(י) הַמְלַבֵּן אֶת הַצֶּמֶר אוֹ אֶת הַפִּשְׁתָּן אוֹ אֶת הַשָּׁנִי. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִמַּה שֶּׁדַּרְכָּן לְהִתְלַבֵּן חַיָּב. וְכַמָּה שִׁעוּרוֹ כְּדֵי לִטְווֹת מִמֶּנּוּ חוּט אֶחָד אָרְכּוֹ כִּמְלֹא רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל שֶׁהוּא אֹרֶךְ אַרְבָּעָה טְפָחִים:
(10) A person who whitens wool, linen, wool to be dyed crimson, or any other fabrics that are ordinarily whitened is liable.
What is the minimum measure for which one is liable? [An amount of fibers large enough] to produce a thread as long as twice the width of a sit - i.e., four handbreadths.
(יא) הַמְכַבֵּס בְּגָדִים הֲרֵי הוּא תּוֹלֶדֶת מְלַבֵּן וְחַיָּב. והַסּוֹחֵט אֶת הַבֶּגֶד עַד שֶׁיּוֹצִיא הַמַּיִם שֶׁבּוֹ הֲרֵי זֶה מְכַבֵּס וְחַיָּב. שֶׁהַסְּחִיטָה מִצָּרְכֵי כִּבּוּס הִיא כְּמוֹ שֶׁהַהֲגָסָה מִצָּרְכֵי הַבִּשּׁוּל. וְאֵין סְחִיטָה בְּשֵׂעָר וְהוּא הַדִּין לְעוֹר שֶׁאֵין חַיָּבִין עַל סְחִיטָתוֹ:
(11) Laundering clothes is a derivative of the [forbidden] labor of whitening and causes one to be liable.
A person who wrings out a garment until the water [absorbed] in it is discharged is considered as one who laundersand is held liable. Wringing out [a garment] is one of the activities necessary for laundering, as stirring is one of the activities necessary for cooking.
There is no concept of wringing out hair. Similarly, one is not liable for wringing out leather.
(מה) מי שנשרו כליו במים הולך בהם ואינו חושש שמא יבא לידי סחיטה ולא ישטחם לנגבם מפני מראית העין שלא יחשדוהו שכבסן בשבת ואפילו בחדרי חדרים שאין שם רואים אסור ולא אסרו אלא לשוטחן בשבת אבל אם שטח מע"ש כלים המכובסים אינו חייב לסלקן בשבת:
(45) 45. One may wear clothes that got drenched with water without fear that one might wring them. He should not spread them out to dry because of Mar’is ayin, lest people will say that they were laundered on Shabbos. This is prohibited even within inner-chambers where not visible to others. The Sages only forbade spreading them out on Shabbos, but if one spread out laundered clothes before Shabbos, one need not take them in on Shabbos.
(מו) בגדים השרוים במים אסור לנגבם סמוך לאש: הגה ואסור לטלטלם שמא יבא לידי סחיטה והוא שמקפיד על מימיו (מרדכי פ' חבית) ואסור לילך בשבת במקום שיכול להחליק וליפול במים שמא ישרו כליו ויבא לידי סחיטה (רי"ו ח"ג):
(46) 46. Sopping wet clothes may not be dried near the fire. RAMA: and they are forbidden to be moved lest one will wring them out, and that is if one is particular about the being wet. (Mordechai). It is forbidden to go on Shabbos in a place where one might slip and fall into water, lest one’s clothes get wet and one might come to wring them. (R"iv)
כז. בגד שנדבק בו לכלוך, אף אם הוא בגד שרגילים להקפיד על נקיונו – אם הלכלוך הוא לח והוא ישאיר כתם לכשיוסר (צ), מותר לשפשפו בצדו הפנימי עד שיפול הלכלוך (צא), וכן מותר לגרדו בצפורן (צב) או בגב הסכין (צג), אפילו בצד המלוכלך של הבגד (צד). ומותר גם לקנח את הבגד מעט במטלית יבשה, אך יזהר שלא יבוא לידי סחיטת הרטיבות הבלועה בבגד (צה), ובמטלית רטובה אסור לקנח, שהרי בשעת הקינוח הוא סוחט מן המים הבלועים במטלית (צו), וכן אסור להרטיב את הבגד כדי לנקותו (צז).
