כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בְּשַׁבָּת כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר שַׁבָּת וְשָׁכַח שֶׁנִּצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַשַּׁבָּת. אוֹ שֶׁנִּשְׁבָּה וְהוּא קָטָן לְבֵין הָעַכּוּ''ם אוֹ נִתְגַּיֵּר קָטָן וְהוּא בֵּין הָעַכּוּ''ם. אַף עַל פִּי שֶׁעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת שֶׁהַכּל שְׁגָגָה אַחַת הִיא.
Similarly, he is liable for one sin-offering for all the forbidden fat that he ate, one sin-offering for all the blood that he ate. Similar laws apply to all analogous situations regarding these sins. Whenever one knows the fundamental principle of the Sabbath, but forgot that a given day was the Sabbath and thought it was an ordinary day, he is liable for only one sin-offering for the entire day, even though he performed many forbidden labors on it. Similarly, he is liable for a sin-offering for every Sabbath that he inadvertently desecrated.
מתני' בתינוק שנשבה בין הנכרים וגר שנתגייר וכו'. הרמב"ם מפרש דתינוק אתרווייהו קאי תינוק ישראל שנשבה או תינוק שנתגייר פי' שאמו הביאה אותו להתגייר... ונתגדל בין הגוים... ולא ידע מאומה ממצות ה'
A convert who converted among the Gentiles: before three [a beit din] and they did not inform him of the mitzvah of Shabbat; for if he had only converted by himself he would not be a convert (as they discuss in Yevamot 47b).
גר שנתגייר בין הגוים, ועשה מלאכה בשבת, ר' עקיבא מחייב, ומונבז פוטר. והדין נותן שיהא פטור, הואיל ושוגג חייב חטאת, ומזיד חייב כרת, מה מזיד אינו חייב עד שיבא לכלל ידיעה, אף שוגג לא יהא חייב עד שיבא לכלל ידיעה. אמ' לו ר' עקיבא מוסיף אני על דבריך, מה מזיד אינו חייב עד שיבא לכלל ידיעה בשעת מעשה, אף שוגג לא יהא חייב עד שיבא לכלל ידיעה בשעת מעשה. אמ' לו כל שכן שהוספת, אם בא לכלל ידיעה בשעת מעשה אף הוא אינו שוגג אלא מזיד.
מונבז הוא שם חריג, והוא דומה לשמו של מונבז המלך, נסיך חדייב (אדייבנה) שליד ארמניה, שהתגייר ועלה למלוכה בארצו, בילה את סוף ימיו בירושלים, וכמה מבניו השתתפו במרד הגדול. מונבז המלך הוא דוגמה לגר שהתגייר בין הגויים ומן הסתם למד את ההלכות רק משביקש להתגייר. מפתה מאוד לשער שמונבז הנזכר במשנתו הוא אחד מצאצאיו של המלך הגר, בן המנסה להגן על זכרו של אביו, שבשלבים הראשונים של יהדותו לא יכול היה לשמור מצוות כהלכה.
...מֻנְבַּז הַמֶּלֶךְ הָיָה עוֹשֶׂה כָל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁל זָהָב. הִילְנִי אִמּוֹ עָשְׂתָה נִבְרֶשֶׁת שֶׁל זָהָב עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל. וְאַף הִיא עָשְׂתָה טַבְלָא שֶׁל זָהָב שֶׁפָּרָשַׁת סוֹטָה כְתוּבָה עָלֶיהָ. נִיקָנוֹר נַעֲשׂוּ נִסִּים לְדַלְתוֹתָיו, וְהָיוּ מַזְכִּירִין אוֹתוֹ לְשָׁבַח:
מנבז המלך – בגרסאות אחרות מולבז. אנו מכירים היטב מלך זה הנזכר בהרחבה אצל יוספוס. מונבזוס הראשון היה מלך אדיבנה (חדיב) שבגבול ארמניה. אדיבנה נותרה עצמאית משום ששכנה בגבול האימפריה הרומית והאימפריה הפרתית (איור 23). הוא התחתן עם הלני אחותו (כמנהג בבל), וממנה נולד בנו איזטס. איזטס תִמרן את ממלכתו בין האימפריות והשכיל לשמור על עצמאותה זמן רב. הלני התקרבה ליהדות בזכותו של סוחר יהודי שהגיע לממלכה, והיא עדות חיה לעצמתו של תהליך ההתגיירות בשלהי ימי הבית השני. במקביל התקרב גם איזטס ליהדות והתגייר, ועמו קבוצה לא גדולה מבני העילית של ממלכתו. בין ראשי המתגיירים היה גם מונבזוס, אחיו הבכור, שהיה מקורב לו מאוד. עם מותו של איזטס ירש מונבזוס אחיו את כס השלטון. הלני שהתה בירושלים זמן רב, ורק עם מותו של איזטס הבן חזרה לאדיבנה. לאחר מותה נשלחה גופתה ונקברה בקבר מפואר בירושלים. שניים מקרובי המלך או מאנשי חצרו לחמו בשורות הצבא היהודי במרד הגדול. אין עדות שמונבזוס עצמו חי בירושלים. מדרום להר הבית שכן ארמון מלכי חדיב שיוספוס מכנה ארמון מונבזוס וארמון הלני, אך נראה שהכוונה לאותו מבנה. אין להסיק מכאן כי המלך עצמו חי בירושלים, אך הארמון שירת את המלכה האם, ונראה שבעיר נותרו נציגים מבני חדיב, ובראשם איזטס בן המלך שהצליח לשרוד בזמן המרד ונכנע לטיטוס. כוונת המשנה למונבזוס הבן, בנה של הלני ומלך חדיב, והוא שלח אפוא תרומות למקדש המהולל כיהודי לכל דבר. בשני התלמודים מסופר על פזרנותו הרבה במעשי צדקה בשנות בצורת, פזרנות שהביאה להתנגדותם של בני משפחתו (ירו', פאה פ"א ה"א, טו ע"ב; בבלי, בבא בתרא יא ע"א). בתוספתא שבת מונבז חולק על רבי עקיבא בדינו של גר שנתגייר בין גויים ואינו יודע פרטי מצוות; רבי עקיבא מחמיר בדינו ומונבז מקל. רב הפיתוי לראות במונבז זה אחד מצאצאי המלך מונבז שהצליח להשתלב בבית המדרש ועסק בשאלות הלכתיות שהעסיקו מן הסתם את בני ביתו.