אדון עולם מפגש עשרים ואחת

סידור אשכנז, ימי חול, תפילת שחרית, הכנה לתפילה, אדון עולם א׳-ט׳

אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּטֶרֶם כָּל יְצִיר נִבְרָא - עבר
לְעֵת נַעֲשָׂה בְחֶפְצוֹ כֹּל, אֲזַי מֶלֶךְ שְׁמוֹ נִקְרָא - הווה
וְאַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, לְבַדּוֹ יִמְלֹךְ נוֹרָא - עתיד
וְהוּא הָיָה וְהוּא הוֹוֶה, וְהוּא יִהְיֶה בְּתִפְאָרָה - סיכום
וְהוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי, לְהַמְשִׁיל לוֹ לְהַחְבִּירָה
[וְהוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן, לְכָל חֹמֶר וּלְכָל צוּרָה.]
בְּלִי רֵאשִׁית בְּלִי תַכְלִית, וְלוֹ הָעֹז וְהַמִּשְׂרָה
[בְּלִי עֵרֶךְ בְּלִי דִּמְיוֹן, בְּלִי שִׁנּוּי וּתְמוּרָה.
בְּלִי חִבּוּר בְּלִי פָרוּד, גְּדוֹל כּוֹחַ וּגְבוּרָה.]

וְהוּא אלִי וְחַי גּוֹאֲלִי, וְצוּר חֶבְלִי בְּיוֹם צָרָה
וְהוּא נִסִּי <דגל> וּמָנֻסִּי / ומנוס לי, מְנָת כּוֹסִי בְּיוֹם אֶקְרָא
[וְהוּא רוֹפֵא וְהוּא מַרְפֵּא, וְהוּא צוֹפֶה וְהוּא עֶזְרָה.]
(וְהוּא רוֹאֶה וְלֹא נִרְאָה, וְהוּא שׁוֹכֵן שְמוֹ שִׁפְרָה.)
בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי, בְּעֵת אִישַׁן וְאָעִירָה
וְעִם רוּחִי גְוִיָּתִי, ה' לִי וְלֹא אִירָא
[בְּמִקְדָּשׁוֹ תָּגֶל נַפְשִׁי, מְשִׁיחֵנוּ יִשְׁלַח מְהֵרָה.
וְאָז נָשִׁיר בְּבֵית קָדְשִׁי, אָמֵן אָמֵן שֵׁם הַנּוֹרָא.]

Siddur Ashkenaz, Weekday, Shacharit, Preparatory Prayers, Adon Olam 1-9

Master of the Universe Who reigned before any creature was created. At the time when all was made by His will, then was His Name proclaimed King. And after all things shall cease to be the Awesome One will reign alone. He was, He is, and He shall be in glory. He is One, and there is no second to compare to Him, to associate [with Him]. Without beginning, without end, power and dominion are His. He is my God and my ever-living Redeemer, the Rock of my destiny on the day of distress. He is my flag and my refuge; He is the portion of my cup on the day I call. Into His hand I entrust my spirit [both] when I sleep and when I awaken.

ברכות כ״ו ב

אִיתְּמַר, רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר: תְּפִלּוֹת אָבוֹת תִּקְּנוּם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְּנוּם.

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, וְתַנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי.

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: אַבְרָהָם תִּקֵּן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם״, וְאֵין ״עֲמִידָה״ אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל״.

