(א) סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת כֵּיצַד, מוֹצִיאִין אֶת הַתֵּבָה לִרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, וְנוֹתְנִין אֵפֶר מִקְלֶה עַל גַּבֵּי הַתֵּבָה, וּבְרֹאשׁ הַנָּשִׂיא וּבְרֹאשׁ אַב בֵּית דִּין, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ. הַזָּקֵן שֶׁבָּהֶן אוֹמֵר לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי כִבּוּשִׁין, אַחֵינוּ, לֹא נֶאֱמַר בְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה, וַיַּרְא הָאֱלֹקִים אֶת שַׂקָּם וְאֶת תַּעֲנִיתָם, אֶלָּא (יונה ג) וַיַּרְא הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה. וּבַקַּבָּלָה הוּא אוֹמֵר (יואל ב) וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם:
(1) What is the customary order of fast days? Normally the sacred ark in the synagogue, which was mobile, was kept in a locked room. However, on fast days they remove the ark to the main city square and place burnt ashes upon the ark, as a sign of mourning. And they also place ashes on the head of the Nasi, and on the head of the deputy Nasi, and each and every member of the community likewise places ashes upon his head. The eldest member of the community says to the congregation statements of reproof, for example: Our brothers, it is not stated with regard to the people of Nineveh: And God saw their sackcloth and their fasting. Rather, the verse says: “And God saw their deeds, that they had turned from their evil way” (Jonah 3:10). And in the Prophets it says: “And rend your hearts and not your garments, and return to the Lord your God” (Joel 2:13). This teaches that prayer and fasting are insufficient, as one must also repent and amend his ways in practice.
(9) Who knows but that God may turn and relent? God may turn back from God's wrath, so that we do not perish.” (10) God saw what their deeds, how they were turning back from their evil ways. And God renounced the punishment that God had planned to bring upon them, and did not carry it out.
(12) “Yet even now”—says the Eternal—
“Turn back to Me with all your hearts,
And with fasting, weeping, and lamenting.” (13) Rend your hearts Rather than your garments, And turn back to the Eternal your God. For God is gracious and compassionate, Slow to anger, abounding in kindness, And renouncing punishment. (14) Who knows but God may turn and relent, And leave a blessing behind For meal offering and drink offering To the Eternal your God?
(ב) עָמְדוּ בִתְפִלָּה, מוֹרִידִין לִפְנֵי הַתֵּבָה זָקֵן וְרָגִיל, וְיֶשׁ לוֹ בָנִים, וּבֵיתוֹ רֵיקָם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִבּוֹ שָׁלֵם בַּתְּפִלָּה, וְאוֹמֵר לִפְנֵיהֶם עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע בְּרָכוֹת, שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁבְּכָל יוֹם, וּמוֹסִיף עֲלֵיהֶן עוֹד שֵׁשׁ:
(2) They stood for prayer. The congregation appoints an elder, who is experienced in leading prayer, to descend before the ark as communal prayer leader. And this prayer leader must have children and must have an empty house, i.e., he must be poor, so that his heart will be fully concentrated on the prayer for the needs of his community. And he recites twenty-four blessings before the congregation: The eighteen blessings of the everyday Amida prayer, to which he adds another six blessings,
(ג) וְאֵלּוּ הֵן, זִכְרוֹנוֹת, וְשׁוֹפָרוֹת, אֶל ה' בַּצָּרָתָה לִּי קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי (תהילים ק״כ:א׳), אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וְגוֹ' (שם קכא), מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה' (שם קל), תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף (שם קב). רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת, אֶלָּא אוֹמֵר תַּחְתֵּיהֶן, רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ (מלכים א ח׳, ל"ז), דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה וְגוֹ', אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ עַל דִּבְרֵי הַבַּצָּרוֹת (ירמיה יד). וְאוֹמֵר חוֹתְמֵיהֶן:
(3) and they are as follows:
[1-2.] The special series of blessings recited on Rosh HaShana, the Remembrances and Shofarot;
[3-6.] and the sections of Psalms that begin with the verses: “In my distress I called to the Lord and God answered me” (Psalms 120:1), “I will lift up my eyes to the mountains; from where will my help come” (Psalms 121:1), “Out of the depths I have called You, O Lord” (Psalms 130:1), and “A prayer of the afflicted, when he faints” (Psalms 102:1).
