Zionism as a Moral Journey

וַיַּ֩עַל֩ אַבְרָ֨ם מִמִּצְרַ֜יִם ה֠וּא וְאִשְׁתּ֧וֹ וְכׇל־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְל֥וֹט עִמּ֖וֹ הַנֶּֽגְבָּה׃ וְאַבְרָ֖ם כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד בַּמִּקְנֶ֕ה בַּכֶּ֖סֶף וּבַזָּהָֽב׃ וַיֵּ֙לֶךְ֙ לְמַסָּעָ֔יו מִנֶּ֖גֶב וְעַד־בֵּֽית־אֵ֑ל עַד־הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־הָ֨יָה שָׁ֤ם אׇֽהֳלֹה֙ בַּתְּחִלָּ֔ה בֵּ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל וּבֵ֥ין הָעָֽי׃ אֶל־מְקוֹם֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָ֑ה וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם ה'׃ וְגַ֨ם־לְל֔וֹט הַהֹלֵ֖ךְ אֶת־אַבְרָ֑ם הָיָ֥ה צֹאן־וּבָקָ֖ר וְאֹהָלִֽים׃ וְלֹא־נָשָׂ֥א אֹתָ֛ם הָאָ֖רֶץ לָשֶׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו כִּֽי־הָיָ֤ה רְכוּשָׁם֙ רָ֔ב וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ לָשֶׁ֥בֶת יַחְדָּֽו׃ וַֽיְהִי־רִ֗יב בֵּ֚ין רֹעֵ֣י מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם וּבֵ֖ין רֹעֵ֣י מִקְנֵה־ל֑וֹט וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י אָ֖ז יֹשֵׁ֥ב בָּאָֽרֶץ׃ וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־ל֗וֹט אַל־נָ֨א תְהִ֤י מְרִיבָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּבֵ֥ין רֹעַ֖י וּבֵ֣ין רֹעֶ֑יךָ כִּֽי־אֲנָשִׁ֥ים אַחִ֖ים אֲנָֽחְנוּ׃ הֲלֹ֤א כׇל־הָאָ֙רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵעָלָ֑י אִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם־הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה׃ וַיִּשָּׂא־ל֣וֹט אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־כׇּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן כִּ֥י כֻלָּ֖הּ מַשְׁקֶ֑ה לִפְנֵ֣י ׀ שַׁחֵ֣ת ה' אֶת־סְדֹם֙ וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה כְּגַן־ה' כְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה צֹֽעַר׃ וַיִּבְחַר־ל֣וֹ ל֗וֹט אֵ֚ת כׇּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּסַּ֥ע ל֖וֹט מִקֶּ֑דֶם וַיִּפָּ֣רְד֔וּ אִ֖ישׁ מֵעַ֥ל אָחִֽיו׃ אַבְרָ֖ם יָשַׁ֣ב בְּאֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן וְל֗וֹט יָשַׁב֙ בְּעָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיֶּאֱהַ֖ל עַד־סְדֹֽם׃ וְאַנְשֵׁ֣י סְדֹ֔ם רָעִ֖ים וְחַטָּאִ֑ים לַה' מְאֹֽד׃

Genesis 13:1-13

From Egypt, Abram went up into the Negeb, with his wife and all that he possessed, together with Lot. Now Abram was very rich in cattle, silver, and gold. And he proceeded by stages from the Negeb as far as Bethel, to the place where his tent had been formerly, between Bethel and Ai, the site of the altar that he had built there at first; and there Abram invoked ה' by name. Lot, who went with Abram, also had flocks and herds and tents, so that the land could not support them staying together; for their possessions were so great that they could not remain together. And there was quarreling between the herders of Abram’s cattle and those of Lot’s cattle.—The Canaanites and Perizzites were then dwelling in the land.— Abram said to Lot, “Let there be no strife between you and me, between my herders and yours, for we are kin. Is not the whole land before you? Let us separate: if you go north, I will go south; and if you go south, I will go north.” Lot looked about him and saw how well watered was the whole plain of the Jordan, all of it—this was before ה' had destroyed Sodom and Gomorrah—all the way to Zoar, like the garden of ה', like the land of Egypt. So Lot chose for himself the whole plain of the Jordan, and Lot journeyed eastward. Thus they parted from each other; Abram remained in the land of Canaan, while Lot settled in the cities of the Plain, pitching his tents near Sodom. Now the inhabitants of Sodom were very wicked sinners against ה'.