Berakhot 26b

On a similar note, the Sages taught in a baraita: One who erred and did not recite the afternoon prayer on the eve of Shabbat, prays in the evening prayer two Amida prayers on Shabbat evening. One who erred and did not recite the afternoon prayer on Shabbat, recites two weekday Amida prayers in the evening prayer at the conclusion of Shabbat. He recites havdala [the prayer of distinction] between the sanctity of Shabbat and the profanity of the week by reciting: You have graced us, etc., in the fourth blessing of the Amida, which is: Who graciously grants knowledge, in the first prayer, as it is the actual evening prayer, but he does not recite havdala in the second prayer, which is in place of the afternoon prayer. Moreover, if he recited havdala in the second prayer and did not recite havdala in the first, the second prayer fulfilled his obligation, the first one did not fulfill his obligation. The Gemara comments: Is that to say that since he did not recite havdala in the first prayer, he is as one who did not pray and we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it? If so, the conclusion is that one who fails to recite havdala in the prayer must repeat that prayer. The Gemara raises a contradiction to the above conclusion from the Tosefta: One who erred and did not mention the might of the rains: He makes the wind blow and rain fall in the second blessing of the Amida, the blessing on the revival of the dead, and one who erred and failed to recite the request for rain in the ninth blessing of the Amida, the blessing of the years, we require him to return to the beginning of the prayer and repeat it. However, one who erred and failed to recite havdala in the blessing: Who graciously grants knowledge, we do not require him to return to the beginning of the prayer and repeat it, as he can recite havdala over the cup of wine, independent of his prayer. This contradiction was not resolved and remains difficult. The dispute between the Rabbis and Rabbi Yehuda with regard to the times beyond which the different prayers may not be recited is rooted in a profound disagreement, also manifest in a later amoraic dispute. It was stated: Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: The practice of praying three times daily is ancient, albeit not in its present form; prayers were instituted by the Patriarchs. However, Rabbi Yehoshua ben Levi said that the prayers were instituted based on the daily offerings sacrificed in the Holy Temple, and the prayers parallel the offerings, in terms of both time and characteristics. The Gemara comments: It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, and it was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi. The Gemara elaborates: It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina: Abraham instituted the morning prayer, as it is stated when Abraham came to look out over Sodom the day after he had prayed on its behalf: “And Abraham rose early in the morning to the place where he had stood before the Lord” (Genesis 19:27), and from the context as well as the language utilized in the verse, the verb standing means nothing other than prayer, as this language is used to describe Pinehas’ prayer after the plague, as it is stated: “And Pinehas stood up and prayed and the plague ended” (Psalms 106:30). Clearly, Abraham was accustomed to stand in prayer in the morning. Isaac instituted the afternoon prayer, as it is stated: “And Isaac went out to converse [lasuaḥ] in the field toward evening” (Genesis 24:63), and conversation means nothing other than prayer, as it is stated: “A prayer of the afflicted when he is faint and pours out his complaint [siḥo] before the Lord” (Psalms 102:1). Obviously, Isaac was the first to pray as evening approached, at the time of the afternoon prayer. Jacob instituted the evening prayer, as it is stated: “And he encountered [vayifga] the place and he slept there for the sun had set” (Genesis 28:11). The word encounter means nothing other than prayer, as it is stated when God spoke to Jeremiah: “And you, do not pray on behalf of this nation and do not raise on their behalf song and prayer, and do not encounter [tifga] Me for I do not hear you” (Jeremiah 7:16). Jacob prayed during the evening, after the sun had set. And it was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi that the laws of prayer are based on the laws of the daily offerings: Why did the Rabbis say that the morning prayer may be recited until noon? Because, although the daily morning offering is typically brought early in the morning, it may be sacrificed until noon. And Rabbi Yehuda says: My opinion, that the morning prayer may be recited until four hours into the day, is because the daily morning offering is sacrificed until four hours. And why did the Rabbis say that the afternoon prayer may be recited until the evening? Because the daily afternoon offering is sacrificed until the evening. Rabbi Yehuda says that the afternoon prayer may be recited only until the midpoint of the afternoon because, according to his opinion, the daily afternoon offering is sacrificed until the midpoint of the afternoon. And why did they say that the evening prayer is not fixed? Because the burning of the limbs and fats of the offerings that were not consumed by the fire on the altar until the evening. They remained on the altar and were offered continuously throughout the entire night. And why did the Rabbis say that the additional prayer may be recited all day? Because the additional offering is brought throughout the entire day. However, Rabbi Yehuda says that the additional prayer may be recited until the seventh hour of the day, because the additional offering is sacrificed until the seventh hour. The baraita continues and states that there are two times for the afternoon prayer. Greater, earlier minḥa [minḥa gedola] and lesser, later minḥa [minḥa ketana]. The Gemara clarifies the difference between them: Which is minḥa gedola? From six-and-a-half hours after sunrise and on, which is a half an hour after noon and on. It is the earliest time that the daily afternoon offering may be sacrificed, as in the case on the eve of Passover that occurs on Shabbat. Which is minḥa ketana? From nine-and-a-half hours and on, which is the standard time that the daily afternoon offering is sacrificed. On that note, a dilemma was raised before them: Rabbi Yehuda, who holds that the afternoon prayer may be recited only until the midpoint of the afternoon, does he say the midpoint of the first minḥa, minḥa gedola? Or, does he say the midpoint of the last minḥa? Come and hear an explicit resolution to this dilemma: As it was taught in a baraita, Rabbi Yehuda says: They said the midpoint of the last minḥa, and that is eleven hours minus a quarter of an hour after sunrise, i.e., an hour-and-a-quarter hours before sunset. In any case, it is clear that according to this baraita the halakhot of prayer are based on the Temple offerings. The Gemara suggests: Let us say that this is a conclusive refutation of the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who held that the forefathers instituted the prayers. Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, could have said to you: Actually, I will say to you that the Patriarchs instituted the prayers and the Sages based the times and characteristics of prayer on the Temple offerings, even though they do not stem from the same source. As, if you do not say so, that even Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, would agree that the laws of offerings and those of prayers are related, then, according to Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who instituted the additional prayer? It is not one of the prayers instituted by the forefathers. Rather, even according to Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, the prayers were instituted by the Patriarchs and the Sages based them on the laws of the offerings. We learned in the mishna that Rabbi Yehuda says: The morning prayer may be recited until four hours of the day. A dilemma was raised before the yeshiva students: When Rabbi Yehuda says until, does he mean until and including the fourth hour, or, perhaps when he says “until” he means until and not including, in which case one may not pray during the fourth hour? Come and hear a resolution to this dilemma based on the mishna. Rabbi Yehuda says: The afternoon prayer may be recited only until the midpoint of the afternoon. Now, granted, if you say that until means until and not including, then there is a difference between the opinion of Rabbi Yehuda and the opinion of the Rabbis. However, if you say that until means until and including, then the opinion of Rabbi Yehuda

ברכות ז׳ ב:א׳

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, לֹא הָיָה אָדָם שֶׁקְּרָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אָדוֹן״, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וּקְרָאוֹ אָדוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמַר אדושם אֱלֹקִים בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה״.

Berakhot 7b:1

Until now, the Gemara has cited statements made by Rabbi Yoḥanan in the name of the tanna, Rabbi Yosei. Now, the Gemara begins to cite what Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: From the day that the Holy One, Blessed be He, created the world there was no person who called him “Lord” until Abraham came and called him Lord. As it is stated: “And he said, ‘My Lord, God, by what shall I know that I will inherit it?’” (Genesis 15:8).

