עֲשָׂרָה קַבִּים חׇכְמָה יָרְדוּ לָעוֹלָם תִּשְׁעָה נָטְלָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ עֲשָׂרָה קַבִּים יוֹפִי יָרְדוּ לָעוֹלָם תִּשְׁעָה נָטְלָה יְרוּשָׁלַיִם וְאֶחָד כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ עֲשָׂרָה קַבִּים עֲשִׁירוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם תִּשְׁעָה נָטְלָה רוֹמִי וְאֶחָד כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ עֲשָׂרָה קַבִּים עֲנִיּוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם תִּשְׁעָה נָטְלָה בָּבֶל וְאֶחָד כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ עֲשָׂרָה קַבִּים גַּסּוּת יָרְדוּ לָעוֹלָם תִּשְׁעָה נָטְלָה עֵילָם וְאֶחָד כׇּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ
§ Apropos the discussion with regard to various attributes, the Gemara cites a related statement: Ten kav of wisdom descended to the world; Eretz Yisrael took nine of them and all the rest of the world took one. Ten kav of beauty descended to the world; Jerusalem took nine and all the rest of the world in its entirety took one. Ten kav of wealth descended to the world; Rome took nine and all the rest of the world in its entirety took one. Ten kav of poverty descended to the world; Babylonia took nine and all the rest of the world in its entirety took one. Ten kav of arrogance descended to the world; Eilam took nine and all the rest of the world in its entirety took one.
מִצְוַת עֲרָבָה כֵּיצַד, מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם, וְנִקְרָא מוֹצָא. יוֹרְדִין לְשָׁם וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם מֻרְבִּיּוֹת שֶׁל עֲרָבָה, וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקָעוּ. בְּכָל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת, וְאוֹמְרִים, אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא. וְאוֹתוֹ הַיּוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן, מָה הֵן אוֹמְרִים, יֹפִי לְךָ מִזְבֵּחַ, יֹפִי לְךָ מִזְבֵּחַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לְיָהּ וּלְךָ, מִזְבֵּחַ. לְיָהּ וּלְךָ, מִזְבֵּחַ:
How is the mitzva of the willow branch fulfilled? There was a place below Jerusalem, and it was called Motza. They would descend there and gather willow branches [murbiyyot] from there. And they would then come and stand them upright at the sides of the altar, and the tops of the branches would be inclined over the top of the altar. They then sounded a tekia, a simple uninterrupted blast, sounded a terua, a broken sound and/or a series of short staccato blasts, and sounded another tekia. Each day they would circle the altar one time and say: “Lord, please save us. Lord, please grant us success” (Psalms 118:25). Rabbi Yehuda says that they would say: Ani vaho, please save us. And on that day, the seventh day of Sukkot, they would circle the altar seven times. At the time of their departure at the end of the Festival, what would they say? It is beautiful for you, altar; it is beautiful for you, altar. Rabbi Elazar said that they would say: To the Lord and to you, altar; to the Lord and to you, altar.
איני והאמר מר שופריה דרב כהנא מעין שופריה דרבי אבהו שופריה דר' אבהו מעין שופריה דיעקב אבינו שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון ואילו ר' יוחנן לא קא חשיב ליה שאני ר' יוחנן דהדרת פנים לא הויא ליה
The Gemara asks: Is that so? Was Rabbi Yoḥanan so beautiful? But doesn’t the Master say: The beauty of Rav Kahana is a semblance of the beauty of Rabbi Abbahu; the beauty of Rabbi Abbahu is a semblance of the beauty of Jacob, our forefather; and the beauty of Jacob, our forefather, is a semblance of the beauty of Adam the first man, who was created in the image of God. And yet Rabbi Yoḥanan is not included in this list. The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan is different from these other men, as he did not have a beauty of countenance, i.e., he did not have a beard.
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ג, ט): אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ, זֶה הָעוֹלָם שֶׁהוּא עָשׂוּי כְּמִין כִּלָּה. (שיר השירים ג, ט): הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁשָֹּׂם שָׁלוֹם בֵּין אֵשׁ לְמַיִם וּפְתָכָן זֶה בָּזֶה וְעָשָׂה מֵהֶן רָקִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ח): וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם, שֶׁהוּא אֵשׁ וָמָיִם. (שיר השירים ג, ט): מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, שֶׁנִּבְנָה מִמְּקוֹם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא לָמָּה נִקְרָא אֶבֶן שְׁתִיָּה, שֶׁמִּמֶּנָּה הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים נ, ב): מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ, (שיר השירים ג, י): עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, זֶה הָרָקִיעַ, כְּמָה דְתֵימָא (איוב כו, א): עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ, וְלָמָּה קָרֵי לֵיהּ כֶּסֶף, שֶׁהוּא מְכַסֵּף עַל כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים יט, ב): הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים וגו'. (שיר השירים ג, ט): רְפִידָתוֹ זָהָב, זוֹ הָאָרֶץ שֶׁהִיא מַעֲלָה פֵּרוֹת הָאָרֶץ וּפֵרוֹת הָאִילָן שֶׁהֵן דּוֹמִים לְזָהָב, מַה הַזָּהָב יֵשׁ בּוֹ מִינִין הַרְבֵּה וּגְוָנִין הַרְבֵּה, אַף פֵּרוֹת הָאָרֶץ, מֵהֶן יְרֻקִּין וּמֵהֶן אֲדֻמִּין. (שיר השירים ג, ט): מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, זֶה הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁהוּא נָתוּן לְמַעְלָה וְהוּא רוֹכֵב בְּמֶרְכָּבָה וּמֵאִיר לָעוֹלָם, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים יט, ו): וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ וגו', וּמִכֹּחַ הַשֶּׁמֶשׁ הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים, וּמִכֹּחַ הַשֶּׁמֶשׁ הָאָרֶץ מַעֲלָה פֵּרוֹת, וּלְכָךְ קְרָאוֹ אַרְגָּמָן, שֶׁיְצָרוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֶאֱרֹג מָן לַבְּרִיּוֹת, וְאֵין מָן אֶלָּא פֵּרוֹת וּמְזוֹנוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (דניאל א, ה): וַיְמַן לָהֶם הַמֶּלֶךְ וגו'. (שיר השירים ג, י): תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה, שֶׁאַחַר כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית בָּרָא אָדָם וְחַוָּה לִמְשֹׁל בְּכֻלָּם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ט, ג): שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא, הֱוֵי (שיר השירים ג, ט): מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַבְּרִיּוֹת יְרֵאִים מֵהֶם וּמֻשְׁלָמִים לָהֶם, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית ט, ב): וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה וגו'. דָּבָר אַחֵר, אַפִּרְיוֹן זֶה הָעוֹלָם, לָמָּה קְרָאוֹ אַפִּרְיוֹן, שֶׁלֹא בְּרָאוֹ אֶלָּא לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה מה, יח): לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ, עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, שֶׁלֹא בְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא עַל מְנָת שֶׁיְהֵא שָׁלוֹם בֵּין הַבְּרִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מה, ז): יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וגו'. מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, שֶׁבַּעֲצַת הַתּוֹרָה הַמְלֻבֶּנֶת בִּדְבָרֶיהָ בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ח, יד): לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה. וּמִנַּיִן שֶׁהַתּוֹרָה מְלֻבֶּנֶת בִּדְבָרֶיהָ, שֶׁכֵּן כְּתִיב (איוב כח, כז כח): אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ, וַיֹּאמֶר לָאָדָם וגו'. עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, זֶה שַׁלְשֶׁלֶת יֻחָסִין, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי י, כה): וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, וְאֵין כֶּסֶף אֶלָּא זִקּוּק יִחוּס, כְּמָה דְתֵימָא (מלאכי ג, ג): וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם. רְפִידָתוֹ זָהָב, זוֹ הַתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ (תהלים יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב, וְלֹא נְתָנָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְלוֹמְדֶיהָ אֶלָא מִי שֶׁמְשַׁמֵּר יִחוּסוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים נ, טז): וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָֹּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ, לָמָּה כֵן (תהלים נ, יח): אִם רָאִיתָ גַּנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ, וְאוֹמֵר (תהלים צו, ז): הָבוּ לַה' מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז. מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (דברים לג, כו): רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרְךָ, וְהוּא אוֹרֵג אֶת הָעוֹלָם שֶׁיֵּצְאוּ כֻּלָּם לְמִינֵיהֶם וְלֹא יִתְעָרְבוּ מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית א, יא): תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא, וְהוּא אֵין מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ אֶלָּא עַל הַמְיֻחָסִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית יז, ז): לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ, בִּזְמַן שֶׁזַּרְעֲךָ נִכָּר אַחֲרֶיךָ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֹוֶה לְךָ לֵאלֹהִים, וּבִזְמַן שֶׁאֵין זַרְעוֹ נִכָּר אַחֲרָיו, שֶׁהֵם מְעָרְבִים זַרְעָם בִּנְשֵׁי חַבְרֵיהֶם, אֵין הֹוֶה לָהֶם לֵאלֹהִים. תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, רַבִּי יוּדָן אָמַר זוֹ זְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי ה, יט): אַיֶּלֶת אֲהָבִים, וּזְכוּת הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי א, ב): וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר זוֹ הַשְּׁכִינָה, כְּמָה דְתֵימָא (דברים ו, ה): וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, אַפִּרְיוֹן, זֶה בֵּית הָעוֹלָמִים, לָמָּה נִקְרָא אַפִּרְיוֹן, שֶׁכָּל הַצּוּרוֹת שֶׁל זָהָב מִן מִינֵיהּ. מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, כְּמָה דְתֵימָא (דברי הימים ב ב, טו): וַאֲנַחְנוּ נִכְרֹת עֵצִים מִן הַלְּבָנוֹן וגו'. עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, (דברי הימים ב ג, יז): וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּדִים עַל פְּנֵי הַהֵיכָל אֶחָד מִיָּמִין וגו', וְכִי כֶּסֶף הָיָה וַהֲלוֹא נְחשֶׁת הָיָה, אֶלָּא שֶׁהָיָה נְחשֶׁת מְמֹרָט שָׁוֶה כַּכָּסֶף. רְפִידָתוֹ זָהָב, תָּנֵי שֶׁכָּל הַבַּיִת הָיָה נִטּוֹחַ בְּזָהָב חוּץ מֵאֲחוֹרֵי הַדְּלָתוֹת. אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ מַתְנִיתִין בְּבִנְיָן שֵׁנִי, אֲבָל בְּבִנְיָן רִאשׁוֹן אֲפִלּוּ אַחֲרֵי הַדְּלָתוֹת. שִׁבְעָה מִינֵי זְהָבִים הֵם: זָהָב טוֹב, זָהָב טָהוֹר, זָהָב שָׁחוּט, זָהָב סָגוּר, זָהָב מוּפָז, זָהָב מְזֻקָּק, זְהַב פַּרְוָיִם. זָהָב טוֹב, כְּמַשְׁמָעוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית ב, יב): וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִיא טוֹב. אָמַר רַבִּי יִצְחָק טוֹבְיוֹ דְּהוּא בְּבֵיתֵיהּ טוֹבְיוֹ דְּהוּא בְּלִוְיָתֵיהּ. זָהָב