I. Hashkafic Considerations
דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא וכו': מאי עבוד אמרי דבי רבי שילא נבנה מגדל ונעלה לרקיע ונכה אותו בקרדומות כדי שיזובו מימיו מחכו עלה במערבא א"כ ליבנו אחד בטורא (אלא) א"ר ירמיה בר אלעזר נחלקו לג' כיתות אחת אומרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה זו שאומרת נעלה ונשב שם הפיצם ה' וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין וזו שאומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים (בראשית יא, ט) כי שם בלל ה' שפת כל הארץ
§ The mishna teaches that the members of the generation of the dispersion have no share in the World-to-Come. The Gemara asks: What sin did they perform? Their sin is not explicitly delineated in the Torah. The school of Rabbi Sheila say that the builders of the Tower of Babel said: We will build a tower and ascend to heaven, and we will strike it with axes so that its waters will flow. They laughed at this explanation in the West, Eretz Yisrael, and asked: If that was their objective, let them build a tower on a mountain; why did they build it specifically in a valley (see Genesis 11:2)? Rather, Rabbi Yirmeya bar Elazar says: They divided into three factions; one said: Let us ascend to the top of the tower and dwell there. And one said: Let us ascend to the top of the tower and engage in idol worship. And one said: Let us ascend to the top of the tower and wage war. With regard to that faction that said: Let us ascend to the top of the tower and dwell there, God dispersed them. And that faction that said: Let us ascend to the top of the tower and wage war, became apes, and spirits, and demons, and female demons. And with regard to that faction that said: Let us ascend to the top of the tower and engage in idol wor-ship, it is written: “Because there the Lord confounded the language of all the earth” (Genesis 11:9).
עַד כָּאן יֵשׁ לְךָ רְשׁוּת לְדַבֵּר, מִכָּאן וְאֵילָךְ — אֵין לְךָ רְשׁוּת לְדַבֵּר, שֶׁכֵּן כָּתוּב בְּסֵפֶר בֶּן סִירָא: ״בַּמּוּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרוֹשׁ, וּבַמְכוּסֶּה מִמְּךָ אַל תַּחְקוֹר. בַּמֶּה שֶׁהוֹרְשֵׁיתָ הִתְבּוֹנֵן, אֵין לְךָ עֵסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת״. תַּנְיָא, אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי: מָה תְּשׁוּבָה הֱשִׁיבַתּוּ בַּת קוֹל לְאוֹתוֹ רָשָׁע בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר ״אֶעֱלֶה עַל בָּמֳתֵי עָב אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן״ — יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לוֹ: רָשָׁע בֶּן רָשָׁע, בֶּן בְּנוֹ שֶׁל נִמְרוֹד הָרָשָׁע, שֶׁהִמְרִיד כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ עָלָיו בְּמַלְכוּתוֹ —
The Gemara comments: Until here, you have permission to speak; from this point forward you do not have permission to speak, as it is written in the book of Ben Sira: Seek not things concealed from you, nor search those hidden from you. Reflect on that which is permitted to you; you have no business with secret matters. It is taught in a baraita: Rabban Yoḥanan ben Zakkai said: What response did the Divine Voice provide to that wicked man, Nebuchadnezzar, when he said: “I will ascend above the heights of the clouds; I will be like the Most High” (Isaiah 14:14), thereby intending to rise to heaven? A Divine Voice came and said to him: Wicked man, son of a wicked man, descendant, i.e., follower of the ways, of Nimrod the wicked, who caused the entire world to rebel against Him during the time of his reign.
מופלא ממך בל תדרוש ובמכוסה כו'. הכפל בזה נראה שרמז אכל ה"מ דמתניתין במופלא היינו במעשה המרכבה מה למעלה ומה למטה כו' אל תדרוש ובמכוסה ממך גם במעשה בראשית אל תחקור מי שאינו בקי בטבעי מעשה בראשית אך במה שהרשית התבונן אמר התבונן בלשון ציווי כמ"ש החוקרים והפלוסופים דיש לאדם לחקור על מציאותו מתוך הברואים שבעולם ואין לך עסק בנסתרות דהיינו בסתרי עריות כדאמרינן לעיל:
II. Travel Considerations
צריך ליזהר מליתן מעות בפיו שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין ולא יתן פס ידו תחת שחיו שמא נגע ידו במצורע או בסם רע ולא יתן ככר לחם תחת השחי מפני הזיעה ולא יתן תבשיל ולא משקים תחת המטה מפני שרוח רעה שורה עליהם ולא ינעוץ סכין בתוך אתרוג או בתוך צנון שמא יפול אדם על חודה וימות: הגה וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור (ב"י בשם הש"ס) ולכן אסרו לילך בכל מקום סכנה כמו תחת קיר נטוי או יחידי בלילה (שם) וכן אסרו לשתות מים מן הנהרות בלילה או להניח פיו על קלוח המים לשתות כי דברים אלו יש בהן חשש סכנה (רמב"ם) ומנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה וכן כתבו הקדמונים ואין לשנות (אבודרהם ומרדכי ס"פ כל שעה רוקח סימן ער"ה ומהרי"ל ומנהגים) עוד כתבו שיש לברוח מן העיר כשדבר בעיר ויש לצאת מן העיר בתחילת הדבר ולא בסופו (תשובת מהרי"ל סי' ל"ה) וכל אלו הדברים הם משום סכנה ושומר נפשו ירחק מהם ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה ועיין בחושן משפט סימן תכ"ז:
One must refrain from putting coins in one's mouth, lest it's covered with dried saliva of those afflicted with boils. He should not put the palm of his hand in his arm pit, lest his hand touched a metzorah or a harmful poison. He should not put a loaf of bread under his armpit, because of the sweat. He should not put a cooked item or drinks under the bed, since an evil spirit rests on them. He should not stick a knife in an esrog or a radish, lest one fall on its edge and die. Hagah: Similarly, he should be careful of all things that cause danger, because danger is stricter than transgressions, and one should be more careful with an uncertain danger than with an uncertain issur. They also prohibited to go in a dangerous place, such as under a leaning wall, or alone at night. They also prohibited to drink water from rivers at night or to put one's mouth on a stream of water and drink, because these matters have a concern of danger. It is the widespread custom not to drink water during the equinox, and the early ones wrote this and it is not to be changed. They also wrote to flee from the city when a plague is in the city, and one should leave at the beginning of the plague and not at the end. And all of these things are because of the danger, and a person who guards his soul will distance himself from them and it is prohibited to rely on a miracle in all of these matters.
Rabbi Moshe Shternbuch, Teshuvot Vehanhagot, 5:84
וְנִרְאֶה שֶׁקִּבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה עִם הַזְּמַנִּים כְּפִי שֶׁהֵם בְּעוֹלָמֵנוּ, וּמִי שֶׁיָּצָא חוּץ לְעוֹלָם זֶה הִפְקִיעַ עַצְמוֹ מִמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בִּזְמַן כְּמוֹ שַׁבָּת וּרְגָלִים אוֹ יוֹם וָלַיְלָה בְּקְ"שְׁ וּתְפִלָּה, וְאָסוּר לְהַפְקִיעַ עַצְמוֹ מֵחִיּוּבֵי הַתּוֹרָה כֵּיוָן שֶׁאָנוּ עֲבָדִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁמוֹר מִצְווֹתָיו...