בראשית ט׳:כ״ו

(כו) וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ ה' אֱלֹ֣קֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃

Genesis 9:26

(26) And he said,
“Blessed be ה',
The God of Shem;
Let Canaan be a slave to them.

מי כתב את הפיוט?
מתי נכון להגיד את הפיוט?
מה הנושא של הפיוט?

תקון תפלה
... ומחבר השיר הזה לא נודע לנו בבירור ויש מיחסים אותו לר"ש ן' גבירול וקרוב מאוד להיות ... ובספר מטה אשר (תלמידו של מהרש"ל) סי' ל"א כתב בשם ר"י החסיד שרב שרירא גאון ורב האי בנו אמרו כל המכוין בעת התחלת אדון עולם שהוא שיר נאה ומשובח מובטח לו שתפלתו נשמעת, וכ"כ השל"ה בסדור שאר השמים,ואם קבלה היא נקבל.

ונראה לכל עין בוחנת שכל החרוזים הללו לא יצאו מידי המחבר כי אין בהם לשונו ורוחו, לכן יפה עשו סדורי האשכנזים שלא קבלום

עץ יוסף
... עוד יש לומר מה שקרואהו חז"ל בשם אדון ולא בשם מלך ע"פ מ"ש המהרש"א בח"א שבזמן שהיה בהמ"ק קיים נאה לקרותו בשם מלך. אבל בשעת הגלות אז אין השם שלם כביכול ואין הכס אשלם כביכול אין לקרוא בשם מלך. ולזה פתחו בשם אדון. והכי פירושו אדון עולם כי עכשיו אדון הוא בעולמו ולא מלך. רק אשר מלך בתחילה בטרם כל יציר נברא ...

תהילים קמ״ה:י״ג

(יג) מַֽלְכוּתְךָ֗ מַלְכ֥וּת כׇּל־עֹלָמִ֑ים וּ֝מֶֽמְשַׁלְתְּךָ֗ בְּכׇל־דּ֥וֹר וָדֹֽר׃

Psalms 145:13

(13) Your kingship is an eternal kingship;
Your dominion is for all generations.

תהילים צ״ז:א׳

(א) ה' מָ֭לָךְ תָּגֵ֣ל הָאָ֑רֶץ יִ֝שְׂמְח֗וּ אִיִּ֥ים רַבִּֽים׃

Psalms 97:1

(1) The LORD is king!
Let the earth exult,
the many islands rejoice!

תהילים י׳:ט״ז

(טז) ה' מֶ֭לֶךְ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד אָבְד֥וּ ג֝וֹיִ֗ם מֵאַרְצֽוֹ׃

Psalms 10:16

(16) The LORD is king for ever and ever;
the nations will perish from His land.

שמות ט״ו:י״ח

(יח) ה' ׀ יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד׃

Exodus 15:18

(18) ה' will reign for ever and ever!

מסכת סופרים י״ד:ח׳

המפטיר בנביא הוא פורס על שמע באיזה שמע אמרו בשמע של ספר תורה היכי פתח אשרי יושבי ביתך ואח"כ עומד המפטיר ואומר (תהלים פו) אין כמוך באלקים ה' ואין כמעשיך (שמות ט״ו:י״א) מי כמוך באלים ה׳ מי כמוך נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא (תהילים קמ״ה:י״ג-י״ד) מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור. ה׳ מלך ה׳ מלך (שמות ט״ו:י״ח) ה' ימלוך לעולם ועד (ישעיהו מ״ב:כ״א) ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר (תהילים כ״ט:י״א) ה׳ עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (נחמיה ט׳:ו׳) אתה הוא [ה'] לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחוים:

Tractate Soferim 14:8

The mafṭir recites also the parts of the Shema‘. Of what Shema‘ has this been said? Of the one [recited when] the scroll of the Torah [is taken from the ark]. How does one begin? Happy are they that dwell in Thy house. Then the mafṭir stands and recites, There is none like unto Thee among the gods, O Lord; and there are no works like Thine. Who is like unto Thee, O Lord, among the mighty? Who is like unto Thee, glorious in holiness, fearful in praises, doing wonders? Thy kingdom is a kingdom for all ages, and Thy dominion endureth throughout all generations. The Lord is King, the Lord hath reigned, the Lord shall reign for ever and ever. The Lord was pleased, for His righteousness’ sake, to make the teaching great and glorious. The Lord will give strength unto His people; the Lord will bless His people with peace. Thou art the Lord, even Thou alone; Thou hast made heaven, the heaven of heavens, with all their host, the earth and all things that are therein, the seas and all that is in them and Thou preservest them all; and the host of heaven worshippeth Thee.

טור, אורח חיים ה׳:א׳

ויכוין בברכותיו פירוש המלות שמוציא מפיו

ובהזכירו השם יכוין פי' קריאתו באל"ף דל"ת לשון אדנות שהוא אדון הכל

ויכוין עוד פי' כתיבתו ביו"ד ה"א לשון הוי"ה שהוא היה והוה ויהיה

ובהזכירו אלקים יכוין שהוא תקיף אמיץ אשר לו היכולת בעליונים ובתחתונים

כי א-ל לשון כח וחוזק הוא כמו ואת אילי הארץ לקח:

Tur, Orach Chayim 5:1

5. He should truly intend in the words of his blessings the meaning of the words which come out of his mouth. And concerning his mentioning the name, he should truly intend the meaning of his recitation of the letters aleph daled as the terminology of lordship for He is the Lord over all. He should further truly intend the meaning of his writing ‘yud hay’ as the terminology of being, that He was and is and shall be. And upon mentioning ‘Elohim,’ he should truly intend that He is mighty and firm, as he possesses capacity over the upper and the lower (realms), for 'El' is the terminology of power and domination, as in "He carried away the gods (elim) of the land."