רש"י על בראשית י״ג:ז׳:א׳

ויהי ריב. לְפִי שְׁהָיוּ רוֹעִים שֶׁל לוֹט רְשָׁעִים וּמַרְעִים בְּהֶמְתָּם בִּשְׂדוֹת אֲחֵרִים, וְרוֹעֵי אַבְרָם מוֹכִיחִים אוֹתָם עַל הַגֶּזֶל, וְהֵם אוֹמְרִים נִתְּנָה הָאָרֶץ לְאַבְרָם, וְלוֹ אֵין יוֹרֵשׁ, וְלוֹט יוֹרְשׁוֹ, וְאֵין זֶה גֶּזֶל, וְהַכָּתוּב אוֹמֵר וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי אָז יֹשֵׁב בָּאָרֶץ, וְלֹא זָכָה בָהּ אַבְרָם עֲדַיִן (ב"):

Rashi on Genesis 13:7:1

ויהי ריב AND THERE WAS A QUARREL because Lot’s shepherds were wicked men and grazed their cattle in other people’s fields. Abram's shepherds rebuked them for this act of robbery, but they replied, “The land has been given to Abram, and since he has no son as heir, Lot will be his heir: consequently this is not robbery”. Scripture, however, states: “The Canaanite and the Perizzite abode then in the land”, so that Abram was not yet entitled to possession (Genesis Rabbah 41:5).

בראשית רבה מ״א:ז׳

וַיִּשָֹּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן (בראשית יג, י), אָמַר רַבִּי נַחְמָן בַּר חָנִין כָּל מִי שֶׁהוּא לָהוּט אַחַר בֻּלְמוּס שֶׁל עֲרָיוֹת סוֹף שֶׁמַּאֲכִילִים אוֹתוֹ מִבְּשָרוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כָּל הַפָּסוּק הַזֶּה לְשׁוֹן עֶרְוָה הוּא, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמָר (בראשית לט, ז): וַתִּשָֹּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ וגו'. וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (משלי ו, כו): כִּי בְּעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם. כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר ה, כד): וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים. לִפְנֵי שַׁחֵת ה', הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית לח, ט): וְהָיָה אִם בָּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיו וְשִׁחֵת אַרְצָה. כְּגַן ה', לְאִילָנוֹת. כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִזְרָעִים. (בראשית יג, יא): וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר זִמְרָא כְּאֵינָשׁ דִּבְחַר פּוּרְנָא דְאִמֵּיהּ. (בראשית יג, יא): וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם, הִסִּיעַ עַצְמוֹ מִקַּדְמוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָמַר אִי אֶפְשִׁי לֹא בְּאַבְרָם וְלֹא בֵּאלוֹקוֹ. (בראשית יג, יא): וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו, אַבְרָם יָשַׁב, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵין לְךָ בַּכְּרָכִים רַע כִּסְדוֹם, כְּשֶׁאָדָם רַע קוֹרִין אוֹתוֹ סְדוֹמִי. וְאֵין לְךָ בַּעֲמָמִים קָשֶׁה מֵאֱמוֹרִי, כְּשֶׁאָדָם קָשֶׁה הֵן קוֹרְאִין אוֹתוֹ אֱמוֹרִי. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי אֵין לְךָ בַּכְּרָכִים יָפֶה מִסְּדוֹם, שֶׁחִזֵּר לוֹט עַל כָּל עָרֵי הַכִּכָר וְלֹא מָצָא מָקוֹם יָפֶה כִּסְדוֹם, וְאֵלּוּ הָיוּ הַחֲשׁוּבִין שֶׁבָּהֶן, (בראשית יג, יג): וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד, רָעִים אֵלּוּ לָאֵלּוּ. חַטָּאִים, בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת. לַה', בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. מְאֹד, בִּשְׁפִיכוּת דָּמִים.

