The Sages taught: There was an incident involving one gentile who came before Shammai. The gentile said to Shammai: How many Torahs do you have? He said to him: Two, the Written Torah and the Oral Torah. The gentile said to him: With regard to the Written Torah, I believe you, but with regard to the Oral Torah, I do not believe you. Convert me on condition that you will teach me only the Written Torah. Shammai scolded him and cast him out with reprimand. The same gentile came before Hillel, who converted him and began teaching him Torah. On the first day, he showed him the letters of the alphabet and said to him: Alef, bet, gimmel, dalet. The next day he reversed the order of the letters and told him that an alef is a tav and so on. The convert said to him: But yesterday you did not tell me that. Hillel said to him: Yesterday, didn’t you rely on me? Therefore, you should also rely on me regarding the Oral Torah.
(א) כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה... בְּשָׁעָה שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּסִינַי לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, אֲמָרָהּ לְמשֶׁה עַל הַסֵּדֶר מִקְרָא וּמִשְׁנָה תַּלְמוּד וְאַגָּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, א): וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲפִלּוּ מַה שֶּׁהַתַּלְמִיד שׁוֹאֵל לָרַב אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.
(1) 'Inscribe those words for yourself [for according to those words I have formed a covenant with you and with Israel']... When God revealed Herself at Sinai to give the Torah to Israel, She said to Moses in order: Bible, Mishnah, Talmud, and Aggadah, as it says : "God spoke all these words, saying", even what a student will ask her teacher, God spoke to Moses at that time.
אליהו זוטא (איש שלום) פרשה ב
פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אדם אחד, ובא אלי בדרך מינות, ויש בו מקרא ואין בו משנה, אמר לי, מקרא ניתן לנו מהר סיני, משנה לא ניתן לנו מהר סיני, ואמרתי לו, בני, והלא מקרא ומשנה מפי הגבורה נאמרו, ומה בין מקרא למשנה, משלו משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו שני עבדים, והיה אוהבן אהבה גמורה, ונתן לזה קב חיטין ולזה קב חיטין, לזה אגודה של פשתן ולזה אגודה של פשתן, הפקח שבהן מה עשה, נטל את הפשתן וארגו מפה, ונטל את החיטין ועשאן סולת, ביררה טחנה, ולשה ואפה, וסידרה על גבי השלחן, ופרס עליה מפה, והניחה עד שלא בא המלך, והטפש שבהן לא עשה ולא כלום, לימים בא המלך בתוך ביתו ואמר להן, בניי, הביאו לי מה שנתתי לכם, אחד הוציא את [פת] הסולת על גבי השלחן ומפה פרוסה עליו, ואחד הוציא את החיטין בקופה, ואגודה של פשתן עליהן, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה, הוי אומר איזה מהן חביב, זה שהוציא את השולחן ואת [פת] הסלת עליו,
Tana D'vei Eliyahu Zuta, 2
One time on the road, I met a person who approached me with heresy. He claimed Scripture but not Mishnah, and said to me - Scripture was given to us at Mount Sinai but Mishnah was not.
I said to him: My son, both Scripture and Mishnah were spoken by the All-Powerful. What then is the difference between them? I will offer a parable; This is like a human king who had two servants whom he truly loved. He gave each of them a measure of wheat, and he gave each a measure of flax.
What did the wise servant do? He took the flax and wove a cloth. He took the wheat and made fine flour. He sifted and ground, and kneaded and baked. He set out the food on a table that he had covered with the cloth, well before the king returned.
The one who was not smart, did not do anything.
Eventually, the king returned to his palace, and said: My children, bring forth what I had given you.
One brought forth fine bread on a cloth covered table, while the other brought wheat in a box with a bundle of flax on it.
Woe for the shame, woe for the humiliation... Of course, which did the king prefer? The one who presented the bread on the tablecloth...
(א) וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, הַמְתַרְגֵּם בַּתּוֹרָה מַהוּ שֶׁיְּהֵא מִסְתַּכֵּל בְּסֵפֶר תּוֹרָה וּמְתַרְגֵּם? כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַמְתַרְגֵּם אָסוּר לוֹ לְהִסְתַּכֵּל בְּסֵפֶר תּוֹרָה וּלְתַרְגֵּם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ תַּרְגּוּם כָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְהַקּוֹרֵא אָסוּר לִתֵּן עֵינָו חוּץ לַתּוֹרָה, שֶׁלֹּא נִתְּנָה הַתּוֹרָה אֶלָּא בִּכְתָב, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים (שמות לד, א). וְאָסוּר לִמְתַרְגֵּם בָּרַבִּים לִתֵּן עֵינָיו בַּתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי: מִקְרָא מָלֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה (שמות לד, א), הֲרֵי תַרְגּוּם שֶׁנִּתַּן עַל פֶּה.
(ב) אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן, כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל. עַל יְדֵי מָה? עַל יְדֵי כְּתָב לְךָ וְעַל יְדֵי עַל פֶּה. אִם קִיַּמְתָּ מַה שֶּׁבִּכְתָב בִּכְתָב וּמַה שֶּׁבְּעַל פֶּה, עַל פֶּה, כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית. וְאִם שִׁנִּיתָ מַה שֶּׁבִּכְתָב עַל פֶּה וּמַה שֶּׁבְּעַל פֶּה בִּכְתָב, לֹא כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית.
1) And the Lord said: “Shall I hide from Abraham that which I am doing?” (Gen. 18:17). May it please our master to teach us whether a person offering translation may recite the translation while looking into the Torah scroll. Our masters teach us: The translator is forbidden to look into the Torah scroll while translating, lest someone should contend that the translation is written in the Torah scroll. Conversely, one who reads the Torah is forbidden to turn away from the scroll as he reads, for the Torah was given only in writing, as it is said: And I will write upon the tables the words that were on the first tables (Exod. 34:1). That is why the community translator is forbidden to look into the Torah scroll. R. Judah the son of Pazzi declared: There is a verse in that addresses this clearly: Write thou these words, for after the tenor of these words I have made a covenant with you and with Israel (ibid., v. 27). Write thou these words alludes to the written, while The tenor of these words refers to the translation which was/is given orally.
(2) R. Judah the son of Simon contended that the verse For after the tenor of these words (I have made a covenant with you and with Israel) refers to both the Written and the Oral Law. If you should perpetuate the Written by text, and the Oral by speech, I will have made a covenant with you and with Israel, but if you convert the Written into oral transmission, and set the Oral down in writing, I will not have made a covenant with you.
תוספתא מגילה, פרק ג, 41
כתב הנכתב ליחיד מכנין אותו לרבים לרבים מכנין אותו ליחיד ר' יהודה אומ' המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדי והמוסיף הרי זה מגדף תרגמן העומד לפני חכם אינו רשיי לא לפחות ולא להוסיף ולא לשנות אלא אם היה אביו או רבו
Tosefta Megillah, 3:41 (Liberman)
If the text is written in singular form it is permissible to present it in the plural, and if written in the plural, it may be presented in the singular.
Rabbi Yehuda says: One who translates a verse as it is, is inventing things, and one who adds to the verse is blaspheming.
However, one who is the turgeman for a scholar may not omit, or add, or change anything, unless it is their father or their master.