וּבַשְּׁנִיָּה מְנָלַן, דְּתַנְיָא: מְגַלְגְּלִין זְכוּת לְיוֹם זַכַּאי, וְחוֹבָה לְיוֹם חַיָּיב.
And the mishna further taught that the Temple was destroyed for the second time also on the Ninth of Av. The Gemara asks: From where do we derive that the Second Temple was destroyed on this date? It is taught in a baraita: A meritorious matter is brought about on an auspicious day, and a deleterious matter on an inauspicious day, e.g., the Ninth of Av, on which several tragedies had already occurred.
אָמַר רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה: לְעוֹלָם יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה, שֶׁאִם יֶחֱלֶה אוֹמְרִים לוֹ: הָבֵא זְכוּת וְהִפָּטֵר. אָמַר מָר עוּקְבָא: מַאי קְרָאָה? — ״כִּי יִפּוֹל הַנּוֹפֵל מִמֶּנּוּ״ — מִמֶּנּוּ לְהָבִיא רְאָיָה. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״כִּי יִפּוֹל הַנּוֹפֵל מִמֶּנּוּ״ (מִמֶּנּוּ) — רָאוּי זֶה לִיפּוֹל מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, שֶׁהֲרֵי לֹא נָפַל, וְהַכָּתוּב קְרָאוֹ ״נוֹפֵל״. אֶלָּא, שֶׁמְגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּיב.
In a similar vein, Rav Yitzḥak, son of Rav Yehuda, said: A person should always pray that he will not become ill, as if he becomes ill they say to him: Bring proof of your virtue and exempt yourself. It is preferable for a person not to be forced to prove that he merits staying alive, as he might not be able to prove it. Mar Ukva said: What is the verse that alludes to this? As it says: “When you build a new house, then you shall make a parapet for your roof, that you bring not blood upon your house, if the fallen falls mimenu” (Deuteronomy 22:8). He explains: Mimenu, from him proof must be brought. When one falls from his previous situation, it is his own responsibility to prove his innocence and emerge unharmed. The school of Rabbi Yishmael taught: What is the meaning of the phrase: If the fallen falls from it? This person was destined to fall from that roof from the six days of Creation, it was ingrained into nature. As, although he did not yet fall, the verse calls him fallen. Nevertheless, the owner of the house is indicted for this, as merit is engendered by means of the innocent and guilt by means of the guilty.
למה נגרע. אָמַר לָהֶם אֵין קָדָשִׁים קְרֵבִים בְּטֻמְאָה, אָמְרוּ לוֹ יִזָּרֵק הַדָּם עָלֵינוּ בְכֹהֲנִים טְהוֹרִים וְיֵאָכֵל הַבָּשָֹר לִטְהוֹרִים, אָמַר לָהֶם "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה" — כְּתַלְמִיד הַמֻּבְטָח לִשְׁמֹעַ מִפִּי רַבּוֹ; אַשְׁרֵי יְלוּד אִשָּׁה שֶׁכָּךְ מֻבְטָח, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָיָה רוֹצֶה הָיָה מְדַבֵּר עִם הַשְּׁכִינָה; וּרְאוּיָה הָיְתָה פָרָשָׁה זוֹ לֵאָמֵר עַ"יְ מֹשֶׁה כִּשְׁאָר כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּה, אֶלָּא שֶׁזָּכוּ אֵלּוּ שֶׁתֵּאָמֵר עַל יְדֵיהֶן, שֶׁמְּגַלְגְּלִין זְכוּת עַ"יְ זַכַּאי (שם):
למה נגרע WHEREFORE ARE WE KEPT BACK? — He (Moses) had said to them, “Sacrifices are not permitted to be offered by anyone who is in a state of uncleanness”. They retorted, “למה נגרע” — Why should that prevent us? Let the blood be sprinkled on our behalf by clean priests, and let the flesh be eaten by the clean”. (i.e. let us partake of the flesh at night when we shall already be clean: see Note). Thereupon he said to them: “Stand still (i.e. wait a short time) and I will hear [what the Lord will command concerning you]” — he said this with confidence, like a pupil who is certain that he will get information from his teacher at any time. Happy, indeed, is a human being (lit., one born of woman) who may so confidently rely that at any time when he wishes to do so he may speak with the Shechinah! — This section, in fact, ought to have been said by Moses, just as all the other sections of the Torah, only that these men were privileged that it should be promulgated through their intervention, because “meritorious deeds are brought about by worthy men” (Sifrei Bamidbar 68; Bava Batra 119b).