Bereshit Rabbah 41:7

...

תורת משה - אלשיך, בראשית י״ג:ז׳:א׳

ושיעור הכתוב ויהי ריב כו' והנה הכנעני כו'. אז יושב באחדות. ע"כ ויאמר אברם כו' כי אנשים אחים אנחנו. ומכ"ש שראוי יהיה שלום בינינו יותר מב' אומות אלו. והענין כי הנה אמרו ז"ל בגמ' (סנהדרין דף ח') האי תיגרא דמיא לבידקא דמיא כיון דרווח רווח. כי דרך הריב להתחיל במעט ונעשית הרבה שמתרחבת בין אנשים. וזה יתכן כיון אברם שאמר הנה עד כה אין הקטטה בינינו רק בין הרועים. וגם בין הרועים לא הגיע לגדר מריבה יולדת כנקבה ומתרבה ומתפשטת. כ"א לגדר ריב זכר. וע"כ אל נא הריב הזכר שאינו מוליד. תהי מריבה שתעשה מריבה נקבה שתלד ותתרבה עד יהיה ביני וביניך ג"כ. וגם בין הרועים תתרחב. שאם עד כה היה מתייחס לריב. תהיה עתה מריבה גם ביניהם. וזהו ובין רועי כו' כ"א רבו קצת רועי עם קצת רועיך. עתה תהיה בין כלם כי זה בלתי ראוי משני טעמים. א' כי לא תצדק מריבה רק בין פחותי הערך. אך לא בין חשובים. וכן לא תצדק בין אחים. וז"א כי אנשים אחים. כי משתי סבות אין ראוי. א' כי אנשים שהוא חשובים כנודע. שכל אנשים שבמקרת חשובים וגם להיותנו אחים וזהו כי אנשים אחים אנחנו. וראוי לישא ק"ו מהכנעני והפריזי שאינן אחים רק ב' אומות ואחדות ביניהם באומרו יושב בארץ ולא נאמר יושבים:

Alshekh on Torah, Genesis 13:7:1

...