ישעיהו מ״ג:ז׳

(ז) כֹּ֚ל הַנִּקְרָ֣א בִשְׁמִ֔י וְלִכְבוֹדִ֖י בְּרָאתִ֑יו יְצַרְתִּ֖יו אַף־עֲשִׂיתִֽיו׃

Isaiah 43:7

(7) All who are linked to My name,
Whom I have created,
Formed, and made for My glory—

במדבר י״א:י״ז

(יז) וְיָרַדְתִּ֗י וְדִבַּרְתִּ֣י עִמְּךָ֮ שָׁם֒ וְאָצַלְתִּ֗י מִן־הָר֛וּחַ אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יךָ וְשַׂמְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֑ם וְנָשְׂא֤וּ אִתְּךָ֙ בְּמַשָּׂ֣א הָעָ֔ם וְלֹא־תִשָּׂ֥א אַתָּ֖ה לְבַדֶּֽךָ׃

Numbers 11:17

(17) I will come down and speak with you there, and I will draw upon the spirit that is on you and put it upon them; they shall share the burden of the people with you, and you shall not bear it alone.

מחזור אשכנז לראש השנה, תפילת ערבית, עמידה ט״ז

(טז) וּבְכֵן צַדִּיקִים יִרְאוּ וְיִשְׂמָֽחוּ וִישָׁרִים יַעֲלֹֽזוּ וַחֲסִידִים בְּרִנָּה יָגִֽילוּ וְעוֹלָֽתָה תִּקְפָּץ פִּֽיהָ. וְכָל הָרִשְׁעָה כֻּלָּהּ כְּעָשָׁן תִּכְלֶה כִּי תַעֲבִיר מֶמְשֶֽׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָֽרֶץ:

Machzor Rosh Hashanah Ashkenaz, Maariv, Amidah 16

(16) And then the righteous will see [this] and rejoice, and the upright will be jubilant, and the pious will exult with joyous song; injustice will close its mouth, and all the wickedness will vanish like smoke, when You remove the rule of evil from the earth.

עיון תפלה
... לעת נעשה בחפצו כל. מחבר השיר הזה היה לנכח עיניו התרגום הערבי של רס"ג על ויאמר אלקים שבמעשה בראשית שלמען הרחיק הגשמיות תרגם פשאע אללאה - ויחפוץ אלקים - וזהו בחפצו ברא את העולם, הוא חפץ ויהי ...

מלאכי ג׳:ו׳

(ו) כִּ֛י אֲנִ֥י ה' לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי וְאַתֶּ֥ם בְּנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב לֹ֥א כְלִיתֶֽם׃

Malachi 3:6

(6) For I am the LORD—I have not changed; and you are the children of Jacob—you have not ceased to be.

ישעיהו ב׳:י״ז

(יז) וְשַׁח֙ גַּבְה֣וּת הָאָדָ֔ם וְשָׁפֵ֖ל ר֣וּם אֲנָשִׁ֑ים וְנִשְׂגַּ֧ב ה' לְבַדּ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃

Isaiah 2:17

(17) Then man’s haughtiness shall be humbled
And the pride of man brought low.
None but the LORD shall be
Exalted in that day.

קהלת ד׳:ח׳

(ח) יֵ֣שׁ אֶחָד֩ וְאֵ֨ין שֵׁנִ֜י גַּ֣ם בֵּ֧ן וָאָ֣ח אֵֽין־ל֗וֹ וְאֵ֥ין קֵץ֙ לְכׇל־עֲמָל֔וֹ גַּם־[עֵינ֖וֹ] (עיניו) לֹא־תִשְׂבַּ֣ע עֹ֑שֶׁר וּלְמִ֣י ׀ אֲנִ֣י עָמֵ֗ל וּמְחַסֵּ֤ר אֶת־נַפְשִׁי֙ מִטּוֹבָ֔ה גַּם־זֶ֥ה הֶ֛בֶל וְעִנְיַ֥ן רָ֖ע הֽוּא׃

Ecclesiastes 4:8

(8) the case of the man who is alone, with no companion, who has neither son nor brother; yet he amasses wealth without limit, and his eye is never sated with riches. For whom, now, is he amassing it while denying himself^-c enjoyment? That too is a futility and an unhappy business.

דברים ו׳:ד׳

(ד) שְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל ה' אֱלֹקֵ֖ינוּ ה' ׀ אֶחָֽד׃

Deuteronomy 6:4

(4) Hear, O Israel! ה' is our God, ה' alone.

ישעיהו מ״ו:ה׳

(ה) לְמִ֥י תְדַמְּי֖וּנִי וְתַשְׁו֑וּ וְתַמְשִׁל֖וּנִי וְנִדְמֶֽה׃

Isaiah 46:5

(5) To whom can you compare Me
Or declare Me similar?
To whom can you liken Me,
So that we seem comparable?

תהילים צ״ד:כ׳

(כ) הַֽ֭יְחׇבְרְךָ כִּסֵּ֣א הַוּ֑וֹת יֹצֵ֖ר עָמָ֣ל עֲלֵי־חֹֽק׃

Psalms 94:20

(20) Shall the seat of injustice be Your partner,
that frames mischief by statute?