מֵיתִיבִי אָמַר רַבִּי חִידְקָא שִׁמְעוֹן הַשִּׁקְמוֹנִי הָיָה לִי חָבֵר מִתַּלְמִידֵי רַבִּי עֲקִיבָא וְכָךְ הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן הַשִּׁקְמוֹנִי אוֹמֵר יוֹדֵעַ הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁבְּנוֹת צְלָפְחָד יוֹרְשׁוֹת הֵן אֲבָל לֹא הָיָה יוֹדֵעַ אִם נוֹטְלוֹת חֵלֶק בְּכוֹרָה אִם לָאו
The Gemara raises an objection from a baraita. Rabbi Ḥideka said: Shimon HaShikmoni was my colleague among the students of Rabbi Akiva, and so would Rabbi Shimon HaShikmoni say: Even before turning to God for guidance, Moses our teacher knew that the daughters of Zelophehad were inheritors and that they were entitled to their father’s portion, as well as his share in Hepher’s portion. But he did not know if they were entitled to take a portion of the firstborn of Hepher’s portion or not.
וּרְאוּיָה הָיְתָה פָּרָשַׁת נַחֲלוֹת לִיכָּתֵב עַל יְדֵי מֹשֶׁה אֶלָּא שֶׁזָּכוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד וְנִכְתְּבָה עַל יָדָן
Rabbi Ḥideka continues citing Rabbi Shimon HaShikmoni: And the Torah portion concerning the laws of inheritances was fit to have been written through God initiating a commandment to Moses, without mentioning Zelophehad’s daughters. But by demonstrating their desire for land in Eretz Yisrael the daughters of Zelophehad merited that the portion was written through a response to them.
וְיוֹדֵעַ הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ שֶׁהַמְקוֹשֵׁשׁ בְּמִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת אֲבָל לֹא הָיָה יוֹדֵעַ בְּאֵי זוֹ מִיתָה הוּא יָמוּת וּרְאוּיָהּ הָיְתָה פָּרָשַׁת מְקוֹשֵׁשׁ שֶׁתִּכָּתֵב עַל יְדֵי מֹשֶׁה אֶלָּא שֶׁנִּתְחַיֵּיב מְקוֹשֵׁשׁ וְנִכְתְּבָה עַל יָדוֹ לְלַמֶּדְךָ
Rabbi Ḥideka continues citing Rabbi Shimon HaShikmoni: And Moses our teacher similarly knew that the wood gatherer, who gathered wood on Shabbat (see Numbers 15:32–36), was to be punished by death, as it is stated: “Every one that profanes it shall be put to death” (Exodus 31:14), but he did not know by which death penalty the wood gatherer must die. And the Torah portion concerning the punishment of the wood gatherer was fit to have been written through God initiating a commandment to Moses, to teach which form of court-imposed capital punishment is administered to one who violates Shabbat. But the wood gatherer was found guilty, and the portion was written through the incident involving him. This is to teach you
שֶׁמְּגַלְגְּלִים זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּיב
that merit is brought about by means of one who is meritorious and liability by means of one who is liable. Accordingly, the daughters of Zelophehad merited that the Torah portion concerning a positive matter be written through them, and the wood gatherer deserved that a portion concerning a negative matter be written through him. This concludes Rabbi Ḥideka’s citation of Rabbi Shimon HaShikmoni.
ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם מי היו, נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' ישמעאל. ר"ע אומר מישאל ואליצפן היו ונטמאו לנדב ואביהוא. ר' יצחק אמר (אין צריך) אם נושאי ארונו של יוסף היו יכולים לטהר, ואם מישאל ואליצפן היו יכולים לטהר, (למי) [מי] היו למת מצוה נטמאו, שנאמר ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא. לא היו יכולים לעשות בו ביום אבל היו יכולים לעשות ביום שלאחריו. נמצינו למדין שחל ז' שלהם להיות בערב הפסח. ויעמדו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא (שאלו את) [אפשר] משה לא היה יודע אהרן היה יודע. אלא סרס המקרא ודרשהו דברי ר' יאשיה. (ד"א ר' אבא) [אבא חנן] אומר משום ר' אליעזר בבית המדרש באו ועמדו לפניהם. ויאמרו האנשים ההמה אליו מגיד שהיו בני אדם כשרים וחרדים על המצות. רבי אומר (אין צריך) הרי הוא אומר ויאמרו האנשים ההמה אליו. שאין ת"ל ההמה, אלא מגיד שאין נשאלים אלא לבעל המעשה. למה נגרע א"ל אין קדשים קרבים בטומאה. אמרו לו (אם כן יזרק הדם על הטומאה והבשר נאכל לטהורים) [אם קדשים שיש להם אחריות קרבים קדשים שאין להם אחריות לא יקרבו. אמר להם אין קדשים נאכלים בטומאה.] אמרו לו אם כן יזרק הדם על הטומאה והבשר נאכל לטהורים. והדין נותן ומה חטאת שהיא קדשי קדשים דמה נזרק על הטומאה ובשרה נאכל לטהורים, פסח שהוא קדשים קלים דין שיזרק הדם על הטמאים והבשר נאכל לטהורים (א"ל אין קדשים קרבים בטומאה. א"ל אם קדשים שיש להם אחריות יהיו קרבים, קדשים שאין להם אחריות לא יהיו קרבים.) אמר להם לא שמעתי עמדו ואשמעה כאדם האומר אשמע דבר מפי רבי. אשרי ילוד אשה שכך היה מובטח שכל זמן שהיה רוצה היה מדבר עמו. אמר ר' חדקא [שמעון] השקמוני היה לי חבר מתלמידי ר"ע ואמר יודע היה משה שאין טמא אוכל את הפסח, על מה נחלקו, אם יזרק הדם עליהם אם לאו. ראויה היתה פרשת טמאים שתאמר על (ידיהם) [ידי משה] אלא שמגלגלים זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חיב:
(Bamidbar 9:6) "And there were men who were unclean by the body of a man, and they could not offer the Pesach on that day": Who were those men? They were the bearers of Joseph's casket. These are the words of R. Yishmael. R. Akiva says: They were Mishael and Eltzafan, who had become tamei by (the bodies of Nadav and Avihu). R. Yitzchak says: If they were the bearers of Joseph's casket, they could have cleansed themselves (in time to eat the Paschal offering), and if they were Mishael and Eltzafan, they could have cleansed themselves. Rather, they were men who had become unclean by contact with a meth-mitzvah (a body with none to bury it, but themselves), their seventh (and final) day of uncleanliness falling out on Pesach eve. "And they drew near before Moses and before Aaron on that day": Is it possible that Moses did not know (the halachah) and Aaron did know? — Invert the verse (i.e., "they came before Aaron and Moses") and expound it (i.e., they came before Aaron and he did not know and then they came before Moses.) These are the words of R. Yoshiyah. Abba Channan says in the name of R. Eliezer: They (Moses and Aaron) were sitting in the house of study, and they (the men) came and stood before them. We are hereby (by their asking) apprised that they were devout men, solicitous of the mitzvah. (Ibid. 7) "and those men said to him": Is it not already written (Ibid. 6) "the men"? What is the intent of "those men"? We are hereby apprised that only the one affected (by the question) makes the inquiry (and not his representative). "Why should we be held back (not to offer the sacrifice of the L-rd in its appointed time")? Moses: Offerings, (in this instance, the Pesach offering), are not offered in a state of tumah. They: This may be true of offerings which have a backup (i.e., which if not offered now may be offered later, but is it true of offerings (i.e., the Pesach offering) which have no backup (and which must be offered on the fourteenth of Nissan)? Moses: Offerings may not be eaten in a state of tumah. They: If so, let the blood (of the Pesach offering) be sprinkled on the unclean ones, and the flesh be eaten by the clean ones. And this would, indeed, follow. If a sin-offering, which is holy of holies — its blood is sprinkled on the unclean ones, and its flesh is eaten by the clean ones (the Cohanim), then the Paschal offering, a lower-order offering — how much more so should its blood be sprinkled on the unclean ones and its flesh be eaten by the clean ones! Moses; I have not heard (the halachah). (Ibid. 8) "Stand, and I will hear (what the L-rd will command concerning you") — as one would say: "I will hear the thing from my teacher's mouth." Happy the woman's son who was so confident that whenever he wished He would speak with him! R. Chidka said: Shimon Hashikmoni was a colleague of mine of the disciples of R. Akiva, and he said: Moses knew that a tamei does not eat the Pesach offering. What was their dispute? As to whether the blood is sprinkled upon them or not. It were fitting that the section on the tamei'im be related (independently) by Moses. Why was it related through them? For merit is conveyed through the meritorious and liability through the liable.