Rabbi Yehuda says: The prayer leader did not need to recite the Remembrances and Shofarot passages. Rather, he recites instead of them the passage beginning with: “If there be famine in the land, if there be pestilence” (I Kings 8:37), followed by the verse “The word of the Lord that came to Jeremiah concerning the droughts” (Jeremiah 14:1). And he recites at the end of all of these six blessing their unique conclusions.
אַתָּה זוֹכֵר מַעֲשֵׂה עוֹלָם וּפוֹקֵד כָּל־יְצֽוּרֵי קֶֽדֶם. לְפָנֶֽיךָ נִגְלוּ כָּל־תַּעֲלוּמוֹת וַהֲמוֹן נִסְתָּרוֹת שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית. כִּי אֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶֽךָ. וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּֽגֶד עֵינֶֽיךָ:...
You remember the dealings of [men in] today’s world, and You [also] consider the behavior of all those who lived in earlier times. In Your Presence are revealed all hidden things and the multitude of secrets from the beginning of creation; for there is no forgetfulness before the throne of Your Glory, and there is nothing hidden from Your eyes....
...כִּי זוֹכֵר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם וְאֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶֽךָ. וַעֲקֵדַת יִצְחָק לְזַרְעוֹ (שֶׁל יַעֲקֹב) הַיּוֹם בְּרַחֲמִים תִּזְכּוֹר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַבְּרִית:
...For God Who remembers all forgotten things from eternity, are You, and there is no forgetfulness before the Throne of Your Glory; and the binding of Yitzchak— on behalf of his descendants— may You remember it today with compassion. Blessed are You Eternal One, Who remembers the covenant.
אַתָּה נִגְלֵֽיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדֶֽךָ עַל עַם קָדְשֶׁךָ לְדַבֵּר עִמָּם. מִן הַשָּׁמַֽיִם הִשְׁמַעְתָּם קוֹלֶֽךָ וְנִגְלֵֽיתָ עֲלֵיהֶם בְּעַרְפְלֵי טֹֽהַר. גַּם (כָּל) הָעוֹלָם כֻּלּוֹ חָל מִפָּנֶֽיךָ וּבְרִיּוֹת בְּרֵאשִׁית חָרְדוּ מִמֶּֽךָּ בְּהִגָּלוֹתְךָ מַלְכֵּֽנוּ עַל־הַר סִינַי לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְווֹת....
You were revealed in Your cloud of glory to Your holy people to speak to them. From the heavens, You let them hear Your voice, and revealed Yourself to them in pure clouds. So too, the entire world quivered before You, and the works of creation trembled before You, when You, our King revealed Yourself upon Mount Sinai to teach Your people Torah and mitzvot....
(1) A song of ascents. In my distress I called to the Eternal and God answered me. (2) Eternal One, save me from treacherous lips, from a deceitful tongue! (3) What can you profit, what can you gain, O deceitful tongue? (4) A warrior’s sharp arrows, with hot coals of broom-wood. (5) Woe is me, that I live with Meshech, that I dwell among the clans of Kedar. (6) Too long have I dwelt with those who hate peace. (7) I am all peace; but when I speak, they are for war.
(1) A song for ascents. I turn my eyes to the mountains; from where will my help come? (2) My help comes from the Eternal, maker of heaven and earth. (3) God will not let your foot give way; your guardian will not slumber; (4) See, the guardian of Israel neither slumbers nor sleeps! (5) The Eternal is your guardian, the Eternal is your protection at your right hand. (6) By day the sun will not strike you, nor the moon by night. (7) The Eternal will guard you from all harm; God will guard your life. (8) The Eternal will guard your going and coming now and forever.