רש"י על תהילים צ״ד:כ׳

(א) היחברך כסא הוות. היוכל להדמות לך האומות היוצרים צלמים ומסכות של עמל

Rashi on Psalms 94:20

(1) Will the throne of evil join You Will it be able to compare to You? (2) for a statute for the sake of a statue, to be for them as the statute of their worship.

איוב ט״ז:ד׳

(ד) גַּ֤ם ׀ אָנֹכִי֮ כָּכֶ֢ם אֲדַ֫בֵּ֥רָה ל֤וּ יֵ֪שׁ נַפְשְׁכֶ֡ם תַּ֤חַת נַפְשִׁ֗י אַחְבִּ֣ירָה עֲלֵיכֶ֣ם בְּמִלִּ֑ים וְאָנִ֥יעָה עֲ֝לֵיכֶ֗ם בְּמ֣וֹ רֹאשִֽׁי׃

Job 16:4

(4) I would also talk like you
If you were in my place;
I would barrage you with words,
I would wag my head over you.

עץ יוסף
ולהחבירה פי' מלשון חבר שיהיה חברותא כלפי שמיא

איוב י״א:ז׳

(ז) הַחֵ֣קֶר אֱל֣וֹקַּ תִּמְצָ֑א אִ֤ם עַד־תַּכְלִ֖ית שַׁדַּ֣י תִּמְצָֽא׃

Job 11:7

(7) Would you discover the mystery of God?
Would you discover the limit of the Almighty?

איוב כ״ח:ג׳

(ג) קֵ֤ץ ׀ שָׂ֤ם לַחֹ֗שֶׁךְ וּֽלְכׇל־תַּ֭כְלִית ה֣וּא חוֹקֵ֑ר אֶ֖בֶן אֹ֣פֶל וְצַלְמָֽוֶת׃

Job 28:3

(3) He sets bounds for darkness;
To every limit man probes,
To rocks in deepest darkness.

ירמיהו כ״ג:כ״ד

(כד) אִם־יִסָּתֵ֨ר אִ֧ישׁ בַּמִּסְתָּרִ֛ים וַאֲנִ֥י לֹֽא־אֶרְאֶ֖נּוּ נְאֻם־ה' הֲל֨וֹא אֶת־הַשָּׁמַ֧יִם וְאֶת־הָאָ֛רֶץ אֲנִ֥י מָלֵ֖א נְאֻם־ה'׃

Jeremiah 23:24

(24) If a man enters a hiding place,
Do I not see him?
—says the LORD.
For I fill both heaven and earth
—declares the LORD.

ישעיהו ט׳:ה׳-ו׳

(ה) כִּי־יֶ֣לֶד יֻלַּד־לָ֗נוּ בֵּ֚ן נִתַּן־לָ֔נוּ וַתְּהִ֥י הַמִּשְׂרָ֖ה עַל־שִׁכְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֨א שְׁמ֜וֹ פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר אֲבִי־עַ֖ד שַׂר־שָׁלֽוֹם׃ (ו) (לם רבה) [לְמַרְבֵּ֨ה] הַמִּשְׂרָ֜ה וּלְשָׁל֣וֹם אֵֽין־קֵ֗ץ עַל־כִּסֵּ֤א דָוִד֙ וְעַל־מַמְלַכְתּ֔וֹ לְהָכִ֤ין אֹתָהּ֙ וּֽלְסַעֲדָ֔הּ בְּמִשְׁפָּ֖ט וּבִצְדָקָ֑ה מֵעַתָּה֙ וְעַד־עוֹלָ֔ם קִנְאַ֛ת ה' צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃ {פ}

Isaiah 9:5-6

(5) For a child has been born to us,
A son has been given us.
And authority has settled on his shoulders.
He has been named
“The Mighty God is planning grace;
The Eternal Father, a peaceable ruler”— (6) In token of abundant authority
And of peace without limit
Upon David’s throne and kingdom,
That it may be firmly established
In justice and in equity
Now and evermore.
The zeal of the LORD of Hosts
Shall bring this to pass.

איוב י״ט:כ״ה

(כה) וַאֲנִ֣י יָ֭דַעְתִּי גֹּ֣אֲלִי חָ֑י וְ֝אַחֲר֗וֹן עַל־עָפָ֥ר יָקֽוּם׃

Job 19:25

(25) But I know that my Vindicator lives;
In the end He will testify on earth—

איכה ג׳:כ״ג

(כג) חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ׃ {ס}

Lamentations 3:23

(23) They are renewed every morning—
Ample is Your grace!

איכה רבה ג׳:ח׳

... אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא עַל שֶׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּבָקְרָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת, אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לְגָאֳלֵנוּ ..

