בראשית תרגום ירושלמי בחוכמא וכו'. הפי' בזה נקדים הפ' בתהלים ק"ד מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך. בהקדים דברי חכמים במס' אבות פרק ו' חמשה קנינים קנה לו הקב"ה בעולמו. תורה קנין אחד. שמים וארץ קנין אחד. אברהם קנין אחד. ישראל קנין אחד. בית המקדש קנין אחד. כבר הרעישו המפרשים במשנה זו מה הכוונה בקנינים הללו הלא כבר ניתנה לנו התורה ומה מודיע לנו המשנה אם הוא קנין או חזקה וכן בשאר הדברים. ועוד מה שדקדקו בס' מדרש שמואל מה שאמר בכל אחד ואחד קנין אחד כיון שהתחיל חמשה קנינים הם הול"ל תורה קנין אחד שמים וארץ קנין שני וכו' כמ"ש במעשה בראשית ויהי ערב ויהי בקר יום אחד כו' ויהי ערב ויהי בקר יום שני וכו'. ועוד כיון דקחשיב כל קנין לאחד א"כ הוא סתיר' קניני' להדדי דבכל מקום שנזכר אחד לא לענין המספר הוא שכוונתו הוא אחד ולא שנים כמ"ש המפרשים על ה' אלהינו ה' אחד שהוא אחד האחדות ולא אחד המנין וכיון שנזכר התורה קנין אחד א"כ אין לך עוד קנין דוגמתו. ואיך אמר מיד שמים וארץ קנין אחד והוא סותר להקודם וכן בכולם קשה כזאת. וגם מה תועלת מגיע לנו ממשנה הזאת לקבל ממנה הנהגה לעבודת השם:
וי"ל שהמשנה הזאת מלמדת אותנו דרכי השם וחסדיו וטובו שבחסד ברא את העולם ברצונו הטוב. ולזה המשנה הזאת היא סיום למס' אבות שמס' הזאת כולו שער להנהגת האדם להיוח לו חלק לעוה"ב וכמו שהתחיל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב וגם סמיכת המשנה שלאחרי' ר' חנניא בן עקשיא אומר רצה הקב"ה כו'. דהנה ידוע מפי הספרים הקדושים שעיקר בריאת העולם היה להטיב לברואיו להיות להם חיים וקיום לעולם הבא וזהו ע"י תורה ומצות. והנה היה גלוי וידוע לפני הבורא ב"ה שכמעט בעוה"ז אינו במציאות שיהיו כל ישראל מלאים בתורה ומצות כמו התנאים והאמוראים ומה יעשו אזובי קיר שאחד יש לו הבנה ללמוד אך אין בידו לקיים המצות בצדקה וגמ"ח ואחד יש בידיו לקיים מצות צדקה ואין לו פנאי ללמוד או שאין לו הבנה כלל ללמוד כמו שאנו רואים כמה בנ"א שאין ביכולתם להבין שום דברי תורה. ואחד שאין בידו יכולת ללמוד ולא לתת צדקה. וא"כ נאמר על מה שוא בראת בני אדם. ומה נעשה בבני אדם כאלו. ע"ז באה המשנה הזאת לנעץ סופו בתחלתו שהתחיל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ואם ישאלך וכי הקב"ה וותרן הוא שיתן להם עוה"ב בחנם. לזה אמר חמשה קנינים הם דהיינו שעל ידם יכול לזכות לעוה"ב. ולזה פרט התנא שבחמשה קנינים הללו דהיינו אפילו באחד מקנינים הללו יכול לזכות לו עולמו. וזה שהתחיל תורה קנין אחד היינו שבתורה לחוד אם אין בידו לקיים מצות צדקה רק בלימודו לבדו יכול להיות לו קנין ביחודו של עולם. וזה כוונתו קנין אחד קנין באחדותו ית"ש ויש לו חלק בעוה"ב וממילא אם האדם לקח לו לקב"ה לחלקו ולקנינו אזי ממילא הקב"ה לוקח לו להאדם ג"כ לקנינו וכמ"ש יעקב חבל נחלתו. שמים וארץ קנין אחד. בזה נקדים דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות יסודי התורה וז"ל האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבה וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ונאמר את ה' אלהיך תירא. והאיך הוא הדרך לאהבתו וליראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו ובברואיו הנפלאים והגדולים ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ ומיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמ"ש דהמע"ה צמאה נפשי לאלהים לאל חי. וכשמחשב הדברים האלה עצמן הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קלה מועטת לפני תמים דעות כמ"ש דוד המלך ע"ה כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו וכו' שמתוך כך מכיר את מי שאמר והיה העולם עכ"ל הזהב. וז"פ שמים וארץ קנין אחד היינו אם האדם אינו יודע ללמוד רק הוא הולך במחשבה זאת מלוך על כל העולם כולו בכבודך וכל חפצו שיהיה מלא כל העולם כולו כבודו ית"ש גם עי"ז קונה האחדות שיהיה אחדותו ית"ש שורה עליו. אברהם קנין אחד. שמצינו אברהם מגייר את האנשים שרצה לזכות את כל העולם כולו שיהיו עובדי