מעלת הלימוד - תורתך שעשועיי - אזכרת 30 לעילוי נשמת אבי מורי משה דהאן ז"ל בן ז'קלין
אבא היה למדן, איש ספר אוטודידקט שאהב לגלות דברים חדשים ולחבר ביניהם.
החל מלימוד עצמי לנגן בכלי נגינה ועד רשיונות הטסה של מטוסים קלים (שם לקח קורס כמובן).
יש לי זכרונות מאוד חזקים של אבא יושב מול ספרים שמצא לאחרונה או שחזר אליהם שוב ופשוט מתלהב לשתף את מה שהוא עכשיו גילה.
אבא זכר המון ועשה חיבורים בין הדברים שלמד לכדי בניית תמונה רחבה יותר מהתחום בו התמקד הספר התורן שמולו.
באמת הרגשנו שאבא לומד מתוך עונג ללמידה עצמה.
אז היום רציתי ללמוד ביחד על לימוד ואיך נוכל גם אנחנו להדבק בחדוות למידה כמו אבא.
אבא היה למדן, איש ספר אוטודידקט שאהב לגלות דברים חדשים ולחבר ביניהם.
החל מלימוד עצמי לנגן בכלי נגינה ועד רשיונות הטסה של מטוסים קלים (שם לקח קורס כמובן).
יש לי זכרונות מאוד חזקים של אבא יושב מול ספרים שמצא לאחרונה או שחזר אליהם שוב ופשוט מתלהב לשתף את מה שהוא עכשיו גילה.
אבא זכר המון ועשה חיבורים בין הדברים שלמד לכדי בניית תמונה רחבה יותר מהתחום בו התמקד הספר התורן שמולו.
באמת הרגשנו שאבא לומד מתוך עונג ללמידה עצמה.
אז היום רציתי ללמוד ביחד על לימוד ואיך נוכל גם אנחנו להדבק בחדוות למידה כמו אבא.
הפטירה של אבא הגיעה בתזמון שמזמן לימוד.
החל מיום הזיכרון, ספירת העומר ומסורת לימוד מסכת אבות בתקופה הזו, ועד מחר.
ערב שבועות חג מתן תורה שבו לומדים כל הלילה.
בנוסף, לאבא הייתה תקופה שאבא היה בהתפעלות מכתבי הרמב"ם ומלימוד הרמב"ם היומי. בשבת שנפטר סיימו סבב למידה של כל ספר ההלכות של הרמב"ם, 1000 פרקים ב"משנה תורה". סבב שלוקח כמעט שלוש שנים לסיים כל פעם.
ככה, אבא בנה לנו מסגרת לשיעור.
מצוות עשה בתלמוד תורה וכמה חשוב להנות מהלמידה עצמה.
החל מיום הזיכרון, ספירת העומר ומסורת לימוד מסכת אבות בתקופה הזו, ועד מחר.
ערב שבועות חג מתן תורה שבו לומדים כל הלילה.
בנוסף, לאבא הייתה תקופה שאבא היה בהתפעלות מכתבי הרמב"ם ומלימוד הרמב"ם היומי. בשבת שנפטר סיימו סבב למידה של כל ספר ההלכות של הרמב"ם, 1000 פרקים ב"משנה תורה". סבב שלוקח כמעט שלוש שנים לסיים כל פעם.
ככה, אבא בנה לנו מסגרת לשיעור.
מצוות עשה בתלמוד תורה וכמה חשוב להנות מהלמידה עצמה.
הלכות תלמוד תורה יש בכללן שתי מצוות עשה: ראשונה ללמוד תורה, שניה לכבד מלמדיה ויודעיה.
LAWS CONCERNING THE STUDY OF THE TORAH.
These comprise two affirmative precepts; first, to learn Torah; second, to show honour to its teachers and to those versed in the knowledge of it.
These comprise two affirmative precepts; first, to learn Torah; second, to show honour to its teachers and to those versed in the knowledge of it.
הַלּוֹמֵד מֵחֲבֵרוֹ פֶּרֶק אֶחָד, אוֹ הֲלָכָה אַחַת, אוֹ פָּסוּק אֶחָד, אוֹ דִּבּוּר אֶחָד, אוֹ אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת – צָרִיךְ לִנְהֹג בּוֹ כָּבוֹד. לאחר שתי משניות שעסקו בעיקר במעלת לימוד התורה ובחשיבות העיסוק בה, עוסקות המשניות הבאות בדרך הראויה ללומד התורה, וראשית לכול בחובה לחלוק כבוד למי שלימד את האדם דבר מה, אפילו מועט: פרק או הלכה (בתורה שבעל־פה), פסוק, דיבור (כנראה: ביטוי) או אפילו אות אחת (בתורה שבכתב).
- לאבא הייתה תכונה חזקה מאוד, לא היה אדם שהוא לא היה מסוגל לדבר איתו. על כל נושא. וזה תמיד נעשה בכבוד ומלווה בחיוך, ללא קשר לשוני בדעות וההשקפות.
- הרצון וקבלת כל אדם כמורה פוטנציאלי עומדים לו כמעלה שממנה הרחיב אופקים אבל גם העריך את הצד השני על עצם הלימוד.
