אֱֽלֹקִ֗ים בְּ֭צֵאתְךָ לִפְנֵ֣י עַמֶּ֑ךָ בְּצַעְדְּךָ֖ בִישִׁימ֣וֹן סֶֽלָה׃ אֶ֤רֶץ רָעָ֨שָׁה ׀ אַף־שָׁמַ֣יִם נָטְפוּ֮ מִפְּנֵ֢י אֱלֹ֫קִ֥ים זֶ֥ה סִינַ֑י מִפְּנֵ֥י אֱ֝לֹקִ֗ים אֱלֹקֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ גֶּ֣שֶׁם נְ֭דָבוֹת ... רֶ֤כֶב אֱלֹקִ֗ים רִבֹּתַ֣יִם אַלְפֵ֣י שִׁנְאָ֑ן אדושם בָ֝֗ם סִינַ֥י בַּקֹּֽדֶשׁ׃ עָ֘לִ֤יתָ לַמָּר֨וֹם ׀ שָׁ֘בִ֤יתָ שֶּׁ֗בִי לָקַ֣חְתָּ מַ֭תָּנוֹת בָּאָדָ֑ם וְאַ֥ף ס֝וֹרְרִ֗ים לִשְׁכֹּ֤ן ׀ יָ֬הּ אֱלֹקִֽים׃
when You marched through the desert, selah the earth trembled, the sky rained because of God,
yon Sinai, because of God, the God of Israel. You released a bountiful rain, O God;
when Your own land languished, You sustained it. Your tribe dwells there;
O God, in Your goodness You provide for the needy.
The Lord gives a command;
the women who bring the news are a great host: “The kings and their armies are in headlong flight;
housewives are sharing in the spoils; even for those of you who lie among the sheepfolds
there are wings of a dove sheathed in silver,
its pinions in fine gold.” When Shaddai scattered the kings,
it seemed like a snowstorm in Zalmon.
O majestic mountain, Mount Bashan;
O jagged mountain, Mount Bashan; why so hostile, O jagged mountains,
toward the mountain God desired as His dwelling?
The LORD shall abide there forever.
God’s chariots are myriads upon myriads,
thousands upon thousands;
the Lord is among them as in Sinai in holiness.
You went up to the heights, having taken captives,
having received tribute of men,
even of those who rebel
against the LORD God’s abiding there.
וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים סח, יט): עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶׁבִי, מַהוּ עָלִיתָ, נִתְעֲלֵיתָ, נִתְגַּשַׁשְׁתָּ עִם הַמַּלְאָכִים שֶׁל מַעְלָה. דָּבָר אַחֵר, עָלִיתָ לַמָּרוֹם, שֶׁלֹא שָׁלְטָה בְּרִיָה מִלְּמַעְלָן כְּשֵׁם שֶׁשָּׁלַט משֶׁה... בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּקְּשׁוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְגֹעַ בְּמשֶׁה, עָשָׂה בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְלַסְטֵירִין שֶׁל פָּנָיו שֶׁל משֶׁה דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִי אַתֶּם מִתְבַּיְשִׁין הֵימֶנּוּ לֹא זֶהוּ שֶׁיְּרַדְתֶּם אֶצְלוֹ וַאֲכַלְתֶּם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֹא נִתְּנָה לְךָ תּוֹרָה אֶלָּא בִּזְכוּת אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר: לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם, וְאֵין אָדָם הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע יד, טו): הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים, הֱוֵי: וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹקִים.
עלית. אתה נגיד עמו משה בן עמרם למרום, שבית שבי את התורה, ולקחת מתנות מן העליונים ולתתם לבני אדם:
שבית שבי יכול מפני ששבה וכו'. וא"ת וכי התורה כאנוסה אצלנו הלא התורה נשארה כתובה למעלה באש שחורה ע"ג לבנה רק שהעתיקה משה כדי לפרש הענין פירוש יפ"ת... והר"ן כתב שמטעם זה נקרא שבויה שלפי שבב"ד של מטה אזלינן בתר רוב אע"פ שהוא נגד הדין וגם ע"ד דאיתא גבי קידוש החודש אני ואתם נלך לב"ד של מטה:
יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים
יבא טוב זה משה דכתיב (שמות ב, ב) ותרא אותו כי טוב הוא
ויקבל טוב זו תורה דכתיב (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם
מטוב זה הקב"ה דכתיב (תהלים קמה, ט) טוב ה' לכל
לטובים אלו ישראל דכתיב (תהלים קכה, ד) הטיבה ה' לטובים
יבא זה ויקבל זאת מזה לעם זו
יבא זה זה משה דכתיב (שמות לב, א) כי זה משה האיש
ויקבל זאת זו התורה דכתיב (דברים ד, מד) וזאת התורה אשר שם משה
מזה זה הקב"ה דכתיב (שמות טו, ב) זה אלי ואנוהו
לעם זו אלו ישראל שנאמר (שמות טו, טז) עם זו קנית