(1) A prayer of the lowly man when he is faint and pours forth his plea before the Eternal. (2) O Eternal One, hear my prayer; let my cry come before You. (3) Do not hide Your face from me in my time of trouble; turn Your ear to me; when I cry, answer me speedily. (4) For my days have vanished like smoke and my bones are charred like a hearth. (5) My body is stricken and withered like grass; too wasted to eat my food; (6) on account of my vehement groaning my bones show through my skin.
(1) The word of the Eternal which came to Jeremiah concerning the droughts. (2) Judah is in mourning, Her settlements languish. Men are bowed to the ground, And the outcry of Jerusalem rises. (3) Their nobles sent their servants for water; They came to the cisterns, they found no water. They returned, their vessels empty. They are shamed and humiliated, They cover their heads. (4) Because of the ground there is dismay, For there has been no rain on the earth. The plowmen are shamed, They cover their heads.
(ד) עַל הָרִאשׁוֹנָה הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל. עַל הַשְּׁנִיָּה הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת. עַל הַשְּׁלִישִׁית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ בַּגִּלְגָּל, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע קוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּרוּעָה. עַל הָרְבִיעִית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת שְׁמוּאֵל בַּמִּצְפָּה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ צְעָקָה. עַל הַחֲמִישִׁית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. עַל הַשִּׁשִּׁית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת יוֹנָה מִמְּעֵי הַדָּגָה, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה. עַל הַשְּׁבִיעִית הוּא אוֹמֵר, מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וְאֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ:
(4) For the conclusion of the first blessing: Redeemer of Israel, he recites: The One Who answered Abraham on Mount Moriah (see Genesis 22:11–18), God will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Eternal One, Redeemer of Israel.
For the second blessing, to which he adds the verses of Remembrances, he recites: The One Who answered our forefathers at the Red Sea (see Exodus 14:15–31), God will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Eternal One, Who remembers the forgotten.
For the third blessing, which includes the verses of Shofarot, he recites: The One Who answered Joshua at Gilgal, when they sounded the shofar in Jericho (see Joshua 5:6), God will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Eternal One, Who hears the terua.
For the fourth blessing, he recites: The One Who answered Samuel in Mizpah (see I Samuel, chapter 7), God will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Eternal One, Who hears cries.
For the fifth he recites: The One Who answered Elijah on Mount Carmel (see I Kings, chapter 18), God will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Eternal One, Who hears prayer.
For the sixth blessing he recites: The One Who answered Jonah from within the innards of the fish (see Jonah 2:2–11), God will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Eternal One, Who answers in a time of trouble.
For the conclusion of the seventh blessing, which is actually the sixth additional blessing, as the first blessing listed here is an expanded version of a regular weekday blessing, he recites: The One Who answered David and Solomon his son in Jerusalem (see I Kings 8:12–53), God will answer you and hear the sound of your cry on this day. Blessed are You, Eternal One, Who has mercy on the Land.
The contexts of the references for the special blessings for Fast Days:
- Abraham - The binding of Isaac
- Sea of Reeds - The parting of the Sea of Reeds
- Joshua - This was when Joshua has all of the men get circumcised after entering the land. Then they harvest wheat, bake matzah, and celebrate the first Pesach in the land. God says to Joshua that God has removed the "disgrace of Egypt," which could be read as the "disgrace of narrow place."
- Samuel - This is when the ark has been captured by Philistines, and Samuel calls for a large gathering at Mitzpeh, where he called for the people to do teshuvah, which they do, and they are able to attack the Philistines and recapture the ark.
- Elijah - When Elijah challenges the prophets of Baal, and asks God to respond to his prayer, to which God does, and they people return to God.