השי"ת וכדי שיזכו לחיי עוה"ב (וההולך בדרך זה ללמד ליושבי תבל לדעת את ה' ולקרבם לעבודתו ישיג קנין באחדותו ית"ש ג"כ) והחילוק שבין שמים וארץ קנין אחד לבין אברהם קנין אחד הוא שקנין שמים וארץ היינו שאינו חושש רק על כבוד הבורא ב"ה. וקנין אברהם היה לכוונת שניהם לאהבת הבורא שיתענג בעבודתם ואהבת העולם ג"כ שיקבלו שכר טוב בעולם. ישראל קנין אחד היינו אפילו לא יהיה בידו רק אהבת ישראל לבדו כמ"ש הלל להגר ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור. בזה יש לו ג"כ קנין באחדותו ית"ש. בית המקדש קנין אחד. היינו אדם שאין בידו כל הנ"ל רק מה שמתאבל על חורבן ביהמ"ק ומצטער בצרת ישראל ג"כ הוא קנין אחד והם האבילי ציון וירושלים. וזה י"ל פי' הכ' שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה מאי קמל"ן פשיטא שבבנין בהמ"ק יהיו ששים ושמחים כל המתאבלים עליה. רק הפי' הוא אפי' אין בידו תורה ומצות רק מה שהוא מתאבל על חורבן ביהמ"ק ג"כ יש לו קנין באחדותו ית"ש. וז"ש כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה פי' רואה עתה תיכף בנחמתה (עיין במדרש פ' חיי שרה פ' ס"ג):
וזה שמסיים המשנה כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו כו'. וניקח משל ממלכות בו"ד שלמטה שיש לו כמה משרתים לאלפים ולרבבות ומה שזה עושה אינו יכול זה לעשות שהאחד הוא שר המשקים ואחד שר האופים ואחד ממונה על הדירות ואחד על המלבושים ואחד על נימוסי המדינה ואחד על המלחמות. האם נאמר שזה שהולך למלחמות בשביל המלך לא יהיה חשוב בעיני המלך על שאינו נותן לפניו לאכול כמו הממונה שעל המאכלים. שהמלך צריך לכל ואדם אחד אינו יכול לעשות הכל רק בהצטרפות כל בנ"י נעשה רצון המלך. וז"ש כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו וכל מי שעושה רצונו יורש עוה"ז ועוה"ב. ואומר מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך. שלא תאמר מה בכוחו של בו"ד לעשות שהוא למטה ואיך יעבוד להש"י שהוא רחוק ממנו כמ"ש כי כגבוה שמים מעל הארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ע"ז אמר כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך בחר לך אחת מחמשה קנינים הללו וגם כאן בארץ יכולים בנ"א לקנות להם השראת הקדושה להיות השכינה שורה עליהם בכל מקום ובכל זמן. וק"ל. וזה סמיכת דברי ר"ח בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תו"מ כדי שיהיה לכאו"א מבנ"י חלק וקנין באחדות הבורא ית"ש ע"י הקנינים הנ"ל ע"י התורה או המצוה:
(215) לשונו בתפארת ישראל פל"ט [תקצז.]: "כי השם יתברך מייחד שמו על הכללי, לא על הפרטי. ודבר זה מפני כי השם הוא המהות השכלי, אשר אין השכל פרטי, רק כללי" [הובא למעלה פי"ח הערה 120, פכ"ה הערה 48, ופל"ח הערות 63, 76]. ולמעלה פל"ח [תשלה:] כתב: "ומי שלא עשה פסח ראשון, יעשה פסח שני בחדש השני [במדבר ט, יא], והוא מורה על העבודה של יחידים, שהוא בא בחדש השני. ואינו רק יום אחד, יום פרטי בלבד, אבל חג המצות הוא שבעה, מספר כללי, כי העבודה הראשונה מצד האומה הכללית, אשר נקרא 'אלקי ישראל', ופסח שני מצד הפרטי, ולכך הוא יום אחד". ובנתיב הכעס פ"ב [ב, רלט:] כתב: "הפרישה מדרכי הצבור הוא פרישה מן השם יתברך, כי הוא יתברך נקרא 'אלקי ישראל', ולפיכך ראוי שיהיה נחשב הפורש מן הצבור שהוא פורש מן השם יתברך". וראה למעלה פל"ח הערה 76, פל"ט הערה 33, ופ"מ הערה 285. ויש להעיר, שאמרו בברייתא [אבות פ"ו מ"י] "חמשה קנינים קנה לו הקב"ה בעולמו, ואלו הן; תורה קנין אחד, שמים וארץ קנין אחד, אברהם קנין אחד, ישראל קנין אחד, בית המקדש קנין אחד". ובדר"ח שם [שדמ:] כתב: "וכל אלו ה' דברים הם משמשים לאלקותו יתברך, ואלקותו יתברך עליהם, ולפיכך ראוי שיקראו 'קנין'... אברהם הרי נקרא שמו עליו ["אלקי אברהם" (בראשית כו, כד)]... ישראל נקרא שמו עליהם לומר 'אלקי ישראל', והמלאכים קודם שנבראו [ישראל] היו אומרים 'ברוך ה' אלקי ישראל וגו'' [תנחומא קדושים אות ב], הרי כי שם אלקותו נקרא עליהם". הרי שהביא שם את התנחומא שלפנינו אודות "אלקי ישראל", והשווה זאת ל"אלקי אברהם", שבשניהם שם ה' נקרא עליהם. וכן בגו"א בראשית פי"ב אות ד [ריג.] כתב: "זה שאומרים 'אלקי אברהם'. פירוש, כי הבטיחו הקב"ה שיהיה ממנו [מאברהם] אומה גדולה. ומאחר שתהיה ממנו אומה גדולה, הקב"ה מייחד שמו עליו, דאין הקב"ה מייחד שמו... רק על אומה שלימה" [הובא למעלה פי"ח הערה 120]. ואילו כאן [בהתבסס על התנחומא הנ"ל] מחלק ביניהם, ומבאר שאין לומר על אברהם את הקילוס "ברוך ה' אלקי ישראל", כי אין שמו יתברך נקרא על הפרטי. ויל"ע בזה.