טָהוֹר, מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לָאוּר וְאֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם. רַבִּי יְהוּדָה בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר, אֶלֶף כִּכָּר הִכְנִיס שְׁלֹמֹה אֶלֶף פְּעָמִים לַכּוּר, וְלֹא עָמְדוּ אֶלָּא עַל כִּכַּר אַחַת. וְהָא תָּנֵי רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי יְהוּדָה מַעֲשֶׂה בִּמְנוֹרַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיְתָה יְתֵרָה עַל שֶׁל מִדְבָּר מִשְׁקַל דִּינָר גּוֹרְדְּיָנִי, וְהִכְנִיסוּהָ לַכּוּר שְׁמוֹנִים פְּעָמִים עַד שֶׁחֲסֵרָה. מִן קֳדָמוֹי הֲוַת חָסְרָה סַגִּין, מִכָּאן וּלְהַלָּן לָא הֲוַת חָסְרָה אֶלָּא צִיבְחָר. זָהָב שָׁחוּט, שֶׁנִּטְוָה כְּחוּט וְהָיָה נִמְשָׁךְ כְּשַׁעֲוָה. אַדְרִיָּנוּס הָיָה לוֹ מִשְׁקַל בֵּיצָה. דִּיקְלַטְיָנוּס הָיָה לוֹ מִשְׁקַל דִּינַר גּוֹרְדְּיָנִי, הֲדָא אֻמְּתָה לֵית לָהּ מִינֵיהּ. זָהָב סָגוּר, שֶׁהָיָה סוֹגֵר בְּעַד כָּל הַזְּהָבִים, כְּתִיב (דברי הימים א כט, ד): וְשִׁבְעַת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף מְזֻקָּק לָטוּחַ קִירוֹת הַבָּתִּים, וְכִי כֶּסֶף הָיָה וַהֲלוֹא זָהָב הָיָה, דִּכְתִיב (דברי הימים ב ג, ה): וְאֵת הַבַּיִת הַגָּדוֹל חִפָּה עֲצֵי בְרוֹשִׁים וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב, וְלָמָּה קָרֵי לֵיהּ כָּסֶף, שֶׁהָיָה מַכְסִיף בְּעַד כָּל הַזְּהָבִים, וְכָל הַכֵּלִים הָיוּ נַעֲשִׂים מִמֶּנּוּ, הַסִּפּוֹת וְהַיָּעִים וְהַמִּזְרָקוֹת וְהַמַּזְלֵגוֹת וְהַכַּפּוֹת וְהַמַּחְתּוֹת זָהָב סָגוּר, תַּמָּן כְּתִיב (מלכים א ז, נ): וְהַפֹּתוֹת לְדַלְתוֹת הַבַּיִת, מַהוּ פֹּתוֹת, רַבִּי יִצְחָק מִגְדְּלָאָה אָמַר זֶה פּוֹתָה שֶׁתַּחַת הַצִּיר. רַבִּי סִימָאי אוֹמֵר אֵלּוּ פּוֹתְחוֹת, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֲפִלּוּ דָּבָר קַל לֹא הָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָסֵר. זָהָב מוּפָז, רַבִּי פַּטְרִיקִי אֲחוֹי דְּרַבִּי דְרוֹסָאי בְּשֵׁם רַבִּי אַיְּבוּ אַבָּא אוֹמֵר דּוֹמֶה לְגָפְרִית מֻצֶּתֶת בָּאֵשׁ. רַבִּי אָבִין אָמַר לְשֵׁם מְקוֹמוֹ נִקְרָא זָהָב מְאוּפָז. זָהָב מְזֻקָּק, בֵּית רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מְחַתְּכִים אוֹתוֹ כְּזֵיתִים וּמַאֲכִילִים אוֹתוֹ לְנַעֲמִיּוֹת וְהוּא יוֹצֵא מְזֻקָּק. זְהַב פַּרְוָיִם, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר אָדֹם, וְדוֹמֶה לְדַם הַפָּר. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעוֹשֶׂה פֵּרוֹת. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק יוֹם שֶׁהִכְנִיס מְנַשֶּׁה צֶלֶם לַהֵיכָל יָבְשׁוּ כָּל אוֹתָן הַפֵּרוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (נחום א, ד): וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל, וְלֶעָתִיד לָבוֹא הַכֹּל חוֹזֵר, דִּכְתִיב (ישעיה לה, ב): פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל וגו'. מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, (דברי הימים ב ג, יד): וַיַּעַשׂ אֶת הַפָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכַרְמִיל וּבוּץ, לְפִי שֶׁאַרְגָּמָן חָשׁוּב שֶׁבְּכֻלָּן שֶׁהוּא לְבוּשׁ מַלְכוּת, כְּמָה דְתֵימָא (דניאל ה, ז): אַרְגְּוָנָא יִלְבַּשׁ, לָכֵן חָשֵׁב לֵיהּ לְדִידֵיהּ, וְדִכְוָתָהּ (ישעיה סו, יז): אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר, וּמָה אִסּוּר גָּדוֹל יֵשׁ לְהַחֲזִיר מִן שְׁאָר בְּהֵמוֹת טְמֵאוֹת, וְלָעַכְבָּר מִשְּׁאָר שְׁרָצִים, אֶלָּא חָשֵׁב חֲזִיר וְהוּא הַדִּין לְכָל הַבְּהֵמוֹת וְחַיּוֹת טְמֵאוֹת, וּמָנָה לָעַכְבָּר וְהוּא הַדִּין לְכָל הַשְּׁרָצִים שֶׁבָּעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, אַפִּרְיוֹן, זֶה הָאָרוֹן, רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַב אִלְעָאי אָמַר לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בַּת נָאָה מְשֻׁבַּחַת וַחֲסוּדָה, אָמַר הַמֶּלֶךְ עֲשׂוּ לָהּ פַּרְוָיִם, מוּטָב שֶׁתֵּרָאֶה נוֹיָהּ שֶׁל בִּתִּי מִן פַּרְוָיִם. כָּךְ הַתּוֹרָה נָאָה וּמְשֻׁבַּחַת וַחֲסוּדָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשׂוּ לָהּ אָרוֹן שֶׁיֵּרָאֶה נוֹיָהּ שֶׁל תּוֹרָה מִן הָאָרוֹן. עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, וְעָשָׂה כֵן הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יז): וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, (שמות כה, י): וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים. עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, אֵלּוּ שְׁנֵי עַמּוּדִים שֶׁל כֶּסֶף שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין לְפָנָיו כְּמִין אִיסְטָוָה. רְפִידָתוֹ זָהָב, (שמות כה, יא): וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר. מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, רַבּי תַּנְחוּמָא אָמַר זֶה הַכַּפֹּרֶת שֶׁהוּא דּוֹמֶה לְאַרְגָּמָן, וְכָתוּב בּוֹ (שמות כה, כא): וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְּמָעְלָה. תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר זוֹ זְכוּת הַתּוֹרָה, זוֹ זְכוּת הַצַּדִּיקִים שֶׁעוֹסְקִין בָּהּ. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר זוֹ הַשְּׁכִינָה. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כְּתִיב (שמות כה, כב): וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וגו' וְכֻלֵּהּ. דָּבָר אַחֵר, אַפִּרְיוֹן, זֶה הַמִּשְׁכָּן, אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה מִשּׁוּם רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהָיָה לוֹ בַּת וְהָיָה אוֹהֲבָהּ יוֹתֵר מִדַּאי, כָּל זְמַן שֶׁבִּתּוֹ קְטַנָּה הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ בְּפַרְהֶסְיָא, רָאָה אוֹתָהּ בֶּחָצֵר הָיָה מְדַבֵּר עִמָּהּ, כֵּיוָן שֶׁהִגְדִּילָה וּבָאת לִידֵי סִימָנִים, אָמַר הַמֶּלֶךְ אֵין זוֹ כְּבוֹדָהּ שֶׁל בִּתִּי שֶׁאֶהְיֶה מְדַבֵּר עִמָּהּ בְּפַרְהֶסְיָא, אֶלָּא עֲשׂוּ לָהּ פַּאפִּלְיוֹן לִכְשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְדַבֵּר עִם בִּתִּי אֶהְיֶה מְדַבֵּר עִמָּהּ מִן הַפַּאפִּלְיוֹן וְלִפְנִים. כָּךְ כְּשֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הָיוּ נְעָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יא, א): כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ וּמִמִּצְרַיִם קָרָאתִי לִבְנִי, רָאָה אוֹתָם עַל הַיָּם הָיָה מְדַבֵּר עִמָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד, טו): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי, רָאָה אוֹתָם בְּסִינַי הָיָה מְדַבֵּר עִמָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ה, ד): פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם. וְכֵיוָן שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה וְנַעֲשׂוּ לוֹ אֻמָּה שְׁלֵמָה, אָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין שִׁבְחָן שֶׁל בָּנַי שֶׁאֶהְיֶה מְדַבֵּר עִמָּהֶם בְּפַרְהֶסְיָא, אֶלָּא עֲשׂוּ לִי מִשְׁכָּן וּכְשֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְדַבֵּר עִמָּהֶם אֶהְיֶה מְדַבֵּר עִמָּהֶם מִן הַמִּשְׁכָּן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ז, פט): וּבְבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וגו'. עָשָׂה לוֹ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא עוֹשֶׂה שָׁלוֹם עִם יִשְׂרָאֵל מִן הַתַּחֲרוּת שֶׁהָיָה לוֹ עִמָּהֶם מִן מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל. מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן, (שמות כו, טו): וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן וגו'. עַמּוּדָיו עָשָׂה כֶסֶף, (שמות כז, יא): וָוֵי הָעַמֻּדִים וַחֲשֻׁקֵיהֶם כָּסֶף. רְפִידָתוֹ זָהָב, (שמות כו, כט): וְאֶת הַקְּרָשִׁים תְּצַפֶּה זָהָב. מֶרְכָּבוֹ אַרְגָּמָן, (שמות כו, לא): וְעָשִׂיתָ פָּרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן, וּכְתִיב (שמות מ, ג): וְסַכֹּתָ עַל הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת וגו'. תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר זוֹ הַשְּׁכִינָה, רַבִּי יוּדָן אָמַר זֶה זְכוּת הַתּוֹרָה, וְזֶה זְכוּת הַצַּדִּיקִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי (שמות מ, לה): וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא וגו', מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לִמְעָרָה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל שְׂפַת הַיָּם, רָעַשׁ הַיָּם וְנִתְמַלָּאת הַמְעָרָה וְהַיָּם לֹא חָסֵר כְּלוּם, כָּךְ אֹהֶל מוֹעֵד נִתְמַלֵּא מִזִּיו הַשְּׁכִינָה וְהָעוֹלָם לֹא חָסֵר כְּלוּם, הֱוֵי תּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה מִבְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, זוֹ הַשְּׁכִינָה. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, כְּתִיב (שמות כה, כב): וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וגו', לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֲפִלּוּ מַה שֶּׁאֲחוֹרֵי הַכַּפֹּרֶת אֵינוֹ פָּנוּי מִן הַשְּׁכִינָה. עוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָמַר מִפְּנֵי מָה נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, אָמַר לוֹ אִלּוּ נִגְלָה עַל חָרוּב אֶחָד אוֹ עַל תְּאֵנָה אַחַת כָּךְ הָיִיתָ שׁוֹאֲלֵנִי, וּלְהוֹצִיאֲךָ חָלָק אִי אֶפְשָׁר, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין מָקוֹם בָּאָרֶץ פָּנוּי מִן הַשְּׁכִינָה, שֶׁאֲפִלּוּ מִן הַסְּנֶה הָיָה מְדַבֵּר עִם משֶׁה. דָּבָר אַחֵר, אַפִּרְיוֹן וגו', מַה כְּתִיב לְמַעְלָה (שיר השירים ג, ז): הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה וגו', זוֹ בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, כִּדְאַמְרִינַן לְמַעְלָה, לְלַמֶּדְךָ שֶׁשְּׁלֹמֹה לֹא בָּא אֶלָּא לְפָרֵשׁ אֶת הַתּוֹרָה וְסָמַךְ דְּבָרָיו עַל סֵדֶר הַתּוֹרָה, כְּשֵׁם שֶׁלְּמַעְלָה מִפָּרָשַׁת הַמִּשְׁכָּן כָּתוּב פָּרָשַׁת בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, כָּךְ עָשָׂה שְׁלֹמֹה בַּתְּחִלָּה זָכַר בִּרְכַּת כֹּהֲנִים וגו', וְאַחַר דִּבֶּר עַל הַמִּשְׁכָּן. אַפִּרְיוֹן עָשָׂה לוֹ וגו', לָמָּה כֵן, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְמֶלֶךְ שֶׁקִּדַּשׁ אֶת בִּתּוֹ וְעָשָׂה לָהּ קִדּוּשִׁין גְּדוֹלִים וְשָׁלְטָה בָּהֶם עַיִן רָעָה, כְּשֶׁבָּא הַמֶּלֶךְ לְהַשִֹּׂיא אֶת בִּתּוֹ מֶה עָשָׂה נָתַן לָהּ קָמֵיעַ אָמַר לָהּ יְהֵא הַקָּמֵיעַ הַזֶּה עָלַיִךְ שֶׁלֹא יִשְׁלֹט בָּךְ עַיִן רָעָה עוֹד. כָּךְ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁבָּא לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל עָשָׂה פּוּמְבּוֹן גְּדוֹלָה, כְּמָה שֶׁכָּתוּב (שמות כ, טו): וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת, וְלֹא הָיוּ אֶלָּא קִדּוּשִׁים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יט, י): לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר, וְשָׁלְטָה בָהֶם עַיִן רָעָה וְנִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (שמות לב, יט): וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר, לֹא עָשָׂה כֵן אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ וְעָשׂוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, נָתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַבְּרָכוֹת תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁלֹא תִּשְׁלֹט בָּהֶם עַיִן רָעָה, לְפִיכָךְ כָּתוּב תְּחִלָּה (במדבר ו, כד): יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, מִן עַיִן רָעָה, וְאַחַר כָּךְ: וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת וגו'.