- Jonah - in the belly of the fish
- David and Solomon - After the building of the Temple, God's fire burns the first sacrifices
(ה) מַעֲשֶׂה בִימֵי רַבִּי חֲלַפְתָּא וְרַבִּי חֲנַנְיָה בֶן תְּרַדְיוֹן, שֶׁעָבַר אֶחָד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְגָמַר אֶת הַבְּרָכָה כֻלָּהּ, וְלֹא עָנוּ אַחֲרָיו אָמֵן. תִּקְעוּ הַכֹּהֲנִים תְּקָעוּ. מִי שֶׁעָנָה אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ בְּהַר הַמּוֹרִיָּה הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. הָרִיעוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הָרִיעוּ. מִי שֶׁעָנָה אֶת אֲבוֹתֵינוּ עַל יַם סוּף, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וּכְשֶׁבָּא דָבָר אֵצֶל חֲכָמִים, אָמְרוּ, לֹא הָיִינוּ נוֹהֲגִין כֵּן אֶלָּא בְשַׁעַר מִזְרָח וּבְהַר הַבָּיִת:
(5) The mishna relates: An incident occurred in the days of Rabbi Ḥalafta and Rabbi Ḥananya ben Teradyon, that someone passed before the ark as prayer leader and finished the entire blessing of the fast day, but the congregation did not answer "Amen" after him. Instead, the attendant of the synagogue said: Sound the shofar with a long, unwavering sound, priests, blow the shofar. The prayer leader continued: The One Who answered Abraham on Mount Moriah, God will answer you and hear the sound of your cry on this day. Once again, the attendant announced: Blast the shofar, with a wavering sound, sons of Aaron, blast. The prayer leader resumed: The One Who answered our forefathers by the Red Sea, God will answer you and hear the sound of your cry on this day, and continued in this way. And when this matter came before the Sages, and they heard the custom of Rabbi Ḥalafta and Rabbi Ḥananya ben Teradyon, they said: They would act in accordance with this custom only at the Eastern Gate of the Temple and on the Temple Mount. However, this ceremony is never performed outside the Temple.
(ו) שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין. שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, אֵלּוּ וָאֵלּוּ לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב לֹא הָיוּ מִתְעַנִּין כְּלָל. שֶׁבַע אַחֲרוֹנוֹת, אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וּמַשְׁלִימִין, וְאַנְשֵׁי בֵית אָב מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין:
(6) On the first three fasts, the members of the priestly watch, who are in charge of the Temple service that week, fast but do not complete their fast. And the members of the patrilineal family, who perform the Temple service on that particular day, did not fast at all.
On the second set of three fast days, the members of the priestly watch fast and complete the fast, and the members of the patrilineal family fast but do not complete their fasts.
On the final seven fasts, both groups fast and complete the fasts. This is the statement of Rabbi Yehoshua. And the Rabbis say: On the first three fasts, the members of both groups do not fast at all. On the second three fast days, the members of the priestly watch fast and do not complete their fast, and the members of the patrilineal family do not fast at all. On the final seven, the members of the priestly watch fast and complete the fast, and the members of the patrilineal family fast but do not complete their fast.
(ז) אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מֻתָּרִים לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּלֵּילוֹת, אֲבָל לֹא בַיָּמִים. וְאַנְשֵׁי בֵית אָב, לֹא בַיּוֹם וְלֹא בַלָּיְלָה. אַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְאַנְשֵׁי מַעֲמָד אֲסוּרִין מִלְּסַפֵּר וּמִלְּכַבֵּס, וּבַחֲמִישִׁי מֻתָּרִין מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת:
(7) The mishna mentions another difference between the members of the priestly watch and the patrilineal family: The members of the priestly watch were permitted to drink wine during the nights, but not during the days, as they might be called upon to assist in the Temple service, which may not be performed after drinking wine. And the members of the patrilineal family, who performed the Temple service, were not permitted to drink wine, neither at night nor during the day, as their tasks were performed at night as well. It is prohibited for both the members of the priestly watch and the members of the non-priestly watch to cut their hair or launder their garments throughout the week, but on Thursday it is permitted for them to cut their hair and launder their clothes in deference to Shabbat.
כִּי אַתָּה שׁוֹמֵֽעַ קוֹל שׁוֹפָר וּמַאֲזִין תְּרוּעָה וְאֵין דּֽוֹמֶה לָּךְ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' שׁוֹמֵֽעַ קוֹל תְּרוּעַת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים:
...For You hear the sound of shofar, and listen to the teruah; and there is none like You. Blessed are You, Eternal One, Who hears the sound of the teruah of God people, Yisrael, with compassion.
(ח) כֹּל הַכָּתוּב בִּמְגִלַּת תַּעֲנִית דְּלֹא לְמִסְפַּד, לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מֻתָּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו אָסוּר. דְּלֹא לְהִתְעַנָּאָה בְהוֹן, לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו מֻתָּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְפָנָיו אָסוּר, לְאַחֲרָיו מֻתָּר:
(8) The mishna returns to the issue of fasting: Any day concerning which it is written in Megillat Ta’anit not to eulogize on that day, it is also prohibited to eulogize on the day before, but it is permitted to do so on the following day. Rabbi Yosei says: It is prohibited to eulogize both on the day before and on the following day. The mishna continues: With regard to those days concerning which it is written only not to fast, it is permitted to fast on the day before and on the following day. Rabbi Yosei says: Fasting the day before is prohibited, but on the following day it is permitted to fast.
(א) אִילֵין יוֹמַיָא דִלָא לְהִתְעַנָאָה בְּהוֹן. וּמִקְצַתְהוֹן דִלָא לְמִסְפָּד בְּהוֹן:
(ב) מִן רֵישׁ יַרְחָא דְנִיסָן וְעַד תְּמַנְיָא בֵיהּ אִיתּוֹקָם תְּמִידָא דִלָא לְמִסְפָּד:
(ג) שהיו צדוקין אומרים מביאים תמידין משל יחיד וזה מביא שבת אחד וזה מביא ב' שבתות וזה מביא שלשים יום. ומה היו דורשים אמרו כתוב בתורה את הכבש אחד תעשה בבקר. ליחיד משמע. אמרו להם חכמים אין אתם רשאים לעשות כן לפי שאין קרבן צבור בא אלא משל כל ישראל שנאמר צו את בני ישראל וגו' קרבני זה הדם לחמי אלו חלבים. לאשי זה הקטרת. ריח זו הלבונה. ניחחי אלו הנסכים. וכל שהוא כריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו שיהא כולם באים מתרומת הלשכה: ר' עקיבא אומר מניין שלא יצא וירעה בעדר ת"ל תשמרו להקריב לי במועדו. ולהלן הוא אומר והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום. מה להלן מבקרין אותו ד' ימים קודם לשחיטתו. אף כאן מבקרין אותו ד' ימים קודם לשחיטתו. וכשגברו עליהם ונצחום התקינו שיהיו שוקלין שקליהן ומניחין אותן בלשכה והיו תמידין קריבין משל צבור. וכל אותן הימים שדנום עשאום י"ט:
(ד) וּמִתְּמַנְיָא בֵיהּ וְעַד סוֹף מוֹעֲדָא אִיתּוֹתָב חַגָא דִשְׁבֻעַײָא דִי לָא לְמִסְפָּד:
(ה) ואיזה זו עצרת. והלא לא נצרכו לכתוב כל הימים טובים שבמגילה. אלא שהיו דנין כנגד בייתוסין שהיו אומרים עצרת לאחר שבת נטפל להם ר' יוחנן בן זכאי אמר להם שוטים זו מניין לכם ולא היה בהם אדם שהחזיר לו דבר חוץ מזקן א' שהיה מפטפט כנגדו אמר משה רבינו אוהב ישראל היה. ויודע שהעצרת יום א' הוא לפיכך עמד ותקנה לאחר שבת כדי שיתענגו ב' ימים זה אחר זה קרא לו המקרא הזה אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע אם משה רבינו אוהב ישראל היה מפני מה עכבם במדבר מ' שנה א"ל ר' ובכך אתה פוטרני א"ל שוטה שבעולם ולא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלכם אמר לו ובמה אתה פוטרני אמר לו הכתוב או' וספרתם לכם ממחר' השבת וגו' יכול לא יהא המניין תלוי אלא בשבועות ת"ל תספרו חמשים יום הא כיצד אירע יום ט"ו להיות בשבת מונה שבע שבתות חל להיות אחר שבת מונה חמשים יום וכשאתה קורא ממחר' השבת ממחרת י"ט הראשון של פסח. ור' אליעזר אומר אינו צריך הרי הוא או' תספור לך מהחל הספירה התלויה בב"ד יצאתה שבת בראשי' שספירתה בכל אדם. רבי יהושע אומר אמרה תורה מנה ימים וקדש ראש חודש מנה ימים וקדש עצרת מה ר"ח סמוך לביאתו ניכרת כו'. ר' ישמעאל אומר אמרה תורה הבא עומר בפסח והבא שתי לחם בעצרת. מה להלן רגל אף כאן רגל ותחילת רגל: ר' יהודא בן בתירא או' נאמר שבת למטה ונאמר שבת למעלה מה להלן רגל ותחילת הרגל בסמוך לו. וכשאתה קורא ממחרת השבת ממחרת יום הראשון של פסח:
(1) These are the days on which one is not allowed to fast, and on some of them it is not permitted to mourn.
