Long Shabbat Daavning 281

(א) שלא יכרע בולך אנחנו מודים ובו סעיף אחד:
אין לשחות בולך אנחנו מודים שאין לשחות אלא במקומות שאמרו חכמים: הגה ונוהגים שבשבת מאחרין יותר לבא לבהכ"נ מבחול משום דבתמיד של ימות החול נאמר בבוקר ואצל שבת נאמר וביום השבת דמשמע איחור (מרדכי פכ"כ) ונוהגין להרבות בזמירות של שבת כל מקום לפי מנהגו ובכל דבר אם לא אמרו אין מחזירין אותו מלבד אם לא אמר לאל אשר שבת וכו' מחזירין אותו ויש להאריך ולהנעים בזמירות ואין למחות במאריך בהם אע"פ שהמוחה מכוין משום ביטול תורה (אור זרוע) ומ"מ בשבת ויו"ט לא יאריך יותר מדאי כדי שיאכלו קודם שעה ששית כדלקמן סי' רפ"ח:

Shulchan Arukh, Orach Chayim 281

(1) 1. When one reaches the words “to You, we give thanks,” in [the prayer] Nishmas, he should not bow as one does in the blessing Modim, for one should bow only in those places where our Sages instructed that we do so. RAMA: Our custom is that on Shabbat we come a bit later to the synagogue than we usually do on the weekdays, because the tamid sacrifice of the weekdays was said in the morning and on Shabbos we say "and on the Sabbath day" later. (Mordechai). And it is customary to increase the hymns of praise recited on Shabbos, every place according to its custom. In any case, if one does not say them we do not go back except if one did not say 'לאל אשר שבת'; for this one does go back and say it. It is befitting to prolong the hymns of praise recited on Shabbos and recite them with a pleasant melody as an expression of honor for the day. One should not admonish a sheliach tzibbur who prolongs their recitation even though the intent of the one delivering the admonishment is to prevent the neglect of Torah study. (Or Zaruah). In all cases, on Shabbat and Yom Tov we do not prolong their recitation too much, so we may eat prior to the sixth hour, as above in Siman 288.

מגילה כ״ג א:ו׳

מַאן תְּנָא לְהָא דְּתַנְיָא: בְּיוֹם טוֹב מְאַחֲרִין לָבוֹא, וּמִמֻּהְרִין לָצֵאת. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִמֻּהְרִין לָבוֹא, וּמְאַחֲרִין לָצֵאת. וּבְשַׁבָּת מִמֻּהְרִין לָבוֹא, וּמִמֻּהְרִין לָצֵאת. לֵימָא רַבִּי עֲקִיבָא, דְּאִית לֵיהּ גַּבְרָא יַתִּירָא? אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל — דִּנְפִישׁ סִידּוּרָא דְּיוֹמָא.

Megillah 23a:6

The Gemara asks: Who is the tanna who taught that which is taught in a baraita: On a Festival, one is slow to arrive at the synagogue because one is busy preparing for the festive meal, and one is quick to leave in order to eat; on Yom Kippur, one is quick to arrive at the synagogue and slow to leave; and on Shabbat, one is quick to arrive, as the meal has been prepared before Shabbat, and quick to leave in order to eat the Shabbat meal? Let us say it is Rabbi Akiva, who holds that an additional man reads from the Torah on Yom Kippur, which prolongs the service on that day. The Gemara rejects this suggestion: Even if you say it is Rabbi Yishmael, one leaves the synagogue late because the order of the day, i.e., the prayer service, is very long, as it includes many supplications and confessions.

