(יד) לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ {ס} לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃ {פ}
(14) You shall not covet your neighbor’s house: you shall not covet your neighbor’s wife, or male or female slave, or ox or ass, or anything that is your neighbor’s.
(יח) וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֑ךָ {ס} וְלֹ֨א תִתְאַוֶּ֜ה בֵּ֣ית רֵעֶ֗ךָ שָׂדֵ֜הוּ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ שׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃ {ס}
(18) You [men] shall not covet your neighbor’s wife. Likewise, none of you shall crave your neighbor’s house, or field, or male or female slave, or ox, or ass, or anything that is your neighbor’s.
How is it possible for the Torah to dictate that we are not allowed to "feel something"?
Below are two approaches:
IBN EZRA and the BEIS HALEVI.
(א) לא תחמוד. אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה. איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו. ועתה אתן לך משל. דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה והוא ראה בת מלך שהיא יפה לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה. כי ידע כי זה לא יתכן. ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים שיתאוה שיהיו לו כנפים לעוף השמים. ולא יתכן להיות כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו אע"פ שהיא יפה. כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו. ככה כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו. רק כאשר חלק לו השם. ואמר קהלת (לאשר) [ולאדם שלא עמל בו] יתננו חלקו. ואמרו חכמים בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא. ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. ואמר שידע שאשת רעהו אסרה השם לו יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו. כי ידע שהשם לא רצה לתת לו. לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ובתחבולותיו. על כן יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו.
(1) THOU SHALT NOT COVET. Many people are amazed at this commandment. They ask, how is it possible for a person not to covet in his heart all beautiful things that appear desirable to him? I will now give you a parable. Note, a peasant of sound mind who sees a beautiful princess will not entertain any covetous thoughts about marrying her, for he knows that this is an impossibility. This peasant will not think like the insane who desire to sprout wings and fly to the sky, for it is impossible to do so. Now just as a man does not desire to marry his mother, although she be beautiful, because he has been trained from his childhood to know that she is prohibited to him, so must every intelligent person know that a person does not acquire a beautiful woman or money because of his intelligence or wisdom, but only in accordance with what God has apportioned to him. Indeed, Koheleth states, yet to a man that hath not labored therein shall he leave it for his portion (Eccles. 2:21). Furthermore, our sages taught, children, life, and sustenance are not dependent upon a person’s merits but upon the stars. The intelligent person will therefore neither desire nor covet. Once he knows that God has prohibited his neighbor’s wife to him she will be more exalted in his eyes than the princess is in the eyes of the peasant. He will therefore be happy with his lot and will not allow his heart to covet and desire anything which is not his. For he knows that that which God did not want to give him, he cannot acquire by his own strength, thoughts, or schemes. He will therefore trust in his creator, that is, that his creator will sustain him and do what is right in His sight.
The Beis Halevi also gives an example to explain this dilemma. He says imagine walking on ice and all the sudden your slip and are about to fall. At that moment of fear you are not thinking about even the strongest temptation. All those thoughts dissapear by just the fear of falling. Certainly if a person understands what God demands that we do not covet, that fear alone should drive the thoughts out of our mind! (Optional see below for full Hebrew text)
(כא) לא תחמוד, הנה רבים תמהו היאך שייך אזהרה על זה ומה יעשה האדם אם הלב חומד, (וכבר הסביר האבן עזרא שהכתוב מזהיר שכל כך יהיה של חבירו רחוק אצלו בלא שום אופן וס"ד עד שממילא לא יחמדנה הלב וכמו שלא יחמוד הכפרי את בת המלך דלעולם לא יחמוד הלב רק לדבר שסובר שיכול להיות במציאות אופן שישיגו. והוא הסבר יפה גם נעים.) אמנם גם בלא"ה ניחא דהנה כל אדם יוכל לשער בעצמו וברור הוא דאם יתאוה האדם לאיזו דבר תאוה היותר גדולה אצלו כל אחד לפי טבעו ויהיה גם קרוב להשיג תאותו וילך אחריה ואז היצה"ר בוער בו כאש, ורק דרך הילוכו הוא על גב הנהר הקפוי מקרח ובדרך ריצתו נחלקה רגלו על הכפור וחשב ליפול, הרי באותו רגע שנחלקה רגלו ולטה לפול הרי אז יבטל ממנו כל אותו התאוה דהפחד שנתפחד מהנפילה העביר ממנו כל רצונו דכן יסד הבורא יתברך בטבע כל הברואים דגם מעט פחד שיעלה על לב האדם מעביר ממנו כל כחות התאוה והחמדה, וא"כ אחרי שהזהירה התורה בלאו דלא תחמוד ואסרה לחמוד אם היה להאדם יראה מן האיסור אפי' יראה קטנה כיראת הנפילה גם כן שוב לא יחמוד כלל. ובזה יבואר טעות האדם מה דסובר דיש לו תירוץ על המעשים רעים שלו כי בא לו ע"י תגבורת היצה"ר, ואין זה תירוץ דבמעט יראת ה' אם היה מעלה על לבו לא היה היצר יכול לו כלל. דהיצה"ר אינו חזק כלל דבמעט יראה נתבטל כל הכח שלו ועיקר שליטתו הוא רק במה שמשכח מקודם היראה מלב האדם, וזהו שאמר הכתוב מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה כו' וללכת בדרכיו דרק אם יהיה לך יראה ממילא תקיים הכל. וזהו ביאור הכתוב ולבעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו דע"י היראה ינצל מן היצה"ר ולא יחטאו כלל:
The approach of the Shaarei Teshuva, the Minchas Chinuch, is that feeling is allowed, but plotting to get the item is prohibited.