Eikhah Rabbah 3:8

(8) “It is the Lord’s kindnesses that have not ceased, for His mercies have not ended” (Lamentations 3:22).
“It is the Lord’s kindnesses that have not ceased” – Rabbi Shimon ben Lakish said: After the Holy One blessed be He despairs of the righteous in this world, He then has mercy on them. That is what is written: “It is the Lord’s kindnesses that have not ceased.”
“They are new every morning; great is Your faithfulness” (Lamentations 3:23).
“They are new every morning; great is Your faithfulness” – Rabbi Alexandri said: Because You renew us each and every morning, we know that “great is Your faithfulness” regarding the revival of the dead. Rabbi Shimon bar Abba said: Because You renew us on the mornings of the kingdoms, we know that “great is Your faithfulness” to redeem us.
Rabbi Ḥelbo said: Each and every day, the Holy One blessed be He creates a band of new angels and they recite a new song and go on their way. Rabbi Berekhya said: I responded to Rabbi Ḥelbo: ‘But is it not written: “Release me, as dawn is breaking”’ (Genesis 32:27)? He said to me: ‘Strangler, did you think you could strangle me? Gavriel and Mikhael are the supernal princes. All of them are replaced, but they are not replaced.’
Hadrian, may his bones be crushed, asked Rabbi Yehoshua ben Ḥananya, he said to him: ‘Do you say that each and every day the Holy One blessed be He creates a band of new angels and they recite a new song and go on their way?’ He said to him: ‘Yes.’ He said to him: ‘And where do they go?’ He said to him: ‘To where they were created from.’ He said to him: ‘Where are they created from?’ He said to him: ‘From the river of fire.’ He said to him: ‘How does the river of fire function?’ He said: ‘Like the Jordan, which does not stop at night and does not stop during the day.’ He said to him: ‘But the Jordan flows during the day and stops at night.’ He said to him: ‘I was watching at Beit Peor, and that Jordan, just as it flows during the day, so it flows at night.’ He said to him: ‘From where does that river of fire emerge?’ He said to him: ‘From the perspiration of the creatures that bear the Throne.’
“The Lord is my portion, says my soul; therefore I will hope in Him” (Lamentations 3:24).
“The Lord is my portion, says my soul” – Rabbi Abbahu said in the name of Rabbi Yoḥanan: [This is analogous] to a king who entered a province, and there were generals, captains, and commanders with him. The prominent leaders of the province resided in the middle of the province. One said: ‘I will take the generals to me.’ One said: ‘I will take the captains to me.’ One said: ‘I will take the commanders to me.’ There was one clever one there. He said: ‘I will take the king, as all the others are replaced and the king is not replaced.’ Likewise, idolaters, some worship the sun, some worship the moon, some worship wood and stone. But Israel worships only the Holy One blessed be He. That is what is written: “The Lord is my portion, says my soul,” as I proclaim His unity twice daily, and say: “Hear Israel, the Lord is our God, the Lord is one” (Deuteronomy 6:4).

ירמיהו י״ד:ח׳

(ח) מִקְוֵה֙ יִשְׂרָאֵ֔ל מוֹשִׁיע֖וֹ בְּעֵ֣ת צָרָ֑ה לָ֤מָּה תִֽהְיֶה֙ כְּגֵ֣ר בָּאָ֔רֶץ וּכְאֹרֵ֖חַ נָטָ֥ה לָלֽוּן׃

Jeremiah 14:8

(8) O Hope of Israel,
Its deliverer in time of trouble,
Why are You like a stranger in the land,
Like a traveler who stops only for the night?

תהילים ל״ז:ל״ט

(לט) וּתְשׁוּעַ֣ת צַ֭דִּיקִים מֵה' מָ֝עוּזָּ֗ם בְּעֵ֣ת צָרָֽה׃

Psalms 37:39

(39) The deliverance of the righteous comes from the LORD,
their stronghold in time of trouble.

ישעיהו ס״ו:ז׳

(ז) בְּטֶ֥רֶם תָּחִ֖יל יָלָ֑דָה בְּטֶ֨רֶם יָב֥וֹא חֵ֛בֶל לָ֖הּ וְהִמְלִ֥יטָה זָכָֽר׃

Isaiah 66:7

(7) Before she labored, she was delivered;
Before her pangs came, she bore a son.

הושע י״ג:י״ג

(יג) חֶבְלֵ֥י יוֹלֵדָ֖ה יָבֹ֣אוּ ל֑וֹ הוּא־בֵן֙ לֹ֣א חָכָ֔ם כִּי־עֵ֥ת לֹֽא־יַעֲמֹ֖ד בְּמִשְׁבַּ֥ר בָּנִֽים׃

Hosea 13:13

(13) Pangs of childbirth assail him,
And the babe is not wise—
For this is no time to survive
At the birthstool of babes.^-b

דברים ל״ב:ט׳

(ט) כִּ֛י חֵ֥לֶק ה' עַמּ֑וֹ יַעֲקֹ֖ב חֶ֥בֶל נַחֲלָתֽוֹ׃

Deuteronomy 32:9

(9) For יהוה’s portion is this people;
Jacob, God’s own allotment.

יהושע י״ז:ה׳

(ה) וַיִּפְּל֥וּ חַבְלֵֽי־מְנַשֶּׁ֖ה עֲשָׂרָ֑ה לְבַ֞ד מֵאֶ֤רֶץ הַגִּלְעָד֙ וְהַבָּשָׁ֔ן אֲשֶׁ֖ר מֵעֵ֥בֶר לַיַּרְדֵּֽן׃

Joshua 17:5

(5) Ten districts fell to Manasseh, apart from the lands of Gilead and Bashan, which are across the Jordan.