כי יפל הנפל. רָאוּי זֶה לִפֹּל, וְאַעַ"פִּ כֵן לֹא תִתְגַּלְגֵּל מִיתָתוֹ עַל יָדְךָ, שֶׁמְּגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב (ספרי):
כי יפל הנפל [THAT THOU BRING NOT BLOOD UPON THY HOUSE] IF ANY MAN FALL FROM THENCE — (The words may be taken to mean: if he that is to fall (הנופל) falls from it). This suggests: this man deserved to fall to his death (on account of some crime he had committed), nevertheless his death should not be occasioned by your agency, for meritorious things are brought about through the agency of good men and bad things only through the agency of evil men (Sifrei Devarim 229:7).
ולא עוד אלא שישב עליו מגלגלין זכות ע"י זכאין ראויין היו ישראל להגאל ממצרים שאילו לא עמדו משה ואהרן שנאמר (בראשית טו) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ראויין הן ישראל לקבל את התורה שאילו לא עמדו משה ואהרן ודור המדבר שנאמר (משלי ב) יצפון לישרים תושיה. ראויה היתה [פרשת שופטים להאמר אילולי עמד יתרו.ראויה היתה] פרשת פסח קטן להאמר שאילו לא עמדו טמאים (שנאמר (במדבר ט) למה נגרע לבלתי הקריב וגו'). ראויה היתה פרשת נחלה להאמר שאילו לא עמדו בנות צלפחד. ראוי היה בית המקדש ליבנות שאילו לא עמדו דוד ושלמה שנאמר (שמות טו) מקדש ה׳ כוננו ידיך. ראוין הם ישראל ליגאל בימי המן שאילו לא עמדו מרדכי ואסתר שנאמר (ויקרא כו) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו׳. ראוין היו ישראל להשתעבד שאילו לא עמד פרעה במצרים שנאמר (בראשית טו) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. ראוין הן ישראל לעבוד עבודת כוכבים שאילו לא עמד ירבעם בן נבט שנאמר (דברים לא) וקם העם הזה וזנה. ראויה היתה פרשת מקלל ומקושש להאמר שאילו לא עמד בן ישראלית ומקושש.ראוין הן ישראל ליפול בחרב שאילו לא עמדו פלוני ופלונית שנאמר (עמוס ט) בחרב ימותו כל חטאי עמי ואומר (ירמיה יד) בחרב וברעב ובדבר יתמו.ראויה היתה ירושלים ליחרב שאילו לא עמד נבוכדנצר וחבריו שנאמר (מיכה ג) לכן בגללכם ציון שדה תחרש (ציון תחוללכם מירושלם) [וירושלם עיין תהיה] והר הבית לבמות יער ולא עוד אלא שמגלגלין זכות ע"י זכאין וחובה ע"י חייבים
Further [R. ‘Aḳiba] sat on the bench [and taught]: Good things are brought about through the agency of good men. Even if Moses and Aaron had not arisen, Israel would still have been worthy to be redeemed from Egypt, as it is stated, And afterward shall they come out with great substance. Had not Moses and Aaron and the Generation of the Wilderness arisen, Israel would still have been worthy to receive the Torah, as it is stated, He layeth up sound wisdom for the upright. The section of ‘the judges’ would have been worthy to be promulgated even if Jethro had not arisen. The section of ‘the smaller Passover’ would have been worthy to be promulgated even if the ‘unclean’ had not arisen, as it is stated, We are unclean by the dead body of a man; wherefore are we to be kept back, so as not to bring the offering of the Lord in its appointed season among the children of Israel? The section of ‘inheritance’ would have been worthy to be promulgated even if the daughters of Zelophehad had not arisen. The Temple would have been worthy to be built even if David and Solomon had not arisen, as it is stated, The sanctuary, O Lord, which Thy hands have established. Israel would have been worthy to be redeemed in the days of Haman even it Mordecai and Esther had not arisen, as it is stated, And yet for all that, when they are in the land of their enemies, I will not reject them, neither will I abhor them, to destroy them utterly, etc.