(מג) לא תחמוד בית רעך (שמות כ׳:י״ד). ולא תתאוה בית רעך (דברים ח). הוזהרנו בזה שלא להתעולל עלילות ברשע לקחת שדה וכרם וכל אשר (לרעך) [לרעינו]. גם כי נתן מכרם. והוזהרנו על מחשבת הדבר הרע הזה שלא נסכים במחשבתנו לעשותו שנאמר לא תחמוד. ואם יכסוף אדם שימכור לו חבירו שדה או כרם או אחד מחפציו לא ישא את נפשו למכרו. ואם יפצר בו ברוב דברי תחנונים יבוש להשיב פניו אסור לפצור בו. כי זה כמו הכרח ואונס. והחומד לקחת כל חפץ והוא איש נכבד, שאם ישאל שאלה אור פניו לא יפילון. אסור לשאול מעם רעהו מקח או מתת, בלתי אם ידע כי נתן יתן לו בנפש חפיצה. ולא ירע לבבו בתתו לו:
(43) “You shall not covet your neighbor’s house” (Exodus 20:17); “and you shall not desire your neighbor’s house” (Deuteronomy 5:18). We were warned with this not to make evil plots to take the field or vineyard or anything of (your) [our] fellow, even if one gives their price. And we were warned about the thought of this evil thing, that we should not resolve in our thoughts to do it, as it is stated, “You shall not covet.” And if a person longs for his fellow to sell him a field or a vineyard or [any] of his possessions and [the owner] does not want to sell it - but if he pleads with him with many supplications, he will be embarrassed to answer him - it is forbidden to plead with him, as it is like coercion or duress. And one who covets to take any object and is a respected person - such that if he asked the question, they would not let his eminence down - it is forbidden to ask for [any] purchase or grant, unless he knows that [the owner] would give it to him with [full agreement], and not regret giving it to him in his heart.
(א) שלא להתאוות ממון חברו - שנמנענו לקבע במחשבתנו להתאוות מה שביד אחד מאחינו בני ישראל, לפי שקביעות המחשבה בתאוה על אותו דבר יהיה סבה לעשות תחבולה לקחת אותו ממנו, ואף על פי שאין רצונו למכרו, או על ידי מקח או חליפין או בחזקה, אם לא נוכל בענין אחר. ועל זה נאמר (דברים ה יח) ולא תתאוה בית רעך וגו'. וכתב הרמב''ם זכרונו לברכה (ספר המצוות ל''ת רסו) שאין שני הלאוין שהן לא תחמד שבסדר וישמע יתרו, ולא תתאוה שבסדר זה לאוין כפולין בענין אחד, אבל הם שני ענינים שלאו דלא תחמד ימנענו מלקחת בשום צד, בין בדמים בין שלא בדמים מה שקנו זולתנו אם איננו חפץ למכר אותו דבר, ולאו זה דלא תתאוה ימנענו אפילו התאוה בו בתוך לבנו, כי עם התאוה, יבוא להתחנן לו ולהכביד עליו למכרו או להחליפו לו בכלי אחר על כל פנים. ואף על פי שהאחד מאלו הלאוין מושך את חבירו שנים יחשבו מכל מקום, והרי אתה רואה החלוק שביניהם.