עיון תפלה
וצור חבלי הנפרד חבל לשון מכאוב כמו חלק חלקי אבל מ חבל לשון גורל הנטיה חבלי בפתח; ולפי הנקוד ברו"ס צריכים לפרש והוא לי לצור מעוז להושיעני מן החבלים אשר יאחזוני בעת צרה, ועי' סדור עבודת ישראל להריב"א

שמות כ׳:י״ז

(יז) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָ֒אוּ֒ כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָאֱלֹקִ֑ים וּבַעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל־פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶחֱטָֽאוּ׃

Exodus 20:17

(17) Moses answered the people, “Be not afraid; for God has come only in order to test you, and in order that the fear of God may be ever with you, so that you do not go astray.”

שמואל ב כ״ב:ג׳

(ג) אֱלֹקֵ֥י צוּרִ֖י אֶחֱסֶה־בּ֑וֹ מָגִנִּ֞י וְקֶ֣רֶן יִשְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּי֙ וּמְנוּסִ֔י מֹשִׁעִ֕י מֵחָמָ֖ס תֹּשִׁעֵֽנִי׃

II Samuel 22:3

(3) O God, the rock^-b wherein I take shelter:
My shield, my mighty champion,^-c my fortress and refuge!
My savior, You who rescue me from violence!

ירמיהו ט״ז:י״ט

(יט) ה' עֻזִּ֧י וּמָעֻזִּ֛י וּמְנוּסִ֖י בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֵלֶ֗יךָ גּוֹיִ֤ם יָבֹ֙אוּ֙ מֵֽאַפְסֵי־אָ֔רֶץ וְיֹאמְר֗וּ אַךְ־שֶׁ֙קֶר֙ נָחֲל֣וּ אֲבוֹתֵ֔ינוּ הֶ֖בֶל וְאֵֽין־בָּ֥ם מוֹעִֽיל׃

Jeremiah 16:19

(19) O LORD, my strength and my stronghold,
My refuge in a day of trouble,
To You nations shall come
From the ends of the earth and say:
Our fathers inherited utter delusions,
Things that are futile and worthless.

תרגום יונתן על ירמיהו ט״ז:י״ט

(יט) ה' תּוּקְפִי וְרוּחְצָנִי וּמְשֵׁיזְבִי בְּעִדַן עָקָא לְשֵׁמַע גְבוּרְתָּךְ עַמְמִין יֵיתוּן מִסְיָפֵי אַרְעָא וְיֵמְרוּן בְּרַם לְשִׁקְרָא פְּלָחוּ אֲבָהָתָנָא לִלְמָא וְלֵית בְּהוֹן הֲנָאָה:

Targum Jonathan on Jeremiah 16:19

...

שמות י״ז:ט״ו

(טו) וַיִּ֥בֶן מֹשֶׁ֖ה מִזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ ה' ׀ נִסִּֽי׃

Exodus 17:15

(15) And Moses built an altar and named it Adonai-nissi.

תהילים ט״ז:ה׳

(ה) ה' מְנָת־חֶלְקִ֥י וְכוֹסִ֑י אַ֝תָּ֗ה תּוֹמִ֥יךְ גּוֹרָלִֽי׃

Psalms 16:5

(5) The LORD is my allotted share and portion;
You control my fate.

דברים ד׳:ז׳

(ז) כִּ֚י מִי־ג֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֥וֹ אֱלֹקִ֖ים קְרֹבִ֣ים אֵלָ֑יו כַּה' אֱלֹקֵ֔ינוּ בְּכׇל־קׇרְאֵ֖נוּ אֵלָֽיו׃

Deuteronomy 4:7

(7) For what great nation is there that has a god so close at hand as is our God ה' whenever we call?

תהילים ל״א:ו׳

(ו) בְּיָדְךָ֮ אַפְקִ֢יד ר֫וּחִ֥י פָּדִ֖יתָ אוֹתִ֥י ה' אֵ֣ל אֱמֶֽת׃

Psalms 31:6

(6) Into Your hand I entrust my spirit;
You redeem me, O LORD, faithful God.

תהילים קי״ח:ו׳

(ו) ה' לִ֭י לֹ֣א אִירָ֑א מַה־יַּעֲשֶׂ֖ה לִ֣י אָדָֽם׃

Psalms 118:6

(6) The LORD is on my side,
I have no fear;
what can man do to me?

עולם התפילות
תפילת השחר פותחת בשירה מתוך שמחת לב. זוהי שירה של בטחון בחסדי ה', שירה המרעננת נפשו של האדם ביופיה ... עיקרו של שיר זה, המיוחס למשורר הפילוסוף שלמה אבן גבירול, או לפי תוצאות מחקרים חדשים יותר לרב האי גאון, הוא השגב והרוממות האינסופיים של ה' מחד גיסא, וקירבתו האינטימית אל כל יצוריו מאידך גיסא. אדון עולם, שכבר היה מלך בטרם כל יציר נברא ושהוא קיים לעולמים, הוא הוא גם "אלי וגואלי, צורי ומנוס לי".
הקשר הפנימי שבין רוממותו הקדושה והנשגבת של הקב"ה לבין קירבתו האינטימית הוא שעשוי לגלות את הגרעין המהותי של האמונה הדתית לפי רוח היהדות. ... בטחוננו נשען על האלקים האישי וגם על הבורא הכל יכול בגבורתו, הוא ה' האוהב אותנו ורוצה בנו, מפני שהוא גם "אבינו שבמשמים"; "המגביהי לשבת" מצד אחד, ובכל זאת "המשפילי לראות בשמים ובארץ" ...
כמו כן עשוי פיוט זה להשיר את האדם להתרוממות הרוח, להרגשה של שמחה, תקווה ובטחון, אשר מתוכם תתנשא תפילה טהורה ועמוקה.