אברהם בורנשטיין, אגלי טל - הקדמה
שמעתי קצת בני אדם טועין מדרך השכל בעניין לימוד תורתנו הקדושה, ואמרו כי הלומד ומחדש חידושים ושמח ומתענג בלימודו, אין זה לימוד התורה כל כך לשמה כמו אם היה לומד בפשיטות, שאין לו לימוד משום תענוג והוא רק לשם מצווה.
אבל הלומד ומתענג בלימודו הרי מתערב בלימודו גם הנאת עצמו. ובאמת זה טעות מפורסם. ואדרבא, כי זה עיקר מצות לימוד התורה - להיות שש ושמח ומתענג בלימודו, ואז דברי תורה נבלעין בדמו. ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה.
שמעתי קצת בני אדם טועין מדרך השכל בעניין לימוד תורתנו הקדושה, ואמרו כי הלומד ומחדש חידושים ושמח ומתענג בלימודו, אין זה לימוד התורה כל כך לשמה כמו אם היה לומד בפשיטות, שאין לו לימוד משום תענוג והוא רק לשם מצווה.
אבל הלומד ומתענג בלימודו הרי מתערב בלימודו גם הנאת עצמו. ובאמת זה טעות מפורסם. ואדרבא, כי זה עיקר מצות לימוד התורה - להיות שש ושמח ומתענג בלימודו, ואז דברי תורה נבלעין בדמו. ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה.
אילעאי עופרן - תורתך שעשועי
מזמור קי"ט בתהלים, הפרק הארוך ביותר בתנ"ך. מציג שוב ושוב את התורה כ"שעשוע" – "בתורתך אשתעשע" ו"עדותיך שעשועי". לא פחות משבע פעמים חוזר המזמור על רעיון זה.
נראה לי שהתורה שלנו "רצינית" מדי ומצומצמת מדי. יש תחושה שהדבר היחיד שהיא יודעת לעשות זה לתת שיעור או לומר "דבר תורה". כשרוצים להנכיח אותה במרחב זה תמיד ייגמר באיזה וורט או בדף מקורות. לא בניגון, לא בבדיחה, לא בסרט ולא במשחק. רק רצינות תהומית, כמעט לעולם לא שעשוע. אפילו במרחבי השעשועים והפנאי שלנו, כשמגיע החלק ה"תורני" כולם עוטים על עצמם ארשת רצינות ויודעים היטב שהכיף נגמר.
תורה כזו אינה יכולה להתקיים. היא יוצרת אמנם חוקים ותודעה, אך לא מחוללת תרבות, זהות והוויה. היא משהו שאנחנו עושים, אך היא לא מי שאנחנו. רוב הדתלשים שפגשתי בחיי נפרדו מהתורה כמחוללת התרבות וכמרכז ההוויה שלהם, כבר בכיתה ג. ביום שבו לימדנו אותם שתורה זה דבר רציני. ושכחנו כי "לולא תורתך שעשועי, אז אבדתי בעניי…"
מזמור קי"ט בתהלים, הפרק הארוך ביותר בתנ"ך. מציג שוב ושוב את התורה כ"שעשוע" – "בתורתך אשתעשע" ו"עדותיך שעשועי". לא פחות משבע פעמים חוזר המזמור על רעיון זה.
נראה לי שהתורה שלנו "רצינית" מדי ומצומצמת מדי. יש תחושה שהדבר היחיד שהיא יודעת לעשות זה לתת שיעור או לומר "דבר תורה". כשרוצים להנכיח אותה במרחב זה תמיד ייגמר באיזה וורט או בדף מקורות. לא בניגון, לא בבדיחה, לא בסרט ולא במשחק. רק רצינות תהומית, כמעט לעולם לא שעשוע. אפילו במרחבי השעשועים והפנאי שלנו, כשמגיע החלק ה"תורני" כולם עוטים על עצמם ארשת רצינות ויודעים היטב שהכיף נגמר.
תורה כזו אינה יכולה להתקיים. היא יוצרת אמנם חוקים ותודעה, אך לא מחוללת תרבות, זהות והוויה. היא משהו שאנחנו עושים, אך היא לא מי שאנחנו. רוב הדתלשים שפגשתי בחיי נפרדו מהתורה כמחוללת התרבות וכמרכז ההוויה שלהם, כבר בכיתה ג. ביום שבו לימדנו אותם שתורה זה דבר רציני. ושכחנו כי "לולא תורתך שעשועי, אז אבדתי בעניי…"
- אבא, כשהיה עומד באירועים משפחתיים, ארוחות משפחתיות וחגים לומר דבר תורה, היה תמיד צוחק קצת בהתרגשות ועם חיוך גדול ומספר משהו "שהוא פשוט דבר מדהים". הידיעה שהוא בחר לשתף אותנו באמת ריגשה אותו והוא שמח בה.
- אפשר להרגיש כמה עמוק החיבור בין הזהות לעצם הלמידה אצל אבא, כמה שהייתה משמחת אותו ושימחה אותו להדביק בה אחרים. במיוחד כשהקשר היה עם ארץ ישראל.