באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להם עוד היתר כו': נקרא ירושלים נחלה להבאת קדושתה ועמידתה לעולם ועליה אמר הנביא ונחלתו לא יעזוב לפי שאמר בתחלת דבריו שהשם בחר בירושלים לשכינתו ובחר בישראל לסגולתו [יתברך] אח"כ אמר שהקב"ה ישמור העם הזה אשר בחר בו במקום ההוא אשר בחר בו ג"כ שנאמר כי בחר ה' בציון וגו' כי יעקב בחר לו יה וגו' כי לא יטוש ה' את עמו וגו' וביאר גודל מעלתה ואמר זאת מנוחתי עדי עד וגו'. וענין לפנים מן הקלעים לפנים מכותלי העזרה כמו שבארתי פעמים רבות:
בָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם, נֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת, וְלֹא הָיָה לָהֶם עוֹד הֶתֵּר, וְהִיא הָיְתָה נַחֲלָה. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, נֶאֱכָלִים לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, לִפְנִים מִן הַחוֹמָה:
When the Jewish people arrived at Jerusalem and built the Temple during the reign of Solomon, private altars were prohibited, and private altars did not have a subsequent period when they were permitted. And the Temple in Jerusalem was characterized as “inheritance” in the verse: “For you have not as yet come to the rest and to the inheritance, which the Lord your God has given you.” Offerings of the most sacred order were then eaten within the curtains, i.e., in the Temple courtyard, and offerings of lesser sanctity and second tithe were eaten within the walls of the city, whose legal status was that of the Israelite camp in the wilderness.
אִ֥ישׁ אִישׁ֙ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחַ֜ט שׁ֥וֹר אוֹ־כֶ֛שֶׂב אוֹ־עֵ֖ז בַּֽמַּחֲנֶ֑ה א֚וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁחַ֔ט מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃
if anyone of the house of Israel slaughters an ox or sheep or goat in the camp, or does so outside the camp,
ובזה נתגלה לי סוד במה שחדש רבינו חיים כהן במגילה דף י' למ"ד לא קדשה לעתיד לבוא מ"מ בבמה אסור להקריב יעו"ש, משום דאנשי כנה"ג בטלינהו ליצרא דע"ז א"כ תו אין צורך להקריב בבמה לגדור העם מע"ז, ואין חפץ להשם בבקר וצאן בבמה, שאינם לריח נחוח, רק בשביל להגדירם שלא יקריבו לע"ז, א"כ תו כי בטלה יצרא דע"ז אסור להקריב בבמה. וא"ש מה דמייתי הגמרא תנאי דלמ"ד שהיו מקריבין אעפ"י שאין בית בתחלת הבנין סבר דאז היה אסור להקריב בבמה, ולר' אליעזר דסבר אז היה צריך בית, א"כ טרם שבטלו יצרא דע"ז היה מותר בבמה, וא"כ הא דקתני משבאו לירושלים נאסרו הבמות כו' ולא היה להם היתר, הוא כתנאי, אבל הא דקתני וקדושת ירושלים אין אחריה היתר הוא לכו"ע ורי"צ הדר בי' דבזמן הזה לכו"ע אין מקריבין בבמה דבטל יצרו דע"ז ועיין תוספות זבחים דף ס"א סד"ה מאי קסבר ודו"ק.