וְנִרְאֶה שֶׁקִּבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה עִם הַזְּמַנִּים כְּפִי שֶׁהֵם בְּעוֹלָמֵנוּ, וּמִי שֶׁיָּצָא חוּץ לְעוֹלָם זֶה הִפְקִיעַ עַצְמוֹ מִמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בִּזְמַן כְּמוֹ שַׁבָּת וּרְגָלִים אוֹ יוֹם וָלַיְלָה בְּקְ"שְׁ וּתְפִלָּה, וְאָסוּר לְהַפְקִיעַ עַצְמוֹ מֵחִיּוּבֵי הַתּוֹרָה כֵּיוָן שֶׁאָנוּ עֲבָדִים לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁמוֹר מִצְווֹתָיו...
Rabbi Menachem Mendel Kasher, “The Man on the Moon,” Ch. 5, “Keeping the Torah on the Moon,” p. 53
רָאִיתִי לְהָרַב ... [שֶׁכָּתַב] "אֵין לְחַיֵּב עַל הַיָּרֵחַ בְּמִצְווֹת, גַּם בְּתוֹךְ שְׁלֻחָה סְגוּרָה שֶׁל הָאֲדָמָה," ... וְ"אֵין לָנוּ מָקוֹם לַתּוֹרָה עַל הַיָּרֵחַ גַּם בִּשְׁבִיל בְּנֵי הָאָדָם." ... נִשְׁתּוֹמַמְתִּי לִקְרוֹא הַחְלָטָה כָּזוֹ בִּשְׁאֵלָה הַנּוֹגֵעַ לְקִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָהּ.
לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי בָּרוּר בְּלִי שׁוּם סָפֵק שֶׁהַהַגְדָּרָה שֶׁל הַהֲלָכָה הִיא, שֶׁהַחִיּוּב לְקַיֵּים מִצְווֹת הַתּוֹרָה הִיא חוֹבַת גַּבְרָא, וְכָל בַּר יִשְׂרָאֵל חַיָּיב לְקַיֵּים הַתּוֹרָה בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא חַי: בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל עַל הַלְּבָנָה אוֹ בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ בַּצִּיר הַצְּפוֹנִי אוֹ בַּצִּיר הַדְּרוֹמִי שֶׁבּוֹ חֵלֶק מֵהַשָּׁנָה כֻּלוֹ אוֹר אוֹ חוֹשֶׁךְ, אוֹ בַּאֲוִירוֹן. כָּל זְמַן שֶׁהוּא חַי וְאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיֵּים מִצְווֹת הַתּוֹרָה חַיָּיב לְקַיְּמָם וְאָסוּר לַעֲבוֹר עַל שׁוּם אִיסוּר, וְאִם אָנוּס הוּא רַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ, אַבָל עַל מַה שֶׁהוּא אֵינוֹ אָנוּס בָּרוּר שֶׁהוּא חַיָּיב לְקַיֵּים, וְאֵין שׁוּם מָקוֹם כְּלָל לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לְבַר יִשְׂרָאֵל אֶפְשָׁרוּת לְהִפָּטֵר מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה
רָאִיתִי לְהָרַב ... [שֶׁכָּתַב] "אֵין לְחַיֵּב עַל הַיָּרֵחַ בְּמִצְווֹת, גַּם בְּתוֹךְ שְׁלֻחָה סְגוּרָה שֶׁל הָאֲדָמָה," ... וְ"אֵין לָנוּ מָקוֹם לַתּוֹרָה עַל הַיָּרֵחַ גַּם בִּשְׁבִיל בְּנֵי הָאָדָם." ... נִשְׁתּוֹמַמְתִּי לִקְרוֹא הַחְלָטָה כָּזוֹ בִּשְׁאֵלָה הַנּוֹגֵעַ לְקִיּוּם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָהּ.
לְפִי עֲנִיּוּת דַּעְתִּי בָּרוּר בְּלִי שׁוּם סָפֵק שֶׁהַהַגְדָּרָה שֶׁל הַהֲלָכָה הִיא, שֶׁהַחִיּוּב לְקַיֵּים מִצְווֹת הַתּוֹרָה הִיא חוֹבַת גַּבְרָא, וְכָל בַּר יִשְׂרָאֵל חַיָּיב לְקַיֵּים הַתּוֹרָה בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא חַי: בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל עַל הַלְּבָנָה אוֹ בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ בַּצִּיר הַצְּפוֹנִי אוֹ בַּצִּיר הַדְּרוֹמִי שֶׁבּוֹ חֵלֶק מֵהַשָּׁנָה כֻּלוֹ אוֹר אוֹ חוֹשֶׁךְ, אוֹ בַּאֲוִירוֹן. כָּל זְמַן שֶׁהוּא חַי וְאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיֵּים מִצְווֹת הַתּוֹרָה חַיָּיב לְקַיְּמָם וְאָסוּר לַעֲבוֹר עַל שׁוּם אִיסוּר, וְאִם אָנוּס הוּא רַחֲמָנָא פַּטְרֵיהּ, אַבָל עַל מַה שֶׁהוּא אֵינוֹ אָנוּס בָּרוּר שֶׁהוּא חַיָּיב לְקַיֵּים, וְאֵין שׁוּם מָקוֹם כְּלָל לוֹמַר שֶׁיֵּשׁ לְבַר יִשְׂרָאֵל אֶפְשָׁרוּת לְהִפָּטֵר מִמִּצְווֹת הַתּוֹרָה
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בֶן קִסְמָא, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַע בִּי אָדָם אֶחָד, וְנָתַן לִי שָׁלוֹם, וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ שָׁלוֹם. אָמַר לִי, רַבִּי, מֵאֵיזֶה מָקוֹם אַתָּה. אָמַרְתִּי לוֹ, מֵעִיר גְּדוֹלָה שֶׁל חֲכָמִים וְשֶׁל סוֹפְרִים אָנִי. אָמַר לִי, רַבִּי, רְצוֹנְךָ שֶׁתָּדוּר עִמָּנוּ בִמְקוֹמֵנוּ, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. אָמַרְתִּי לוֹ, בְּנִי, אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי כָל כֶּסֶף וְזָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, אֵינִי דָר אֶלָּא בִמְקוֹם תּוֹרָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו) בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ. בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, בַּקֶּבֶר, וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ, לָעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן כָּתוּב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים עַל יְדֵי דָוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (תהלים קיט), טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף. וְאוֹמֵר (חגי ב) לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב אָמַר ה' צְבָאוֹת:
Rabbi Yose ben Kisma said: Once I was walking by the way when a man met me, and greeted me and I greeted him. He said to me, “Rabbi, where are you from?” I said to him, “I am from a great city of sages and scribes”. He said to me, “Rabbi, would you consider living with us in our place? I would give you a thousand thousand denarii of gold, and precious stones and pearls.” I said to him: “My son, even if you were to give me all the silver and gold, precious stones and pearls that are in the world, I would not dwell anywhere except in a place of Torah; for when a man passes away there accompany him neither gold nor silver, nor precious stones nor pearls, but Torah and good deeds alone, as it is said, “When you walk it will lead you. When you lie down it will watch over you; and when you are awake it will talk with you” (Proverbs 6:22). “When you walk it will lead you” in this world. “When you lie down it will watch over you” in the grave; “And when you are awake it will talk with you” in the world to come. And thus it is written in the book of Psalms by David, king of Israel, “I prefer the teaching You proclaimed to thousands of pieces of gold and silver” (Psalms 119:72), And it says: “Mine is the silver, and mine the gold, says the Lord of Hosts” (Haggai 2:8).