Israel were destined to be enslaved even if Pharaoh had not arisen in Egypt, as it is stated, And [they] shall serve them; and they shall afflict them four hundred years. Israel were destined to serve idols even if Jeroboam, the son of Nebat, had not arisen, as it is stated, And this people will rise up, and go astray after the foreign gods of the land. The section of ‘the blasphemer’ and of ‘the gatherer of sticks’ would have been worthy to be promulgated even if the son of the Israelitish woman and the gatherer of sticks had not arisen. Israel would have been destined to be destroyed by the sword even if so and so had not arisen, as it is stated, All the sinners of My people shall die by the sword; and it declares, By sword and famine shall they be consumed. Israel would have deserved to be destroyed even if Nebuchadnezzar and his companions had not arisen, as it is stated, Therefore shall Zion for your sake be ploughed as a field, and Jerusalem shall become heaps, and the mountain of the house as the high places of a forest.
Israel were destined to be enslaved even if Pharaoh had not arisen in Egypt, as it is stated, And [they] shall serve them; and they shall afflict them four hundred years. Israel were destined to serve idols even if Jeroboam, the son of Nebat, had not arisen, as it is stated, And this people will rise up, and go astray after the foreign gods of the land. The section of ‘the blasphemer’ and of ‘the gatherer of sticks’ would have been worthy to be promulgated even if the son of the Israelitish woman and the gatherer of sticks had not arisen. Israel would have been destined to be destroyed by the sword even if so and so had not arisen, as it is stated, All the sinners of My people shall die by the sword; and it declares, By sword and famine shall they be consumed. Israel would have deserved to be destroyed even if Nebuchadnezzar and his companions had not arisen, as it is stated, Therefore shall Zion for your sake be ploughed as a field, and Jerusalem shall become heaps, and the mountain of the house as the high places of a forest.
ר' זכריה אומר, מגלגלין זכות על ידי זכאי, על יד דניאל נתגלגלה מלכות אסתר, שאמ' למלך אל יבכה עליה שכל מה שעשית כדת וכשורה עשית, שכל המקיים את התורה הב"ה מקיים את מלכותו, שכך אמרה תורה האיש ימשול, שנ' והוא ימשול בך. ושלח המלך בכל המדינות לעשות כדבריו, שנ' להיות כל איש שורר בביתו. ועוד אמר למלך, יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה, ולא כל נערות אלא נערות יפות מראה, והנערה אשר תיטב בעיניו כתיב כאן. וכתיב להלן ותיטב הנערה בעיניו, זו אסתר, והטה עליה הקב"ה חן וחסד בעיני כל רואיה, שנ' ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה:
Rabbi Zechariah said: || Merit is transmitted by the hand of the worthy. By the hand of Daniel the sovereignty was transferred to Esther, because he said to the king, Let not the king weep, since all that thou hast done thou hast done according to the Torah. And whosoever keeps the Torah, the Holy One, blessed be He, preserves his kingdom; for thus the Torah says that the man shall rule his wife, as it is said, "And he shall rule over thee" (Gen. 3:16). The king sent in all the provinces to do according to his words, as it is said, "That every man should bear rule in his own house" (Esth. 1:22). He also said to the king: "Let there be sought for the king fair young virgins" (Esth. 2:2). Not "all young virgins," but "fair young virgins." "And let the maiden which pleaseth the king be queen instead of Vashti" (Esth. 2:4); and it is written elsewhere, "And the maiden pleased him" (Esth. 2:9). This refers to Esther. The Holy One, blessed be He, invested her with grace and love in the eyes of all who saw her. "And Esther obtained favour in the sight of all them that looked upon her" (Esth. 2:15 ).
[ר' יוסי אומר] מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב כשחרב הבית בראשונה [מוצאי שבת היה] ומוצאי שביעית היה ומשמרתו של יהויריב היתה [וט"ב היה וכן בשנייה והלוים עומדין על דוכנן ואומרים] (תהילים צ״ד:כ״ג) וישב עליהם את אונם [וגו'] למחר כשיבנה הבית מה הוא אומר (דברי הימים א ט״ז:ל״ו) ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם (תהילים ע״ב:י״ח-י״ט) עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו וגו'.