וכל אלו ה' דברים הם משמשים לאלקותו יתברך, ואלקותו יתברך עליהם, ולפיכך ראוי שיקראו "קנין". כי התורה היא גזירת אלקותו יתברך על הנבראים, כמו שפתחה התורה "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ, ב). שמים וארץ הם העולם, ונקרא שמו יתברך עליהם, שכך נקרא (בראשית כד, ג) "אלהי השמים ואלהי הארץ". אברהם הרי נקרא שמו עליו. ואף על גב שכל האבות שמו נקרא עליהם לומר (שמות ג, ו) "אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב", הרי באברהם פותחין, וחותמין לומר "מגן אברהם", ולא כן שאר האבות, שהרי אמרו (פסחים קיז:) "בך חותמין ולא בהם". ישראל נקרא שמו עליהם לומר (שמות ה, א) "אלהי ישראל", והמלאכים קודם שנבראו, היו אומרים (תהלים מא, יד) "ברוך ה' אלהי ישראל וגו'" (תנחומא קדושים אות ב), הרי כי שם אלקותו נקרא עליהם, ואין להאריך בזה. בית המקדש, שמו נקרא על בית המקדש, כדכתיב (מ"א ח, מג) "כי שמך נקרא על הבית הזה". הרי אלו חמשה דברים, כמו שהוא יתברך "אלקי עולם" (ישעיה מ, כח), משמשים אלו דברים, לכך נקראו קנינים. וכן בספרי (דברים לב, ו) "הלא הוא אביך קנך", אמר משה לישראל, חביבין אתם, קנין אתם, ואי אתם ירושה. זה אחד מן שלשה שנקראו קנין למקום וכו'.
And all of these five things are things that serve His divinity, may He be blessed; so His divinity, may He be blessed, is upon them. Hence they are called a possession. For the Torah is the decree of His mastery, may He be blessed, over the creatures - as [the presentation of] the Torah opens (Exodus 20:20), “I am the Lord, your God, who took you out of the Land of Egypt.” Heaven and earth - they are the world; and His name, may He be blessed, is called upon them. As He is called thus - “the God of heaven and the God of the earth” (Genesis 24:3). Avraham - behold His name is called upon him. And even though His name is called upon all of the forefathers - saying, “the God of Avraham, the God of Yitzchak and the God of Yaakov” - behold that we start with Avraham; and we conclude [by] saying, “the shield of Avraham.” And this is not so with the other forefathers. For note that they said (Pesachim 117b), “They conclude with you (Avraham), and not with them (the other forefathers).” Israel - His name is called upon them, saying, “the God of Israel.” And [even] before they were created, the angels would say, “Blessed is the Lord, the God of Israel, etc.” (Midrash Tanchuma, Kedoshim 2 on Psalms 41:14) Note that the name of His divinity is called upon them, but we should not elaborate about this. The Temple - His name is called upon the Temple, as it is written (I Kings 8:43), “for Your name is called upon this House.” Behold these are the five things - just like He, may He be blessed, is the God of the world, so does He use these things [completely]. That is why they are called possessions. And likewise in the Sifrei (Sifrei Devarim 309:5-6 on Deuteronomy 32:6): "Is He not your Father, your Owner?" - Moshe said to Israel, “You are beloved: You are a possession, and you are not an inheritance.” This is one of three things that are called a possession for the Omnipresent, etc.