(2) From [on] the 1st [until the 8th] of Nisan was established the Daily offering,- mourning is forbidden.
(4) From the 8th thereof until the close of the festival (of Passover) a holiday (of a week) was declared during which it is forbidden to mourn.
(א) בְּשִׁבְעָה בְּאִײָר חַנוּכַּת שׁוּר יְרוּשָׁלָיִם דִלָא לְמִסְפָּד:
(ב) בשני מקומות כתוב במגלה הזאת חנוכת ירושלים דלא למספד אחד כשעלו ישראל מהגולה ואחד כשפרצוהו מלכי יון וגדרוהו בית חשמונאי שנאמר ותשלם החומה בעשרים וגו' ואף על פי שנבנתה החומה עדיין השערים לא עמדו שכן הוא אומר גם עד העת ההיא [דלתות] לא העמדתי בשערים ואומר הוא יבננו ויטללנו ויעמידו [דלתותיו] מנעליו וגו'. ואומר ויפקדו המשוררים והשוערים ועושי המלאכה וכשגמרו לבנותם אותו היום עשאוהו י"ט:
(ג) בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בֵּיה נְכִיסַת פִּסְחָא זְעִירָא דִלָא לְמִסְפָּד:
(ד) וזו השיב ר' יהושע את ר' אליעזר שהיה ר"א אומר אבר מן החי טמא ואבר מן המת טהור אמר לו ר' יהושע אם אבר מן החי טמא ק"ו מן המת מה אם החי שהוא טהור אבר הפורש ממנו טמא המת שהוא טמא לא כ"ש. וכתוב במגילת תענית פסחא זעירא דלא למספד ק"ו לפסחא רבא. ועוד דבר אחר השיב ר' יהושע שהיה ר' אליעזר אומר זכין לקטן ואין זכין לגדול. א"ל ר' יהושע אם לקטן אמרת ק"ו לגדול. וכמצות פסח גדול כך מצות פסח קטן.
(ה) בְּעֶשְׂרִין וּתְּלָתָא בֵיהּ נַפְקוּ בְנֵי חַקְרָא מִיְרוּשָׁלֵם:
(ו) הוא דכתיב וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד זה הוא מקום הקראים עכשיו שהיו מצירים לבני ירושלים ולא היו ישראל יכולין לצאת ולבוא מפניהם ביום אלא בלילה וכשגבר בית חשמונאי הגלו אותם משם ואותו היום שעקרום עשאוהו י"ט:
(ז) בְעֶשְׂרִין וְשִׁבְעָה בֵּיהּ אִיתְנַטִילוּ כְּלִילָאִי מֵיְהוּדָה וְמִירוּשָׁלֵם:
(ח) שבימי מלכות יון היו מביאים עטרות של ורד ותולין אותן על פתחי בתי ע"ז שלהם ועל פתחי החנויות ועל פתחי החצירות ושרין בשיר לע"ז וכותבין על מצחו של שור ועל מצחו של חמור שאין לבעליהן חלק באלקי ישראל כמו שהיו פלשתים עושים כמ"ש וחרש לא ימצא וגו' והיתה הפצירה פים וגו'. וכשגברה יד בית חשמונאי בטלום ויום שבטלום עשאוהו יום טוב:
(1) On the 7th of Iyyar was the dedication of the wall of Jerusalem, and it is forbidden to mourn thereon.
(3) On the 14th thereof (was slaughtered) the Minor Passover, on which it is forbidden to mourn.
(5) On the twenty-third of Iyar the residents of the Chakra (the fortress built by the Greeks in the time of Antiochus to dominate the Temple Mount) went out from Jerusalem.
(6) This is what is written “And David conquered the stronghold of Zion which is the city of David.” (Shmuel I 5:7) this is the place of the karaites (?) right now. Since they were troubling the people of Jerusalem and they were unable to go out or in except at night, they declared the day they were driven out as a holiday.
(7) On the 27th thereof was discontinued payment of the tribute (from Judah and Jerusalem).
(א) בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּסִיוָן אַחִידַת מִגְדַל צוֹר:
(ב) זו קסרי בת אדום שהיא יושבת בין החולות היא היתה לישראל יתד רעה בימי יונים וכשגברה יד בני חשמונאי כבשוהו והוציאום משם והושיבו ישראל בתוכה ואותו היום שכבשוהו עשאוהו י"ט:
(ג) בֲּחַמִשָׁה עָשָׂר בֵּיהּ וּבְשִׁיתָּא עָשָׂר בֵּיהּ גָלוּ אַנְשֵׁי בֵית שְׁאָן וְאַנְשֵׁי בִּקְעַתָא:
(ד) ואף הם היו יתד רעה לישראל בימי יונים כלפי הערביים מפני שלא נתחייבו גלות בראשונה ולא הגלה אותם לא יהושע בן נון ולא דוד מלך ישראל וכיון שנתחייבו גלות גברה ידם של בית חשמונאי והגלו אותם ואותו היום עשאוהו י"ט. ששמחה היא לפני המקום שמלכות הרשעה נעקרה מן העולם שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון וגו'. ה' מלך עולם ועד אימתי כשיאבדו גוים מארצו. אומר יתמו חטאים מן הארץ וגו':
(ה) בְּעֶשׂרִים וַחֲמִשָׁה בֵּיהּ אִתְנַטִילוּ דִימַסְנָאִי מִיְהוּדָה וּמִירוּשָׁלֵם:
(ו) כשבאו בני ישמעאל לעורר על ישראל על הבכורה ובאו עמהם שתי משפחות רעות כנעניים ומצריים אמרו מי ילך וידון עמהם אמר להם גביהא בן פסיסא שוער הבית לחכמים אני אלך ואדון עמהם. אמרו לו הזהר שלא תחלוט את ישראל אמר להם אלך ואדון עמהם אם ינצחוני אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם. אמרו ישמעאלים כתוב בתורה ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת ואנו מזרעו של אברהם שישמעאל בן אברהם ונחלוק עמכם. השיב להם גביהא בן פסיסא כתוב בתור' ולבני הפילגשי' אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. וכתוב בתורה ויתן אברה' את כל אשר לו ליצחק ברחו להם. כנעניים אמרו ארץ כנען שלנו שכן כתוב בתורה ארץ כנען לגבולותי' אמר להם גביהא בן פסיסא וכי יש גזר דין שמקצתו בטל ומקצתו קיים הרי כתוב בתורה ויאמר ארור כנען עבד עבדים וגו' עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי ולא עוד אלא שיש לכם שנים הרבה שלא עבדתם אותנו. אמר להם אלכסנדרוס תשובה נצחת השיב אתכם אם אתם מחזירין תשובה הרי מוטב ואם לאו הרי אתם לו לעבדים. אמרו תן לנו זמן ג' ימים הלכו ולא מצאו תשובה מיד הניחו בתיהם כשהם מלאים שדותיהם כשהם זרועות כרמיהם כשהם נטועות הלכו וברחו להם, תנא אותה שנה שביעית היתה ועשו אותו היום י"ט. באו המצריים ואמרו מתורתם אנו מביאין עליהם ראיה שנאמר ושאלה אשה משכנתה וגו' ששים רבוא אנשים יצאו מאצלנו כולם טעונים כסף וזהב שכן כתוב בתורתם וינצלו את מצרים יתנו לנו כספנו וזהבינו. אמר להם גביהא בן פסיסא כלום אתם מביאין ראיה אלא מן התורה כתוב בתורה ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. ששים רבוא היו אבותינו והעבידום בחומר ובלבנים ובכל עבודה חנם בלא שכר ראו כמה פעולתנו לנו לכל יום ויום סלע לכל א' וא' ביום. ישבו