ואשר לא צדה היה בכלל ויצא לטעון טעון אחר שהוא כענינו יצא להקל ולא להחמיר: ואשר לא צדה. אין אשר לא צדה אלא שלא נתכווין לו כן הוא אומר (במדבר ל"ה כ"ב) או השליך עליו כל כלי בלא צדייה: והאלהים אנה. אין אנה אלא שמזרקיף לו כן הוא אומר (מ"ב ה' ז') כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי וכן הוא אומר בשמשון (שופטים י"ד ד') כי תואנה הוא מבקש מפלשתים: והאלהים אנה לידו. מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב זו היא ששאל טרוגינוס את אלינוס ואת פפנס אחיו כשגזר עליהם מיתה אמר להן אני בנו של נבוכדנצר ואתם בניו של חנניה מישאל ועזריה יבוא מי שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר ויציל אתכם מיד אמרו לו נבובדנצר זכה שלא לשפך דם נקי וחנניה מישאל ועזריה זכו שלא יהרגו בחייבי מיתה אתה אי אתה כדאי ליעשות נסין על ידיך ואנו אין אנו כדאי שיעשו לנו נסים אתה נתחייבת לשפך דם נקי ואנו נתחייבנו מיתה וכי אם אין אתה הורגינו אין אנו מתים אין חמה באה עלינו ואנו מתים אין נחשים ועקרבים נושכין אותנו ואנו מתים כתוב בתורתינו ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב וכשנמות תדע שאנו בניו של חנניה מישאל ועזריה לא מתו עד שבאת עליו דיופלי מרומי ונתזו את ראשו והיו מחטטין את עיניו: ושמתי לך. בחייך מלמד שמגלין למדבר: מקום. נאמר כן מקום ונאמר להלן מקום מה מקום האמור להלן ערי לויים קולטין אף מקום האמור כאן מחנה לוייה קולט: שמה. שם תהא דירתו שם תהא קבורתו:
כָּתוּב בְּיָמָ֞יו בָּנָ֥ה חִיאֵ֛ל בֵּ֥ית הָֽאֱלִי֖ אֶת־יְרִיחוּ בַּֽאֲבִירָ֨ם בְּכֹר֜וֹ יִסְּדָ֗הּ וּבִשְׂג֤וּב צְעִירוֹ֙ הִצִּ֣יב דְּלָתֶ֔יהָ. חִיאֵל מִן יְהוֹשָׁפָט. יְרִיחוֹ מִבִּנְיָמִין. אֶלָּא שֶׁמְגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַייָב. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בַּֽאֲבִירָ֨ם בְּכֹר֜וֹ יִסְּדָ֗הּ וּבִשְׂג֤וּב צְעִירוֹ֙ הִצִּ֣יב דְּלָתֶ֔יהָ. בַּֽאֲבִירָ֨ם בְּכֹר֜וֹ לֹא הָיָה מְאַיִין לְלַמֵּד. וּבִשְׂגוּב הָרָשָׁע הָיָה לוֹ מְאַיִין לְלַמֵּד. לְפִי שֶׁרָצוּ לְרַבּוֹת אֶת מָמוֹנָן וְשָֽׁלְטָה בָהֶן מְאֵירָה וְהָיוּ מִתְמוֹטְטִין וְהוֹלְכִין. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר כִּדְבַ֣ר יְי אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֔ר בְּיַד֖ יְהוֹשֻׁ֥עַ בִּן־נֽוּן. כָּתוּב וַיֹּאמֶר֩ אֵלִיָּ֙הוּ הַתִּשְׁבִּ֜י מִתּוֹשָׁבֵי גִלְעָד֘ אֶל־אַחְאָב֒ חַי־יְי אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו אִם־יִֽהְיֶ֛ה הַשָּׁנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה טַ֣ל וּמָטָ֑ר כִּי֭ אִם־לְפִ֥י דְבָרִֽי׃ וְכִי מָה עִנְייָן זֶה אֶצֶל זֶה. אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוךְ הוּא לְאֵלִיָּהוּ. הָדֵין חִיאֵל גַּבְרָא רַבָּא הוּא. אֵיזִיל חֲמֵי לֵיהּ אַפִּין. אֲמַר לֵיהּ. לִי נָה מֵיזַל. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה. אֲמַר לֵיהּ. דֲּנָא מֵיזַל וִינוֹן אָֽמְרִין מִילִּין דְּמַכְעִיסִין לָךְ וְלִינָה יְכִיל מִיסְבּוֹל. אֲמַר לֵיהּ. וְאִין אָֽמְרִין מִילָּה דְּמַכְעֲסָה לִי כָּל־מַה דְאַתְּ גְּזַר אֲנָא מְקַייֵם. אֲזַל וְאַשְׁכְּחוֹן עֲסִיקִין בָּהֵן קִרְייָא וַיַּשְׁבַּ֣ע יְהוֹשֻׁ֔עַ בָּעֵ֥ת הַחִ֖יא לֵאמֹ֑ר אָר֨וּר הָאִ֜ישׁ לִפְנֵ֣י יְי אֲשֶׁ֤ר יָקוּם֙ וּבָנָ֞ה אֶת־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ אֶת־יְרִיח֔וֹ בִּבְכֹר֣וֹ יְיַסְּדֶ֔נָּה וּבִצְעִיר֖וֹ יַצִּ֥יב דְּלָתֶֽיהָ׃ אֲמַר. בְּרִיךְ הוּא אֱלֹהֵהוֹן דְּצַדִּיקַייָא דִמְקַייֵם מִילֵּי דְצַדִּיקָא. וַהֲוָה תַמָּן אַחְאָב. אֲמַר לוּן אַחְאָב. וְכִי מִי גָדוֹל מִמִּי מֹשֶׁה אוֹ יְהוֹשֻׁעַ. אָֽמְרִין לֵיהּ. מֹשֶׁה. אֲמַר לוּן. בְּתוֹרָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה כָתוּב הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּן־יִפְתֶּה֭ לְבַבְכֶ֑ם וְסַרְתֶּ֗ם וַֽעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּֽחֲוִיתֶם֭ לָהֶֽם׃ וּמַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. וְחָרָ֨ה אַף־יְי בָּכֶ֗ם וְעָצַ֤ר אֶת־הַשָּׁמַ֨יִם֙ וְלֹא־יִֽהְיֶ֣ה מָטָ֔ר. ולֹא הִינַּחְתִּי עֲבוֹדָה זָרָה בָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָבַדְתִּי אוֹתָהּ. וְכָל־טָבָן וּנְחָמָן דְּאִית בְּעָֽלְמָא אֲתוֹן בְּדָרִי. מִילּוֹי דְמֹשֶׁה לֹא קַמָּן וּמִילֵּי דִּיהוֹשֻׁעַ מְקַיֵּם. אֲמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ. אִם כִּדְבָרֶיךָ חַי־יְי אֱלֹתֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר עָמַ֣דְתִּי לְפָנָ֔יו אִם־יִֽהְיֶ֛ה הַשָּׁנִ֥ים הָאֵ֖לֶּה טַ֣ל וּמָטָ֑ר כִּ֖י אִם־לְפִ֥י דְבָרִֽי׃ כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע כֵּן הִתְחִיל בּוֹכֶה. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיְהִי֩ כִשְׁמוֹעַ אַחְאָ֜ב אֶת־הַדְּבָרִ֤ים הָאֵ֨לֶּה֙ וַיִּקְרַ֣ע אֶת בְּגָדָ֔יו וַיָּֽשֶׂם־שַׂ֥ק עַל־בְּשָׂר֭וֹ וַיָּצ֑וֹם וַיִּשְׁכַּ֣ב בַּשָּׂ֔ק וַיְהַלֵּךְ֭ אַֽט׃ כַּמָּה נִתְעַנֶּה. שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת נִתְעַנֶּה. אִם הָיָה לָמוּד לוֹכַל בְּשָׁלֹשׁ הָיָה אוֹכֵל בְּשֵׁשׁ. אִם לָמוּד לוֹכַל בְּשֵׁשׁ הָיָה אוֹכֵל בְּתֵּשַׁע. וַיְהַלֵּךְ֭ אַֽט. מָהוּ עַט. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ יָחֵף. כְּתִיב וַיְהִי֙ דְּבַר־יְי אֶל־אֵֽלִיָּ֥הוּ הַתִּשְׁבִּ֖י לֵאמֹֽר׃ הֲרָאִ֔יתָ כִּֽי־נִכְנַ֥ע אַחְאָב֭ מִלְּפָנָײ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוךְ הוּא לְאֵלִיָּהוּ. רְאֵה מָנָה טוֹבָה שֶׁנָּתַתִּי בְעוֹלָמִי. אָדָם חוֹטֵא לְפָנַי כַמָּה וְעוֹשֶׂה תְשׁוּבָה וַאֲנִי מְקַבְּלוֹ. הָדָא הִיא דִכְתִיב הֲרָאִ֔יתָ כִּֽי־נִכְנַ֥ע אַחְאָב֭ מִלְּפָנָײ. חֲמִית אַחְאָב עֲבַד תְּשׁוּבָה. יַ֜עַן כִּֽי־נִכְנַ֣ע אַחְאָב מִפָּנַײ לֹֽא־אָבִ֤יא הָֽרָעָה֙ בְּיָמָ֔יו בִּימֵ֣י בְנ֔וֹ אָבִ֥יא הָֽרָעָ֖ה עַל־בֵּיתֽוֹ׃
It is written: In his days did Ḥiel from Bet-El build Jericho; with his first-born Aviram he set the foundation and with his youngest son Seguv he put in the doors. Ḥiel is from the descendants of Josaphat, Jericho is in the territory of Benjamin. Only that good deeds are put in the hands of the worthy and bad deeds in the hands of the unworthy; therefore, it is said, with his first-born Aviram he set the foundation and with his youngest son Seguv he put in the doors. If it was not appropriate for him to learn from his firstborn Aviram, should