(1) Not to desire the money of your friend: That we were prevented from fixing in our thoughts to desire what is in the hand of one of our brothers, the Children of Israel; since the fixing of the desire for that thing in our heart will become a cause to create machinations to get it from him - even though it is not his will to sell them - by purchase or exchange or, if we cannot [acquire it] in any other way, by force. And about this is it stated (Deuteronomy 5:18), "you shall not desire the house of your neighbor, etc." And Rambam, may his memory be blessed, wrote (Sefer HaMitzvot LaRambam, Mitzvot Lo Taase 266), that the two negative commandments - which are "you shall not covet," which is in the Order of Vayishma Yitro, and "you shall not desire" in this Order - are not repeated negative commandments about one matter. Rather, they are two matters. As the negative commandment of "you shall not covet" will prevent him from taking that which someone besides him acquired, in any way - whether with money or without money - if [the owner] does not want to sell that thing. But this negative commandment of "you shall not desire" will prevent him from even the desire for it in his heart. As with the desire, he will come to supplicate him and to pressure him to sell it or trade it for another vessel, no matter what. And even though one of these negative commandments brings its fellow, they are considered two nonetheless. And behold, you [can] see the difference between them.
The Shulchan Aruch below also distinguishes two prohibitions, one in the heart and one in action...
(י) כל החומד עבדו או אמתו או ביתו או כליו של חבירו או כל דבר שאיפשר שיקנהו ממנו והכביד עליו רעים והפציר בו עד שלקחו ממנו הרי זה עובר בלא תחמוד כל המתאוה ביתו או אשתו וכליו של חבירו וכל כיוצא בזה כיון שחשב בלבו איך יקנה דבר זה ונפתה בלבו בדבר עבר בלא תעשה של לא תתאוה ואין תאוה אלא בלב בלבד:
(ט) כָּל הַחוֹמֵד עַבְדּוֹ אוֹ אֲמָתוֹ אוֹ בֵּיתוֹ וְכֵלָיו שֶׁל חֲבֵרוֹ אוֹ דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ שֶׁיִּקְנֵהוּ מִמֶּנּוּ וְהִכְבִּיר עָלָיו בְּרֵעִים וְהִפְצִיר בּוֹ עַד שֶׁלְּקָחוֹ מִמֶּנּוּ אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ דָּמִים רַבִּים הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ יד) (דברים ה יח) "לֹא תַחְמֹד". וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה. וְאֵינוֹ עוֹבֵר בְּלָאו זֶה עַד שֶׁיִּקַּח הַחֵפֶץ שֶׁחָמַד. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז כה) "לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ". חִמּוּד שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲשֶׂה:
(9) Anyone who covets a servant, a maidservant, a house or utensils that belong to a colleague, or any other article that he can purchase from him and pressures him with friends and requests until he agrees to sell it to him, violates a negative commandment,even though he pays much money for it, as Exodus 20:14 states: "Do not covet." The violation of this commandment is not punished by lashes, because it does not involve a deed. One does not violate this commandment until one actually takes the article he covets, as reflected by Deuteronomy 7:25: "Do not covet the gold and silver on these statues and take it for yourself." Implied is that the Hebrew tachmod refers to coveting accompanied by a deed.
The Raavad in his notes says that if he pays for the item he transgressos only if the seller does not willfully agree to the sale.
The Raavid in notes says that their is no lashes similar to theft beucase it is supposed to be returned (paid back). Here as well; the obligation is to return the item.
(יא) התאוה מביא לידי חמוד והחמוד מביא לידי גזל שאם לא רצו הבעלים למכור אע"פ שהרבה להם בדמים והפציר ברעים יבא לידי גזל שנא' וחמדו בתים וגזלו ואם עמדו הבעלים בפניו להציל ממונם או מנעוהו מלגזול יבא לידי שפיכות דמים צא ולמד ממעשה אחאב ונבות:
(יח) כל המתאוה ביתו וכו' שם ברמב"ם מסיים בזה ז"ל וכן כל כיוצא מזה מדברים "שאפשר לקנותן ממנו כו' אבל הטור כ' בשם הרמב"ם לשון אחר ז"ל וכל כיוצא באלו מדברים שאי "אפשר לקנותן. ועפ"ר שכתבתי ביאורו וטעם דנוסח' הראשונ' נ"ל דלדוקא כ' שאפשר לקנותו דאלו דברים שאי אפשר לקנותן אינו עובר בלא תתאוה כיון דלא יבואו לידי מעשה כמו דאינו עובר על לא תחמוד כל שלא בא לידי לקיחה והטור כ' רבותא דאפי' בדברים שא"א לקנותן עובר כ"ש בדברים האפשריים ודוק:
(יט) איך יקנה דבר זה גם באשת חברו שייך זה שיגרום שיגרשנה בעלה והוא ישאנ' ואפשר דמפני שהוא קשה יותר משאר דברים וצריך עליו מחשב' טפי מ"ה נקטו הרמב"ם והמחבר בלאו דלא תתאוה: