הלכות שבת ה' מוקצה ב' - סימן שח

מאמר מרדכי הלכות שבת – חלק ד' - פרק עז – "מוקצה מחמת גופו"
בעלי חיים

• בעלי חיים הינם "מוקצה מחמת גופו".

ירקות לא מבושלים

• תפוחי אדמה וכן קישואים או חצילים שאינם מבושלים, או אפויים וכדו' שאינם ראויים למאכל אדם, הנם "מוקצה מחמת גופו", אף על פי שראויים למאכל בהמה כמות שהם חיים. וטעם הדבר הוא, שאין אדם מאכיל את בהמתו דבר שעומד למאכל אדם, כגון: על ידי בישול.

נאכלים חיים בשעת הדחק

• ירקות ופירות שנאכלים כמות שהם חיים בשעת הדחק, אינם "מוקצה" בשבת.

אין דרך לאוכלו חי

• כל דבר מאכל שאין דרך בני אדם לאכלו חי (אפילו בשעת הדחק) – דינו כדין "מוקצה מחמת גופו", כגון: תפוח אדמה וכדו'.

ירקות או פירות רקובים

• ירקות ופירות רקובים וכן בשר מקולקל וכדו' שאינם עומדים למאכל אדם, אינם "מוקצה" אם נותנים אותם לבעלי חיים המצויים באותו מקום, ואף על פי שאינם ברשותו [ומכל מקום, כאשר נוטלים ירק/פרי רקוב כדי לזורקו – יש להיזהר לא להוציא את הרקוב מתוך הטריים, מכיון שיש בכך משום "בורר", כפי שיתבאר לקמן בהלכות בורר פרק צ"ד].

דבר מאכל שאינו ראוי לאכילה בבין השמשות

• כל דבר מאכל הראוי לאכילה בבין השמשות, אינו "מוקצה" בשבת. אמנם, דבר מאכל שדחאו בידים, ולא היה ראוי לאכילה בזמן בין השמשות, הרי הוא "מוקצה" ואסור לטלטלו, אפילו אם בשבת הוא נהיה ראוי לאכילה.

ענבים ותאנים לייבוש

• ענבים ותאנים וכדו' שהיו ראויים לאכילה והעלם לגג כדי לייבשם בחמה, ובזמן בין השמשות לא היו ראויים לאכילה, הרי הם "מוקצה" ואסור לטלטלם בשבת. וכן מאכלים שהיו ראוים ונמצאים בתהליכי עיבוד [עד שנעשים ראויים לאכילה] ובבין השמשות לא היו ראויים למאכל, הרי הם "מוקצה" ואסור לטלטלם בשבת.

פירות ראויים בין השמשות

• ענבים ותאנים שהונחו על הגג לייבוש ובזמן "בין השמשות" הגיעו לשלב בו הם מיובשים וראויים לאכילה, אינם "מוקצה" ומותר לאכלם בשבת. ואפילו אם בבין השמשות הבעלים לא ידעו שהם ראויים למאכל, ורק בשבת עצמה נודע לבעלים שב"בין השמשות", כבר היו ראויים לאכילה.

אינם ראויים לחלק מבני האדם

• גרוגרות וצימוקים שהסריחו ובבין השמשות היו ראויים לאכילה רק לחלק מבני האדם – צריך "להזמינם", כלומר – לגלות דעתו לפני כניסת שבת שכאשר הם במצב זה עבורו הם ראויים לאכילה.

אינם ראויים לשום אדם

• פירות וירקות שאינם ראויים לאכילה לשום אדם בבין השמשות – אי אפשר "להזמינם", ואפילו אם הזמינם – בטלה דעתו.

ביצים שאינן מבושלות

• אף על פי שכתב השולחן ערוך שאפילו ביצים שתחת התרנגולת כל עוד שלא הסריחו – מותר לאוכלם [ובתנאי שלא מזיז את התרנגולת], וכל שכן שמותר לטלטל ביצים שאינן מבושלות, כיום אסור לטלטל ביצים שאינן מבושלות והן בכלל "מוקצה מחמת גופו", כיון שכיום על פי הרפואה אין לאכול ביצה חיה ואנשים לא אוכלים ביצה שאינה מבושלת אפילו בשעת הדחק.

מאכל שנתקלקל וחזר וניתקן

• כל דבר מאכל שהיה ראוי לאכילה או לטלטול בזמן בין השמשות, ואירע בו דבר מה ונתקלקל, וחזר ונתקן בו ביום – מותר לאכלו ולטלטלו.

בשר עופות שאינם מבושלים

• בשר ועופות שאינם מבושלים, הינם "מוקצה מחמת גופו" ואסור לטלטלם בשבת. ולמרות שבעבר התירו לטלטלם, כיום אסור לטלטלם. וטעם הדבר הוא, שבעבר היו אנשים שאוכלים בשר ועופות לא מבושלים ועל כן לא היו מוקצה, אך כיום אין דרך לאכלם חיים ולכן הם מוקצה. ואע"פ שהם ראויים למאכל בעלי חיים, עדיין יש להם דין "מוקצה", מכיון שדבר שיכול להיות ראוי לאדם, כגון על ידי בישול, לא נותנו לבעל חיים.

דגים שאינם מבושלים

• דגים שאינם מבושלים, הינם "מוקצה מחמת גופו" ואסור לטלטלם בשבת, כיון שאין דרך לאכלם חיים, ואע"פ שהם ראויים למאכל בעלי חיים, עדיין יש להם דין מוקצה, כיון שדבר שעומד למאכל אדם, כגון: על ידי בישול, לא נותנו לבעלי חיים.

דגים חיים

• כיום שנוהגים לאכול דגים מסויימים חיים ["סושי"] – מותר לטלטלם.

דג מלוח

• דג מלוח שראוי לאכילה כמות שהוא – מותר לטלטלו. אמנם, דג שמלחו אותו מעט בשביל בישול ואינו נאכל כך אפילו בשעת הדחק – אסור לטלטלו. דג מלוח כ"כ שאי אפשר לאוכלו מחמת מליחתו – אסור לטלטלו, כיון שאסור לשטפו אף במים קרים, משום מתקן מנא.

בשר ודגים סרוחים

• בשר או דגים סרוחים שאינם ראויים למאכל אדם – מותר לטלטלם במקום שעומדים למאכל לבעלי חיים המצויים.

בשר מבושל קפוא

• בשר מבושל קפוא, פעמים שמותר לטלטלו ופעמים שאסור, בהתאם למשך הזמן שלוקח לבשר להפשיר. כאשר יש מספיק זמן במהלך השבת כדי שיפשיר – מותר לטלטלו, כאשר אין מספיק זמן עד מוצאי שבת כדי שיפשיר – אסור לטלטלו.

לחם קפוא

• מותר לטלטל לחם קפוא בשבת אפילו אם אין מספיק זמן עד מוצאי שבת כדי שיפשיר בשבת, מכיון שאפילו שאינו ראוי לאכילה כשהוא קפוא, כיון שראוי לצרפו ללחם משנה בשעת הדחק (וראה מש"כ שבת ח"א פרק כ' סעי' כ"ז).

קמח ומוצריו

• קמח הינו מוקצה כיום. ולמרות שבעבר היו מאכילים את התרנגולות קמח, ולכן בזמנם הקמח לא היה מוקצה, כיום הוא מוקצה, כיון שכיום לא מאכילים את התרנגולות קמח [משום שהקמח יקר יותר ממזון לבהמות או לתרנגולות]. ומאותה הסיבה גם סולת ובצק שלא נאפה כיום דינם כ"מוקצה מחמת גופו".

איטריות לא מבושלות

• אטריות לא מבושלות, אינן ראויים לאכילה כמות שהם, ועל כן הן "מוקצה מחמת גופו".

מאכל אסור באכילה והנאה

• מאכל שאסור באכילה ובהנאה – אסור לטלטלו בשבת.

מאכל אסור באכילה ומותר הנאה לגוי

• מאכל האסור באכילה ומותר בהנאה [כגון: בשר טריפה], שראוי לאכילה לאינו יהודי כמות שהוא [כגון: שהוא מבושל או מטוגן וכדו'], ויכול לתתו לאינו יהודי – מותר לטלטלו. אמנם, בשר כנ"ל ששייך לאדם אחר שאינו נמצא באותו מקום, הרי הוא מוקצה ואסור לטלטלו.

קליפות גרעינים ועצמות

• בדין קליפות, גרעינים ועצמות יש להבחין בין שני סוגים:

א. קליפות גרעינים ועצמות שאינם ראויים למאכל אדם ואינם עומדים למאכל בעלי חיים.
ב. קליפות גרעינים ועצמות שאינם ראויים למאכל אדם אך עומדים למאכל בעלי חיים המצויים באותו מקום.
קליפות שאינן ראויות למאכל בעלי חיים

• קליפות [כגון: קליפות גרעינים שקדים, בטנים] או גרעינים [כגון: גרעיני אפרסק, משמש, תפוח עץ ואגסים וכו'] שאינם עומדים למאכל בעלי חיים, הינן "מוקצה מחמת גופו" ואסורות בטלטול אף לצורך גופו או מקומו. אמנם, באופנים מסוימים יהיה מותר לטלטלן כפי שיתבאר בפרק ע"ט בהלכות בסיס לדבר האסור ומבטל כלי מהיכנו.

קליפות ועצמות שעליהן מעט מאכל

• קליפות גרעינים ועצמות שאינן עומדות למאכל לבעלי חיים כנ"ל הינן מוקצה רק אם לא נשאר עליהן פרי או בשר כלל. אמנם, אם נשאר עליהן אפילו מעט פרי או מעט בשר על העצמות – אינן מוקצה, אע"פ שאין בכוונת האדם לאכול מן הפרי שנשאר על הגרעין.

קליפות הראויות למאכל בעלי חיים

• קליפות [כגון: קליפות אבטיח, מלפפונים וכדו'] או גרעינים ועצמות [כגון: עצמות שאינן קשות וכדו'] שעומדות למאכל לבעלי חיים המצויות באותו מקום – אינן מוקצה [גם אם לא היו מוכנות מערב שבת]. וראוי לציין שקליפות וכדו' אלה אינן מוקצה בין לאדם שיש בביתו חיות או בהמות ובין לאדם שאין בביתו חיות או בהמות, ובלבד שעומדות למאכל לבעלי חיים המצויים באותו מקום.
• אמנם אין לקליפות שנקלפו בשבת דין "מוקצה" ומותר לטלטלן, אך אם נקלפו ביו"ט – אסור לטלטלם, משום שנולד אסור ביו"ט [ראה לעיל במבוא סעי' ח'].

קליפות לחיות שאינן מצויות

• קליפות וכדו' העומדות למאכל רק לחיות שאינן מצויות, הנן "מוקצה". אמנם, אדם שמגדל בביתו חיות שאינן מצויות – מותר לו לטלטל את אותן קליפות.

עצמות הראויות לכלב

• מותר לטלטל דבר שעומד למאכל בעלי חיים המצויים, בין שמצוי בביתו אותו בעל חי ובין שאינו מצוי, ובלבד שמצוי שמגדלים במקומו.
• וכן מותר לטלטל בשבת עצמות העומדות למאכל כלב, בין שיש בביתו כלב ובין שאין בביתו כלב, כל שמצוי כלב שמגדלים במקומו. ויש מתירים לטלטל עצמות כנ"ל כל שהכלבים מצויים ברחובות, וכן נוהגים האשכנזים.

עצמות הראויות לכלב כשיש כלבים בעיר

• אסור לטלטל עצמות העומדות למאכל הכלב וכדו' אפילו אם יש כלבים בעיר, כאשר הכלבים נמצאים בקצה השני של העיר [כגון: בגן החיות], כיון שאף אדם לא יקח את העצמות לקצה השני כדי לאכילם.

מקום שכלבים אוכלים מאכל מיוחד

• במקום שכלבים אוכלים רק מאכל המיועד לכלבים ולא אוכלים עצמות (שאין עליהם בשר), דין העצמות כדין דבר שאינו ראוי למאכל בעלי חיים ["מוקצה מחמת גופו"] ואסור לטלטלם.

קליפת ביצה

• קליפת הביצה המחוברת לביצה היא טפילה לביצה ומותר לטלטלה, אך קליפה שהוסרה מן הביצה ואינה מחוברת לביצה יותר, הינה "מוקצה מחמת גופו" ואסור לטלטלה [אמנם, יש מקומות שמאכילים קליפת ביצה שאינה מבושלת לעופות, ובאותם מקומות יהיה מותר לטלטלה].

מקום קילוף הביצה

• הנהגה טובה היא להקפיד לקלוף את הביצה סמוך לפח האשפה או למשולש האשפה שבכיור, כדי שלא יהיה צורך להניח את הקליפה על השיש וכדו' תוך כדי הקילוף, ויהיה אסור לטלטלה.

זהירות בקליפות

• אדם שאכל פיצוחים וכדו' והניח את הקליפות בצלחת או על השולחן, אם אינן עומדות למאכל בעלי חיים כנ"ל, צריך להיזהר מאוד לא לשחק בקליפות בידיו, מכיון שהן "מוקצה", וה"ה לגבי עצמות שאינן ראויות למאכל בעלי חיים המצויים.

מי נטילה

• מי נטילת ידיים של נטילת שחרית – אינם ראויים לשתייה ולא לשום שימוש אחר [שהרי אין להשקות בהם בעלי חיים, ולא לשטוף בהן את הרצפה וכדו'], ועל כן הינם "מוקצה מחמת גופו" כעצמות וקליפות, ואסור לטלטלם.

מועדים וימים
חמץ בערב פסח שחל בשבת

• ערב פסח שחל להיות בשבת – צריך אדם לאסוף כל החמץ שבבית, להניחו בתוך ניילון ונייר ולזרקו לפח האשפה הציבורי. המחמיר בהוצאה בשבת – יכול לפורר את החמץ ולזורקו לשירותים.
• המאבד את החמץ כנ"ל בערב פסח שחל בשבת – צריך לעשות זאת לפני סוף שעה רביעית, ובדיעבד עד סוף שעה חמישית, או לחלופין יתן אותו בזמן שמותר בהנאה (עד סוף שעה חמישית) לגוי. אמנם, מתחילת שעה שישית – אין לטלטלו, אלא מבטלו ויכפה עליו כלי וישרוף אותו במוצאי יום טוב.

חמץ בפסח

• חמץ ביום טוב ראשון או שני של פסח, וכן בשבת חול המועד פסח – הינו "מוקצה מחמת גופו" ואסור לטלטלו.

סוכות / ארבעת המינים

• תקנו חכמים לא ליטול ארבעת המינים בשבת [בין בשבת יום טוב ראשון של סוכות ובין בשבת חול המועד סוכות], שמא יעבירו אותם ארבע אמות ברשות הרבים.
• לולב וערבה – אסור לטלטלם, משום "מוקצה מחמת גופו".
• אסור ליטול כל שבעה הדס כדי להריח בו, שהוקצה למצוותו, ולכן בשבת – אסור לטלטלו.
• אתרוג אסור לאכלו כל שבעה, כיון שהוקצה למצוותו, אמנם מותר ליטלו כדי להריח בו, ולכן מותר לטלטלו.

אשפה

• כל דבר טינוף [כגון: רעי, קיא וצואה של אדם או של תרנגולים] – מותר להוציא מן הבית או מחצר שיושבים בה, וכן מחצר שנכנסים ויוצאים אל האשפה. אבל, אם הטינוף נמצא במקום שלא יושבים בו בני אדם – אסור לקחתו לאשפה, אבל אם חושש שמא התינוק יטנף מזה – מותר לקחת כלי ולכסות את הצואה וכד'.

החזרת גרף של רעי

• מותר להחזיר אל הבית גרף של רעי ועביט של מי רגליים (העשוי מחרס או מעץ וכדו') אחרי שהוציאו את הרעי ומי הרגלים אל האשפה, כל זמן שהכלי עדיין בידו [כדין כל מוקצה שמותר לטלטלו ולהניחו במקום שרוצה, כל זמן שהוא בידו], וטוב לשים בתוכם מים שראויים לשתיית בעל חיים.

גרף של רעי שהניחו מידו

• הוציא גרף של רעי או עביט של מי רגלים החוצה והניחם מידו – אסור לטלטלם עוד, משום דמאיסי טפי [וגרע משאר "מוקצה מחמת מיאוס"]. ומכל מקום, מותר להחזירם גם כאשר הניחם מידו, בשני אופנים: א. אם נתן בהם מים הראויים לשתיית בעלי חיים, כיון שמחזירם אגב המים. ב. כאשר צריכים להם (לעשיית צרכיו), והטעם משום כבוד הבריות. אמנם טוב להחמיר להחזירו רק כאשר יש את שני האופנים.

שקית אשפה

• מותר להוציא מן הבית שקית עם אשפה לפח האשפה שברחוב [במקום שיש עירוב] מדין גרף של רעי. והטוב ביותר הוא שיהיה בשקית האשפה דבר מה העומד למאכל לבעלי חיים המצויים.

עזיבת השקית

• הרוצה לקחת את האשפה מן הבית אל הפח שברחוב בשקית אשפה ולהחזיר את שקית האשפה ריקה [כגון: כשנגמרו לו השקיות] – מותר לו לעשות כן בתנאי שמחזיק את השקית בידו גם אחרי ששפך את האשפה אל תוך הפח שברחוב, אך אם הניח את השקית על הארץ – אסור לו לטלטלה שוב.

שו"ת מהר"ח אור זרוע סימן פא:
ועוד הודיעוני כי נ"ל אעפ"י שבעלי חיים מוקצים נינהו. מ"מ נ"ל להתיר לטלטל עופות המצפצפים בקול נאה בכלובו. דליכא למיחש דילמא שמיט גדפייהו כיון שבני אדם נהנים בקולם לאו מוקצים נינהו. מידי דהוי אסליקוסתא שהיא למראה. וקול ומראה כי הדדי נינהו לענין מעילה. וצא ולמד מכל כלי שיר דאי לאו גזירה שמא תפסק נימא היה מותר לטלטלן ולשורר בהן. העני בדעת חיים אליעזר בן רבינו יצחק.

שו"ת מהר"ח אור זרוע סימן פב:
ועל העופות לא מלאני לבי להתיר דאין ללמוד היתר שמוש בעלי חיים מהיתר כלים. דאף כלי שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו מותר. אבל צרורות שבחצר אפילו צריך מהם צורך גדול אסור לטלטל משום דאין תורת כלי עליהם הכי נמי בבעלי חיים. ויש לאסור יותר בבעלי חיים דאין משתמשין בבעלי חיים ולא פלוג רבנן בבעלי חיים. אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

שו"ת יביע אומר חלק ה - אורח חיים סימן כו:
הנזר ישראל, דלא סיימוה קמיה, שבשו"ת מהר"ח או"ז סי' פב הובאה תשובת הרא"ש לאסור. וכוותיה נקטינן להלכה. וכאמור לעיל. ומעתה ה"ה שיש לאסור לטלטל דגי זהב שבתוך צנצנת זכוכית מלאה מים, דה"נ הו"ל מוקצה דבע"ח שאסור לכ"ע. וראיתי להרב הגאון כמהר"ר אברהם חיים נאה ז"ל בס' קצות השלחן (בבדה"ש סי' קכא אות ד) שכ', והמגדלים דגים קטנים בתוך כלי זכוכית עם מים לנוי ולתכשיט, מסתברא שמותר לטלטל הכלי זכוכית עם הדגים שבתוכו, שכיון שעשויים לנוי ולקישוט הבית הוה ליה דבר שמלאכתו להיתר. ע"כ. ועמו הסליחה, שאין זה עיקר לדינא, וכנראה שנעלם מעינו הבדולח מחלוקת המהר"ח או"ז עם הרא"ש בדין עופות המצפצפים בקול נאה אם מותר לטלטלן, ולדעת הרא"ש שהלכה כמותו שסובר לאסור, הוא הדין והוא הטעם לנ"ד, ובדגים הללו יש לחוש יותר פן יוציאום מן המים, ויתחייבו משום נטילת נשמה. (וגם ביום טוב יש להחמיר בטלטולם כיון שעומדים לנוי ולא לאכילה, ומחוסרים הכנה, ולכן צריך להתנות עליהם מבעו"י שרוצה לאכלם. הלא"ה אסור). ופשוט דה"ה לתוכי שמונח בכלוב שאסור לטלטלו בשבת ויו"ט כדין עופות המצפצפים הנ"ל. ומכל מקום נראה שאם החמה זורחת עליהם, ויש בזה צער בעלי חיים, ולפעמים קיים חשש ג"כ שימותו, יש לסמוך על סברת המהר"ח או"ז בשעה"ד כזאת ולהתיר לטלטלם לצל. הנלע"ד כתבתי. והשי"ת יאיר עינינו בתוה"ק אמן.

ילקוט יוסף קצוש"ע אורח חיים סימנים שח שיא - דיני מוקצה בשבת - כללים בהלכות מוקצה
סט. כל בעלי חיים הרי הם מוקצים בשבת, ואסור לטלטלם. ואף כלוב שיש בו עופות המצפצפים (כצפור או תוכי) העשוי לנוי, אסור בטלטול. ואפילו עוף קטן הראוי ליתנו לידי תינוק בוכה לשחק בו, אסור לטלטלו. ומכל-מקום אם החמה זורחת עליהם ויש בזה צער בעלי חיים, מותר לטלטלם למקום מוצל. וכל זה דוקא בבעלי חיים העומדים לנוי.
ע. אם עלו אפרוחים על הסל שבבית ושהו שם כל משך זמן בין השמשות, או אפילו בסוף זמן בין השמשות, וירדו ממנו אחר כך, אסור לטלטל את הסל, שנעשה בסיס לדבר האסור, ונחשב כמוקצה לכל היום כולו. ואפילו אם לא היו האפרוחים על הסל בזמן בין השמשות, ועלו עליו בשבת, אסור לטלטל את הסל בעודם עליו, והוא הדין לכל בעלי חיים.
עא. מותר ליתן אוכל לפני בעלי חיים שלו, ואם יש צורך מותר אף להאכילם בידיו, גם אם נוגע בהם, ובלבד שלא יטלטלם. ולכן מותר לפתוח את פי הבהמה, אם אינה יכולה לאכול לבדה מחמת חולי, דטלטול מקצת מוקצה דומה לטלטול מן הצד דשרינן לצורך השבת.
עב. צנצנת זכוכית (אקווריום) שיש בה דגי נוי, יש להחמיר שלא לטלטלה בשבת משום מוקצה, ולא אמרינן שכיון שנועדה לנוי ולשעשוע יהא מותר לטלטלה. (ובפרט שיש לחוש פן יוציאם מהמים ויתחייב משום נטילת נשמה). ואף ביום - טוב יש להחמיר בטלטולה.
עג. אם דג מת בתוך האקווריום, מותר להוציאו משם בשבת בכפית, כדי שלא לגרום שגם הדגים האחרים ימותו, באופן שאין לחוש לאיסור בורר.
עד. אסור להוסיף בשבת מים לתוך האקווריום, משום שהוא מבטל את המים משימושם לכל הצרכים. אבל במקום צער בעלי חיים, כשיש חשש שהדגים ימותו אם לא יוסיפו שם מים, מותר להוסיף מים לאקווריום בשבת וביום טוב.
עה. פרעוש שעל בשרו ועוקצו, מותר לסלקו מעל בשרו, דמשום צער העקיצה לא גזרו חכמים. (אבל יעשה כן בזהירות שלא להורגו בידים).
עו. כלבים קטנים אף שהם מיוחדים להשתעשע בהם, אין לטלטלם בשבת וביום - טוב. ואף אפרוח חי חשיב מוקצה, אף שהקטנים משחקים בו. אולם מותר לגעת בנגיעה בעלמא בבעלי חיים בשבת, בלי לטלטלם, כמו שמותר לגעת בכל מוקצה.
עז. עיור הרגיל ללכת עם כלב הנחיה, מותר לו לצאת בשבת עם הכלב, ולאחוז בשרשרת התלויה בצוארו, כיון שאינו מגביהו.
עח. במקום שהבעל חי שבבית מקפץ על הכלים, וחושש שהכלים ישברו, ואולי ינפצם ויגרמו לפציעת הבעל חי, יש להפריחם מעל הכלים, ולא לטלטלם בידו.
עט. אם נזדמן חתול עומד על הכסא בחצר במקום שצריך לישב שם, ואינו הולך על ידי גערה, אסור לטלטלו ולהשליכו בידים, כדין מוקצה מחמת גופו שאסור לטלטלו אפילו לצורך גופו או מקומו. אבל לדחוף את החתול ברגליו או בזרועו, לפי הנראה יש להקל בזה, דהוי טלטול כלאחר יד שמותר אפילו במוקצה מחמת גופו. וכן אם תרנגולת או שאר חיה ועוף טהורים עומדים על השלחן, או במקום שצריך לישב, ואינם הולכים על ידי גערה, מותר לטלטלם כלאחר יד.
פ. אם נמצאו נמלים או זבובים על השלחן או על הכסא, אסור לגרשם ביד ממש, דהם בכלל בעלי חיים שאסורים בטלטול, ולא התירו אלא בפרעוש שעל בשרו ועוקצו. ולכן יוכל לגרשם על ידי ניפוח בפיו או הפרחתם ביד. ופעמים שיהיה דינם כגרף של רעי.
פא. אם נמלים או יתושים נפלו לתוך התבשיל, מותר להוציאם מהתבשיל עם מעט משקה, שכל כי האי גוונא שהוא לצורך אכילה לא גזרו חכמים דין מוקצה.
פב. המגדל כלב בביתו [על פי היתר מחכם, כגון יישוב ספר], וצריך לצאת עמו לטיול יומי ברחוב, מותר לאחוז בחבל הקשור לצוואר הכלב, ולא חשיב טלטול מוקצה, אך לא יגביהו בידים ממש. וברשות הרבים במקום שאין עירוב יזהר שלא תצא הרצועה מתחת ידו טפח כמבואר בשלחן ערוך (סימן שב סט"ז).