כי אין ספק שבגלות מלכנו יתברך בעולם כי ירעם הים ומלואו כי הים שנקרע ביציאת מצרים יזכור שרו פן כימי צאתנו מארץ מצרים יראנו יתברך נפלאות וכן תבל ויושבי בה כי יעשה רושם בעולם השפל כי קדושתו תטיל מורא:
ירעם - כדרך: וירגזו ההרים, או הטעם כי שלום יהיה בכל הארץ.
נהרות ימחאו כף. הנביאים דברו בלשון שהאוזן שומעת לא שיהא לנהרות כף אלא לשון שמחה וחדוה:
Rivers will clap hands The prophets spoke in a language that the ear can hear; not that the rivers have a hand, but it is an expression of joy and gladness.
נהרות - הטעם כי בני אדם שהם בספינות הים ובנהרות ובהרים ירונו.
ואז במקום שד' מלכיות שבא לשפוט אותם היה להם ליראה אדרבה נהרות שהם הד' מלכיות כמ"ש ז"ל שד' נהרות היוצאים מעדן הם משל אל ד' מלכיות אז על ידי היותם לה' ימחאו כף משמחת לבב וכן יחד הרים הם שריהם מלמעלה ירננו:
(ח-ט) נהרות ימחאו כף, כי יעשה שנויים בנהרות ובהרים, כמו שהיה בירדן ובנחלי ארנון, וזה יהיה לפני ה' כי בא לשפט הארץ, פה אמר כי בא פעם אחד כי יבא שלא ע"י אמצעי, ולכן אמר ישפט תבל בצדק ועמים במישרים, ולא אמר באמונתו, שמורה על הטבע הקבוע, רק כפי חקי המישרים:
ירעם, בזה לא אמר ישמחו השמים ותגל הארץ כמ"ש תחלה, כי עתה יתבטל הנהגת המערכת, ולא תהיה השמחה התמידית שבשמים על הנהגתם התמידית, ולא גילה בארץ על ההשגחה הכללית, כי ההשגחה תהיה עתה אישיית, לא בכלל הארץ לבד רק בתבל שהוא הישוב ששם נמצאים בני אדם, שהנס הוא פרטי רק לבני אדם יושבי תבל המיושב, לכן אמר ירעם הים ומלואו בעת יצוה שיקרע הים כמו שהיה בעת יציאת מצרים, או תבל ויושבי בה שיתהוו שנוים בתבל המיושב:
ה' מלך, הנה עת יתגלה ה' במלוכה והנהגה זאת ירגזו עמים, כמ"ש שמעו עמים ירגזון, וע"י שהוא יושב כרובים תנוט הארץ, כי בצד הראשון בא ציור ה' כמלך יושב בשמים, כי מנהיג ע"י המערכת שבזה כסאו בשמים, ומסדר הנהגת השמים כפי הראוי להנהגה השגחיית בצד ובמשפט, אבל עתה יצייר כיושב בארץ ושוכן על הכרובים, שהוא ציור אל ההנהגה הנסיית שבא ע"י המלאכים משרתיו עושי רצונו, שהם בעלי כנפים שזה ציור הכרובים, ומצד זה תנוט הארץ מחרדת המלך הגדול השוכן בה:
בַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים: ״הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵּנוּ״, עַל שֵׁם שֶׁבָּרָא עוֹפוֹת וְדָגִים לְשַׁבֵּחַ לִשְׁמוֹ. בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים: ״ה׳ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ״, עַל שֵׁם שֶׁגָּמַר מְלַאכְתּוֹ וּמָלַךְ עֲלֵיהֶן. בַּשְּׁבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים: ״מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת״, לְיוֹם שֶׁכּוּלּוֹ שַׁבָּת.
On the fifth day of the week the Levites would recite the psalm beginning: “Sing aloud to God our strength” (Psalms 81:2), because on the fifth day of Creation He created birds and fish to praise His name. On the sixth day of the week they would recite the psalm beginning: “The Lord reigns, He is clothed with majesty” (Psalms 93:1), because on that day He completed His labor and ruled over all of creation in full glory. On the seventh day of the week, Shabbat, they would recite the psalm beginning: “A psalm, a song for the day of Shabbat” (Psalms 92:1), as the future world will be a day that is all Shabbat.
אמר להם אדם למה באתם להשתחוות באנו בואו אני ואתם ונלך ונלביש גאות ועוז ונמליך עלינו למי שבראנו ואם אין עם ממליכים את המלך הוא ממליך עצמו ואם אין עם מקלסים את המלך המלך מקלס את עצמו באותה שעה פתח אדם את פיו וענו כל הבריות אחריו והלבישו גאות ועוז והמליכו עליהן ליוצרן ואמרו ה' מלך גאות לבש.
Adam said to them: What (is this), ye creatures ! Why are ye come to prostrate yourselves before me? Come, I and you, let us go and adorn in majesty and might, and acclaim as King over us the One who created us. If there be no people to acclaim the king as king, the king acclaims himself. If there be no people to praise the king, the king praises himself. In that hour Adam opened his mouth and all the creatures answered after him, and they adorned in majesty and might and acclaimed their Creator as King over themselves, and they said, "The Lord reigneth, he is apparelled with majesty" (Ps. 93:1).
וְעַתָּה בְּנִי דַע וּרְאֵה, כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיוֹת – מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צג א): "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵש", וגו'.
And now, my son, understand and observe that whoever feels that he is greater than others is rebelling against the Kingship of Heaven, because he is adorning himself with His garments, as it is written (Psalms 93:1), "The Lord reigns, He wears clothes of pride."