An idolater asked Rabban Gamliel, "Why was the Holy One, Blessed be He revealed to Moses in the Burning Bush?" Rabban Gamliel replied to him, "If God had been revealed in a carob tree or a fig tree, you would have asked me the same thing, and I could not send you away without an answer. This teaches you that there is no place in the world devoid of the Shekhinah."
מי שלא ראה ירושלים בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם מי שלא ראה בהמ"ק בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם
He who has not seen Jerusalem in its days of glory, has never seen a beautiful city in his life. He who has not seen the Temple in its full construction has never seen a glorious building in his life.
וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר מִבַּת אֲחוֹתוֹ הֲנָיָיה, וְהִכְנִיסוּהָ לְבֵית רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְיִיפּוּהָ. אָמַר לוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּנִי, מִזּוֹ נָדַרְתָּ? אָמַר לוֹ: לָאו, וְהִתִּירָהּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
The Mishna relates: And an incident occurred with regard to one who vowed against deriving benefit from the daughter of his sister, as he did not wish to marry her. And they brought her into the house of Rabbi Yishmael and he beautified her. When she was later brought before the one who took the vow, Rabbi Yishmael said to him: My son, did you vow that you would not derive benefit from this woman? He said to him: No, and Rabbi Yishmael permitted her to him, as he demonstrated that the vow had been made in error.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּכָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְאָמַר: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נָאוֹת הֵן, אֶלָּא שֶׁהָעֲנִיּוּת מְנַוַּולְתָּן. וּכְשֶׁמֵּת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל נוֹשְׂאוֹת קִינָה, וְאוֹמְרוֹת: ״בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּכֶינָה״, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּשָׁאוּל: ״בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל עַל שָׁאוּל בְּכֶינָה״.
At that time Rabbi Yishmael wept and said: The daughters of Israel are beautiful, but poverty makes them ugly. And when Rabbi Yishmael died, the daughters of Israel raised a lamentation, saying: Daughters of Israel, weep for Rabbi Yishmael. And it likewise states about Saul, who also concerned himself with the welfare of the daughters of Israel: “Daughters of Israel, weep over Saul, who clothed you in scarlet with other delights, who put ornaments of gold upon your apparel” (II Samuel 1:24).
כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ וְשָׁבִ֥יתָ שִׁבְיֽוֹ׃
When you [an Israelite warrior] take the field against your enemies, and your God יהוה delivers them into your power and you take some of them captive, and you see among the captives a beautiful woman and you desire her and would take her [into your household] as your wife, you shall bring her into your household, and she shall trim her hair, pare her nails, and discard her captive’s garb. She shall spend a month’s time in your household lamenting her father and mother; after that you may come to her and thus become her husband, and she shall be your wife.
וְרָאִ֙יתָ֙ בַּשִּׁבְיָ֔ה אֵ֖שֶׁת יְפַת־תֹּ֑אַר וְחָשַׁקְתָּ֣ בָ֔הּ וְלָקַחְתָּ֥ לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה׃
When you [an Israelite warrior] take the field against your enemies, and your God יהוה delivers them into your power and you take some of them captive, and you see among the captives a beautiful woman and you desire her and would take her [into your household] as your wife, you shall bring her into your household, and she shall trim her hair, pare her nails, and discard her captive’s garb. She shall spend a month’s time in your household lamenting her father and mother; after that you may come to her and thus become her husband, and she shall be your wife.
וַהֲבֵאתָ֖הּ אֶל־תּ֣וֹךְ בֵּיתֶ֑ךָ וְגִלְּחָה֙ אֶת־רֹאשָׁ֔הּ וְעָשְׂתָ֖ה אֶת־צִפׇּרְנֶֽיהָ׃
When you [an Israelite warrior] take the field against your enemies, and your God יהוה delivers them into your power and you take some of them captive, and you see among the captives a beautiful woman and you desire her and would take her [into your household] as your wife, you shall bring her into your household, and she shall trim her hair, pare her nails, and discard her captive’s garb. She shall spend a month’s time in your household lamenting her father and mother; after that you may come to her and thus become her husband, and she shall be your wife.
וְהֵסִ֩ירָה֩ אֶת־שִׂמְלַ֨ת שִׁבְיָ֜הּ מֵעָלֶ֗יהָ וְיָֽשְׁבָה֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבָ֥כְתָ֛ה אֶת־אָבִ֥יהָ וְאֶת־אִמָּ֖הּ יֶ֣רַח יָמִ֑ים וְאַ֨חַר כֵּ֜ן תָּב֤וֹא אֵלֶ֙יהָ֙ וּבְעַלְתָּ֔הּ וְהָיְתָ֥ה לְךָ֖ לְאִשָּֽׁה׃
When you [an Israelite warrior] take the field against your enemies, and your God יהוה delivers them into your power and you take some of them captive, and you see among the captives a beautiful woman and you desire her and would take her [into your household] as your wife, you shall bring her into your household, and she shall trim her hair, pare her nails, and discard her captive’s garb. She shall spend a month’s time in your household lamenting her father and mother; after that you may come to her and thus become her husband, and she shall be your wife.