פילוסופים וחשבו ולא הגיעו למאת שנה עד שהיתה מצרים שלהם. הלכו משם בבושת פנים. ובקש אלכסנדרוס מוקדון לעלות לירושלים הלכו הכותיים ואמרו לו הזהר שאינם מניחין אותך להיכנס לבית קדשי הקדשים שלהן מפני שאתה ערל וכיון שהרגיש גביהא בן פסיסא הלך ועשה לו שתי אנפילאות ונתן בהן שתי אבנים טובות ובהם ריבוא כסף וכיון שהגיע להר הבית אמר לו אדוני המלך שלוף מנעליך ונעול שתי אנפילאות הללו מפני שהרצפה חלקה שלא תחלוק רגליך וכיון שהגיע לבית קדשי הקדשים אמר לו אדוני המלך עד כאן יש לנו רשות להיכנס מכאן ואילך אין לנו רשות להיכנס אמר לו הריני נכנס וכשאצא אשוה לך גביהתך אמר לו אם אתה עושה כן רופא אומן תקרא ושכר הרבה תטול אמרו לו זזו משם עד שהכישו נחש אמרו חכמים לגביהא בן פסיסא עליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. וכתיב חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר:
(1) On the 14th of Sivan the tower of the Fort was captured.
(3) On the 15th and 16th thereof the people of Bethshean {Scythopolis} and the valley were exiled.
(5) On the 25th thereof the publicans were removed from Judah and Jerusalem.
(ט) אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בַּתְּחִלָּה בַּחֲמִישִׁי, שֶׁלֹּא לְהַפְקִיעַ הַשְּׁעָרִים, אֶלָּא שָׁלשׁ תַּעֲנִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי, וְשָׁלשׁ שְׁנִיּוֹת חֲמִישִׁי שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹנוֹת בַּחֲמִישִׁי, כָּךְ לֹא שְׁנִיּוֹת וְלֹא אַחֲרוֹנוֹת:
(9) The mishna continues: One may not decree a fast on the community starting on a Thursday, so as not to cause an increase in prices. If the first of a series of fasts is on a Thursday, then on Friday everyone will come to purchase their food for after the fast and for Shabbat, which will allow the storeowners to take advantage of the crowds and raise their prices. Rather, the first set of three fasts is on a Monday, Thursday, and the following Monday, and the second set of three is on a Thursday, Monday, and the following Thursday. Rabbi Yosei says: Just as the first three fasts do not begin on Thursday, so too, neither the second set nor the last set starts on a Thursday. Instead, all the series of fasts begin on a Monday.
(י) אֵין גּוֹזְרִין תַּעֲנִית עַל הַצִּבּוּר בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים, וְאִם הִתְחִילוּ, אֵין מַפְסִיקִין, דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֵין מַפְסִיקִין, מוֹדֶה הָיָה שֶׁאֵין מַשְׁלִימִין. וְכֵן תִּשְׁעָה בְאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת:
(10) The mishna further states: One may not decree a fast on the community on New Moons, on Hanukkah, or on Purim. And if they decreed and began a set of fasts, and only afterward realized that one of the fasts would occur on one of these days, they do not interrupt the sequence. This is the statement of Rabban Gamliel. Rabbi Meir said: Although Rabban Gamliel said that they do not interrupt the sequence, he concedes that on these days, which are days with special observances, they do not complete the fast. And similarly, when the Ninth of Av occurs on Shabbat eve, the fast is not completed and one eats before the start of Shabbat, so as not to enter Shabbat while fasting.