִלֵּי בִּסְבָרָא, שֶׁטּוֹב לוֹ לִשְׁמֹעַ סְבָרַת הָרַבִּים, אֲבָל לְעִנְיַן גְּמָרָא מֵחַד רַב מְעַלֵּי, כִּי הֵיכִי דְּלֹא לִפְגֹּם לִשָׁנֵיהּ.
וּמִי עָבְדִינַן כִּתְרֵי חוּמְרֵי? וְהָא תַּנְיָא: לְעוֹלָם הֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל, וְהָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי עוֹשֶׂה, כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל עוֹשֶׂה. מִקּוּלֵּי בֵּית שַׁמַּאי וּמִקּוּלֵּי בֵּית הִלֵּל — רָשָׁע. מֵחוּמְרֵי בֵּית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵּית הִלֵּל — עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״הַכְּסִיל בְּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ״. אֶלָּא, אִי כְּבֵית שַׁמַּאי כְּקוּלֵּיהוֹן וּכְחוּמְרֵיהוֹן, אִי כְּבֵית הִלֵּל כְּקוּלֵּיהוֹן וּכְחוּמְרֵיהוֹן.
The Gemara poses a question: But do we adopt the respective stringencies of two authorities who disagree on a series of issues? Wasn’t it taught in a baraita: The halakha is always in accordance with the opinion of Beit Hillel, but one who wishes to act in accordance with the opinion of Beit Shammai may do so, and one who wishes to act in accordance with the opinion of Beit Hillel may do so. If he wishes to adopt both the leniencies of Beit Shammai and also the leniencies of Beit Hillel, he is a wicked person. And if he wishes to adopt both the stringencies of Beit Shammai and also the stringencies of Beit Hillel, with regard to him the verse states: “The fool walks in darkness” (Ecclesiastes 2:14). Rather, he should act either in accordance with Beit Shammai, following both their leniencies and their stringencies, or in accordance with Beit Hillel, following both their leniencies and their stringencies.
לכאורה משמע כאן שעל האדם לא לזוז מפסקי אותו הרב שקיבל עליו? אלא מפורש שם ברש"י שזה רק נאמר אם הקולות סותרות אלו את אלו (כדוגמא שרש"י הביא שם).
"אבל בב' מחלוקות (שונות) שהקילו אלו בזו ואלו בזו, אין כאן לא משום 'רשע' ולא משום סכלות ('כסיל בחשך הולך') דסבירא ליה בהא כבית שמאי ובהא כבית הלל" עכ"ל רש"י.
"אבל בב' מחלוקות (שונות) שהקילו אלו בזו ואלו בזו, אין כאן לא משום 'רשע' ולא משום סכלות ('כסיל בחשך הולך') דסבירא ליה בהא כבית שמאי ובהא כבית הלל" עכ"ל רש"י.
(יא) עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃
(11) You shall act in accordance with the instructions given you and the ruling handed down to you; you must not deviate from the verdict that they announce to you either to the right or to the left.
ולכן גם בענין ציות לפסיקה של איזה רב גדול בזמננו, אם השואל הוא עצמו בן תורה ולומד הסוגיא בגמרא ורואה ומבין ממנה שפסיקת ההלכה מתאימה יותר לדיעה של פוסק אחר החולק על החכם הראשון, ודאי כך עליו לעשות. מעין זה כתב מהר"ל ("נתיבות עולם", תורה, סוף פרק ט"ו) וסיכם "ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות".
הרמב"ם (הל' ממרים סוף פ"א) בשל תורה הלך אחר המחמיר, ובדרבנן הלך אחרי המיקל. והוסיף הרמ"א (בחו"מ סי' כ"ה) היינו דוקא כשהחולקים הם שווים (במדרגה), ולא קטן נגד גדול, ולא יחיד נגד רבים" עכ"ל.
סיכום ביניים
היוצא מדברינו, כי חוץ מן סמכות "מרא דאתרא" (החכם הגדול ביותר באותו אזור) שפסק בענין מעשה מסויים, אין האדם משועבד לנהוג תמיד לפי דעתו של רב מסויים במעשים חדשים המתעוררים מיום ליום, ואין זה פשט של מה שאמרו חז"ל "עשה לך רב". אלא חובה מוטלת על כל בן תורה ללמוד את ההלכה לפי מיטב יכולתו, ויברר את האמת עד כמה שידו מגעת. ובמקרה שמתעורר אצלו ספק בנכונות ההלכתית במה שהוגד לו בשם הרב ההוא, ישתדל לשאול אצל אותו רב. ואם זה אי אפשר, ישאל אצל חכמים אחרים. "והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח, יט). אבל אם מתברר לו שהוראה זו של הרב איננה נכונה, אל יעשה על פיו. כך ברור ע"פ דברי רבא (בבא בתרא דף קל ע"ב ודף קלא ע"א). (אבל בודאי מי שהוא עצמו איננו בגדר תלמיד חכם, יש לו לקיים מה שפסק הרב המקומי, בלי להתנות תנאי שיברר אצל אחרים).
ובכל זאת, מפני סיבה אחרת יש לכל בני היישוב ההוא לנהוג כהוראת "מרא דאתרא" (אם לא שטעה בדבר משנה, כלומר כל פסקי הגמרא והפוסקים המפורסמים). וזאת מפני חשש "לא תתגודדו".
סיכום ביניים
היוצא מדברינו, כי חוץ מן סמכות "מרא דאתרא" (החכם הגדול ביותר באותו אזור) שפסק בענין מעשה מסויים, אין האדם משועבד לנהוג תמיד לפי דעתו של רב מסויים במעשים חדשים המתעוררים מיום ליום, ואין זה פשט של מה שאמרו חז"ל "עשה לך רב". אלא חובה מוטלת על כל בן תורה ללמוד את ההלכה לפי מיטב יכולתו, ויברר את האמת עד כמה שידו מגעת. ובמקרה שמתעורר אצלו ספק בנכונות ההלכתית במה שהוגד לו בשם הרב ההוא, ישתדל לשאול אצל אותו רב. ואם זה אי אפשר, ישאל אצל חכמים אחרים. "והאמת והשלום אהבו" (זכריה ח, יט). אבל אם מתברר לו שהוראה זו של הרב איננה נכונה, אל יעשה על פיו. כך ברור ע"פ דברי רבא (בבא בתרא דף קל ע"ב ודף קלא ע"א). (אבל בודאי מי שהוא עצמו איננו בגדר תלמיד חכם, יש לו לקיים מה שפסק הרב המקומי, בלי להתנות תנאי שיברר אצל אחרים).
ובכל זאת, מפני סיבה אחרת יש לכל בני היישוב ההוא לנהוג כהוראת "מרא דאתרא" (אם לא שטעה בדבר משנה, כלומר כל פסקי הגמרא והפוסקים המפורסמים). וזאת מפני חשש "לא תתגודדו".
1: Two Mishnayot in Avot point out the importance of having a rabbi. Clearly this is an important part of our tradiditon. All of our religion is based on the concept of mesorah.