(א) כי טוב הוא. יפה, כמו כי טובות הנה ראתהו יפה יותר ממה שהיה מורגל וחשבה שזה היה לתכלית מכוון מאת יוצרו, כי אמנם יופי התבנית יורה על טוב מזג החומר ושלמות הכח המצייר:
(1) כי טוב הוא, The word טוב may be understood as meaning the same as “handsome, beautiful,” the same meaning as in Genesis 6,2 כי טובות הנה, “that they were beautiful.” The word describes something unusually handsome, beautiful. Yocheved thought that this was an omen, a sign from the Creator, telling her that a beautiful exterior encloses an equally beautiful personality.
(ב) וְעָשִׂ֥יתָ בִגְדֵי־קֹ֖דֶשׁ לְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֑יךָ לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת׃
(2) Make sacral vestments for your brother Aaron, for dignity and adornment.
(א) לכבוד לכבוד האל יתברך בהיותם בגדי קדש לעבודתו: (ב) ולתפארת שיהיה כהן מורה נורא על כל סביביו, שהם תלמידיו החקוקים על לבו וכתפיו:
(1) לכבוד, to render honour and glory to the Almighty through the wearing of such resplendent garments when performing Temple service. (2) ולתפארת, also the Priest should inspire awe among the Israelites who are all considered his disciples seeing he had the names of all the tribes engraved on these garments right opposite his heart when he wore them in his official capacity.
(א) לכבוד ולתפארת שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כמו שאמר הכתוב כחתן יכהן פאר (ישעיה סא י), כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה, כמו שמצינו בכתנת ועשה לו כתנת פסים (בראשית לז ג), שפירושו מרוקמת כדמות פסים, והיא כתונת תשבץ כמו שפירשתי (לעיל כה ז), והלבישו כבן מלכי קדם. וכן הדרך במעיל וכתנת, וכתוב ועליה כתנת פסים כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים (ש''ב יג יח), ופירושו כי עליה כתנת פסים נראית ונגלית, כי המנהג ללבוש בנות המלך הבתולות מעילים שתתעלפנה בהן, ונמצא שכתנת הפסים עליה מלבוש עליון, ולכן אמר וכתנת הפסים אשר עליה קרעה (שם שם יט): והמצנפת ידועה גם היום למלכים ולשרים הגדולים, ולכן אמר הכתוב בנפול המלכות הסר המצנפת והרם העטרה (יחזקאל כא לא), וכן כתוב וצניף מלוכה (ישעיה סב ג), וכך יקראם הכתוב פארי המגבעות (להלן לט כח), וכתיב פארי פשתים יהיו על ראשם (יחזקאל מד יח), שהם פאר ושבח למכתירים בהם והאפוד והחשן לבוש מלכות, כענין שכתוב והמניכא די דהבא על צוארך (דניאל ה טז). והציץ נזר המלכים הוא, וכתיב (תהלים קלב יח) יציץ נזרו. והם זהב וארגמן ותכלת, וכתיב (שם מה יד) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, וכתיב (דניאל ה טז) ארגוונא תלבש והמניכא די דהבא על צוארך. והתכלת גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך גוים, וכתיב (אסתר ח טו) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן, והתכריך הוא המעיל שיעטף בו:
ועל דרך האמת, לכבוד ולתפארת, יאמר שיעשו בגדי קדש לאהרן לשרת בהם לכבוד השם השוכן בתוכם ולתפארת עזם, כדכתיב (תהלים פט יח) כי תפארת עזמו אתה וכתיב (ישעיה סד י) בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו, וקדשנו הוא הכבוד ותפארתנו תפארת ישראל, ועוד נאמר (תהלים צו ו) עוז ותפארת במקדשו, וכן לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד (ישעיה ס יג), שיהיה מקום המקדש מפואר בתפארת, ומקום רגליו, שהוא מקום בית המקדש, מכובד בכבוד השם. וכן ובישראל יתפאר (שם מד כג), שיהיה מראה ומיחד בהם תפארתו, וכן אמר למטה גם בבגדי הבנים כלם לכבוד ולתפארת (להלן פסוק מ), ואמר בקרבנות יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר (ישעיה ס ז). והנה המזבח רצונו, והכבוד בית תפארתו. והיו הבגדים צריכין עשייה לשמן, ויתכן שיהיו צריכין כוונה, ולכן אמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה (פסוק ג), שיבינו מה שיעשו וכבר אמרו (יומא סט.) דמות דיוקנו מנצח לפני בבית מלחמתי:
ועל דרך האמת, לכבוד ולתפארת, יאמר שיעשו בגדי קדש לאהרן לשרת בהם לכבוד השם השוכן בתוכם ולתפארת עזם, כדכתיב (תהלים פט יח) כי תפארת עזמו אתה וכתיב (ישעיה סד י) בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו, וקדשנו הוא הכבוד ותפארתנו תפארת ישראל, ועוד נאמר (תהלים צו ו) עוז ותפארת במקדשו, וכן לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד (ישעיה ס יג), שיהיה מקום המקדש מפואר בתפארת, ומקום רגליו, שהוא מקום בית המקדש, מכובד בכבוד השם. וכן ובישראל יתפאר (שם מד כג), שיהיה מראה ומיחד בהם תפארתו, וכן אמר למטה גם בבגדי הבנים כלם לכבוד ולתפארת (להלן פסוק מ), ואמר בקרבנות יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר (ישעיה ס ז). והנה המזבח רצונו, והכבוד בית תפארתו. והיו הבגדים צריכין עשייה לשמן, ויתכן שיהיו צריכין כוונה, ולכן אמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה (פסוק ג), שיבינו מה שיעשו וכבר אמרו (יומא סט.) דמות דיוקנו מנצח לפני בבית מלחמתי:
(1) For honor and for splendor: That he should be honored and glorious with honorable and glorious clothing, as the verse states (Isaiah 61:10), "as a groom who ministers in glory" - as these clothes were the clothes of royalty. Their likeness was worn by kings during the time of the Torah, as we found with the tunic (ketonet), "and he made for him a tunic of stripes" (Genesis 37:3), the explanation of which is that it is embroidered with stripes - and it is a checkerboard tunic, as I have explained (Ramban on Exodus 25:7) - and he clothed him 'like the son of ancient kings.' And this is [also] the way with the robe (maeil) and the tunic - and it is written (II Samuel 13:18), "And upon her was a tunic of stripes, as so would the virgin daughters of the king wear robes"; and its explanation is that on her was a tunic of stripes apparent and revealed, since the custom of the virgin daughters of the king was to wear robes in which they would wrap themselves, and it would come out that the tunic of stripes would be an outer garment. And therefore, it states (II Samuel 13:19), "and she tore the tunic of stripes that was upon her." And the mitre (mitsnefet) is known also today for kings and great ministers. And therefore the verse states (Ezekiel 21:31) about the fall of the kingdom, "Remove the mitre and lift off the crown"; and it is also written (Isaiah 62:3), "and