III. Halachic Considerations
A. A Lost Traveler
אָמַר רַב הוּנָא: הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ אוֹ בַּמִּדְבָּר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵימָתַי שַׁבָּת, מוֹנֶה שִׁשָּׁה יָמִים וּמְשַׁמֵּר יוֹם אֶחָד. חִיָּיא בַּר רַב אוֹמֵר: מְשַׁמֵּר יוֹם אֶחָד, וּמוֹנֶה שִׁשָּׁה. בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי — מָר סָבַר כִּבְרִיָּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמָר סָבַר כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. מֵיתִיבִי: הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵימָתַי שַׁבָּת מְשַׁמֵּר יוֹם אֶחָד לְשִׁשָּׁה. מַאי לָאו, מוֹנֶה שִׁשָּׁה וּמְשַׁמֵּר יוֹם אֶחָד?! לָא, מְשַׁמֵּר יוֹם אֶחָד וּמוֹנֶה שִׁשָּׁה. אִי הָכִי ״מְשַׁמֵּר יוֹם אֶחָד לְשִׁשָּׁה״ — ״מְשַׁמֵּר יוֹם אֶחָד וּמוֹנֶה שִׁשָּׁה״ מִיבְּעֵי לֵיהּ. וְעוֹד, תַּנְיָא: הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ אוֹ בַּמִּדְבָּר וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵימָתַי שַׁבָּת, מוֹנֶה שִׁשָּׁה וּמְשַׁמֵּר יוֹם אֶחָד, תְּיוּבְתָּא דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר רַב! תְּיוּבְתָּא. אָמַר רָבָא: בְּכָל יוֹם וָיוֹם עוֹשֶׂה לוֹ כְּדֵי פַרְנָסָתוֹ [בַּר מֵהָהוּא יוֹמָא]. וְהָהוּא יוֹמָא לֵימוּת?! דְּעָבֵיד מֵאֶתְמוֹל שְׁתֵּי פַרְנָסוֹת. וְדִילְמָא מֵאֶתְמוֹל שַׁבָּת הֲוַאי! אֶלָּא כָּל יוֹם וָיוֹם עוֹשֶׂה לוֹ פַּרְנָסָתוֹ, אֲפִילּוּ הָהוּא יוֹמָא. וְהָהוּא יוֹמָא בְּמַאי מִינְּכַר לֵיהּ? בְּקִידּוּשָׁא וְאַבְדָּלְתָּא.
Rav Huna said: One who was walking along the way or in the desert, and he does not know when Shabbat occurs, he counts six days from the day that he realized that he lost track of Shabbat and then observes one day as Shabbat. Ḥiyya bar Rav says: He first observes one day as Shabbat and then he counts six weekdays. The Gemara explains: With regard to what do they disagree? One Sage, Rav Huna, held: It is like the creation of the world, weekdays followed by Shabbat. And one Sage, Ḥiyya bar Rav, held: It is like Adam, the first man, who was created on the sixth day. He observed Shabbat followed by the six days of the week. The Gemara raises an objection to the opinion of Ḥiyya bar Rav from a baraita: If a person was walking along the way and does not know when Shabbat occurs, he observes one day for every six. What, does this not mean that he counts six and then observes one day in accordance with the opinion of Rav Huna? The Gemara rejects this: No, it could also mean that he observes one day and then counts six. The Gemara asks: If so, if that is what the baraita meant, why employ the phrase: He observes one day for six? It should have stated: He observes one day and counts six. And furthermore, it was taught in a baraita: If one was walking along the way or was in the desert, and he does not know when Shabbat occurs, he counts six days and observes one day. That is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Ḥiyya bar Rav. The Gemara concludes: Indeed, it is a conclusive refutation of the opinion of Ḥiyya bar Rav. Rava said: The person who lost track of Shabbat and treats one day a week as Shabbat, each day he makes enough food to sustain himself, except for that day which he designated as Shabbat. The Gemara asks: And on that day let him die? Rather, it means that the day before he makes twice the amount of food that he prepared on the other days to sustain him for that day and the following day. The Gemara asks: And perhaps the day before was actually Shabbat? In that case, not only did he perform labor on Shabbat, but he also performed labor on Shabbat in preparation for a weekday. Rather, on each and every day he makes enough food to sustain himself for that day, including on that day that he designated as Shabbat. And if you ask: And how is that day which he designated as Shabbat distinguishable from the rest? It is distinguishable by means of the kiddush and the havdala that he recites on that day.
בקדושתא ואבדלתא - לזכרון בעלמא שיהא לו שם יום חלוק משאר ימים ולא תשתכח שבת ממנו:
B. Halacha at the Poles
וַיִּדֹּ֨ם הַשֶּׁ֜מֶשׁ וְיָרֵ֣חַ עָמָ֗ד עַד־יִקֹּ֥ם גּוֹי֙ אֹֽיְבָ֔יו הֲלֹא־הִ֥יא כְתוּבָ֖ה עַל־סֵ֣פֶר הַיָּשָׁ֑ר וַיַּעֲמֹ֤ד הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ בַּחֲצִ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְלֹא־אָ֥ץ לָב֖וֹא כְּי֥וֹם תָּמִֽים׃
And the sun stood still
And the moon halted,
While a nation wreaked judgment on its foes
—as is written in the Book of Jashar. Thus the sun halted in midheaven, and did not press on to set, for a whole day;
And the moon halted,
While a nation wreaked judgment on its foes
—as is written in the Book of Jashar. Thus the sun halted in midheaven, and did not press on to set, for a whole day;
המופת הששי, מיום שנבראו שמים וארץ השמש והירח והכוכבים וכל המזלות היו עולין להאיר על הארץ ואינן מערערין זה עם זה, עד שבא יהושע ועשה מלחמתן של ישראל, והגיע ערב שבת וראה בצרתן של ישראל שלא יחללו את השבת, ועוד שראו חרטומי גוים כובשים במזלות לבא על ישראל. מה עשה יהושע, פשט ידו לאור השמש ולאור הירח והזכיר עליהם את השם ועמד כל אחד במקומו ששה ושלשים שעות עד מוצאי שבת, שנ' וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבא כיום תמים. וראו כל מלכי הארץ ותמהו שלא היה כמהו מיום שנברא העולם, שנ' ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לא יהיה כן לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם בישראל.
The sixth wonder (was): From the day when the heavens and earth were created, the sun, the moon, and the stars and the constellations were ascending to give light upon the earth, and they did not come into contact with one another until Joshua came and fought the battles of Israel. It was the eve of the Sabbath, and he saw the plight of Israel lest they might desecrate the Sabbath, and further, he saw the magicians of Egypt compelling the constellations to come against Israel. What did he do? He stretched forth his hand to the light of the sun and to the light of the moon, and he invoked upon them the || (Divine) Name, and each one stood for thirty-six hours in its place until the termination of the Sabbath day, as it is said, "And the sun stood still, and the moon stayed" (Josh. 10:13). All the kings of the earth heard thereof and they wondered, because there had been none like him from the day when the world had been created, as it is said, "And there was no day like that before it or after it, that the Lord hearkened unto the voice of a man" (Josh. 10:14).