(י) הרוחץ ידיו טוב לנגבם בכח זו בזו ולהסיר מהם המים כפי יכלתו קודם שיקנחם במפה הגה ויש שכתבו דאין לחוש לזה דלא אמרינן שריית בגד זהו כבוסו בכה"ג דאין זה רק דרך לכלוך וכן נוהגין (טור וב"י ואגור) לכן מותר לנגב ידיו בבגד שהטיל בו תינוק מי רגלים כדי לבטלם שאין זה רק דרך ליכלוך בעלמא (טור) אבל אסור ליתן מים ממש על המי רגלים כדי לבטלם (הגהמ"י פכ"ב ותוס' פרק ח' שרצים):
(10) 10. After washing one’s hands, it is correct to first rub them together in order to rid them of excess water before drying them on a cloth. RAMA: And there are those that wrote that one need not be concerned about it, because we do not say that ‘rinsing cloth is tantamount to washing’ when done in such a way, since it is done in a dirtying manner, and such is the minhag. (Tur; Beis Yosef, Agur). Therefore it is permitted to dry one’s hands on a garment that a baby wetted on in order to nullify the urine, because it is done in a dirtying manner, (Tur) but it is forbidden to pour water directly onto the urine in order to nullify it.
(א) דלא אמרינן וכו' - ואפילו אם היה איזה לכלוך על המטפחת שרי הואיל והניגוב דרך לכלוך הוא [פמ"ג]. והנה לענין רחיצת תינוק ביו"ט במים חמין שבחול דרך הוא להציע מתחתיו המטפחת [הווינדלע"ן] בעריבה שרוחצין אותו בה שא"א לרחוץ תינוק קטן בלא זה וביו"ט הלא יש בזה איסור כיבוס דשורה אותם במים אך א"א לרחוץ בלא זה יש להתיר באופן שיהיו הווינדלע"ן נקיים מכובסים דלדעה הראשונה אין בהם משום כיבוס ואף לדעת היש אוסרין אף בנקיים אפשר דדרך לכלוך הוא ואף אם נימא דאין זה דרך לכלוך מ"מ כיון דנקיים הם בודאי אינו רוצה כלל בכיבוסן וכל כונתו רק כדי להציע תחת התינוק והוי הכיבוס מלאכה שאצל"ג דאינו אסור לכמה פוסקים אלא מדרבנן ותינוק זה הוי כחולה שאין בו סכנה אם הוא רגיל ברחיצה דיש להתיר איסור דרבנן בשבילו ומטעם זה אין לאסור משום שמא יסחוט כיון דדיינינן ליה כחולה ובלבד שיזהר שלא יסחוט. והנה הפמ"ג רצה להתיר בשעת הדחק אף במלוכלכים משום דהוי מלאכה שאצל"ג דאין כונתו בשביל הכיבוס רק להציע תחת הקטן ולא נהירא דמלוכלכים ניחא ליה הכיבוס ובחול דעתו שיסחטם אחר רחיצת הקטן וינגבם ויהיו מכובסין א"כ כונתו בשביל כיבוס ג"כ ואין זה מלאכה שאין צריכה לגופה ומ"מ ע"י א"י יש להתיר נתינת הווינדלי"ן למים ואפילו אם הם נקיים ומכובסים טוב שינתן לתוך המים ע"י א"י אם באפשר כנל"ד. ועיין לעיל מה שכתבנו בסימן ש"א סמ"ה וסמ"ו אודות ניגובן:
(ד) אסור - עיין במ"ב דחיובא נמי איכא כדמוכח זבחים צ"ד והנה הרמב"ם פסק בפ"ט הלכה י"א וז"ל הסוחט הבגד עד שיוציא את המים שבו ה"ז חייב שהסחיטה מצרכי כיבוס היא וכו' ואין סחיטה בשער וה"ה בעור שאין חייבין על סחיטתו עכ"ל ועיין במ"מ דמקורו הוא משבת קכ"ח ומשמע דהוא מפרש קושיית הגמרא דהוא משום איסור כיבוס ועל עור לא ציין שום מקור וראיתי בנשמת אדם שתמה על הרמב"ם כיון דסחיטה הוא תולדה דכיבוס וכיבוס הלא שייך בעור כדמוכח בגמרא הנ"ל מנ"ל להרמב"ם דאין חייבין על סחיטתו ונ"ל דיצא לו להרמב"ם זה ממה דאמרו רבה ורב יוסף בסוגיא הנ"ל אין סחיטה בשער והטעם מפני שהוא קשה והרי כיבוס שייך אף בשק העשוי משער וכדאיתא במשנה זבחים צ"ג ע"ב דאחד הבגד ואחד השק טעונין כיבוס ואפילו אותן הסוברין דעור קשה לאו בר כיבוס הוא אפ"ה בשק מודו כדאיתא בברייתא צ"ד שם [וידוע דשם שק כולל אף דבר העשוי משער השוורים והעזים וכדאיתא בתוספות שבת כ"ז ע"א ד"ה ונוצה וברמב"ם פ"א מהלכות כלים הלכה י"ב] וע"כ משום דשער לא מקרי דבר קשה לד"ה ושייך בו כיבוס ומ"מ לענין סחיטה אמרינן דלא שייך בהו וכנ"ל בגמרא וע"כ הטעם דסחיטה לא שייך אלא בדבר שהוא רך ביותר וממילא ה"ה בעור הרך אף דשייך בו כיבוס אין שייך בו סחיטה וכן מוכח מהרמב"ם דזהו טעמו מדכלל לתרוייהו בחדא מחתא וגם בדברי הרמב"ם ניחא מה שאמרה המשנה דבעור הרך נותנין עליו מים עד שתכלה ולא גזרו משום שמא יסחוט וע"כ משום דסחיטה לא שייך בה מדאורייתא ובבגד דאסור ליתן עליו מים דקאמר שם הגמרא משום דשרייתו זהו כיבוסו יכול היה לתרץ משום חששא דסחיטה אלא האמת אמר דחיובא נמי יש בזה ובהכי מסולק קושיית הנ"א שם עי"ש. היוצא מדברינו דשם כיבוס שייך מן התורה אפילו בשער ובעור כדמוכח בזבחים הנ"ל אבל סחיטה לא שייך בתרוייהו מדאורייתא לדעת הרמב"ם כ"א מדרבנן וכן סתם השו"ע לקמן בסימן תקכ"ו ס"א בהג"ה דבעור ליכא סחיטה. אך קשה לי אסוגיא דשבת נ' ע"ב דמשמע שם דהיה מותר לכו"ע לחוף השערות בשבת בנתר וחול אם לא מטעם חשש השרת השער ומסתמא הדבר הזה מעורב עם מים ואמאי לא אסרו מטעם כיבוס וע"כ דס"ל להגמרא לחלק בין שער תלוש לשער מחובר דבשער מחובר על גוף האדם לא שייך בו שם כביסה וא"כ מאי קמקשה הגמרא בדף קכ"ח ותיפוק ליה משום סחיטה הא סחיטה משום כיבוס הוא לדעת הרמב"ם וכיון דאין כיבוס אין סחיטה ואולי דזהו גופא מה דמשני הגמרא אין סחיטה בשער והיינו משום דהוא מחובר לגוף האשה אבל לשון הרמב"ם שהעתיק דין זה ממנו כדמשמע במ"מ דוחק גדול לאוקמי דוקא באופן זה וצ"ע:
ממחק', היינו מחליק את פני העור על ידי הסרת השערות והגבשושיות שעליו. בכלל מלאכה זו כל החלקה של משטח מחוספס כדוגמת עצים ואבנים על ידי נייר זכוכית או פצירה (שבת עה, ב). וכן אסור לשפשף כלי כסף בחומר שמחליק את פניו (שו"ע שכג, ט). וכן אסור לשייף כלי מתכת בצמר פלדה. וכן אסור להשחיז סכין (מ"ב שכג, מ).