a mitre (tsnif) of royalty. And so does the verse (Exodus 39:28) call them, "the glory of hats"; and it is written (Ezekiel 44:18), "And glorious linens will be on their heads" - as they are glorious and distinctive for those that crown themselves with them. And the apron (ephod) and the breastplate (choshen) are [also] clothes of royalty, as the matter that is written (Daniel 8:16), "and a gold chain upon your neck." And the frontlet (tsits) is a crown of kings - and it is written (Psalms 132:18), "his crown will shine (yatsits)." And [the garments of the High Priest] are gold and purple and turquoise - and it is written (Pslams 45:14), "All honorable is the daughter of the king inside, from checkerboards of gold is her clothing"; and it is written (Daniel 5:16), "you will wear purple and a gold chain upon your neck." And [concerning] turquoise even today 'no man lifts his hand' to wear it except for a king of nations. And it is written (Esther 8:15), "And Mordechai went out from in front of the king with regal clothes of turquoise and white, and a crown of gold and a wrap of linen and purple" - and the wrap is the robe (maeil) in which he wraps himself. And according to the true path, for honor and for splendor is saying that they make holy clothes for Aharon to serve in, for the honor of God that dwells among them and for the splendor (tiferet) of their might, as it is written (Psalms 89:18), "As You are the splendor of their strength." And it is written (Isaiah 64:10), "The house of our holiness and our splendor where our ancestors praised You" - our holiness is the Honor, and our splendor is the Splendor of Israel. And it is also stated (Psalms 96:6), "Might and splendor are in His Temple," and so [too] (Isaiah 60:13), "To glorify the place of My Temple, and I will honor the place of My feet" - that the place of the Temple be glorious in splendor and the place of His feet, which is the place of the Temple, honored with the honor of God. And so [too] (Isaiah 44:23), "And in Israel will He be splendorous," [means] that He will show and designate His splendor in them. And so it states below (Exodus 28:40), also with clothing of the children - all of them - "for honor and for splendor." And it states about the sacrifices (Isaiah 60:7), "they will go up willingly on My altar - the House of My splendor will I make splendorous" - and behold the altar is His will and the honor is the House of His splendor. And the clothing would need to be made for its sake (lishma); and it is likely that [those that made them] required [particular] intention. And therefore, it states (Exodus 28:3), And you shall speak to all the ones of wise heart, who has been filled with a spirit of wisdom" - that they understand what they should do. And we have already learned (Yoma 69a), "The appearance of his likeness (of the High Priest) is making victory in front of me in my wars."
(א) את האורים ואת התמים. הוּא כְּתָב שֵׁם הַמְפֹרָשׁ, שֶׁהָיָה נוֹתְנוֹ בְּתוֹךְ כִּפְלֵי הַחֹשֶׁן, שֶׁעַל יָדוֹ הוּא מֵאִיר דְּבָרָיו וּמְתַמֵּם אֶת דְּבָרָיו; וּבְמִקְדָּשׁ שֵׁנִי הָיָה הַחֹשֶׁן – שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְכֹהֵן גָּדוֹל לִהְיוֹת מְחֻסַּר בְּגָדִים – אֲבָל אוֹתוֹ הַשֵּׁם לֹא הָיָה בְּתוֹכוֹ, וְעַל שֵׁם אוֹתוֹ הַכְּתָב הוּא קָרוּי מִשְׁפָּט, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ"ז), וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים (יומא ע"ג):
(1) את האורים ואת התמים THE URIM AND THE THUMMIM — This was an inscription of the Proper Name of God which was placed between the folds (i. e. the two pieces forming the front and back) of the breast-plate through which it (the breast-plate) made its statements clear (lit., illuminated its words; מאיר from אור, light, this being an allusion to the אורים) and its promises true (מתמם from the root תמם, an allusion to תמים) (Yoma 73b). In the second Temple there was certainly the breast-plate (although other objects employed in the Temple Service were missing) for it was impossible that the High Priest should have lacked a garment, but that Divine Name was not within it. It was on account of the inscription which constituted the Urim and Thummim and which enabled it to give decisions that it was called “judgment”, as it is said, (Numbers 27:21) “And he shall enquire for him by the judgment of the Urim” (Numbers 27:21).
ציץ מכפר על מעשה עזי פנים כתיב הכא (שמות כח, לח) והיה על מצח אהרן וכתיב התם (ירמיהו ג, ג) ומצח אשה זונה היה לך
Finally, the frontplate of the High Priest atones for an act of brazenness. From where is this derived? Here, with regard to the frontplate, it is written: “And it shall be upon Aaron’s forehead” (Exodus 28:38), and there, with regard to brazenness, it is written: “And you had a prostitute’s forehead” (Jeremiah 3:3). The statement of Rabbi Anani bar Sason indicates that the robe worn by the High Priest atones for malicious speech, which means that one is not punished by leprosy, as claimed by Rabbi Shmuel bar Naḥmani.
אבנט מכפר על הרהור הלב ' היכא דאיתיה חושן מכפר על הדינין שנא' (שמות כח, טו) ועשית חושן משפט אפוד מכפר על עבודת כוכבים שנאמר (הושע ג, ד) אין אפוד ותרפים
Rabbi Inini bar Sason continues: The belt atones for thought of the heart. The Gemara elaborates: The belt atones for the sins occurring where it is situated, i.e., over the heart. The breastplate of the High Priest atones for improper judgments, as it is stated: “And you shall make a breastplate of judgment” (Exodus 28:15). The ephod of the High Priest atones for idol worship, as it is stated: “And without ephod or teraphim” (Hosea 3:4), meaning that when there is no ephod, the sin of teraphim, i.e., idol worship, is found. Therefore, it may be inferred that if there is an ephod, there is no sin of idol worship.