מלכים א כ״א:א׳-ט״ז

וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה כֶּ֧רֶם הָיָ֛ה לְנָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּיִזְרְעֶ֑אל אֵ֚צֶל הֵיכַ֣ל אַחְאָ֔ב מֶ֖לֶךְ שֹׁמְרֽוֹן׃ וַיְדַבֵּ֣ר אַחְאָ֣ב אֶל־נָב֣וֹת ׀ לֵאמֹר֩ ׀ תְּנָה־לִּ֨י אֶֽת־כַּרְמְךָ֜ וִֽיהִי־לִ֣י לְגַן־יָרָ֗ק כִּ֣י ה֤וּא קָרוֹב֙ אֵ֣צֶל בֵּיתִ֔י וְאֶתְּנָ֤ה לְךָ֙ תַּחְתָּ֔יו כֶּ֖רֶם ט֣וֹב מִמֶּ֑נּוּ אִ֚ם ט֣וֹב בְּעֵינֶ֔יךָ אֶתְּנָה־לְךָ֥ כֶ֖סֶף מְחִ֥יר זֶֽה׃ וַיֹּ֥אמֶר נָב֖וֹת אֶל־אַחְאָ֑ב חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵֽיהוָ֔ה מִתִּתִּ֛י אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבֹתַ֖י לָֽךְ׃ וַיָּבֹא֩ אַחְאָ֨ב אֶל־בֵּית֜וֹ סַ֣ר וְזָעֵ֗ף עַל־הַדָּבָר֙ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר אֵלָ֗יו נָבוֹת֙ הַיִּזְרְעֵאלִ֔י וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־אֶתֵּ֥ן לְךָ֖ אֶת־נַחֲלַ֣ת אֲבוֹתָ֑י וַיִּשְׁכַּב֙ עַל־מִטָּת֔וֹ וַיַּסֵּ֥ב אֶת־פָּנָ֖יו וְלֹֽא־אָ֥כַל לָֽחֶם׃ וַתָּבֹ֥א אֵלָ֖יו אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֑וֹ וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מַה־זֶּה֙ רוּחֲךָ֣ סָרָ֔ה וְאֵינְךָ֖ אֹכֵ֥ל לָֽחֶם׃ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֗יהָ כִּֽי־אֲ֠דַבֵּר אֶל־נָב֨וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֜י וָאֹ֣מַר ל֗וֹ תְּנָה־לִּ֤י אֶֽת־כַּרְמְךָ֙ בְּכֶ֔סֶף א֚וֹ אִם־חָפֵ֣ץ אַתָּ֔ה אֶתְּנָה־לְךָ֥ כֶ֖רֶם תַּחְתָּ֑יו וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־אֶתֵּ֥ן לְךָ֖ אֶת־כַּרְמִֽי׃ וַתֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אִיזֶ֣בֶל אִשְׁתּ֔וֹ אַתָּ֕ה עַתָּ֛ה תַּעֲשֶׂ֥ה מְלוּכָ֖ה עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל ק֤וּם אֱכָל־לֶ֙חֶם֙ וְיִטַ֣ב לִבֶּ֔ךָ אֲנִי֙ אֶתֵּ֣ן לְךָ֔ אֶת־כֶּ֖רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִֽי׃ וַתִּכְתֹּ֤ב סְפָרִים֙ בְּשֵׁ֣ם אַחְאָ֔ב וַתַּחְתֹּ֖ם בְּחֹתָמ֑וֹ וַתִּשְׁלַ֣ח הספרים [סְפָרִ֗ים] אֶל־הַזְקֵנִ֤ים וְאֶל־הַֽחֹרִים֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעִיר֔וֹ הַיֹּשְׁבִ֖ים אֶת־נָבֽוֹת׃ וַתִּכְתֹּ֥ב בַּסְּפָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר קִֽרְאוּ־צ֔וֹם וְהוֹשִׁ֥יבוּ אֶת־נָב֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם׃ וְ֠הוֹשִׁיבוּ שְׁנַ֨יִם אֲנָשִׁ֥ים בְּנֵֽי־בְלִיַּעַל֮ נֶגְדּוֹ֒ וִיעִדֻ֣הוּ לֵאמֹ֔ר בֵּרַ֥כְתָּ אֱלֹהִ֖ים וָמֶ֑לֶךְ וְהוֹצִיאֻ֥הוּ וְסִקְלֻ֖הוּ וְיָמֹֽת׃ וַיַּעֲשׂוּ֩ אַנְשֵׁ֨י עִיר֜וֹ הַזְּקֵנִ֣ים וְהַחֹרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר הַיֹּֽשְׁבִים֙ בְּעִיר֔וֹ כַּאֲשֶׁ֛ר שָׁלְחָ֥ה אֲלֵיהֶ֖ם אִיזָ֑בֶל כַּאֲשֶׁ֤ר כָּתוּב֙ בַּסְּפָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר שָׁלְחָ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃ קָרְא֖וּ צ֑וֹם וְהֹשִׁ֥יבוּ אֶת־נָב֖וֹת בְּרֹ֥אשׁ הָעָֽם׃ וַ֠יָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הָאֲנָשִׁ֥ים בְּנֵֽי־בְלִיַּעַל֮ וַיֵּשְׁב֣וּ נֶגְדּוֹ֒ וַיְעִדֻהוּ֩ אַנְשֵׁ֨י הַבְּלִיַּ֜עַל אֶת־נָב֗וֹת נֶ֤גֶד הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר בֵּרַ֥ךְ נָב֛וֹת אֱלֹהִ֖ים וָמֶ֑לֶךְ וַיֹּצִאֻ֙הוּ֙ מִח֣וּץ לָעִ֔יר וַיִּסְקְלֻ֥הוּ בָאֲבָנִ֖ים וַיָּמֹֽת׃ וַֽיִּשְׁלְח֖וּ אֶל־אִיזֶ֣בֶל לֵאמֹ֑ר סֻקַּ֥ל נָב֖וֹת וַיָּמֹֽת׃ וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ אִיזֶ֔בֶל כִּֽי־סֻקַּ֥ל נָב֖וֹת וַיָּמֹ֑ת וַתֹּ֨אמֶר אִיזֶ֜בֶל אֶל־אַחְאָ֗ב ק֣וּם רֵ֞שׁ אֶת־כֶּ֣רֶם ׀ נָב֣וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֗י אֲשֶׁ֤ר מֵאֵן֙ לָתֶת־לְךָ֣ בְכֶ֔סֶף כִּ֣י אֵ֥ין נָב֛וֹת חַ֖י כִּי־מֵֽת׃ וַיְהִ֛י כִּשְׁמֹ֥עַ אַחְאָ֖ב כִּ֣י מֵ֣ת נָב֑וֹת וַיָּ֣קָם אַחְאָ֗ב לָרֶ֛דֶת אֶל־כֶּ֛רֶם נָב֥וֹת הַיִּזְרְעֵאלִ֖י לְרִשְׁתּֽוֹ׃ (ס)