Rabbi Moshe Shternbuch, Teshuvot Vehanhagot 1:315
שְׁאֵלָה: נִשְׁאַלְתִּי בְּנוֹסֵעַ לְפִינְלַנְד לִזְמַן קָצָר מְאֹד בְּמָקוֹם שְׁאֵין יוֹם בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה חֳדָשִׁים, מַהוּ לִתְפִלָּה וְשַׁבָּת
הָאַחֲרוֹנִים נִסְתַּפְּקוּ בָּזֶה, וְאָמַרְתִּי לוֹ שֶׁלְדַעְתִּי אֵין שָׁם יוֹם וָלַיְלָה, וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ יְמָמָה וּמִתְחַלֶפֶת בְּרֶגַע שֶׁנִּמְצָא בַּמָּקוֹם הַכִי קָרוֹב לַשֶּׁמֶשׁ, וְהוּא הַדִּין כְּשֶׁיֵּשׁ לַיְלָה אָרוֹךְ מִתְחַלֶּפֶת הַיְמָמָה בְּרֶגַע שֶׁמַגִּיעַ הַמָּקוֹם בְּסַבְּבוֹ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בַּמָּקוֹם הַכִי רָחוֹק מֵהַשֶּׁמֶשׁ, וּלְפִי זֶה יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁיּוֹם רַק רֶגַע כְּמֵימְרֵהּ וּמִתְחַלֶּפֶת, וְהוּא הַדִּין לַיְלָה רַק רֶגַע כְּמֵימְרֵהּ שֶׁמִתְחַלֶּפֶת, וְכֵיוָן שֶׁנּוֹסֵעַ לְמָקוֹם שֶׁכֻּלּוֹ לַיְלָה, רַק רֶגַע כְּמֵימְרֵהּ יוֹם בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְחַלֵּף, וְלָכֵן מִתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ שָׁמָּה כָּל מִצְוֹת הַיּוֹם אַף שֶׁשַּׁבָּת לֹא בְּטֵלָה.
וּלְדַעֲתִּי אָסוּר לָגּוּר בִּמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ מֵאַחַר שֶׁמַפְקִיעַ מֵעַצְמוֹ אֶת מִצְוֹת הַיּוֹם, וְרַק אִם מוּכְרָח לִהְיוֹת שָׁמָּה הַדִּין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ...
שְׁאֵלָה: נִשְׁאַלְתִּי בְּנוֹסֵעַ לְפִינְלַנְד לִזְמַן קָצָר מְאֹד בְּמָקוֹם שְׁאֵין יוֹם בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה חֳדָשִׁים, מַהוּ לִתְפִלָּה וְשַׁבָּת
הָאַחֲרוֹנִים נִסְתַּפְּקוּ בָּזֶה, וְאָמַרְתִּי לוֹ שֶׁלְדַעְתִּי אֵין שָׁם יוֹם וָלַיְלָה, וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ יְמָמָה וּמִתְחַלֶפֶת בְּרֶגַע שֶׁנִּמְצָא בַּמָּקוֹם הַכִי קָרוֹב לַשֶּׁמֶשׁ, וְהוּא הַדִּין כְּשֶׁיֵּשׁ לַיְלָה אָרוֹךְ מִתְחַלֶּפֶת הַיְמָמָה בְּרֶגַע שֶׁמַגִּיעַ הַמָּקוֹם בְּסַבְּבוֹ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בַּמָּקוֹם הַכִי רָחוֹק מֵהַשֶּׁמֶשׁ, וּלְפִי זֶה יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁיּוֹם רַק רֶגַע כְּמֵימְרֵהּ וּמִתְחַלֶּפֶת, וְהוּא הַדִּין לַיְלָה רַק רֶגַע כְּמֵימְרֵהּ שֶׁמִתְחַלֶּפֶת, וְכֵיוָן שֶׁנּוֹסֵעַ לְמָקוֹם שֶׁכֻּלּוֹ לַיְלָה, רַק רֶגַע כְּמֵימְרֵהּ יוֹם בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְחַלֵּף, וְלָכֵן מִתְבַּטֵּל מִמֶּנּוּ שָׁמָּה כָּל מִצְוֹת הַיּוֹם אַף שֶׁשַּׁבָּת לֹא בְּטֵלָה.
וּלְדַעֲתִּי אָסוּר לָגּוּר בִּמְקוֹמוֹת כָּאֵלּוּ מֵאַחַר שֶׁמַפְקִיעַ מֵעַצְמוֹ אֶת מִצְוֹת הַיּוֹם, וְרַק אִם מוּכְרָח לִהְיוֹת שָׁמָּה הַדִּין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ...
דין ההולך במדבר בשבת ובו ב' סעיפים:
ההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת מונה שבעה ימים מיום שנתן אל לבו שכחתו ומקדש השביעי בקידוש והבדלה ואם יש לו ממה להתפרנס אסור לו לעשות מלאכה כלל עד שיכלה מה שיש לו ואז יעשה מלאכה בכל יום אפילו ביום שמקדש בו כדי פרנסתו מצומצמת ומותר לילך בו בכל יום אפי' ביום שמקדש בו:
ההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת מונה שבעה ימים מיום שנתן אל לבו שכחתו ומקדש השביעי בקידוש והבדלה ואם יש לו ממה להתפרנס אסור לו לעשות מלאכה כלל עד שיכלה מה שיש לו ואז יעשה מלאכה בכל יום אפילו ביום שמקדש בו כדי פרנסתו מצומצמת ומותר לילך בו בכל יום אפי' ביום שמקדש בו:
The Law of Someone Who Is Wandering in the Desert on Shabbat, 2 Seifim: 1. One who is wandering in the desert and does not when is Shabbat, counts seven days from the day he realized he did not know, and sanctifies the seventh day with Kiddush and Havdalah. If one has sustenance, one is forbidden from doing any work whatsoever until he uses what he has, and thereafter one should do work each day, even on the day he sanctifies, to achieve minimal sustenance. One is permitted to walk every day, even on the day he sanctifies.
היה יודע מנין יום שיצא בו כגון שיודע שהיום יום רביעי או יום חמישי ליציאתו אבל אינו יודע באיזו יום יצא מותר לעשות מלאכה כל מה שירצה ביום שמיני ליציאתו שביום כזה יצא מביתו דבודאי לא יצא בשבת וכן ביום ט"ו וביום כ"ב וכן לעולם:
2. If he knows how many days he has been walking, i.e. he knows that today is the fourth day or the fifth day since his departure, but he does not know on which day he left, he is permitted to do as much work as he wants on the eighth day since his departure, because on that day of the week he left his house, and he certainly did not leave on Shabbat, and so too on the fifteenth day and the twenty-second day, and so on.
בש"ע סעיף ב' היה יודע יום כו'. עיין בשו"ת מהר"מ די בוטין סימן כ"ח דאף בכה"ג מונה הז' מיום השבת ושם נתן טעם למה לא הותר במלאכה ג' ימים שסמוך ליציאתו כיון דאין יוצאין ג' ימים קודם שבת ע"ש וע' במור וקציעה באותם שנוסעים תחת קוטב שהיום מתארך חודש וב' חדשים ויש ששה חדשים יש למנות וא"ו ימים של ך"ד שעות שלנו:
וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וְאֵלּוּ הֵן: שָׁמַיִם וָאָרֶץ, תֹּהוּ וָבֹהוּ, אוֹר וָחֹשֶׁךְ, רוּחַ וּמַיִם, מִדַּת יוֹם וּמִדַּת לַיְלָה.
§ The Gemara continues to discuss Creation: Rav Yehuda said that Rav said: Ten things were created on the first day of Creation, and they are as follows: Heaven and earth; tohu and vohu, i.e., unformed and void; light and darkness; wind and water; the length of day and the length of night.