טור, אורח חיים רפ״א:א׳

בשחר משכימין לבהכ"נ ומסדרין הברכות ופרשת הקרבנות ומשנת איזהו מקומן כסדר שאר הימים רק שמוסיפין וביום השבת ואומרים ברוך שאמר ופסוקי דזמרה ונוהגין להוסיף מזמורים לפי שאין בו ביטול מלאכה לעם ונוהגין באשכנז לומר מיד ברוך שאמר אחר משנת איזהו מקומן ואח"כ כל המזמורים שמוסיפין ובטוליטולא אומרים המזמורים תחלה ואח"כ ברוך שאמר ואח"כ מזמור שיר ליום השבת ויותר נכון מנהג אשכנז לומר כל המזמורים בין ברוך שאמר לישתבח כדי שיהא לכולם ברכה לפניהם וברכה לאחריהם ובאשכנז אין אומרים מזמור לתודה בשבת לפי שאין תודה קריבה בשבת ואינו טעם של עיקר ואחר השירה מוסיפין נשמת שיש בו מענין יציאת מצרים לכך סמכוהו אצל השירה וחותמין בישתבח ואומר ש"ץ קדיש וברכו וקורין שמע בברכותיה ומוסיפין בברכה ראשונה שבח ותהלה להקב"ה והיה תמה א"א ז"ל על מה שנוהגין בכל המקומות שהקהל אומרים מקצת הברכה וש"צ גומרה. קרא לשמש ויזרח אור ראה והתקין צורת הלבנה פירוש כשקרא לשמש להאיר וראה שיבאו העולם לטעות אחריו לעבדו אז התקין צורת הלבנה כדי שימנעו מלטעות אחריו כאשר יראו כי הם שנים וצריכה הלבנה לעזור את השמש בלילה להודיע שלא יספיק לעולם בשמש לבד וי"מ ראה והקטין ומפרשים אותו על הקטרוג ונוהגין באשכנז ובצרפת לומר לאל אשר שבת ורב עמרם גם כן כתב ובטוליטולא א"א אותו ועומדין להתפלל ומתפלל שלש ראשונות ושלש אחרונות וקדושת היום באמצע וחותם מקדש השבת: פי' ישמח משה כשהיו אבותינו במצרים וראה משה כובד השיעבוד שהכבידו עליהם בקש מפרעה שיתן להם יום אחד בשבוע שינוחו בו ונתנו לו ובחר ביום השביעי וכאשר נצטוו על יום השבת שמח משה שבחר בו וזהו ישמח משה במתנת חלקו ויש מפרשים משום הא דכתיב לדעת כי אני ה' מקדשכם (וכדאיתא שבת י: ביצה טז.) אמר לו הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם ועל כן תקנו ישמח משה באותה מתנה ויש בו נ"ה תיבות כנגד נ"ה תיבות שיש מאך את שבתותי תשמורו עד ויתן אל משה ככלותו וזהו שתקנו בעמדו לפניך על הר סיני שפרשת ויתן אל משה סמוכה לפרשת שבת. ואם לא הזכיר של שבת מחזירין אותו אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לא עקר רגליו חוזר לשל שבת ומחזיר ש"צ התפלה ואומרים באשכנז בקדושה של שחרית ממקומך מלכנו ואז בקול רעש גדול והכי שדר רב נטרונאי ריש מתיבתא דמתא מחסי' מנהג בכל ישיבות לומר בקדושה כתר יתנו לך וממקומך מלכנו ואז בקול רעש גדול ובמוסף של שבת וי"ט ויה"כ ובנעילה אנו אומרים פעמים ולהיות לכם לאלהים אבל בר"ח ובחולו של מועד אין אומרים אותו ואומר ש"צ קדיש שלם ומנהג בספרד לומר אתה הראת קודם ס"ת לפי שנאמר על קבלת התורה והיא ניתנה בשבת:

Tur, Orach Chayim 281:1

In the morning we arise early to the Synagogue and we arrange the blessings, the biblical paragraphs of the sacrifices, and the Mishanayos of (the Chapter) אֵיזֶהוּ מְקומָן (What is the Location, Zevachim Perek 5) like the order of the other days only we add וּבְיום הַשַּׁבָּת (And on the Sabbath Day, Bamidbar 28:9-10). And we say בָּרוּךְ שֶׁאָמַר (Blessed is the one that said) and 'Pesukei Dezimra' (Verses of Song), and we are accustomed to add Psalms because there is no work for the Nation.

Ramban: Vayikra 23:24
The midrash [interpreting the phrase “Shabbaton”] is that we are commanded on Yom Tov to rest from those activities that technically do not qualify as melacha, we should not be disturbed all day to measure our grain, to weigh our fruit and possessions, to fill our vessels with wine, to move our wares, and even building stones, from house to house and place to place, and if located in a walled city, load up our donkeys, and even wine, grapes, figs and all packages could indeed be delivered on Yom Tov; and the marketplace would be filled with ongoing commerce, and the shops would be open and money changers tables strewn with coins, and the workers would arise for their duties and establish their daily wages, like the rest of the week, and so on. These and similar activities, whether on Yom Tov or even Shabbat itself, all these activities do not technically constitute melacha. Therefore, the Torah commands us “Shabbaton” -- that these should be days of rest and cessation of work, and not days of labor and toil. And this is a good and beautiful interpretation.

Rav Ovadia Additions: Dont Miss Zman K Shma, but ok to rely upon the Gra.
Run to Shul
Good to have a special Shabbat Tallit!
Don't daven too long!
Extra Tehillim, added, as no melacha for the Am.
On Yontov, some say skip the phrase Mizmor Shir Leyom Hashabbat
Good to Sing Nishmat
If you missed nishmat dont come back
On Shabbos, we can answer amen between k shma and blessings.
Someone who is coming late should skip p dezimrah before nishmat!