I Kings 21:1-16

[The following events] occurred some time afterward: Naboth the Jezreelite owned a vineyard in Jezreel, adjoining the palace of King Ahab of Samaria. Ahab said to Naboth, “Give me your vineyard, so that I may have it as a vegetable garden, since it is right next to my palace. I will give you a better vineyard in exchange; or, if you prefer, I will pay you the price in money.” But Naboth replied, “GOD forbid that I should give up to you what I have inherited from my fathers!” Ahab went home dispirited and sullen because of the answer that Naboth the Jezreelite had given him: “I will not give up to you what I have inherited from my fathers!” He lay down on his bed and turned away his face, and he would not eat. His wife Jezebel came to him and asked him, “Why are you so dispirited that you won’t eat?” So he told her, “I spoke to Naboth the Jezreelite and proposed to him, ‘Sell me your vineyard for money, or if you prefer, I’ll give you another vineyard in exchange’; but he answered, ‘I will not give my vineyard to you.’” His wife Jezebel said to him, “Now is the time to show yourself king over Israel. Rise and eat something, and be cheerful; I will get the vineyard of Naboth the Jezreelite for you.” So she wrote letters in Ahab’s name and sealed them with his seal, and sent the letters to the elders and the nobles who lived in the same town with Naboth. In the letters she wrote as follows: “Proclaim a fast and seat Naboth at the front of the assembly. And seat two scoundrels opposite him, and let them testify against him: ‘You have reviled God and king!’ Then take him out and stone him to death.” The people of his town—the elders and nobles who lived in his town—did as Jezebel had instructed them, just as was written in the letters she had sent them: They proclaimed a fast and seated Naboth at the front of the assembly. Then the two scoundrels came and sat down opposite him; and those scoundrels testified against Naboth publicly as follows: “Naboth has reviled God and king.” Then they took him outside the town and stoned him to death. Word was sent to Jezebel: “Naboth has been stoned to death.” As soon as Jezebel heard that Naboth had been stoned to death, she said to Ahab, “Go and take possession of the vineyard that Naboth the Jezreelite refused to sell you for money; for Naboth is no longer alive, he is dead.” When Ahab heard that Naboth was dead, Ahab set out for the vineyard of Naboth the Jezreelite to take possession of it.

מלבי"ם על מלכים א כ״א:ז׳:ב׳

אתה עתה אמרה בעת שמיסדים בית מלכות במדינה שעדיין לא היה להם מלך, אזי קובעים ביניהם משפט המלוכה וחוקיה, ומפרטים מה יוכל המלך ומה לא יוכל לעשות, לא כן במלכות ישנה מי סכל להשקיף על משפט המלוכה, המלך עושה כל אשר בכחו לעשות באין מוחה, וז"ש וכי אתה עתה תעשה מלוכה, ר"ל וכי אתה העושה המלוכה הלא היא קיימת מכמה דורות, או הכי עתה תעשה, רק שלא ידעת איך תקחהו מידו בחזקה פן ימרדו העם בראותם כי תגזול נחלת אחרים ואני אתן לך ע"י ערמה:

Malbim on I Kings 21:7:2

...