כ' עלה רבינו הגאון הנ"ל (באות יו"ד) וז"ל בתשו' רמ"א סצ"א הקשה ע"ז מספ"ח דברכות בהאי דאכל ושכח כו'. ולפ"ז בק"ש דשחרית רשאי להחמיר כב"ש מדאין בו צד קולא כלל. וזה דלא כש"ע סי' ס"ג. ובאמת נפלאתי אמאור עיני הגולה רמ"א ז"ל כו'. די"ל דהתם גם לר"ע טוב יותר להדליק בפתילה מחורכת. דלית בה חשש הטייה כלל. עכ"ל הגאון. ובעניי לא זכיתי להבין דכמו דפתילה אמרינן דמודה ר"ע לר"א. דעדיף טפי במחורכת. ה"נ בק"ש דשחרית נימא דמודה ב"ה לב"ש דעכ"פ עדיף טפי מעומד. דהו"ל דרך כבוד. ואי משום דטעם זה לא נזכר בפלוגתייהו. ומה בכך הרי נזכר במקום אחר (מגילה דף כ"א א'). דקריאה מעומד עדיף. וגם בפתילה מחורכת לא נזכר טעם דהטייה בדברי ר"א (שבת דף כ"ט א') ואדרבה הא עדיף טפי. שלא נזכר טעם זה בדב"ש. אע"כ דמש"ה אין קורין בשחרית מעומד דיתגלגל עי"ז צד קולא בשל ערבית. דהרואה יסבור דמשום דקי"ל כב"ש עביד הכי. וזה כוונת דבריו הקדושים דרמ"א בתשו'. שכ' שיש בו צד קולא. ר"ל אע"פ דבשחרית הוא חומרא. יתגלגל עי"ז קולא בשל ערבית. וכדברי רמ"א כ' נמי תר"י ספ"ח דברכות יע"ש. ורט"ז (סי' קפ"ד) תי' דרק בבהמ"ז מודו ב"ה עכ"פ. דאינו רשאי לעקור ממקומו לכתחילה. משא"כ בק"ש ליכא גוונא דמודו ב"ה כלל: השבני רבינו הגדול הנ"ל וז"ל מ"ש ידידי הרב נ"י דה"נ נימא דבק"ש דשחרית מודו ב"ה. אינו מהדומה. דהרי טעמא דב"ש אינו רק מדרשא דובקומך. ובהא פליגי ב"ה. מש"ה אין להחמיר כב"ש. משא"כ בפתילה דטעמא דר"א דמחורכת דולקת יפה. ובמציאות לא פליג עליה ר"ע. רק דר"ע ס"ל דא"צ להחמיר. בכה"ג שרי להחמיר [ועוד לא הועילו הקילורין לעיני הכבויים. דלפע"ד אדרבה. דהא דנקטו ב"ש בק"ש דשחרית טעמא דובקומך. ולא משום דבדרך קימה הו"ל דרך כבוד. ה"ט משום דרצו ללמד לעכב שלא יקרא ק"ש אלא מעומד. דאי משום דרך כבוד. בלא אפשר הוי שרי. וא"כ דלמא רק בחובה פליגי ב"ה. דאינו מעכב. ולמצוה דלמא ה"נ דמודו. אע"כ כרמ"א דעכ"פ יתגלגל עי"ז צד קולא בשל ערבית דהרואה יסבור דדרשינן דרך קימה]:
מסתפיקנא במדינות הצפוניות כמו בעירנו דאנציג או קאפענהאגען ושטאקהאלם וכדומה ששם בכל חודש יוני ויולי לילה כיום יאיר. ולכה"פ גם בחצות הלילה יכול להכיר היטב בין תכלת ללבן. מתי זמן ק"ש וציצית. וא"א לומר שנשער שם כפי מה שהוא בניסן ותשרי. דהרי מעשים בכל יום בחג השבועות שאותן שנעורים כל הלילה. מיד כשיבקע השחר מתפללים. אלמא שאין משערים אחר עלות של ניסן ותשרי. ותו וכי ח"ו גם לענין שבת ניזל במקומות הנ"ל אחר ניסן ותשרי. דאף שעי"ז יהיה חומר בכניסה. עכ"פ עי"ז יהיה קולא ביציאה במוצאי שבת. וכ"כ יש להסתפק לענין ק"ש של ערבית ותפלה ותענית: ואמנם בענין חילוק המקומות שבמקום א' מקדים הלילה לבוא. ובאחרת מאחרת לבוא. בכגון הא לא קמיבעיא לי. דבודאי שורת הדין נותן. דכל אדם נידן לפי מקומו ושעתו. וראייתי מדאמרינן (שבת קי"ח ב') יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא וממוצ"ש בצפורי. משמע ודאי דרק מדת חסידות כך הוא. אבל לפי שורת הדין נידן כל אדם לפי מקומו ושעתו. אף שלפ"ז בשעה שעושין קידוש של שבת בערבית טבריא עדיין אופין ומבשלין בצפורי. וכ"כ במו"ש איפכא [אב"י עי' רבינו יונה פ"ח דברכות (דף מ"ג ב'). די"מ שבטבריא היו מגמרים כלים בע"ש ובצפורי במ"ש לכבוד שבת עי"ש וכ"כ באגודה]. ולהר"י מיגא"ש בתשובה סי' מ"ה טבריא וצפורי תוך תחום א' ונ"ל דאפ"ה לא הוה חיוב רק מדת חסידות כמ"ש רש"י בש"ס דמתוך שטבריא עמוקה מחשכא מבעו"י. וכן בצפורי להיפוך מדיושבת בהר בעוד שהחמה שוקעת נראת לשם אור גדול. מיהא דברי ע"ר אאמ"ו זצוק"ל הכ"מ דכל אדם נדון בזה לפי מקומו ושעתו הם דברים ברורים. ועי' כוזרי מ"ב סי' כ' וז"ל ויקרא השבת לצין אחר א"י בח"י שעות. ועי' בעל המאור בפירושו לנולד קודם חצות או אחר חצות (ר"ה דף כ' ב') וכ"כ במי שמחלל שבת במקום זה חייב סקילה. ובמקום האחר מותר לכתחילה לעשות מלאכה. וא"כ אין ישראל שומרין שבת כולן יחד בשעה אחת ובזמן אחד. אפ"ה כך קדשנו הקב"ה במצותיו וצונו לשמור כל אחד שבת בשבתו לפי מקומו ושעתו. ולכן מצאו חן בעיני דברי המדפיסים אשר חדשים מקרוב באו לציין בהלוחות זמן יציאת הכוכבים בתעניות. כל עיר ועיר לפי מקומה. אבל בזה הסכילו עשות שציינו שנוי הזמנים לפי שנוי המקומות רק לענין תעניות דקילו. ולא כמו כן גם לענין כניסת ויציאת שבת דחמיר]: אולם עיקר ספקתינו הוא רק במדינה צפונית בקיץ שאין שם לילה ממש כלל רק נשף ביוני ויולי. מתי יהיה זמן ק"ש ותפלה וציצית ושבת. ולכאורה יש להסתפק ג"כ במי שקרה לו שיבא בקיץ סמוך להנארדפאל. ששם יש איזה חדשים רצופים בקיץ יום ממש. ורואים החמה מקפת כל האופק סביב מזרח דרום מערב צפון. והאיך יתנהג הישראלי הבא לשם עם הספנים שהולכים לשם לצוד התנינים הגדולים (וואללפישע). מתי זמן תפלתו וק"ש שחרית וערבית ומתי ישבות שבתו. י"ל שם סימן אחר יש לו. דשם השמש מקיף מכל הד' רוחות כל כ"ד שעות. א"כ יודע שכל הקפה א' שתעשה השמש. ידע שהוא יום אחד. וא"כ אם יבוא לשם לפי חשבונו ביום א' ידע שהקפה השביעית שתעשה השמש הוא יום שבת. ואע"ג שזמן שחרית וערבית שלו לא ידע. ועי"ז לא ידע ג"כ מתי זמן כניסת ויציאת שבת. והאיך יתנהג אם כפי תושבי אייראפא או כפי תושבי אמעריקא. והרי ידוע שב' מדינות הללו אחת מונחת על פני כדור הארץ מצד א' והאחרת ממולה ממש מתחתיה. וא"כ כשמקדשין השבת באייראפא הוא תחלת עש"ק באמעריקא. וכשמבדילין במו"ש באייראפא הוא שחרית יום שבת באמעריקא. ואם זה האדם שבא סמוך לנארדפאל שרואה שמש בגבורתה עם תושבי אייראפא וגם עם תושבי אמעריקא (אב"י שנקודות מקומו הוא בין ב' המדינות האלו) מתי יתחיל ומתי יסיים שבת שלו שם. ואם גם נאמר שנותנין עליו חומרות וקולות המקום שיצא משם. עדיין יש להסתפק הכי יכול לידע מתי יתחיל ערבית ושחרית של מקום שיצא משם. י"ל דגם חשש זה אפשר לצדד בשיחשוב למפרע ע"פ אוהר נכונה באיזה שעה הוא. למשל שיבא שם בשעה ו' שעל אוהר