(ד) כתב הרמב"ם בפרק כ"ג דין י': "מעבד מאבות מלאכות הוא, והמרכך עור בשמן כדרך שהעבדנים עושים - הרי זה מעבד וחייב. לפיכך לא יסוך אדם רגלו בשמן והיא בתוך המנעל או הסנדל החדשים, אבל סך הוא את רגלו שמן ונותנו בתוך המנעל או הסנדל, אף על פי שהן חדשים, וסך כל גופו שמן ומתעגל על גבי קטבליא חדשה ואינו חושש. במה דברים אמורים: כשהיה השמן מועט כדי לצחצח העור בלבד, אבל אם היה בבשרו שמן הרבה כדי לרכך העור - הרי זה אסור מפני שהוא כמעבדו. והכל בחדשים, אבל בישנים - מותר" עכ"ל. אמנם גם בשיעור לצחצחו אסור לו לכוין כדי לצחצחו (קמ"א:), דבמכוין יש לגזור אטו לעבדו (רש"י), ובלעבדו אפילו בלא כונה – אסור, דהוה פסיק רישא. ואסור לנקות המנעלים בשבת, ואם מנקה בוואקס"א - הוה אב מלאכה משום ממרח וחייב חטאת, ורק בידו או ברגלו מותר לנקות, או במטפחת להסיר האבק ולא יותר, וכל שום מין ציחצוח אסור במנעל.
נתייבש הבוץ שעל גבי הנעליים או המגפיים - אין להסירו, לא בכלי ולא ביד, שכן האדמה היבשה תתפורר, ויהא בזה משום איסור טחינה (קלו). ואם הבוץ מפריע את הליכתו, הרי מגפי גומי - - מותר לשרותם במים או להזרים מים עליהם (קלז), אולם יימנע מלשפשפם (קלח) ביד או במטלית (קלט) כשהם במים, וכן לא ישתמש לצורך הניקוי במטלית רטובה שכן בשעת הניקוי הוא סוחט מן המים הבלועים במטלית (קלט), ואילו לגבי נעליים, אם הן מודבקות ולא תפורות בחוט טבעי – מותר לשרות במים גם אותן, וכנ"ל, אבל אם הן תפורות בחוט טבעי, לא ישרה אותן במים וגם לא
יזרים מים עליהן (קמ).
(א) דיני נקוי וקפול הבגדים בשבת ובו יג סעיפים:
הגה וכל שכן שאסור לנער בגד שנשר במים או שירדו עליו גשמים ודוקא בבגד חדש שמקפיד עליו (כל בו) י"א דאסור לנער בגד מן האבק שעליו אם מקפיד עליו וטוב לחוש לדבריו (רש"י וא"ז) אבל מותר להסיר הנוצות מן הבגד בשבת (א"ז) וע"ל סי' של"ז:
(1) 1. One who shakes dew off a new, black garment is chayav (responsible/liable), because shaking is as effective as laundering. However this is on condition that one is particular not to wear it unless it is shaken out. RAMA: It is all the more so forbidden to shake out a garment soaked with water or drenched with rain; however this applies only to a new garment one is particular about. (Kol Bo). There are those who say that it is forbidden to shake dust from a garment one is particular about and it is correct to follow that opinion. (Rashi) However, it is permitted to remove feathers from a garment on Shabbos. See Siman 337.
לג. בגד שירדו עליו גשמים ונספגו בו - אם הבגד חדש, או נראה כחדש (קיב), אזי אסור לנערו מכל מקום, ללא הבדל צבע (קיג), שכן הדרך להקפיד על כל בגד חדש, ובניעורו יהיה משום איסור ליבון (קיד). ואם הבגד אינו חדש, מותר לנערו, אך לא ינערנו בחוזקה גם אם הוא מן הבגדים שאינו מקפיד שלא יירטבו, שכן יש בניעורו בחוזקה של בגד רטוב משום איסור
סחיטה (קטו), וראה לעיל סעיפים ט, טו ו־טז.