ערבי נחל, בלק ב׳:ב׳-קי״ג

ואשר נראה לומר בביאור כל זה, כי הנה באשר חקרו החוקרים והפילוסופים ראשונים ואחרונים וכל בעלי הדת, אם נמשך להש"י איזה תגלית ותוספות שלימות ע"י מה שברא העולם, הסכימו כולם פה אחד בדבר אמת שמציאות כל העולם והנמצאים לא יוסיפו לו שלימות ח"ו, כי אם אמור נאמר היותו נקרא מלך, ואין מלך בלא עם, וכל עוד שיתוסף ריבוי בעם יוסיף כבוד וגדולת ממשלת המלך וכמש"ה (משלי יד, כח) ברוב עם הדרת מלך, הנה אין זה שייך רק במלך בשר ודם שענין מלכותו הוא בהסכמה לבד שהסכימו אנשים שישתעבדו אליו ושהוא ימלוך עליהם, אבל אם אין מי שישתעבד לו וסר למשמעתו בטל מלכותו, ואין זאת בממה נפשך ית"ש אשר מלכותו הוא עצמיות בו והוא המציא יש מאין, וכמו שהמציאיות משועבדים לו ובהכרח סרים למשמעתו, כי כל אשר חפץ עושה, כך ההעדר והאין משועבד אליו וסר למשמעתו, שהרי אנו רואים במאמרו ברא שחקים וכל המציאיות כלם מאין המוחלט, הרי מלכותו על האין כמו על היש ועל הנעדר כמו על הנמצא.

ועל זה נאמר ה' מלך ה' מלך כו', ר"ל העבר והוה ועתיד שוה לענין מלכותו, כי גם לשעבר קודם שברא הנבראים היה ג"כ מלך כי מלכותו גם על ההעדר והתהו והאפס, ואין חילוק בין העבר וההוה רק לענין הנבראים לבדם, כי לשעבר שהיה מלכותו על ההעדר לא היה מי שיכיר כח מלכותו ויקראהו ויתארהו בשם מלך, ועכשיו קוראים לו ברואיו שם ותואר מלך, אבל ההעדר עם היות כח מלכותו עליו, מ"מ לא שאול תודך ולא ישברו יורדי בור אל אמתך (ישעיה לח, יט), נמצא אין חילוק רק לענין המשועבדים אל המלך ית"ש שהמשועבדים הראשונים דהיינו הנעדרים לא קראוהו מלך, והנמצאים קוראים אותו מלך, אבל לשלימותו לא נמשך שום תוספות.

וזהו מה שאנו אומרים אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא, היינו העבר שגם אז היה מלך וכמ"ש, רק לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא דייקא, ר"ל שאין חילוק רק שעתה נקרא מלך וכמ"ש, וכן אחרי ככלות הכל לבדו הוא ימלוך נורא, ירצה אפילו ככלות הכל וישאר לבדו אפילו הכי ימלוך ג"כ, לא כמלך בשר ודם שאין מלך בלא עם, משא"כ הוא ית"ש ג"כ בהיותו לבדו הוא ג"כ מלך וכאמור.

ואם תשאל עדיין הרי אנו רואין כי לא ישוה מלך של מדינה אחת למלך של מאה מדינות, ומלך של מאה מדינות לא ישוה למולך בכיפה, וכיון שיש מדרגות במלוכה א"כ אין דומה שלימות המולך על ההעדר לבד, ובין המולך על המציאות ועל ההעדר יחד. זה אינו שאלה, כי לא יתכן חילוק מדריגות רק בדבר שיש לו גבול וקצבה, שיתכן לומר בהן זה גדול בקצבתו מזה, לכן מלך של מאה מדינה גדול ממלך של מדינה אחת, משא"כ בדבר שאין לו גבול לא יתכן זאת, ואפילו בדברים גשמיים מוגבלים גדולי הערך מצינו ג"כ כזאת, כאשר נאמר שאם יטיל אדם טפה של מים לתוך ים אוקינוס ודאי שטפה זו לא הוסיפה ריבוי ושלימות באוקינוס, מכ"ש כו' בית"ש שמלכותו בלתי גבול ובלתי ערך וקצבה לא יוסיף מלכותו על הנמצאים בו שום תוספות ושלימות ממה שמלך תחלה על ההעדר, מאחר שכל המציאות כולו אינו אפילו בערך טפה וכמוה כאין לפניו, והן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים.

וזש"ה (ישעיה מ, יז) כל הגוים כאין נגדו ולכן מאפס ותוהו נחשבו לו, ר"ל כמו שמלכותו היה על האפס ותוהו כך נחשב עתה שמלכותו על הנמצאים ג"כ ואין שום הבדל ותוספות שלימות במלוכה יותר מבתחלה, כי בדבר שאין לו תכלית וגבול לא יצוייר בו תוספות, בשגם שכל הנמצאים כולם אלו יצויר ח"ו שיופסק כרגע השגחתו וכחו בהם הם ג"כ נעדרים, ואין מציאותם רק כחו השוכן בהם, וכמש"ה (דברים ד, מ) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' כו' אין עוד, ירצה שאין עוד מציאות רק מציאותו ית"ש, ומאמתת מציאותו נמצאים כל המציאות, אם כן הרי מלכותו עתה ג"כ על ההעדר כבתחלה, שהרי המציאות אשר ישנו הוא רק כחו לבדו ית"ש והבן ...

Arvei Nachal, Balak 2:2-113

...