שלו. והוא לפי חשבונו שעה ו' לאחר חצות יום א'. יחשוב עוד ה' פעמים כ"ד שעות או ה' הקפות השמש עד נקודה ההיא. ואז יתחיל למנות ולשבות שבתו כ"ד שעות. ועכ"פ נ"ל שאם עשה אז מלאכה אינו חייב מיתה ולא חטאת דלא עדיף ממי שהלך במדבר ואינו יודע מתי שבת (כשבת דף ס"ט ב'): ולפ"ז אם יהיו שם ב' אנשים א' מאמעריקא וא' מאייראפא כ"א ישמור שבתו לפי המקום שיצא משם ואין חיוב סקילה וחטאת לשום א' מהן מדאין חייבים כן רק מדרבנן. עוד נ"ל שרשאים להתפלל שחרית וערבית ולומר מעריב ערבי' ויוצר אור אע"ג שלהן לילה כיום יאיר. אפ"ה הן לפי מקומן אומרים כך: אבל במדינות צפוניות כעירנו וכדומה עדיין לא ידענו מתי זמן ציצית וק"ש. והקב"ה יאיר עינינו במאור תורתו לשמור ולעשות ולקיים מצותיו חוקותיו ותורתיו [אב"י וע' שבת (דף ל"ד) ב') ביום המעונן מאי במתא חזי תרנגולא. בדברא עורבי אי נמי אדאני עי' רש"י שם]:
הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לְמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לֹא יַעֲשֶׂה בַּיִּשּׁוּב מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא בַּמִּדְבָּר. וְהַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם שֶׁאֵין עוֹשִׂין לְמָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין לֹא יַעֲשֶׂה. נוֹתְנִין עָלָיו חֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם וְחֻמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יִתְרָאֶה בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא בָּטֵל מִפְּנֵי הָאִסּוּר. לְעוֹלָם אַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת. וְכֵן מִי שֶׁדַּעְתּוֹ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ נוֹהֵג כְּאַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחֲמִיר. וְהוּא שֶׁלֹּא יִתְרָאֶה בִּפְנֵי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא בּוֹ מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת:
When a person journeys from a place where it is customary to perform [labor on the fourteenth] to a place where it is not customary to perform [labor], he should not perform [labor] in a settled region, lest [this cause] strife. He may, however, perform labor in the desert.
When a person journeys from a place where it is not customary to perform [labor on the fourteenth] to a place where it is customary to perform [labor], he should not perform [labor at all]. To a person [who journeys], we apply the stringencies observed in the place that he left and those observed in the place where he arrives.
Even though [he is prohibited to perform work], he should not make it appear to [the local people] that he is idle because of a prohibition. For a person should never deviate [from local custom], lest strife arise.
Similarly, a person who intends to return to his place should follow the customs of the inhabitants of his place, whether stringent or lenient. He should not, however, be seen [conducting himself contrary to the local custom] by the inhabitants of the place where he is located, lest strife arise.
When a person journeys from a place where it is not customary to perform [labor on the fourteenth] to a place where it is customary to perform [labor], he should not perform [labor at all]. To a person [who journeys], we apply the stringencies observed in the place that he left and those observed in the place where he arrives.
Even though [he is prohibited to perform work], he should not make it appear to [the local people] that he is idle because of a prohibition. For a person should never deviate [from local custom], lest strife arise.
Similarly, a person who intends to return to his place should follow the customs of the inhabitants of his place, whether stringent or lenient. He should not, however, be seen [conducting himself contrary to the local custom] by the inhabitants of the place where he is located, lest strife arise.
C. Zmanim in Space
Rabbi Levi Yitzchak Halperin, Im Esak Shamayim, p. 22 – Proposal One: Follow the Space Shuttle sunrise.
... נִתָּן אָכֵן לְהִתְיַחֵס לְכָל פַּעַם שֶׁהַמַּעֲבּוֹרֶת מַקִּיפָה אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ כִּימָמָה שְׁלֵמָה, הַכּוֹלֶלֶת בְּתוֹכָהּ לַיְלָה וָיוֹם גַּם יַחַד. לְאוֹר זֶה נִמְצָא שֶׁבְּמֶשֶׁךְ 24 שָׁעוֹת (הַמְהַוּוֹת יְמָמָה שְׁלֵמָה עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ) עוֹבְרוֹת עָלָיו שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה יְמָמוֹת שְׁלֵמוֹת, שֶׁל לַיְלָה וָיוֹם כָּל אַחַת, וּלְפִי הַכָּתוּב בִּבְרִיָּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם (בְּרֵאשִׁית א:ה), "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹּקֶר יוֹם אֶחָד," הַמּוֹרֶה לָנוּ שֶׁהַלַּיְלָה וְהַיּוֹם שֶׁלְאַחֲרָיו מְהַוִּים יַחְדָּיו יְחִידָה אַחַת שֶׁל יוֹם שָׁלֵם (יְמָמָה).
בְּהֶתְאֵם לִקְבִיעָה זוֹ יִהְיֶה עָלָיו לִכְאוֹרָה לִקְרוֹא קְרִיאַת שְׁמַע 32 פַּעַם בְּמֶשֶׁךְ 24 שָׁעוֹת ... לְהָנִּיחַ תְּפִילִין פַּעַם אַחַת כָּל שָׁעָה וָחֵצִי ... לְהִתְפַּלֵּל 48 תְּפִלּוֹת ... לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה יִהְיוּ לוֹ בְּמֶשֶׁךְ 24 שָׁעוֹת לְפָחוֹת שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת, בְּנוֹת שָׁעָה וָחֵצִי כָּל אַחַת ...