he not have learned from the wicked Seguv? Because they wanted to make more money, the curse ruled over them and they were continuously weakened to confirm what was said, following the word of the Eternal, the God of Israel, which He had spoken through Joshua ben Nun. It is written: Elijah the Tisbite, from the inhabitants of Gilead, said to Aḥab: By the Living Eternal, the God of Israel, before Whom I stood, there will not be dew or rain in the coming years except by my word. What is the connection between these? The Holy One, praise to Him, had said to Elijah: this Ḥiel is an important personality, go and pay a visit of condolence. He answered, I do not want to go. He asked, why? He said, for if I go and they say things that enrage You, I shall not be able to bear it. He told him, If they say anything that would enrage Me, anything that you decide I shall fulfill. He went and found them discussing the verse: At that time, Joshua imprecated as follows: Cursed be the man before the Eternal who would build this town, Jericho; with his first-born he shall put in the foundation and with his youngest set the doors. He said, praised be the God of the just, Who fulfills the words of the just. Aḥab also was there. Aḥab said to them, who is greater, Moses or Joshua? They told him, Moses. He said to them, in Moses’s Torah it is written: Watch yourselves, lest your hearts be seduced, you deviate, and worship other powers and bow down before them. What is written next? The rage of the Eternal will burn against you, He will lock up the sky and there will be no rain. But I did not leave any strange worship that I would not have worshipped, and all good and comforting things came in my generation. He did not uphold the words of Moses; would He uphold Joshua’s words? Elijah told him, it is as you say, by the Living Eternal, the God of Israel, before Whom I stood, there will not be dew or rain in the coming years except by my word. When he heard this, he started crying. That is what is written: When Aḥab heard these words, he tore his garments, put sackcloth on his flesh, fasted, slept in sackcloth and went at. How long did he fast? He fasted for three hours. If he was used to eat at 6 o’clock, he ate at noontime. If he was used to eat at noontime, he ate at three p.m. He went at. What is at? Rebbi Joshua ben Levi said, he went barefoot. It is written: The word of the Eternal went to Elijah the Tisbite as follows: Did you see that Aḥab surrendered before me? The Holy One, praise to Him, said to Elijah: See the good part which I put in My world. A person may sin greatly before Me, but if he repents I am accepting him. That is what is written, did you see that Aḥab surrendered before Me? You saw that Aḥab repented. Because Aḥab surrendered before me, I shall not bring the evil in his days; in his son’s days I shall bring the evil over his dynasty.