תִּסְתַּיֵּים דְּרַבִּי הוּא דְּאָמַר שֶׁל כִּלְאַיִם. דְּתַנְיָא: אֵין בֵּין כֹּהֵן גָּדוֹל לְכֹהֵן הֶדְיוֹט אֶלָּא אַבְנֵט, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף לֹא אַבְנֵט. אֵימַת? אִי נֵימָא בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה — טוּבָא אִיכָּא: כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה וְהֶדְיוֹט בְּאַרְבָּעָה!
The Gemara suggests: Conclude that it is Rabbi Yehuda HaNasi who said that the belt of the common priest was a mixture of diverse kinds, as it was taught in a baraita: The only difference between a High Priest and a common priest is the belt; this is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: Not even the belt represents a difference between them. The Gemara explains: With regard to the difference between the High Priest and the common priest, when is there a dispute between the tanna’im? If we say that the dispute is with regard to the rest of the days of the year, there are many other differences between them, since the High Priest serves wearing eight garments and the common priest wears four garments. Therefore, that could not be the point of the dispute.
כתונת מכפרת על שפיכות דם שנאמר (בראשית לז, לא) וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם מכנסים מכפרת על גילוי עריות שנאמר (שמות כח, מב) ועשה להם מכנסי בד [לכסות (את) בשר ערוה] מצנפת מכפרת על גסי הרוח מנין אמר רבי חנינא יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה
The tunic atones for bloodshed, as it is stated with regard to the brothers of Joseph after they plotted to kill him: “And they killed a goat, and dipped the tunic in the blood” (Genesis 37:31). The trousers atone for forbidden sexual relations, as it is stated with regard to fashioning the priestly vestments: “And you shall make them linen trousers to cover the flesh of their nakedness” (Exodus 28:42). The mitre atones for the arrogant. From where is this derived? Rabbi Ḥanina says: It is logical that an item that is placed at an elevation, i.e., on the head of a priest, shall come and atone for the sin of an elevated heart.
כָּל בֶּגֶד מִבִּגְדֵי כְּהֻנָּה שֶׁנַּעֲשׂוּ צוֹאִין אֵין מְלַבְּנִין אוֹתָן וְאֵין מְכַבְּסִין אוֹתָן אֶלָּא מַנִּיחָן לִפְתִילוֹת וְלוֹבֵשׁ חֲדָשִׁים. וּבִגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁבָּלוּ גּוֹנְזִין אוֹתָן. וּבִגְדֵי לָבָן שֶׁעוֹבֵד בָּהֶם בְּיוֹם הַצּוֹם אֵינוֹ עוֹבֵד בָּהֶם פַּעַם שְׁנִיָּה לְעוֹלָם אֶלָּא נִגְנָּזִין בַּמָּקוֹם שֶׁיִּפְשֹׁט אוֹתָם שָׁם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז כג) "וְהִנִּיחָם שָׁם" וְהֵם אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה:
Whenever any of the priestly garments become soiled, they are not bleached or laundered. Instead, they are left to be used for wicks and he should wear new ones. When the garments of the High Priest become worn out, they should be entombed. The white garments which the High Priest wears on the day of the fast should not be worn a second time at all. Instead, they are entombed in the place where he removes them, as [Leviticus 16:23] states: "And he shall leave them there." It is forbidden to benefit from them.
[א] "ולבש הכהן מדו בד" כמדתו. 'בד' – שיהיו של בוץ. 'בד' – שיהיו חדשים. 'בד' – שיהיו כפולים "בד" (שמות כח, מב) – שלא ילבש עמהם בגדים אחרים. יכול לא ילבש עמהם בגדי פשתן אבל ילבש עמהם בגדי צמר? תלמוד לומר (ויקרא ו, ג) "בד". יכול לא ילבש עמהם בגדי קדש אבל ילבש עמהם בגדי חול? תלמוד לומר (ויקרא ו, ג) "ומכנסי בד". "ילבש על בשרו" – מה תלמוד לומר "ילבש"? להביא את המצנפת ואת האבנט, דברי ר' יהודה. ר' דוסא אומר להביא את בגדי כהן גדול שיהיו כשרים לכהן הדיוט. רבי אומר שתי תשובות בדבר: וכי אבנטו של כהן גדול זו אבנטו של כהן הדיוט?! דבר אחר, בגדים ששמשו קדושה חמורה יחזרו וישמשו בקדושה קלה?! אם כן מה תלמוד לומר "ילבש" – אפילו הן שחקין.
1) (Vayikra 6:3) "And the Cohein shall put on his linen (bad) garment (middo)": "middo": kemidatho ("fit to size"). "bad": byssus; "bad": new; "bad": doubled (with six-folded strands); "bad": that other garments not be worn with them. I might think that flaxen garments should not be worn with them, but that woolen garments could be worn with them; it is, therefore, (to negate this) written "bad." I might think that consecrated garments should not be worn with them, but mundane garments could be worn with them. It is, therefore, (to negate this) written "bad." "shall he put on his flesh": What is the intent of (the seemingly superfluous) "shall he put on"? To include the mitznefeth (the turban) and the avnet (the belt). These are the words of R. Yehudah. R. Dossa says: To include the (four linen) garments of the high-priest as being kasher for the ordinary Cohein. Rebbi says: There are two arguments against this: Is the avnet of the high-priest (on Yom Kippur) the same as that of the ordinary priest? (The first was of linen alone and the second, of a variety of materials!) And, furthermore, will the garments that served for the highest holiness "descend" to the service of a lesser holiness! The intent of "shall he put on," rather, is that even worn garments may be used.
כְּתַבְנִית כְּסִיל עָשׁ וְכִימָה מִתֵּימָן. מַרְאֵה כֹהֵן:
As the likeness of Arcturus, Orion and Pleiades, from the [heavenly chambers] of the south, was the appearance of the High Priest.