... נִתָּן אָכֵן לְהִתְיַחֵס לְכָל פַּעַם שֶׁהַמַּעֲבּוֹרֶת מַקִּיפָה אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ כִּימָמָה שְׁלֵמָה, הַכּוֹלֶלֶת בְּתוֹכָהּ לַיְלָה וָיוֹם גַּם יַחַד. לְאוֹר זֶה נִמְצָא שֶׁבְּמֶשֶׁךְ 24 שָׁעוֹת (הַמְהַוּוֹת יְמָמָה שְׁלֵמָה עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ) עוֹבְרוֹת עָלָיו שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה יְמָמוֹת שְׁלֵמוֹת, שֶׁל לַיְלָה וָיוֹם כָּל אַחַת, וּלְפִי הַכָּתוּב בִּבְרִיָּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם (בְּרֵאשִׁית א:ה), "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹּקֶר יוֹם אֶחָד," הַמּוֹרֶה לָנוּ שֶׁהַלַּיְלָה וְהַיּוֹם שֶׁלְאַחֲרָיו מְהַוִּים יַחְדָּיו יְחִידָה אַחַת שֶׁל יוֹם שָׁלֵם (יְמָמָה).
בְּהֶתְאֵם לִקְבִיעָה זוֹ יִהְיֶה עָלָיו לִכְאוֹרָה לִקְרוֹא קְרִיאַת שְׁמַע 32 פַּעַם בְּמֶשֶׁךְ 24 שָׁעוֹת ... לְהָנִּיחַ תְּפִילִין פַּעַם אַחַת כָּל שָׁעָה וָחֵצִי ... לְהִתְפַּלֵּל 48 תְּפִלּוֹת ... לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה יִהְיוּ לוֹ בְּמֶשֶׁךְ 24 שָׁעוֹת לְפָחוֹת שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת, בְּנוֹת שָׁעָה וָחֵצִי כָּל אַחַת ...
Ibid., p. 26 – Proposal Two: Keep time with the earth below.
קַיֶּמֶת אֶפְשָׁרוּת נוֹסֶפֶת ... כִּי עָלָיו לִנְהוֹג בְּכָל עֵת כְּפִי הַזְּמַן שֶׁל הַמָּקוֹם שֶׁהוּא חוֹלֵף מֵעָלָיו, הֵן לְגַבֵּי הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה, וְהֵן לְגַבֵּי הַתַּאֲרִיךְ וּמִנְיַן יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, הַחוֹדֶשׁ, וְהַשָּׁנָה.
אַךְ גַּם אֶפְשָׁרוּת זוֹ אֵינָהּ סְבִירָה כָּל כָּךְ, שֶׁכֵּן לְפִיהָ יִתָּכֵן מַצָּב מוּזָּר, שֶׁדַּקוֹת סְפוּרוֹת יִהְיֶה אֶצְלוֹ שַׁבָּת, וּמִיָּד לְאַחַר מִכֵּן כְּבָר תֵּצֵא שַׁבָּת, וּלְאַחַר זְמַן מַה שׁוּב יִהְיֶה אֶצְלוֹ שַׁבָּת, וְחוֹזֵר חָלִילָה. כַּיוֹצֵא בָּזֶה יִתָּכֵן לְפִי אֶפְשָׁרוּת זוׂ שֶׁבְּרֶגַע מְסוּיָּים הוּא מִתְחַיֵּיב בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית, וּבְעוֹד שֶׁהוּא מַתְחִיל לִקְרוֹא קְרִיאַת שְׁמַע כְּבָר חָלַף עָבַר לוֹ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, וְעוֹד מַצָּבִים שׁוֹנִים נוֹסָפִים, שֶׁהֵם בִּלְתִּי סְבִירִים וּבִלְתִּי הֶגְיוֹנִיִּים בַּעֲלִיל, כַּיוֹצֵא בָּאֵלּוּ.
קַיֶּמֶת אֶפְשָׁרוּת נוֹסֶפֶת ... כִּי עָלָיו לִנְהוֹג בְּכָל עֵת כְּפִי הַזְּמַן שֶׁל הַמָּקוֹם שֶׁהוּא חוֹלֵף מֵעָלָיו, הֵן לְגַבֵּי הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה, וְהֵן לְגַבֵּי הַתַּאֲרִיךְ וּמִנְיַן יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, הַחוֹדֶשׁ, וְהַשָּׁנָה.
אַךְ גַּם אֶפְשָׁרוּת זוֹ אֵינָהּ סְבִירָה כָּל כָּךְ, שֶׁכֵּן לְפִיהָ יִתָּכֵן מַצָּב מוּזָּר, שֶׁדַּקוֹת סְפוּרוֹת יִהְיֶה אֶצְלוֹ שַׁבָּת, וּמִיָּד לְאַחַר מִכֵּן כְּבָר תֵּצֵא שַׁבָּת, וּלְאַחַר זְמַן מַה שׁוּב יִהְיֶה אֶצְלוֹ שַׁבָּת, וְחוֹזֵר חָלִילָה. כַּיוֹצֵא בָּזֶה יִתָּכֵן לְפִי אֶפְשָׁרוּת זוׂ שֶׁבְּרֶגַע מְסוּיָּים הוּא מִתְחַיֵּיב בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית, וּבְעוֹד שֶׁהוּא מַתְחִיל לִקְרוֹא קְרִיאַת שְׁמַע כְּבָר חָלַף עָבַר לוֹ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, וְעוֹד מַצָּבִים שׁוֹנִים נוֹסָפִים, שֶׁהֵם בִּלְתִּי סְבִירִים וּבִלְתִּי הֶגְיוֹנִיִּים בַּעֲלִיל, כַּיוֹצֵא בָּאֵלּוּ.
Ibid., p. 20 – Proposal Three: Start counting twelve-hour units of days and nights.
... נִתָּן לִקְבּוֹעַ שֶׁיְמָמָה שְׁלֵימָה לְגַבָּיו הוּא לְאַחַר שֶׁחוֹלְפוֹת 24 שָׁעוֹת, כְּשֶׁמִתּוֹכָן 12 שָׁעוֹת הֵן לַיְלָה וְ12 שָׁעוֹת הֵן יוֹם, מִבְּלִי לְהִתְיַחֵס כְּלָל לַסְּבִיבָה בָּהּ נִמְצֵאת הַמַּעֲבּוֹרֶת, אִם הִיא נִמְצֵאת בִּסְבִיבָה שֶׁשּׂוֹרֵר בָּהּ אוֹר יוֹם אוֹ חֶשְׁכַת לַיְלָה.
בְּאִם נִנְקֹט כֵּן, יִהְיֶה עָלָיו לִנְהוֹג בְּ12 שָׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיְמָמָה כְּאִלּוּ הֵן לַיְלָה, עַל כָּל הַמִּצְווֹת וְהַחִיּוּבִים הַכְּרוּכִים בְּכָךְ, וּבְ12 שָׁעוֹת שֶׁלְאַחֲרֵיהֶן כְּאִלּוּ הֵן יוֹם, עַל כָּל הַמִּצְווֹת וְהַחִיּוּבִים הַכְּרוּכִים בְּכָךְ. בְּהֶתְאֵם לְחֶשְׁבּוֹן זֶה יִהְיֶה עָלָיו גַּם לְחַשֵּׁב אֶת מִנְיַן הַיָּמִים הָעוֹבְרִים עָלָיו לְגַבֵּי כָּל דִּינֵי וּמִצְווֹת הַתּוֹרָה, הֵן לְקֻלָּא, הֵן לְחוּמְרָא
... נִתָּן לִקְבּוֹעַ שֶׁיְמָמָה שְׁלֵימָה לְגַבָּיו הוּא לְאַחַר שֶׁחוֹלְפוֹת 24 שָׁעוֹת, כְּשֶׁמִתּוֹכָן 12 שָׁעוֹת הֵן לַיְלָה וְ12 שָׁעוֹת הֵן יוֹם, מִבְּלִי לְהִתְיַחֵס כְּלָל לַסְּבִיבָה בָּהּ נִמְצֵאת הַמַּעֲבּוֹרֶת, אִם הִיא נִמְצֵאת בִּסְבִיבָה שֶׁשּׂוֹרֵר בָּהּ אוֹר יוֹם אוֹ חֶשְׁכַת לַיְלָה.
בְּאִם נִנְקֹט כֵּן, יִהְיֶה עָלָיו לִנְהוֹג בְּ12 שָׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַיְמָמָה כְּאִלּוּ הֵן לַיְלָה, עַל כָּל הַמִּצְווֹת וְהַחִיּוּבִים הַכְּרוּכִים בְּכָךְ, וּבְ12 שָׁעוֹת שֶׁלְאַחֲרֵיהֶן כְּאִלּוּ הֵן יוֹם, עַל כָּל הַמִּצְווֹת וְהַחִיּוּבִים הַכְּרוּכִים בְּכָךְ. בְּהֶתְאֵם לְחֶשְׁבּוֹן זֶה יִהְיֶה עָלָיו גַּם לְחַשֵּׁב אֶת מִנְיַן הַיָּמִים הָעוֹבְרִים עָלָיו לְגַבֵּי כָּל דִּינֵי וּמִצְווֹת הַתּוֹרָה, הֵן לְקֻלָּא, הֵן לְחוּמְרָא
Ibid., p. 42
וְגַם אִם מְשַׁיֵּיט שָׁם אָדָם בְּמַעֲבּוֹרֶת חָלָל וּמַקִּיף אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ, בְּאוֹפֶן שֶׁבְּכָל פַּעַם מִשְׁתַּנִּים אֶצְלוֹ זְמַנֵּי הָאוֹר וְהַחשֶׁךְ, הַרֵי זוֹ מַעֲרֶכֶת זְמַנִּים שֶׁהוּא יָצַר לְעַצְמוֹ, כְּתוֹצָאָה מִמַּסְלוּל הַקָּפָתוֹ, וְאֵינֶנוּ מֵחֻקֵּי טֶבַע הַבְּרִיאָה וּסְדָרֶיהָ.
שֶׁכֵּן סִדְרֵי הַזְּמַנִּים שֶׁקָּבְעָה הַתּוֹרָה מֻשְׁתָּתִים אַךְ וְרַק עַל סִדְרֵי וּמַסְלוּלֵי הַמְּאוֹרוֹת בְּיַחַס לְאָדָם הַנִּמְצָא בִּמְקוֹמוֹ עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ, וְלֹא עַל סִדְרֵי מְאוֹרוֹת חֲדָשִׁים שֶׁנוֹצָרִים כְּתוֹצָאָה מִתְּנוּעַת הָאָדָם בְּמַקְבִּיל לְמַסְלוּלֵי הַמְּאוֹרוֹת.
נִרְאֶה, אֵפוֹא, כְּדָבָר פָּשׁוּט, כִּי לְגַבֵּי הֶחָלָל ... מֵעִקָּר הַדִּין אֵינָם נוֹהֲגִים שָׁם כָּל הַמִּצְווֹת, הַדִּינִים, וְהַחִיּוּבִים, הַתְּלוּיִים בִּזְמַנֵּי יוֹם וָלַיְלָה, שָׁבוּעַ, חוֹדֶשׁ, וְשָׁנָה. כִּי הַמִּצְווֹת הַלָּלוּ נִתְּנוּ אַךְ וְרַק לְמִי שֶׁחַי בְּמָּקוֹם הַמִּתְנַהֵג לְפִי חֻקֵּי הַבְּרִיאָה וְסִדְרֵי הַזְּמַנִּים הַתְּקֵפִים עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ וְלֹא לְמִי שֶׁחַי בְּסֵדֶר זְמַנִּים שׁוֹנֶה לַחֲלוּטִין.
...
בְּכָל זׂאת, מִסְתַּבֵּר מְאׂד, כִּי מוּטָּל עָלָיו לְקַיֵּים אֶת כָּל הַמִּצְווׂת הַלָּלוּ מִדְּרַבָּנָן, כְּדֵי שֶׁלּׂא תִּשְׁתַּכַּח מִמֶנּוּ תּוׂרַת מִצְווׂת אֵלּוּ.
וְגַם אִם מְשַׁיֵּיט שָׁם אָדָם בְּמַעֲבּוֹרֶת חָלָל וּמַקִּיף אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ, בְּאוֹפֶן שֶׁבְּכָל פַּעַם מִשְׁתַּנִּים אֶצְלוֹ זְמַנֵּי הָאוֹר וְהַחשֶׁךְ, הַרֵי זוֹ מַעֲרֶכֶת זְמַנִּים שֶׁהוּא יָצַר לְעַצְמוֹ, כְּתוֹצָאָה מִמַּסְלוּל הַקָּפָתוֹ, וְאֵינֶנוּ מֵחֻקֵּי טֶבַע הַבְּרִיאָה וּסְדָרֶיהָ.
שֶׁכֵּן סִדְרֵי הַזְּמַנִּים שֶׁקָּבְעָה הַתּוֹרָה מֻשְׁתָּתִים אַךְ וְרַק עַל סִדְרֵי וּמַסְלוּלֵי הַמְּאוֹרוֹת בְּיַחַס לְאָדָם הַנִּמְצָא בִּמְקוֹמוֹ עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ, וְלֹא עַל סִדְרֵי מְאוֹרוֹת חֲדָשִׁים שֶׁנוֹצָרִים כְּתוֹצָאָה מִתְּנוּעַת הָאָדָם בְּמַקְבִּיל לְמַסְלוּלֵי הַמְּאוֹרוֹת.
נִרְאֶה, אֵפוֹא, כְּדָבָר פָּשׁוּט, כִּי לְגַבֵּי הֶחָלָל ... מֵעִקָּר הַדִּין אֵינָם נוֹהֲגִים שָׁם כָּל הַמִּצְווֹת, הַדִּינִים, וְהַחִיּוּבִים, הַתְּלוּיִים בִּזְמַנֵּי יוֹם וָלַיְלָה, שָׁבוּעַ, חוֹדֶשׁ, וְשָׁנָה. כִּי הַמִּצְווֹת הַלָּלוּ נִתְּנוּ אַךְ וְרַק לְמִי שֶׁחַי בְּמָּקוֹם הַמִּתְנַהֵג לְפִי חֻקֵּי הַבְּרִיאָה וְסִדְרֵי הַזְּמַנִּים הַתְּקֵפִים עַל פְּנֵי כַּדּוּר הָאָרֶץ וְלֹא לְמִי שֶׁחַי בְּסֵדֶר זְמַנִּים שׁוֹנֶה לַחֲלוּטִין.
...
בְּכָל זׂאת, מִסְתַּבֵּר מְאׂד, כִּי מוּטָּל עָלָיו לְקַיֵּים אֶת כָּל הַמִּצְווׂת הַלָּלוּ מִדְּרַבָּנָן, כְּדֵי שֶׁלּׂא תִּשְׁתַּכַּח מִמֶנּוּ תּוׂרַת מִצְווׂת אֵלּוּ.